אז כן, היא הבת של אהוד בנאי, וכן, יש לה סינגל שני שיוצא ממש היום (9.12) בדרך לאלבום בכורה, וכן, כדאי לכם מאוד לעקוב אחר זוהר בנאי (ובואו תכירו גם את אחותה). לכבוד המאורע סחטנו טיפים על מקומות בין מטולה לקריית שמונה, כולל חומוס-שווארמה, פאב הופעות ומקום לקפאין ושמחה. בונוס: יהיה בסדר וכנראה שגם לא
>> זוהר בנאי (כדאי שתעקבו) היא זמרת-יוצרת בעמדת זינוק מושלמת אל תוך התודעה שלכם, וכן, היא גם הבת של אהוד בנאי. לאחרונה היא שבה להתגורר במרכז אחרי שנים בגליל העליון וממש היום יוצא הסינגל השני שלה, "מסיבת פיג'מות עם אחותי", לקראת צאתו של אלבום הבכורה בקרוב. ב-5.2 תוכלו לראות אותה על הבמה בבארבי כשהיא תחמם את אבא.אתם כמובן רוצים להיות שם.
>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר מזון // העיר של גלעד כהנא
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי
1. חומוס נגה // קריית שמונה
הבית השני שלי בצפון. כשעברתי לגליל בגיל 22 לא מצאתי את עצמי, במשך שעתיים בבוקר חיפשתי עבודה ובשאר הזמן ישבתי בדירת חדר בשדות, עישנתי וראיתי "שובר שורות". אחרי כמה חודשים חשבתי כבר לחזור להורים אבל משהו בי אמר לי לפנות שוב לחומוסיה שכבר פניתי אליה. התחלתי לעבוד שם והכל השתנה. עופר דורה, בעל החומוסיה, הפך לחבר נפש. הכרתי שם את החברים שלי עד היום, וזאת הייתה העבודה הכי טובה שהיתה לי בחיים. הגשתי לאנשים את החומוס שהוא לטעמי הכי טעים בארץ, הסלט הכי טרי, הפלאפל שגרם לי לאהוב פלאפל, ועם הזמן התפריט גדל. זה היה כמו עסק משפחתי שכולם עובדים ביחד ולכולם אכפת באותה מידה. בימי שישי היינו עובדים קשה, מקרצפים, סוגרים ועולים לשתות בחקורה.המקום נפתח עכשיו מחדש מאז המלחמה בקונספט חדש של חומוס שווארמה, ממליצה בחום לצפוניים ולמי שמגיע לאזור.
2. החקורה של יעקב // מטולה
החקורה של יעקב קיימת משנת 1978 כמסעדה שעם השנים הפכה לפאב. כשאבא שלי יצא עם הפליטים ו"מאמי" הוא עשה שבוע מילואים של הופעות במוצבים בלבנון וישן בחדר במלון במטולה, בלילות הוא הגיע לאכול בחקורה. הוא התיידד עם יעקב בעל המקום, ומאז עם השנים היה מגיע לשם בכל פעם שהיה בסביבה בהופעות או טיולים. יעקב הציע לו לבוא להופיע בחקורה, הם התחילו לגלגל את זה אבל לפני שזה הספיק לקרות יעקב נהרג בתאונת טרקטור. בנותיו שירשו ממנו את המקום רקמו את מה שהוא הפך להיות, החיו וניהלו אותו באופן מופלא ומלא לב, והגשימו את התכנון של ההופעה.
שלושים שנה אחרי, במקרה או שלא, החקורה הפכה להיות בית בשבילי. שנים של ריקודים, תעופות, התאהבויות, שברונות לב, הליכה מהירה בקור של מטולה, התגנבות לבריכה הצמודה בלילות קיץ, כאב מודחק שהופך ליופי קיצוני בגווני אמדי, הופעות, ג'אמים, מסיבות על גבול לבנון.בימים אלה אורי רוזנפלד, בתו של יעקב, מתחילה לאט לאט לשקם את המקום ולחלום עליו מחדש אחרי שספג הרס עצום במלחמה. עבורה העסק הזה נולד מתוך שבר אישי והביא המון אור וזכרונות שמחים, היא רואה בחקורה סלון גדול להרבה אנשים, מקום שמקדם תרבות בגליל, בית למוזיקה הופעות וחברים. מחכים להגיע 🙂
הראשונים 10 מטולה
3.פור קופי // קריית שמונה
מקום מפגש קטן שמתמחה בקפה ומעוצב כמו בר. הייתי זורקת את עצמי לשם בכל רגע אפשרי, פותחת שיחה עם יונתן מאחורי הדלפק, ומשם ממשיכה לשיחות עם אנשים מוכרים יותר ופחות. לרוב הייתי מגיעה בצליעה מסוימת ויוצאת רווית קפאין ושמחה.
היהלום 1 א.ת דרומי קריית שמונה
4. מטע הפקאנים // בית הלל
הדירה השניה שגרתי בה בבית הלל היתה בקצה רחוב ללא מוצא ומחוצה לה היה מטע פקאנים, מרחב גדול שמוביל לשדות שמובילים לעוד שדות. בית הלל והאזור הזה כמובן ידוע בנחל שיש בו כל כך הרבה אופי – שקט, עוצמה, פראות אמיתית ופינות נסתרות, דשא מטופח וקייאקים. אני לא זכיתי ביכולת המרשימה של להיכנס בקלות למים קפואים ועשור בנחל לא שינה את זה. בשבילי הטבע מסביב היה הדבר. בכל רגע שהרגשתי שאני בלופ בתוך הראש, שאני צריכה לזוז ולהתפרק, שבא לי לעוף רגע למקום אחר, שאני צריכה לברוח, שבא לי לשמוח, הייתי יוצאת למטע הפקאנים והולכת, לפעמים לאט רק למצוא פינה להישכב ולהסתכל על העצים ולפעמים הליכה מהירה, פנימה לשדות. מתוך ההרגל הזה נכתב הפזמון של ישר אל השדה ("יצאתי מהבית ישר אל השדה"). פעם אחת נכנסתי לעוד מטע בדרך, הייתי עם אוזניות, התחלתי לרקוד ונסחפתי בידיעה שאני לבד בעולם כרגע. כשפתחתי את העיניים ראיתי משפחה עומדת מולי ובוהה. הם חייכו, אני חייכתי והם המשיכו ללכת.
5. הפיתה של הדודה // בוקעתא
המסעדה שהיא סלון בבוקעתא, יישוב דרוזי צמוד למג'דל שמס, בבעלות סלמן ונג'את שמס.חבר בשם נועם כשרי (יוזם ומפיק פסטיבל "גלילאו") החליט לאמץ את המקום ושהמקום יאמץ אותו.הוא הכיר אותו לכל שאר החבורה הסוררת שהיינו והמקום הפך לעוד מקום מפגש ומפלט.היינו מגיעים לשם בשבת בבוקר-צהריים, לרוב אחרי לילות של סמים, טרוטים ועייפים במקרה הטוב וגמורים לגמרי במקרה הרע.
בזכות נועם הפכנו גם אנחנו את סלמן ונג'את למעין דודים שבאים אליהם להתאזן בחזרה, לאכול פיתה דרוזית, עלי גפן, סלט טאבולה, לשתות מיץ תפוחים מרפא (הכל מהפרדסים והמטעים המקומיים), להירדם על הספות ולהתעורר לקפה. אבל בעיקר משהו בהם היה תמיד מנחם ומאפשר.זיכרונות שתמיד ישארו משם זה הסחלב המדהים ששתיתי בשלג ליד האח, הפעם ההיא שנג'את שאלה למה אני תמיד לא מרגישה טוב והבנתי שאני צריכה להירגע עם הסמים, והכיפור שעשינו שם, שביקשנו מהם לבוא ליומיים מלאים והיה קסום ומתוק.
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי לפני כמה זמן בהופעת השקה לאלבום חדש של עדי גיגי. זה פתח לי את החשק ללכת להופעות קטנות של אמנים פחות מוכרים. לאורך ההופעה היתה אותנטיות וקסם מהפנטים, תומר ישעיהו התארח, ונהניתי מכל רגע.
איזו יצירה נתנה לך כח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בהתחלה "חרבו דרבו" עזר להדחיק, להרגיש כעס, כוח, מוגנות, חיבור, נקמה, גאווה. בהמשך הקשבתי הרבה ל"שום דבר לא יפגע בי", שיר מדהים שכתב סגן ארז שטרק שנפל באסון המסוקים, וקיבל חיים נוספים עם ההקלטה של עמית מן,פרמדיקית שנרצחה בבארי בשבעה באוקטובר. יש שם את הפזמון הזה "אם יקרה לך משהו, אין לי טעם לחיים, אין לי טעם למחר", שהוא מצד אחד משפט דיבורי-אינטימי של שיחה, דיבור אנושי של הורה שמפחד, ויחד עם זה המשפט הזה מחזיק בתוכו את הדבר הכל-כך לא נתפס הזה של האובדן והשכול וההרג והמוות, המחיר הבלתי נתפס של האנשים שנשארים בחיים בלי טעם לחיים. החיבור הישיר הזה לאיזו אמת, לכאב, גם נותן מקום ועוזר בדרכו. ולבסוף "אנשים טובים" של איה זהבי פייגלין, שיר תרופה. וצריך הרבה כאלה.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
"אחים לחיים". יש לי חבר שנמצא בעמותה כמוטב ונעזר בהם בליווי ותמיכה וגם מתנדב, פשוט אצטט את מילותיו: "אחים לחיים היא קודם כל בית ומרחב בטוח ללוחמים שנפצעו ומגנים על המולדת בגופם ובנפשם.מיומה הראשון העמותה הרימה על דגלה ושמה לה למטרה להחזיר את תחושת השליטה והבחירה במציאות מורכבת בה אדם חזר משדה הקרב אל הבית החם שעליו הגן ונפצע. גאה להיות אח".
מי הגלילי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
טל עמלני,אחד משני מייסדי "העמלניה", חבר קיבוץ שמיר, יזם, לוחם לשעבר ובעל ידי זהב, רתם את מיומנותו ואהבתו ללימוד מלאכות יד מסורתיות ולחינוך, וכך נוצר מקום ליצירה ולמפגש בין דורי. זה מרכז התנדבותי בו עמל ועבודת כפיים הופכים לשליחות וריפוי.במקור, נועדה "העמלניה" להיות מרחב קהילתי לעשייה שקטה.כאשר המציאות הישראלית השתנתה ייעוד המקום השתנה. החל מהשבעה לאוקטובר, בתוך ימים, הפך המרכז למוקד פעילות תומכת לחימה. המתנדבים הגיעו מכל שכבות הקהילה, הציוד נתרם ולוחמי המילואים זכו למענה התפור לכלל צרכיהם.
עם כניסת הפסקת האש בצפון ומתוך רצון לשמר ולהעצים את השליחות והעשייה, הוקמה באופן רשמי עמותת העמלניה, לזכרם של שחר ונירה עמלני ז"ל אחיו של טל.מטרת העמותה: להעניק לכל אדם – ילדים, נוער, מבוגרים, נערים בסיכון, פצועי מלחמה ונכי משרד הביטחון – מקום בטוח לפעול, להתפתח, ליצור, לתקן ולבנות משמעות בעבודת כפיים.במרכז מתקיימות סדנאות בתחומים מגוונים: מתפרה, עבודה בעץ, ברזל, זכוכית, עור, צורפות/תכשיטנות, תיקון מוצרי חשמל ועוד. הפעילות מבוצעת בקבוצות קטנות, בליווי מדריכים מוסמכים, תוך הקפדה על כללי בטיחות, שילוב חברתי ותחושת שייכות.במהלך היום משמשת הסדנה לטיפול בקבוצות מאורגנות – בתי ספר, נוער בסיכון, נכי צה"ל וכוחות הבטחון ועוד. לעת ערב תשמש הסדנה כמרכז קהילתי פתוח לכלל.
מה יהיה?
לפני כמה ימים ישבתי עם חברים בלילה ועשינו תרגיל כתיבה, כל אחד כותב משהו קצר על יופי. כתבתי:"אני אומרת כל הזמן לעצמי/ יהיה בסדר/ ואם אין לזה טעם/ יש בזה יופי" – אז אני אומרת, יהיה בסדר.וכנראה שגם לא. כי הכל לא בסדר. אבל אני מאמינה שיש משהו מעל, שמסתכל, שמכוון, ושאם נצליח לאט לאט להתקרב אליו, לעצמנו, אחד לשני, להעיז לא לדעת מה עכשיו, לא לדעת מה יהיה, לא לנבא את מה שצפוי מתוך העבר, לתת למשהו חדש לחלחל. עכשיו כבר יש מלא יופי, ואולי מתישהו גם באמת יהיה בסדר.
