Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

אודי אדלמן

כתבות
אירועים
עסקאות
יעל מסר (צילום: גוני ריסקין)

המרכז לאמנות דיגיטלית משיק מכון לאמנות במרחב הציבורי

המרכז לאמנות דיגיטלית משיק מכון לאמנות במרחב הציבורי

מה היא אמנות במרחב הציבורי ולמה אין לה ייצוג בארכיונים של האמנות הישראלית? יצאנו לברר עם המקימים של המכון לנוכחות ציבורית במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון

יעל מסר (צילום: גוני ריסקין)
יעל מסר (צילום: גוני ריסקין)
26 באפריל 2016

המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון תמיד נחשב לאחד המוסדות פורצי הדרך והייחודיים בנוף המקומי. גלית אילת, שהקימה את המרכז ב־2001, הייתה בין החלוצות שהעזה לצאת מבועת האמנות התל אביבית ולהקים מוסד אמנותי רציני וחתרני בפריפריה. לפני שלוש שנים העתיק המרכז את מקומו ללב שכונת ג'סי כהן, מהשכונות היותר מורכבות בחולון, ומאז הוא מכוון יותר לפרויקטים ארוכי טווח ופחות לתערוכות קלאסיות. המרחק מתל אביב והחופש ממכבש הלחצים של הפקת תוצרים סופיים, הם טוענים, מאפשרים להם לשקוע בעבודה תהליכית, לפעמים בדרך של ניסוי וטעייה – התנהלות זרה למוסדות האמנות התל אביביים, שמחויבים לארגון תוכנייה מסודרת.

אחד הפרויקטים שיחנכו היום (26.4) באירוע חגיגי במרכז, הוא המכון לנוכחות ציבורית המנוהל על ידי אודי אדלמן, שמשמש שש שנים כאוצר וכמנהל המחקר במרכז, ויעל מסר, ששבה לפני שנתיים משהות ארוכה באמסטרדם, שם הייתה פעילה בפרויקטים אוצרותיים שונים. השניים נפגשו בפורום אוצרים צעירים שהתגבש בשנים האחרונות. "חלקנו מרגישים בדידות מסוימת בעשייה האוצרותית, אז התחלנו להיפגש ולדבר", מספר אדלמן. המכון לנוכחות ציבורית הוא פלטפורמה מחקרית ולימודית שעוסקת באמנות ובפעולות המתקיימות במרחב הציבורי, תחום שאין לו הגדרה ברורה ושמעולם לא זכה לתשומת לב בשיח המקומי.

יעל מסר (צילום: גוני ריסקין)
יעל מסר (צילום: גוני ריסקין)

“פעולה במרחב הציבורי היא בין היתר תת סוגה של אמנות מושגית, בדרך כלל בלי קהל. הרבה פעמים זו פעולה גרנדיוזית כמו לחפור מנהרה בין ישראל לאלסקה או לשלוח קרן לייזר שמייצרת פסל חללי שעף בחלל לנצח״, מסביר אדלמן. “קשה להגדיר מה זה מרחב ציבורי. גם האינטרנט יכול להיות סוג של מרחב״, מוסיפה מסר, “באמסטרדם עבדתי בקרן שעוסקת באמנות במרחב הציבורי, ואמרתי לעצמי שהשיח הזה לא קיים פה. לא תמצאי בארץ ספר על הנושא. גם אם לא נסכים על ההגדרות, אין בכלל התעסקות בזה״.

למה בעצם מעולם לא התעסקו בזה כאן?

מסר: "אולי כי לא היה את השיח הנכון או כי לא ידעו איך להציג את זה".

אדלמן: "לפעמים ידעו איך להציג את זה – תמונה ומשפט על הקיר. לנו זה לא מספיק. אנחנו רוצים לדעת יותר. לא מעט אמנים פועלים במרחב הציבורי, אבל זה לא סיסטמטי. בשנות ה־70 היו אמנים שזו הייתה הפרקטיקה שלהם. פיסול במרחב הציבורי, למשל, כמעט אין היום, הוא הופרט לטובת מוצרים סיניים מועתקים. חלק ממנו גם נזנח על ידי האמנים המרכזיים".

פעילות המכון תכלול בין היתר קבוצות חשיבה ומחקר, הקרנות והרצאות, וגולת הכותרת תהיה הקמת ארכיון לאיסוף, שימור ותיעוד יצירות ופעולות במרחב הציבורי. "אנחנו בקשר עם האמנים כדי לאסוף את החומרים. יש שם חומרים מדהימים שחבל שילכו לאיבוד. הם במצב שהם זרוקים במגירות ולא יישרדו עוד הרבה שנים", אומר אדלמן. את פעילות המכון תלווה סדרת גיליונות של כתב העת הוותיק "מארב" שהיה רדום זמן מה. שלושת הגיליונות הבאים יעסקו בשאלה מהו למעשה מרחב ציבורי. הפרויקט של אדלמן ומסר יושק בתערוכה של האמנית התורכייה נילבר גורס. "היא עשתה פעולה שמאוד מעניינת אותנו בתקווה שגם אחרים יעשו אותה", מסבירה מסר. "היא חקרה אזור נידח בתורכיה וגילתה שם איים שבהם הייתה קליטה טלפונית שפתאום נוצר סביבם מרחב ציבורי. חשבנו שזה יכול להיות ספתח לדברים שמעניינים אותנו".

השקת פעילות המכון לנוכחות ציבורית והגיליון החדש של "מארב"
המרכז לאמנות דיגיטלית, האמוראים 4 חולון, שלישי 26.4, 15:00

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מה היא אמנות במרחב הציבורי ולמה אין לה ייצוג בארכיונים של האמנות הישראלית? יצאנו לברר עם המקימים של המכון לנוכחות ציבורית במרכז...

מאתמיטל רז26 באפריל 2016
לא חראם? הפגנה של BDS. צילום: איתן טל

חכמי חרם: כנס נטול קונצנזוס בנושא החרם התרבותי על ישראל

חכמי חרם: כנס נטול קונצנזוס בנושא החרם התרבותי על ישראל

שבעה אוצרים ישראלים יערכו השבוע כנס שיעסוק בהשפעת החרם התרבותי על ישראל על שוק האמנות המקומי

לא חראם? הפגנה של BDS. צילום: איתן טל
לא חראם? הפגנה של BDS. צילום: איתן טל

משרד החוץ הישראלי החל בשנת 2005 קמפיין מיתוג בשם "Brand Israel", שמטרתו לשפר את תדמיתה של ישראל בעולם. בתגובה לקמפיין צמח ה־BDS – קריאה להחרים את ישראל, להטיל עליה סנקציות ולהימנע מהשקעות בה – במטרה להעלות את המודעות לכיבוש ולהפרת זכויות האדם על ידי המדינה.

"כשאני בחו"ל, החרם התרבותי הוא הדבר היחיד ששואלים אותי עליו והוא נושא השיחה העיקרי. לכולם יש דעות, אבל רק מעט באמת מבינים את החרם", אומרת אוצרת האמנות חן תמיר. העיסוק האינטנסיבי בחרם הוביל את תמיר לכתוב בספטמבר האחרון דוח המבקש לבחון את הנושא. השבוע היא תקיים כנס שיעסוק בו – "דלות החרם".

מאחורי הכנס, ששמו מרפרר לזרם האמנות הישראלי "דלות החומר", עומדים שבעה אוצרים ישראלים, אנשי מוערכים בתחום, חלקם עצמאיים וחלקם עובדים במוסדות אמנות שונים: לאה אביר, אודי אדלמן, הילה כהן-שניידרמן, אבי לובין, יהושע סימון, עומר קריגר ותמיר. יחד ינסו השבעה לנתח את השלכותיו של החרם על שדה האמנות בארץ ולהבינן.

"הרבה פעמים החרם מתבטא בכך שאמנים לא יבואו לארץ ולא יציגו בה. הם עלולים לסרב בצורה מנומסת, למחות או פשוט לא לענות למיילים. לעתים גם אמנים ישראלים לא מזומנים לתערוכות בחו״ל, כדי לא לעורר שיח פוליטי", מסבירה תמיר.

היא סבורה כי הדוח שכתבה הוא: "נייטרלי ככל האפשר, מגובה במידע שנגיש באינטרנט לכל מי שמעוניין לראותו ומהווה בעצם סקירה של חומרים שמוכרים לאנשי התחום ולא נייר-עמדה. אני לא בעד או נגד החרם, אבל זה גם לא משנה מה דעתי. אני מאמינה שאמנות היא שדה שאפשר לקיים בו דיאלוג ולחשוב בצורה אחרת, להרחיב לאנשים את האופקים. מצד שני, אמנות יכולה להיות מקום של מכבסה אידיאולוגית של השלטון ושל כוחות אחרים. יש אצלנו כאלה שמתנגדים לחרם, כאלה שהם בעדו וכאלה שהם באמצע – אין קונצנזוס. חשוב להבהיר שאנחנו גם לא מייצגים את המוסדות שאנחנו עובדים בהם, אלא מדובר בכנס עצמאי לחלוטין".

דלות החרם, חמישי, 8.1.15, בית לייוויק (דוב הוז 30)

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

שבעה אוצרים ישראלים יערכו השבוע כנס שיעסוק בהשפעת החרם התרבותי על ישראל על שוק האמנות המקומי

מאתיונתן יעקבזון11 בינואר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!