אחרי כל המהומות ושרשרת הסקנדלים המקדימים "שלגיה" של דיסני סוף סוף מגיע למסכים, והייתי רוצה לספר לכם ש-240 מיליון הדולר המדווחים הושקעו כראוי. אבל לצערי, נעשו שם יותר מדי החלטות גרועות. לפחות אני יכולה לדווח שגל גדות היא לא אחת מהן.

>> הכתם של כולנו: הסאטירה חזרה ל"ארץ נהדרת". זה לא היה מצחיק

"שלגיה ושבעת הגמדים" מ-1937 היה סרט האנימציה הראשון באורך מלא שיצא למסכים. העיבוד המתוק של דיסני לאגדה הגרמנית של האחים גרים זכה להצלחה כבירה, והתווה את הדרך של אולפני דיסני מאז ועד היום. אולי בשל מעמדו המקודש של הסרט, לקח לדיסני עשר שנים והמון גרסאות לייב אקשן של סרטי אנימציה אחרים שלהם, בטרם פנו אל שלגיה (אם כי התכניות לרימייק פורסמו כבר ב-2016).

אבל עם כל האהבה אליו, יש להודות ש"שלגיה ושבעת הגמדים" התיישן משלל בחינות, וברוח הזמן נדרשו לא מעט תיקונים עלילתיים ועיצוביים. הבחירות של הבמאי מרק ווב ("500 ימים עם סאמר", "ספיידרמן המופלא"), התסריטאית ארין קרסידה ווילסון ("בחורה על הרכבת") ומקבלי ההחלטות בדיסני לגבי מה לשנות ומה להשאיר כמו פעם הניבה תרכובת שמתרסקת בין הכיסאות. אחת הבעיות הכי גדולות בסרט החדש היא הגמדים. כזכור, ב-2022 פיטר דינקלג', בכיר השחקנים נמוכי הקומה, התלונן שבזמן שבדיסני מתגאים בכך שליהקו שחקנית לטינית לתפקיד הנסיכה שנודעה בלובן עורה, הם מתעלמים מהייצוג המעליב של גמדים. דבריו עוררו תגובות מכאן ומכאן (היו שחקנים גמדים שטענו שהוא פוגע להם בפרנסה), ובדיסני חיפשו דרך לרצות את כולם. בסופו של דבר נבחרה האופציה המאוד לא מוצלחת של גמדים דיגיטליים (כשהם רואים לראשונה את שלגיה הם מאבחנים שהיא בת אנוש, שלא כמותם). יצורי ה-CGI עשויים רע והם מעוררים קרינג' מרגע הופעתם על המסך.

יש ב"שלגיה" גמד נוסף, אנושי, בתפקיד חבר בכנופיית גנבים, ונוכחותו המגניבה מחדדת את המלאכותיות הצורמת של אחיו לגובה. מקרטעת במיוחד סצנה שבה הם רבים ועושים בלגן בבית כמו בסרט אנימציה ישן של הלוני טונס. הבחירה לשמור על דמויות הגמדים כשהיו, כולל תווי דמיון חזותיים ושמותיהם הילדותיים, אינה מובנת, משום שכאמור יש בתסריט לא מעט שינויים ביחס למקור, שנועדו להפוך את הגיבורה למודרנית יותר. כך, למשל, בהגיעה לבית הגמדים ביער, שלגיה החדשה אינה אצה לצחצח אותו כמו עקרת בית משנות השלושים, אלא היא מחלקת את עבודות הניקיון בין הגמדים. לצורך כך לשיר הישן "Whistle While You Work" נכתבו מילים חדשות שיתאימו לסיטואציה, אבל הסצנה נטולת חן (במקור שלגיה נעזרה בחיות וזה ממש חמוד).

גם שירם של הגמדים "היי הו" הגיע לכאן מ-1937, אבל פרט לשני הלהיטים הישנים נכתבו לסרט המון שירים חדשים, מה שהפך את "שלגיה" למחזמר מהסוג שמעצבן אנשים שלא אוהבים מחזמרים. השיר הכי מוצלח, מבחינת המילים והלחן, הוא "All Is Fair" של המלכה הרעה. גל גדות שרה אותו לא רע, אבל לשיר הזה הגיע זמרת עם יכולות ווקאליות יותר מרשימות. עם זאת, לצורך התפקיד גל שלנו הנמיכה את קולה, והשקיעה בתרגום החן הטבעי שלה לכריזמה מרושעת, וזה עובד יפה. גם התלבושות שלה יפות ובכלל היא נראית נהדר.

רייצ'ל זגלר, שהיא ללא ספק זמרת הרבה יותר טובה ושרה את רוב השירים בסרט, חיננית למדי בתפקיד הנסיכה, שנקראה שלגיה על שם סערת השלג שבמהלכה נולדה – כפי שמוסבר לנו בתחילת הסרט. התסריטאית השקיעה את רוב העבודה בפיתוח הרעיון העתיק שהיופי האמיתי הוא פנימי, ועיצבה את הנסיכה כגיבורה למופת מכל בחינה. זה גם אומר שהיא צריכה לנצח את המלכה פנים אל פנים, ולא להסתפק בכך שתיפול אל מותה מצוק כמו בסרט הישן. בעקרון זה רעיון דרמטי נכון שזוכה בסרט לביצוע לא מספק (גם מבחינת האפקטים המיוחדים).

אבל למה היה צריך להלביש אותה בשמלה שנראית כאילו נקנתה במבצע בחנות תחפושות לילדות גן? כן, זה שחזור של השמלה מהסרט המצויר, אבל מוטב היה להסתפק ברפרנס לשמלה ההיא, בלי לאלץ את הצופים לצפות בדבר הזה לאורך רובו של הסרט.

אחד השינויים היותר מוצלחים בעלילה הוא החלפת הנסיך חסר השם בדמותו של ג'ונתן, מנהיג חבורת גנבים מורדים שחיים ביער, סטייל רובין הוד. את הגנב החצוף מגלם בשובבות כובשת אנדרו ברנפ שעלה לגדולה בתאטרון, ונראה שיש לו מה שצריך כדי להפוך גם לכוכב קולנוע. הוא מופיע בסרט בשלב מוקדם, וזה מאפשר פיתוח של מערכת יחסים רומנטית עם הנסיעה בטרם סצנת הנשיקה הזכורה והבעייתית. זה גם מוסיף לסרט קורט של אקשן, כמקובל בימינו, וכמובן ששלגיה מצילה את ג'ונתן לפני שהיא מציל אותה.

אבל סצנת הנשיקה עדיין בעייתית. אחרי המשמעות החדשה שהוענקה לרעיון של "נשיקת אהבה אמיתית" שמצילה חיים ב"לשבור את הקרח", ואחרי הפרודיה החביבה שדיסני עצמם סיפקו לנו ב"מכושפת", נשיקת שפתי האישה הישנה מדיפה ריח עובש. היה יכול להיות נחמד יותר אילו הגמד שטיא (Dopey) היה זה שנשיקתו מעוררת אותה משנתה, אבל זה מחזיר אותי לחזות הקרינג'ית של הגמדים בסרט הנוכחי.

רוצה לומר, אף שיש בסרט כמה דברים מוצלחים, הכל ביחד לא מתגבש לחוויית דיסני מספקת, גם בשם העיצוב הפלסטיקי של היער. ובסך הכל מדובר ברימייק מיותר כמו רוב הרימייקים הקודמים של דיסני לנכסי צאן האנימציה שלהם.
2 כוכבים
Snow White בימוי: מרק ווב. עם גל גדות, רייצ'ל זגלר. ארה"ב 2025, 109 דק'

• ביקורת סרטים
• קולנוע
• גל גדות
• אולפני דיסני

אף אחד לא יכול להישאר עיוור לתופעת עיבודי הלייב-אקשן לסרטי דיסני קלאסים. בין אם אתם אוהבים אותם או סולדים מהם, הם מציאות נוכחת שמכניסה כסף, אז ברור שבאולפני דיסני ימשיכו עם גישת הרימייקים. אבל השאלה שלא עוסקים במה מספיק היא איך בכלל עושים סרט לייב אקשן טוב? שאלנו את עצמנו, ומצאנו שיש ארבעה סרטים מצוינים שאפשר להסתמך עליהם, כדי לפענח את הנוסחה הטובה ביותר לגרסה מחודשת –"ספר הג'ונגל" (2016), "חברי הדרקון אליוט", "היפה והחיה (2017) ו-"כריסטופר רובין" (2018). מסע בין מציאות לדמיון צבוע.

>> לפנינו המבול: 20 הסדרות הכי טובות על המסך שלכם כרגע
>> לידיעת איתמר בן גביר: 10 השוטרים הכי מושחתים על המסך

הרימייק הכי טוב הוא גם הרימייק הכי מוצדק

"ספר הג'ונגל" המקורי יצא ב-1967, והפך לאחד הסרטים האהובים של דיסני. אך למרות האהבה הגדולה, חייבים להודות שהסרט המקורי היה דל בעלילה, ורובו עוסק במוגלי שמסתובב ביער ומכיר חיות שונות, מבלי שיש קונפליקט או דילמה משמעותית עד לקראת סיומו. מי שזיהה את נקודת החולשה הזאת היה הבמאי ג'ון פאברו, שהבין שיש כאן סרט אהוב מאד, ועם מוזיקה מצוינת – אז אם רק נוסיף לו עלילה, הוא יהיה מושלם. הסרט החדש רחוק מלהיות מחזמר כמו הסרט הראשון, כי יש פה נסיון לעשות משהו קצת אחר. יש בו מעט מאד שירים, אבל הם לא נעלמו לגמרי – הביצוע של כריסטופר ווקן ל-"I Wanna Be Like You" גרם לי לשמוע אותו בלופים שעות אחר כך – ואם זה לא מספיק, החיות נראות מדהים לצד המוגלי החדש.

בנוסף לעלילה ולאפקטים המשוכללים, הוסיפו גם בניית עולם טובה יותר עם עדכון לחוקי הג'ונגל, והפיכת חברי ממלכת החיות לחברה של ממש. הסרט משנת 2016 נשאר עיבוד הלייב אקשן הכי טוב של דיסני עד כה, בעיקר כי סיבת הקיום שלו מוצדקת – המקור לא עמד בקריטריונים של הקולנוע המודרני, ודרש עדכון. אנחנו יכולים לראות את אותה סיבה חוזרת בסרט "חברי הדרקון אליוט", שיצא באותה שנה.

גם סרטים מאד אהובים עשויים להתיישן לא טוב

בשנות השבעים "חברי הדרקון אליוט" היה עוד סרט דיסני רגיל וקסום שמשלב בין אנימציה ללייב-אקשן. אבל כשצופים בו היום, הוא מרגיש קצת מיושן, עם המון דיבורים על רצח ילדים, והמון הומור סלפסטיקי שלא מצחיק כבר מזמן. עם זאת, לצד הכתיבה המיושנת לאולפני דיסני היה דרקון מצויר שקל לאהוב, מה ששווה את המאמץ להפול אותו ליציר CGI, והעיצוב שלו איפשר איזון מסוים בין האנימציה הקלאסית לבין הלייב אקשן.

הסרט העדכני בבימוי של דייוויד לאורי בנוי הרבה יותר טוב ומהודק מהמקורי, ולכן גם יש הצדקה לקיום שלו. "חברי הדרקון אליוט" הצליח מאד בקרב ילדים ואנשים אהבו אותו בגלל הקסם שלו. כשהקסם מקבל רענון מודרני ופחות קריקטוריסטי, זה עובד בענק – כי יש צורך לחדש, תוך כדי תשומת לב לכך שמשאירים את כל מה שאהבנו במקור. וזאת נקודה חשובה ברימייק – צריך להבין מה הקהל אהב בסרט ואם זה עדיין עובד. מה שלא עובד משנים, מה שטוב משאירים. נשמע פשוט, לא? כי זה בדיוק מה שהבין הסרט הבא.

ללכת על בטוח ולקחת סיכון בעת ובעונה אחת

"היפה והחיה" מ-1991 תמיד היה פייבוריט של מעריצי דיסני. העולם הקולנועי של הסרט, הדמויות המעניינות שיש בכל פינה והשירים המעולים הפכו לסימני ההיכר של המקור, ובדיסני הבינו שיש לזה קהל לא קטן. לכן התחילו להפיק אותו כבר ב-2009, עד שהוקפא לאחר זמן קצר. רק בשנת 2017 יצא עיבוד הלייב אקשן, והוא נתן איזו תקווה שמישהו מקשיב בדיסני, כי היה בסרט כל מה שרצינו.

קיבלנו את לומייר, את גברת פוטס, את צ'יפ ואפילו את החיה בעיצוב ששומר על נאמנות למקור. כל השירים האהובים שגדלנו עליהם קיבלו ביצוע מחודש ואיכותי, אבל הדבר שהכי הפתיע כאן הוא הליהוקים, שהיו מפתיעים ומדויקים כאחד. אמה סטון ולוק אוונס לא היו הבחירות הראשונות שלי לבל וגסטון, אבל הם עושים את התפקיד הזה באופן נפלא, ולמען האמת לא חשבתי שכך זה יהיה. הבחירה לשחזר את הסרט כמעט אחד לאחד, אך לחדש ולרענן עם הליהוקים, היא בחירה חכמה שהצליחה בענק. אם כי כמו שאנחנו מכירים את הוליווד, כשמשהו עובד, ישחזרו אותו עד שהוא לא יעבוד יותר.

לעשות את ה"הוק"

אז נכון שמבחינות מסוימות, הרימייקים של דיסני כבר עברו את הגבול ההוא. אבל בשנת 2018 לקחו השראה מתבקשת מהאולפנים של סוני, וניסו לעשות "הוק" (1991) משלהם. למי שלא זוכר, "הוק" מ-1991 היה סרט אייקוני, בו רובין וויליאמס גילם את פיטר פן המבוגר, אחרי שעזב את ארץ לעולם לא והתמסד. הסרט "כריסטופר רובין" היה גרסה מעט חמודה יותר – במרכז הסרט עומד כריסטופר, הילד המיתולוגי מסיפורי פו הדוב, לאחר שנשלח לפנימייה ונאלץ להיפרד מחבריו ביער. למרות שהוא מבטיח שהוא לא ישכח אותם, החיים מאלצים אותו לשכוח וכעת הוא אדם בוגר שנאלץ לאזן בין עבודה ומשפחה.

כדי לעזור לו להיזכר, פו הדוב חוזר לחייו עם כל החברים הישנים – איה החמור, רו, חזרזיר טיגר ואחרים. מה שעבד בסרט הזה הוא הזווית האחרת, ההבנה שפו הדוב מעולם לא היה רק על פו הדוב. הרי זה היה ספר שהסופר כתב לבנו, כריסטופר רובין מילן, כך שלהפוך את הסרט למין גרסה דיסנית של "הוק" היתה זווית מעניינת שהצליחה גם לרגש לא מעט – ולמרות הכל, זאת לא הסיבה המרכזית שהוא קיים. הוא נולד בפשטות, כי הקהל שגדל על סרטי פו הדב של דיסני התבגר. ואין מה לעשות, אם רוצים לשמור על הסיפור הזה בחיים, הסיפור חייב להתבגר יחד עם הקהל. וכמו במקרה של "היפה והחיה" – כל עוד הסיבה מספיק מוצדקת, וארגז הכלים בו היוצרים משתמשים יותר מפותח, הסיכוי שהרימייק יצליח יהיה יותר גבוה להיות מוצלח. דאמיט, עכשיו יש לי חשק למרתון סרטי דיסני. מי מצטרף?
כל הסרטים בכתבה זמינים בדיסני+

• דיסני+
• לייב
• אולפני דיסני
• המסך
• קולנוע

התגעגענו רצח. לא עברה שנה מאז העונה השלישית של "רק רוצחים בבניין" – שהדעות עליה עדיין חלוקות, למרותשתכלס אהבנו– והנה בהולו החליטו להפיל על ראשינו את הרביעית, והו איזה הפתעה הם הכינו. אם במשך שלוש העונות הראשונות עקבנו אחר שלושת הבלשים החובבים ברחבי בניין הארקוניה המיתולוגי, העונה הרביעית לוקחת אותם למקום עליו חלמו – ארץ רחוקה בשם הוליווד. או בעצם, אולי להיפך.

>>מכל הרעש לברוח: 10 הערים הגדולות הכי שקטות בעולם

העונה נפתחת, כמובן, עם הרצח של *** מסוף העונה הקודמת. מה, חשבתם שנספיילר? יש פה ילדים בסביבה. בכל מקרה, יש רצח חדש ובמקביל, יש גם הזדמנות ענק לחבורה, כשמציעים להם להפוך את הפודקאסט לסרט (היי, זה לא ספויילר, תרגיעו), מה שמכניס לחייהם (ולארקוניה) כמה כוכבים הוליוודים אמיתיים שאם בא לכם לראות (וגם להיזכר מי נרצח), תוכלו לגלות בטריילר. רק נגיד שחוץ מהידועים (מריל סטריפ, למשל) יש שם כמות כישרון קומי שיכול להרוס את הוליווד כולה.

ובניגוד לעונה הקודמת, הביקורות סביב העונה הרביעית מהללות את העונה, כשבכולן פחות או יותר נלהבים מהקאסט ההוליוודי הענק, מהגברת האלמנט הקומי ובאופן כללי, מהכיף של העונה. הטירוף המתגבר של הסדרה מקרין גם על הדמויות החדשות, והסאטירה על הוליווד רק מתגברת. בקיצור, "רק רוצחים" הביאה יותר מהכל, וזה נשמע כאילו אפשר לחזור להתלהב מהסדרה המפתיעה הזו, שגם בעונתה הרביעית מנסה להביא את המקסימום, ואז להגביר.
"רק רוצחים בבניין", הפרק הראשון של העונה הרביעית זמין בדיסני+

• המסך
• מה רואים הלילה
• אולפני דיסני
• דיסני+
• הוליווד

זה לא סוד שמארוול הגיעה לנקודה לא מאוד טובה על ציר הזמן שלה. הביקורות כבר לא מהללות, גיבורי-על הפכו לנחלת הכלל ומאז שסדרות כמו "הבנים" שברו את האתוס, קשה לראות אנשים בגלימות אותו הדבר. בשנת 2019 מארוול הגיעה לשיא עם סיום סאגת האינסוף, ומאז נקלעו למין חור שחור בשם "המולטיוורס" שעד היום לא הבינו איך לצאת ממנו – לפחות עד שקווין פייגי התעשת על עצמו, והחליט על שינוי כיוון. השינוי הזה מתבטא לראשונה בסרט "דדפול & וולברין", הטים-אפ למבוגרים בלבד שכולנו רצינו, וגם סרט המארוול היחיד עד כה של 2024.

>>"דדפול & וולברין" מבדר, אפילו מאוד. אבל זה לא בזכות יו ג'קמן

זה לא שלא קרה שום דבר מעניין בתחומי מארוול – בכל זאת, קיבלנו את "אקס-מן 97" – אבל אי אפשר להשוות בין תקציב של סדרה מצוירת, ועוד באנימציה דו-מימדית, לשובר קופות בסדר גודל של 200 מליון דולר כמו "דדפול & וולברין" (וכל הכבוד למתרגמים שמצאו פיתרון יצירתי לבעיית שלוש הווים). הסרט הזה גם מסמן עד כמה המותג של דדפול גדל – הסרט הראשון עלה רק 58 מיליון דולר. אבל כמה הוא גדול ביחס למארוול בכללי? הסרט הכי יקר ב-MCU היה "הנוקמים: סוף משחק", עם תקציב של 400 מיליון דולר, פי שניים מהסרט השלישי של דדפול.

סוף סאגת האינסוף סימן גם את ההצלחה הגדולה האחרונה של מארוול, עם רווחים של מעל לשני מיליארד דולר. לצורך פרופורציות, "אנטמן והצרעה: קוואנטומניה" מהשנה שעברה עלה 326 מיליון דולר, והכניס רק 476 מיליון דולר – גם בלי לחשב אתם יכולים לראות שאלו לא ההכנסות בכירי מארוול ציפו להם. אבל תקציבים לא היו הבעיה היחידה של מארוול – גם משפט התקיפה של ג'ונתן מאג'ורס שינה להם את כל התכניות עבור הנבל הגדול הבא קאנג הכובש. מבחינה עלילתית, האיום של קאנג נפתר ומארוול נפתרו ממאג'ורס – ועדיין, השלב החמישי לא חף מכשלונות.

במארוול הבינו שנעשו טעויות, גם אצל חברת האם דיסני. כשבוב איגר, מנכ"ל דיסני, נשאל מדוע זה קרה, הוא ענה בפשטות כי "לא רק שהם (מארוול) העלו את תפוקת הסרטים שלהם, הם גם יצרו מספר סדרות טלוויזיה. ובכנות, זה הסיט את הפוקוס ואת תשומת הלב שלהם". לעומתו, הראש של מארוול קווין פייגי לא מצביע על סיבות ספציפיות, ולוקח אחריות. בראיון למגזין "אמפייר" הוא אמר "צריך לחיות מתחת לסלע כדי לא לדעת שכמה מסרטי המארוול האחרונים לא הצליחו להצית את העולם כמו שכל כך הרבה מהסרטים עשו בעבר". הבוס הגדול איגר פרקטי, הבוס הקטן מנסה להראות שהכל בסדר. "זאת הייתה תקופה קשה", מודה פייגי. "אם היינו נשארים בטופ זה היה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לנו. חטפנו מכה קטנה, אבל אנחנו חוזרים חזקים".

חייבים להודות, כששומעים את בוב איגר מדבר קשה שלא להסכים איתו. זה הרבה יותר מ"מכה קטנה", זאת מדיניות של מפעל סדרות, שהתחילה מאז תקופת הקורונה. מאז שנת 2021 מארוול שחררה 10 סדרות טלוויזיה עבור דיסני+, שבדקות שידור זה לא מעט סרטים. גם כאן התקציבים מספרים את הסיפור: "וונדה-ויז'ן" הבטיחה הרים וגבעות עם תקציב מנופח של 225 מיליון דלר – קצת יותר מהתקציב של "דדפול & וולברין" – וכמעט מיד אחרי ראינו ירידה בתקציבים, 143 מיליון דולר עבור העונה הראשונה של "לוקי", ו-150 מיליון עבור "הפאלקון וחייל החורף". זה כנראה לא מקרי שסדרת הטלוויזיה האחרונה של מארוול עד כה, "אקו", היא גם הזולה ביותר, עם תקציב של 40 מיליון דולר בלבד. מסתמן שעד שהגענו אליה, בדיסני כבר הבינו את השינוי שצריך לקרות, וקיצצו את התקציב. אפשר להתחיל להבין את האופטימיות של קווין פייגי. המון פרויקטים נדחו לשנים הבאות, ונראה שעובדים שם על חישוב מסלול מחדש, כשמי שמתחיל את השינוי הזה הוא האירוע הגדול וכנראה גם היחיד של השנה – "דדפול & וולברין".

מבין שני הסרטים של דדפול שכבר יצאו לאקרנים, "דדפול" הראשון היה הרווחי מכולם, כי הוא הפך תקציב של 50 מיליון ל-782 מיליון דולר. "דדפול 2" הכפיל את התקציב, ובהתאם הרווח ירד. הסרט השלישי אמור להיות הסרט הכי יקר של דדפול, ולפי הקמפיין השיווקי הקאסט השחקנים שכולם רצו לראות, נראה שמארוול ממש ממש רוצים שתלכו לראות את הסרט הזה. בעולם של מארוול, הכסף מדבר, ואם זה מכניס כסף סימן שזה עובד. וניסיון העבר לימד אותנו שהם ימשיכו לעשות את אותו הדבר עד שזה יפסיק להכניס כסף. האיום על ציר הזמן הקדוש הוא לא ת'אנוס או קאנג או כל אחד אחר – זה איום כלכלי.

התשובה לעתיד של מארוול מצויה רק בעתיד, ונדע אם פייגי הצליח להתגבר על המשבר רק לאחר שיסיימו לספור את השטרות. אבל כבר עכשיו ברור ששמו על הסרט הזה משקל רב, ותהיו בטוחים שבסופ"ש הזה פייגי עומד וסופר כל כרטיס שנמכר, ומחשב את עתיד המולטיוורס בהתאם. הצעדים הבאים של מארוול יהיו מחושבים יותר, ולפחות בתקופה הקרובה נקבל פחות תוכן משהתרגלנו בשנים האחרונות, בתקווה להגביר את האיכות על חשבון הכמות. ב-2025 כבר צפויים 5 סרטים, אבל נראה שהמיקוד הרבה יותר מתעניין במהלכים גדולים, ופחות בסדרות פילר.אם ניסיון ההחייאה הזה לא יעבוד, אולי הגיע הזמן להחליף את פייגי במפיק-על אחר – כמו שעשו לאחרונה המתחרים ב-DC עם בוגר מארוול ג'יימס גאן. זה יצטרך להיות מישהו שיכול לפתור את הפלונטר שיצר פייגי, מי שהרים את מארוול לגבהים שמעולם לא ראו, אבל מכהן בתפקיד הבכיר עוד מ-2007. בקיצור קווין – אתה הראש, אתה אשם.

• המסך
• מארוול
• דדפול
• MCU
• אולפני דיסני

הוליווד לא ראתה דרמה כזאת כבר יותר מ-60 שנה והפעם זה לא ייגמר כנראה באוסקר: הצטרפותו של איגוד השחקנים האמריקאי SAG-AFTRA לשביתת איגודי התסריטאים נגד תנאי ההעסקה והחוזים הנצלניים שמציעים להם אולפני הקולנוע ותאגידי הבידור הגדולים – עליה הכריזה יו"ר האיגוד פראן דרשר ("נני"), ברגע שנראה כמו גליץ' של המטריקס – הובילה להשבתה כמעט מוחלטת של הפקות הטלוויזיה והקולנוע האמריקאיות מסביב לגלובוס, וגבתה כבר מספר קורבנות בולטים.

בין ההפקות הקולנועיות הבולטות שעצרו בחריקת בלמים אפשר למצוא את"דדפול 3", שבדיוק נמצאת בעיצומי צילומיה באנגליה וכבר מילאה את הרשתות בתמונות של יו ג'קמן בתפקיד וולברין לצד ריאן ריינולדס, כמו גם את סרט ההמשך של רידלי סקוט ל"גלדיאטור"שיותר ממחציתו כבר צולמה, החלק השני של "משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות" שכבר נמצא בשלבי צילומים ראשוניים, החלק השלישי בסדרת"ונום"והחלק השני בסדרת "מורטל קומבאט" שהיו בעיצומם של הצילומים, ובנוסף גם הפקות הלייב-אקשן של "מיינקראפט" ו"לילו וסטיץ'" והחלק השלישי בהרפתקאות "פדינגטון" שעצרו את העבודה על הסט. יותר עצוב מזה: "ביטלג'וס 2" של טים ברטון עם ווינונה ריידר ומייקל קיטון גם הוא על הקרשים.

גם בגזרת הקולנוע ההוליוודי שאינו מכוון לרשימת הבלוקבאסטרים המצב אינו אידילי: הפקת סרט החדש של קלינט איסטווד, "מושבע מספר שתיים", נגדעה לפני סיום הצילומים, ואליו הצטרפו גם הסרט החדש של סטיבן סודרברג והסרט החדש של פול תומאס אנדרסון שצילומיהם היו אמורים להתחיל בקרוב. בנוסף, פסטיבלי הקולנוע הגדולים של הסתיו (ונציה, טורונטו וניו יורק) יאלצו כנראה להסתדר בלי הכוכבים המוזמנים האמריקאים שלהם.

בגזרת הטלוויזיה המצב אינו טוב יותר: הפקת העונה החמישית של"דברים מוזרים"נעצרה כבר עם תחילת שביתת התסריטאים יחד עם העונה השנייה של"פוקר פייס", העונה השנייה של"שר הטבעות: טבעות הכוח"ועוד סדרות רבות, וכעת מצטרפות אליהן סדרות רבות כמו העונה השנייה של"אנדור", שתסריטיהן כבר הושלמו והצליחו להתחיל בצילומיהן למרות השביתה. נכון לשבוע זה, תעשיית הטלוויזיה האמריקאית משותקת באופן כמעט מוחלט, אך מעניין לציין שהעונה השנייה של"בית הדרקון", למשל, ממשיכה בצילומיה כי מרבית הקאסט הוא בריטי, ובמצב דומה נמצאת גם העונה השלישית של"התעשיה"ב-HBO.

שביתת השחקנים, בדומה לשביתת התסריטאים, פרצה בעקבות חוסר נכונותם של תאגידי הבידור הגדולים לעדכן את תנאי העבודה והחוזים המוצעים לשחקנים ותסריטאים בהתאם לשינויים הדרמטיים שעברו על שוק הטלוויזיה בעשור האחרון. כך, למשל, התמלוגים שמקבלים שחקנים ותסריטאים על עבודתם משירותי הסטרימינג החדשים, מזעריים עד לא קיימים לעומת הסכומים שהיו מקבלים עבור שידור ברשתות הברודקאסט והכבלים. בנוסף, דורשים האולפנים משחקנים בתפקידים קטנטנים לוותר על הזכות לדמותם תמורת תשלום של יום עבודה, כך שאפשר יהיה לסרוק את גופם ופניהם ולהשתמש בהם באמצעות אינטליגנציה מלאכותית ללא תשלום נוסף.

שחקנים בכירים רבים כבר הביעו תמיכה ווקאלית רמה בשביתה, ביניהם ג'יין פונדה, סוזן סרנדון, טום קרוז, מאט דיימון, בריאן קוקס מ"יורשים" (ראו סרטון כמה פסקאות למעלה) ורון פרלמן ("הלבוי"), שהפנה אצבע מאשימה כלפי מנכ"ל אנונימי (כנראה בוב איגר), על אמירתו שבכוונתו "להרעיב" את השחקנים והתסריטאים עד אוקטובר ואז לכפות עליהם הסכם. נתון מעניין שחשף רון פרלמן: רק חמישה אחוזים מהשחקנים בארצות הברית מצליחים להתפרנס מעבודתם ולממן ביטוח בריאות. "אנחנו נאבקים בשביל אלה שלא", אמר פרלמן.

רבים בהוליווד סימנו את שכרם של המנכ"לים (דיוויד זסלב מוורנר-דיסקברי, למשל, הרוויח כמעט חצי מיליארד דולר בשנה שעברה) כסמל לחזירותם של תאגידי הבידור על חשבון הטאלנטים שעושים אותם. תחזיקו להם אצבעות כי תכף לא יהיה מה לראות על המסך.

• המסך
• הוליווד
• שביתת התסריטאים
• קולנוע
• נטפליקס
• אולפני דיסני
• האחים וורנר