• Facebook
• Twitter
• Email

"בירדמן", סרטו של אלחנדרו גונזלס איניאריטו, קטף את הפרס הגדול בטקס פרסי האקדמיה לקולנוע ה-87, שנערך הלילה בתיאטרון דולבי בהוליווד. לצד שלושה פרסים נוספים: בימוי, תסריט מקורי וצילום. "התבגרות", שנחשב למתחרה העיקרי של בירדמן על תואר הסרט הטוב ביותר, יצא מהטקס עם פרס אחד בלבד – לשחקנית המשנה פטרישיה ארקט.

"מלון גרנד בודפשט" של ווס אנדרסון זכה אף הוא בארבעה פרסים: עיצוב תלבושות, איפור ועיצוב שיער, עיצוב הפקה ותסריט מקורי, בעוד "וויפלאש" קטף את פרסי שחקן המשנה (ג'יי.קיי סימונס), עריכה ועריכת סאונד. " הנציג הישראלי בטקס, "איה" של עודד בינון ומיכל ברזיס, לא זכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר. ג'וליאן מור זכתה באוסקר הראשון בקריירה שלה, על תפקידה כחולת אלצהיימר בסרט "עדיין אליס", בעוד אדי רדמיין, שגילם את סטיבן הוקינג בסרט "התיאוריה של הכל" זכה בפרס השחקן.

סרט:"בירדמן"

במאי:אלחנדרו גונזלס איניאריטו, "בירדמן"

שחקנית:ג'וליאן מור, "עדיין אליס"

שחקן:אדי רדמיין, "התיאוריה של הכל"

שחקנית משנה:פטרישיה ארקט, "התבגרות"

שחקן משנה:ג'יי.קיי. סימונס, "וויפלאש"

תסריט מקורי:"בירדמן"

תסריט מעובד:"משחק חיקוי"

הסרט הזר:"אידה" (פולין)

סרט דוקומנטרי:"Citizenfour"

דוקומנטרי קצר:"Crisis Hotline: Veterans Press 1"

צילום:"בירדמן"

עריכה:"וויפלאש"

אפקטים:"בין כוכבים"

עריכת סאונד:"צלף אמריקני"

מיקס סאונד:"וויפלאש"

פסקול מקורי:"מלון גרנד בודפשט"

שיר מקורי:"Glory", ג'ון לג'נד וקומון, "סלמה"

סרט קצר:"The Phone Call"

סרט האנימציה:"שישה גיבורים"

סרט אנימציה קצר:"Feast"

עיצוב תפאורה:"מלון גרנד בודפשט"

עיצוב תלבושות:"מלון גרנד בודפשט"

איפור ועיצוב שיער:"מלון גרנד בודפשט"

• חדשות תרבות
• חדשות קולנוע
• אידה
• בירדמן
• אוסקר
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

שתי נשים שונות מאוד אבל מחוברות זו לזו בקשרי דם וזיכרונות יוצאות יחדיו למסע ברחובות האחוריים של ההיסטוריה של פולין במאה ה־20. פשעי הפולנים בשואה ופשעי המשטר הקומוניסטי מתמזגים בסיפור אינטימי ועדין הנגלה לצופים מנקודת מבטה של נזירה צעירה ותמה שלא ידעה דבר על כיעורו של העולם וגם לא על יופיו, ואלה מוקרנים על פניה הזכים במשל קולנועי פיוטי. פאוול פאבליקובסקי כבר אייר מערכת יחסים בין שתי נשים מרקעים שונים בסרטו האנגלי היפהפה "אהבה של קיץ" (שגילה לנו את אמילי בלאנט). הפעם הוא חוזר למולדת ורוקם יצירה ייחודית מחוטים דקים שמשך מ"לה סטראדה" של פליני ו"ז'אן ד'ארק" של קרל תאודור דרייר. התוצאה היא הסרט הפולני המהולל ביותר זה שנים, שגרף את פרסי האוסקר האירופי לסרט ולבמאי הטובים ביותר.

בפולין הקומוניסטית של שנות ה־60, אנה (אגתה טרזבוקובסקה בסרטה הראשון) היא נזירה מתלמדת שלפני שתמסור את חייה למנזר ותסתגר בו לנצח נשלחת לעולם החיצון לבקר את קרובתה היחידה שעל קיומה לא ידעה דבר. אנה מוצאת את דודתה וונדה (אגתה קולשה) במיטה עם גבר מזדמן, והרושם המיידי הוא שמדובר בזונה. רושם ראשוני מטעה הוא אסטרטגיה עלילתית מרכזית של הסרט הנזירי הזה שבו רב הנסתר על הגלוי. במפגש הבא נגלה שוונדה היא שופטת שבעברה הלא רחוק הייתה התובעת הכללית של פולין וזכתה לכינוי "וונדה האדומה". היא גם אלכוהוליסטית צינית עם בור עמוק בנשמה. וונדה מגלה לאנה ששמה האמיתי הוא אידה לבנשטיין ושהוריה היהודים נרצחו בשואה. אנה/אידה רוצה לעלות לקברם, אבל וונדה אומרת שלרוב היהודים אין קברים. נחישותה של אידה משכנעת אותה לקחת את אחייניתה לכפר שבו הסתתרו הוריה ולחקור את נסיבות מותם.

המסע אל הכפר הוא מסע במדינה קומוניסטית קרתנית מדורדרת וכעורה, פיזית ואנושית, ורק סקסופוניסט חמוד שמכיר לאידה את הג'אז של ג'ון קולטריין זורה עליה מעט רוך ונועם. ועדיין זה אחד הסרטים היפים ביותר שנראו על המסך זה זמן רב. הצלמים רייזארד לנזבסקי ("מרגרט" המופתי) ולוקאש זאל צילמו בשחור לבן בפריים כמעט ריבועי (1:1.33), והחזרה לפורמט שפס מהקולנוע עוד בשנות ה־50 מאפשרת לפאבליקובסקי לעצב קומפוזיציות ייחודיות שממקמות את הגיבורה בתחתית התמונה ומותירות מרחב גדול מעל ראשה. בעוד וונדה היא דמות דרמטית שדורשת את מקומה בעולם, אידה נותרת קריפטית לכל אורך הסרט. המרחב שנפער מעל לראשה מסמן את מקומה כעדה אילמת בשולי התמונה, ומותיר לצופים מקום למלא אותו בניסיון לפענח את בחירותיה של מי שהופכת שלא מרצונה לצומת של ההיסטוריה האנושית.

השורה התחתונה:מפגש עם הכיעור האנושי בשיאו מעוצב לפנינה קולנועית מעודנת

• זר
• אוסקר
• שואה
• פולין
• אידה
• ביקורת סרטים
• ביקורות
• סרטים
• תרבות