Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מוזיאון ישראל מצא דרך מקורית להתמודד עם מכת הגניבות מהתערוכה של איי וייווי. בחודשים האחרונים, מאז עלתה התערוכה המדוברת של האמן הסיני במוזיאון ישראל, מתמודד המוזיאון עם תופעה שחוזרת על עצמה: המבקרים, שנתקלים בגרעינים המפורסמים בעבודה "גרעיני חמניה" שמורכבת מ־100 מיליון פסלים דמויי גרעינים מחרסינה, נוטלים אותם לעצמם בלי רשות.
חלק מהמבקרים בתערוכה שגילו שילדיהם גנבו גרעינים הכריחו אותם להחזיר אותם יחד עםמכתב התנצלות. מכתב שכזה הגיע כעת למוזיאון, והוא כבר השלישי מסוגו.
כעת, החליטו במוזיאון שאם אי אפשר להילחם בגנבים הקטנים, לפחות יעשו מכך קצת כסף. המבקרים יוכלו לרכוש גרעין (מהאוסף שנמצא מחוץ לעבודה עצמה) ב-5 ש"ח, או 10 גרעינים ב-20 ש"ח. כמעט כמו בפיצוציה.
כזכור, בשבוע שעבר העלה המוזיאון לחשבון הטוויטר שלומכתב נוסף ששלח ילד, ובו שני גרעינים שלקח מהתערוכה, בתוספת מכתב התנצלות. "כאשר לקחתי את הגרעינים בעצם גנבתי יצירת אמנות שאנשים השקיעו בה את הנשמה", כתב, ולא ידע עד כמה: 1,600 פועלים עבדו על היצירה הזו. בסוף המכתב ציין: "אני מצטער מעומק לבי על הנזק".
[interaction id="59ad583de1fcc100018d1bbf"]
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אחת ה"בעיות" בעבודה "גרעיני חמנייה" של איי וייווי שמציגה כעת במוזיאון ישראל כחלק מהתערוכה של האמן הסיני, היא הגרעינים עצמם: המבקרים הישראלים כנראה לא מורגלים בעבודות מהסוג הזה. העבודה מורכבת מ־100 מיליון פסלים דמויי גרעינים מחרסינה, ובמוזיאון רגילים שאנשים מנסים להגניב כמה גרעינים לכיס. אבל מקרה אחד היה יוצא דופן.
"גרעיני חמניה", איי וייוויהקמת התערוכה של איי וייווי במוזיאון ישראל
המוזיאון העלה לחשבון הטוויטר שלו מכתב ששלח ילד, ובו שני גרעינים שלקח מהתערוכה, בתוספת מכתב התנצלות. "כאשר לקחתי את הגרעינים בעצם גנבתי יצירת אמנות שאנשים השקיעו בה את הנשמה", כתב, ולא ידע עד כמה: 1,600 פועלים עבדו על היצירה הזו. בסוף המכתב ציין: "אני מצטער מעומק לבי על הנזק". טוב, עמוק בפנים, בגרעין, כולנו אנשים טובים. אנחנו סולחים לו.
האצבע המשולשת של אי וייוויי: ראיון עם אוצרת התערוכה
התערוכה של האמן הסיני הייתה מהפרויקטים המאתגרים שידע מוזאון ישראל. מירה לפידות, האוצרת, מספרת על הפוליטיקה ביצירתו, ומגלה איך מעבירים מסין 23 טון של גרעיני חמניה
סיפור חיים שמתחיל במחנה עבודה סיני לא נשמע כמו תסריט לילדות מאושרת. במקרה של האמן הסיני איי וייווי זו הייתה יריית הפתיחה לחיים של משחקי חתול ועכבר מול המשטר, שגם הפכו אותו כנראה לאחד האמנים המפורסמים בעולם. אחת מעבודותיו, שנחתה במוזאון ישראל במסגרת תערוכה שתיפתח בסוף השבוע (2.6), נראית מרחוק כמו טפט פרחוני תמים. מקרוב יותר, מתברר שדוגמת הפרחים היא בעצם אצבע משולשת שחוזרת על עצמה שוב ושוב. "יש בתערוכה הרבה מאוד עיסוק בחופש ביטוי ובצנזורה", מספרת מירה לפידות, אוצרת התערוכה. "נושאי החופש, החדירה למידע ולפרטיות מעסיקים היום את כל העולם. כל מה שקורה בהקשר הזה אצלנו, בארה"ב או באירופה, טוען את התערוכה באופן חריף. בדרך כלל אנחנו מבדילים בין אמנות פוליטית שהיא פטיש חמישה קילו, לבין אמנות שעושה נעים בגב", מוסיפה לפידות. "איי וייווי מצליח ליצור אמנות שהיא מצד אחד כל-כך יפה, נגישה ומושכת, ומצד שני נוגעת בנושאים הכי בוערים, דחופים וקשים".
כבר כשהיה בן שנה זכה איי וייווי לבקר במחנה עבודה לצורך "חינוך מחדש", אליו נשלחה משפחתו בעוון דעותיו הפלורליסטיות של אביו. ב-2011, אחרי שיצירותיו המתריסות כבר שמו אותו על הכוונת של השלטונות, הוא נאסר ללא משפט למשך 81 יום. ואם הדסטארט לאלבום בכורה נשמע כמו פרויקט מאתגר, האמן נאלץ לגייס ברשתות החברתיות 2.4 מיליון דולר כדי להשתחרר. טפט נוסף בתערוכה, שנראה מרחוק כמו קליגרפיה סינית יפהפהייה, מתייחס לפרק הזה בחייו: כשמתקרבים, מסתבר שמדובר באלפי שטרי חוב שהנפיק אי וייויי למי שתרם לשחרורו, בהם הוא מתחייב להחזיר את הכסף תוך שנה עם ריבית של עשרה אחוז. "זה מדהים כטפט, ועוד יותר מדהים כשאתה מבין מה בעצם אתה רואה", מציינת לפידות. "גם היחס בין אינדיבידואל לחברה בסין מעסיק מאוד את איי וייווי. הגיעו אלינו שקים עם 23 טון של גרעיני חמניה מפורצלן, מיליוני גרעינים, שנצבעו אחד-אחד באופן ידני על-ידי 1,600 איש. שטיח הגרעינים העצום הזה, שכל אחד מהם הוא יחיד ומיוחד, בונה רצפה של מסה אדירה שאתה לא רואה בה את הפרט. בטח שאפשר להמשיל את זה לסין, אבל לא רק. האתגר הבא יהיה איך לשמור על הגרעינים כדי שלא ייקחו אותם", צוחקת לפידות.
זה לא הקושי הלוגיסטי הראשון שהתעורר בהקמת התערוכה. איי וייווי ידוע בעבודותיו המונומנטליות, שמערבות כמויות של אנשי צוות ושימוש במנופים לצורך שינוע. בתערוכה במוזאון ישראל, למשל, יוצגו לראשונה שני עצי ברזל עצומים, ששוקלים כל אחד 14 טון ומתנשאים לגובה 8 מטרים.
התערוכה של איי וייווי במוזיאון ישראל
"זה עניין שלם של קונסטרוקציות ומשקלים, איך הדבר הזה מגיע מסין למוזיאון ואיך הוא מורכב כאן", מסבירה האוצרת. "הגיעו אלינו 6,000 כפיסי עץ ממקדש שנהרס בסין, לא ממוספרים ולא מודבקים בשום צורה, והיינו צריכים ליישר אותם לחלוטין. זו הייתה מלאכת מחשבת להרכיב אותם, כמעט כמו במדיטציה, שני אנשים עבדו על זה במשך שבוע. זה יפהפה, אבל אי אפשר לדמיין כמה עבודה הושקעה בזה. התערוכה הזו היא ללא ספק אחד הדברים היותר מאתגרים שיצא לנו לעשות במוזיאון, ואחד הדברים הכי מעניינים שאנחנו יכולים להציע לקהל, מקטן ועד גדול", היא מסכמת.
אי וייווי: אולי, אולי לא, מוזיאון ישראל, דרך רופין 11 ירושלים, פתיחה: חמישי (2.6), עד 28.10
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
המלך הוא עירום: איך הפך איי וייווי מאמן בינוני לסנסציה בינלאומית?
האמן הסיני הפופולרי – שיגיע לישראל עם תערוכה שלו השבוע – עשה את הקריירה שלו מאקטיביזם אמנותי. אין ספק שהוא אקטיביסט רציני שלא מפחד לשלם מחיר על הדעות שלו, אבל האם מלחמת הצדק שלו בשלטון סין הרוויחה לו ציון לשבח על אמנות בינונית?
בשנת 2011 העמיד מגזין האמנות "ארט ריוויו" את איי וייווי בראש רשימת המשפיעים היוקרתית שלו ומאז הפופולריות שלו מתעצמת לממדים מפלצתיים. אבל למה בעצם? אחרי הכל, העבודות שלו לא מרקיעות שחקים בשוק האמנות והן גם לא נחשבת למהפכניות במיוחד. ובואו נהיה כנים לרגע, מי יכול לשלוף מהזיכרון יותר משתי עבודות שלו?
אז איך הפך איי וייווי שעד לפני עשור היה אמן אנונימי למדי לאחת הדמויות החשובות ביותר בעולם? במילה אחת – הוא חתיכת בחור חצוף. אם יש עוולה כלשהי בעולם תהיו בטוחים שאיי יהיה שם כדי למחות, להתריס, לעצבן ובדרך כלל גם לשלם על כך מחיר יקר (מעצרים, שלילת דרכון, מכות ושאר מרעין בישין). איי מטפח היטב את תדמית האיוב הפוליטי שמקריב את עצמו לטובת צדק פוליטי וחברתי. הוא כמובן לא הראשון ולא היחיד. לא מעט אמנים רוכבים על דמות האדם הקטן שנלחם בממשלות רקובות ומושחתות: טניה ברוגרה עושה את זה כבר שלושה עשורים בקובה, וברוסיה אלו הפוסי ריוט ופטר פבלנסקי. ככל שההתנגשויות של האמנים האלה עם הרשויות אבסורדיות ואלימות יותר – כך גוברת הפופולריות שלהם. איי מוביל בגאון זן חדש של אקטיביזם אמנותי שלא תמיד נראה כמו אמנות ולא מגביל את עצמו רק לביקורת אסתטית על העולם, אלא גם מחפש דרכים לשנות אותו בפועל.
רשימת הפעילות האקטיביסטית של איי היא אינסופית ואת רובה הוא מתעד באובססיביות בטוויטר, באינסטגרם ובבלוג שלו (שהשלטונות הסיניים סגרו ב־2009). בתחילת קריירת אמנות המחאה שלו הוא הפנה את מרבית האנרגיות שלו למאבק בסין, ארץ הולדתו, והיה לו הרבה על מה להיאבק. איי נולד בבייג'ינג ב־1957 בתקופת השלטון הקומוניסטי האפל של מאו דזה־דונג. בתור ילד הוא ראה איך אביו, איי צ'ינג, אחד המשוררים המודרניים החשובים בסין, נאלץ לעבוד בפרך בגלות בניקוי בתי שימוש. עד לפני תשע שנים שמעו מעטים על איי לוחם החופש, והוא עצמו הילך על ביצים בגזרה הזאת. אבל הכל השתנה כשב־2008 הצטרף לצוות המעצבים של האצטדיון האולימפי בבייג'ינג. עד מהרה הוא הפך לאחד המבקרים הבוטים של מפגן הראווה הזה, שלדבריו הוא לא יותר מתעמולה שלטונית מסואבת. מאז לא עצר איי לרגע, והוא פועל ללא לאות למאבק באי צדק ובשחיתויות שלטוניות, למשל בחקירת תוצאותיה ההרסניות של רעידת האדמה בסצ'ואן ובהנצחת שמות הנספים. לפני שנתיים מצא איי תחביב חדש: משבר הפליטים. הוא יצא למסע טרנס יבשתי, בין היתר גם בעזה ובישראל, העניק סיוע הומניטרי ועל הדרך עשה קצת אמנות (העולם זוכר לו בעיקר את הצילום בתנוחת גופת התינוק איילן כורדי שנסחף מהים, אבל הוא היה עסוק בעיקר בסרט דוקומנטרי שייצא בקיץ).
עבודת חגורות ההצלה של איי וייווי בברלין (צילום: Getty Images)
ומה עם האמנות באמת? לצד אלו שמהללים את העשייה האמנותית שלו, שכוללת גם אדריכלות, עיצוב, אוצרות וקולנוע, יש גם הזועקים שהמלך הוא עירום. "אני שונא את איי וייווי", הכריז האוצר פרנססקו בונאמי בריאיון ל"אובסרבר" לפני ארבע שנים. "אני חושב שהוא צריך ללכת לכלא בגלל האמנות שלו ולא בגלל המאבק הפוליטי שלו… הוא מנצל את המאבקים הפוליטיים שלו כדי לקדם את האמנות שלו".
בחמישי (2.6) נפתחת תערוכת יחיד לאיי במוזיאון ישראל (הוא גם יכבד אותה בנוכחותו), שאולי יכולה לשפוך אור על הסיבה שהאמנות שלו שנויה במחלוקת. בתערוכה מוצגות כ־20 מהעבודות המוכרות יותר שלו, כגון "גרעיני חמנייה" שמורכבת מ־100 מיליון פסלים דמויי גרעינים מחרסינה שנעשו בעבודת יד על ידי 1,600 פועלים סיניים ועבודת פסיפס מסדרת "הפלת כד משושלת האן", שמתעדת את הפעולה שעשה איי ב־1995 כשניפץ לאות מחאה כד בן אלפיים שנים. יש גם עבודת טפטים עם צילומי האצבע המשולשת שהוציא באתרים היסטוריים בסין, סל אופניים עם פרחים שיצר בזמן 81 ימי המעצר שלו ב־2011 ויציקות ברזל של חלקי עצים שנאספו בהרים בדרום סין. כל אלה הן עבודות אסתטיות להפליא שהיופי הראוותני שלהן מאפיל על האופי הפוליטי והמתריס שלהם.
"גרעיני חמניה", איי וייווי
התערוכה המקיפה של איי מגיעה אחרי שנודע שמוזיאון תל אביב דחה ככל הנראה תערוכה משותפת לו ולצלם מיקי קרצמן כי היא "פוליטית מדי". אין זו הפעם הראשונה שבה גופים גדולים פוחדים להתמודד עם תדמית לוחם הצדק האמיץ של איי. ב־2011 סירבה חברת לגו למכור לו קוביות לגו למיצב ענקי שעמד להציב באוסטרליה מאותה סיבה בדיוק. במילים אחרות, איי וייווי טוב לאמנות כשהעבודות שלו מעודנות, יפות וקלות לעיכול. את המלחמות הפוליטיות שלו שיעשה לבד.
אי וייווי: אולי, אולי לא, מוזיאון ישראל, דרך רופין 11 ירושלים, פתיחה: חמישי (2.6), עד 28.10
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
!["גרעיני חמניה", איי וייווי](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2017/05/sizes/Sunflower-Seeds-2010©-Ai-Weiwei-StudioP_wo_500_624.jpg ""גרעיני חמניה", איי וייווי")
