המלך הוא עירום: איך הפך איי וייווי מאמן בינוני לסנסציה בינלאומית?

האמן הסיני הפופולרי – שיגיע לישראל עם תערוכה שלו השבוע – עשה את הקריירה שלו מאקטיביזם אמנותי. אין ספק שהוא אקטיביסט רציני שלא מפחד לשלם מחיר על הדעות שלו, אבל האם מלחמת הצדק שלו בשלטון סין הרוויחה לו ציון לשבח על אמנות בינונית?

איי וייווי (צילום: Getty Images)
איי וייווי (צילום: Getty Images)
29 במאי 2017

בשנת 2011 העמיד מגזין האמנות "ארט ריוויו" את איי וייווי בראש רשימת המשפיעים היוקרתית שלו ומאז הפופולריות שלו מתעצמת לממדים מפלצתיים. אבל למה בעצם? אחרי הכל, העבודות שלו לא מרקיעות שחקים בשוק האמנות והן גם לא נחשבת למהפכניות במיוחד. ובואו נהיה כנים לרגע, מי יכול לשלוף מהזיכרון יותר משתי עבודות שלו?

אז איך הפך איי וייווי שעד לפני עשור היה אמן אנונימי למדי לאחת הדמויות החשובות ביותר בעולם? במילה אחת – הוא חתיכת בחור חצוף. אם יש עוולה כלשהי בעולם תהיו בטוחים שאיי יהיה שם כדי למחות, להתריס, לעצבן ובדרך כלל גם לשלם על כך מחיר יקר (מעצרים, שלילת דרכון, מכות ושאר מרעין בישין). איי מטפח היטב את תדמית האיוב הפוליטי שמקריב את עצמו לטובת צדק פוליטי וחברתי. הוא כמובן לא הראשון ולא היחיד. לא מעט אמנים רוכבים על דמות האדם הקטן שנלחם בממשלות רקובות ומושחתות: טניה ברוגרה עושה את זה כבר שלושה עשורים בקובה, וברוסיה אלו הפוסי ריוט ופטר פבלנסקי. ככל שההתנגשויות של האמנים האלה עם הרשויות אבסורדיות ואלימות יותר – כך גוברת הפופולריות שלהם. איי מוביל בגאון זן חדש של אקטיביזם אמנותי שלא תמיד נראה כמו אמנות ולא מגביל את עצמו רק לביקורת אסתטית על העולם, אלא גם מחפש דרכים לשנות אותו בפועל.

>> ריאיון עם אוצרת התערוכה

רשימת הפעילות האקטיביסטית של איי היא אינסופית ואת רובה הוא מתעד באובססיביות בטוויטר, באינסטגרם ובבלוג שלו (שהשלטונות הסיניים סגרו ב־2009). בתחילת קריירת אמנות המחאה שלו הוא הפנה את מרבית האנרגיות שלו למאבק בסין, ארץ הולדתו, והיה לו הרבה על מה להיאבק. איי נולד בבייג'ינג ב־1957 בתקופת השלטון הקומוניסטי האפל של מאו דזה־דונג. בתור ילד הוא ראה איך אביו, איי צ'ינג, אחד המשוררים המודרניים החשובים בסין, נאלץ לעבוד בפרך בגלות בניקוי בתי שימוש. עד לפני תשע שנים שמעו מעטים על איי לוחם החופש, והוא עצמו הילך על ביצים בגזרה הזאת. אבל הכל השתנה כשב־2008 הצטרף לצוות המעצבים של האצטדיון האולימפי בבייג'ינג. עד מהרה הוא הפך לאחד המבקרים הבוטים של מפגן הראווה הזה, שלדבריו הוא לא יותר מתעמולה שלטונית מסואבת. מאז לא עצר איי לרגע, והוא פועל ללא לאות למאבק באי צדק ובשחיתויות שלטוניות, למשל בחקירת תוצאותיה ההרסניות של רעידת האדמה בסצ'ואן ובהנצחת שמות הנספים. לפני שנתיים מצא איי תחביב חדש: משבר הפליטים. הוא יצא למסע טרנס יבשתי, בין היתר גם בעזה ובישראל, העניק סיוע הומניטרי ועל הדרך עשה קצת אמנות (העולם זוכר לו בעיקר את הצילום בתנוחת גופת התינוק איילן כורדי שנסחף מהים, אבל הוא היה עסוק בעיקר בסרט דוקומנטרי שייצא בקיץ).

עבודת חגורות ההצלה של איי וייווי בברלין (צילום: Getty Images)
עבודת חגורות ההצלה של איי וייווי בברלין (צילום: Getty Images)

ומה עם האמנות באמת? לצד אלו שמהללים את העשייה האמנותית שלו, שכוללת גם אדריכלות, עיצוב, אוצרות וקולנוע, יש גם הזועקים שהמלך הוא עירום.  "אני שונא את איי וייווי", הכריז האוצר פרנססקו בונאמי בריאיון ל"אובסרבר" לפני ארבע שנים. "אני חושב שהוא צריך ללכת לכלא בגלל האמנות שלו ולא בגלל המאבק הפוליטי שלו… הוא מנצל את המאבקים הפוליטיים שלו כדי לקדם את האמנות שלו".

בחמישי (2.6) נפתחת תערוכת יחיד לאיי במוזיאון ישראל (הוא גם יכבד אותה בנוכחותו), שאולי יכולה לשפוך אור על הסיבה שהאמנות שלו שנויה במחלוקת. בתערוכה מוצגות כ־20 מהעבודות המוכרות יותר שלו, כגון "גרעיני חמנייה" שמורכבת מ־100 מיליון פסלים דמויי גרעינים מחרסינה שנעשו בעבודת יד על ידי 1,600 פועלים סיניים ועבודת פסיפס מסדרת "הפלת כד משושלת האן", שמתעדת את הפעולה שעשה איי ב־1995 כשניפץ לאות מחאה כד בן אלפיים שנים. יש גם עבודת טפטים עם צילומי האצבע המשולשת שהוציא באתרים היסטוריים בסין, סל אופניים עם פרחים שיצר בזמן 81 ימי המעצר שלו ב־2011 ויציקות ברזל של חלקי עצים שנאספו בהרים בדרום סין. כל אלה הן עבודות אסתטיות להפליא שהיופי הראוותני שלהן מאפיל על האופי הפוליטי והמתריס שלהם.

"גרעיני חמניה", איי וייווי
"גרעיני חמניה", איי וייווי

התערוכה המקיפה של איי מגיעה אחרי שנודע שמוזיאון תל אביב דחה ככל הנראה תערוכה משותפת לו ולצלם מיקי קרצמן כי היא "פוליטית מדי". אין זו הפעם הראשונה שבה גופים גדולים פוחדים להתמודד עם תדמית לוחם הצדק האמיץ של איי. ב־2011 סירבה חברת לגו למכור לו קוביות לגו למיצב ענקי שעמד להציב באוסטרליה מאותה סיבה בדיוק. במילים אחרות, איי וייווי טוב לאמנות כשהעבודות שלו מעודנות, יפות וקלות לעיכול. את המלחמות הפוליטיות שלו שיעשה לבד.

אי וייווי: אולי, אולי לא, מוזיאון ישראל, דרך רופין 11 ירושלים, פתיחה: חמישי (2.6), עד 28.10