• Facebook
• Twitter
• Email

אני מיכל ורשאי־ארלוק – אימא (41.5), תל אביבית מצויה ושוחרת תרבות הספה, ואלונה (9.5) היא בתי, הלומדת בכתה ד' בגבריאלי ומחפשת הרפתקאות. בכל שבוע נצא יחד לבילוי משותף ברחבי העיר ששתינו כל כך אוהבות, ונשתף בחוויות שלנו כדי שאתם תוכלו לדעת לאן כדאי ללכת ומאיפה שווה להתרחק.

פיקניק בגינת דובנוב:היא ארוחה הנאכלת בחיק הטבע או במקום פתוח (למשל פארק ציבורי) בקרב בני משפחה או חברים. ארוחה זו מוכנת מראש, ומובאת למקום עריכת הפיקניק בצידנית או בסל פיקניק. הארוחה נאכלת לרוב בישיבה על הקרקע על גבי מחצלת, שמיכה או מפה. בעוד שלא קיימת הסכמה באשר למקור המילה "פיקניק", ידוע כי צורת הבילוי הפכה נפוצה בסוף במאה ה־18, לאחר שהמהפכה הצרפתית אפשרה לאנשים מכל המעמדות להיכנס לפארקים המלכותיים במדינה. באותה העת היה נהוג לערוך הכנות לפיקניקים במשך ימים מראש.

מיכל:"היום עשינו פיקניק והתחלנו אותו בשוק האוכל בנמל. תוכלי לספר מה עשינו שם?".

אלונה:"קנינו בגט, גבינות, זיתים, פירות ותפוזים".

מיכל:"ואז?".

אלונה:"חזרנו הביתה וסחטנו מיץ תפוזים, לקחנו סל פיקניק ושמנו בו הכל וגם ספרים ומפה, והלכנו לגינת דובנוב, פרשנו את את המפה מתחת לעץ. שם הוצאנו את כל מה שבסלסלה ועשינו פיקניק".

מיכל:"ומה יש לך להגיד על הבילוי הזה שלנו? בבקשה בבקשה בבקשה אל תגידי 'כיף'".

אלונה:"מהנה".

מיכל:"מהנה… זו מילה חדשה. מה היה מהנה?".

אלונה:"שזה היה כמו פיקניק בסרטים".

מיכל:"מה זה אומר?".

אלונה:"שהייתה לנו סלסלת פיקניק כמו בסרטים שנפתחת ובגט וגבינות ופירות".

מיכל:"אבל מה היה שם מהנה?".

אלונה:"לאכול. היה לי טעים הבגט עם הגבינה שאני לא זוכרת איך קוראים לה".

מיכל:"ברי".

אלונה:"ברי".

מיכל:"מה עוד עשינו בפיקניק חוץ מלאכול?".

אלונה:"קראנו ספרים".

מיכל:"איזה ספר קראת?".

אלונה:"'סוד הגן הנעלם'. ספר מעולה".

מיכל:"על מה הוא מספר?".

אלונה:"על ילדה בשם מרי שנולדה בהודו, ויש שם מגפת כולרה וההורים שלה מתים, והיא מגיעה לאחוזה של דוד שלה ובהתחלה היא נורא בודדה עד שהיא מכירה את מרתה. אה, והדוד שלה – הייתה לו אישה שהיה לה גן סודי והיא מתה".

מיכל:"מה זה, רק מתים שם בספר הזה! אי אפשר ספר עם קצת פחות מוות?".

אלונה:"ואחרי שהיא מתה הוא קובר את המפתח של הגן הסודי ויום אחד מרי מוצאת את המפתח ונכנסת פנימה והיא מפריחה את החיים בגן הנעלם עם החברים שלה".

מיכל:"ממש כמו שאנחנו הפרחנו את גינת דובנוב עם הפיקניק שלנו".

אלונה:"ממש".

מיכל:"וגם למדנו על תולדות הפיקניק. איפה נולד הפיקניק?".

אלונה:"בצרפת ואחר כך האנגלים אימצו אותו ואחר כך כולם".

מיכל:"אז מה הציון שאת נותנת לבילוי?".

אלונה:"חמישה כוכבים".

מיכל:"גם אני, אף שהיה חסר לי דבר אחד".

אלונה:"אבא?".

מיכל:"יין".

אלונה:"איכס. אה, וגם הסתכלנו על הציור המפורסם הזה של הצייר הזה".

מיכל:"מאנה".

אלונה:"כן. ולציור קוראים 'פיקניק בחיק הטבע'".

מיכל:"קוראים לו 'ארוחת בוקר על הדשא'".

אלונה:"אוקיי, ויש בו אנשים שעושים פיקניק ולפחות אחת מהם עירומה".

מיכל:"אז אולי בפעם הבאה נעשה גם אנחנו פיקניק בעירום?".

אלונה:"אולי לא".

• איך לגדל ילד תל אביבי
• גינה
• עם הילדים

• Facebook
• Twitter
• Email

ההשפעות של עידן MeToo על בנות הגדלות ומתבגרות בו יהיו כנראה משמעותיות, גם אם נזכה לראות את הפירות רק בעוד כמה שנים כשהן יתבגרו וישתלבו ב"עולם המבוגרים". אך כבר היום הפמיניזם מספק מודלים רבים לחיקוי. ילדות יודעות יותר מבעבר שהן לא חייבות להתיישר לפי התרבות הפטריארכלית המחפיצה. עבור דור שלם שהעולם כולו מונח בכף ידו, החשיפה אל השלכות המאבק היא מיידית. אבל מה לגבי בנים הגדלים ומתבגרים אל אותו עולם?

ההסללה המגדרית מתחילה כבר בגיל הינקות. בנות יולבשו בוורוד ובנים בכחול. חנויות הצעצועים מחזיקות בובות של נסיכות עבור בנות וצעצועים של לוחמים עבור בנים. בשיעורי הספורט בבית הספר הבנים ישחקו כדורגל והבנות מחניים. בית הספר הוא כנראה המקום שתופס את המקום המרכזי בעיצוב תפיסות המגדר של הילדים, מכיתה א' ועד הצבא, שם החלוקה המגדרית מגיעה לשיא. אבל יש מקום לאופטימיות – ההגמוניה של הדורות הקודמים נסדקת, ויותר ויותר ילדים ומתבגרים מבינים שפג תוקפם של חלק מעקרונות העולם הגברי הישן. הבעיה המרכזית היא מחסור במודלים לחיקוי המתאימים לעת הנוכחית.

"בנים כל הזמן מחזיקים בשני סוגי שיח. המודעות חלחלה, הם יודעים שהם לא יכולים להתנהג כמו הדור שמעליהם אבל הם לא יודעים מהי האופציה החלופית. עשינו עבודה עם נערות ולא מספיק עם נערים", אומרת שרון אורשלימי, דוקטורנית לניהול מערכות בריאות ומחנכת למיניות. "הם מאוד אבודים ומאוד מפוחדים, נשללו מהם זכויות היתר והם לא יודעים למלא את החלל. גם המודלים לחיקוי של האבות או האחים הגדולים או הדודים כבר פחות תקפים. הדרך הכי טובה זה לשים אופציות של גבריות אחרות שמאוד קשה למצוא".

בשנים האחרונות החלה מערכת החינוך לשים דגש על שוויון מגדרי בדגש על עבודה עם בנים. "גברים פגיעים בדיוק כמו בנות", מציין המטפל והמרצה תמיר אשמן ומזהיר מפני השלכות ההסללה שיגרמו לבנים להדחיק את עולמם הרגשי כמקובל בנורמה הישנה. "לבנים יש יכולת מולדת לדבר את הפגיעות כמו בנות, אך אנחנו כחברה צריכים לשרת את הגבריות הישראלית הפצועה והפוצעת, והשנים הראשונות במערכת החינוך קריטיות, גם עבור בנים כבר מגיל הגן. אנשי החינוך צריכים לעבור הכשרה נכונה לחינוך רגיש למגדר ואיך לעבוד עם בנים במערכת החינוך". לדבריו, "ילד שלומד מגיל 3 להדחיק את עולמו הרגשי הוא פצצת זמן מתקתקת". מחקרים מצביעים על כך שהדחקה רגשית בילדות עלולה לבוא לידי ביטוי בגילים מאוחרים באלימות, התמכרויות, דיכאון ועוד. בשלב הביניים המכריע בין העולם החדש לישן שבו אנו נמצאים, נוסף נדבך למסלול ההתבגרות של בנים, מה שאורשלימי מכנה דיסוננס תפיסה ערכי. "הרבה נערים יודעים לדבר את השפה שלפיה ברור שאם היא לא רוצה אז זה לא", היא אומרת, "אבל ברגע האמת המיומנות קצת לקויה, ואז נוצר דיסוננס תפיסה ערכי: 'אני מודע ועברתי חינוך מחדש אבל בפועל אני לא מצליח לעמוד בסטנדרט', כי הלחצים כולם מופעלים באותה סיטואציה".

על פי המשרד לביטחון הפנים, אחת מתוך שלוש נשים בישראל תותקף מינית בחייה. הסטטיסטיקה הלא רשמית מדברת על שיעור גבוה בהרבה. הורים לבנות חושבים על כך לא מעט. אך מה זה אומר עבור הורים שמגדלים בנים? מחקרים שונים בעולם מראים כי שיעור הבנים שנפגעים מינית לפני גיל 12 זהה לשיעור הבנות שנפגעות מינית באותה שכבת גיל. על פי מחקר של מיזם טריאנה למניעת התעללות בילדים, גם בגילים מאוחרים יותר – עד גיל 16 – שיעור הפגיעות בקרב בנים נמוך רק באחוז וחצי משיעור הפגיעות בקרב בנות.

כל הדברים הללו צריכים לעודד מחשבה חדשה על האופן שבו בנים מתחנכים – מה נכון, מה הכרחי ומה אינו אלא תולדה של תבניות מחשבה מיושנות ולא רלוונטיות. שוחחנו עם מומחים מתחומי ההוראה והחינוך בניסיון להציג כללי אצבע שיכולים לסייע לגדל כאן דור של בנים עם תפיסה מיטיבה של גבריות.

עוד כתבות מעניינות:
בתי הספר הכי מיוחדים בתל אביב והסביבה
יותר ויותר הורים בוחרים בחינוך הביתי. האם הוא מתאים גם לכם?

1. גם בנים בוכים

התיבנות מתחיל בבית, מציין שי אור, מנחה הורים, מפתח גישת "הורות כמעשה נסים" ומחבר ספרים בנושא. לדבריו, הילד מחקה בשנים הראשונות את מה שהוא רואה בבית. "אם בבית הילד פגש את אבא שלו ליד השולחן עם פרצוף עצוב והוא שאל אותו מה קרה, והאבא ענה שהוא נפגע מהבוס או שהוא מפחד מפרויקט שייכשל, מה שהוא חווה הרבה יותר חזק מבית הספר או ממה שהוא רואה במדיה. לעומת זאת, אם הוא רואה רק את אימא מבטאת רגשות, בוכה או כועסת, ורואה את אבא מבטא רגשות רק לעתים רחוקות, זה לא טוב". אור מדגיש את תפקידה של האם כמי שמעצבת את עולמו הרגשי של הילד, כמי שמלמדת אותו כמה אישה היא דבר חשוב ועד כמה מיניות היא לגיטימית, וגם עד כמה חשוב להרגיש. "אם לדוגמה נאבד לילד צעצוע אהוב, במקום להגיד לו 'אל תהיה תינוק, נקנה חדש', כדאי שהיא תסתכל לו בעיניים ותגיד 'כן, זה נורא עצוב' ותיתן תוקף לכאב שלו". שי מציין שהמפתח הוא בשינוי האסטרטגיה מהפחדה לרגישות, "כי בן אדם שלומד להיות רגיש לעצמו ולמיניות שלו ונמצא בקשר עם הרגשות שלו הוא בן אדם שלומד להיות רגיש לאחרים".

אבל מה אם ייצא לי ילד כאפות? לא מעט אבות ישראלים ישאלו את השאלה הזו בתגובה לדברים הללו. על כך עונה תמיר אשמן: "הטעות הקלאסית של ההורה היא 'לכסח' את הבן בבית כדי שלא יכסחו אותו בבית הספר – אני אייצר אבהות קשוחה כדי שיסתגל לחברה הקשוחה של הבנים. מה שקורה זה שהאבא פוגע בעמוד השדרה של הילד והוא מאבד את הביטחון העצמי מול הילדים. בן שמחובר לפגיעוּת יעבור פחות התעללויות מילד שותק שלא יודע להציב גבול. ילד שלא יודע לתת תוקף לעולם הרגשי כמבוגר לא ידע להגיד מה הוא צריך, ילד שמנוכר לצרכים לא מסוגל להיות אסרטיבי ואם הוא לא יודע להיות אסרטיבי הוא לא יודע לבטא את הצרכים שלו במערכות יחסים".

2. בנות זה לא פחות מבנים

"כל בית ספר צריך לחנך את הרחבה, את המסדרונות ואת הקיוסק לשוויון מגדרי", אומר ד"ר ירון שוורץ, חוקר גבריות ורכז תחום המגדר בתיכון הניסויי-דתי הרטמן בנים בירושלים, שעבודת הדוקטורט שלו עוסקת בתפקידם של נערים בביסוס חברה שוויונית. "זה אומר ייצוגיות בלשון זכר ונקבה, חדר מורים ומורות וכו'". אורשלימי מוסיפה: "אפשר לעשות פרויקט מדעי לבנות אבל אם על קירות בית הספר כל הציטוטים הם של גברים מדענים והמרחב הבית ספרי מאדיר הצלחות של גברים ושוכח נשים, אז מה הערך של זה?". מעבר למרחב השוויוני והנחלת הערכים דרך מסרים על קירות בית הספר, צריך לקחת בחשבון שכשמדברים עם בנים על שוויון מגדרי יש עוד חומה לפרוץ. "זה מוצר שהם לא רוצים לקנות", מציין שוורץ. "אי השוויון אומר שהם בפריבילגיה ושוויון מטה את יחסי הכוחות, במירכאות. בשלב הראשון צריך לגרום להם להפוך לאוהדים של הנושא, להתעניין. השלב הבא הוא לגרום להם להבין שיש בעיה, שכל אישה מסביב – האימא או האחות – יכולות להיפגע מאי השוויון ולחוש לא בטוחות במרחב הציבורי, וכשאתה גבר אתה חלק מהבעיה". זהו שובר השוויון מבחינתו של שוורץ, הרגע שבו הם מבינים שיש בעיה, "שהם סובלים מאי שוויון מול גבריות שהם צריכים להיות כמוה ולא מרגישים טוב מולה. כל נער מסתובב עם מחשבה בראש שהוא לא הגבר שהוא צריך להיות".

3. פורנו זה לא חינוך מיני

"המורה העיקרי של נערים הוא פורנו וזאת בעיה חמורה", אומר דור כהן, עובד סוציאלי קליני שעובד עם בני נוער ומבוגרים במרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית. "לרוב המורים קשה מאוד לדבר על מיניות עם בני נוער, אבל הם חייבים להיות מסוגלים לדבר על זה באופן ישיר גם אם הם מרגישים מובכים". החשיבות של חינוך מיני פתוח ונכון מגיל צעיר היא קריטית. החרדה הנוכחית, אומר שי אור, נוגעת לתהייה "איך נגדל בן כך שלא יהיה סיכוי שבגיל 25 הוא יחפצן נשים או אפילו ינצל את הכוח שלו וישים להן סם אונס במשקה". בשביל זה, הוא אומר, הילד צריך לפגוש את המיניות שלו. "בבתי ספר מלמדים איך באים ילדים לעולם ויש תוכניות נגד אלימות מינית, אבל מה עם להראות שמין הולך יחד עם רגישות והנאה ותשומת לב לעצמך ולמי שאיתך?".

חינוך מיני לקוי הוא גם הגורם לחוסר סובלנות כלפי מאפיינים מיניים או מגדריים "מחוץ לנורמה", וזו הסיבה שכמעט כל בן ספג בילדותו ובנעוריו את הקללה "יא הומו". החינוך לגבריות שמשיגה כיבושים מיניים היא גם הגורם לקללה "יא בתול", שאמורה להוריד את הערך ממי שאין לו ניסיון מיני, או סתם ממי שנתפס כרכרוכי.

4. לא זה לא

"הייתי יום אחד עם חברות", מספרת אורשלימי, "לאחת יש בן ולשנייה בת, שניהם בגיל 3. הבן חיבק את הבת מלא זמן ובשלב מסוים היא ניסתה להשתחרר. פניתי אל הבן ואמרתי 'אני יודעת שאתה חושב שזה נעים לה, אבל היא לא מעוניינת, בוא תשחרר', והוא שחרר. האימהות צחקו שאני עושה חינוך מיני לילדים". אורשלימי מבקרת את התפיסה שבה "להראות אהבה זה לכפות מגע על ילדה. כל הדבר הזה שכשהוא מושך לך בצמות הוא בעצם אוהב אותך, זה אומר שאלימות שווה אהבה". לדבריה הכרחי ללמוד לקרוא שפת גוף מגיל צעיר: "צריך ללמוד ולדבר על הדחייה, על כך שזה לא אומר כלום על הגבריות". דור כהן מוסיף שהתפיסה אצל בנים היא שהם חייבים להשיג מין ואסור להם לקבל לא. "המסר שאני מעביר הוא שהמורה הכי טוב הוא הפרטנר שהם איתו באותו רגע. צריך לשים לב לתקשורת, להסכמה".

פייר, התרגשנו

הדבר הבולט ביותר בכניסה לבית הספר רמת החייל הוא השלט הגדול בכניסה ל"חדר המורות". לצד תמונותיהם של נשיא המדינה והרמטכ"ל תלויה תמונה של נשיאת בית המשפט העליון, והציטוט על הקיר הוא של הפרימטולוגית הבריטית המהוללת ג'יין גודול. חבורה של בנות ובן יוצאת אל החצר. אחת הבנות מחזיקה כדור. לפני חמש שנים נכנס לתפקידו המנהל אילן קרן שהחליט שהסללה מגדרית אאוט ו"חינוך מודע מגדר" אין. כולן לומדות רובוטיקה, כולם לומדים תנועה. תעודות הערכה הן בלשון נקבה וזכר, כמו השלט "ברוכות וברוכים הבאים לכיתה א'". ואלה רק דוגמאות אחדות משינוי תפיסתי שלם. לפעמים אומרים לו "תיזהר מהפמיניסטיות האלה", הוא אומר. לפעמים מורה מבקשת מהבנים לעזור לה להזיז שולחנות ומהבנות לסדר את הארון. בשיעור של המורה מאיה, כשהילדים מאבדים ריכוז היא מגיבה כך: "כשאני מדברת אתם מקשיבים ואתן מקשיבות". אחרי שהקריאה מספר ילדים על רוזה פארקס, בחלק שבו פארקס מתפנה למהפכות חדשות, היא מספרת לילדים שיום יבוא וגם הם יוכלו להשפיע כמוה. "אני רוצה להיות שחקן כדורגל", אומר תום, ושואל: "גם לבנות יהיה כדורגל?". זה הדליק את אלונה, שניכר שהחוש החברתי מפותח אצלה. "צריך שלבנות יהיה כדורגל, ובאותה קבוצה של הבנים כדי שזה יהיה פייר".

• פמיניזם
• איך לגדל ילד תל אביבי
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

עבור מרבית ההורים, המסגרת של בית הספר היא דבר מובן מאליו ואפילו הכרחי. ההליכה בתלם והרצון להיות כמו כולם בולטים בתחום החינוך אולי יותר מבכל תחום אחר. למרות זאת, בישראל 2019 יותר ויותר הורים בוחרים לא להפקיד את חינוך הילדים בידי מערכת החינוך הממלכתית אלא לקחת את האחריות הזו על עצמם. בשנים האחרונות זינק מספר התלמידים שקיבלו אישור ללמוד בחינוך ביתי, למרות קיומו של חוק חינוך חובה המחייב את כל התלמידים ללמוד במערכת החינוך מגיל 3 ועד כיתה י"ב. לפי החוק, "עמדת מערכת החינוך בישראל היא שמקומם של תלמידים בגיל לימוד חובה הוא במסגרת מוסדות החינוך. עם זאת תאושרנה בקשות לחינוך ביתי במקרים שבהם ההורים מציגים השקפת עולם מגובשת ביותר השוללת חינוך במסגרת בית ספר… בתנאי שנמצא שהילד מקבל חינוך שיטתי המניח את הדעת בביתו".

הנתונים מראים שמספר ההורים שמציגים השקפת עולם כזו רק גדל. לפי נתוני משרד החינוך, השנה לומדים במסגרת החינוך הביתי 1,150 תלמידים. בתשע"ח למדו במסגרת כזו כ־908 ילדים, מהם 180 בתל אביב, לעומת 779 (מהם 146 בתל אביב) בשנה"ל תשע"ז ו־576 (מהם 92 בתל אביב) בתשע"ו. לשם השוואה, לפני עשור נמצאו בחינוך הביתי רק כ־100 ילדים בכל הארץ. על פי ההערכות המספרים האמיתיים גבוהים יותר, שכן אלה רק הילדים שהוריהם קיבלו אישור ממשרד החינוך.

"אני מנסה לחשוב מה היתרונות בחינוך הרגיל ולא יודעת מה התשובה", אומרת רעות יפעת עוזיאל, עיתונאית ואם לשלושה המחנכת את ילדיה בבית. "אני חושבת שאולי 'המוכר והידוע' זה היתרון של המערכת. אנשים מכירים אותה, יודעים מה היא וכבר רגילים אליה. אני חושבת שהיא טובה לאנשים שמעדיפים חיים ידועים מראש, צפויים. כמישהי שלמדה תואר ראשון בניהול בחינוך באוניברסיטת תל אביב והייתה מורה חיילת, שאימא שלה הייתה ראש תחום במשרד החינוך, אני חושבת שהמערכת הזו מתאימה לשנות ה־80 או ה־90, אבל אנחנו עוד שנייה כבר בשנת 2020. להגיד מה עבד לפני 40 שנה זה מעולה אבל כנראה זה גם התאים לחיים של לפני 40 שנה".

עינב יהודה, מעצבת פנים ואם לשלושה, הוציאה את בנה הבכור סער מבית הספר בשנה שעברה, כשהיה בכיתה ג'. לתהיות שעולות כלפי צורת הלימוד הזו יש לה תשובות ברורות. "זה פשוט נפלא, הוא פורח. הוא ילד מאוד יצירתי ולכן הרגשתי שהמקום הזה מתאים לו, פחות שבלונה של בית ספר וכיתה. לא משעמם במהלך השבוע, יש מפגשים קבועים וסיורים. יש קהילה גדולה של ילדים בחינוך הביתי בגיל שלו. כל שנה יש ילדים חדשים שיוצאים לחינוך ביתי, נוצרות חברויות מאוד משמעותיות, אפילו יותר מאשר בבית הספר. אנחנו לומדים כל בוקר בסביבות שעתיים כמעט את כל המקצועות, ממש כמו בבית ספר, מחוברות של בית הספר, ומתקדמים בלימודים בצורה יצירתית דרך משחקים ובאמצעות המחשב. בחינוך הביתי השמים הם הגבול, אפשר ללמד כמה שאתה רוצה, כל כך הרבה מעבר לספרי הלימוד".

הום סקולינג או אנסקולינג

"דעתי על בית הספר הרגיל היא שהוא צריך להשתנות, אין היום ויכוח על זה", אומרת ד"ר ענת שפירא־לביא, בעלת הבלוג די לחינוך העוסק בחינוך, הורות וספרות. "כשהתחלתי לכתוב את הבלוג שלי לפני שבע שנים היה צריך לשכנע אנשים שהחינוך צריך להשתנות, זו לא הייתה הדעה הרווחת במיינסטרים. עדיין הסתכלו על קהילות של הורים שמעדיפים חינוך אחר כעוף מוזר".

לדברי ד"ר שפירא־לביא, קיימות שתי גישות שונות בחינוך הביתי. "מבחינה חברתית זו אותה הקהילה, אבל שתי הגישות הרווחות מנוגדות. הגישה הראשונה נקראת הום סקולינג ובה בוחרים מי שלא רוצים את החינוך הבית ספרי אך כן מעוניינים ב'בית ספריות'. הורים שמאמינים בגישה זו לוקחים את הכלים החינוכיים של בית הספר ומלמדים את הילדים בבית באמצעות חוברות ותוכניות מקוונות. החשיבה שלהם היא בית ספרית – חלקם יבדקו מה תוכנית הלימודים באתר משרד החינוך וידאגו שהילד יעמוד בדרישות האלה. מדובר בהורים שהתאכזבו מהמערכת הרגילה ומעדיפים ללמד את הילדים בבית. הרבה פעמים אלה הורים מאוד משכילים שמרגישים שהם יכולים להיות מורים בעצמם וללמד את הילד יותר טוב ממה שילמד בבית הספר. הגישה השנייה, שאני יותר מתחברת אליה, נקראת אנסקולינג (Unschooling), וזה אומר שאנחנו דוחים את עצם ה'בית ספריות' – לא את העובדה שילדים הולכים ולומדים עם ילדים אחרים, אלא את כל התפיסה של בית הספר לפיה תחומי הידע מחולקים לפי דיסציפלינות והכל נלמד במנותק אחד מהשני. בדרך כלל מי שתומך בגישה מאמין בלמידה טבעית של הילד. הילד חי את חייו וכשהוא מתעניין בכל מיני דברים המבוגר מתווך לו מקורות ידע, לא בצורה של הוראה פורמלית. בדרך כלל מדובר באנשים שימשיכו בחייהם והילד פשוט יהיה חלק מזה, הם לא עושים דברים מיוחדים בשביל שהילד ילמד איקס או וואי".

נעים ואנה בן יחזקאל, מבעלי בית הקפה וחנות הספרים הנסיך הקטן, מגדלים ארבעה ילדים, שניים מהם בגיל חינוך חובה. נעים, שנסחף אחר בת זוגו אל הבחירה בחינוך ביתי, מספר: "ההחלטה על חינוך ביתי התחילה מזה שלא רצינו לשים את הילדה הראשונה בפעוטון כל כך מהר, אשתי מאוד רצתה להישאר איתה בבית. גם לא היה נראה לנו הגיוני לשלם 3,000 ש"ח ומעלה לגן בשביל ללכת ולעבוד בשביל אותו הכסף. מאז נחשפנו לקהילה גדולה מאוד של אנשים שדוגלים בחינוך ביתי. כיום מגיעים למפגשים לפחות 10־15 ילדים. אנחנו הולכים לחוגים משותפים כמו חוג אמנות וחוג טבע ובימי ראשון קוראים ומשתתפים בפעילויות בבית אריאלה. את הדברים היותר עיוניים אנחנו מלמדים בבית, בעיקר קריאה וכתיבה ומתמטיקה בסיסית לשני הגדולים. אנחנו פחות עוקבים אחרי התוכנית של בית הספר, אני כבר לא יודע מה לומדים בבתי הספר בגילים האלה".

הסיבות להחלטה לא לשלוח את הילדים למערכת החינוך הרגילה הן לרוב אידיאולוגיות. לפי מחקרה של ד"ר חיה הלר־דגני מאוניברסיטת תל אביב, ההחלטה נובעת מתפיסה אקזיסטנציאליסטית – לתפיסתם של ההורים, האדם הוא מה שהוא עושה מעצמו, ועל כל אחד לקחת אחריות על חייו ועל חיי משפחתו בעצמו. עבור מרבית ההורים שבוחרים בחינוך הביתי ומאמינים שזו אכן האפשרות הטובה ביותר עבור ילדיהם, החינוך אינו מסתכם בהעברת ידע לתלמיד, אלא מתבטא בעיקר בהקניית ערכים ובעיצוב דמותו וחייו של הילד. "הרבה יותר חשוב לי ללמד אותם ערכים ואיך לחשוב ולדבר, ללמד פילוסופיה ותפיסות עולם שונות", מצהירה קרן הבר, בעלת בלוג בעיתון הארץ וכותבת פרילנסרית, אם לשלושה ילדים שלמדו כמה שנים בחינוך ביתי. "אני רואה את ההבדל בתפיסה שלהם של שוויון, באיך שהם מקבלים את האחר, איך הם תופסים מגדר. קל להשיג את זה עם ילדים. אני באמת חושבת שבבית הספר שמים דגש במקומות הלא נכונים – שיעורי בית במקום לשחק וללמד דרך המשחק. זו לא צריכה להיות רק נחלת החינוך הביתי. אם הולכים לים אפשר לדבר על למה הים והשמים כחולים, אבל אפשר גם לקחת שקית זבל ולאסוף את הלכלוך בחוף ולהבין איך אפשר לתרום לסביבה.

"בחינוך ביתי יש כל מיני קבוצות, הייתה מישהי שנחשבה מוסד שכל יום רביעי ארגנה סיורים לימודיים, לפעמים סדנאות במתנ"ס קרוב ולפעמים סיור במוזיאון. אנחנו ארגנו חוג שחמט לילדי החינוך הביתי ובמשך כמה שנים היו הורים שהתארגנו על חוג מדע במכון ויצמן לילדי החינוך הביתי. הגעתי למצב שהילדים שלי דרשו ממני יום אחד שלא נצא בבוקר מהבית. לא תמיד היה כוח שחברים יבואו מרוב שהם כבר היו מוצפים ברמה החברתית. ההורים מתארגנים כי זה מאוד מאוד חשוב. כל החוגים הועברו על בסיס חווייתי ולא כהוראה פרונטלית. זה הרבה יותר ממה שיכולים ללמוד בבית הספר. יש המון שיטות חינוך, אבל בית הספר כמו שהוא היום, אבד עליו הכלח. בית הספר רק מכין לשוק העבודה. איזו צידה רוחנית אנחנו נותנים לדור הזה?".

הבר אינה מעבירה ביקורת רק על תפקודה של מערכת החינוך, אלא גם על הדרך שבה הורים תופסים את תפקידם כאחראים על חינוך ילדיהם. "היום לא כל כך אכפת לנו מהתפקיד שלנו כהורים ומהתפקיד של מערכת החינוך כמערכת מחנכת. אנחנו מאבדים את זה. אין סיבה להיאבק עם הילדים שלא יוציאו סמארטפון במהלך השיעור כאשר תופסים אותם מחשבתית. ברגע שזה יקרה הם יקשיבו, לא קשה לייצר אצלם עניין". עוזיאל שותפה לדעה זו: "הכי חשוב לא להיות בייביסיטר לילדים, אלא ממש לשבת ולחשוב איך לקדם אותם. אני רואה ילדים בגן בגיל של הבן הגדול שלי. אני חושבת שהוא הרבה יותר מתקדם מילדים אחרים בגילו. הוא עוד לא בן 4 וכבר כותב את השם שלו, יש לו כבר ידע באנגלית. בבית רואים את הילד, מתקדמים איתו וההספק הרבה יותר גדול. חבל לי שאימא שלי לא הייתה יכולה להיות איתי כמו שאני עם הילדים. האפשרויות שלא במסגרת בית הספר הן אחרות לדעתי".

הגידול המואץ בשנים האחרונות במספר ההורים שמעדיפים לחנך את ילדיהם בבית נובע מהאכזבה של הורים ממערכת החינוך המסורתית שנתפסת כמיושנת ומהיתרונות הרבים שהם רואים בחינוך הביתי לעומת החינוך הרגיל. לפי יהודה, "בשנה שאנחנו בחינוך ביתי אני רואה רק יתרונות. יש חברה, הילדים לא מבודדים, יש צופים ויש חוגים אחר הצהריים. באמת שזה אחלה ואני רואה רק דברים חיוביים. אין את התחרותיות והלחץ שיש בבית הספר, עם מבחנים וציונים. הלמידה הרבה יותר טובה, זו למידה מסקרנות ולא כמו בכיתה שכופים עליך".

הבעיה האליטיסטית

חינוך ביתי, כמובן, עדיין נתפס כחינוך אליטיסטי. לא כל הורה יכול להישאר בבית עם הילד ומדובר באתגר לא פשוט עבור משפחה. הורים רבים רואים בו חינוך שמנוכר לחברה הישראלית, שבה מערכת החינוך הציבורית (וגם "השלב הבא" – המערכת הצבאית) היא המקום שבו מעוצב האזרח הישראלי לפי תפיסת הממסד. "אני חושבת שנראה לאנשים שיש המון קשיים במעבר לחינוך ביתי, אבל תכלס זה עניין של סדר עדיפויות ואפשר לעשות את זה בקלות", אומרת הבר. "יש יתרונות מדהימים ברמת הקשר בין הורה וילד, רמת ההיכרות ורמת האחווה. הקשרים בין האחים הם אחרים, הרבה יותר הדוקים. אני חושבת שבזה מתבטאים היתרונות, וגם ביכולת שלך כהורה להשפיע, לתת, להקשיב ולחוות את הילדות של הילדים שלך. החיסרון הגדול ביותר הוא הנושא של חברה, אבל אם אתה הורה מודע אז אתה פותר את זה. לילד שלי היו שמונה חברים קרובים מאוד במשך שמונה השנים שבהן הוא למד בבית. אפילו ילד בבית ספר רגיל לא תמיד יכול להגיד את זה. ברגע שהדברים הם באחריות של ההורה, הוא צריך להיות עירני ומודע לכל מה שקורה. גם ברמה הכלכלית ומבחינת הקריירה יש חסרונות. היו שנים שבהן לא עבדתי, אבל הכל שאלה של איך אתה תופס את עצמך, אני לא חושבת שאיבדתי כלום בשנים שהתמסרתי לחינוך הביתי. להפך, אני אדם הרבה יותר מאושר ומוצלח ממה שהייתי לפני כן".

לדברי עוזיאל, שנמצאת בתחילת דרכה בתחום החינוך הביתי, "החינוך הביתי הוא טוב ולא טוב. הוא לא תמיד קל. אנחנו אנשים, יצורים חברתיים וקשה לפעמים להיות מבודדים. לדבר עם ילד בן 3 זה לא כמו לשוחח עם מבוגר. אם שואלים אותי מה הקושי המרכזי זה הבידוד. לא יודעת אם זה ישראל 2019, אבל אנשים רוצים לחזור לעבוד מהר אחרי הלידה. גם אני חזרתי לעבודה אחרי חודש וחצי, אבל העבודה שלי שונה, היא מהבית בתחום הכתיבה. זה משהו שאני יכולה להרשות לעצמי, לחזור מהר לעבודה וגם להיות עם הילדים כל יום".

"אני מרוצה מהבחירה שלנו, אבל מובן שיש חסרונות", אומר בן יחזקאל. "חיסרון אחד זה שרוב הילדים והמשפחות יחסית דומים, החברה יותר הומוגנית בניגוד לבתי הספר שאליהם מגיעים חבר'ה מכל מיני מקומות בעיר. מצד שני הילדים כן מתמודדים מבחינה חברתית עם דברים שקורים גם בבית הספר כמו ריבים". בת זוגו, אנה, מוסיפה: "זו לא בחירה מושלמת, יש קשיים ואין כמעט אוויר לנשימה. יש לנו מזל שאנחנו בקהילה ולכן זה גם מחזיק כל כך טוב. זו קהילה של אנשים שנפגשים על בסיס קבוע. הקשרים בין ההורים והילדים הדוקים ולכן זה עובד, אפילו שלא פשוט לצאת כל הזמן לחפש פעילויות. המינוס הוא שהכל עליך ההורה וכמעט אין לך זמן לעצמך. לא לכולם זה מתאים. לי זה מתאים, מה גם שאני בן אדם שקשה לו להתמודד עם מסגרות, מעולם לא אהבתי את זה ואני גם לא חושבת שזה תרם כל כך לחינוך ולידע שלי. לכן לא עקרוני לי העניין של בית ספר". נעים מסכם: "חשוב לי להגיד שאני כמעט בטוח שבשלב מסוים הילדים כן יעברו בבתי ספר, אולי זאת תהיה בחירה שלהם בגיל מסוים. ראינו את בית ספר קהילה ביפו שנראה מקסים, אבל בינתיים החלטנו שטוב לנו להשאיר את הילדים בבית".

• איך לגדל ילד תל אביבי
• עם הילדים
• חינוך

• Facebook
• Twitter
• Email

ביאליק רוגוזין

התלמידים הלומדים בקמפוס מגיעים מ־51 מדינות, בני כל הדתות. הילדים הם הפסיפס של החברה הישראלית, בהם עולים חדשים, ילדי מהגרי עבודה ומבקשי מפלט. בית הספר מנגיש מסגרת של יום לימודים ארוך בדגש על רב תרבותיות, זכויות אדם וערכים אוניברסליים של סובלנות. הוא מוגדר כממלכתי־יהודי אך מאפשר קיום אורח חיים ושמירה על מסורות וחגים לבני כל הדתות. הלימודים שמים דגש על אמנויות וישנם שיתופי פעולה עם מוזיאון תל אביב ולהקת בת־שבע. לצד האנגלית והערבית נלמדות עוד שש שפות אם של תלמידים, בהן ספרדית, רוסית, טאגאלוג ותיגרינית. הישגי התלמידים גבוהים עם זכות לבגרות של 96 אחוז.

גיל:כיתות א'־י"ב
גודל הכיתה:בתיכון עד 24 תלמידים בכיתה וביסודי ובחטיבת הביניים עד 32 תלמידים בכיתה. 41 כיתות בכל בית הספר, בין שלוש לשש כיתות בשכבה. בכל בית הספר 1,148 תלמידים.
עלות:תשלומי הורים המחויבים בחוק.

מולדת 4 תל אביב

כולנא יחד

בית ספר דו לשוני יהודי ערבי הממוקם בלב יפו ושם דגש על חיים משותפים של יהודים וערבים. השפות הערבית והעברית נלמדות זו לצד זו באותה הרמה. שיעורי תנ"ך ומורשת מועברים בצורה מותאמת לאופי הרב תרבותי של האוכלוסייה תוך לימוד תכנים מהיהדות, הנצרות והאסלאם באופן שווה. בכל כיתה נמצאות שתי מחנכות, יהודייה וערבייה, והכיתות מורכבות מתלמידים ותלמידות יהודים וערבים באופן שווה. בבית הספר מציינים את הימים הלאומיים של שני העמים ולומדים באופן ביקורתי ומכיל את הנרטיב היהודי לצד הנרטיב הערבי. כולנא יחד שואף לקיום קהילה מלוכדת, רב תרבותית ומגובשת ששמה במרכז את הטוב של האדם ואת היתרונות לקיום משותף.

גיל:כיתות א'־ו'
גודל הכיתה:עד 35 תלמידים בכיתה. היום כולל בית הספר 11 כיתות ו־274 תלמידים.
עלות:תשלומי הורים המחויבים בחוק.

שבטי ישראל 75 יפו

בית הספר הדמוקרטי הפתוח

תפיסת המסגרת מושתתת על רעיונות הומניסטיים ודמוקרטיים שעיקרם זכאותם של כל בני האדם, מבוגרים וילדים, להתייחסות שווה והכרה, ושלכל פרט אישיות שונה ואוטונומית. ערכים עליונים הם חירות הפרט והזולת. מטרת החינוך הדמוקרטי היא לטפח בוגר שהוא אזרח פעיל בחברה דמוקרטית המטפח את הייחודיות שלו ובעל אחריות למרחב המשותף. התלמידים והתלמידות מגיעים מכל רחבי העיר. בית הספר מקיים ועדות שבהן משתתפים תלמידים, הורים ואנשי צוות, ובראשן כנס בית ספר שבו נקבעים אופני התנהלות הלימודים בכלל תחומי בית הספר.

גיל:גן חובה־כיתה י"ב
גודל הכיתה:עד 55 תלמידים לשכבת גיל. בכיתות א' עד ח' יש שתי כיתות בשכבה ובכיתות ט' עד י"ב כיתה אחת. בסך הכל יש 20 כיתות בכל בית הספר ו־500 תלמידים ותלמידות.
עלות:לפי החלטות ועדת ייחודיים.

נועם 8 יפו

ביכורים

בית ספר יסודי משולב לחינוך רגיל וחינוך מיוחד. זהו בית הספר המכיל הראשון בתל אביב־יפו ואחד מחמשת בתי הספר המכילים הראשונים בארץ. בבית הספר לומדים יחד ילדים עם צרכים מיוחדים ובלי. הסביבה הפיזית מעוצבת כדי לתמוך בגישה הפדגוגית הייחודית. מלבד נגישות, מרחבי הלמידה עוצבו בהתאם לצרכים השונים של התלמידים. יום הלימודים מורכב משלוש רצועות, כל אחת באורך שעה וחצי. הלמידה היא בשיטות חדשניות התומכות בעיקרון המכיל – מגוון, שייכות, עצמאות ומצוינות. בכל שבוע יש יומיים ייחודיים – יום סביבה ללמידה מחוץ לכיתה ויום קהילה שבו שותפים הורים וארגונים מסביבת בית הספר. לכל תלמיד ותלמידה יש תוכנית אישית עם מעקב ויעדים ברורים.

גיל:זהו בית ספר חדש צומח, כרגע כולל כיתות א'
גודל הכיתה:בית הספר כולל היום 54 תלמידים.
עלות:תשלומי הורים המחויבים בחוק.

הפטמן פינת שפרינצק תל אביב

בית ספר לטבע, סביבה וחברה

בית הספר מציע תוכנית מעמיקה בלימודי טבע, מדעים, סביבה וחברה, כולל קיימות, אקולוגיה, גיאוגרפיה, זואולוגיה, בוטניקה ושמירה על הטבע והסביבה, בשילוב תרומה לקהילה ומעורבות חברתית. מיקום בית הספר, שקיים כבר 33 שנים, הוא בגן הבוטני בדרום תל אביב. מערכת השעות מורכבת ועמוסה בהעשרת לימודי הליבה של משרד החינוך. הלמידה היא ביחידות של שיעורים כפולים, 90 דקות לכל שיעור ללא הפסקה במבנה של ארבע יחידות לימוד ביום ושלוש הפסקות בלבד, ביום לימודים ארוך בעל מאפיינים אקדמיים.

גיל:כיתות א'־ט'
גודל הכיתה:34־41 תלמידים בכיתה, בכל שכבה שתי כיתות. בסך הכל יש 18 כיתות ו־665 תלמידים בבית הספר.
עלות:10,880 ש"ח ב־12 תשלומים. הסכום כולל גם תשלום על שירותי הסעות בשווי 4,480 ש"ח שעליו ניתן לוותר.

הרצל 155 תל אביב

מוזות

בית ספר תיכון לאמנויות שמיועד לתלמידים שלא הסתדרו במסגרות הגדולות בשל מגוון סיבות. במוזות לומדים באחת מארבע המגמות לאמנויות ברמה של 5 יחידות לימוד לבגרות: מוזיקה, תיאטרון, אמנות פלסטית וקולנוע. הלימודים הם במתכונת של יום לימודים ארוך מ־9:00 עד 18:00, כולל ארוחת בוקר וצהריים. במסגרת יום הלימודים התלמידים לומדים לבגרויות, מתכוננים לבחינות, יוצאים לפעילויות חברתיות ואמנותיות, מלווים בשיחות אישיות כדי לסייע להם ומסיימים את יום הלימודים ללא שיעורי בית. הקבלה לבית הספר אפשרית בכיתות י' ולעתים גם בכיתות י"א, אולם לא בכיתות י"ב.

גיל:כיתות י'־י"ב
גודל הכיתה:עד 15 תלמידים בכיתה.
עלות:העלות מתעדכנת מדי שנה בהתאם להנחיות משרד החינוך ללימודי תיכון.

יפת 28 יפו

בית הספר לאמנויות

בית ספר על אזורי שמיועד לילדים יצירתיים שמעוניינים לפתח את עצמם ולהתמקצע בתחומי אמנות שונים כמו: מוזיקה, מחול, תיאטרון, אמנות פלסטית וקולנוע. הלימודים הם על פי תכנית הליבה בתוספת לימודי העשרה בתחומי האמנות השונים. ההתייחסות לאמנות היא המרכז – שיעורי ההעשרה אינם חוגים אלא מהות המוסד. כבר בכיתות א' נחשפים התלמידים והתלמידות לשמונה שעות אמנות שבועיות.

גיל:כיתות א'־ט'
גודל הכיתה:34־41 תלמידים בכיתה, שתי כיתות לשכבה בכיתות ד' עד ט' ושלוש כיתות לשכבה בכיתות א' עד ג'. בסך הכל יש 21 כיתות ו־776 תלמידים בבית הספר.
עלות:שכר הלימוד מדורג לפי שכבות הגיל, עד כ־958 ש"ח לחודש, כולל הסעות מטעם העירייה בשווי 4,550 שקלים בשנה שעליהן ניתן לוותר.

לויד ג'ורג' 2 תל אביב

קהילה, בית ספר דמוקרטי

בית הספר שם דגש על בחירה אישית ואחריות אישית של כל ילד. לכל הילדים והילדות יש מערכת אישית שבחרו בעצמם. בית הספר מתנהל באופן דמוקרטי והתלמידים משולבים בוועדות שונות. בבית הספר יש ארבע רשויות: מחוקקת, מבצעת, שופטת ומבקרת, וההחלטות מתקבלות במליאה כללית. לימודי מקצועות ליבה הם לפי בחירת הילדים. הלימודים מתקיימים עד 13:30 ויש צהרון בתשלום נוסף למעוניינים. אין הסעות מאורגנות ללימודים אלא יוזמות של ההורים.

גיל:טרום חובה עד תיכון
גודל הכיתה:הילדים לא מחולקים לכיתות אלא על פי שכבות גיל, ובכל שכבה כמה קבוצות חונכוּת שבכל אחת מהן כ־20 ילדים. בגלל תוכנית הלימודים האישית לכל ילד, גודל הקבוצה משתנה משיעור לשיעור.
עלות:נקבעת מדי שנה על ידי ההורים במליאה.

שבטי ישראל 48 יפו

בית הספר נטעים לחינוך סביבתי

בית ספר יסודי על אזורי המציע תוכנית עשירה ומגוונת בתחומי סביבה, טבע, מדעים וחברה. בית הספר, הממוקם בקרבת הפארק הלאומי, פועל במתכונת של יום לימודים ארוך בשעות 8:00־15:30. מעבר ללימודי הליבה של משרד החינוך משלבת תוכנית הלימודים העשרה מתחומים שונים ולמידה חוץ כיתתית ענפה: שישה טיולים בשנה, סיורים לימודיים, תוכנית קבועה בספארי ובמוזיאון האדם והחי, פעילות בחווה החקלאית, בפארק אריאל שרון ובמכון ויצמן, ימאות, אקולוגיה, קיימות ועוד.

זאת לצד חוגי בחירה כמו טאקוונדו, מוזיקת עולם, ג'אגלינג, קומיקס, התעמלות קרקע וחשיבה יצירתית. בבית הספר ניתן דגש מיוחד להקניית ערכים ולפעילות חברתית באמצעות מועצת תלמידים ומנהיגות ירוקה אקטיביסטית, לצד מעורבות פעילה של הנהגת ההורים, המובילה יוזמות קהילתיות לאורך השנה. המוטו הבית ספרי הוא "אני מכיר, אחראי ומשפיע". בית הספר שואף לטפח תלמיד שהוא לומד אוטונומי, בעל ידע סביבתי־חברתי, מודעות, נכונות ויכולת פעולה למען הקהילה והסביבה.

גיל:כיתות א'־ח'
גודל הכיתה:עד 34 תלמידים, עד ארבע כיתות בשכבה ובסך הכל 850 תלמידים. בכיתות הנמוכות מתקיימת למידה בקבוצות קטנות באמצעות שני מורים בכיתה.
עלות:עד 800 ש"ח לחודש בעשרה תשלומים. הנחה של 50 אחוז לתושבי רמת השקמה. מלגות עירייה ניתנות בכפוף למצב סוציו־אקונומי.

עזריאל 26 רמת גן

דרך הילד

לימודים על פי השיטה המונטסורית, שמאפשרת התאמה לכל ילד על פי אישיותו וצרכיו. הלמידה מעודדת את העצמאות של כל ילד וילדה בדגש על עבודה בקבוצות קטנות ואין כמעט למידה פרונטלית, בדגש על פיתוח אחריות אישית ופיתוח כישורי חיים. הלימודים בכיתות תלת גיליות במעגלי למידה ארוכים. בשעות הצהריים מתקיימות פעילויות העשרה וחוגים. יום הלימודים הוא עד 16:00 אבל יש אפשרות לבחור מסלול ללא לימודי הבחירה שמתקיים עד שעה 13:30.

גיל:שלוש כיתות בשלוש קבוצות: גילי 3־6, גילי 9־12 וגילי 12־15
גודל הכיתה:כ־27 ילדים בכיתה עם שני מחנכים/ות.
עלות:כ־2,900 ש"ח בחודש כולל פעילויות הבחירה, אשר אינן חובה אלא לבחירת ההורים והילדים.

הכפר הירוק

בית חינוך אביב

החינוך האנתרופוסופי רואה בילד אדם בהתהוות וצמיחה ומעניק חינוך תומך ומותאם לתהליך זה. בבית חינוך אביב הלימודים תואמים את לימודי הליבה של משרד החינוך אך מתוך התנסות ולא על ידי שינון. בבית ספר היסודי מושם דגש על חיבור לטבע ולמחזוריותו על ידי מלאכות יד ויצירה, פעילות גופנית, מוזיקה ותנועה. בחטיבת הביניים החינוך בשיטת ולדרוף רותם את האנרגיות של גיל העשרה ללימוד חווייתי מתוך יוזמה, התלהבות, יצירתיות ומעורבות חברתית. זאת תוך שילוב של לימוד עיוני־אינטלקטואלי עם פרויקטים חברתיים, לימודי אמנות, דרמה, מוזיקה ופעילויות טבע.

גיל:שני בתי ספר, יסודי וחטיבה, לכיתות א'־ט'
גודל הכיתה:עד 30 ילדים בכיתה, כיתה אחת בשכבה.

מקווה ישראל

בית הספר הישראלי־צרפתי במקווה ישראל

בית ספר עם שני מסלולי לימוד, ישראלי וצרפתי, שלומדים יחד שיעורים משולבים. בבית הספר יש יותר מ־160 תלמידים מצרפת ומ־15 לאומים שונים. הלימודים מתקיימים בכפר נוער חקלאי ומשלבים גם שיעורים ותכנים חקלאיים. מהות הלימודים המשותפים היא חינוך לרב תרבותיות, חשיפת התלמידים לתרבויות שונות ולמידת שפות. תוכנית הלימודים המשותפת נוגעת גם בתוכני חינוך של יחסים בינלאומיים, דיפלומטיה, קליטת עלייה והכרת החברה הישראלית. המסגרת מאפשרת לבני הנוער משתי המדינות להכיר תרבות אחרת. יום הלימודים הוא עד שעה 15:00.

גיל:כיתות ז'־י"ב
גודל הכיתה:במסלול הצרפתי 20 תלמידים בכיתה, במסלול הישראלי עד 28 ילדים בכיתה.
עלות:במסלול הישראלי 550 ש"ח בחודש, במסלול הצרפתי 1,500־1,800 ש"ח בחודש. יש אפשרות פנייה של ההורים לקבלת מלגות לילדים בשני המסלולים.

מקווה ישראל

בית הספר האנתרופוסופי אורים

באורים שנמצא בכפר הירוק מתחילים את כיתה א' רק תלמידים ותלמידות שכבר מלאו להם 7 בגישה שלפיה הילדים צריכים להיות בשלים יותר ללימודים. המוקד הוא התאמת הלימודים להתפתחות הילד. המקצועות נלמדים החל מהגיל שבו על פי השיטה הילדים בשלים להבין אותם, תוך מתן דגש על יצירה ומלאכת יד ועל לימוד כישורי חיים. בית הספר אוסר על הכנסת גדג'טים טכנולוגיים וחטיפים. הלימודים נמשכים עד 15:00, וחלק ניכר מהשעות אינן למידה פרונטלית.

גיל:כיתות א'־ט'
גודל הכיתה:עד 32 ילדים.

הכפר הירוק

בית חינוך לאה גולדברג

בית ספר אנתרופוסופי ציבורי שהוקם על ידי עיריית גבעתיים בשנת 2015 כדי להעניק פתרון לתושבים למסגרת חינוך ייחודית. רוח החינוך היא בשיטת ולדרוף. שיטת הלימוד מותאמת לגישה שרואה את הילד כישות שלמה המתפתחת בהדרגתיות, תוך התאמה לתוכניות משרד החינוך. הלמידה כוללת אופני לימוד יצירתיים וחווייתיים והשיעורים קשורים גם לטבע ולאמנות. יום הלימודים הוא בין 8:00 ל־16:30 ולתלמידים מוגשת גם ארוחה חמה.

גיל:בית ספר צומח, השנה לומדים בו תלמידים בכיתות א'־ד'
גודל הכיתה:בכל כיתה יש 34 תלמידים.
עלות:תשלומי ההורים עומדים על 3,581 ש"ח לשנה. מועדונית בית הספר פועלת במסגרת תוכנית ניצנים ועלותה 9,350 ש"ח לשנה.

סמטת צביה לובטקין 6 גבעתיים

• איך לגדל ילד תל אביבי
• עירוני
• חינוך
• בתי ספר בתל אביב