הפעם הראשונה ששמעתי על "אוקסי" – או בשמו המלא, אוקסיקונטין – הייתה אי שם בשלהי 2018, כאשר התכתבתי עם מישהי באחת האפליקציות. "אני יוצאת רק עם מי שיש לו אוקסי", כתבה, ובהתחלה חשבתי שזאת בדיחה. כשהבנתי שהיא התכוונה לכך ברצינות, חיפשתי רגע באינטרנט, והבנתי שזה משכך כאבים. ידעתי, כמובן, שאנשים צורכים משככי כאבים באופן הזה, אך לא ידעתי את השם של התרופות. מיותר לציין שהשיחה לא התקדמה יותר מדי. היא הסבירה לי שזה הסם היחיד שמצליח להרגיע אותה. לא שפטתי. קל לשפוט מכורים, קל להאשים אותם. במשך שנים חברות התרופות האשימו את האנשים שהתמכרו לתרופות שהם סיפקו, והמכורים הפכו לשק החבטות שלהם. רק בשני העשורים האחרונים נחשפו חלק מאותן חברות, שהונו את הציבור, שיקרו לו ומכרו הרואין בצורת כדור. עכשיו אנחנו בעיצומו של גל עיבודים לסיפור הזה.

ראינו את זה ב-"דופסיק", שעוקבת בחלקה אחר הסיפור של חברת פרדו פארמה, וחזינו בעלייתה ונפילתה של אליזבת' הולמס בסדרה "עלייתה ונפילתה של אליזבת' הולמס" (תודה על התרגום הפשוט ל-"The Dropout"). כעת הסיפור של "פרדו פארמה" חוזר למסך בסדרה "אימפריית הכאב", שעלתה לנטפליקס בסופ"ש האחרון, ומגוללת את סיפור החקירה של החברה – החל מהמצאת הסם אוקסיקונטין ועד לסיפורם של המכורים, הסוחרים והספקים.

בעידן הטלוויזיה של היום לא תמיד מלהקים לתפקיד הפרוטגוניסט את הבחור הטוב, אבל כאן לוקחים את זה רחוק יותר – בניגוד מוחלט לציפיות הצופים, מתיו ברודריק מגלם אנטגוניסט מוחלט, ריצ'רד סקלר, חבר למשפחת סקלר השולטת בחברה הנבזית. הגיבורה שלנו היא אידי פלאוורס (אוזו אדובה, "כתום זה השחור החדש"), עורכת דין שהפכה את פרדו פארמה למטרה העיקרית שלה, שהיא למעשה תערובת של דמויות שרדפו את ענקית התרופות. היא עורכת דין מפולפלת שמקדשת את הבירוקרטיה כערך עליון, שאולי נשמעת כמו אדם נוראי וחסר נשמה, אבל בתוך התפקיד המומצא שלה הצליחו להרכיב עולם פנימי שלם, גם אם מעט מאולץ. זה מרענן לראות את אודובה בתפקיד רציני,ולא בתור "המשוגעת מכתום", ויש רגעים שבהם יש חוסר אמינות וחוסר בהירות במניע המרכזי של הדמות קצת מסיחים את הדעת, אבל ברגעים שהיא מצליחה לשחק טוב ,היא מצליחה לגעת ברגש. זה קורה בעיקר בהמשך הסדרה.

https://www.youtube.com/watch?v=24-YonhNS0Y&pp=ygUScGFpbmtpbGxlciBuZXRmbGl4

באתר הדירוג של Rotten Tomatoes הסדרה עומדת על דירוג של 44% מצד המבקרים ו-61% מצד הצופים, אבל אני לא מסכים עם הדירוג הזה. אידי פלאוורס היא לא דמות הגיבור שרצינו בסדרה כזאת. אולי אם ריצ'רד סקלר היה עומד בתפקיד האנטי-גיבור הסדרה הייתה מצליחה לקבל דירוג גבוה יותר, אבל מה שמורגש יותר מכל לאורך הסדרה הוא הכבוד לקורבנות מגפת האופיואידים. ולהפוך את סאקלר לגיבור הסדרה, גם בתור אנטי-גיבור, מחטיא לגמרי את המטרה. לכן היינו צריכים את דמות המספרת, להלן אידי פלאוורס. את הכבוד לנפגעי מגפת האופיואידים אנחנו רואים בכל פתיח, בו קרובי משפחה של הקורבנות מספרים פרק אחר פרק שהסיפור עצמו מבוסס על סיפור אמיתי ושחלק מהשמות שונו מטעמי פרטיות ודרמטיזציה – אבל הסיפור של המשפחה שלהם הוא אמיתי ובכל פתיחה לראות את קרובי המשפחה האלה, שאינם שחקנים, שובר את הלב מחדש.

ברודריק מבצע את תפקיד הנבל באופן מושלם – לא מאד כריזמטי, בודד ומוזר, אך עם זאת גם רציונלי, ומעל הכל חושב על איך להציל את החברה מכל התסבוכות אליהן הוא הכניס אותה. הוא מצליח להיות מוזר מבלי להיות מוזר מדי ואפילו השיחות עם הדוד המנוח שבזכותו הוא הבעלים של חברת התרופות מצליחות להישאר אמינות. בכלל, הסגנון של הסדרה הוא מאד קופצני ומוזר – לפעמים יש דברים שלא עובדים כמו כמות הדרכים שבהם אדובה מתארת באמצעות צלילים רנדומלים כמה סאקלר קוקו, מונולוגים שפורטים על מיתרי הרגש או סצינות בנאליות של לחץ חברתי על אנשים שמעולם לא ניסו סמים "שכולם עושים", אבל ההפסקות הסאטיריות הקטנות והמוזרות שמוציאות את הסדרה מתבנית הריאליזם הופכות אותה למעניינת ואפילו ייחודית.יוצר הסדרה, מייקה פיצרמן-בלו לקח סיפורים ממאמרים, ספרים ותכניות דוקו שתיעדו את האירועים, והפך אותם לדרמה – לרוב בהצלחה רבה. יחד עם הבמאי פיטר ברג, שמצליח לשים את טביעת האצבע שלו, הם מספרים את הסיפור בדרך שלהם. אולי לא כולם יתחברו אל הסדרה הזו, סביר להניח שתהיה לכם ביקורת, וטוב שכך, כי יש בה פגמים.

אבל במקביל שווה לשים עין על התפתחות תת-ז'אנר חדש – "דרמות תרופתיות" אני קורא לו – בתחום שאין בו יותר מדי סיפורים, כי עדיין נחשפו מעט מאד עוולות בתחום התרופות. הסיפור של "אימפריית הכאב" הוא לא סיפור מהפנט שמגולל הונאה מטורפת, אלא פשוט סיפור בלי סוף טוב, בלי סגירת מעגל, ממש כמו סיפורי הקורבנות שהם מציגים בכל פרק. זה גם הסיפור הכי חשוב באמריקה כיום. "אימפריית הכאב" מביאה דרך מרעננת לספר סיפור, עם שבירות של ריאליזם, קאטים מהירים בין סצנות ויש בה פגמים, ולמרות שלא מדובר ב-"סמוך על סול" של הדרמות התרופתיות, זאת בהחלט סדרה שתעצב את תת הז'אנר בעתיד, במידה ולא תישכח בג'ונגל התוכן של נטפליקס.
עונה ראשונה של "אימפריית הכאב" זמינה עכשיו בנטפליקס

• המסך
• ביקורת טלוויזיה
• נטפליקס
• אלכוהול ותרופות
• התמכרויות

רגע לפני עונת השפעת, בשורה לחולים עצלנים: החל מהיום ניתן להזמין תרופות ללא מרשם מרשת הפארם Be דרך אפליקציית Wolt. כן כן, אתם מתנהגים כאילו אתם יותר טובים מזה, אבל ברגע האמת, כשתהיו מרוחים על ספה עם 39 מעלות, להזמין אופטלגין מוולט מתחיל להישמע כמו רעיון נהדר.

עד כה היה כמובן ניתן להזמין משלוחים של מוצרי פארם דרך וולט, אבל המהלך החדש הופך את הזמינות למוצרי בית המרקחת – כמובן רק אלו שניתנים ללא מרשם – לזמינים במהירות ובמשלוח. המהלך מתבצע בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות, ומתחיל דרך שני סניפים, המסומנים באפליקציה באמצעות האימוג'י ????: סניף Be Pharm בתל ברוך (שישרת את תושבי צפון העיר) וסניף גבעתיים (שישרת את כל תושבי תל אביב), אבל אפשר למצוא אותם בקלות עם החיפוש "תרופות".

בין התרופות שמציעים למשלוח ניתן למצוא משככי כאבים דוגמת אקמול, נורופן ואופטלגין, תרופות לילדים דוגמת נובימול ואקמולי, תרופות לצינון, משחות שונות, כדורים להקלה באלרגיה ואיך לא – גם את גלולת היום שאחרי המפורסמת, פוסטינור.

במעמד ההזמנה תצטרכו לענות על כמה שאלות אישור (למשל, האם זו הפעם הראשונה שאתם לוקחים את התרופה) ועבור חלק מהתרופות להצהיר על גילכם (וכן, השליח אמור לוודא את הגיל) ולפני אישור ההזמנה אתם עשויים לקבל טלפון מהרוקח לבדוק איתכם כמה דברים, אבל סך הכל – עכשיו יש דרך קלה ומהירה להזמין תרופות שעד כה היינו צריכים לצאת בשבילן מהבית.

Be Pharm,זמין בוולט

• בריאות
• משלוח
• וולט WOLT
• אלכוהול ותרופות

• Facebook
• Twitter
• Email

ורמוט: אנמיה

אומרים שאת האפריטיף החמוד הזה – יין לבן, בדרך כלל, מחוזק באלכוהול ובעשבי תיבול – הכין היפוקרטס בכבודו ובעצמו לפני 2,400 שנה. אבי הרפואה המערבית השתמש במשקה כתרופה נגד שיגרון, צהבת, אנמיה ואפילו כאבי מחזור. רופאים ביוון וברומא העתיקות המשיכו להשקות פציינטים בוורמוט ועפו בעיקר על צמח הלענה שהיה אחד ממרכיביו. הלענה – השוס של עולם הרפואה לפני הספירה – נחשב גורם מחטא המשפר את פעולת העיכול. מאוחר יותר התקלקל שמה של הלענה, היא תויגה כמזיקה וכך מצאה את עצמה מחוץ לוורמוט.

שרטרז: אריכות ימים

הסיפור של ליקר העשבים שרטרז (Chartreuse) החל להתגלגל ב־1605 במנזר שרטרז שבאלפים הצרפתיים. הנזירים השתקנים מהמסדר הקרטוזיאני קיבלו מאורח במקום, מרשל הארטילריה של מלך צרפת, נוסחה סודית להכנת דרינק עתיק (גם במושגים של המאה ה־17) שכונה "השיקוי לחיים ארוכים". חלפו יותר מ־100 שנה עד שהם הבינו מה בדיוק עושים עם זה, ובסוף הרוקח הראשי של המסדר אמר (בלב) "יאללה" והתקדם. ב־1737 הוא ייצר משקה שכל רכיביו (כ־130) טבעיים, ושבשילוב אלכוהול בריכוז 71 אחוז ריפא מחלות שונות, כולל כאלה שנחשבו עד אז חשוכות מרפא. בכך לפחות האמינו הלוגמים.

עראק: חומר מחטא

הבן המזרח תיכוני של משפחת משקאות האניס נתפס מימים כימימה כטוב נגד כל דבר רע. האניס הוא אחד מצמחי המרפא העתיקים, ועוד ברפואה הפרסית המסורתית, לדוגמה, נחשב לחומר מחטא שיכול לזיהומים. מחקרים מודרניים איששו את הסגולות הבריאותיות המיוחסות לאניס (ומכאן גם לעראק) והרחיבו את הרפרטואר שלו. לאן? או הו. מצאו שהוא משמש כחומר אנטי דלקתי, אנטי פטרייתי, נוגד חמצון, משכך כאבים, מפחית בחילות, פותר בעיות במערכת העיכול ואפילו מצמצם גלי חום בגיל המעבר של נשים. רק בתסמיני הרפורמה במחירי המשקאות בישראל עראק לא מסוגל להקל.

אנגוסטורה: בעיות עיכול

את המרירות הקיומית המתקראת אנגוסטורה ביטרס אתם מכירים מיצירתם החוכמולוגית של המיקסולוגים, אבל ההתחלה, לפני כ־100 שנה, הייתה רפואית לגמרי. רופא גרמני בשם יוהן בנג'מין סיגרט, שהצטרף לצבאו של סימון בוליבר במלחמת העצמאות של בוליביה, רקח לחייליו תרופה מרה ומחזקת היעילה נגד בעיות עיכול, על בסיס צמחים מקומיים ורום. זה קרה בעיר אנגוסטורה, הוא קרא לה "ביטרס", והגרסה הסופית נמסרה לבליעה ב־1824. מאז ההצלחה עשתה לה כנפיים, והתרופה גם. כל כך כנפיים, שהדוקטור התחיל להפיץ את המתכון שלו בעולם אחרי שיצא לאזרחות. יורשיו כבר לקחו את זה לטרינידד וטובגו, והשאר היסטוריה.

ג'ין: מלריה

אם האניס הוא הקלף הרפואי של העראק, אצל הג'ין זהו הערער. לגרגירי הצמח ייחסו בימי הביניים תכונות יעילות נגד צרות במערכת העיכול ובדרכי השתן, ואת הבום השיווקי שלו הוא עשה בתקופת המגפה השחורה במאה ה־14. מפה לשם – רק ב־1572 בהולנד ייצר הרופא פרנסיסקוס סילביוס משקה מזוקק מערער, ושמו בהולנדית יינייבר (ערער). מבתי המרקחת עף המשקה לברים, ולאנגליה הוא הגיע בהמשך, באדיבות חיילים אנגלים שהשתתפו במאה ה־17 במלחמת 30 השנים. הינייבר הוא בין השאר אביו ההולנדי של הג'ין. ואם כבר ג'ין ותרופות ואנגלים – הבריטים הנבונים ידעו גם להוסיף ג'ין ומיץ ליים למי טוניק, שהכילו זרעי כינין מרים כתרופה נגד מלריה. והופ, נהיה ג'ין אנד טוניק.

ייגרמייסטר: שיעול

עוד ליקר עשבים, הפעם גרמני, הפעם מורכב מ־56 צמחים, שורשים ופירות יער (בהם הערער והאניס, ידידינו הוותיקים) בתערובת חשאית. היצירה הזאת נבראה כתרופה לשיעול, לכאבי ראש, לקשיי עיכול ולמה שבא לכם, ועד היום בגרמניה יש אנשים שרואים בה קודם כל תרופה. רוצים להתווכח עם גרמנים? שיהיה לכם לבריאות.

• אוכלים שותים
• אלכוהול ותרופות