Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

אלקטרוניקה

כתבות
אירועים
עסקאות
מייסדי דקמנטל, תומס מרטויו וקספר טילרוי

לייבל האלקטרוניקה דקמנטל מגיע לישראל: "יש הרבה דברים לגלות פה"

לייבל האלקטרוניקה דקמנטל מגיע לישראל: "יש הרבה דברים לגלות פה"

הלייבל האיכותי מאמסטרדם דקמנטל נוחת לביקור בישראל. עם טעם מוזיקלי אקלקטי ונבירה בסצנות מסביב לעולם (גם הישראלית), הצמד ההולנדי לא מיישר קו – וזה עובד לו מצוין. ריאיון

מייסדי דקמנטל, תומס מרטויו וקספר טילרוי
מייסדי דקמנטל, תומס מרטויו וקספר טילרוי

וויד, צ'יפס, רחובות נעימים ותעלות פסטורליות וגם סצנת טכנו והאוס פורחת – לא פלא שהתל אביבים נוהריםלאמסטרדםכבר שנים. אבל עכשיו – אמסטרדם מגיעה לתל אביב. הלייבל דקמנטל, שהפך בשנים האחרונות למילה נרדפת לאיכות בכל הנוגע למוזיקה אלקטרונית ושהתקבע בתודעה גם כשמו של פסטיבל מצליח שנולד ממנו, מגיע לתדר לשואוקייס של יומיים שבו יתארחו נציגי הלייבל וכן כמה מהיוצרים והדי.ג'ייז ההולנדים הטובים ביותר, בהם יאנג מרקו, Legowelt וטום טראגו.

מייסדי דקמנטל, תומס מרטויו וקספר טילרוי, פועלים יחד שנים רבות – עוד מהימים שבהם עבדו כיחצני מסיבות באמסטרדם בעשור הקודם, אז הם דחפו את החזון של דקמנטל במועדוני העיר. השניים גאים בעירם וטוענים שאינה נופלת מערים גדולות אחרות בכל הקשור לתרבות הלילה. "אמסטרדם יכולה בקלות להתמודד עם ברלין ולונדון", הם אומרים, אבל מצהירים כי הם עצמם לא מנסים להתחרות בפסטיבלים ותיקים ומבוססים מהם כגון סונאר ומלט. "אנחנו לא באמת מסתכלים על פסטיבלים אחרים, אנחנו פשוט עושים את מה שאנחנו אוהבים, ואנחנו מקווים שאנשים אחרים מרגישים את זה. אנחנו חושבים שגדלנו בזכות כך שנשארנו קרובים ללבבות ולחזון שלנו – אנחנו עושים רק את מה שאנחנו הכי אוהבים".

עוד כתבות מעניינות:
הופעות קיץ 2018: האמנים הכי שווים שנוחתים פה בקרוב
מדריך: איך להשתמש בספוטיפיי? (ועוד כמה פיצ'רים מגניבים)
קופסת תקליטים חדשה עושה כבוד לפנינים נשכחות במוזיקה הישראלית

דקמנטל התחיל וגדל כמשהו אורגני, שהתבשל עוד בימי היחצנות שלכם. חשבתם שהדבר הזה יתפתח ויצליח כל כך?

"זה אכן גדל באופן מאוד אורגני, אבל אם היית שואל אותנו לפני עשר שנים אם היה לנו את כל זה בתור תוכנית, התשובה היא לא. עם זאת, דברים די הסתדרו עד עכשיו. אנחנו תמיד מחפשים לחלוק את הרעיונות שלנו בכל הדרכים האפשריות".

מה שמייחד את הפסטיבל הוא הקו המוזיקלי שלו, שהוא אקלקטי יותר ולא ממש פונה למיינסטרים. איך קהל הקלאברים הגיב לכך, בייחוד באירועים הראשונים?

"זה די ברור שאנחנו לא מכוונים את הפסטיבל שלנו לטעם מיינסטרימי. המשימה שלנו היא לתכנן פסטיבל שאנחנו היינו רוצים לבקר בו. יש לנו טעם מאוד רחב – מדטרויט טכנו לקטעים ברזילאיים נדירים, דרך איטלו־דיסקו ועד קטעי אמביינט מאתגרים. אנחנו חושבים שהספקטרום הרחב הזה הגיוני לגמרי בפסטיבל אחד".

מה מביא אתכם עכשיו לישראל?

"אנחנו בקשר עם הצוות של התדר. קורה שם משהו מגניב מאוד. זה תמיד סימן טוב, כי אנחנו מאוד בררנים לגבי איך הדברים שלנו נשמעים. לצד זאת אנחנו מודעים לסצנה התוססת בתל אביב – קספר כבר ניגן שם בשנה שעברה – ואנחנו מאוד סקרנים לראות איך זה ייצא לפועל עם אירוע גדול יותר. אנחנו מביאים איתנו גם הרבה אמנים, אז בכל הקשור למוזיקה, יהיה מעולה".

ההגעה של דקמנטל מצטרפת ל־DGTL, פסטיבל אמסטרדמי אחר שעשה את הבכורה הישראלית שלו בשנה שעברה. כשמרטויו וטילרוי נשאלים אם קיומו של DGTL בתל אביב תרם להחלטה על בואם, הם משיבים בשלילה נחרצת. משהו שהם יותר חיוביים לגביו הוא הצמד רד אקסס, שהופיע בפסטיבל דקמנטל בקיץ שעבר. "הם ניגנו אחלה סט! אנחנו משתדלים לעקוב אחר כל הסצנות המוזיקליות בעולם, וזה כיף לצלול אל הדברים המקומיים, שהופכים עיר למה שהיא. בכל הנוגע לישראל, יש לנו עוד הרבה דברים שצריך לגלות, מעבר לשמות המוכרים כמו רד אקסס, מוסקומן וג'וג'ו וג'ורדש. אין דרך טובה יותר לעשות את זה מאשר האירוע בתדר, שבו ינגנו גם הרבה מוזיקאים מקומיים".

הפסטיבל התרחב אל מעבר לגבולות הולנד והגיע לסאו פאולו. איך הייתה החוויה הזו, והאם אתם מתכננים לקיים משהו דומה באזור אחר?

"בפברואר בשנה שעברה עשינו תצוגת תכלית ללייבל, בין השאר בסאו פאולו. באותה העת התאהבנו בעיר היפיפייה והמההמת שהיא, ובאופן מאוד אורגני הגענו לרעיון של לארגן פסטיבל דקמנטל בברזיל. בדיוק חזרנו מהמהדורה השנייה של הפסטיבל וזה היה מדהים. הסצנה שם כל כך תוססת. כרגע אין לנו תוכניות לעשות משהו דומה, אבל בואו נראה מה צופן לנו העתיד".

מלבד הפסטיבל, דקמנטל גם ידוע בזכות הלייבל, שמשחרר בין השאר את סדרת האוספים המשובחת "Selectors", שבו די.ג'ייז בעלי שם כמו יאנג מרקו וג'וי אורביסון מאגדים קטעים שונים לאוסף אחד ואקלקטי. מה צפוי לנו בעתיד מהלייבל?

"הלייבל המרכזי הוא עבור אמנים שנמצאים איתנו כבר זמן רב, ומציג תצוגה כללית של עולמות הטכנו וההאוס שלנו. סדרת ה'סלקטורס' מתמקדת בדי.ג'ייז ומציגה מוזיקה מכל העולמות והטעמים. יש לנו גם סדרה נוספת – 'UFO', שבה אנחנו מתמקדים במוזיקה אלקטרונית אפלה יותר, למשל IDM, EBM וטכנו. אנחנו כרגע עובדים על הלייבל של טום טראגו, על החלק של לנה ווילקינס בסדרת 'סלקטורס' ועל עוד דברים".

← דקמנטל בתדר, דרך יפו 9 תל אביב, חמישי־שישי (5.4־6.4) 19:00

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הלייבל האיכותי מאמסטרדם דקמנטל נוחת לביקור בישראל. עם טעם מוזיקלי אקלקטי ונבירה בסצנות מסביב לעולם (גם הישראלית), הצמד ההולנדי לא מיישר...

מאתאורי באום26 במרץ 2018
ג'אנגו ג'אנגו

ללא מעצורים: ג'אנגו ג'אנגו לא עומדים במבחן האלבום השני

ללא מעצורים: ג'אנגו ג'אנגו לא עומדים במבחן האלבום השני

האלבום השני של ההרכב הבריטי ג'אנגו ג'אנגו חמוד, אבל מעט מתיש ברובוטיות שלו

ג'אנגו ג'אנגו
ג'אנגו ג'אנגו

תום יורק אמר פעם כשכשהוא האזין לפיקסיז בפעם הראשונה הוא דמיין אותם כיצורים קטנים ומרושעים. על אותו משקל – אבל עם האינטרנט שלא מאפשר למחשבות כאלה להתקבע – כשאני מאזין לג'אנגו ג'אנגו אני מדמיין אותם כמו הפרוגלים של ג'ים הנסון, או הלמינגס ממשחק המחשב, או המיניונים אם אתם צעירים מדי לאסוציאציות האלה. כלומר שיירה של דמויות זהות שצועדת בנחישות קדימה עם שיר בלב, גיטרה ביד ומתופף בקצה הטור שמכתיב את הקצב הקבוע של ההליכה. כשג'אנגו ג'אנגו שמחים הם שרים בהרמוניה. כשהם עצובים הם עצובים ביחד. אבל רוב הזמן, מטבען של מקהלות, קשה לדעת מה בדיוק הם מרגישים. האם יש להם מנהיג? אולי, אבל לך תדע כשכולם נשמעים אותו הדבר.

המקהלתיות כגורם מעצים היא אלמנט מרכזי אצל דור הלהקות שצמח בעשור האחרון, מארקייד פייר עד ממפורד אנד סאנס. הרכבי רוק שנרתעו מהאינדיבידואליות הקיצונית של הניינטיז, מושפעים מארועי ה-11 בספטמבר, חזרו לחיקה החמים של המשפחתיות. אצל ג'אנגו ג'אנגו הסיפור הוא אחר. המקהלתיות שלהם כל כך נחושה ולא מתפשרת, שהיא הופכת אותם ללהקה נטולת פנים. בדרכם הלבנה והרובוטית, ג'אנגו ג'אנגו הם כמו רביעיית דו־וופ משנות ה־50 שהתחפשה לקראפטוורק, או להפך. לקולות המפוצלים אין היררכיה של מנהיג ומלווים. האופן שבו קווי המלודיה נעים אחד ביחס לאחר כאילו שורטט על ידי תוכנה.

כשג'אנגו ג'אנגו הפציעו לפני שלוש שנים עם אלבום בכורה שהוקלט בחדר השינה של דיוויד מקלין – אחיו של ג'ון מקלין מהבטא בנד, במובן מסוים האבות הרוחניים של הלהקה – היה משהו יוצא דופן ומרענן מאוד בשילוב בין היופי הביץ' בויזי של השירים לאספרגריות שבה הן הוגשו. "Hail Bop" הוא עדיין אחד השירים הכי מקורים וכיפיים שיצאו בשנים האחרונות, והמועמדות של האלבום לפרס המרקיורי הייתה רגע יפה של זינוק מאלמוניות מוחלטת להצלחה מפתיעה.

ב"Born Under Saturn" – האלבום החדש של הרביעייה שנפגשה, איך לא, בקולג' לאמנות של אדינבורו – אין שיר שמשתווה ל"Hail Bop", וגם עוקצה של ההפתעה קהה. זה לא אומר שאין בו שירים טובים, מופקים בשיוף של אלבום שני, אלא שבצעדה הארוכה, כמעט שעה אורכה, כשקצב ההליכה אחיד והתזמורים נשמרים בגבולות הסאונד הידועים כבר של ג'אנגו – הנחישות הופכת קצת מעייפת, כמו חוג סיירים שאבד במדבר יהודה.

תמת המסע המשותפת לכל השירים, שמציגה דימויים של צבעים ושל נופים רגשיים, אמורה אולי להוביל לתוך טריפ שבסופו גאולה, אבל נדמה שרק המדריך מסוגל לשמור על ההתלהבות למשך כל כך הרבה זמן. ולמדריך, כאמור, אין ממש פנים אנושיות שנוכל להזדהות איתן. "הביטו אל העמקים ואל השמש ואל האבן המנצנצת", ג'אנגו ג'אנגו שרים וממשיכים לשיר. כן, זה באמת יפה, אבל מתי נגיע לאכסניה?

השורה התחתונה:בפעם הבאה ניקח את המסלול המקוצר

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

האלבום השני של ההרכב הבריטי ג'אנגו ג'אנגו חמוד, אבל מעט מתיש ברובוטיות שלו

מאתיואב בריל28 במאי 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!