Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
תבורך הטכנולוגיה. לטייל עם המפות בטלפון זה יותר נחמד מטיול עם מפה שעפה לכם על הפרצוף, אבל מה אם אתם רוצים לשלב בהליכה עצירות נחמדות? אפליקציה חדשה לאייפון בשם Sidekix מבטיחה להציע מסלול הליכה שתואם את תחומי העניין ואת ההעדפות האישיות שלכם. אוהבים גרפיטי, המבורגרים או צריכים לעצור בכספומט? סיידקיקס תשדך בינם לביניכם תוך שהיא מובילה אתכם מנקודה א' ל-ב' מסופקים יותר תיירותית – וכנראה עם קצת פחות כסף באשראי. אם אתם מעדיפים שיספרו לכם באיזה מסלול קורים הדברים המעניינים מכל תחום, תוכלו להשתמש באופציה שנקראת Trending ולשוטט בין מקומות בעלי דירוג גולשים גבוה. אופציה נחמדה נוספת שמוצעת לגולשי האפליקציה היא לבחור במסלול מואר, או לבחור במסלול שמותאם לסוג הנעליים שאתם נועלים. רשמו לעצמכם ללילה כשמדדים שיכורים בדרך חזרה למלון.
היתרון המרכזי של האפליקציה הישראלית כרגע הוא שהיא פועלת במגוון רחב של ערים מרכזיות בעולם – מה שאומר שתוכלו להיעזר בה בנסיעה הבאה שלכם לחו"ל, ולדלג על השלב המעיק של למצוא אנשים מגניבים שיניבו לכם המלצות לסיורים רגליים. עם זאת, אפליקציית סיידקיקס קיימת כרגע רק על iOS, כלומר – רק על אייפון.
אפליקציות לתיירים יש לא מעט, אך אפליקציה חדשה עתידה להציע משהו שחסר בתחום הרווי: הכירו את המיזם החדש של מתחם שרונה, בית הספר עמל שבח מופת ובית הספר און לתלמידים עם שיתוק מוחין ונכויות מורכבות – Cell Aviv. מדובר באפליקציה שמציעה לתיירים ולמקומיים מסלולים ותכנים נוספים, כשבשונה ממאגרי מידע אחרים – כל המסלולים נגישים לבעלי צרכים מיוחדים, וכך גם הנתונים במאגר מונגשים קוגניטיבית, ידידותיים לסובלים מבעיות ראייה ומתורגמים לשפת הסימנים. האחראים להיבטים הטכניים והתוכניים, לעיצוב ולאף לסרטונים המובאים באפליקציה – הם התלמידים של בתי הספר השותפים לפרויקט.
הפיילוט של המיזם יתקיים בשרונה – והגעה למידע תתבצע באמצעות סריקה של קוד QR, מכל טלפון נייד, שיוצמד לשילוט באתרים ההיסטוריים הקיימים במתחם. השילוט המתאים כבר הוצב, והחל מהשבוע הבא, ניתן יהיה להגיע למידע דרך הקוד. בשנה הבאה זוממים במיזם להרחיבו לכדי אפליקציה וליצור מסלולי 360 מעלות, שילוו את המשתמש בין האתרים השונים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
התועלת של פוסטים בסגנון “מישהו מכיר אינסטלטור אמין?" מסתכמת לרוב במספר לייקים מביך ובבדיחות של חברים בלתי מועילים. אפליקציית Bee (השם מתכתב עם מטבע הלשון האינטרנטי “מוחכוורת"), מתיימרת לפטור אותנו מאותה בעיה. האפליקציה, מעין הכלאה של אוּבר ונוקנוק (האחרונה פותחה על ידי אותם אנשים), מבוססת על מנוע חיפוש שיאפשר לכם למצוא אנשי מקצוע במגוון תחומים – ממאמני כושר ועד דוגווקרים – תוך מתן העדפה לאנשי מקצוע המצויים ברשימות אנשי הקשר של החברים שלכם. כך תוכלו לדעת מי החשמלאי המועדף עליהם בלי לחפור להם בפיד.
“כשאתה צריך איש מקצוע אתה לא יודע על מי לסמוך. בגוגל זה לפי מי שהכי גבוה. בפייסבוק זה לפי מי שמשלם יותר כסף. הכל נהיה מסחרה", מסביר המנכ"ל עידן בכר. “בפתרון שאנחנו מציעים אתה מסתמך על חברים שלך. בתהליך הזה קורה משהו מעניין – החברים שלך מתחלקים לקבוצות, מה שמקל את ההחלטה. אם אני רוצה למצוא מאמן כושר, אני לא אבחר במאמן של החברים הכי עצלנים שלי שכל היום יושבים על הספה".
איך אתם עושים כסף?
“אנחנו עושים את הקישור בין הלקוח לנותן השירות וגובים מהאחרון עמלה, שנעה בין 5 ל־20 ש"ח. אנחנו חוזרים לבסיס – אם אתה נותן שירות טוב, אנשים ישתפו אותך. תן ללקוחות הקיימים שלך לעשות את העבודה בשבילך. אנשי מקצוע לא צריכים להיות אנשי שיווק. הם צריכים לחכות לפניות, לעשות שירות טוב ולהתפרנס".
הבשורה הגדולה ביותר שיצאה ביום שלישי האחרון ממסיבת העיתונאים של התאחדות הסטודנטים הארצית הייתה כנראה הקייטרינג. לצד מינגלינג של כמה עיתונאים ותיקים המשוועים למעט אוכל חינם, לב האירוע במכללה האקדמית תל אביב־יפו היה השקת אפליקציית Fairi – מיזם פרטי הזוכה לתמיכתה של התאחדות הסטודנטים ושל הפעילה החברתית דפני ליף.
השקת פיירי (צילום: בן קלמר)
Fairi, כפי שהוסבר על ידי יו"ר התאחדות הסטודנטים גלעד ארדיטי, מנסה להשליט סדר והגינות בשוק השכירות הפרוץ והמדכא בעזרת הטכנולוגיה הרשתית. האפליקציה מסתמכת על חוכמתם ורצונם הטוב של ההמונים כאשר היא מבקשת ללקט כמה שיותר מידע מהשוכרים על הדירות שבהן יצא להם לשהות. החזון הוא לייצר דירוגים לכמה שיותר דירות בישראל המבוססים על חוות דעת מנומקות, מתוך אמונה שידע יתורגם לכוח במשא ומתן אל מול בעלי הדירות.
"כמי שהייתה מעורבת בהתארגנות האזרחית לקידום חוק השכירות ההוגנת, אני יכולה להגיד שאין גבול לאימפוטנציה של הממשלה בקידום החוק", אומרת ליף. "הוא כבר עבר את ועדת השרים לחקיקה, יש הסכמה על שני שלישים מתוכו, אבל אלוהים יודע למה הוא עדיין תקוע. אז אנחנו משתמשים בכלים טכנולוגיים מתוך ההבנה שהפוליטיקה הישראלית הופכת להיות פחות רלוונטית".
דפני ליף בהשקת פיירי (צילום: בן קלמר)
הקווים הכללים של הרעיון – המבקשים לתעל את הטכנולוגיות הקיימות ליצירת כוח ממשי לשוכרים – קולעים למטרה. עם זאת האפליקציה (שסובלת מכמה ליקויים טכניים) תידרש להוכיח שהיא מסוגלת להתמודד עם הסולידריות המתפוררת בקרב שוכרי הדירות (מדוע ששוכרים יעידו על מפגעים בדירה שלהם אם הם בעצמם יבקשו לעזוב אותה לפני תום החוזה?) ועם הבעיה המרכזית של ביקוש גבוה והיצע מחפיר. במקרים רבים לא השקיפות עומדת בדרכם של השוכרים, הם מודעים לכך שהדירה שבידיהם מעפנה אך מאריכים את החוזה כי בחוץ מחכות דירות מעפנות לפחות באותה המידה, אם לא יותר.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
עכשיו, כשחזרתי משבוע בשדות הקטל של האיברים החשופים, אני יכולה לספר לכם שבין שאתם זוג שמחפש לתבל את מערכת היחסים המתייבשת או אלטרואיסטים הרפתקנים שרוצים לעזור לזוגות כאלה, יש פתרון והוא באפסטור. האפליקציה המדוברת עונה לשם המתבקש טרינדר (זה רק נשמע כמו אי בקאריביים) והממשק שלה פשוט לשימוש, זהה כמעט לחלוטין לאפליקציות היכרויות אחרות, עם אפשרות ליצור פרופיל עצמי או לשלוף בזריזות את זה הפייסבוקי.
היות שאני עצלנית, קסמה לי האופציה השנייה, שלא דרשה ממני בחירת תמונות או כינוי מתחכם. מתברר שעברתי על חוק בלתי כתוב (או יצאתי אמיצה מהנחוץ). בניגוד לטינדר, שם האפליקציה מתחברת לחשבון הפייסבוק הפרטי ומציפה את מיטב תמונות הפרופיל של המשתמש וחברים משותפים נבחרים, בטרינדר מרבית המשתמשים לא ששים לחשוף פרטים מזהים: לא תמונה, לא שם וודאי לא מכרים. אנחנו מוכנים להודות בכך שאנחנו רוצים לשכב עם זרים, אבל מעדיפים להצניע את העובדה שלפעמים בא לנו להגדיל את מספר האיברים המעורבים ב־50 אחוז.
הקונספט הוא פשוט – החלקת התמונה למעלה משמעה "אני בקטע" ואילו החלקה למטה מחזירה את הזוג החביב להמשיך ולהסתפק זה בזה. אפשר להירשם כזוג או כיחיד, להתחיל עם זוגות אחרים או עם יחידים. המשתמשים מתבקשים לנדב כמה מילים על עצמם לשם סינון ראשוני. בעוד אני הלכתי על "בעלת ראש פתוח", שנראה לי נועז ביותר, אחרים ציינו שלל צירופי אותיות באנגלית לכדי מה שנראה כקוד סודי למשהו. מי ידע ש־MMF איננו סימון מידה אלא ההרכב המגדרי המועדף על המשתתפים (מה זאת אומרת מי ידע? גוגל).
לגבי הפרופיל הממוצע של המשתתפים, הוא מפתיע: רובם גירדו את גיל 40 משני קצותיו, היו נשואים או בזוגיות ארוכה. התחושה הייתה שזה לא סתם איזה גימיק חד פעמי, אלא פשוט פלטפורמה חדשה לסגנון חיים שהמשתמשים מנהלים כבר זמן מה. הם היו מוכנים לשתף, להראות לי שיש בן אדם אותנטי מאחורי המסך. פשוט לא במחיר של חשיפת פרטים מזהים.
סקס אפיל של ווטסאפ משפחתי
גולת הכותרת של חוויית המשתמש שלי היא הגילוי שדור רפאלי מחזיק בפרופיל משתתף אישי פעיל (או לפחות מישהו פתח פרופיל על שמו). נכון למועד כתיבת שורות אלה לא התלקח בינינו מאץ' הדדי חרף רצוני העז. ובכל זאת, כנראה מתוקף העובדה שפרט לרפאלי הייתי האדם היחיד בתולדות האפליקציה ששם תמונה של עצמו ולא של בית שחי אקראי משאטרסטוק, המאצ'ים וההודעות עם הצעות למפגשים החלו לזרום. ההודעה הראשונה הגיעה מזוג, שלפי תמונת הפרופיל שלהם לא היו אלא ערמת רגליים מוצלבות בתנוחה שנראתה לכל הפחות בלתי נוחה. הבחור פנה אליי ותיאר לי בפירוט ומבלי שהתבקש לעשות כך מה בדיוק הם מתכננים לעשות לי לכל חור ובאילו עוצמות.
"הדבר שהכי מדליק אותי", שיתף, "הוא לראות את זוגתי דוחפת דילדו לתחת של מישהי אחרת. לפי התמונות שלך זה משהו שנשמח לעשות גם לך". הסברתי לו בנימוס שרק הרגע הכרנו וגם שבאופן עקרוני אני מאמינה שהרקטום נברא כאיבר חד כיווני. מאז לא שמעתי ממנו.
הבאים בתור היו מפורשים הרבה פחות, ולא מיהרו לפנות ישירות אל הפות. "לא חייבים לעשות שום דבר מיני" (תמיד משפט מחשיד) כתב לי הגבר, "אפשר גם סתם להיפגש שלושתנו לקפה, הכל בקצב שיתאים לך ובצורה שתרגישי בה בטוחה. אנחנו רק מחפשים לעשות נעים". הוא היה רגיש, טרח להתעדכן במצבי הבריאותי כשאמרתי שאני לא חשה בטוב ולעדכן אותי מנגד כמה הם בעניין. "אנחנו שבע שנים ביחד", סיפר, "אוהבים מאוד אחד את השני, כל יום קצת יותר. מתחילת הקשר שלנו התחלנו להיפגש עם נשים, ביחד ולחוד. הדברים עובדים בינינו בטבעיות מוחלטת, ויותר מנשמח להכיר לך את התחום". אבל כמו שקורה בחיים האמיתיים, כך גם באפליקציה – הנחמדות הובילה לתוצאה ההפוכה. במקום להתחבר למקום הרגיש והמכיל שהציע לי שותפי לשיחה, העדפתי שניפרד כידידים כדי שאוכל להמשיך ולחפש משהו קשוח יותר.
הזוג הבא היה בערך בגילי. הכל היה אמיתי בפרופיל שלהם, אפילו התמונות. מהר מאוד השיחה הידרדרה לפתיחת קבוצת ווטסאפ, שזה סקסי בערך כמו טבלת אקסל. במשך יומיים של התכתבות שמרתי על וייב פריג'ידי, עד שברגע אחד חל טוויסט בעלילה. "איך הערב שלך?", תהתה הצלע הנשית האחרת, "כי לי היה ערב נהדר. אכלתי קינוח מושלם – לבן, סמיך וקרמי". אין מה לומר, זה עבד עליי. אחרי פלרטוט יעיל של כל הצדדים החלה להתגבש הסכמה שעל המשולש לעבור מגבולות הסייבר אל בין הסדינים. אני חיה מאוד פשוטה, כל מה שצריך הוא לדבר אליי בקינוחים.
אסטרטגיה זה לא סקסי
עד שהגיע יום המפגש, שלושה ימים לאחר תקרית הקינוח, דאגו בני הזוג לתחזק את מערכת היחסים הווירטואלית שלנו בהודעות מתעניינות ומשתפות בעלי תוכן מיני כמעט מרומז ("האם את עושה משהו סקסי היום?"), בדיחות קרש קלות ("הייתי עם המון בחורות בעבר, אבל בנפרד") והמון אימוג'יז שיכולים להתפרש לשני פנים (רק אני מתחרמנת מגלידות?). זה השאיר זמן לגגל אותם (לא סקסי) ולגלגל מחשבות זימה בראש (דווקא כן).
נקודת המפגש נקבעה בבר מבאס ברחוב הירקון. בלעתי את הגאווה. לפחות לא אתקל באף פרצוף מוכר. ואכן, בכניסה למקום קיבלו את פניי ישבנים זרים, בחסות חבורת אמריקאיות יוצאות תגלית שרקדו על הבר. הכי להתקפל מפה וללכת לאונן בבית מול שלישיות ביו פורן, אבל מאחר שכבר גילחתי את הרגליים התחלנו לשתות. הצ'ייסר הראשון שלנו לווה באופן סימבולי להחשיד – הברקה של השאפל – ב"מונוגמיה" של ג'ירפות. בסופו של דבר היה דייט מוצלח ממש, עם תוספת אחת מהותית: במקום שמישהו יתמקד בי וירצה להרשים אותי, שני אנשים עשו את זה. המגלומנית שבי הייתה מרוצה. אהבתי להיות במרכז תשומת הלב ורציתי שהם ייקחו אותי הביתה ויתחרו ביניהם מי יכול לעשות לי הכי נעים, עד שזמננו תם והבר נסגר. הגיעה העת לפתוח את הרגליים.
הבעיה הייתה שאיש מיושבי השולחן לא היה אמיץ מספיק לחתור למגע פיזי. יצאנו החוצה, שיכורים לאללה ומבוהלים קלות. כשהגענו לבסוף לבית שלהם איבדתי סבלנות (בכל זאת, אין לנו את כל הלילה. אני צריכה לקום בבוקר לעבודה. בעצם, אני כרגע בעבודה). אחזתי לשניהם ביד והובלתי אותם לחדר השינה.
"איך ישנת, יקירה?", הם התעניינו למחרת בג'נטלמניות כובשת, "המשכנו גם אחרי שהלכת ותוך כדי דיברנו על מה שהיה אתמול". פחות מעודן. ככה זה בטרינדר: האפליקציה הייתה מרחב בטוח לפנטזיה. היא הפגישה אותי עם אנשים שהם בסך הכל כמוני, שכל מה שהם מחפשים זה גוד טיים עם אנשים נורמליים. אנחנו ב־2016, אין שום דבר באמת נועז בשלישיות. כולם עושים את זה או רוצים לעשות את זה, פשוט לא כולם מדברים על זה. זה בסדר, הדיבור הוא לא החלק הכיפי.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
