• Facebook
• Twitter
• Email

תקראו להם "פופוליסטים" או "הזויים" אבל זה בסדר, ככה קוראים לכל מי שיש לו רעיון והוא נלחם עליו, לכל מי שלא יושב בכיסא הנוח מול מסך המחשב, מזדהה עם אג'נדה ומקדם אותה באמצעות לייק בפייסבוק. ככה קוראים לכל מי שעושה מעשה ורוצה לשנות.

תא "מגמה ירוקה" באוניברסיטת תל אביב פועל במטרה אחת מרכזית שהיא לאפשר לסטודנטים לקדם את הרעיונות החברתיים שלהם בכל הקשור לאיכות הסביבה. הם פועלים כדי להגיע אל מקבלי ההחלטות ולהשפיע על המדיניות, אבל אל תטעו, הם לא דומים לאף ארגון איכות סביבה אחר דוגמת "גרין־פיס", כלומר: יש להם כמה קווים מנחים ברורים שהבולט שבהם הוא שהארגון עובד מלמטה למעלה. התאים בקמפוסים השונים פונים לסטודנטים ונותנים להם יד חופשית כדי לקדם נושאים שקרובים לליבם, כל עוד זה עולה בקנה אחד עם החזון של הארגון שהוא כאמור, הגנת הסביבה. "בתא יש ארבע נקודות עיקריות", מסביר עמרי בללי, מארגן "מגמה ירוקה" בתל אביב. "דוברות, פעילות שטח, לובי וקשרי ממשל וניו מדיה". לדבריו, כל אחד בתא מתמחה בתחום שאותו הוא בוחר מבין הארבעה והוא זוכה לליווי מקצועי של התא הארצי שכולל סמינרים וסדנאות.

השיטה היא, שכל קמפוס בוחר נושא ומקדם אותו. את הנושא שמקדם התא של אוניברסיטת תל אביב אי אפשר לפספס ואם בכל זאת איכשהו הצלחתם – כנראה שלא נכחתם מספיק בקמפוס. בתקופת הבחירות נחשפנו לפרודיה הגדולה בדוגמת פליירים שנושאים את הסלוגן "מפלגת תשובה", המפלגה שמריצה את יצחק תשובה לבחירות. על הפליירים התנוססו כמה סיסמאות מצחיקות כמו "מריצים את ההון לשלטון", "חזק בגז, חזק בכלכלה" וגם האותיות שמעטרות את פתק ההצבעה "גזל". מכאן, שהנושא שמקדמת תל אביב הוא הגז הטבעי. מפלגתו של תשובה, למקרה שתהיתם, היא לא יותר מקוריוז שמטרתו לעורר תהודה ושיח בחברה. "העניין של הגז הטבעי התחיל בערך ב־2011 והייתה שאלה מאוד גדולה של כמה יישאר פה בישראל לשימוש מקומי וכמה ייצאו לחו"ל", מסביר עמרי, "הקמפיין מדבר על להשאיר את הגז הטבעי בארץ. האינטרס שלנו הוא גז לשימוש מקומי כי זו אנרגיה זולה יותר והיא תוזיל לכולנו את עלויות החשמל ותהווה מנוע אדיר לכלכלה בישראל. היה מאבק גדול שהסתיים בכך שהחליטו להשאיר 60% גז טבעי בארץ ואת השאר לייצא לחו"ל. אנחנו היום מתרכזים בסוגיה של מחיר הגז והבקשה שלנו קביעת מחיר מקסימום של שלוש דולר ליחידת אנרגיה, היום זה כפול. המפלגה של תשובה הייתה פריצת דרך מבחינת תודעה. הרבה אנשים שמעו על זה ודיברנו על הנושא בטלוויזיה וברדיו. ברשתות החברתיות היו פוסטים שהגיעו להמון שיתופים. הייתה תהודה מאוד גדולה."

ואמנם, "מגמה ירוקה" לא מסתפקים בהד התקשורתי כדי לקדם את הרעיון שלהם, הם יוצאים להפגנות, מארגנים מחאות ומתרכזים בהסברה. "בשלהי הממשלה הגענו לבית של סילבן שלום וקראנו לו להתפטר", נזכר עמרי, "זו הייתה הפגנה גדולה, היה גשם זלעפות והגיעו 70 איש". ובכן, כנראה שזה הרבה אנשים במונחים של "מגמה ירוקה", הארגון שהוקם לפני 18 שנה ולא מתבייש להתעסק גם בנושאים הפחות פופולאריים, אבל עם עשייה כזו אינטנסיבית, אין ספק שיש גם הישגים. "שלחנו מכתבי עמדה לוועדת הכלכלה של הכנסת, נכנסו והנחנו נייר עמדה לכל אחד מהיושבים. דב חנין הגיע ואמר שהוא מאמץ לחלוטין את נייר העמדה ופשוט התחיל להקריא סעיף סעיף", מתגאה עמרי.

זה נראה לי מאוד פוליטי,אני תוהה בקול רם.

"זה נושאים שקשורים לקביעת מדיניות, זה תמיד פוליטי."

צריך להיות מזוהה עם צד אחד במפה הפוליטית כדי להיות חלק?

"לא מאמין. קרה מצב שהוא עסק ביש, שאיכות סביבה מזוהה עם השמאל הפוליטי אבל זה לא משהו שאנחנו מקדמים, להיפך, אני הייתי שמח אם היו לנו יותר חברים מכל הקשת הפוליטית."

ובאמת עמרי מזמין את כולם להצטרף לעשייה. "כיף אצלנו", הוא מבטיח. אני מדברת איתו ולא יכולה שלא לתהות לעצמי. מה מביא סטודנט צעיר להתעסק בנושאים הלא כל כך פופולאריים האלה?

"אני סטודנט לחשבונאות וכלכלה", הוא מסביר, "כשהתחלתי ללמוד את התחום הזה נחשפתי לעיתונות הכלכלית, התחלתי לקרוא יותר על מה שנעשה במשק הישראלי ונורא התעצבנתי. אני מרגיש שמי שלא קורא מוספים כלכלים ונכנס לעובי הקורה בנושא הכלכלי, חברתי וסביבתי לא מקבל תמונת מצב של מה הולך פה בישראל. הצטבר אצלי המון כעס". ומה עושים עם כעס? עמרי קיבל מייל ממזכירת החוג לכלכלה שמחפשים מוביל לתא "מגמה ירוקה" בתל אביב וזה התאים לו בדיוק, זה מה שהוא חיפש כדי לממש את החזון ולבטא את הכעס וכדי לקדם שינוי סביבתי. "אני מרגיש שעברתי שינוי במהלך התואר שלי", הוא מסכם ואם ככה הוא מרגיש, אז זה מתאים בול. כי השינוי מתחיל בצעד אחד קטן.

• אצלנו בקמפוס
• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

תארו לעצמכם אירוע גדול המקבץ את מרבית הסטודנטים העוסקים בספורט על בסיס יומיומי, הפאנג'ויה של הספורטאים, ככה זה הרגיש לפחות באליפות החורף של אס"א (איגוד ספורט אקדמי), שנערכה בחודש שעבר באילת. ארבעה ימים של תחרויות בהן השתתפו למעלה מ־340 סטודנטיות ו־580 סטודנטים מ־24 אוניברסיטאות ומכללות, ב־14 ענפי ספורט שונים. משלחת אוניברסיטת תל אביב מנתה 70 ספורטאים, אליהם הצטרפה יחידת הספורט של אגודת הסטודנטים. המשתתפים התארחו על בסיס "הכל כלול" במלון קלאב הוטל אילת.

זו לא עוד תחרות ספורט. אליפות החורף של אס"א ישראל החלה כאליפות הגלשנים הבינלאומית של אס"א לפני 18 שנים. תחרות הגלשנים מוקדשת לזכרו של עופר בוצר ז"ל, מראשוני גולשי הרוח בישראל, מאמן וספורטאי מצטיין. במשך השנים התווספו עוד ועוד ענפי ספורט לאליפות, כך שהיום ניתן למצוא בין היתר אופני שטח, אקווטלון (ריצה של שלושה ק"מ, שחייה של 400 מטר בים ולבסוף ריצה של 1,500 מטרים), גלשני מפרש, דיבייט, סקווש, ריצת שטח, שחמט ועוד. לצד אלו נערכו השנה תחרויות בענפים ניסיוניים, ללא ניקוד: קרוס־פיט, מטקות וטיפוס ספורטיבי. "הסטודנטים חזרו מאוד מרוצים מהתחרות, מגובשים ובעלי רצון להמשיך להתחרות ולייצג את הקמפוס במגוון תחרויות נוספות במהלך השנה", מסכמת ליאן פרידמן, מנהלת יחידת הספורט.

היו כאלה שהביעו אכזבה על כך שבוטלה "חובת" הספורט באוניברסיטה, בתחילת העשור הקודם. לטענתם הספורט תורם לשיפור המוסד האקדמי ומוסד אקדמי שטוב בספורט, טוב בלימודים. הטכניון, כאמור, היה המוסד האקדמי הגדול והמוביל, ולא בכדי משלחת הטכניון הייתה הגדולה ביותר מבין כלל המשלחות וגם זו שזכתה בדירוג הנקודות הגבוה ביותר. שם למשל ובמקומות אחרים, הספורטאי מקבל הטבות והכרה מהמוסד ומצידו יש לו המחויבות להגיע לאימונים ותחרויות. בבינתחומי הסיפור קצת אחר מהטכניון, בדומה לקולג'ים בארצות הברית, מושקע שם המון כסף בספורט ולכן מגיעים לשם הספורטאים הכי גדולים במדינה ואז ברור שגם שם יהיו ההישגים די גבוהים. לעומת זאת, יש מוסדות אקדמאים שהסטודנטים משלמים הרבה כסף כדי לנסוע לטורניר הזה ולטורינים נוספים, אך תודות למרכז הספורט שלנו שתורם המון כדי שיהיה ספורט באוניברסיטה, הסטודנטים שלנו נוסעים בחינם.

ואולי זה מסביר את התוצאות הטובות, אליהם הגיעו בארבעת בימים האלו חברי הנבחרת שלנו, המכונים SPORTAU שהשתתפו בכל ענפי הספורט והגיעו להישגים הבאים: מקום ראשון בקארטה אישי, מקום שני בריצת שטח בנים, גלישת רוח בנות, שחמט, טניס שולחן גברים. מקום שלישי בריצת שטח נשים, אקווטלון נשים, קארטה גברים ומים פתוחים נשים. בלטו במיוחד בהישגים בתוצאות ובזכיות עמרי בן ארי (טניס שולחן), ולדימיר אניסימוב (קארטה) ואופיר הלוי (גלישת רוח). בנוסף השתתפו ארבעה סטודנטים שנבחרו על ידי יחידת הספורט לכנס מנהיגות שגם כן נערך באילת. מטרת הקורס היא פיתוח מנהיגות העתיד בישראל. כחלק מתוכנית הקורס התקיימו הרצאות, סדנאות ותרגילים לפיתוח כושר מנהיגות, להתמודדות אישית ודיון בבעיות השעה בחברה הישראלית.

איך אתם מסכמים את ארבעת הימים?

"היה נהדר. הייתה ממש אווירה של ספורט וה'ביחד' הזה עם ספורטאים משאר המוסדות האקדמאיים היה ממש כיף. לגבי אילת- זה רעיון נחמד, אבל בשביל הגיוון הייתי חושב על האופציה לעשות את זה במקום אחר, או בתל אביב או בצפון", מספר תומר שלדג מנבחרת הכדורסל. רותם בוטוויניק, מנבחרת כדורסל הנשים מוסיפה: "כמו בשנה שעברה גם השנה היה ממש כיף. מבחינת הכדורסל היו תנאים טובים והייתה תחרות טובה. מבחינת הפעילויות מעבר לספורט, אני חושבת שבמקום אס"א הייתי מוסיפה יותר, ואת המיקום של אילת לא הייתי משנה."

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• אצלנו בקמפוס

• Facebook
• Twitter
• Email

אני יושבת בשורה השביעית בכיתה, כשלפניי שש שורות ובהן עשרות מסכי מחשב של סטודנטים. מרביתם פתוחים על קבצי וורד וחלקם על כל מיני משחקים, אולם איכשהו בסוף כולם מזגזגים בין החלונות אל עבר המסך הכחול האהוד על כולנו – הפייסבוק. 12 אלף מבין הסטודנטים, גולשי הפייסבוק באוניברסיטה וודאי יודעים מה זה TAUGAG, משום שהם עשו לייק לעמוד הפייסבוק. השאר לבטח שמעו על העמוד. "העמוד ששוחט את כל הפרות הקדושות באוניברסיטת תל אביב ומגיש אותן כמנה לצמחונים בגילמן", כתוב בתיאור העמוד. מה שמוכיח שהמנהל שלו בטח לא מתבייש לצחוק על כל מה שקורה בתוך האוניברסיטה ומחוצה לה.

את העמוד, שהוקם לפני כשלוש שנים, מנהל לב סולודקין, סטודנט לשעבר מהאוניברסיטה, שסיים בשנה שעברה תואר ראשון בחשבונאות וכלכלה. לב, שאוהב לדבר על עצמו בגוף רבים, מנסה להיזכר מה היה הטריגר שהוביל לפתיחת העמוד. "בדיוק התחיל גל עמודי ממים של אוניברסיטאות בפייסבוק ואנחנו קפצנו על גל", הוא נזכר, "הראשונים שהקימו עמוד היו האוניברסיטה העברית ושבועיים־שלושה אחר כך, ראינו כי טוב והקמנו אחד כזה גם, כי למה שלנו לא יהיה?". מאז הקמת העמוד ועד היום לב הוא המנהל הבלעדי, אולם יש לו חברים שעוזרים לו בתפעול השוטף וכמובן יש את הגולשים עצמם, שאחראים על השארת האש הדולקת בעמוד. "רוב העמוד מבוסס על תוכן שכותבים הגולשים", מסביר לב, "גולשים מכינים ממים וסטטוסים ושולחים לנו כל הזמן, אז אני צריך להיות עם אצבע על הדופק ולראות מה מתאים לפרסום ומה פחות מתאים לפרסום, למרות שאין לנו יותר מידי חסמים, כל עוד זה מצחיק זה כנראה יפורסם."

למי שלא מכיר נספר שעמוד טאו־גג זה עמוד של בדיחות, תמונות וביקורות על כל מה שרלוונטי לסטודנט בכלל ובאוניברסיטת תל אביב בפרט. כך למשל, לקראת אירוע הפאנג'ויה העמוד מתמלא בבדיחות על כל מי שהחליט להתחטב במיוחד לקראת המאורע; בתקופת המבחנים העמוד מתרכז בלצחוק על הייאוש, המשגיחים ומועדי ב'; בימי הבידינג העמוד צוחק על המערכת המסורבלת והמזכירות; כשהרשת גועשת בגלל אירועים פוליטיים או מדיניים העמוד משתתף ובשאר הזמן הוא בעיקר צוחק על אוכלוסיות היעד שלו – סטודנטים למדעי הרוח, חתולים בגילמן, עתודאים או פמיניסטיות.

אני משתפת את לב בתחושותיי שלעמוד יש מטרות קבועות שתמיד זוכות לאזכורים לא חיוביים ובדיחות על חשבונן. "נכון", הוא מאשר, "זה מצחיק והקהל אוהב את זה, אז זה מעגל שמזין את עצמו. יש לי חברים שלומדים בגילמן ויש לי חברים עתודאים אבל הם צוחקים על עצמם. זה הקו שמזוהה עם העמוד."

אחריי לפוליטיקה

ואם כבר הזכרנו קו שמזוהה עם העמוד, לא אחת נדמה כאילו לעמוד יש אמירה פוליטית מאוד מובהקת. לב מאשר ואף מוסיף כי זו מבחינתו זו אחת ממטרות העמוד. "המטרה העיקרית היא להצחיק אנשים ולהעביר את התקופה של התואר בצורה כיפית וקלה", הוא אומר, "אבל יש את המטרה האישית שלי שזה להעביר את הדעות האישיות שלי ושל סטודנטים רבים באוניברסיטה שמקבלות ביטוי מועט במסגרת השיח שקיים באוניברסיטה". לטובת מי שלא עוקב נספר כי העמוד מזוהה מאוד עם דעות מהצד הימיני במפה הפוליטית. "אני בן אדם מאוד פוליטי ואם יש לי את האפשרות לנצל את העמוד כדי להעביר את המסרים שלי אז זה מה שאעשה", ממשיך לב, "זה העמוד שלי ואני יכול לעשות איתו מה שאני רוצה. הוא לא קיבל חסות מאף אחד והוא לא הוקם על ידי אף אחד אחר", הוא עונה בצורה פוליטית למדי, "אבל אנחנו מנסים לאזן עד כמה שניתן בפרסומים שלנו וברוב הזמן אנחנו מתעסקים בפרסום תכנים שהם לחלוטין א־פוליטיים. בסופו של יום גם הציבור של הגולשים התעייף מזה", הוא מוסיף. סקירה של העמוד תאשר שרוב התוכן הוא אכן סטודנטיאלי אבל אי אפשר להתעלם מהתכנים הפוליטיים שהשתלטו על העמוד בעיקר בתקופת הבחירות. כשאני שואלת את לב אם הוא לא מפחד לאבד חלק ניכר מהקהל בשל דעותיו, הוא לא מהסס ועונה כמו פוליטיקאי מהשורה. "יכול להיות שאני מאבד קהל אבל אני מרוויח קהל אחר, אני לא מחפש להיות בסדר עם כולם, זו אף פעם לא הייתה המטרה שלי. המטרה שלי הייתה להצחיק אנשים ולהעביר את המסר ומי שלא טוב לו מוזמן ללכת. זו מדינה דמוקרטית."

אין תחרות

ואולי למעשה, לב מרשה לעצמו לעמוד איתן בדעותיו ולא לפחד מנטישת קהל בגלל שהוא היחיד באוניברסיטה. גם מי שניסה לקום ולהיות מתחרה של טאו־גג נפל בדרך. מה סוד ההצלחה? קשה לשים את האצבע, אבל כנראה שזה עובד. "אין לנו עמוד מתחרה. במבחן התוצאה העמוד שלנו שורד עד היום וכל השאר לא", הוא מספר, "היה בעבר עמוד שנקרא 'בורקסים בגילמן'. אלו היו חבר'ה מגילמן שהקימו עמוד חתרני שהמטרה שלו הייתה לפרסם איפה יש אוכל באוניברסיטה בכל מיני אירועים. הם היו משגרים עקיצות לעמוד שלנו והיו לנו כמה מלחמות ממים מצחיקות, אבל זה היה ברוח טובה. בעבר הוקם גם עמוד שנקרא 'טאו־פאן', שלקח את הפוסטים שלנו, עשה להם שיתוף אבל צנזר מסרים פוליטיים, אך גם הוא לא הצליח בסופו של דבר". אז מה סוד הקסם? אני מתעקשת להבין. "יתרון הראשוניות", הוא עונה לבסוף.

ואמנם זה שאין לטאו־גג מתחרים מבפנים, לא אומר שאין לו תחרות מבחוץ. מי שמבקר תדיר בעמוד טאו־גג לא יכול שלא להבחין בתחרויות שמתקיימות בינו לבין עמודים ממוסדות אקדמאים אחרים. "יש תקופות של מלחמות ממים בין האוניברסיטאות", מאשר לב, "למשל אנחנו יורדים על באר שבע שהם סטלנים, על הבינתחומי שהם עשירים והם צוחקים עלינו שאנחנו שמאלנים". לב מספר אך מעביר מסר ברור, "אין באמת תחרות בינינו ודווקא ההיפך הוא הנכון, כלומר: אם עוקבים רואים שאין בכלל תחרות וכן יש הרבה שיתוף פעולה. משתפים דברים אחד של השני."

השיחה שלנו עומדת להסתיים ואני חייבת להבין מה עתידו של עמוד הקאלט. האם יכול להיות שסטודנטים חדשים שעתידים להתחיל לימודיהם באוניברסיטה בשנה הבאה או בזו שאחריה לא יזכו להיות חלק מפלא הפייסבוקי הנפלא? לב כבר סיים את לימודיו באוניברסיטה ולדעתי זה מסמל את דעיכתו האיטית של העמוד עד גוויעתו הקרבה. עד מתי הוא ימשיך לפעול? אני שואלת בסקרנות תהומית, "עד מתי ימשיך לפעול?", הוא תוהה בקול. כנראה שגם לו קשה עם הסממנים המבצבצים מעבר לפינה המעידים על נפילתה המתקרבת של האימפריה הפרטית שהקים. "עד מתי שאנשים ימשיכו לאהוב אותנו כמו. מתי שנרגיש שנמאס לאנשים אנחנו נפסיק לפעול, אך בינתיים אוהבים את השטויות שלנו אז אנחנו ממשיכים". אני לא מרפה מעניין עתידו של העמוד וחייבת להבין, מי הולך להיות היורש? "אלוהים גדול", הוא עונה, "אני מניח שנצטרך לתת את הדעת בסוגיה הזו בחודשים הקרובים. מה שבטוח, הוא יהיה חייב להמשיך את תפעול העמוד ברוח העמוד המקורי."

• אצלנו בקמפוס
• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

עודד ויס (יושב), בן 25, שנה ראשונה בפסיכולוגיה ותקשורת;ברק קרן, בן 32, שנה שנייה בכלכלה, חוג לאחר תואר Uאורי קול, סטודנט למדעי הרוח.

עודד הוא יו"ר תא מרצ באוניברסיטה.

"בדומה לתנועה שאנו חבריה, אנחנו פועלים בין היתר למען צדק חברתי, שוויון אזרחי, דו־קיום, נגישות ומודעות סביבתית, על־ידי ארגון הרצאות וסיורים, מפגשים עם חברי-כנסת ופעילויות שטח. מי שרוצה לשמוע יותר, מוזמן בחום לפגישות התא. אנחנו לא נושכים (חזק) ותמיד יש בירה וצ'יפס."

את העתיד עודד מקווה לראות בחיוב: "אני בהחלט מעדיף להתמקד בהווה. הלוואי שמה שאנחנו עושים עכשיו למען חברה צודקת, אחראית ואוהבת יותר יוביל לעתיד שבו לא יזדקקו לי בפוליטיקה."

על פעילותו בעתיד מספר ברק: "אולי אשתלב באחת העמותות לשינוי חברתי, אבל בכל מקרה אמשיך להיות מעורב ופעיל במסגרת המפלגתית ובאקטיביזם א־מפלגתי, דוגמת המחאה החברתית."

אורי הוא חבר בתא מרצ באוניברסיטת תל אביב. אורי מספר כי "מקדמים שלום, אהבה, חופש ועצמאות מדינית לעיר תל אביב". בעתיד אורי רואה את עצמו ממשיך לעשות את אותו הדבר – אבל בתשלום!

הודיה שחר, בת 23, שנה שנייה במדע המדינה ותקשורת

הודיה היא ראש תא הליכוד באוניברסיטה יחד עם עדי אטון, סטודנטית שנה שנייה לתאטרון. על פעילות באוניברסיטה מספרת הודיה: "המטרות שאני רוצה לקדם ברמה הסטודנטיאלית הן להחזיר את הציונות לקמפוס. המטרה שלי היא לאחד כמה שיותר סטודנטים ימנים, ציונים, אוהבי הארץ, למשימה המבורכת הזו. ברמה אישית ולאומית אני כמובן רוצה לקדם ולהשפיע על הצבעות עבור המחנה הלאומי. אנחנו לפני בחירות וצריך לגייס את כל הכוחות והמשאבים לשם כך.

את פעילותה בעתיד רואה הודיה, כך: "אני רואה את עצמי משתלבת בעשייה ציבורית, חברתית ופוליטית. חשוב לי מאוד להיכנס לעבודה פרלמנטרית ולהשפיע על הלך הרוח הציבורי. בעיני, המקום שבו אפשר להשפיע הכי הרבה ולהטיב עם כמה שיותר קהלים, הוא בית המחוקקים."

ויקטוריה וורטמן, שנה אחרונה בתואר השני בלימודי הדיפלומטיה ומדיניות חוץ

ויקה היא דוברת מטה הצעירים של מפלגת ״ישראל ביתנו״, לפני כן עבדה בתקשורת בתחומים ותפקידים שונים.

"צעירי ביתנו הוא הגוף הצעיר של מפלגת 'ישראל ביתנו', עד היום הגוף מתמקד בעשייה ציונית וחברתית. רובו מורכב מסטודנטים שמכירים מקרוב את הקשיים של סטודנט במדינת ישראל.

הגוף פועל במספר תחומים, כמו:

1. ציונות – חיזוק השיח הציוני בקמפוסים ברוח מפלגת 'ישראל ביתנו'. הרצאות בנושא זהות יהודית וציונות, אזכור ימים חשובים בהיסטוריה היהודית וכדומה.

2. רווחת הסטודנטים – שיפור תנאי המחיה של הסטודנטים התורמים למדינת ישראל. לדוגמה: פתיחת הקפיטריה ב־5 שקלים של יו"ר אגודת הסטודנטים באריאל ומספר 10 ב'ישראל ביתנו' – שירה מיסטריאל.

3. תמיכה בעולים – שימת דגש על הסטודנטים העולים, תמיכה וליווי שלהם לאורך התואר. שיפור חייהם במעונות הסטודנטים.

ולגבי העתיד ויקה צופה: "אנו נמשיך לפעול למען רווחת הסטודנטים, בין אם בחקיקה פרלמנטרית ובין אם בתמיכה חוץ פרלמנטרית. נמשיך לקדם ערכים של ציונות, קליטת עליה, תמיכה בכוחות הביטחון ונאמנות למדינת וסמליה."

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• אצלנו בקמפוס
• החברה הטובים

• Facebook
• Twitter
• Email

א'וו, בת 26 מסין. לומדת תואר MBA ברקנאטי.

לפני שא'וו הגיעה לישראל היא שמעה על כך שישראל אמנם ארץ קטנה אך בעלת עצמה. עתה שהיא גרה בישראל היא מוצאת אותה יותר בטוחה ממה שמתארים אותה בחדשות. א'וו אפילו מוצאת קווי דמיון בין ישראל לסין.

"ישראל היא ארץ של רוח חופשית, כיפית, בלי פוזות אבל עם מחיר מחייה גבוה. בהתחלה כשהגעתי לתל אביב הייתי הולכת לכל מקום ברגל, כי העיר קטנה בשבילי, פעם אחת אפילו הלכתי מדיזנגוף סנטר לאוניברסיטה, זה אמנם לקח לי שלוש שעות אבל נהניתי. עכשיו כבר התאקלמתי, ואפילו מרחק של 5 דקות הליכה זה כבר רחוק לי."

רוני בר, בת 25 מארה"ב, תואר שני במנהל עסקים ברקאנטי וויים קיס גנסיין, בן 23 מהולנד, תואר שני בניהול ברקאנטי.

רוני נולדה בישראל, אך גדלה בארה"ב. כל קיץ הייתה מגיעה לישראל לפגוש חברים ומשפחה. רוני טיילה לא מעט בעולם, אך אהבתה שמורה לישראל.

גנסיין: "בחרתי בישראל כי: 50 אחוז תחושה טובה. 30 אחוז נשמע אקזוטי, 20 אחוז בלי סיבה ברורה. לפני שהגעתי לארץ מה שעבר בראשי – האם אני צריך להביא איתי אפוד מגן? החוויות שלי מישראל הן ספורט, מסלולי אופניים מגניבים וגלים טובים בים. עכשיו שאני חוזר הביתה, אומר לכם – שבת שלום."

אמילי בישוף, בת 24 מארה"ב. תואר שני בארכיאולוגיה והיסטוריה.

אמילי מספרת, שלפני החלטתה ללמוד בארץ היא שמעה לא מעט על תל אביב. היא שמעה עליה מחברתה, שפשוט אהבה אותה.

"נכון שהמצב הפוליטי והדתי בארץ הוא לא פשוט, אבל לישראלים יש יכולת נהדרת להתמודדות עם המצב ואני חושבת שישראל היא נהדרת! אני אוהבת את האווירה, המוסיקה, המגוון התרבותי הרחב, האופנה וכמובן את האוכל. אני מגיעה ממינסוטה בארה"ב, ארץ הקור והשלג. כאן בארץ אני פשוט נהנית מהשמש ומהכיף של לגור ליד הים התיכון. אך מהחוויות שתיזכר לי מתל אביב היא הטיול שעשינו עם חברה, הלכנו לאורך החוף היפיפה של תל אביב מרמת אביב ועד ליפו"

אלכסנדר הנינג, בן 28 מגרמניה. תואר שלישי בפקולטה להנדסת חשמל.

אלכס הגיע ללמוד בישראל מגרמניה. לפני הגעתו לישראל, הוא הכיר את ישראל מהחדשות. אלכס שמע וידע מעט מאוד על תל אביב. לאחר כשנתיים בארץ, אלכס למד להכיר את ישראל לא רק מההיבט הפוליטי־מדיני ובעצם הפך לסטודנט תל אביבי טיפוסי. הוא מתגורר בשכונה הצמודה לשכונת עג'מי. אוהב לצאת לבלות, לאכול חומוס טוב ולהיפגש עם חברים. הוא אוהב את המזג אוויר בישראל, את הים, האביב הפורח והאווירה השמחה.

"בגרמניה האוויר קר והכול בצבעים של אפור, כאן אתה יוצא החוצה הכול פורח, שמש, ים, אנשים. אני מרגיש בבית בזכות האופי הליברלי של תל אביב, שיודעת לקבל בחום סטודנטים ממדינות זרות"

יפי בת 30, מניגריה, לומדת בתכנית Safaer IMBA.

לפני שהגיעה לישראל, יפי שמעה כי לא בטוח בארצנו.

"הישראלים הם לא כאלה גרועים כמו שמציגים אותם בחדשות. ישראל התקדמה קדימה יפה מאד, למרות שחלק מהישראלים מתלוננים על הממשלה. אני אוהבת את תל אביב, עיר מגניבה, מזג אוויר טוב. החיים מעניינים בישראל. יש אנשים מאוד חביבים בישראל, אם כי יש גם כאלה שמפלים, חסרי סובלנות ואפילו גסים אבל מהם אפשר פשוט להתעלם"

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• אצלנו בקמפוס
• החברה הטובים