מייק וניק וניק ואליס (2026)

הקומדיה הטרייה ביותר ברשימה הזו מערבבת עוד כמה ז'אנרים – גם סרט פשע ומדע בדיוני, כי למה לא – נהנית מקאסט נהדר שכולל את ג'יימס מרסדן ואת ווינס ווהאן בתפקיד כפול מפתיע, עם רעיון חכם ומוזר שלא נספיילר, אבל רק נגיד שמצליח להפתיע. הוא מתרחש במהלך לילה עמוס אחד, במהלכו גנגסטר אחד מנסה להציל את חברו שהופלל ממוות אכזרי, ואת האישה שביניהם. ניחן בשילוב הקלאסי – שניניות ויריות, מה צריך עוד?

לשחרר את גיא (2021)

לא הקומדיה האחרונה בכיכובו של ראיין ריינולדס, ופצצה צבעונית שמערבבת בין לייב אקשן לאסתטיקת משחקי מחשב. התרגיל הקטן הזה, לצד התקופה המודרנית בה נוצר, הופכת את הסרט לפחות מצ'ואיסטי משאר הסרטים ברשימה, ולחוויה הרבה יותר קלילה, שנונה ולרגעים דבילית. האקשן מודע לעצמו (וגם מצליח להיות מקורי יחסית לז'אנר), הבדיחות הרבה יותר מבוססות (וכשהן נוחתות, הן נוחתות מצוין) וכמכלול, למרות שלא מדובר בסרט יותר מדי זכיר, הוא עושה את מה שז'אנר קומדיית האקשן יודע לעשות בשיאו – להיות כיף אדרנלין טהור.

שקרים אמיתיים (1994)

זו אמנם לא קומדיית האקשן הכי וותיקה ברשימה, אבל בהחלט מי שנחשבת לאם הרוחנית של קומדיית האקשן המודרנית. ערבוב מושלם בין סרט פעולה לקומדיה רומנטית, עם טיימינג קומי מופלא גם משוורצנגר (שעוד ישוב עד סוף הרשימה) וג'יימי לי קרטיס, הפכו את הקלאסיקה הזו של ג'יימס קמרון לחובת צפייה זוגית, שבה כל צד יוצא מבסוט עוד מהימים של הנייטיז בהם מגדר שינה משהו.

ת'אנדרבולטס (2025)

הניסיון המשעשע והדי מוצלח של MCU ליצור גרסה משלהם לחבורת אנטי-גיבורים סטייל יחידת המתאבדים, ולמרות שבבירור מדובר בסרט אקשן מוחלט מעדות מארוול, יש בו – גם בעצם קיומו – די והותר הומור. כלומר, היינו מתים לספין-אוף קומי של הדמות של דייוויד הארבור, אבל גם מספר הפאנצ'ים (תרתי משמע) בהחלט מספק. חוץ מזה, מבלי לחלק ספויילרים על ימין ועל שמאל, הוא נגמר בפאנץ' האולטימטיבי, ואין אדם יותר מתאים מלספר אותו מאשר ג'וליה לואי דרייפוס.

מת לחיות (1988)

יסלחו לנו טהרני הז'אנר, אבל אם ג'ון מקליין צועק ייפי-קא-יאי-מאדרפאקר זה לא קומי, אנחנו לא יודעים מה כן. סרט האקשן אייטיז האולטימטיבי, כזה שבו זמנית מגדיר וממציא מחדש את הז'אנר עם התפקיד הכי אייקוני של ברוס וויליס, לעד בגופייה לבנה ואקדחים מודבקים על הגב. מאז היו כלפיו אינספור רפרנסים, מחוות, קריצות ולא מעט גניבות של ממש – אבל קשה לעמוד בפני הקסם של המקור. יש כל כך הרבה רכיבים שעובדים בו, החל מקלישאת הגבר אחד נגד בניין שלם, דרך המבטא המופרע של אלן ריקמן, בתפקידו הבלתי נשכח כהאנק גרובר, ועד לאותו קאצ'פרייז של קאבוי עם פה מטונף. מצחיק, מלהיב, מרגש. אין עוד אחד כמוהו.

קינגסמן: השירות החשאי (2014)

אולי הספקתם לשכוח את זה כי ההמשכונים של סדרת "קינגסמן" היו… הממ, איך נגיד את זה? לא טובים ברובם – אבל כשהסרט הראשון נחת עלינו משום מקום, זה היה הלם. בניית העולם המודרני של חבורת ג'נטלמנים שהם בעצם סוכנות ריגול היתה לא רק חכמה, אלא כללה כמה מסיקוונסי האקשן הכי טובים, מקוריים ומעניינים של אותם השנים (רק תציצו בקרב הפאב, שמאז הספיק להוות השראה למלא סרטים אחרים). חוץ מזה, סמואל אל. ג'קסון בתפקיד נבל בונד מתקדם עם ליפסוס זה ליהוק מושלם. אז נכון, ניהול הפרנצ'ייז מאז היה לוקה בחסר, וגם בסרט המקורי יש לא מעט פגמים, אבל הוא עדיין הצליח להיות גרסה מעודכנת לכיף שקומדיות האקשן עשו בניינטיז – כולל פרופס אבסורדיים, ופארודיית ג'יימס בונד לא רעה בכלל.

צרות גדולות בצ'יינה טאון (1986)

ב-1986, בשיא של הדבר הזה שנקרא "אקשן אייטיז", עשה ג'ון קרפנטר האדיר פרודיה על ז'אנר שעדיין היה בשיא התהוותו. הוא כבר ידע בדיוק איך לצחוק על הקלישאות בחיבה עוד לפני שהן הפכו מאובנות. שותפו הנצחי ליצירה קורט ראסל בתפקיד נהג משאית (הכי אמריקאי, הכי פשוט, הכי בגופיה לבנה) יוצא לקרב נגד… מכשף סיני עתיק? בשביל להשיג בחזרה את המשאית שלו ולהציל את הנסיכה? בטח, למה לא. אז כן, היום היו צועקים "אוריינטליזם" על כל הדבר הזה – גבר לבן שמציל קהילה של סינים ממכשף שנראה כמו פסל מ"העיר האסורה" שקם לתחייה – אבל אלו היו האייטיז, ואף סרט לא מגלם טוב יותר את הסירוב הטוטאלי של בידור באותם ימים לקחת את עצמו ברצינות.

שומרי הגלקסיה (2014)

אל תתנו להגדרה הכל כך רחבה "סרט גיבורי על" להטעות אתכם – כי אמנם שומרי הגלקסיה לא היתה סדרת המארוול הראשונה לשלב קומדיה (בשביל זה היה לנו את איירון מן), אבל כן הראשונה לשלב קומדיה באופן כל כך דומיננטי, אפילו אינהרנטי לסיפור. כלומר, לרוב הקרבות האחרונים של גיבורי העל במארוול כוללים דמויות CGI מתגוששות בשמיים ליד קרן ליזר ענקית, ובשומרי הגלקסיה הם כללו קרב ריקוד. אבל זה לא רק זה, ההומור של ג'יימס גאן פוזר לאורך כל הסרט, בין אם בדמויות שהחלו כפאנץ' מעולה כמו רוקט (רקון עם רובה) או דראקס (שמבין הכל מילולית), ובין אם בשנינות המקסימה של כריס פראט. והאקשן? טוב נו, זה מארוול.

המרגל מת מצחוק (1996)

הצעירים ביניכם אולי לא זוכרים זאת, אבל היו שנים בהם ז'אנר הספוף שלט במסכים, וכל סרט היה "מת מצחוק". בסוף הז'אנר עצמו מת (מעצב וריקבון, לא מצחוק), אבל נשארו ממנו כמה זכרונות חמים, ואין זיכרון טוב יותר מלזלי נילסן, לעד לוטנט פרנק דריבן מ"האקדח מת מצחוק" והאיש הכי מצחיק עם פרצוף הכי רציני. הקומדיה הזו הגיעה יחסית בשלהי תקופת השיא שלו, וצחקה למותחני האקשן של ראשית הניינטיז – החל מספיד ועד לאיך לא, ג'יימס בונד. זה לא הסרט הכי טוב של נילסן, אבל הוא קורע מצחוק כהרגלו ועדיין פוגע בכל הנקודות הנכונות. אה, וגם יש לו את שיר הפתיחה הכי טוב בתולדות ז'אנר האקשן, מבוצע בידי אל ינקוביץ'.

לרקוד עם טייסים (1991) / לרקוד עם לוחמים (1993)

זה קצת מוזר לחשוב על הימים שצ'ארלי שין באמת היה מצחיק. כלומר כן, היתה את ההתפלפות המוזרה שלו לפני עשור, אבל קשה לקרוא לזה מצחיק. והיה את "שני גברים וחצי", אבל זה בוודאות לא מצחיק. אבל בראשית הניינטיז שין הצעיר מצא את עצמו משחק בקומדיה פארודית מצוינת על ז'אנר האקשן הדומיננטי באייטיז – בראי סגנון הספוף-קומדי של "טיסה נעימה" וחברנו לזלי נילסן – והיה פשוט מעולה. הפרצוף המטופש הזה מאוד שימושי כשאתה צריך להביט על כל הבדיחות הויזואליות המטופשות האלו. סרט ההמשך הרחיב את ספקטרום הסרטים, אבל נשאר מטופש באותה המידה ולועג לכל הקלישאות של הגברים השריריים.

דדפול (2016)

קל לשכוח כמה משמעותי היה דדפול לז'אנר סרטי גיבורי העל, ובעיקר לפנייה שלו לקהל מבוגר יותר (או יותר נכון, לנוער שחובב דם ובדיחות על סקס קינקי). בפועל קיבלנו קומדיה מעולה על גיבור על יוצא דופן – כולל שפע גאגים ושבירות של הקיר הרביעי – שהיתה הרבה יותר טובה מכפי שהיתה אמורה להיות, בעיקר בזכות אהבתו של ראיין ריינולדס לדמות. טוב, הוא ניסה לפצות על הגרסה אטומת הפה שהופיעה בוולברין. וכמה טוב שהוא התעקש, ושסצינת הפתיחה הכבר אייקונית הודלפה מבעוד מועד כדי לתת לסרט סיכוי. סרט ההמשך היה חמוד מאוד (גם אם לא טוב כמו הראשון), והסרט השלישי יחזיר את המפגש עם וולברין לשילוב טוטאלי בין האקשן לקומדיה.

מתנה בלתי אפשרית (1996)

הו הו הו! אתם בטח שואלים את עצמכם מה סרט כריסמס לילדים עושה ברשימה הזו, והתשובה היא ארנולד שוורצנגר. רצף קומדיות האקשן שלו בתחילת הניינטיז היה חסר תקדים (אנחנו עדיין חולים על "אחרון גיבורי הפעולה"), אבל הקומדיה הזו היא אחת החמודות ביותר. כן, אפילו יותר מ"שוטר בגן ילדים". פארודיה קפיטליסטית על שני אבות שמנסים להשיג את הצעצוע האחרון עבור הילד שלהם. מכאן הם יוצאים לירביות מלאת אקשן רך (בכל זאת, סרט ילדים), אבל עדיין מלהיב, ובעיקר קומדיה משפחתית מהנה לאללה, עם אווירה מאוד ניינטיזית. פאן ואנדרנלין, כמו שאמרנו, זה כל מה שצריך לקומדיית אקשן טובה.

• המסך
• דיסני+
• קומדיה
• בינג'
• סרטים מומלצים

לכולנו מגיע קצת כיף אחרי השבועיים וחצי האחרונים, קצת להשתולל, קצת להשתגע, קצת לפרוק. ובעיתוי מושלם, בדיוק מגיעה ל-yes הסדרה שיכולה לעשות את כל זה בשבילנו – והרבה – כי אנחנו כמובן עייפים מדי. אנחנו מדברים על שתי העונות של "טוויסטד מטאל", ואם אתם לא צווחים בהתרגשות מיד יגיע ההסבר. תחגרו טוב, כי מצפה לכם בינג' משגע.

>> נטפליקס מפליגה להרפתקה מעניינת, מטופשת וכיפית באופן יוצא דופן
>> "רוסטר" היא סדרה אופטימית עם הרבה לב. והיא לא עוד "טד לאסו"

"טוויסטד מטאל" היא סדרת פוסט האפוקליפסה הכי טובה שאתם לא מכירים. היא גם עיבוד משחק המחשב הכי טוב שאתם לא מכירים (למשחק מירוץ המכוניות מהשטן באותו השם). לעזאזל, היא תוכנית הליצנים הכי טובה שאתם לא מכירים. אחרי שתי עונות מצליחות מאוד בשירות הסטרימינג פיקוק שאינו זמין בארץ, סוף סוף יש לכם גם דרך חוקית לצפות בפלא המופרע הזה.

אם עוד לא הכרתם את התופעה, בואו נפרק את זה: מדובר בסדרת אקשן קומית פוסט אפוקליפטית עם הומור שחור מהסוג הגרוע ביותר, קרבות מדממים וסיפור הזוי. ג'ון דו הוא נהג המשמש כ"חלבן", שליח שמעביר חבילות בין ערים מבוצרות, ומומחה בלשרוד את הדרכים המסוכנות שמלאות במגוון מיוחד של פסיכופטים – משוטרים מטעם עצמם ועד קניבלים ואנשי דת חולי מין. הקאסט נהדר – אנתוני מאקי (הלא הוא קפטן אמריקה החדש), סטפני ביאטריס ("ברוקלין 99") ותומאס היידן צ'רץ', וזה עוד מבלי שהזכרנו את הליצן הפסיכופט סווית' טות', שמגולם על ידי המתאבק סמואה ג'ו, אך מדובב עם קולו של וויל ארנט הנפלא.

יוצרי הסדרה רט ריס ופול וורניק (שעבדו ביחד על סרטי דדפול) יצרו עולם באמת מיוחד, עליו כתב לירון רודיקבביקורת על העונה הראשונהשהוא "עולם מוזר ששואב את מרבית ההשראה מהמשחקים, אך גם מזכיר מעט את סרטי 'מקס הזועם' המוקדמים, מבלי שזה מרגיש כמו העתק-הדבק. בין אם מדובר בצמד אסירים נמלטים שמיועדים להיאכל על ידי קניבלים, ובין אם מדובר בליצן רצחני שפותח מועדון מעריצים – הסדרה מצליחה להפתיע, להצחיק ולזעזע, דווקא בגלל שהיוצרים מעזים להתרחק מחומר המקור שהוצג עד כה, ומגישים גרסה מעוותת משלהם לפורנו המכוניות וההרס של משחקי Twisted Metal". לנו זה נשמע כמו כיף.
"Twisted Metal", שתי עונות 22 פרקים, עכשיו ב-yes

• המסך
• מה רואים הלילה
• פיקוק
• בינג'

הטלוויזיה מתה על מלחמה. זה לא חדש וזה נכון מאז ימי מלחמת וייטנאם. אבל בכל הקשור להפקת סדרות על מלחמה, רק הזינוק האדיר שהתחולל בשני העשורים האחרונים באיכות ועלות ההפקה של סדרות דגל, אפשרה את יצירתן של סדרות מלחמתיות מרשימות באמת, רובן מן הסתם בעלות מסרים אנטי-מלחמתיים שאולי ירגיעו לכם את העצבים בממ"ד. מלחמה הפכה להיות עניין שבשגרה במחוזותינו בשלוש השנים האחרונות ולכן יש אולי מי שיעדיף אסקפיזם, אבל אם כבר זאת שגרת חיינו אולי כדאי להסתכל לה בעיניים ולהריח את הנפאלם.

>> מה ראינו בלילה: 6 סדרות ומאצ'ו דוקו שהחזיקו אותנו ערות השבוע
>> כמה טוב שבאתם: 11 הכניסות הכי מרשימות שראינו בקולנוע

אדוני האוויר // 2024 // אפל TV+

סדרת המלחמה שכתבו ג'ון אורלוף וגרהאם יוסט בהפקה של טום הנקס וסטיבן ספילברג מספרת על חיל האוויר השמיני של צבא ארה"ב במלחמת העולם השנייה ומתארת אולי בצורה הטובה ביותר איך נראים קרבות אוויריים, דבר שהוא בהחלט רלוונטי גם לתקופתנו. לצד קאסט מצוין שכולל את קאלום טרנר, אוסטין באטלר, אנתוני בויל ורבים אחרים, אנחנו מקבלים סיפור מהודק וכתוב היטב ואקשן עוצר נשימה. אם עדיין לא ראיתם את הסדרה הזאת, רוצו לצפות עכשיו, כי מדובר בקלאסיקה טלוויזיונית עכשווית שאין הרבה כמוה.

נאמנות כפולה // 2023 // HBO מקס

אחת הסדרות הכי אנדרייטד של HBO היא "נאמנות כפולה" שצוללת לחזית הסמויה של המלחמה – ריגול. הסדרה, שמתחילה עם ניצחון צפון וייטנאם במלחמה וסופה, עוקבת אחר קורותיו של מרגל כפול וייטנאמי שאנחנו אף פעם לא יודעים איזה צד הוא משרת. על הדרך אנחנו מקבלים גם את רוברט דאוני ג'וניור בתפקיד מטורף של מרגל אמריקני בעל כמה זהויות. במלחמה מול איראן גילינו כמה חשוב הריגול בתקופת המלחמה, בין אם אנחנו מדברים על הכמות ההזויה של מרגלים לטובת איראן שהתגלתה בישראל ובין אם אנחנו מדברים על פעולות של סוכנויות הביון האמריקניות והישראליות שנחשפו.

פאודה // 2015-הווה // יס

גם אם אתם לא מחובבי הסדרה, אי אפשר להתכחש להצלחה האדירה שלה בארץ ובעולם ולנוסחה המעולה שאחראית לה. "פאודה", שעוקבת אחר יחידת מסתערבים שנלחמת בטרור באיו"ש ובעזה ומבוססת על חוויותיהם של יוצרי הסדרה, ליאור רז ואבי יששכרוף, במהלך שירותם הצבאי. אין ספק שעם קאסט שכולל את ליאור רז בעצמו, איציק כהן, צחי הלוי, רונה-לי שמעון ותומר קפון תרגישו הכי מוגנים שיש.

מ.א.ש // 1972-1983 // CBS

אחת המלחמות האמריקניות שפחות מדברים עליהן כיום היא מלחמת קוריאה, אבל אי שם, בשנות השבעים והשמונים, דיברו עליה לא מעט, עשרים שנה אחרי שקרתה. הסדרה, שמבוססת על סרט בעל אותו שם עוקבת אחר בית חולים שדה במהלך המלחמה, הייתה אחת מהסדרות הבולטות בתולדות הטלוויזיה שמתחו ביקורת אנטי-מלחמתית נוקבת ועוד בזמן שארה"ב נלחמת בווייטנאם. פעם היו ביצים בטלוויזיה.

מלחמה ושלום // 2016 // BBC

למרות שהשם לבדו מסביר על מה הסדרה, כדאי לציין אולי שמדובר בעיבוד לרומן המפורסם בעולם. במרכז הסדרה עומדים שלושה צעירים ילידי רוסיה, המתמקדים בשאיפותיהם לשנות את העולם, למצוא אהבה ולמצוא משמעות נעלה לחיים, כשברקע נפוליאון מתקרב לרוסיה עם צבאו. זו דרמה תקופתית בכיכובם של קאסט צעיר ומוכשר. פול דנו מגחם את פייר המהפכן, לילי ג'יימס הנהדרת מגלמת את נטשה הרומנטיקנית וג'יימס נורטון, שרק לאחרונה ראינו אותו מגלם בכישרון רב את שון רפרטי הבריון ב"שושלת גינס" משחק הפעם את אנדריי האצילי והמתוסכל. אם זה לא מספיק, הכל עטוף בהפקה מרהיבה של BBC, אז אם כבר מבלים בממ"ד שלפחות זה יהיה עם סדרת איכות וקצת ספרות גבוהה.

SAS: Rogue heroes // 2022-2025 // אמזון פריים/BBC

סטיבן נייט, שבגדול מדובר באיש שהוא מכונה לייצור סדרות איכות, יצר סדרה מטורפת על המקורות של שירות האוויר המיוחד של הצבא הבריטי. הסדרה מתחילה בשנת 1941 בקהיר ומציגה איך קצין בריטי מקים את היחידה לאחר שנפצע באימון. החל מהעונה השנייה מבהירים שזהו לא שיעור היסטוריה בדיסקליימר, הסדרה מבוססת על אירועים שקרו באמת, אך אל דאגה, אם אתם מכירים את עבודתו של נייט אתם ודאי יודעים שתמיד קיים בסיס היסטורי שהוא רק תירוץ לסיפור בדיוני מבריק וכך זה גם כאן. חוץ מזה, רק סטיבן נייט יכול להפוך מלחמה לכל כך כיפית.

שעת נעילה // 2020 // כאן 11

שעת נעילה הייתה הסדרה שהוכיחה שעדיין אפשר לייצר בארץ סדרות איכות שחורגות מדרמות משפחתיות או קומדיות משפחתיות, שני הז'אנרים ששולטים בטלוויזיה הישראלית. מדובר גם על הסיפור של המלחמה הכי קשה שהייתה בישראל עד 7 באוקטובר. במרכז הסיפור שלוש קבוצות חיילים שהעלילות שלהן רצות במקביל, אם אתם לא תחפשו כאן דיוק היסטורי בכל אחד מפרטי העלילה, תגלו שאין הרבה דברים בטלוויזיה הישראלית שדומים ל"שעת נעילה", בטח לא כאלה שיכולים לג'נגל בין שלושה קווי עלילה.

מלכוד 22 // 2019 // דיסני+

מדובר כאן בעיבוד לאחד מהספרים האנטי-מלחמתיים המפורסמים ביותר וגם המצחיקים ביותר. במרכז הסיפור עומד יוסריאן,מטילן במפציץ B25 בחיל האוויר האמריקני בזמן מלחמת העולם השנייה שמפנטז להגיע למשימה האחרונה שלו ולצאת הביתה, אך בכל פעם נדמה שהיציאה שלו הביתה רק מתעכבת ומתעכבת. יש כאן קאסט אדיר שכולל בתוכו את כריסטופר אבוט, יו לורי, ג'ורג' קלוני ואחרים, מוכשרים לא פחות ועדיין ההישג הכי גדול של הסדרה היא היכולת לעבד את חוויית הקריאה הכאוטית למסך באופן קצת מסודר יותר, מבלי לאבד את אופי הכתיבה הייחודי של הסופר ג'וזף הלר.

אחים לנשק // 2001 // HBO

"אדוני האוויר" היא ממש לא הפעם הראשונה שאורלוף ספילברג והנקס שיתפו פעולה. הניצוץ שהצית את שיתוף הפעולה הזה התחיל עם "אחים לנשק".זו סדרת מלחמה שהיא סדרה מושלמת מכל הבחינות. היא מספרת את סיפורה של המלחמה המוצלחת האחרונה של ארצות הברית, מלחמת העולם השנייה, סיפור מושקע ומרגש ולמרות הספקטקל והאקשן ההוליוודי בהפקה של שפילברג, הרגעים הכי יפים של "אחים לנשק" הם בערבות ההדדית וברעות שהחיילים מפגינים אחד כלפי השני. כמו שאנחנו יודעים טוב מאד, כור ההיתוך של הצבא מביא למפגש בין אנשים שונים מאד, ובמלחמה קשה מאוד לנצח בלי סולידריות אמיתית ביניהם. אהמ אהמ.

• מלחמת איראן
• המסך
• סדרות מומלצות
• בינג'

העשור האחרון היה עשור הפריצה של טסה תומפסון וג'ון ברנטל. עבור תומפסון זה היה תפקידה ב"ווסטוורלד" ועבור ברנטל זה היה התפקיד המצוין שעשה בעונה הראשונה של "המתים המהלכים" ולאחר מכן הופעתו כפרנק קאסל ("המעניש") בסדרות המארוול של נטפליקס, תפקיד אליו חזר מאוחר יותר בסדרה "דרדוויל: נולד מחדש". בנובמבר נחשפתי מחדש לתומפסון כשביצעה בסרט "הדה" תפקיד ראוי לאוסקר עליו היא גם קיבלה מועמדות לגלובוס הזהב. מאז שצפיתי בסרט חיכיתי לפרויקט הבא שלה והנה הוא הגיע – סדרת המתח "שלו ושלה" בנטפליקס, שם היא משחקת לצד ברנטל. הקאצ': זאת סתם סדרת מתח גנרית.

>> מה יהיה: הגיע הזמן שגם האופוזיציה תחטוף קצת ב"ארץ נהדרת"
>> החדשות הרעות: נטפליקס חושבת שאנחנו סתומים. ואולי היא צודקת

הסדרה עוקבת אחר מגישת החדשות לשעבר אנה אנדרוז, שחוזרת לעיר הולדתה סמוך לאטלנטה לאחר שנמלטה מאור הזרקורים לאחר טרגדיה משפחתית, הסיבה הגנרית ביותר והנפוצה ביותר כיום במותחנים מסוג כזה. היא חוזרת לעבוד בערוץ, הפעם ככתבת, בעקבות רצח שהתרחש בלילה שבו חזרה ואותו חוקר בלש המשטרה ג'ק הארפר, שהוא במקרה גם בעלה. כל הסיפור מלא בטוויסטים מהרגע הראשון ועד הרגע האחרון של הסדרה, ועדיין היא פשוט לא מספיק טובה.

למרות שהצילום מעולה, ולמרות שנטפליקס מערימה תפניות מכל פינה, עדיין יש כשלים מהותיים בדבר הבסיסי ביותר: התסריט. ביצירות רבות יש שימוש בכלי שנקרא "השהיית הספק". זהו עקרון שלפיו הצופה מוכן להעלים עין ממידת הסבירות או מההגיון של הנחות יסוד או פרטים בסיפור, כדי להתמסר לו. הבעיה היא שיש לזה גבול. וכאן חוצים אותו שוב ושוב. יש כל כך הרבה בעיות בהגיון הפנימי של הדמויות. למשל, בשום שלב אף אחד לא מציע אפילו לבלש ג'ק הארפר לקחת צעד אחורה ולהימנע מחקירת הסיפור כי הוא יותר מדי קרוב אליו. זה נראה לי דבר די בסיסי. גם ההליכים הרשמיים במשטרה עובדים מאוד מהר, וזה לא שאני צריך עכשיו טונות של ניירת, אבל כל החקירה מרגישה על טורבו ובמותחן דווקא צריך לקחת את הזמן בלי לרוץ על הדברים.

עם זאת, קשה להתעלם מתצוגת המשחק של ברנטל ובטח מזו של תומפסון. אם התסריט היה מהודק יותר, אם היו מראים לנו יותר עבודת משטרה אל מול עבודת תחקיר עיתונאית, אם היו בונים ומתזמנים נכון את הטוויסטים ולא דוהרים אליהם ב-250 קמ"ש, זאת הייתה יכולה להיות סדרת מתח מעולה שמערערת באופן קבוע את הנחות היסוד של הצופה.

אבל בשלב מסוים לברנטל נגמר החומר לעבוד איתו, בעיקר לקראת הסוף. העלילה וההתפתחות של הדמות כבר לא מצליחות לספק מטען רגשי מספיק גדול כדי לעבוד איתו והוא כורע תחת האחריות שהפילו עליו יוצרי הסדרה. לעומת זאת, תומפסון נוכחת עד השנייה האחרונה. כשאנה מעבדת מידע חדש שהיא קיבלה – רואים את זה עליה. כשהגישה שלה כלפי מישהו משתנה מספיק להסתכל לה על העיניים כדי לקלוט את זה ויותר חשוב מהכל – מאמינים לה. היא מציבה רף שברנטל לא מצליח להגיע אליו. ניכר שהשקיעו בדמות שלה הרבה, ובדמויות אחרות – פחות.

נאמר בפשטות: "שלו ושלה" היא סדרת המתח הכי גנרית שיש. במרכז שלה יש שחקן מצוין שלא מצליח לעמוד בקצב ושחקנית מקצוענית שטורפת את המסך ובאה לעבוד. בלעדיה, לא בטוח שיש מה להסתכל על הסדרה הזאת. שחקנים טובים הם כמעט אף פעם לא הסיבה היחידה לראות סדרה, וגם הפעם לא, אבל זה בהחלט קרוב מאוד לשם. תענוג לראות את טסה תומפסון על מסך, אבל עדיף שזה לא יהיה בסדרה שרצה מטוויסט לטוויסט בלי לבנות מתח, תוך ניצול יתר (בלשון המעטה) של השעיית הספק ועם חוסר יכולת להבחין בין טפל לעיקר. עדיף פשוט לצפות בטסה תומפסון בכל דבר אחר.

• ביקורת טלוויזיה
• נטפליקס
• המסך
• סדרות
• בינג'

ההיסטוריה של ארצות הברית רווייה בנשיאים אמריקאים שניסו – ולפעמים הצליחו – להתנקש בחייהם. רק במערכת הבחירות האחרונה ראינו ניסיון התנקשות ביזארי בדונלד טראמפ, וכמה שכל הסיפור היה הזוי זה עוד כלום לעומת אסופת המטורללים שלקחו את החוק ואת הנשק לידיים וניסו לסיים קדנציות נשיאותיות בטרם עת. מה שמביא אותנו לסיפורו המוזר של ג'יימס גארפילד, הנשיא ה-20 של ארצות הברית, וצ'רלס גיטו, האדם ההזוי והלא לגמרי שפוי שרצח אותו.

"מוות ממכת ברק", מיני-סדרה היסטורית בהפקה מפוארת שעלתה בשבוע שעבר בנטפליקס, מגוללת את סיפורם של גארפילד וגיטו עד לסופו הבלתי נמנע. היא מצטרפת על המדף לעשרות יצירות שנעשו סביב נשיאים אמריקאים והמתנקשים שלהם, כמעט תת-ז'אנר בפני עצמו, ולכן גם סובלת מהשוואות לא מחמיאות לסרטים רבים, כי את הסיפור הזה כבר ראינו בעצם לא מעט פעמים.

>> המצעד: 20 הסדרות הכי טובות שצריך לראות עכשיו
>> וואה וואה וואה: הקאמבק של שם טוב האבי הוא מה שהיינו צריכים
>> וואה וואה וואה: סליחה, הקאמבק של שם טוב האבי לא טוב בכלל

אם מצליחים לשים את כל זה בצד לכמה שעות – ומדובר בארבעה פרקים בלבד כך שזו לא אמורה להיות בעיה – "מוות ממכת ברק" היא הפקה דליקטס עם תפקידים ראשיים נהדרים של מת'יו מקפדן ("יורשים") בתפקיד גיטו ומייקל שאנון ("אימפריית הפשע") בתור הנשיא גארפילד, כשלצידם סוגרים ניק אופרמן ובראדלי וויטפורד דליקטס של קאסט מוביל.

המיני-סדרה מבוססת על הספר המצליח "גורלה של הרפובליקה: סיפור של טירוף, תרופות ורצח נשיא", ספר עיוני שכתבה העיתונאית קנדיס מילר ונחשב נאמן ביותר לעובדות ההיסטוריות. מדובר גם בהפקה לא שגרתית של נטפליקס – מושקעת מאוד, קצרה מאוד, איכותית מאוד – שנראית כאילו מכוונת מראש לטקסי הפרסים, אבל התחזית שלנו לערב זה היא שצפוי כאן בינג' איכותי ומענג למדי, גם אם לא הרבה יותר מזה. תבדקו אותנו.
>> "מוות ממכת ברק" // Death By Lightning // ארבעה פרקים, עכשיו בנטפליקס

• המסך
• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• נשיא ארצות הברית
• סדרות מומלצות
• בינג'