לכל אחד יש את סדרת הטלוויזיה שרק הוא ראה, רק הוא מכיר ורק הוא אהב. אבישי סלע משחזר את ימיה של "גיוועץ'", תכנית ההיפ הופ הישראלי הראשונה שהייתה הדבר הכי חתרני, משוחרר ופרוע על המסך של ביפ. מעט הצופים שראו אותה זכו לחזות בלידתו של הראפ העברי
הטלוויזיה הישראלית ידעה לא מעט ניסיונות שכותרת העל שלהם היא "ראינו שזה עבד ברדיו, בואו נביא את זה לטלוויזיה". רובם, אגב, נחלו כישלון חרוץ – תכנית הלילה המוזרה מאוד של שמוליק טיאר ב"רשת", למשל, היא משהו שעד היום אני מנסה להתאושש ממנו. מנגד, "העולם הערב" של אברי גלעד וארז טל, שהתבססה במידה רבה על "מה יש" המיתולוגית מגלי צה"ל, הפכה לתכנית קאלט. אבל בניגוד ליוזמות אחרות, "ביפ שואו" שהוגשה על ידי צמד מגישי "עסק שחור", היתה… טוב, גם היא די נכשלה, אבל להגנתה ייאמר שהיה מאוד כיף בדרך.
הימים הם ימיו הראשונים של ערוץ תוצרת "קשת" שנקרא "ביפ" (שהיוםכבר אינו בין החיים, וחבל) – שנועד להיות מקום חתרני וצעיר של זכיינית ערוץ 2. הקומה התחתונה שבה ניתנת ההזדמנות ל"צעירים" לעשות דברים לא שגרתיים. וכזו היתה רצועת "ביפ שואו" – רצועת לייטנייט ששודרה מראשון עד רביעי ב-22:30 – וכללה מגישים כמו שרון קנטור, דנה מודן וגדי סבן. ובאחד מהימים, היו אלו קוואמי דה לה פוקס (אייל פרידמן היקר) ולירון תאני – שני המגישים של תכנית הרדיו המיתולוגית "עסק שחור" בגלגלצ. התוצאה היתה משוגעת וחתרנית לחלוטין, אירוע שמעטים ראו, אבל עם תפקיד חשוב.
ראשית, זו היתה הפעם הראשונה שבה ההיפ-הופ לקח תפקיד מרכזי בתכנית ששודרה בטלוויזיה. כן, ראפרים מדי פעם הגיעו להתארח בתכניות הגדולות (שב"ק ס' אפילו קיבלו אלבום זהב מדודו טופז), אבל לרוב זה היה ברמת הדאחקה. "ביפ שואו" (או כפי שהיא כונתה בפי מגישיה וצופיה, "גיוועץ'") היתה התכנית ששמה את ההיפ-הופ בפרונט – גם שידרה קליפים מחו"ל, אבל גם נתנה במה לראפרים ישראליים לבצע שירים בביצוע חי באולפן – מסורת שהביאו מהרדיו. בטלוויזיה (גם בערוץ קטן יחסית בכבלים) היתה לה חשיבות פי כמה. למעשה, עד היום לא היתה תכנית כמותה שמתמקדת בהיפ הופ כתכנית אירוח.
וחוץ מזה – היא היתה משוגעת. אבל לגמרי משוגעת. מכתבות החוץ של הראפר קוטג' (שותפו של קוואמי ב"בויאקה"), דרך הפארודיות ההזויות על פרסומות או תכניות ששודרו בערוץ 2, ועד פינתה של "הבובה תום" – בובה ימנית קיצונית שחולמת להיות מושלת ג'נין. קוואמי ולירון הביאו את רוח השטות מגלגלצ, בלי מבטו המשגיח של האח הגדול ממערכת הביטחון (שהשעתה אותם מגלגלצ לא פעם) – כולל ירידות על כתבים צבאיים, וסאטירה נושכת על האינתיפאדה שהשתוללה אז ברחובות. כל אחד מאיתנו, מעט הצופים, חיפש את המפלט שלו בתקופה המשוגעת ההיא. הם היו מפלט ההיפ הופ שלנו.
"ביפ שואו/גיוועץ'" ירדה אחרי עונה אחת בלבד. בפרק הסיום, מיטב הראפרים בישראל – סאבלימינל והצל, נמרוד רשף, פישי הגדול, אורי שוחט, תאמר נפאר, כלא 6 ועוד – התכנסו לשיר סיום שכולו תחינה להישאר. אבל הטלוויזיה של אז, גם בערוץ מחתרתי כמו "ביפ", זרקה אותם החוצה. ואף על פי כן ולמרות הכל, "ביפ שואו" היתה מפלט כיפי מהשעמום של הערוצים הממסדיים. שנים אחר כך, גם "ביפ" ייאסף אל אבותיו – והיום, קצת קשה לדמיין שוב תכנית כזו פרועה ומשוחררת. וזה רק מעיד כמה היא היתה חשובה בזמן אמת.
