לא היה ערוץ מופרע, ביזארי ומצחיק כמו "ביפ". וגם לא יהיה

ב-31 בדצמבר, לפני 12 שנה, נסגר לצמיתות ערוץ ביפ. כאילו, טכנית הוא שרד עוד איזה שנה בתור רצועה לילית בשידורי קשת, אבל בואו – אף לא זוכר את זה. הערוץ ששינה את ההומור הישראלי בצורה בלתי הפיכה נעלם כהרף עין, והוחלף בערוץ "קומדי סנטרל", שלהגנתו משדר עד היום פרקים ישנים של "חברים" ו"שני גברים וחצי", אז זה לא להגנתו. לכן, בהזדמנות הזאת ועם כמות מכובדת של תכני ביפ בארכיון אפליקציית 12+, הבה ונציין יארצייט מס' 12 למותו של הערוץ הכי מצחיק, משוגע ומטופש שהיה במדינת ישראל. או כמו שהיינו אומרים אז, בכיף.

"ביפ" החל את שידוריו ב-2001, עם המיתוג המפוקפק "ערוץ הנוער של הכבלים", שהוחלף במהרה ל"ערוץ הצחוק" שכולנו מכירים ואוהבים. כך, בנוסף לתכניות רכש כמו "באפי" ו"סיינפלד", הערוץ החל להפיק ולשדר תכנים מקוריים. תכניות המקור הפכו למה שייחד את ביפ, בסופו של דבר. כל ערוץ יכול לקנות כמה סיטקומים ישנים ולשדר אותם, אבל לא כל ערוץ יכול לייצר את הביזאר שביפ יצר. חלקו נכנס לתולדות הקאלט הישראלי, וחלקו בלתי זכיר, אבל כולו היה פשוט מוזר.

נדמה שלכל אחד יש את תכנית ביפ האהובה עליו – האם אתם אנשים של "הרצועה" עם הדמויות האייקוניות ומשפטי הקאלט? או יותר אנשים של תכנית "הילדים" הביזארית והחתרנית "טופי והגורילה"? אולי אתם מעריצים של העלי ג'י הישראלי, "עולמו של רנו פסקאל", או שדווקא שיגועי קיציס ופרידמן בשעשועון "החטא ועונשו" הם כוס התה שלכם ואיך לא – כנראה שאהבתם את הסאטירה המצוירת והמצוינת של "מ"ק 22"? אבל אני, כאדם עילאי ומתנשא, מעריך יותר מכל את הרוח של ביפ. אותה רוח ניסיונית, חתרנית ולא פוליטיקלי-קורקטית (אבל גם לא טרחנית לגבי זה). 

אותה רוח ניסיוניות הביאה להצלחות הגדולות של ביפ, אבל גם לכמה ניסיונות נשכחים. לא בטוח שגם המנחים אבי נוסבאום ואורי חזקיה זוכרים את "מכת מדינה", תכנית היאבקות מקצועית שניסתה להביא את רוח ה-WWF, עם טוויסט סאטירי מקומי – המתאבקים נבנו על בסיס סטריאוטיפים ישראלים דוגמאת השמאלני ההומו עמית רומם, המאבטח ולדימיר והשאהיד קסאם אשראווי. או לחילופין, ספק אם רבים זוכרים את "בובי ואני", הסיטקום המשוגע בכיכובו של יובל שגב ויוצר "מנאייכ" העתידי, רועי עידן, בתור החבר הדמיוני ההומו שלו. ורק יודעי חן זוכרים את "סיימון" של דרור נובלמן, תכנית משימות דמויית ג'קאס. 

ביפ היה כמובן גם מקפצה למיינסטרים להרבה יוצרים פרועים שהפכו עם השנים ליותר סאחיים. שחר חסון, שעכשיו מככב ב"ארץ נהדרת" וביוטיוב, הפציע על המסך לראשונה בתכנית הפאנל "מהדורה מוגבלת", ואז גנב את ההצגה ב"לילה בכיף" הקאלטית. אסי עזר, מנחה הריאליטי המעצבן, היה צעיר עוקצני בתכנית הבידור הסאטירית "דבר עם הסוכן שלי". שי שטרן, דודו ארז, דביר בנדק, יובל סמו – כולם חוו הצלחות מוקדמות בערוץ הצחוק. אבל בסוף תמיד צריך להתבגר, לנשוך שיניים ולככב בסיטקום לילדים או להנחות שעשועון. 

ביפ היה גם ערוץ מגוון מאוד בתוכן שלו. בין סיטקומים, תכניות פאנל, שעשועונים ותכניות אירוח, היה גם מקום לתכניות דוקו-ריאליטי – מה שהוביל ליצירות הקאלט "המאסטרו", שעקבה אחרי צביקה פיק ז"ל, או "חי בסרט", שעקבה אחרי אבי ביטר יבדל"א. ובין כל התכניות האלה, ביפ הצליח לשמור על מותג מזוהה שתמיד חורץ לשון מול המיינסטרים, ועושה את הדבר המוזר שלו. 

יותר מהכל, לפחות עבורי, ביפ הוא שארית של נוסטלגיה לתקופה שהייתי נער מתבגר ודבוק לערוץ, והחלום הכי גדול שלי היה שיום אחד תהיה לי שם תכנית משלי. זה כבר לא יקרה, אבל התקווה והתשוקה שהערוץ עורר בי עדיין כאן. לפעמים, אני אוהב לצפות במעברון הבא, שהופק לכבוד עשור לביפ, בו הערוץ מבקש סליחה מלאת סרקזם מכל הקבוצות בהן פגעו בכל השנים, לצלילי קאבר של פיית' נו מור לשירם הקלאסי של הבי גי'ז, "I Started a Joke". המעברון היה אמור להיות קומי, כמובן, אבל עם הזמן הוא צבר משקל נוסף. הצפייה בו מתוקה-חמוצה, ועשויה לגרום למעריצי ביפ להרגיש קצת רטיבות בעין, בערך כשעולה על המסך המשפט "לא נעשה את זה שוב". הו, ביפ. עזבת אותנו בדיוק שהיינו צריכים אותך יותר מכל.

ומה היום? איך כתבו באתר מאקו עם השקת האפליקציה? "לא תאמינו, מצאנו את ביפ". מרבית התכנים של הערוץ זמינים בשירות 12+ של קשת, כך שאתם יכולים לצפות בפרקים ישנים של "לילה בכיף" ו"הרצועה" כאוות נפשו. אבל זה לא אותו דבר. זה לא אותו דבר כמו להדליק את הטלוויזיה, ולהעביר לערוץ 4 או 6, תלוי בתקופה. זה לא מספק תשובה ליוצרים צעירים וחצופים (*אהמ* כמוני) שאין להם איפה לשדר את מופע הבובות הביזארי שלהם. אנחנו חייבים להתמודד עם העובדה שאנחנו חיים בעידן אחר של טלוויזיה, הומור ותרבות. היה ביפ, וביפ שהיה. 

חמש סדרות ביפ אייקוניות שאתם חייבים להכיר

הרצועה

תכנית האירוח האייקונית של ערוץ ביפ קיימת במלואה ב-12+ אבל כולנו יודעים שעדיף לדלג לפרקים כשאורי גוטליב התחיל להנחות אותה. עם דמויות אייקוניות של יובל סמו, דביר בנדק, נתי קלוגר וליאור אשכנזי (גוד דאמיט!) והומור שלא היה עובר היום, זו חווית ביפ נחוצה.

לילה בכיף

"לילה בכיף" לא הייתה פרועה, או סאטירית כמו "הרצועה" שקדמה לה, אבל כן החילה את הנונסנס המיוחד שהיה סימן ההיכר של ביפ. עם דודו ארז המנחה "הרציני", שחר חסון והפאנצ'ים ואבי אטינגר המשוגע, לא תצטרכו אפילו בנות בביקיני בשביל להנות מהתכנית (אבל יש גם את זה).

בובי ואני

משום מה "חיות פשע", סדרת הביזאר האמיתית של הצמד יובל שגב ורועי עידן, לא קיימת ב-12+ אבל סדרת ההמשך הרוחנית "בובי ואני", כן שם. ואיך אפשר להתנגד לסדרת חבר דמיוני שהקאסט שלה כולל את גל זייד, מיקי קם, עידו מוסרי, דב'לה גליקמן וערן צור?

טופי והגורילה

אולי הדבר המוזר ביותר ששודר בביפ, "טופי והגורילה" הייתה תכנית ילדים למבוגרים בהנחיית בחורה בביקיני ובובה של קוף. התכנית הייתה מלאה במסרים שנויים במחלוקת ואף הגיעה לרדאר של הגזען האמריקאי דיוויד דיוק, שהקרין קטע בו היא לכאורה לועגת לנצרות וישו.

מ"ק 22

כמובן, סדרת האנימציה המוצלחת ביותר (ובערך היחידה) של ישראל, היא אבן יסוד של ערוץ ביפ. עד היום תוכלו לשמוע אנשים מצטטים אותה עם קול האלברט אילוז הטוב ביותר שלהם, והפרודיות בסגנון "סאות' פארק" שלהם על התרבות הישראלית נשארו רלוונטיות עד היום.