>> נעמה בנזימן היא סופרת ומאיירת עטורת פרסים, מרצה במכון הטכנולוגי חולון HIT, במכללת אמונה ובחממת חאקאיא ליצירת ספרות מקור לילדים בשפה הערבית. בימים אלה היא מציגה את התערוכה "בית Byte بِيت" יחד עם בן הזוג שלה מזה 22 שנה, דורי אורין, במסגרת פסטיבל אאוטליין לאיור ומילים בירושלים (גלריה שחם, שחם 5, ליד גן העצמאות). בתערוכה שתי סדרות של עבודות: בראשונה, "שיעורי בית" (2024), בוחנת בנזימן את נוכחותו של הבית ואת היעדרו בהקשר האישי והלאומי; הסדרה השנייה מתבססת על הראשונה וכוללת תשע עבודות חדשות שנוצרו על ידי דורי אורין בשיתוף בנזימן ובאמצעות כלי בינה מלאכותית.אתם רוצים עוד פרטים על התערוכה והם מחכים לכם כאן

>> אוכל בוכרי ברמת אביב וקפה בחורשה הירוקה // העיר של מאיה דרין
>> דושפרה לנשמה ומערת אלאדין של טעמים // העיר של אביבית פריאל

1. מעוז אביב

אנחנו גרים פה כבר 17 שנה ואני לא רואה אותנו עוברים לשום מקום אחר. אני חושבת שהאווירה הטובה שיש בשכונה, גם בין השכנים וגם כשמסתובבים בחוץ וכל כך ירוק, יוצרת תחושה של הגנה, שכל כך חשובה בתקופה האחרונה. יש הרבה יוזמות מחממות לב, כמו ספריה קהילתית וגינה קהילתית, סרטים לילדים, ירידים, סדנאות והרצאות. אני מרגישה חלק מקהילה, אבל במידה נעימה, בלי מחויבות ועם מספיק מרחב אישי לקחת את מה שרלוונטי.

2. פארק הירקון

משתדלת לפחות פעם בשבוע, מוקדם בבוקר, לצאת להליכה בפארק עם קרקר הכלב שלי וחברה טובה. הפארק בתקופה הזו שקט, נעים ונקי. התנים רחוקים ולא מציקים ויש ברווזים שתמיד כיף לראות אותם, לעקוב אחריהם ולשמוע אותם צועקים. זה נותן לי נקודת פתיחה מאוזנת וטובה, בלי קשר למה שהיה בלילה ולמה שצפוי בהמשך היום. אחד הדברים שעזרו לי ושמרו עלי בשנה וחצי האחרונות הן ההליכות.

3.המרכז לויג'נאנה יוגה

הזרם שבו אני מתאמנת, ויג'נאנה, הוא בן חורג של שיטת איינגר, אבל לי אישית הוא הרבה יותר מתאים. זו יוגה שיש בה הקשבה פנימית וחכמה והיא מלווה אותי כבר המון שנים. לשמחתי מצאתי בתל אביב מרכז עם מורים מעולים. בימים הראשונים של המלחמה, בתוך ההלם שכולנו היינו בו, היו מורים ליוגה שהעבירו תרגולים בזום לכל מי שרצה ללא תשלום. האימונים האלה היו בשבילי עוגן של יציבות והמשכיות והרגשתי שהם נותנים סוג של הפוגה, אפילו קצרה, מהמציאות.
מזא"ה 22

4. לחמנינה

טעים! כשאכלתי שם לא מזמן, המוכרת הבינה שהכריך בתפריט הוא לא בדיוק מה שאני רוצה. היא הציעה להכין לי במיוחד כריך אישי לטעמי. זה היה הכי מתחשב וכייפי והרבה מעבר למה שציפיתי. היא שאלה אם אפשר להכניס את הכריך לתפריט הקבוע ולקרוא לו "כריך נעמה", אבל לא יצא לי לבדוק אם זה אכן נכנס.
מרמורק 4

5. בית בנימיני

מרחב של שקט ויצירה. לפני שנים אצרתי אתם ועבורם שתי תערוכות במסגרת "שבוע האיור" של תל אביב. זו הייתה חוויה מיוחדת שאני מתגעגעת אליה.
העמל 17

מקום לא אהוב בעיר

נתיבי איילון.אני לא מחדשת כלום אבל הנסיעה בעיר בכלל, וספציפית באיילון, מתישה. זה נהיה עוד יותר מאתגר כשעייפים או רעבים או גם וגם. נסיעה מתל אביב לחולון יכולה לקחת שעה וחצי בגלל הפקקים. אצלי זה הפך לשיקול מרכזי, אני משתדלת להימנע מנסיעות (כשאני יכולה) או לתכנן אותן לזמנים לא עמוסים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יש שניים: "VHS ׁד"ש מהעבר" – מופע נפלא, מלא הפתעות, כישרון, רגש והומור, שהשאיר אותי עם מחשבות ימים רבים אחרי שראינו אותו; ואלון עדר מארח את אפרת גוש – מוזיקאי עם אינסוף אנרגיה, שמצליח להיות הכל ביחד: רגיש, אינטנסיבי, אינטימי, מוזר, פרובוקטיבי ותקשורתי. ואפרת גוש היא כמו מעולם אחר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"החדר" של ענבל פינטו. יוצרת מעניינת שמחברת בדרכים לא צפויות דו-מימד ותלת-מימד, דמיון ורגש, אמנות ותנועה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל מי שמנסה לתקן. בשנה האחרונה, בעקבות הבן שלי, התנדבתי בעמותת "פירסט ישראל". הדגש בעמותה הוא טכנולוגי, אבל אחד הדברים שהרשימו אותי היה שיתוף הפעולה שממשיך להתקיים בה בין קבוצות של נוער יהודי וערבי, חילוני ודתי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לכולנו, גם אם אנחנו לא במעגל הקרוב של נפגעי המלחמה, לא נואמים בשום מקום, לא בפוליטיקה ולא בהפגנות. על זה שאנחנו סתם אנשים רגילים, שיורדים בלילה למקלט ובודקים בבוקר מי נהרג ומתקשרים למשפחה כשיש פיגוע, וממשיכים לעבוד וליצור ולעשות כביסה ולטייל עם הכלב ולהכין ארוחת צהרים.

מה יהיה?
אני מתנגדת לשאלה הזו. פיתחתי סוג של אלרגיה לכל מי שיודע מה יהיה, או אומר שהוא יודע מה יהיה, או מנבא נבואות – בלי קשר לתוכן שלהן. אנחנו חיים במציאות כל כך כאוטית ובלתי צפויה, שלהבנתי מה שנוכל לעשות זה לחפש דרך להיטיב את החיים שלנו, להישאר נאמנים לערכים של אמת, שוויון וחופש שאנחנו מאמינים בהם ולנסות לסייע לאנשים שסביבנו.

• העיר שלי
• מעוז אביב
• פארק הירקון
• יוגה
• לחמנינה
• בית בנימיני
• נתיבי איילון

>> העיר של מיכל בת אדם: ריח של זמן אחר ופינה שמרחיבה את הלב
>> העיר של מאיה ערד יסעור: אור סקצה המנהרה וספסל לתכנון העתיד

1. קפה אדמונד

סמוך לכל מוסכי האופנועים ברחוב יצחק שדה, שוכן קפה אדמונד, אחרי שעזב את מרכז העיר לאזור המזרחי יותר. בהתחלה המיקום נראה מעט מחשיד אבל בפנים מתגלה מקום עם אווירה טובה ומאד פרינדלי לכולם וכולן. סנדוויצ'ים נהדרים וארוחות בוקר טעימות וקפה משובח לצד עוגה מענגת. המקום מאד מזמין להתרחק מהמולת העיר ועדין להרגיש מחובר ואהוב.יצחק שדה 32

2. בית בנימיני

מקום עם אמנות שנותן הרגשה של בית. לא עוד כניסה לגלריה קרירה אלא מקום ששומר על חום ואנושיות. תמיד תמצאו שם תערוכה שמרחיבה את המחשבה מבחינה חומרית לצד אקטואליות ועיסוק חברתי, תוכנית אמנותית מגוונת ותצוגה של אמנים ואמניות שלא רואים בכל מקום. המקום גם מפעיל תוכניות לימוד שונות בתחום החומר ופתוח שעות רבות במהלך היום. אם הגעתם לאזור קריית המלאכה וצריכים קצת לנשום אמנות ורוח, זה המקום.רחוב העמל 17

3. עלמא – בית לתרבות עברית

בלב העיר על שדרות רוטשילד נמצאת עלמא – בית לתרבות עברית. בתוך מבנה מרהיב לשימור שוכן בית ללימודי תרבות, אמנות ורוח. אבל לא רק לימודים, אלא גם אירוח, הרצאות, תערוכות ומפגשים אנושיים שהם מזון לנפש במיוחד בימים האלה. עלמא מאפשר בריחה משאון החיים המודרניים ומחבר אותך למקורות, תמיד עם תקווה, אחווה ושלום בין תרבויות, דעות ורעיונות. באתר אפשר למצוא את לוח האירועים העשיר שלהפ בניצוחה של ד"ר רות קלדרון והצוות הנפלא שלה.שד"ל 6 פינת רוטשילד 42

4. כיכר השוטר

בפינת הרחובות בוגרשוב וטשרניחובסקי שוכנת כיכר השוטר. זו בעצם לא כיכר של ממש, אלא קרן רחובות. גינה קטנה כשחזית אחת שלה פונה לרחוב, צופה לגב של דיזנגוף סנטר. ברחבה הצנועה מפוזרים כסאות נוח ויש כמה בתי קפה מסביב. נעים לקחת קפה ומאפה, לשבת לרגע ורק להתבונן על אנשים עוברים. תיאטרון של ממש והצעה למנוחה כשאתם בין לבין.בוגרשוב פינת טשרניחובסקי

5. קפה איטליה

עוגת הטירמיסו הכי שווה בעיקר נמצאת במזרח העיר בקפה איטליה הוותיק. מסעדה איטלקית שלא עושה רוח וצלצולי יח"צ ושומרת על רמה גבוהה של אוכל איטלקי טעים ועשיר. המנות גדולות ומגוונות וחומרי הגלם טעימים והכל במחיר סביר בהחלט. למי שלא נבהל ממסעדה שנמצאת בצד השני של איילון.יונה קרמניצקי 6

מקום לא אהוב בעיר

כל מקום שאין בו נגישות לנכים. אני מורה בתיכון ואחד מהבוגרים של השנה האחרונה, מוגבל בניידות שלו ומתנהל בהליכון או בכיסא גלגלים חשמלי. במהלך השנה הוא עשה פרויקט צילומי המתאר את חוסר הנגישות וההפרעות במדרכות להולכי רגל, וביתר שאת למוגבלי ניידות במרחב הציבורי. דרך נקודת מבטו, נחשפתי לחוסר האכיפה של העירייה והמשטרה בעניין, לחוסר ההתחשבות של הציבור שמחנה על המדרכה, למי שמשאיר או זורק קורקינטים במקומות שמפריעים, לעמודי חשמל ותקשורת ולעצים שממוקמים ושתולים באמצע המדרכה ועוד. ענין ההפרעות במדרכות זה עוול נוראי שנמצא בכל מקום בעיר, בכל שכונה ובכל רחוב ובכל זמן. הלוואי והעניין הזה ישתנה ושלאנשים יהיה יותר אכפת.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה של עדן אורבך-עפרת בסדנאות האמנים בתל אביב (אוצר: איתן בוגנים). התערוכה מתארת בשלושה סרטי וידאו את דמותה של האמנית במסעות של תיקון, ריפוי ואיחוי מכשפים. תערוכה שרק לכאורה נראית מנותקת מהמציאות אבל הכי כאן ועכשיו.התבור 32

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"מרלי – העז לדעת". סדרה ספרדית בנטפליקס משנת 2019-2021. נתקלתי בה לפני מספר חודשים שביקשתי לברוח מהמציאות. סדרה שהיא מצד אחד אסקפיזם מוחלט, ומצד שני יש בה רגעים של תובנות ומחשבות על חינוך ופילוסופיה וגם שאלות על יופי, חוכמה, אומץ, כנות והרבה אהבה מכל הסוגים. אהבה עצמית ואהבה זוגית. אלו דברים שנותנים כוח, תקווה והשראה בימים האלו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים. כל השאר יכולים לחכות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
גילוי נאות: הוא בן זוגי, אבל הכי מגיע לו: עומר עוזיאל, רקדן ומטפל בשיטת אילן לב. מאז המלחמה הוא נרתם ומטפל בחיילי מילואים, ובמקביל מלמד ריקוד ומופיע בהופעות חדשות של שקד מוכיח ומיכל סממה ועושה טוב בלבבות של עשרות אנשים שרואים אותו על הבמה או במיטת הטיפולים.

מה יהיה?
חייב להיות טוב. אין אופציה אחרת.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• אדמונד
• קפה איטליה
• כיכר השוטר
• בית בנימיני
• מדרכות

שוק התקווה

עם כל הכבוד לשוק הכרמל, בעיני אין תחרות לשוק התקווה. עם רחובות רחבים ומקורים, ובלי הצפיפות והכי חשוב – בלי תיירים. כתושב יד אליהו הסמוכה זו תחנת חובה בשבילי ביום שישי לדגים, ירקות ופרחים. בסוף היום המחירים צונחים והמקום מקבל וייב של נדיבות אגרסיבית ישראלית מאוד. בימי חול זה המקום היחיד שאני מכיר בארץ שאפשר למצוא בו את המנה הגאונית והמושחתת סביח בפריקסה ורק בשביל זה שווה להגיע (ולסגור שעה לשנ"צ אחרי).
התקווה 10

שוק סלמה

בדרך לסטודיו שלי על פינת סלמה והר ציון המאובקת, החנות הזו נראית מבחוץ כמו עוד ירקניה עייפה וחסרת ייחוד. אבל כשנכנסים פנימה מגלים ארץ פלאות של מוצרים נדירים ומעניינים. האווירה היא טרום היפסטרית ולא מעוצבת בעליל, אבל כזו שיודעת להעריך את החיים הטובים. יוגורט ממחלבה בצפון, עלי גפן טריים ורחת לוקום מטורקיה. בעונה אפשר למצוא כאן את המנגו הטוב בעיר. כמה טרום היפסטרי ולא מעוצב? הנה התמונה היחידה שלו שזמינה באינטרנט:

סלמה 102

גלריה רוזנפלד

להיות אמן יכול להיות מקצוע די בודד, רוב היום אתה לבד בסטודיו עם המחשבות והרעיונות. ייצוג של גלריה, מעבר להיותו הסדר כלכלי, הוא גם מערכת יחסים לכל דבר ולכן כדאי לבחור אותו בקפידה והוא גם במידה רבה עניין של מזל. גלריה רוזנפלד, הגלריה שמייצגת אותי כבר כמה שנים, היא ממש מזל כזה. עם דלת פתוחה לקפה ושיחה וראש פתוח לשטויות שלי, להגיע לגלריה תמיד מרגיש לי כמו להגיע הביתה. בימים אלו אפשר לראות שם כמה פסלים שלי.
המפעל 1

בית בנימיני

אחרי שנים שסבל ממוניטין של מלאכת יד חביבה לפנסיונרים חווה תחום הקרמיקה רנסנס של ממש ותופס את מקומו הראוי בחזית של האמנות העכשווית. בארץ יש לרנסנס כתובת מרכזית אחת – בית בנימיני. יש למקום הזה הרבה קרדיט בכניסה של קרמיקה לתוך עבודת הסטודיו שלי ואני תמיד נהנה להגיע לבניין היפה הזה בשערי קריית המלאכה, להתייעץ, לעבוד או סתם לעיין בספריה. אם הוא פתוח, הגג של הבניין הוא התצפית הטובה ביותר על קריית המלאכה הפסטורלית.

העמל 17

ספריית מוזיאון תל אביב

אמנות ומזגן הם כנראה שני הדברים שאני הכי אוהב בעולם. ובמוזיאון תל אביב שניהם משובחים. כחבר איגוד האמנים אני נכנס חינם למוזיאון, מה שהופך את הביקור בו לקז'ואלי יותר והישגי פחות. הספריה הריקה והשקטה של המוזיאון מלאה בספרי אמנות וקטלוגים והיא המקום המושלם לעבודה שקטה ומרוכזת או סתם לבטלה אמנותית.
שאול המלך 27

אלעד רוזן יציג בתערוכה הקבוצתית "המשך יבוא" בגלריה רוזנפלד, המפעל 1

• העיר שלי
• ❤ תרבות
• אמנות ישראלית
• אלעד רוזן
• גלריה רוזנפלד
• מוזיאון תל אביב
• שוק התקווה
• סלמה
• בית בנימיני

• Facebook
• Twitter
• Email

מבט חטוף לא יסגיר את זהותם של האובייקטים המוזרים למראה המוצגים בבית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית, כמו היו פסלים או ציורים לכל דבר. העין מתקשה למצוא את המשותף ביניהם: סל נצרים קטן; מסגרת מלבנית לבנה ומוארכת שתלויה על הקיר; לוח מתכת דק, גדול במעט מכרטיס אשראי, שהוטבעו עליו סימנים כמו בכתב ברייל או פקק מוזהב מעוטר בריבוע עם פינות עגולות, המחולק לארבעה חלקים שווים. רק קריאת הכיתוב תפצח את התעלומה: האובייקטים מוצגים לראווה בתערוכה "משכפלת, חפצים יוצרים חפצים", שחושפת את האמצעים שבעזרתם אובייקטים מגיעים לעולם. כך, בסל הנצרים נעשה שימוש בתהליך הייצור של גבינה צפתית, המסגרת הלבנה משמשת כשבלונה לצביעת מעברי חצייה, עם לוח המתכת מייצרים חלקים לתיקון טלפונים ניידים, והפקק המוזהב משמש לייצור חטיפים.

"עוד כילדים החתמנו כפות ידיים צבועות על דף נייר, השתמשנו בדלי כדי לבנות ארמונות בחול והתרגשנו נוכח עיסה בכלי מתכת עגול שהפכה לעוגת יום הולדת חגיגית", מסבירים אוצרי התערוכה, נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן, הלוא הם סטודיו Reddish. בתערוכה, שנפתחה מוקדם יותר החודש כחלק מחגיגות חמש שנים לפתיחתו של בית בנימיני, הם מציגים וריאציות על אותו רעיון בסיסי של שליטה בחומר באמצעות תבניות – חפצים שביכולתם ליצור צורות ולשכפל אותן, למצות פוטנציאל של חומר גלם ולהפוך אותו למשהו בעל משמעות. מאז הקימו ב־2002 את הסטודיו, הצליחו שטיינבוק ופרידמן (בני זוג גם בחיים) לתפוס מקום של כבוד בשדה העיצוב. המנעד החומרי הרחב המאפיין את העבודות שלהם, בתוספת הדגש על ההקשרים התרבותי והמקומי של התוצר הסופי ושל תהליכי העבודה, הובילו את השניים לזכות בפרסים ולהשתתף בתערוכות בארץ ובעולם, וכעת גם לאצור לראשונה.

"אחת היכולות של מעצב היא לזהות יופי ולתקשר אותו לקהל רחב יותר. לפעמים הצעד הנכון הוא לבטא את היופי הזה בתוך מוצר חדש, ולפעמים מספיק לקחת אותו במצב הגולמי ולהניח אותו בחלל הגלריה. אנחנו מתעסקים בתרבות, ותבניות הן האמצעי לעשות זאת", מבהירה שטיינבוק את הקונספט.

"זוהי גם נקודת המוצא האישית שלנו כשאנחנו ניגשים לעבוד בסטודיו", מוסיף פרידמן. "אנחנו שואפים להתאמה בין התוצרים לסביבת המחיה שלהם. בכל פעם משתדלים להגיע לשם מזווית קצת אחרת, והנטייה הטבעית שלנו היא להשתמש בניקיון צורני שיאפשר למוצר לתקשר טוב יותר. אנחנו מאמינים שאם האובייקט יודע לבטא את עצמו נכון, הוא לא צריך לצעוק".

עוד נשאר מקום לצורת התבטאות כזאת כיום?

פרידמן: "בעולם העיצוב והאמנות יש חיפוש אחר אסתטיקה יוצאת דופן, ואלה אובייקטים פיזיים עם מאפיינים אסתטיים כאלה, רק שהם נוצרו ללא כל יומרה. זה קצת כמו אמנות אאוטסיידרים: מי שתכנן תבנית מעולם לא חשב שהתבנית הזאת תוצג, ולכן מבחינתנו מדובר באוצר של יהלומים לא מלוטשים".

עד כמה זה רלוונטי בעידן האייפון והפייסבוק?

שטיינבוק: "בעידן הטכנולוגי של היום אנחנו כבר כל כך מנותקים מחומר, עד שאנחנו שוכחים לפעמים שעדיין יש מפעלים עם אנשים שמזיעים, מכונות שמשמיעות רעשים, ארובות וחומרים שעוברים תהליכים – כדי שבסופו של דבר אנחנו נוכל להתפנק. יש בזה משהו שמזכיר לנו שלא הכל בחיים עובד בתנועת החלקה על המסך, ושאולי, אחרי הכל, אנחנו לא כאלה דיגיטליים כמו שאנחנו חושבים".

"משכפלת, חפצים מייצרים חפצים", בית בנימיני, העמל 17 תל אביב, עד 30.7. בשישי־שבת (24.6־25.6) יתקיימו במקום דו שיח בין קדרים ובתי מלאכה מקומיים, הפעלות וסיורים

• עיצוב ואדריכלות
• עיצוב
• בית בנימיני
• נעמה שטיינבוק
• משכפלת חפצים יוצרים חפצים
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

"8 בוגרים- אודות עיצוב 2014" הוא שמה של התערוכה שתיפתח הערב (חמישי) בבית בנימיני, ובה יוצגו עבודות של בוגרי "אודות עיצוב" – התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל – התמחות המאפשרת למעצבים לגבש גישה ביקורתית ושפה אישית בתחום הדינמי של עיצוב אקספרימנטלי ובוחנת את תפקידי המעצב בעולם משתנה. שמונת הבוגרים שעבודותיהם מוצגות בתערוכה עוסקים במושגים כמו זיכרון, מסורת, זמן ושיתופיות בעידן הדיגיטלי, ומתמודדים עם המעבר מעיצוב חפץ לניסוח פלטפורמות רחבות יותר של עשייה ויצירה. ג'יבום ג'ונג, למשל, מציג את "מנגנון של חיים פשוטים"- מנגנון מכני שפיתח המתחקה אחר תנועותיהם הרפטטיביות של עובדי השוליים בשוק מחנה יהודה; אבי אור מציע דרך חדשנית ופיוטית לספר את סיפור חייו של אדם באמצעות מפת רחובות; מאי קסירר ערכה ניסויים והתערבויות בתחום טכנולוגיית התלת ממד; נאורה ציגלר רוזנברג עיצבה פמוטות מודולריים להרכבה עצמית, ורמי טריף מציג מטפחת, שולחן וקומקום קפה המעלים שאלות על תרבות ומסורת ועל תהליכים שעברו ועוברים על החברה הדרוזית .

בערב פתיחת התערוכה יוצג לראשונה גם "חילוף חומרים" – ספר השנה בעריכת ד"ר טל פרנקל אלרואי, המצטרף לחמשת הקטלוגים שיצאו לאור משנת 2009 ובהם מוצגים הסיכומים השנתיים של המסלול "אודות עיצוב". "חילוף חומרים", כמו ספרי השנה שקדמו לו, חושף את השפה המיוחדת של בוגרי מסלול ההתמחות, את תפיסת עולמם ואת ההקשרים הרבים שמתוכם ובמסגרתם הם פועלים ומעצבים.

"8 בוגרים – אודות עיצוב 2014", פתיחה: חמישי (19.2), 19:30; נעילה: מוצ"ש 28.2

בית בנימיני, רח' העמל 17

• עיצוב ואדריכלות
• עיצוב
• בצלאל
• עיצוב תעשייתי
• בית בנימיני
• החיים היפים