אפשר לצלול עמוק לסיבות שהפכו את תל אביב למעצמת דראג מקומית ולתהליכים שהשיקו אלפי מסקרות ונצנצים – ואפשר פשוט להתלהב משחקן החיזוק שהסצינה מקבלת: קבלו את House of ZAZA, בית חממה וקהילה ל- מלכים, מלכות, קווירים, פרפורמרים.ות, מכל הגילאים והמגדרים.

את הבית, החממה ובעיקר את הקהילה שתצמח שם יזם עודד זאזא צדוק (ZAZA בשבילכן), אמן דראג רב תחומי שהחליט שהגיע הזמן להעניק לקהילה כלים משמעותיים לפרפורמנס, ביטוי עצמי, מסוגלות ויצירתיות, במקום שהוא אי מבטחים אישי ומקצועי.

את הרעיון הזה הוא גלגל על קפה עם חבר, עדי נוח, המשמש לו כמנטור עסקי במיזם. "עשינו פגישה בבית קפה, עדי פתח מחשב עם אקסלים ולו"זים ונפלה לי הלסת מהמקצוענות", הוא מספר. "אז החלטתי שנעשה את זה ביחד. היה לי חשוב מאוד למצוא את המקום המתאים לסדנה. הלכתי וחיפשתי בלי סוף וגיליתי את המרכז הקהילתי הגר״א בדרום העיר. בהתחלה לא הצלחתי לקבל מהם תשובה, אבל התעקשתי והתעקשתי ובסוף יום אחד בדרך חזרה מהסופר עם הנייר טואלט וכל הגלאם פשוט עברתי דרך מנהלת המרכז, טלי גוזולצני-קרן, וגיליתי אישה מהממת שמיד נרתמה למשימה. זה היופי של תל אביב, הקלות שהדברים יכולים לקרות בה".

ZAZA, אחת השמות הבולטים בסצינת הדראג המקומית, היא דמות פרועה, אוונגרדית, מרימה וחתרנית שהקימה ליינים עצמאים כמו "Piano Bar", ערב פרפורמנס, אמנות מקומית ושירה בציבור ואת ה-"Strange Fruite" , אנסמבל דראג חתרני עם קהל נאמן מאוד.

עודד צדוק, האיש שמאחורי ZAZA, מתעניין בעיקר דווקא באספקט הקהילתי של המיזם: "הקורס עצמו ייצור טעם של קהילתיות. זה הבסיס לכל וגם לכלים שהמשתתפים יקבלו. העבודה בקורס נסמכת ברובה על שיתוף פעולה בין המשתתפות והמשתתפים והמטרה היא להטמיע כלים ותהליכים של קהילתיות ושיתופי פעולה. להתרגל לעבוד ככה מההתחלה".

בקורס יתמקצעו המשתתפים במגוון כישורים בימתיים: משחק, תנועה, עיצוב תלבושות, הכנת פאות, סדנת איפור, בניית דמות, הנחיה ועוד, באמצעות כיתות אמן, מנטורשיפ, וכמובן עבודה בקבוצות. בסוף ההכשרה הבוגרים יעלו מופע נוצץ בליווי מומחיות מהתחום כמו "FKAnton", "ליזי להבל" ו"גלינה פור דה ברה". כל זאת בהנהגתו המקצועית של צדוק, בעברו תלמיד בבית הספר למשחק של יורם לווינשטיין. לאחר הלימודים התמקצע צדוק בעולם המחול ועבד עם כוריאוגרפים רבים וידועים, יצר עבודות עצמאיות של תאטרון לילדים ומבוגרים ויצירותיו הוצגו בארץ ובפסטיבלים בחו"ל. ב-22 השנים האחרונות צדוק עובד במעוז האוונגרד – תיאטרון ׳קליפה׳, שם התמקצע בעיצוב תלבושות ובמה.

קשה להתעלם מהעובדה שבשנים האחרונות סצנת הדראג גדלה בטירוף והפכה מנישה של הקהילה הלהטב״קית למשהו שמחבר אליו סטרייטים שצופים ברו פול, פוזה ו-GLOW. הקהל מגיע להופעות בציפייה לקבל את אותה רמת פרפורמנס, יצירתיות ודיוק על הבמה ועל הדרך מתחבר לרעיונות של זהות גמישה וליכולת של כולנו להיות מי שאנחנו רוצים.

אפשר לתהות האם הסצינה עוברת כעת לשלב בו היא מקבלת חותם כשרות ממסדי כמו במקרה הזה – עיריית תל אביב משתפת פעולה עם המיזם ומעניקה ל-House of ZAZAחסות. החסות הזאת נדמית כמעט הזויה. הרי מה הקשר בין גוף ממסדי כמו העירייה ליכולת החתרנית לבחון את גבולות זהותנו המתבטאת בדראג? אי אפשר להכחיש את ההשפעה העצומה שהייתה ל׳תכנית של רו פול׳ על הקהל הרחב, בישראל ובעולם, אך האם המאבק על מגדר וזהות הגיע כבר לשלב בו גופים ממסדים מרוויחים מהחיבור אליו או שעיריית תל אביב מובילה כאן קול אמיץ ושונה? לא משנה מה התשובה, כולנו מרוויחים.
ההרשמה לקורס תהיה פתוחה עד ה-12 בספטמבר 2021. מס': 03-7242942 ו-050-6420904

• הבועה
• מרכז קהילתי
• בית ספר למשחק
• דראג
• דראג קווין

• Facebook
• Twitter
• Email

חָמוֹתשל תקווה:נעימה מסדרת את הכיסוי שעל ראשה בהיסח הדעת ודוחפת הליכון לקדמת הכיתה. בשבילה שיעור התיאטרון במועדון הקשישים בשכונת התקווה הוא הרבה מעבר למפגש שבועי מהנה, ומי שמתקשה להאמין, מוזמן לדבר עם הסוכן שלה. נעימה לא לבד. מדי שבוע מתכנסת חבורת נשים שכבר מזמן יצאו לפנסיה כדי לקחת חלק בקבוצת גיל הזהב של יורם לוינשטיין בשכונת התקווה.

>> כך תיראה תל אביב של החלומות שלנו

״בשבילנו זה לא חוג, זה החיים״, אומרת נעימה. ״אנחנו מעלות פה את סיפורי החיים שלנו ויכולות לעשות את מה שלא הגשמנו כשהיינו צעירות״, הן אומרות פה אחד. ואכן, חלקן משחקות בסרטי סטודנטים, קלטות ילדים, טלוויזיה ואפילו פרסומות. עדן אמסילי ובר קליין, תלמידי שנה ג׳ בסטודיו, מלווים זה שנתיים את הקבוצה שמונה כיום נשים בלבד. ״היה גם גבר אבל הוא נפטר בשנה שעברה״, אומר אמסילי, ״וזה חלק מהדברים שאנחנו מתמודדים איתם בקבוצה״.

״בשבילי זה ממש מעגל שנסגר״, מודה לוינשטיין בחיוך. כשהיה בן 31 נשר מלימודי המשחק ולא ידע מה יעשה בחייו. ״הקציתי לעצמי עד גיל 34 לבדוק חמישה כיוונים שונים״, הוא נזכר. ״חיפשתי היכן יקבלו אותי ללא ביקורת והחלטתי להיות מדריך דרמה במועדון קשישים״.

קבוצת הקשישות הייתה הראשונה שנפתחה במסגרת הפעילות הקהילתית של הסטודיו. כיום התרחבה הפעילות, העירייה רכשה עבורה את המבנה שבו שוכן הסטודיו והיא זוכה לתמיכה כספית ממשרד התרבות. ״בקבוצה הן מגשימות את החלומות שלהן, חלומות שלא זכו להגשים בצעירותן. חלקן איתנו בסטודיו מאז ועד היום. הן מעוררות השראה, עשינו הפקות על סיפורי החיים שלהן. למשל נשים שהתחתנו בגיל צעיר מאוד בשידוך עם גברים מבוגרים יותר ולא מתוך אהבה כמובן – העלנו הפקה בה נפגשות הנשים על קברי הבעלים. הייתה הפקה שבה אחת הקשישות יצאה מהארון במהלך ההצגה, וזה היה מרגש מאוד. משהו בכלי התיאטרלי פותח, והן משתוקקות לספר. יש כאן רווח לשני הצדדים. בעקבות הצלחת הקבוצה שלהן הרחבנו את הפרויקט״, הוא אומר.

האחראי על ההתנדבות בקהילה בסטודיו הוא חליל יצחק, רכז הפעילות הקהילתית ובוגר הסטודיו הראשון שהדריך במסגרת ההתנדבותית שלו, ב־1998. העבודה הקהילתית מונה יותר מ־300 בוגרים, בני נוער וילדים, הפעילים ב־18 קבוצות שונות. ״המטרה שלי, מתוך חווייתי האישית, היא שהסטודנטים ילמדו מהקהילה״, אומר יצחק. ״יש בשכונה מגוון גדול של תרבויות וסיפורי חיים, וזה עושר תרבותי שאפשר להרוויח״. לוינשטיין מסכים איתו. ״זו שכונת הגירה, והשחקנים שלי יכולים להרוויח מזה – זה נכס עצום לסטודנטים שמשחקים דמויות מתרבויות שונות״, הוא אומר.

״האמת היא שבצעירותי לו היית אומרת לי שאהיה בכיוון הקהילתי – הייתי חושב שאת צוחקת עליי״, מודה לוינשטיין. ״ששי סמוכה שהיה שותפי בהקמת הסטודיו ואשתי פועה ז"ל רצו למתג את הסטודיו כקהילתי ואמרתי להם בשום פנים ואופן לא, אני רק מקצועי. כשהסטודיו גדל חיפשתי לו מקום חדש, וכעבור שנתיים של חיפושים סיפרה לי מתווכת על המקום בתקווה. באתי לראות ונדלקתי. שכרתי את האולם והתחלתי להכיר את השכנים המדהימים שלנו שדאגו לנו ונפתחו אלינו״.

התרומה החברתית לשכונה, להשקפתו של לוינשטיין, אינה מתבטאת רק בפעילות החברתית הענפה שבה לוקחים חלק מרבית הסטודנטים.בחודש הבא עתידים להיפתח מעונות סטודנטים בסמוך לסטודיו, בלבה של שכונת התקווה, אשר מהם ייהנו בעיקר תלמידיו של לוינשטיין. יש מי שיראו בכך שלב נוסף בתהליך הג'נטריפיקציה של השכונה, אך לא בעיניו של לוינשטיין, שרואה בכך הזדמנות כלכלית עבור התושבים. "בקרוב יעברו לכאן סטודנטים ויהיו חלק בלתי נפרד מהשכונה. מדובר בכוח כלכלי, יש מי שקונים, אוכלים ומשקיעים בעסקים בשכונה. באופן דומה, דרך בני הנוער שמשתתפים בקבוצות שלנו אנחנו מגיעים להורים שלהם, שהופכים להיות מנויים שלנו ומגיעים באופן קבוע להפקות. חלקם הגדול מעולם לא צפה בתיאטרון, והם זוכים לצפות במחזות קלאסיים ומודרניים קרוב אליהם הביתה".

• יורם לוינשטיין
• בית ספר למשחק
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

בית הספר למשחק ניסן נתיב יעבור באמצע חודש דצמבר למשכנו החדש ביפו. עד כה שכן בית הספר בבניין מארס ברחוב הרצל, אך בשלוש השנים האחרונות נבנה ברחוב נועם בניין ייעודי שיתאים לצרכיו של המוסד. בין השאר יכלול המבנה החדש אולם הופעות, פונקציה שלא הייתה בידי בית הספר עד כה.

המעבר המתוכנן אינו רק גיאוגרפי – יש בו גם אקט חברתי. בדומה לבית הספר יורם לווינשטיין בשכונת התקווה, שמקיים שיתופי פעולה עם תושבי השכונה, גם בניסן נתיב מתכננים לקחת חלק פעיל במרקם החברתי של יפו.

[tmwdfpad]"המעבר לשכונה חדשה מחייב חשיבה על הסביבה", אומרת איריס מור, מנהלת אגף התרבות והאמנויות בעירייה. בין השאר מתוכננת סדרת הצגות בחינם לבני הגיל השלישי, סדנאות לשחקנים חובבים ושיתופי פעולה עם בתי ספר ביפו שיאפשרו לתלמידים צעירים לקחת חלק בפעילותו של בית הספר. עם זאת, מציינת מור, "אנחנו לא רוצים להגיע אל השכונה ולהנחית עליהם את התוכניות שלנו, אלא להיכנס ולהקשיב לצרכים והרצונות של התושבים ולפעול על פי זה".

• תל אביב
• יפו
• יורם לווינשטיין
• בית ספר למשחק
• מעורבות חברתית
• עירוני
• ניסן נתיב