הזמר, המוזיקאי והחתיך דיוויד לרנר מוציא את אלבומו החדש, "Achilles", וישיק אותו במסיבה בבתה וגריגה ביום שלישי הבא (9.7 20:00). לפני כן הוא יופיע במרתון היומולדת של לבונטין 7 ביום ראשון, 7.7, בלבונטין 7. הכניסה לשני האירועים חופשית

>> לנשום אמנות ורוח, להרגיש מחובר ואהוב // העיר של ליאב מזרחי
>> אור בקצה המנהרה וספסל לתכנון העתיד // העיר של מאיה ערד יסעור

1. בתה וגריגה

כמעט מדי יום אני רוכב מביתי שבגבעת הרצל, במעלה רחוב העלייה, ומגיע לבתה וגריגה. זה מקום שהוא בית. קשה להסביר את האלכימיה המדויקת של הבית הזה, שאהוב על רבים ושנוא על לא פחות מהם, שפתוח בשעות לא שגרתיות ונהיה מעין בר לעת ערב, שהכל בו פשוט נורא ובד בבד מתוחכם להפליא ומעודן מאד וסודי בהחלט, שתמיד משמיעים בו מוזיקה טובה ללא שיקולי טרנדים ומגניבות, וזה חשוב לי.
כאן כרתתי ברית עם חברתי היקרה ואחותי מבחירה שמרית לוסטיג (שגם התארחה פה במדור לפני כשנה), אחרי שהכרנו בחוג לספרות באוניברסיטה. לרוב אני מגיע לבד, כי זה מקום שמאפשר לך להנות מהלבד. וכשנמאס להיות לבד, מתפתחת מעצמה איזו שיחה מעניינת, כי זה מקום שאפשר לדבר בו. מקום של אנשים טובים, קצת מקוללים, קצת מבורכים, מקום שמתייחסים בו בכבוד לכולם ולא מצפים ממך להיות בו שום דבר מלבד את.ה.
זו הסיבה שבחרתי לקיים בבתה את מסיבת ההשקה לאלבום שליACHILLES, שתתקיים ביום שלישי, ה-9/7, בשמונה בערב. יוצגו עבודות של עידו אסולין ושי טרא ליטמן, שיצרו יחד איתי את עטיפת האלבום, לצד עבודת וידאו-ארט של נשמתי תמר פרי בשם SIGHT ותקלוט של Misstaken המהממת. תהיה השמעה של האלבום במלואו ואולי גם נשיר קצת. בואו להגיד שלום, לתת חיבוק, לעשות לב עם האצבעות.

2. גבעת נפוליאון

בגלגול אחר הייתי בכלל טריאתלט. בגיל 15 התאמנתי לקראת תחרות בגבעת נפוליאון שבפארק הירקון ועברתי שם תאונה די רצינית, שהובילה לקריעת גיד בקרסול ימין ולשמונה חודשים בגבס. הבנתי דרכה הרבה דברים. בין היתר – שאדם שנפצע הוא לא אדם פחות שלם. פשוט נוצרה בו שלמות חדשה. ACHILLES, או "אכילס" בעברית, הוא אלבום שעוסק, לעיתים קרובות באופן מוצפן, בפצעים הכי מדממים שלי. אבל מעל הכל, זה אלבום שמנחה אותו העיקרון שרק יצור חי יכול להיפצע. שדם יכול להיות גם עדות לחיים.
אנחנו חיים בתקופה של שפיכות דמים. חייהם של חפים מפשע נפגעים ונגמרים בכל כך הרבה מקומות. רודנים מתייחסים לחיינו בזלזול בוטה, שולחים אותנו להילחם על טוהר ערכים שאין בהם אהבה וחיים. ובתוך כל החושך הזה מפציעות אלומות אור. אני כל כך מקווה ש"אכילס" הוא אלומה כזו ומקדיש אותו לכל מי שנפצעה, דיממה, חשבה לרגע שזה הסוף שלה והמשיכה לחיות עם הפצע. פצע יכול להפוך לפרח. הנה אלבום שהוא פצע שהפך לפרח.
גם גבעת נפוליאון, בשבילי, היא מקום כזה. התעקשתי להתיידד איתו שוב. אני חוזר לשם מדי פעם כדי להיזכר, ולומד לאהוב דרכו את הפצע.

3. בכור את שושי

אני שרוף על המקום הזה. מקום של פעם, שמעלה בראש מילים של פעם, כמו חדר אוכל או מסעדת פועלים. האוכל בו הכי טעים שיש, העובדים חמודים ונעימים, והקהל בו הכי אקלקטי שתמצאו בעיר הזאת. מסעדה טריפוליטאית בשירות עצמי שלוקחת בהליכה את רוב מסעדות השף בעיר, שהכל בה הוגן, מזמין ומזין, עם מנות גדולות מדי שמתאימות לבחורים מגודלים כמוני.יד חרוצים 13

4. ענן

הבר של תומי, קובי והראל ברחוב רענן בפלורנטין הוא שמורת טבע של אנשים נעימים. הכל בו רך כמו ענן רענן, והמוזיקה, שמנוגנת מתקליטים, לא מתביישת לאתגר ולמתוח גבולות. החצר כל כך אפלולית שבקושי רואים בה וזה נהדר, כי אפשר לרגע להיעלם בתוכה, להתחפר בתוך עצמך או להישאב לאיזו שיחה. עוד מקום שאפשר פשוט להיות בו, ואני אוהב שנותנים לי להיות.רענן 7

5. פוק קפה

אני מת על המקום הזה, דווקא בגלל שהוא כל כך אמביוולנטי עבורי. תשכחו מכל מה שכתבתי קודם – פה חוגגים את הפוזה. זה המקום של היפים והנכונים, ואני אוהב אותו כי הוא גורם לי קצת להרגיש כזה. טוב לעוף בעד עצמנו.כפר גלעדי 48

מקום לא אהוב בעיר

אני הולך להסתבך עם כל כך הרבה אנשים, אבל יאללה: רמת אביב. גדלתי בשכונה דרומית ממנה, אבל איכשהו נשלחתי ללמוד שם ביסודי ובחטיבה. אני אספר לכם.ן מה אני זוכר משם, ויסלחו לי החריגים בנוף: קהילה מסוגרת, צפונבונית כמו בסרטים; התנשאות חסרת כל הצדקה על כל מי שאינו בן המקום, ונובורישיות אבל חצי דרך, בלי החוצפה של נובורישיות פול און (שאני מאוד מעריך דווקא), מה שהופך את העסק לקצת צולע. התיכון המקומי, שלא אנקוב בשמו, הוא כזה שבא לסרס כל שארית של פרא, צרפתי אך ורק בעיני עצמו. להתבגר שם כנער גיי, שאפילו לא הבין אז שהוא גיי, היה סיוט – עד שעברתי לתיכון אחר בצפון הישן והכל הסתדר בין רגע. אני ממש מקווה שהשכונה הזו השתפרה בעשור האחרון, ומחזק את ידיהם של כל הווירדוז המושלמים שהשכונה הזאת הצמיחה והוקיעה מתוכה.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"המבורגירלז" בתיאטרון הבית. זה בעצם מופע על חברות. מיה לנדסמן והילה גלוסקינוס בוחשות בקרביים זו של זו, כמעט הורגות אחת את השנייה מרוב אהבה, וזה אחד הדברים הכי יפים ומצחיקים שראיתי לאחרונה. מופע וירטואוזי כמו שהוא שטותי, על התפר שבין אהבת אמת לשנאה תהומית. לראות דחוף.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"דרך הייסורים של הגוף" מאת קלאריס ליספקטור. הגוף מעסיק אותי מאד כיוצר, וקלאריס היא האוטוריטה שלי בתחום. ההתבוננות הנועזת, היצרית ומשולחת הרסן שלה בדמויות משולי החברה, בצורות שונות של אהבה ושגעון – היא מרתקת בעיניי, כתובה באופן עילאי, ונתנה לי המון השראה בכתיבה של אכילס, ומלא מלא כוח מאז תחילת המלחמה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קטונתי. תתרמו לכל ארגון שמרגיש לכן נכון, העיקר שהוא פועל למען זכויות אדם, מי אני שאמליץ לכן? העיקר שתתרמו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מתלבט בין עידו אסולין, צלם מבריק, מאמן הכושר האולטימטיבי, חתיך הורס וחבר לעילא ולעילא, לבין הלל גבעון – מוזיקאית שלוקחת את כל הסצינה בהליכה, נשמעת כמו לונדון ופריז ותל אביב בבת אדם אחת, חברת נפש (בריז'יט מון אמור) ואישה משכמה ומעלה.

מה יהיה?
אין לי מושג. מה שבטוח – רק אנחנו נצילנו מידינו.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• בתה וגריגה
• בכור את שושי
• ענן בר
• POC קפה
• רמת אביב
• מיה לנדסמן

>> רוצים ליהנות מהטבה מיוחדת של30 ש"ח מתנה בהזמנה הראשונה? הורידו את אפליקציית משלוחה NOW והכניסו את קוד ההטבה TIMEOUT.להורדת האפליקציה של משלוחה NOW >>

אין על אוכל ביתי. עם כל המסעדות הרבות שאנחנו מבקרים בהם ועם כל אוכל הרחוב המופרע שאנחנו בולסים, בסוף מגיע הרגע שבו כל מה שאנחנו רוצות ורוצים זה משהו שבישלו לנו בבית, עדיף מהמאמא הבשלנית שאין לנו. המזון הביתי הזה, שאין לאף אחד מאיתנו זמן וידע להכין אותו במטבח הפרטי שלנו, הוא למעשה הגביע הקדוש של הטייק-אווי והמשלוחים. לא משנה אם זה אורז וקציצות, קוסקוס עם מרק ועוף, שניצל עם פירה, ממולאים נוצצים ומתפקעים, תבשילים מהבילים ועשירים – זה האוכל שאנחנו באמת כמהים אליו לפחות פעם-פעמיים בשבוע.

למרבה המזל, יש לנו את אפליקציית משלוחה NOW – אפליקציית משלוחי האוכל היחידה שנותנת לכם כסף בחזרה – ומשם בחרו עבורנו חמישה משלוחי אוכל ביתי ממיטב המקורות שלו בעיר. דמעות של התרגשות וגעגוע עלו בעיניינו. אמא, הו אמא, למה את לא עושה לנו כזה קוסקוס. חמישיית המקומות שנבחרו מייצגת את מיטב הז'אנרים של מטבח המאמות והאוכל המבושל, החל משלל קוסקוסים ותוספותיהם, דרך מגוון קציצות מבושלות ברוטב, ועד שניצל שהייתם רוצים להתכרבל איתו. בזה אחר זה החלו להגיע המשלוחים ממעוזי האוכל המיתולוגיים, תוך פחות מ-30 דקות, ממגוון פינות העיר – המטבחון בשוק הכרמל, קיטון בצפון דיזנגוף, גואטה היפואית, שושי את בכור מהסניף ביד חרוצים והמצטרפת הטרייה יחסית ג'ונאם משרונה מרקט. כמויות האוכל שנחתו במערכת היו גורמות גם למאמא הבשלנית הכי מגזימה לפעור עיניים. היה ברור שלפנינו משימה לא פשוטה, אבל מישהו צריך לעשות אותה.

אספנו את חברי המערכת ועוזריהם (כלומר, חברי המערכות האחיות שלנו כמוהשולחןוכל מי שמתגעגע לאוכל ביתי מבושל, כלומר כולם) סביב שולחן ארוך שהיה צר מלהכיל את התקרובת המפוארת, טעמנו מכל מנה, מכל תוספת ומכל רוטב שנשלח לצידה, ערכנו דיון השוואתי נוקב על כל אחד מהמשלוחים וגם בהשוואה זה לזה בניסיון לבחור את הטוב מכולם מבלי להתקוטט פיזית ואפילו כמעט הצלחנו. המשלוחים נבחנו על פי מדדים כמו טעם, כמות, טריות, ניראות וכמה היינו רוצים אמא שתבשל לנו ככה כולל הגשה רשמית של בקשת אימוץ. גם הפעם, כמו בחלק מהז'אנרים הקודמים שבדקנו בסיוע משלוחה Now, זהות הנמצחת נקבעה פה אחד. והפה הזה היה מלא באוכל טעים ושמח.

הכי טעים: גואטה

טוב, תשמעו, ידענו שהאוכל מגואטה יהיה טוב כי אנחנו אוכלים שם מדי פעם, המסעדה היפואית עם האוכל מהמגרב לא מאוד רחוקה ממקום מושבה של מערכת טיים אאוט, אבל האיכות של המנות שהגיעו אלינו הדהימה אותנו: הקוסקוס היה כה מעודן, אוורירי וחלומי חרף הגעתו במשלוח, שאפשר היה לאכול אותו בהנאה גם בלי שום תוספת. יחד איתו הגיע תבשיל טבחה בסאלק אדיר בטעמיו – שעועית שהתבשלה ארוכות עם בשר ועלי מנגולד – שהשתלב בקוסקוס כאילו נולדו להיות יחד, ובנוסף גם מפרום תפודי עצום מימדים ועז טעמים, קציצות דגים ברוטב פלפלים אדום נהדר, ובונוס של קיפתא ברוז (קציצות עוף) שהיו מעט יבשות אך קיבלו באהבה את הצ'ירשי המעולה שהגיע לצד המנות. כזה אוכל היינו שמחים לקבל כל יום לארוחת הצהריים.להזמנת משלוחה NOW מגואטה וצבירת 10%קאשבק

הכי ביתי: בכור את שושי

מסעדת התבשילים המיתולוגית מפרדס כץ היא החיים עצמם, והסניף התל אביבי שלה אינו נופל ממנה באיכותו ובביתיותו. אפשר ממש לדמיין את הסירים העצומים שבהם האוכל של בכור ושושי מתבשל, ואם הם מוכנים לצרף למשפחה צאצאים חדשים אנחנו מתנדבים לתפקיד מיד. הדבר המדהים שבלט מיד היה הכמויות. אלה הכמויות שאמא הייתה מעמיסה עליכם אם הייתם נולדים לעדה הנכונה. כל מנה נדיבה מספיקה לשני אנשים רעבים לפחות (וכנראה שיותר), וכמויות הקוסקוס והאורז היו יכולות להאכיל פלוגה שלמה. גם כאן בלט לטובה תבשיל שעועית ובשר אדמדם ומספק, צ'ירשי מעולה, ומרק ירקות מוצלח שבו השתכשכו קציצות עוף נדיבות מימדים כבנות לוויה לקוסקוס. בתום הטעימה נשאר המון אוכל, והוא היה כרה ביתי שעברנו לגור בתוכו ופתרנו את משבר הדיור.להזמנת משלוחהNOW מבכור את שושי

הכי בריא: ג'ונאם

ג'ונאם, המצטרפת הכי טרייה ברשימה לז'אנר האוכל הביתי, היא גם המסעדה היחידה שלא הכרנו מרגעי הגעגוע הקודמים שלנו לאוכל ביתי ומבושל. היא החלה את דרכה בשוק הכרמל ועברה משם לשרונה מרקט, מקום שבו באמת היה חסר קצת סול-פוד ביתי. המנות שהגיעו התבלטו מיד בצבעוניותן, בריאותן וקלילותן בהשוואה לתבשילים הכבדים והשמנמנים שמזוהים עם מסעדות מאמא לסוגיהן. התפעלנו בעיקר ממה שבג'ונאם קוראים לו באנדרסטייטמנט "סלט חזה עוף", כשלמעשה מדובר בנתחים עסיסיים עם תיבול שווארמה כורכומי שמתערבבים יפה עם סלט על בסיס כרובים וגזר. גולת הכותרת הייתה אסופת רטבים מרשימה שליוותה את המשלוח, ובראשה קרם לימון כבוש ששידרג דרמטית את העוף הצלוי שהגיע עם קוסקוס, כמו גם טחינה צהובה עם ארומה וטעם קלים של עמבה. כיף.להזמנת משלוחהNOW מג'ונאם וצבירת 5% קאשבק

הכי יהודי: קיטון

המסעדה היהודית המזרח-אירופית הוותיקה והאהובה מדיזנגוף הרעיפה עלינו את אחת מהמתנות הגדולות שלה למין האנושי: שניצל בגודל בלתי נתפס – אנחנו רציניים, הוא היה יותר גדול מהראש שלנו – שהגיע חמים ופריך (הישג לא קטן לשניצל במשלוח) ועם כמות לא קטנה של פירה וצימעס. היה זה שניצל שכל אם ואב בישראל צריכים ללמוד ממנו שיעור. רצינו להתכרבל בו, להניח עליו את ראשנו העייף וללחוש לו מילות אהבה, אבל היינו צריכים לטעום גם את קציצות הבקר המבושלות שהגיעו לצדו. טעמנו. הן היו קציצות מבושלות גדולות בתיבול מזרח-אירופאי רגוע, ולמרות שתחילה היה נדמה שחסר להן רוטב הן היו עסיסיות מספיק גם בלעדיו. האשכנזים שסביב השולחן התאכזבו מהיעדר גפילטע וחזרת, אבל ככה זה אשכנזים, אף פעם לא מרוצים.להזמנת משלוחה NOW מקיטון

הכי תל אביבי: המטבחון

דור שלם של תל אביבים גדל על הבישול הביתי של המטבחון, שהיה במשך שנים רבות ברירת המחדל המועדפת על כל מי שכמהה למעט טעם של בית. כל כך הרבה לילות של געגוע עברו עלינו במסעדה הקטנה והכיפית על גבול שוק הכרמל, שכמעט וחשבנו שאמא באמת שלחה לנו אוכל לעבודה. מנה יפה ונדיבה של כרוב ממולא, עם טעמי שמיר דומיננטיים כנהוג בעדות מזרח אירופה, הייתה סוגרת לנו פינה יפה של לאנץ' בימים כתיקונם ויחד איתה הגיעה מנה של קוסקוס עם מרק ירקות ביתי עם סלק וסלט כרוב בצד. יש לא מעט ימים גרועים שהיינו יכולים להציל עם אוכל מנחם כזה לעת ערב.להזמנת משלוחהNOW מהמטבחון וצבירת 5% קאשבק

>> רוצים ליהנות מהטבה מיוחדת של30 ש"ח מתנה בהזמנה הראשונה? הורידו את אפליקציית משלוחה NOW והכניסו את קוד ההטבה TIMEOUT.להורדת האפליקציה של משלוחה NOW >>

• משלוחה NOW
• אוכלים שותים
• המטבחון
• בכור את שושי
• גואטה
• קיטון

תמיד נמצא סיבה טובה לאכול קוסקוס. כן שלישי או לא, חורף או קיץ, חם או קר. היום אגב יום רביעי ועדיין בא לנו קוסקוס. בא לנו קוסקוס כל הזמן. גם מחר יבוא לנו, אנחנו די בטוחים.

למי שתהה, מנהג הקוסקוס בימי שלישי, נולד מכך שבימים אלה המאפיות בתוניס היו סגורות, מה שהוביל לחיפוש אחר פחמימה אחרת. מפה לשם המאפיות פתוחות אצלנו גם בשלישי, אבל עם מסורת אנחנו לא מתווכחים. הנה חמישה מקומות שכדאי לכם לסעוד בהם את לבכם בכל יום (כשפתוח!) ולהתגעגע לטעם של בית (שלכם או של אחרים), או למשל לקוסקוס האגדי של רפי כהן שמיטיבי לכת יזכרו בוודאי (כי איך אפשר לשכוח).

הקלאסי | בכור את שושי

בבכור את שושי מגישים לקהל הרחב קוסקוס טריפולטאי לפי מיטב המסורת. מנה ששמה כבר הגיעה למרחקים ואף הוגדרה בפי רבים כקוסקוס הטוב בארץ. מוגשת פה מנה של קוסקוס צמחוני לפי הספר (45 ש"ח) ובימי רביעי (כי בבכור את שושי הקוסקוס קבוע בתפריט) תמצאו גם מנות מיוחדות עם סלק או מפרום (55 ש"ח). אל תחמיצו.
25 ש"ח לחצי ק״ג, בוולט, 03-687-2895

המרוקאי | אווה סאפי

אווה סאפי המרוקאית בנווה צדק שעל רוב מטעמיה אמונה סוליקה, האם המרוקאית של אחד השותפים, מגישה קוסקוס מרוקאי לתפארת. הקוסקוס, מעשיה ידיה להתפאר, עשוי ללא חת. גרגר, גרגר והוא גם צמחוני ומלא בגרגרי חומוס ושלל ירקות שורש. מנה בגודל נדיב וראוי, עם ניחוח ביתי מרגש.
69 ש"ח, השחר 8, 053-8007718. בוולט

הצפוני | סוליקה

אבי ביטון יודע להכין אוכל טעים. זו קביעה שקשה לערער עליה. עוד מימי אדורה עליה השלום, ועד ימינו אנו בקפה פופולר וברשת המעדניות המעולה שלו בצפון הרחוק. לצד המון דליקטסים ואוכל מבושל נהדר, ביטון נאמן למקורות עם קוסקוס מעולה בעבודת יד.
34.50 ש"ח לחצי קילו, איינשטיין 7, אבא אחימאיר 17. בוולט

הצמחוני | בינו בפיתה

בינו, שאמון על כך שכל תייר שמגיע לישראל יודע להגות את המלה שקשוקה, אחראי גם על מנת קוסקוס מצוינת וערבה לחיך. תוכלו למצוא כאן מנת קוסקוס צמחוני עם מרק ירקות מהביל וריחני. הקוסקוס עשוי נהדר, המרק מתובל כהלכה ונותר חמים, טעים ונעים. מוגש בתוספת של סלט ירקות, טחינה וחמוצים. בתאבון.
בית אשל 3, 42 ש״ח, בוולט

המסורתי | גואטה

המסעדה הטוניסאית מתחילת שדרות ירושלים ממשיכה להציע תבשילים נהדרים במחירים אטרקטיביים. אחת מגולות הכותרת, ובאמת שיש יותר מאחת, היא מנת הקוסקוס קומפלט. היא מגיעה עם מפרום וטבחה, כלומר תבשיל לבחירה והיא כל מה שמנחם ועושה לנו נעים בבטן.
שדרות ירושלים 8, 58 ש"ח, בוולט

• אוכלים שותים
• קוסקוס
• מסעדות בתל אביב
• הכי טובים
• בכור את שושי
• אווה סאפי
• המטבחון
• אוכל ביתי
• בינו גבסו

• Facebook
• Twitter
• Email

ל"אוכל ביתי", כמו ל"מוזיקת עולם", הגדרה חמקמקה. הבית של מי? הבית של 45 ש"ח על שלושה גושים של אורז ובשר בתוך רוטב סלק פלוס 12 ש"ח דמי משלוח. אבל אני מקדים את המאוחר. הרי טרם ההזמנה עוד היה רצון טוב כלפי "מאמות" – מסעדה שמתגאה בכך שהיא מעסיקה מאמות אמיתיות, נשים מבוגרות, חלקן מהפריפריה. בקיצור, לא סתם פוזה של אותנטיות. היה גם משהו חינני באריזה הלא ממותגת, קופסאות פלסטיק גנריות ושקית ניילון פושטית שבה הגיע המשלוח.

מה הזמנו

עסקית דג מרוקאי עם אורז ושעועית ירוקה. הרחבה על הטקסונומיה של השעועית הירוקה בהמשך (55 ש"ח), עסקית קובה סלק בשר עם אורז וסלט היום – מתחלף (45 ש"ח).

כמה חיכינו

50 דקות.

מה הגיע

הדג שחה בכל כך הרבה רוטב שיכול להיות שהוא בכלל לא יודע שהוא הוצא מהים ועומד להיאכל. מנה רכה באופן לא נעים, טעימה יחסית אבל לא מעניינת, והכי מבאס – ממש לא חריפה מספיק כדי להיקרא מרוקאית. הדג לווה בסלט גזר שאפשר לספר עליו שהוא סלט גזר, ובאורז עם שעועית ירוקה שעליה ניתן לספר שהמאמות לא יודעות להבדיל בין שעועית ירוקה (שהובטחה באתר) לאפונה (שהגיעה בפועל). קובה הסלק־בשר היה סוג של בדיחה: שלושה צמיגים סגולים קטנים ששכבו בקצוות מרוחקים של קופסת הפלסטיק השחורה. אם הם לא מסתדרים זה עם זה, איך הם מצפים שאנחנו נסתדר איתם? אגב, אם תהיתם מהו "סלט היום – מתחלף", באותו יום ראשון הוא התחלף לסלט ערבי. יש לי תחושה מעיקה שמדובר גם בסלט של אתמול ומחר.

בשורה התחתונה

יש לי אימא אחת וגם זה יותר מדי.

מתי?ראשון 12:30
איך ההזמנה?דרךאתר משלוחה
אפשר גם בטלפון 03-3002356

זמני המשלוחים: ראשון־חמישי 11:30־19:00, שישי עד 16:00
אזור חלוקה: תל אביב, רמת גן, גבעתיים ויפו
מינימום הזמנה: 60 ש"ח
דמי משלוח: 12 ש"ח

עוד משלוחי אוכל ביתי מומלצים

קיטון

קיטון שולחים עם הארוחה פיסת נוסטלגיה. זה יכול להיות שניצל, גפילטע פיש או כל מאכל אחר ב־50 גוונים של אפור. תבקשו אקסטרה מפיות לנגב את השמאלץ.
5672528־03 או keton.co.il, כל יום 11:30־20:45, דמי משלוח: 12 ש"ח

ד"ר שקשוקה

תבשילים טריפוליטאיים, קוסקוס או שקשוקה? ד"ר שקשוקה יביא את זה אליכם חם, מתובל היטב ונספג באופן מושלם בלחם, כמו מישהו שבאמת מבין ללבכם. מתי כבר הדוקטור יקבל את ה־PHD בפסיכולוגיה שכל כך מגיע לו?
6822842־03 אוshakshuka.rest.co.il, ראשון־חמישי 12:00־23:00, שישי 12:00־כניסת השבת. דמי משלוח: משתנה לפי האזור

בכור את שושי

קוסקוס, מפרום, צ'רשי ועוד מנות טריפוליטאיות מעולות ששמו את פרדס כץ על המפה של הפודיז, ועכשיו יכולים להגיע בהזמנה הביתה.
6872895־03, ראשון־חמישי 10:00־16:00, שישי 10:00־14:00, משלוח חינם

גואטה

מי שבר מזל ונולד למשפחה טריפוליטאית יכול להביא קופסאות פלסטיק עם הפלא־אוכל הזה מבית ההורים, ומי שלא מאמץ לעצמו את השליחויות של גואטה כפתרון לדור שני למצוקת הקציצות ברוטב.
6813993־03 אוrest.co.il, ראשון־חמישי 10:00־22:00, דמי משלוח: 16 ש"ח

• בכור את שושי
• מאמות
• מסעדת גואטה
• קיטון
• בדרך אליכם: מדריך המשלוחים המלא של תל אביב
• ד"ר שקשו
• גואטה
• מדריך המשלוחים
• אוכלים שותים

• Facebook
• Twitter
• Email

המקום: פרדס כץ. השנה: 1966. שאול לוי, המוכר בכינוי בכור, מקים דוכן לתבשילי פתיליה עבור סוורי השוק הסמוך. האוכל טעים, כל תושבי השכונה באים לאכול, והדוכן מתבסס והופך למסעדת פועלים שבה מבשלת בתו של בכור – שושי. בהדרגה האוכל הטריפוליטאי העוקצני והמתובל היטב הופך בעזרת מקבץ אוהדים שרופים ומבקרי אוכל חדי לשון למוקד עלייה לרגל מכל רחבי הארץ. בשלב מסוים משפחת לוי משחררת את השליטה הריכוזית ומקימה סניף אחד בלבד ביד חרוצים בתל אביב. נדמה היה שבזה השלימו את מגמת ההתרחבות וחבל, כי לא פשוט להשיג מפרום וצ'ירשי עשויים כהלכה בתל אביב. אלא שהנכד של שאול לוי, שנקרא בשמו של הסבא, מחליט לפתוח מסעדה בלב תל אביב, וזה יקרה בתחילת השבוע הקרוב.

מדובר במסעדה עם דלפק גדול, רצפות מצוירות, ועיצוב שלא חיפפו בו, אף שגם פה הקונספט הוא מסעדת פועלים עם תבשילים שמחכים חמים על פלטות משעות הבוקר המאוחרות ומוגשות לפרולטריון המקומי שמטפטף פנימה. הלקוחות ניגשים לדלפק, מזמינים ומקבלים פינוק קטן על תקן מנה ראשונה, ואת התבשיל החם שהוזמן, כולל לחם, צ'ירשי וחמוצים. בשלב הבא הלקוחות לוקחים מהדלפק באופן עצמאי את הארוחה שלהם ומתיישבים לאכול (לא צריך לפנות, המלצרים יפנו אחריכם).

עסקית בשרית של מפרום, קציצות עוף, או פלפל ממולא עם קוסקוס או אורז תעלה 38־45 ש"ח. עסקית צמחונית (ומדובר במבחר עצום של תבשילים אטרקטיביים לצמחונים ולטבעונים) תכלול ירקות עם גרגרי חומוס, שעועית בכמון, תבשיל במיה על קוסקוס או אורז 33־35 ש"ח. בדיוק כמו בסניף האם או בסניף הסב בפרדס כץ יארזו לכם גם תבשילים לקחת הביתה (35 ש"ח לליטר), ויציעו לכם ארוחות לכנסים ולאירועים קטנים של עד 80 סועדים. בעידן שבו הפנסיות נשחקות ויוקר המחיה מרקיע שחקים, מסעדות פועלים אמיתיות הן היתרון האחרון של העובדים.

הטריפוליטאית של בכור, יהודה הלוי 39 (פינת נחלת בנימין), 5094599־03, ראשון־חמישי 10:00־17:00, שישי 10:00־15:00

• אוכל טריפוליטאי
• אתני
• מסעדה אתנית
• מסעדת פועלים
• צ'ירשי
• מפרום
• קוסקוס
• יהודה הלוי
• TAKE AWAY
• טייק אווי
• בכור את שושי
• ממולאים
• אוכל ביתי
• טייק אוואי
• TA
• חדשות האוכל
• מסעדות חדשות
• אוכלים שותים