הזמר, המוזיקאי והחתיך דיוויד לרנר מוציא את אלבומו החדש, "Achilles", וישיק אותו במסיבה בבתה וגריגה ביום שלישי הבא (9.7 20:00). לפני כן הוא יופיע במרתון היומולדת של לבונטין 7 ביום ראשון, 7.7, בלבונטין 7. הכניסה לשני האירועים חופשית

>> לנשום אמנות ורוח, להרגיש מחובר ואהוב // העיר של ליאב מזרחי
>> אור בקצה המנהרה וספסל לתכנון העתיד // העיר של מאיה ערד יסעור

1. בתה וגריגה

כמעט מדי יום אני רוכב מביתי שבגבעת הרצל, במעלה רחוב העלייה, ומגיע לבתה וגריגה. זה מקום שהוא בית. קשה להסביר את האלכימיה המדויקת של הבית הזה, שאהוב על רבים ושנוא על לא פחות מהם, שפתוח בשעות לא שגרתיות ונהיה מעין בר לעת ערב, שהכל בו פשוט נורא ובד בבד מתוחכם להפליא ומעודן מאד וסודי בהחלט, שתמיד משמיעים בו מוזיקה טובה ללא שיקולי טרנדים ומגניבות, וזה חשוב לי.
כאן כרתתי ברית עם חברתי היקרה ואחותי מבחירה שמרית לוסטיג (שגם התארחה פה במדור לפני כשנה), אחרי שהכרנו בחוג לספרות באוניברסיטה. לרוב אני מגיע לבד, כי זה מקום שמאפשר לך להנות מהלבד. וכשנמאס להיות לבד, מתפתחת מעצמה איזו שיחה מעניינת, כי זה מקום שאפשר לדבר בו. מקום של אנשים טובים, קצת מקוללים, קצת מבורכים, מקום שמתייחסים בו בכבוד לכולם ולא מצפים ממך להיות בו שום דבר מלבד את.ה.
זו הסיבה שבחרתי לקיים בבתה את מסיבת ההשקה לאלבום שליACHILLES, שתתקיים ביום שלישי, ה-9/7, בשמונה בערב. יוצגו עבודות של עידו אסולין ושי טרא ליטמן, שיצרו יחד איתי את עטיפת האלבום, לצד עבודת וידאו-ארט של נשמתי תמר פרי בשם SIGHT ותקלוט של Misstaken המהממת. תהיה השמעה של האלבום במלואו ואולי גם נשיר קצת. בואו להגיד שלום, לתת חיבוק, לעשות לב עם האצבעות.

2. גבעת נפוליאון

בגלגול אחר הייתי בכלל טריאתלט. בגיל 15 התאמנתי לקראת תחרות בגבעת נפוליאון שבפארק הירקון ועברתי שם תאונה די רצינית, שהובילה לקריעת גיד בקרסול ימין ולשמונה חודשים בגבס. הבנתי דרכה הרבה דברים. בין היתר – שאדם שנפצע הוא לא אדם פחות שלם. פשוט נוצרה בו שלמות חדשה. ACHILLES, או "אכילס" בעברית, הוא אלבום שעוסק, לעיתים קרובות באופן מוצפן, בפצעים הכי מדממים שלי. אבל מעל הכל, זה אלבום שמנחה אותו העיקרון שרק יצור חי יכול להיפצע. שדם יכול להיות גם עדות לחיים.
אנחנו חיים בתקופה של שפיכות דמים. חייהם של חפים מפשע נפגעים ונגמרים בכל כך הרבה מקומות. רודנים מתייחסים לחיינו בזלזול בוטה, שולחים אותנו להילחם על טוהר ערכים שאין בהם אהבה וחיים. ובתוך כל החושך הזה מפציעות אלומות אור. אני כל כך מקווה ש"אכילס" הוא אלומה כזו ומקדיש אותו לכל מי שנפצעה, דיממה, חשבה לרגע שזה הסוף שלה והמשיכה לחיות עם הפצע. פצע יכול להפוך לפרח. הנה אלבום שהוא פצע שהפך לפרח.
גם גבעת נפוליאון, בשבילי, היא מקום כזה. התעקשתי להתיידד איתו שוב. אני חוזר לשם מדי פעם כדי להיזכר, ולומד לאהוב דרכו את הפצע.

3. בכור את שושי

אני שרוף על המקום הזה. מקום של פעם, שמעלה בראש מילים של פעם, כמו חדר אוכל או מסעדת פועלים. האוכל בו הכי טעים שיש, העובדים חמודים ונעימים, והקהל בו הכי אקלקטי שתמצאו בעיר הזאת. מסעדה טריפוליטאית בשירות עצמי שלוקחת בהליכה את רוב מסעדות השף בעיר, שהכל בה הוגן, מזמין ומזין, עם מנות גדולות מדי שמתאימות לבחורים מגודלים כמוני.יד חרוצים 13

4. ענן

הבר של תומי, קובי והראל ברחוב רענן בפלורנטין הוא שמורת טבע של אנשים נעימים. הכל בו רך כמו ענן רענן, והמוזיקה, שמנוגנת מתקליטים, לא מתביישת לאתגר ולמתוח גבולות. החצר כל כך אפלולית שבקושי רואים בה וזה נהדר, כי אפשר לרגע להיעלם בתוכה, להתחפר בתוך עצמך או להישאב לאיזו שיחה. עוד מקום שאפשר פשוט להיות בו, ואני אוהב שנותנים לי להיות.רענן 7

5. פוק קפה

אני מת על המקום הזה, דווקא בגלל שהוא כל כך אמביוולנטי עבורי. תשכחו מכל מה שכתבתי קודם – פה חוגגים את הפוזה. זה המקום של היפים והנכונים, ואני אוהב אותו כי הוא גורם לי קצת להרגיש כזה. טוב לעוף בעד עצמנו.כפר גלעדי 48

מקום לא אהוב בעיר

אני הולך להסתבך עם כל כך הרבה אנשים, אבל יאללה: רמת אביב. גדלתי בשכונה דרומית ממנה, אבל איכשהו נשלחתי ללמוד שם ביסודי ובחטיבה. אני אספר לכם.ן מה אני זוכר משם, ויסלחו לי החריגים בנוף: קהילה מסוגרת, צפונבונית כמו בסרטים; התנשאות חסרת כל הצדקה על כל מי שאינו בן המקום, ונובורישיות אבל חצי דרך, בלי החוצפה של נובורישיות פול און (שאני מאוד מעריך דווקא), מה שהופך את העסק לקצת צולע. התיכון המקומי, שלא אנקוב בשמו, הוא כזה שבא לסרס כל שארית של פרא, צרפתי אך ורק בעיני עצמו. להתבגר שם כנער גיי, שאפילו לא הבין אז שהוא גיי, היה סיוט – עד שעברתי לתיכון אחר בצפון הישן והכל הסתדר בין רגע. אני ממש מקווה שהשכונה הזו השתפרה בעשור האחרון, ומחזק את ידיהם של כל הווירדוז המושלמים שהשכונה הזאת הצמיחה והוקיעה מתוכה.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"המבורגירלז" בתיאטרון הבית. זה בעצם מופע על חברות. מיה לנדסמן והילה גלוסקינוס בוחשות בקרביים זו של זו, כמעט הורגות אחת את השנייה מרוב אהבה, וזה אחד הדברים הכי יפים ומצחיקים שראיתי לאחרונה. מופע וירטואוזי כמו שהוא שטותי, על התפר שבין אהבת אמת לשנאה תהומית. לראות דחוף.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"דרך הייסורים של הגוף" מאת קלאריס ליספקטור. הגוף מעסיק אותי מאד כיוצר, וקלאריס היא האוטוריטה שלי בתחום. ההתבוננות הנועזת, היצרית ומשולחת הרסן שלה בדמויות משולי החברה, בצורות שונות של אהבה ושגעון – היא מרתקת בעיניי, כתובה באופן עילאי, ונתנה לי המון השראה בכתיבה של אכילס, ומלא מלא כוח מאז תחילת המלחמה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קטונתי. תתרמו לכל ארגון שמרגיש לכן נכון, העיקר שהוא פועל למען זכויות אדם, מי אני שאמליץ לכן? העיקר שתתרמו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מתלבט בין עידו אסולין, צלם מבריק, מאמן הכושר האולטימטיבי, חתיך הורס וחבר לעילא ולעילא, לבין הלל גבעון – מוזיקאית שלוקחת את כל הסצינה בהליכה, נשמעת כמו לונדון ופריז ותל אביב בבת אדם אחת, חברת נפש (בריז'יט מון אמור) ואישה משכמה ומעלה.

מה יהיה?
אין לי מושג. מה שבטוח – רק אנחנו נצילנו מידינו.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• בתה וגריגה
• בכור את שושי
• ענן בר
• POC קפה
• רמת אביב
• מיה לנדסמן

>> רוצים ליהנות מהטבה מיוחדת של30 ש"ח מתנה בהזמנה הראשונה? הורידו את אפליקציית משלוחה NOW והכניסו את קוד ההטבה TIMEOUT.להורדת האפליקציה של משלוחה NOW >>

אין על אוכל ביתי. עם כל המסעדות הרבות שאנחנו מבקרים בהם ועם כל אוכל הרחוב המופרע שאנחנו בולסים, בסוף מגיע הרגע שבו כל מה שאנחנו רוצות ורוצים זה משהו שבישלו לנו בבית, עדיף מהמאמא הבשלנית שאין לנו. המזון הביתי הזה, שאין לאף אחד מאיתנו זמן וידע להכין אותו במטבח הפרטי שלנו, הוא למעשה הגביע הקדוש של הטייק-אווי והמשלוחים. לא משנה אם זה אורז וקציצות, קוסקוס עם מרק ועוף, שניצל עם פירה, ממולאים נוצצים ומתפקעים, תבשילים מהבילים ועשירים – זה האוכל שאנחנו באמת כמהים אליו לפחות פעם-פעמיים בשבוע.

למרבה המזל, יש לנו את אפליקציית משלוחה NOW – אפליקציית משלוחי האוכל היחידה שנותנת לכם כסף בחזרה – ומשם בחרו עבורנו חמישה משלוחי אוכל ביתי ממיטב המקורות שלו בעיר. דמעות של התרגשות וגעגוע עלו בעיניינו. אמא, הו אמא, למה את לא עושה לנו כזה קוסקוס. חמישיית המקומות שנבחרו מייצגת את מיטב הז'אנרים של מטבח המאמות והאוכל המבושל, החל משלל קוסקוסים ותוספותיהם, דרך מגוון קציצות מבושלות ברוטב, ועד שניצל שהייתם רוצים להתכרבל איתו. בזה אחר זה החלו להגיע המשלוחים ממעוזי האוכל המיתולוגיים, תוך פחות מ-30 דקות, ממגוון פינות העיר – המטבחון בשוק הכרמל, קיטון בצפון דיזנגוף, גואטה היפואית, שושי את בכור מהסניף ביד חרוצים והמצטרפת הטרייה יחסית ג'ונאם משרונה מרקט. כמויות האוכל שנחתו במערכת היו גורמות גם למאמא הבשלנית הכי מגזימה לפעור עיניים. היה ברור שלפנינו משימה לא פשוטה, אבל מישהו צריך לעשות אותה.

אספנו את חברי המערכת ועוזריהם (כלומר, חברי המערכות האחיות שלנו כמוהשולחןוכל מי שמתגעגע לאוכל ביתי מבושל, כלומר כולם) סביב שולחן ארוך שהיה צר מלהכיל את התקרובת המפוארת, טעמנו מכל מנה, מכל תוספת ומכל רוטב שנשלח לצידה, ערכנו דיון השוואתי נוקב על כל אחד מהמשלוחים וגם בהשוואה זה לזה בניסיון לבחור את הטוב מכולם מבלי להתקוטט פיזית ואפילו כמעט הצלחנו. המשלוחים נבחנו על פי מדדים כמו טעם, כמות, טריות, ניראות וכמה היינו רוצים אמא שתבשל לנו ככה כולל הגשה רשמית של בקשת אימוץ. גם הפעם, כמו בחלק מהז'אנרים הקודמים שבדקנו בסיוע משלוחה Now, זהות הנמצחת נקבעה פה אחד. והפה הזה היה מלא באוכל טעים ושמח.

הכי טעים: גואטה

טוב, תשמעו, ידענו שהאוכל מגואטה יהיה טוב כי אנחנו אוכלים שם מדי פעם, המסעדה היפואית עם האוכל מהמגרב לא מאוד רחוקה ממקום מושבה של מערכת טיים אאוט, אבל האיכות של המנות שהגיעו אלינו הדהימה אותנו: הקוסקוס היה כה מעודן, אוורירי וחלומי חרף הגעתו במשלוח, שאפשר היה לאכול אותו בהנאה גם בלי שום תוספת. יחד איתו הגיע תבשיל טבחה בסאלק אדיר בטעמיו – שעועית שהתבשלה ארוכות עם בשר ועלי מנגולד – שהשתלב בקוסקוס כאילו נולדו להיות יחד, ובנוסף גם מפרום תפודי עצום מימדים ועז טעמים, קציצות דגים ברוטב פלפלים אדום נהדר, ובונוס של קיפתא ברוז (קציצות עוף) שהיו מעט יבשות אך קיבלו באהבה את הצ'ירשי המעולה שהגיע לצד המנות. כזה אוכל היינו שמחים לקבל כל יום לארוחת הצהריים.להזמנת משלוחה NOW מגואטה וצבירת 10%קאשבק

הכי ביתי: בכור את שושי

מסעדת התבשילים המיתולוגית מפרדס כץ היא החיים עצמם, והסניף התל אביבי שלה אינו נופל ממנה באיכותו ובביתיותו. אפשר ממש לדמיין את הסירים העצומים שבהם האוכל של בכור ושושי מתבשל, ואם הם מוכנים לצרף למשפחה צאצאים חדשים אנחנו מתנדבים לתפקיד מיד. הדבר המדהים שבלט מיד היה הכמויות. אלה הכמויות שאמא הייתה מעמיסה עליכם אם הייתם נולדים לעדה הנכונה. כל מנה נדיבה מספיקה לשני אנשים רעבים לפחות (וכנראה שיותר), וכמויות הקוסקוס והאורז היו יכולות להאכיל פלוגה שלמה. גם כאן בלט לטובה תבשיל שעועית ובשר אדמדם ומספק, צ'ירשי מעולה, ומרק ירקות מוצלח שבו השתכשכו קציצות עוף נדיבות מימדים כבנות לוויה לקוסקוס. בתום הטעימה נשאר המון אוכל, והוא היה כרה ביתי שעברנו לגור בתוכו ופתרנו את משבר הדיור.להזמנת משלוחהNOW מבכור את שושי

הכי בריא: ג'ונאם

ג'ונאם, המצטרפת הכי טרייה ברשימה לז'אנר האוכל הביתי, היא גם המסעדה היחידה שלא הכרנו מרגעי הגעגוע הקודמים שלנו לאוכל ביתי ומבושל. היא החלה את דרכה בשוק הכרמל ועברה משם לשרונה מרקט, מקום שבו באמת היה חסר קצת סול-פוד ביתי. המנות שהגיעו התבלטו מיד בצבעוניותן, בריאותן וקלילותן בהשוואה לתבשילים הכבדים והשמנמנים שמזוהים עם מסעדות מאמא לסוגיהן. התפעלנו בעיקר ממה שבג'ונאם קוראים לו באנדרסטייטמנט "סלט חזה עוף", כשלמעשה מדובר בנתחים עסיסיים עם תיבול שווארמה כורכומי שמתערבבים יפה עם סלט על בסיס כרובים וגזר. גולת הכותרת הייתה אסופת רטבים מרשימה שליוותה את המשלוח, ובראשה קרם לימון כבוש ששידרג דרמטית את העוף הצלוי שהגיע עם קוסקוס, כמו גם טחינה צהובה עם ארומה וטעם קלים של עמבה. כיף.להזמנת משלוחהNOW מג'ונאם וצבירת 5% קאשבק

הכי יהודי: קיטון

המסעדה היהודית המזרח-אירופית הוותיקה והאהובה מדיזנגוף הרעיפה עלינו את אחת מהמתנות הגדולות שלה למין האנושי: שניצל בגודל בלתי נתפס – אנחנו רציניים, הוא היה יותר גדול מהראש שלנו – שהגיע חמים ופריך (הישג לא קטן לשניצל במשלוח) ועם כמות לא קטנה של פירה וצימעס. היה זה שניצל שכל אם ואב בישראל צריכים ללמוד ממנו שיעור. רצינו להתכרבל בו, להניח עליו את ראשנו העייף וללחוש לו מילות אהבה, אבל היינו צריכים לטעום גם את קציצות הבקר המבושלות שהגיעו לצדו. טעמנו. הן היו קציצות מבושלות גדולות בתיבול מזרח-אירופאי רגוע, ולמרות שתחילה היה נדמה שחסר להן רוטב הן היו עסיסיות מספיק גם בלעדיו. האשכנזים שסביב השולחן התאכזבו מהיעדר גפילטע וחזרת, אבל ככה זה אשכנזים, אף פעם לא מרוצים.להזמנת משלוחה NOW מקיטון

הכי תל אביבי: המטבחון

דור שלם של תל אביבים גדל על הבישול הביתי של המטבחון, שהיה במשך שנים רבות ברירת המחדל המועדפת על כל מי שכמהה למעט טעם של בית. כל כך הרבה לילות של געגוע עברו עלינו במסעדה הקטנה והכיפית על גבול שוק הכרמל, שכמעט וחשבנו שאמא באמת שלחה לנו אוכל לעבודה. מנה יפה ונדיבה של כרוב ממולא, עם טעמי שמיר דומיננטיים כנהוג בעדות מזרח אירופה, הייתה סוגרת לנו פינה יפה של לאנץ' בימים כתיקונם ויחד איתה הגיעה מנה של קוסקוס עם מרק ירקות ביתי עם סלק וסלט כרוב בצד. יש לא מעט ימים גרועים שהיינו יכולים להציל עם אוכל מנחם כזה לעת ערב.להזמנת משלוחהNOW מהמטבחון וצבירת 5% קאשבק

>> רוצים ליהנות מהטבה מיוחדת של30 ש"ח מתנה בהזמנה הראשונה? הורידו את אפליקציית משלוחה NOW והכניסו את קוד ההטבה TIMEOUT.להורדת האפליקציה של משלוחה NOW >>

• משלוחה NOW
• אוכלים שותים
• המטבחון
• בכור את שושי
• גואטה
• קיטון