• Facebook
• Twitter
• Email

בני, הגיע הזמן להמשיך הלאה. כמעט 30 שנה אתה עורך את המוסף הספרותי המוביל והחשוב בישראל, שמזה עשורים רבים מהווה את הבמה המרכזית לענייני השעה הספרותיים. בימים טובים יותר היה פרסום ב"תרבות וספרות" אבן דרך למשורר או לסופרת, ושירים מוצלחים במיוחד היו מועברים מפה לאוזן בבתי קפה או נשלחים באמצעים דיגיטליים בלווית סופרלטיב. הימים האלה הולכים ומתמעטים.

בשנים האחרונות, לצד מה שמסתמן כעניין ההולך ונמוג של הישראלים בספרות בכלל ובשירה בפרט, מצאת את מה שחשבת שהוא הנוסחה: סימני קריאה! טורי דעה בצורת שורות שיר! הסקנדל השבועי בצורה פואטית. וכשגם זה לא הספיק, מתחת את הפפיון ודהרת באוטוסטרדת ההטרלות: מירי רגב – מופלאה; שרה נתניהו – אלוהית; משגלים עם מעריצות צעירות – לגיטימי; נשים – אל תתנו להן עטים; שמאלנים – בכיינים. ובני ציפר? בני ציפר נושם פסגות הרים, אפו בעננים. בני ציפר חזר בתשובה. התשובה: פרובוקציה.

כדי להגדיל ולעשות פרסמת בעמוד הראשי של המוסף רשימה ספק-היתולית ספק-רצינית עליך בעצמך: "אני חושב שבני ציפר הוא אחד העורכים הטובים בישראל", נכתב שם, "אין טעם להתחנף לבני ציפר … סופר נפלא, בעל סגנון ספרותי וירטואוזי … בני ציפר הוא מבקר ספרות מאותו סדר גודל" וכו', רק כדי לגרום לקורא להרהר: האם הוא רציני בפרסום הזה? האם מדובר באירוניה? האם זה בכלל משנה? לא, זה לא משנה, מרגע שהשתמשת ב"תרבות וספרות" ככלי לקידום הפרסונה הדנדית והמעודנת "בני ציפר", הגזמת.

שלא לדבר על הפיכת פסטיבל המשוררים במטולה לבית קברות מהלך, על שנים של הדרת נשים מהמוסף, התבטאויות גזעניות וניסוחים עילגים במכוון כדי לקלוע להמון המדומיין שאותו אתה מנסה להוביל לפתחך – בשביל מה, בעצם? איזו דמות חולנית יש לך בדמיונך? מתי איבדת את הקשר למציאות שבתוכה אתה אמור לפעול ולעבוד והעדפת לרחף בשמי העולם המדומיין שבו אתה, שרה נתניהו ובודלר מתענגים ממנעמים אקזוטיים שמוגשים לכם בידי משוררים ושמאלנים מובסים?

אתה מתלונן שנהיית "למוקצה מחמת מיאוס" בקרב שמאלנים, אך התלונה הזו ורחשי לבך בעניין יחסיך עם בני הזוג נתניהו מגלים עד כמה דוחקת השעה, ועד כמה שכחת מה תפקידו של עורך ספרותי. תפקידך אינו להיות "בני ציפר" במשרה מלאה. זאת ידעו היטב קודמיך בתפקיד, בהם יורם ברונובסקי ובנימין תמוז. אם זה רצונך – אנא, עשה מה שכל הקהילה הספרותית בישראל מחכה ובקש מחברך הטוב בנימין נתניהו להתמנות לנספח התרבות בפריז, או דבר מה מעין זה.

לכל מקטרגיך ומבקריך לא אכפת מה"התפכחות" שלך. הם לכל היותר לועגים לכך. אכפת להם מהבמה הכל כך חשובה שעליה אתה מופקד ואותה אתה מפקיר כבדיחה שבועית, מעין מוסף משמים ומבדח בעל מאמרים ורשימות חסרי מעוף במקרה הטוב, בלי להבין עד כמה עצם הקיום של "תרבות וספרות" הוא בבחינת אוויר לנשימה לספרות הישראלית הנאבקת על כל עמוד מודפס בעיתונות. אם חשובה לך הספרות בישראל, הנח ל"תרבות וספרות", הגש את התפטרותך מעריכתו. שכחת מהו תפקידו של עורך מוסף ספרותי.

* גילוי נאות: הכותב פרסם שירים במוסף "תרבות וספרות" והפסיק לשלוח שירים לפרסום לאחר שחתם על עצומה הקוראת להחרים את פסטיבל מטולה בניהולו של ציפר

• הארץ
• בני ציפר
• ספרים
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

בני ציפר הצליח במשך שנים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כלומר לכתוב טור שנראה כמו פרודיה עצמית ועדיין להתקבע כדמות תרבותית. הגבול נחצה סופית מוקדם יותר השנה, כשכתב בשבח ניצול מיני של מעריצות צעירות על ידי אמנים בשם היצירה. הטור הבעייתי הוביל להתפטרותו של הכותב ולהתנצלות על הדברים שכתב "תחת מסכה". למרות הסערה הוחלט להשאירו בתפקיד המנהל האמנותי של פסטיבל המשוררים במטולה (שיתקיים ב־9.6־12.6), דבר שעורר מחאה מצד משוררות ומשוררים רבים. הדבר הכי טוב שיצא מהפרשה העגומה הזאת הוא פסטיבל תיקון החדש לשירה, שיזמה המשוררת והמתרגמת טל ניצן.

"הפסטיבל נולד מתוך מחאה חסרת תקדים. יותר מ־120 משוררים חתמו על גילוי דעת שבו הצהירו שיסרבו להשתתף בפסטיבל מטולה כל עוד ציפר הוא המנהל, וגם אוהבי שירה רבים הודיעו שידירו רגליהם ממטולה", מפרטת ניצן. "פסטיבל תיקון בא לתת מענה ואלטרנטיבה הן למשוררות ולמשוררים והן לקהל. זהו פסטיבל שירה אלטרנטיבי, עצמאי, שיש בו ביטוי לכוח נשי: נשים עורכות אותו ויש רוב נשי בקרב המשוררות המשתתפות. הפסקנו לחכות שיואילו להעניק לנו מקום והקמנו במה לעצמנו".

ניצן מתייחסת לצד השני של המחאה, שנובע לטענת רבות מהדרת נשים ותיקה ממוסף הספרות של "הארץ" בעריכתו של ציפר.

ניצן מספרת שעקב הביקוש הרב בקרב אמניות ואמנים לקחת בו חלק הוחלט שלא להסתפק במיקום בודד והפסטיבל ינדוד ברחבי הארץ: "ההיענות ליוזמה שלנו הייתה סוחפת ומרגשת, והפסטיבל גדל מעבר למה שיכולנו לקוות: משוררות ומשוררים רבים ביקשו להצטרף, מוזיקאים שמזדהים עם המסר שלנו התנדבו להופיע, גלריות הזמינו אותנו להתארח, וכדי לענות על הגל הסוחף הזה הפסטיבל הפך לפסטיבל ארצי מתגלגל".

תיקון, שמסתמן כי יהפוך למסורת, נפתח בסוף השבוע שעבר בשדה בוקר, עבר משם לחיפה וכעת מגיע לירושלים (10.6) ולתל אביב. את המהדורה התל אביבית ינחו דנה לובינסקי ועינאד אזברגה, וישתתפו תהל פרוש, לורן מילק, רג'אא נטור, חבורת אטומיק, נטע וינר ואחרים.

פסטיבל תיקון, חמישי (9.6) 20:00, סטודיו קנטי, אברבנאל 57 תל אביב

• רג'אא נטור
• לורן מילק
• תהל פרוש
• פסטיבל מטולה
• בני ציפר
• נטע וינר
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• חבורת אטומיק
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

פעם היה לי לב

אסף סעדון (ידיעות ספרים)

הכתיבה של סעדון – "מישל וולבק הישראלי" אם במקרה בא לכם להסכים על משהו עם בני ציפר – מפליאה בעדינותה לנוכח הלהט לעסוק בטאבו, בגרוטסקה פיזית ובפוזות של אינטלקטואליזם ואקטיביזם.

אתם, שחיים יפה כל כך

מיכל פאר (אחוזת בית)

בנקודת מבט ילדית־בוגרת, בדיאלוגים ארוכים וצפופים ועם כותרת שהייתה זוכה במקום הראשון לו היה פרס לכותרת היפה ביותר, פאר מצליחה במשימה כמעט בלתי אפשרית: לספר על משפחה תל אביבית שאף אחד לא מרגיש שהוא כבר מכיר.

המכתב

ד"ר אורנה ראובן וד"ר יאיר אלדן (כתר)

עבור ד"ר אלדן אין זה ספר ביכורים, אבל עבור ד"ר ראובן כן. לחובבי הז'אנר ע"ש ארווין ד' יאלום מתגשם חלום: רומן ישראלי על מערכת יחסים בין מטופלת למטופל (ולא מטופלת ומטפל, שזה מרענן).

חוויית משתמש

נועה סוזנה מורג (כתר)

הסגנון של שלוש הנובלות המקובצות בספר מפתיע לנוכח הכותרת מטעה. זה לא מוצר פופ. הדמויות של מורג הן אמנם בנות דור ה־Y והטכנולוגיה היא נושא מרכזי, אבל הכתיבה רצינית ומדויקת.

החיים ומה שלבשתי

שלי גרוס (כתר)

ההצלחה של גרוס הייתה גדולה כל כך והשהייה ברשימת רבי המכר ארוכה כל כך, שקל לשכוח שהוא יצא לאור רק השנה. בשורת הצ'יק ליט הישראלית, מרק עוף לנשמה, שופינג ממוזג ביום חמסין.

מפורסם

גואל פינטו (ידיעות ספרים)

לא הספר הראשון של פליט ריאליטי ישראלי, אבל הספר הראשון של פליט ריאליטי ישראלי שעוסק בריאליטי. קריאה קלילה ועם זאת חוויה אמביוולנטית בלתי נמנעת לנוכח השילוב בין כתיבה וידויית לביקורת תרבות חריפה.

עיר הנידחת

עמית גולדנברג (כתר)

דיסטופיה יהודית היא ז'אנר שלא נחקר דיו. גולדנברג מעניק תקדים מעניין, שנון ואינטנסיבי בטירוף. אם השמועות הנכונות, עד סוף העשור הוא יהפוך לקאלט של ירושלמים.

בריכה כמעט אולימפית

רוני ברודצקי (כנרת)

בכתיבה של רוני ברודצקי יש משהו מבעית: היא מזכירה מאוד את הכתיבה של סופרי דור תש"ח, ובכל זאת היא נשית ועכשווית. הבחירה לשחק דווקא במגרש הזה הופכת להצהרה אירונית ברומן עמוס פוליטיקת זהויות סמויה.

השתיקות

יובל ירח (כנרת)

רומן הביכורים של ירח (שפרסם בעבר קובצי סיפורים קצרים) מבוסס היסטורית על יומן של קרובה של המשפחה שהסתירה את אמו בשואה, אבל הסיפור הוא לא שלה אלא סיפורה של האם, ואין מדובר ברומן היסטורי אלא בסיפורת עדינה ומעמיקה על חוסר היכולת לספר.

כמעט שם

רועי סלמן (ידיעות)

ספר הנוער היחיד ברשימה יכול להיות מהנה גם למבוגרים. היופי בסיפור ההתבגרות של זוהר הוא הניסיון ללמוד את העולם, להכיר אותו היכרות אינטימית, תוך כדי הניסיון להתחבא ממנו כדי לא לחבל ביכולת להכיל אותו.

• מיוחדים
• מישל וולבק
• בני ציפר
• שלי גרוס
• החדש והטוב: יצירות הבכורה הטובות של 2016