Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
רוקדים כאילו זה 2004: מסיבת 20 שנה למועדון הברזילי המיתולוגי
פגישת המחזור של הברזילי
בעוד כשבוע תתקיים מסיבה שתגרום את בני גיל המעבר, פלוס מינוס, לצאת לחוגג את חגיגות שני עשורים ללידתו של המועדון הכי אייקוני בצד הזה של האלטרנטיב. כל הדי.ג'יים שאהבנו, ובלוקיישן המקורי, ויש לכם מסיבה שמצדיקה את הנוסטלגיה
"הייתי שם כשסגרו את הסופהביט ופתחו את קפה ברזילי/ הייתי שם כשסגרו את ברזילי ופתחו את… ברזילי". במילים האלה מתוך השיר "מאבד את הקצה" קעקע קוואמי, אי שם ב-2007, את מועדון הברזילי בתולדות חיי הלילה התל אביבים. לא שהיה חסר לו שיעשה היסטוריה – למשך שש שנים אייקוניות, זה היה המקום להיות בו אם רציתם לרקוד למשהו אלטרנטיבי. ולמרות שמאז 2010 אין לו מקום פיזי, הברזילי חוגג 20 שנה להקמתו כמו שרק הם יודעים – במסיבה!
בשבוע הבא ביום חמישי (3.10) תתקיים מסיבת פגישת מחזור 20 שנה, ריוניין בעגה אנגלית, למועדון המיתולוגי. לא צריך יותר מהצצה קלה על הפוסטר כדי לזהות את הלוק המאפיין של המקום, זה השתלט על תל אביב בחצי השני של העשור הראשון למילניום, עם אותה פלטת צבעים ואתו תלת פאזי. הלוקיישן יהיה נוסטלגי גם הוא, שכן המסיבה תתקיים בחלל בו פעל המועדון בשנותיו האחרונות – הרכב 13, שלאורך השנים הפך למועדון "האזור". המסיבה תתחיל ב-16:00, אבל תימשך עד השעות הקטנות של הלילה, כי בלילה אנחנו הולכים לחגוג כאילו זה 2004.
מיתולוגיה תל אביבית. ברזילי. צילום: בן פלחוב
אם כן, עכשיו האזור יתמלא מחדש באותם הדי.ג'יים שהובילו את הליין המוזיקלי האלטרנטיבי שהמועדון נתן לו בית. אנשים כמו צח זמרוני וטל ארגמן, סאבו/ננור, אורי שוחט, אלעד רון, די.ג'יי מש, Mute & Scruff, טובי ועוד, כשביניהם גם ירון דנוך, האיש שמאחורי המעודון. הברזילי הוקם כקפה ברזילי ברחוב – כן, כבר ניחשתם – ברזילי, שם פעל במשך שנתיים עם מרתף מועדוני שאירח מסיבות היפ הופ, דראמנ'בייס ומוזיקה אלטרנטיבית בכלל, בשנים בהם המיינסטרים הישראלי הכיר בעיקר את סאבלימינל וטייסטו. לאחר שנתיים המועדון עבר ללוקיישן ברחוב הרכב, שם פעל במשך 4 שנים, עד סגירתו ב-2010. 20 שנים לברזילי, 3.10, 16:00 עד השעות הקטנות של הלילה.לפרטים וכרטיסים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מנות האבוקדו הכי שוות בתל אביב, כי אנחנו יודעים שאתם מכורים
הברוסקטה, האבוקדו, האל יעזור. ברוסקטה אבוקדו של אייל שני. צילום: לני אלוורז
הפרי הירוק הפך בשנים האחרונות למלך הטרנדי של המטבח, ובצדק. אבל לפני שהוא היה כוכב ממותג של היפסטריזם מהזן המאוחר, הוא בראש ובראשונה חומר גלם חלומי. אז יצאנו למצוא את מנות האבוקדו המעניינות, המיוחדות והטעימות ביותר בעיר, וחזרנו שבעים
כאילו שאנחנו צריכים תירוצים לחגוג לו, היום זה הוא יום האבוקדו הבינלאומי. מה מביאים לפרי שגם ככה יש בו הכל? ובכן –את מנות האבוקדו הטובות והטעימות יותר בעירנו, כאלה שעושות חסד עם חומר הגלם המופלא ומציגות את הירוק ירוק הזה במלוא תפארתו. אלה הם מנות האבוקדו הכי טובות בתל אביב.
סשימי, אבוקדו ויוגורט | בר 51
בבר 51 מגישים את אחת המנות המבריקות בעיר, כזו ששמה את חומרי הגלם בלב העניינים ולא מבזבזת זמן עם דאווינים מיותרים. סשימי פלמידה, אינטיאס או דג טרי אחר, שלצדו מונחים בנדיבות נתחי אבוקדו נהדרים ומומלחים קלות, יוגורט חמצמץ וסלטון עלים רענן עם חזרת מגורדת מלמעלה שמיטיבה עם הביס. בקיצור, מנה לתפארת. 68 ש״ח,לפרטים נוספים
הקו המרענן ממשיך עם המנה הנהדרת הזו של פסטל המחודשת, בניצוחו של שף גל בן משה. המנה המדוברת מורכבת מעלים ירוקים , פרחי קישוא עדינים ואבוקדו צלוי עד להשחמה קלה, וארומה מסקרנת וממש מפליאה. הכל מתובל בויניגרט יוזו ארומטי ומרענן גם הוא. 62 ש״ח,לפרטים נוספים
ירוק לו ירוק לו. סלט ירוקים ואבוקדו בפאסטל. צילום: חיים יוסף
ברוסקטה אבוקדו | פורט סעיד
בפורט סעיד (ובעוד כמה ממסעדות הבית של אייל שני) מגישים ברוסקטת אבוקדו מהאגדות – לחם מצוין וקלוי היטב, עליו מונחים בנדיבות יתרה צ׳אנקים של אבוקדו שלא מביישים מטע מקסיקני כהלכתו. אין עוד הרבה מה להוסיף חוץ מזה שהביס מושלם, שם את האבוקדו במרכז, ואנחנו מוכנים לטרוף את המנה אחת ליממה לפחות. כלומר,אם תשרדו את התור. 46 ש״ח,לפרטים נוספים
ברוסקטה אבוקדו. צילום: אריאל עפרון
שרימפס ואבוקדו | פרא
בפרא מגישים מנה אבוקדו נהדרת וחפה מיומרות מיותרות שמתמקדת בחומר הגלם המופלא שלשמו התכנסנו. אל האבוקדו הנאה מתווספים שרימפס טריים, מופלאים גם הם, ורוטב שרימפס קוקטייל שמנצח על המנה כולה. זה מה שנקרא, פחות זה יותר. 62 ש״ח,לפרטים נוספים
אחת המנות האייקוניות של עירנו: כדור אבוקדו עגול, עשוי ללא רבב, שלמעשה עוטף ומחביא דג אינטיאס טרי, שילוב שמתגלה כאידאלי. לחגיגה הזו מתווסף גם איולי נענע רענן ומעקצץ, שקדים, בזיליקום וקולי סלק סגלגל שמוסיף צבעוניות נהדרת. 88 ש״ח,לפרטים נוספים
טרטר דג ים עטוף באבוקדו. שילה (צילום: איליה מלניקוב)
פאנקו אגה אבוקדו | מן טן טן
במנטנטן מגישים מנה יפנית מסורתית שמגלה לנו שאבוקדו הוא תוצר מושלם גם בצורתו המטוגנת. טוב נו, מה לא מושלם בצורתו המטוגנת? פה מדובר באבוקדו מטוגן בציפוי פריך של פנקו יפני – הוא פריך, קראנצ'י וערב לחיך. האבוקדו הרך מתרכך אף יותר בתהליך הטיגון, ולכן מומלץ אפילו יותר. 42 ש״ח, לפרטים נוספים
לקראת מסיבת העשור לברזילי: ראיון עם גרנות ממודסלקטור
יש לו גישה מדהימה ללהיטים והוא בכלל לא מתלהב מכסף. הוא משתמש הרבה בהומור אבל גם רוצה שתקחו אותו ברצינות. גרנות ברונסרט, חצי הצמד המיתולוגי מודסלקטור, מגיע להרים את מסיבת העשור לברזילי ומספר על הקשר המיוחד שלו לתל אביב
"כסף זה נחמד, אבל סטריט קרד שווה הרבה יותר", אומר לי גרנות ברונסרט (37), חצי ממודסלקטור ושליש מ־Moderat, שני הרכבים מופלאים, אך שונים בתכלית, שנעים על קו תפר מורכב במוזיקה האלקטרונית. לברונסרט ולשותפו זה יותר מ־20 שנה, סבסטיאן סזארי, יש זיקה טבעית ללהיטים – במובן האונטולוגי של המילה. אך השניים לא מתאימים את עצמם לקטגוריות בנאליות כמו כמות מכירות, השמעות או מצעדים. הם מצליחים לקלוע באופן אינטואיטיבי לאטום של הפופ ולפצח אותו טוב טוב. במקרה שלהם, כל האמצעים כשרים, גם אם זה כרוך בהתעסקות עם צלילים ועם השפעות מאזורים מוזיקליים שטהרני הטכנו סולדים מהם: אלקטרו, היפ הופ בנגזרותיו הקלאביות, דאבסטפ ועוד.
בשישי הקרוב ישוב ברונסרט לישראל לתקלט בחגיגות העשור לברזילי, מקום שפקד מספר פעמים בגלגוליו השונים. את הראיון פתחנו דווקא בדיון על עיר הנפש התאומה של תל אביב.
כמעט כל כתבה על מודסלקטור מתחילה בתיאור שלכם כ"ג'וקרים של סצנת הטכנו חמורת הסבר של ברלין".
"כן. זה די מעצבן. התיאור הזה מניח שיש בכלל דבר כזה 'הסאונד של ברלין'. הסאונד שמדברים עליו אמנם קיים כאן, אבל הוא מתקיים לצד עוד הרבה דברים אחרים. יש פה יותר מסצנה אחת ולא כל 'הסאונד של ברלין' הוא טכנו אפל ורציני, ואף אחד לא מתייחס אלינו כאן בתור 'הג'וקרים'".
יכול להיות שאלו גלגולים של סטריאוטיפים שקיימים על העיר. הקונספט של "הסאונד של העיר" מושפע, גם אם בעקיפין, מ"טרילוגיית ברלין" של דיוויד בואי או ומ"ברלין" של לו ריד.
"תראה, אני נולדתי וגדלתי בעיר הזאת ואני מתכוון להישאר בה כל חיי. עברתי איתה הכל – מחומות שנפלו עד סצנות שנפלו. אבל בשנים האחרונות השתנו כאן לא מעט דברים. הגיע לעיר דור חדש של מפיקים, יוצרים, אמנים ובליינים, וכל תשומת הלב התקשורתית הזאת מחייבת את המדיה להמציא רעיונות כמו 'הסאונד של ברלין'. כותבים בהתלהבות ובפליאה על מסיבות שאנשים נעלמים אליהן לשלושה ימים, אבל אנחנו חיים פה ככה כבר 20, אם לא 30 שנה. זה מה שהייתי עושה גם בתור נער".
עם זאת, מבין השמות הגדולים באלקטרוניקה – אולי מלבד טוד טרייה – אתם היחידים שמשתמשים באופן פעיל בהומור כחלק מפלטת הצבעים שלהם.
"זה נכון שזה פחות מקובל בברלין. אני מאוד אוהב את המוזיקה של חבורת Innervisions למשל, ואני חבר מאוד טוב שלהם – אבל האסתטיקה שלהם באמת אחרת מאוד משלנו. הם יותר רציניים ויותר אמנותיים. זה תקף בכל התחומים של יצירת המוזיקה והתקלוט, לא רק בשמות שנותנים לקטעים ובמה שמופיע על העטיפה של האלבום. זה גם עניין של איך בונים סט, כמה זמן מחזיקים כל קטע באוויר ואיך ממקססים קטע לקטע".
אולי אפשר לומר שהצד האינטלקטואלי של העשייה שלהם יותר גלוי, בעוד אצלכם הוא יחסית מוסתר. זו הסיבה שיזמתם פרויקט כמוModerat?
"בהחלט. באלבומים של מודרט (הרכב נוסף של גרנות וסזארי בהשתתפות סאשה רינג, הוא Apparat – ע"ק), אנחנו באמת מנסים להתחבר לאווירה שונה, שמתכתבת עם הסצנה הזאת באופן מובהק יותר. למעשה הפרויקט הוקם כדי שיהיה לנו מה לעשות עם הקטעים שלנו שלא נשמעים כמו מודסלקטור".
למה אפשר לצפות קודם – לאלבום נוסף של מודסלקטור או של מודרט?
"מודרט. זה בהחלט יקרה קודם, כבר צברנו כמה שעות אולפן עם סאשה בדרך לקטעים חדשים".
זה יהיה הביקור "הרביעי או החמישי" שלו בארץ, ברונסרט מאשר, ונחמד לשמוע שהוא הפסיק לספור. הפעם הוא יגיע למסיבת העשור למועדון הברזילי המיתולוגי (שם יתקלט בגפו תחת השם Gernot), שעם אנשיו הוא מנהל יחסי עבודה וחברות כבר שנים. מלבד ברונסרט יתקלטו במסיבה גם קני לרקין, דאסטי קיד ושורה מרשימה של די.ג'ייז מקומיים. "זה יהיה סוף שבוע מעניין, יותר מסתם עוד טור במערב אירופה. באותו סוף שבוע נהיה בבולגריה, בתל אביב ובאיסטנבול".
איך הסצנה באיסטנבול?
"מדהימה. יש שם סצנת גייז מאוד חזקה, וזה מצוין לסצנת הטכנו מכיוון שהשתיים הולכות יחד. חיי הלילה בתורכיה במצב הרבה יותר טוב משהיית מצפה ממדינה מוסלמית עם נשיא מאוד שמרן, למרות שבזמן האחרון הוא עושה להם בעיות. אבל הם נותנים פייט".
אם הייתם צריכים לכתוב קטע שנקרא "Tel Aviv", כמו הלהיט שלכם"Berlin"מ־2011, איך הוא היה נשמע?
"קודם כל מאוד שמח, אבל גם אינטנסיבי ורועש. קטע שיאפשר לאנשים לפרוק את כל העצבים והרגשות שלהם בכמה שפחות זמן. יש לנו מערכת יחסים ארוכה עם העיר ועם ברזילי. אני כבר מחכה לפגוש שוב את ירון (דנוך, שהיה מבעלי המועדון בגלגוליו השונים – ע"ק). אנחנו קוראים לו ד"ר ז'יוואגו".
מה? למה ד"ר ז'יוואגו? הוא דומה לעומר שריף? יש לו נפש של משורר? הוא טיפוס חלוצי?
"לא, זה לא קשור לאיך שהוא נראה. הוא פשוט ד"ר ז'יוואגו וזהו. ירון יודע טוב מאוד איך לחגוג. השם הזה מתאים לו".
ד"ר ז'יוואגו ידע איך לחגוג?
"אני לא יכול לגלות לך. אתה עוד תכתוב את זה בעיתון".
התורים מחוץ למועדון, הרחבה בגן החשמל, היחסים הסבוכים עם המשטרה וכמובן, המוזיקה. האנשים שמאחורי מועדון הברזילי, שחוגג עשור בסדרת מסיבות בלוקיישן ברחוב הרכב, מנסים להיזכר מה בכלל קרה באחד המוסדות שעיצבו את חיי הלילה בתל אביב
סמנכל קריאייטיב מותגי ויאקום בישראל. היה מנהלו האומנותי של הברזילי בלוקשיין ברחוב הרכב והמנהל והיחצן של סוליקו, ניב הדס ובוטניקה, בלוקיישן בגן החשמל.
הדבר הכי קשה בלכתוב זיכרון על הברזילי, הוא שאת החלקים הכי טובים אני פשוט לא זוכר. וזה לא כי עברו עשר שנים, את הערבים המושלמים שכחתי כבר ביום שלאחר מכן. בערפל ספוג האלכוהול והגנג׳ה המשובחת (תחילת עידן ההידרו בתל אביב, פחות או יותר), עולות לי הבלחות של המסיבות של חבורת סוליקו, שבאותה תקופה היה לי הכבוד הענק להיות החבר החמישי בה, בתור מנהל ויחצן.
מוצ״ש, 400 בנות מרסקות את הרחבה הבתולית של קפה ברזילי שזה עתה נפתח בגן החשמל. מחוץ למועדון: 200 בנים שמחכים להיכנס בהמשך הערב. על העמדה: ארבעה סוליקו בסדר הקבוע: אחד מסמפל, אחד על הפטיפונים, אחד על המיקרופון ואחד מגלגל. אני זוכר ערבים שבהם רקדתי כל כך חזק, ברחבה כל כך מפוצצת, שאני די בטוח שלרגעים הייתי ממש באוויר. הרחבה בחלל התת קרקעי הדחוס קידמה קרחנה על סוגיה וידעה לספוג כל סוג של מוזיקת מועדונים. הווייבים והסקס אפיל נערמו עליה וזלגו אל תאי שירותים עמוסי זוגות וקבוצות, שמתקני נייר טואלט וכיסויי ניאגרות בהם רוסקו מרוב שימוש.
אני זוכר איך זה לעמוד בתור סלקטור בכניסה למסיבות הדראם אנ' בייס של אינפיוז, מול תור של 700 בליינים שמחכים להתפרק בתוך עוד סט מושלם של די. ג׳ייז מיוט, סקראף ובייסיק. בתור בליין, אני זוכר במעומעם ירידה למסיבות הפאג בימי חמישי, שבכל פעם לבשו צורה אחרת, אבל תמיד כללו הרבה עירום, ארנבים, סקייטים ומוזיקה מעולה מבית היוצר של משה קוטנר, אביחי פרטוק ודני בר הגאון. אני זוכר מסיבות ראשונות של הליין. מסיבת כיתה ד' של חבורת 1984 בימי רביעי, שהייתה אחת הפתעות המוצלחות ביותר בתל אביב. אני זוכר שלא היה פייסבוק, או אינסטגרם, ושיכולנו ליחצן מסיבות רק באמצעות מיילים, סמסים והזמנות מודפסות. אני זוכר שלא היו אייפונים, ושבגלל זה אין לי אף תמונה מאף מסיבה מהתקופה הזאת. אני זוכר שהזדקנתי בפאקינג עשר שנים! תודה רבה ברזילי, בהצלחה עם עשר השנים הבאות.
דריק מיי. צילום: בן פלחוב
ירון דיפ'ה אמור
המנהל המוזיקלי ורזידנט של הברזילי החל משנת 2006
במבט לאחור על החוויה האישית שלי במועדון ברזילי, התקופה בין 2006 ל־2010 עדיין נתפסת אצלי כרכבת הרים אמוציונלית. הגעתי למועדון כילד בן 23 מהפריפריה, עם רשות לנהל מוזיקלית את ליין הדגל של מועדון האנדרגראונד המוביל בעיר, ותוך זמן קצר נשאבתי לעולם האהוב/שנוא – מאחורי הקלעים של סצנת המועדונים.
זה היה בית ספר שבו למדתי מה זה להיות די.ג'יי, איך להרגיש את הקהל ולרגש אותו, מה זה מסיבה טובה, מה זה שיווק ואיך להתנהל מול אמנים ותחת לחצים. זו הייתה גם, צריך להודות – מלחמת הישרדות כלכלית. לא ברור מה גרם לנו לקחת את הברווז המכוער של אותן שנים – האוס וטכנו – ולדחוף אותו בכזאת אגרסיביות, תמימות או עיוורון? כלכלנים בטח היו מגדירים את הסיטואציה העסקית כ"סיכון לא סביר", אבל אף אחד מהם לא יוכל להסביר את התחושות באותם רגעים שהכול התחבר למסיבה מושלמת.
היו מועדונים יפים מהברזילי, היו כאלו עם סאונד טוב יותר או עם תאורה חמימה יותר, אבל את הטירוף ואווירת הקלאבינג המלוכלכת והסוחפת שהמחסן הזה ידע לייצר, אף מועדון לא מצליח לשחזר. הרגע שבו הבנתי מה יש לנו ביד, היה שניות בודדות לפני שדרייק מיי עלה לסט הבכורה שלו במועדון. הוא סרק את החלל באטיות וצרח לי לאוזן "זאת הולכת להיות בת זונה של מסיבה", איך אתה יודע, שאלתי. "תסתכל על הפאקינג וורהאוס הזה, במקומות כאלה הכול התחיל, בגלל המחסנים האלה אני פה".
ברזילי. צילומים: אלעד ברנגה ובן פלחוב
צח זמרוני
די.ג'יי, פרומוטר ומפיק מסיבות. הפיק ביחד עם טל ארגמן את הליינים: מסיבת כיתה ד' של 1984, ערבי 1984 – הצד האפל של שנות ה־80, אלקטרו פאניקה וערבי 1994
יום רביעי, השעה שבע בערב, השנה – 2004 – בצד השני של הטלפון אורן בלישה, רזידנט מועדון הפינגווין המקורי עוד משנות ה־80. "אורן?"
"אהלן צח".
"אתה שומע? אי אפשר לקיים הלילה את המסיבה באייס, הבוקר הייתה שרפה בגלריה והמקום מושבת, אבל מצאנו מקום חלופי – אנחנו עושים את המסיבה במקום שנקרא 'קפה ברזילי'. זה בסדר?".
"אתה רוצה להגיד לי שאתם מעבירים את המסיבה לבית קפה?".
מחוץ לאייס, היכן שהיום נמצא מועדון הלימה לימה האהוב, תלינו שלט שהודפס במדפסת ביתית מקובץ וורד: "1984 – הצד האפל של שנות ה־80 – שימו לב, המסיבה עברה ל'קפה ברזילי' רחוב ברזילי 5 פינת לבונטין בתל אביב. נתראה שם. אנחנו מתנצלים על אי הנוחות."
פייסבוק לא היה אז, וגם לא וואטסאפ, אינסטוש ושאר מרעין בישין, אז ליתר ביטחון העמדנו מישהו בכניסה לאייס כדי שיכוון את המגיעים ללוקיישן הנכון. לא היה בו צורך. כ־300 איש הגיעו היישר ללוקיישן החדש. מסתבר ששמועות רצות מהר בעירנו האהובה. החל מאותו הלילה התקיימו ערבי הצד האפל של שנות ה־80 ומסיבות כיתה ד' של הליין 1984 בקפה ברזילי, ולאחר מכן במועדון הברזילי על בסיס שבועי, עד יום סגירתו הסופית של המועדון. לדעתי היה זה יום שחור בחיי הלילה בישראל. בברזילי התקיימו המסיבות הטובות, המוצלחות, היפות והבלתי נשכחות שידעתי מעודי. לא שאני זוכר הרבה מאותם ערבים, אבל נדמה לי שהיה שם כיף. מאוד כיף. למעשה, ואת זה אני זוכר בוודאות, היה שם הכי כיף.
ירון דנוך (מימין). צילום: בן פלחוב
ירון דנוך
המייסד והבעלים של הברזילי
מ־1 עד 10 על מועדון הברזילי:
1מהדברים שלא היו בכל התקופה הוא כסף.
2מהמועדונים שאהבתי ונסגרו היו הסופה ביט והקוסמונאוט, שגרמו לי לפתוח את הברזילי.
3מקרים שיצאנו מהם במזל: במהלך מסיבה החליט אחד הבסים לעלות באש באמצע הרחבה וכובה עם מטף; חתיכה מהתקרה האקוסטית מעל הבר נפלה על ראשה של לקוחה שנפצעה קלות בנס; עופרי גופר, שתיקלט באותו הערב, חנה בחוץ ושכח להרים את ידית מעצור היד ברכב שהידרדר במהירות גבוהה ונכנס בדלת הכניסה למועדון. למזלו לא היו נפגעים.
4דברים שלא היו לפי שהברזילי נפתח: ליין מסיבות שמציע שלוש רחבות שונות באותו הערב; דאבסטפ; תרבות עמידה בתור מסודר בכניסה למועדון; אירוע אמנות כמו "איש בלי חולצה" ששילב מחול, מיצגים ואמנות פלסטית.
5אנשים שהברזילי היה קרש הקפיצה שלהם: סוליקו קרו, שהוציאו בתחילת דרכם את הלהיט "לא ציפיתי". בורגור, אמן הדאבסטפ ששאב את אהבתו לז'אנר ממסיבות הדאפסטפ במועדון. בברזילי הוא התחיל לתקלט את הסטים הראשונים שלו כדי.ג'יי ומפיק. אקסום, צמד ה-MC's מנתניה שהופיעו מול עשרות אנשים ברחבה, ותוך כמה שנים הייתה כל הופעה שלהם סולד אאוט. פילפלד, כשהיה גרפיקאי מתחיל ייצר פליירים למועדון. התפתח לאמן בינלאומי. דיפ'ה ובירי, צמד המפיקים האלקטרוניים, רזידנטים במסיבות הברזילי עד היום. מהימים שבירי היה בורח מהבסיס הצבאי לנגן עם דיפ'ה (שהיה אז הבוקר של המועדון) ועד היום. גם הם עושים את צעדיהם הראשונים בדרכם הבינלאומית – וידם עוד נטויה.
9האנשים שעשו את המועדון למה שהוא: ספי גולן, שי שטרקר, קובי אבן חיים, דיפ'ה, אלעד סונגו, בנג'י פלשקס, רנן, אילון ברגמן, אן שטרייכמן.
10סיבות למה לא אפתח את הברזילי שוב:
כאבי הראש שנגרמים מכל מבקשי פתקי השתייה; הריצה לסגור את המינוס; משטרת ישראל; עיריית תל אביב; לצאת לעבוד כל חמישי, שישי ושבת; תיקונים בלתי פוסקים של ציוד; התמודדות עם הפסדים ממסיבות עם כמות אנשים קטנה; אנשים מחפשים תוך זמן קצר מאוד ריגושים חדשים ; תככים בין מתחרים באים לידי ביטוי בין היתר בניסיון לגנוב דיג'ייז; כי באמת הגעתי לסיפוק ומיציתי את העניין.
צילום: אלעד ברנגה
ניב הדס
מנהל התוכן בסטארט אפ Nonissue , מבקר הטלוויזיה של גלריה ודי.ג'יי, תיקלט בברזילי על כל גלגוליו לאורך השנים וכן במסיבת הפתיחה, ב־4.11.2004
היחסים עם ברזילי הם לא משהו רציונלי שאפשר לפרק, לנתח ולנמק; כמו רומן לוהט עם בחורה לא הכי יפה, לא הכי חתיכה ולא הכי חכמה, אבל כזו שמושכת אותך באופן חייתי. הסאונד היה בינוני, הרחבה מג'ויפת, הכניסה לא מזמינה, השירותים קטנים, הבר אטי ולא יעיל ועמדת הדי.ג'יי צפופה, דחוסה ומתנדנדת עד שקשה לתפקד בה. ובכל זאת, המסיבות הטובות ביותר שבהן רקדתי, תקלטתי ונדפקתי היו בברזילי. ללא סייגים וללא תחרות. זה המקום שבו איבדתי את עצמי שוב ושוב רק כדי למצוא כמה שעות אחר כך גרסה משופרת יותר שלי, מפויסת ומאושרת. ואולי בעצם אין כאן יחסים של "למרות", אלא של "בגלל"; אולי כל אותם חסרונות, פגמים ונקודות תורפה הם הלכלוך, האופל והמוזרות שהופכים מועדון ממוצר מדף מנוילן, סטרילי ומתוכנן בקפידה לישות עגולה, שלמה ומורכבת. למועדון שהזיכרון הכי חזק ממנו הוא שאף אחד לא זוכר ממנו כלום.
צילומים: אלעד ברנגה ובן פלחוב
אלון וולמוט
מבעלי הבוטלג שמארח את הליין של ברזילי בשנתיים האחרונות
ברוב תקופת חייו של הברזילי, בשני הלוקיישנים שלו, לא גרתי בארץ. חזרתי לשנתיים האחרונות של הפעילות שלו והוא בהחלט השפיע עליי המון. הווייב הכללי שהרגשתי במועדון השפיע באיזושהי מידה על הרצון שלי להישאר פה, ואחר כך גם על הרצון שלי לפתוח מועדון בתל אביב. התבקשתי לנסות לתאר זיכרון ספציפי, אבל הכל מעומעם לי, בזמן כתיבת מילים אלה אני עדיין מתאושש ממסיבה משותפת עם הברזילי בבוטלג. מזל טוב ברזילי, ולחיים לעוד עשור!
חגיגות העשור לברזילי יחלובסדרת מסיבות חורףבברזילי הישן (הרכב 13) כשהראשונה תתקיים בשבת (13.12), 18:00. מסיבת העשור המרכזית תתקיים ב־23.1
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
