מדי יום אנחנו מארחים במדור הפופולרי "העיר שלי" את מיטב בנותיה ובניה של תל אביב-יפו, אמנים ומוזיקאיות, שפים ומסעדניות, סופרות וקולנוענים, אקטיביסטיות ומעצבים, וסוחטים מהם המלצות על מקומות אהובים שמיוחדים להם או סתם מקומות מעולים. מדי שבוע נקבץ כאן את ההמלצות המעניינות והמוצלחות ביותר שהצטברו באותו שבוע. והפעם: שני בתי קפה מיוחדים במיוחד שממעטים לככב במדור וחבל, שש חנויות ספרים אדירות, הצגה שהיא סוד עירוני גלוי מאז 1999 ומתחם שלפי מספר ההמלצות עליו לאחרונה – הולך להיות בלתי נסבל תוך שנתיים. מהרו שלא תפסידו.

>> השמיניה הסודית: 8 מנות תל אביביות חדשות שצריך לטעום עכשיו
>> יום שישי חזר: המקומות שאנחנו הכי אוהבים בשישי בצהריים בתל אביב

רגע אחד בשבוע // 6.7.2024 שבת 20:30 // הפגנת משפחות החטופים בגשר בגין

קפה 1 // בתה וגריגה

דיוויד לרנר מוציא אלבום חדש ומכניס אותנו לנבכי המקום שבו בחר לעשות מסיבת השקה:
"כמעט מדי יום אני רוכב מביתי שבגבעת הרצל, במעלה רחוב העלייה, ומגיע לבתה וגריגה. זה מקום שהוא בית. קשה להסביר את האלכימיה המדויקת של הבית הזה, שאהוב על רבים ושנוא על לא פחות מהם, שפתוח בשעות לא שגרתיות ונהיה מעין בר לעת ערב, שהכל בו פשוט נורא ובד בבד מתוחכם להפליא ומעודן מאוד וסודי בהחלט, שתמיד משמיעים בו מוזיקה טובה ללא שיקולי טרנדים ומגניבות, וזה חשוב לי. לרוב אני מגיע לבד, כי זה מקום שמאפשר לך ליהנות מהלבד. וכשנמאס להיות לבד, מתפתחת מעצמה איזו שיחה מעניינת, כי זה מקום שאפשר לדבר בו. מקום של אנשים טובים, קצת מקוללים, קצת מבורכים, מקום שמתייחסים בו בכבוד לכולם ולא מצפים ממך להיות בו שום דבר מלבד את.ה".לבונטין 2// העיר של דיוויד לרנר

מתחם // קריית המלאכה

אלבום הסולו הראשון של רוי סער מכיל הרבה מוזיקה ברזילאית, וגם בהמלצה הזאת יש מוזיקה ברזילאית. צירוף מקרים? אולי:
"מתחם התעשייה והאומנות המפלצתי הזה הוא באמת אבן יסוד עירונית. יש בו הכל, ונראה שבכל יום שעובר עוד גלריה, אולפן הקלטות או תיאטרון נפתחים בו. אני אוהב ללכת בין הבניינים, להקשיב ללהקות מחדרי ההקלטות ולדמיין שאני מקשיב לטייק שיכנס לאלבום הבא שלהן וזו בעצם השמעת בכורה פרטית. ממליץ לבדוק איזה אירוע קורה במרץ 2 (המרכז הדי חדש לתרבות אלטרנטיבית) ולקנח במסעדת א לה רמפה שמגישה אוכל מעולה ומארחת הרכב שמנגן סמבה מושחזת בימי שלישי"// העיר של רוי סער

אוכל רחוב // סופר פלאפל

נויה עדר מוציאה אלבום שני ומשיקה אותו בלבונטין 7, כשלא רחוק משם היא מסמנת את אחד הפלאפלים הכי ראויים בעיר:
"פלאפל מושלם במחיר שכבר אין בשום מקום אחר. יש שם כרוב כבוש אגדי וגם מדויקים בכמויות הסלט ומספר הפלאפלים, והכי נדיבים ומכל הלב של פעם. מתה על זה שאנשים עומדים מחוץ לדוכן ואוכלים, ותמיד יש תור קטן שמגביר את התיאבון. על הדרך מוזמנים כבר לבוא לשכנים לתרגל איינגאר יוגה בסטודיו הכי נפלא בעיר (גנגא יוגה, יהודה הלוי 43) שם אני תלמידה ומורה בשנים האחרונות. שורדת את האינטנס של החיים והתקופה האחרונה רק בזכות המקום הזה".אלנבי 113 // העיר של נויה עדר

לוקיישן // כיכר השוטר

האמן ליאב מזרחי מככב ביריד צבע טרי 2024 (פתוח עד מחר!) ומסגיר את אחד הספוטים החמודים בעיר:
"בפינת הרחובות בוגרשוב וטשרניחובסקי שוכנת כיכר השוטר. זו בעצם לא כיכר של ממש, אלא קרן רחובות. גינה קטנה כשחזית אחת שלה פונה לרחוב, צופה לגב של דיזנגוף סנטר. ברחבה הצנועה מפוזרים כסאות נוח ויש כמה בתי קפה מסביב. נעים לקחת קפה ומאפה, לשבת לרגע ורק להתבונן על אנשים עוברים. תיאטרון של ממש והצעה למנוחה כשאתם בין לבין".בוגרשוב פינת טשרניחובסקי// העיר של ליאב מזרחי

כיכר השוטר (צילום: ד"ר אבישי טייכר, ויקיפדיה – CC BY-SA 4.0)

הצגה // "אשכבה" // תיאטרון הקאמרי

רוי סער מוציא אלבום חדש ומספק המלצה תיאטרלית שהיא סוד עירוני שצריך להיות הרבה יותר ידוע:
"ההצגה'אשכבה' בתיאטרון הקאמריעלתה ב-1999 ורצה עד היום. היא עולה פעם בחצי שנה, בדרך כלל למספר הצגות בודד ומשמרת בקנאיות את הגאונות יוצאת הדופן של חנוך לוין. לאורך השנים צפיתי בהצגה למעלה מ-10 פעמים וכל פעם אני משתגע מחדש. הכאב שבהחמצה הוא בשבילי טריגר לבכי שקשה לעצור וסצנת נשירת העלים מהעץ מספקת את הקתרזיס העוצמתי ביותר שחוויתי בתיאטרון"// העיר של רוי סער

קפה 2 // קפה החשמל

מאיה ערד יסעור כתבה את היצירה הנהדרת "איך להישאר הומניסטית אחרי טבח ב-17 צעדים", וממליצה על מקום שנראה קשור לנושא:
"ברחוב החשמל 12 (סמוך לגלריה בן עמי) נמצא קפה החשמל, שם תמיד מקבלים את פניי בחיוך איציק, שיר ופיליפ וגורמים לי להרגיש שקפצתי רגע הביתה, עם המוזיקה שתמיד נשמעת כמו הפלייליסט שלי והמנה הקבועה שלי (קינואה תרד וקישואים – מומלץ) שלא נמאסת עלי אף פעם. בשעה חמש המקום עובר מטמורפוזה לבר יין משובח בשם 'המאוורר', ואם עבדתי עד מאוחר ובא לי לסגור את היום עם כוס יין, הם יפגשו אותי פעמיים ביום".החשמל 12// העיר של מאיה ערד יסעור

כמו לקפוץ רגע הביתה. קפה החשמל (צילום: מאיה ערד יסעור)

חנות // 6 חנויות ספרים בדרום תל אביב

נדב ליפשיץ מנהל ואוצר תערוכות בבניין אורי ליפשיץ (שהיה אבא שלו), ומרמה באופן יפהפה את הפורמט עם המלצה שמכילה שש המלצות:
"החלום שלי תמיד היה לפתוח חנות ספרים. אחרי תקופה ארוכה שנסגרו הרבה חנויות ספרים בעיר – אני עדיין שבור שלוטוס סגרו – נפתחות הרבה חנויות ספרים חדשות וזאת בשורה מאוד משמחת. אני נכנס כמה פעמים בשבוע לחנויות ספרים ומחפש לגלות דברים חדשים. האזור של דרום תל אביב נהיה מסלול חנויות ספרים נהדר עםהלפר, המגדלור, יוקה והמפלצות, סיפור פשוט, האגם הגווע וב' ספרים. בשבילי הבסיס של עיר הוא חנויות ספרים ואני שמח על פתיחת המקומות החדשים"// העיר של נדב ליפשיץ

ספוט // ספסל יעבץ // אוניברסיטת תל אביב

ולקינוח, מאיה ערד יסעור לוקחת אותנו למקום מיוחד באמת:
"באוניברסיטת תל-אביב יש ספסל המשקיף אל ריבוע מתכת שממסגר חתיכת ים בקצה הנוף – עבודה של דני קרוון שנקראת 'הספסל' (2017). על הספסל כתוב: 'ממקום זה נהג פרופסור צבי יעבץ, הדיקאן הראשון של הפקולטה למדעי הרוח, להשקיף אל הים ולתכנן את העתיד'. כשאני מגיעה לאוניברסיטה אני אוהבת לשבת רגע, להשקיף אל הים, לתכנן את העתיד ולשאול: פרופסור יעבץ, האם זה מה שתכננת?"// העיר של מאיה ערד יסעור

העתיד יתוכנן חלקית. ספסל יעבץ, אוניברסיטת תל אביב (צילום: מאיה ערד יסעור)

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• ❤ תל אביב
• קריית המלאכה
• בתה וגריגה

הזמר, המוזיקאי והחתיך דיוויד לרנר מוציא את אלבומו החדש, "Achilles", וישיק אותו במסיבה בבתה וגריגה ביום שלישי הבא (9.7 20:00). לפני כן הוא יופיע במרתון היומולדת של לבונטין 7 ביום ראשון, 7.7, בלבונטין 7. הכניסה לשני האירועים חופשית

>> לנשום אמנות ורוח, להרגיש מחובר ואהוב // העיר של ליאב מזרחי
>> אור בקצה המנהרה וספסל לתכנון העתיד // העיר של מאיה ערד יסעור

1. בתה וגריגה

כמעט מדי יום אני רוכב מביתי שבגבעת הרצל, במעלה רחוב העלייה, ומגיע לבתה וגריגה. זה מקום שהוא בית. קשה להסביר את האלכימיה המדויקת של הבית הזה, שאהוב על רבים ושנוא על לא פחות מהם, שפתוח בשעות לא שגרתיות ונהיה מעין בר לעת ערב, שהכל בו פשוט נורא ובד בבד מתוחכם להפליא ומעודן מאד וסודי בהחלט, שתמיד משמיעים בו מוזיקה טובה ללא שיקולי טרנדים ומגניבות, וזה חשוב לי.
כאן כרתתי ברית עם חברתי היקרה ואחותי מבחירה שמרית לוסטיג (שגם התארחה פה במדור לפני כשנה), אחרי שהכרנו בחוג לספרות באוניברסיטה. לרוב אני מגיע לבד, כי זה מקום שמאפשר לך להנות מהלבד. וכשנמאס להיות לבד, מתפתחת מעצמה איזו שיחה מעניינת, כי זה מקום שאפשר לדבר בו. מקום של אנשים טובים, קצת מקוללים, קצת מבורכים, מקום שמתייחסים בו בכבוד לכולם ולא מצפים ממך להיות בו שום דבר מלבד את.ה.
זו הסיבה שבחרתי לקיים בבתה את מסיבת ההשקה לאלבום שליACHILLES, שתתקיים ביום שלישי, ה-9/7, בשמונה בערב. יוצגו עבודות של עידו אסולין ושי טרא ליטמן, שיצרו יחד איתי את עטיפת האלבום, לצד עבודת וידאו-ארט של נשמתי תמר פרי בשם SIGHT ותקלוט של Misstaken המהממת. תהיה השמעה של האלבום במלואו ואולי גם נשיר קצת. בואו להגיד שלום, לתת חיבוק, לעשות לב עם האצבעות.

2. גבעת נפוליאון

בגלגול אחר הייתי בכלל טריאתלט. בגיל 15 התאמנתי לקראת תחרות בגבעת נפוליאון שבפארק הירקון ועברתי שם תאונה די רצינית, שהובילה לקריעת גיד בקרסול ימין ולשמונה חודשים בגבס. הבנתי דרכה הרבה דברים. בין היתר – שאדם שנפצע הוא לא אדם פחות שלם. פשוט נוצרה בו שלמות חדשה. ACHILLES, או "אכילס" בעברית, הוא אלבום שעוסק, לעיתים קרובות באופן מוצפן, בפצעים הכי מדממים שלי. אבל מעל הכל, זה אלבום שמנחה אותו העיקרון שרק יצור חי יכול להיפצע. שדם יכול להיות גם עדות לחיים.
אנחנו חיים בתקופה של שפיכות דמים. חייהם של חפים מפשע נפגעים ונגמרים בכל כך הרבה מקומות. רודנים מתייחסים לחיינו בזלזול בוטה, שולחים אותנו להילחם על טוהר ערכים שאין בהם אהבה וחיים. ובתוך כל החושך הזה מפציעות אלומות אור. אני כל כך מקווה ש"אכילס" הוא אלומה כזו ומקדיש אותו לכל מי שנפצעה, דיממה, חשבה לרגע שזה הסוף שלה והמשיכה לחיות עם הפצע. פצע יכול להפוך לפרח. הנה אלבום שהוא פצע שהפך לפרח.
גם גבעת נפוליאון, בשבילי, היא מקום כזה. התעקשתי להתיידד איתו שוב. אני חוזר לשם מדי פעם כדי להיזכר, ולומד לאהוב דרכו את הפצע.

3. בכור את שושי

אני שרוף על המקום הזה. מקום של פעם, שמעלה בראש מילים של פעם, כמו חדר אוכל או מסעדת פועלים. האוכל בו הכי טעים שיש, העובדים חמודים ונעימים, והקהל בו הכי אקלקטי שתמצאו בעיר הזאת. מסעדה טריפוליטאית בשירות עצמי שלוקחת בהליכה את רוב מסעדות השף בעיר, שהכל בה הוגן, מזמין ומזין, עם מנות גדולות מדי שמתאימות לבחורים מגודלים כמוני.יד חרוצים 13

4. ענן

הבר של תומי, קובי והראל ברחוב רענן בפלורנטין הוא שמורת טבע של אנשים נעימים. הכל בו רך כמו ענן רענן, והמוזיקה, שמנוגנת מתקליטים, לא מתביישת לאתגר ולמתוח גבולות. החצר כל כך אפלולית שבקושי רואים בה וזה נהדר, כי אפשר לרגע להיעלם בתוכה, להתחפר בתוך עצמך או להישאב לאיזו שיחה. עוד מקום שאפשר פשוט להיות בו, ואני אוהב שנותנים לי להיות.רענן 7

5. פוק קפה

אני מת על המקום הזה, דווקא בגלל שהוא כל כך אמביוולנטי עבורי. תשכחו מכל מה שכתבתי קודם – פה חוגגים את הפוזה. זה המקום של היפים והנכונים, ואני אוהב אותו כי הוא גורם לי קצת להרגיש כזה. טוב לעוף בעד עצמנו.כפר גלעדי 48

מקום לא אהוב בעיר

אני הולך להסתבך עם כל כך הרבה אנשים, אבל יאללה: רמת אביב. גדלתי בשכונה דרומית ממנה, אבל איכשהו נשלחתי ללמוד שם ביסודי ובחטיבה. אני אספר לכם.ן מה אני זוכר משם, ויסלחו לי החריגים בנוף: קהילה מסוגרת, צפונבונית כמו בסרטים; התנשאות חסרת כל הצדקה על כל מי שאינו בן המקום, ונובורישיות אבל חצי דרך, בלי החוצפה של נובורישיות פול און (שאני מאוד מעריך דווקא), מה שהופך את העסק לקצת צולע. התיכון המקומי, שלא אנקוב בשמו, הוא כזה שבא לסרס כל שארית של פרא, צרפתי אך ורק בעיני עצמו. להתבגר שם כנער גיי, שאפילו לא הבין אז שהוא גיי, היה סיוט – עד שעברתי לתיכון אחר בצפון הישן והכל הסתדר בין רגע. אני ממש מקווה שהשכונה הזו השתפרה בעשור האחרון, ומחזק את ידיהם של כל הווירדוז המושלמים שהשכונה הזאת הצמיחה והוקיעה מתוכה.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"המבורגירלז" בתיאטרון הבית. זה בעצם מופע על חברות. מיה לנדסמן והילה גלוסקינוס בוחשות בקרביים זו של זו, כמעט הורגות אחת את השנייה מרוב אהבה, וזה אחד הדברים הכי יפים ומצחיקים שראיתי לאחרונה. מופע וירטואוזי כמו שהוא שטותי, על התפר שבין אהבת אמת לשנאה תהומית. לראות דחוף.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"דרך הייסורים של הגוף" מאת קלאריס ליספקטור. הגוף מעסיק אותי מאד כיוצר, וקלאריס היא האוטוריטה שלי בתחום. ההתבוננות הנועזת, היצרית ומשולחת הרסן שלה בדמויות משולי החברה, בצורות שונות של אהבה ושגעון – היא מרתקת בעיניי, כתובה באופן עילאי, ונתנה לי המון השראה בכתיבה של אכילס, ומלא מלא כוח מאז תחילת המלחמה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קטונתי. תתרמו לכל ארגון שמרגיש לכן נכון, העיקר שהוא פועל למען זכויות אדם, מי אני שאמליץ לכן? העיקר שתתרמו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מתלבט בין עידו אסולין, צלם מבריק, מאמן הכושר האולטימטיבי, חתיך הורס וחבר לעילא ולעילא, לבין הלל גבעון – מוזיקאית שלוקחת את כל הסצינה בהליכה, נשמעת כמו לונדון ופריז ותל אביב בבת אדם אחת, חברת נפש (בריז'יט מון אמור) ואישה משכמה ומעלה.

מה יהיה?
אין לי מושג. מה שבטוח – רק אנחנו נצילנו מידינו.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• בתה וגריגה
• בכור את שושי
• ענן בר
• POC קפה
• רמת אביב
• מיה לנדסמן