Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מי הכותב שעומד מאחורי כותרת "הארץ" הפרובוקטיבית? חידון
לוגו עיתון "הארץ"
עם כל חיבתנו לקולגות מהעיתון בשוקן, חייבים להודות שמדור הדעות שלהם נוטה ללא מעט דעות לא פופולריות. אז אספנו מגוון כותרות שהופיעו במדור הדעות של עיתון "הארץ". האם תוכלו לזהות מי הכותב שעומד מאחורי כל כותרת? חיים לוינסון כבר משקשק
הזיכרון הראשון של גדעון לוי מעירוני א' הוא הכתובת "מיור זונה", שנמרחה על הקיר במהלך החופש הגדול ומוענה למורתו הקשוחה לאנגלית. לימים אותה אווה מיור תתאבד בקפיצה ממגדל המאה, וסיפורה ישמש חומר הגלם לרומן "המורה" של מיכל בן נפתלי. את לוי מיור דווקא חיבבה. הוא היה ילד טוב, "יותר מדי טוב" במילותיו, והיה לו זיק החריצות שהפך אותו לחביב על המורים באופן כללי. "רוב המורים היו ניצולי שואה, ורובם היו מוטרפים במידה כזו או אחרת", הוא מספר. "מיור הייתה ניצולת שואה קלאסית. היא הייתה אישה נאה אך בודדה. היו לה תלמידים אהובים ותלמידים שנואים. ההודעה על ההתאבדות שלה הייתה לי קשה מאוד".
עד לפני שנים ספורות לא היה יכול להיכנס בשערי בית הספר בלי לבכות. תקופת התיכון, להגדרתו, הייתה התקופה המאושרת בחייו, ולפיכך היה צריך להגיע לגיל מתקדם באמת כדי להשלים עם חוסר האפשרות לחוות אותה שוב. "התקופה הזו מסמלת בשבילי את כל ההתחלות. את הסיגריה הראשונה (מון בלאן, במחששה הבית ספרית – ג"פ), הנשיקה הראשונה, האהבה הראשונה. לטוב ולרע, כאן למעשה הכל התחיל".
בשנות התיכון, לפני שהוקצה מחמת סמולנות, הרדיקליות הייתה ממנו והלאה. הוא אמנם היה עסקן תלמידים ופעיל בארגוני תלמידים ארציים, אך החזיק בעמדות ציוניות וקונפורמיות במובהק. "היו פעילי שמאל רדיקלי בבית הספר, הייתה לי אפילו חברה שהייתה בחבורה שלהם, אבל ממש לא הייתי חלק מזה. קינאתי בהם כי הם היו האוונגרד. לא רק מבחינה פוליטית, אלא גם מבחינה תרבותית, במוזיקה או בסמים".
"לטוב ולרע, כאן למעשה הכל התחיל". גדעון לוי (צילום: דין אהרוני רולנד)
יכול להיות שהגעגועים שלך נובעים מכמיהה לאנונימיות של אז, לפני שהפכת לדמות ציבורית שבקרב אוכלוסיות מסוימות גם שנויה במחלוקת?
"אני לא חושב. גם היום אני לא רוצה שכולם יאהבו אותי, ואין בי שום געגוע לקונפורמיות של אז. אני לא גאה בזה, ההפך".
בסיבוב המקיף את כותלי בית הספר מתגלה לוי כרומנטיקן אמיתי, וכל פינה במתחם נקשרת באנקדוטה הפורקת בהתענגות מטענים נוסטלגיים. הוא משתהה אל מול שלט הקפטריה הממותג ומגחך. "אצלנו, בכל יום בהפסקה הארוכה, היה מגיע בעל הקיוסק הסמוך, גבר חרדי מזוקן המכונה 'סבא', ומוכר את מרכולתו. לסבא היו שלושה מוצרים: תסס לבן המקביל היום לספרייט, תסס כתום מקביל היום לפאנטה, ובפלות".
כשעוברים במקטע שבין מגרש הכדורסל לגדר, היכן שפעם היו שיחים, הוא נזכר במזמוזים החשאיים עם חברתו הראשונה. "פעם אחת ישבנו שם לפנות ערב, ובשלב מסוים נפל המפתח שלה לשיחים. לא יכולנו לחזור הביתה. בכל פעם שאני עובר ליד הגדר עם חבר מהתיכון, אנחנו מציעים בגיחוך לחפש את המפתח של רחלי".
בהתנצחות הערה שבין מעריצי קליף ריצ'רד לאלביס פרסלי היה נאמן לוי לראשון ("זה מראה לך כמה חנון הייתי"), אך גם אם לא הגשים את חלומותיו הקונפורמיים של הנער שהיה, לפחות הספיק להגשים את חלומו הבוגר יותר בגזרת הרוק הפסיכדלי. ביולי 2015 פגש באליל נעוריו, רוג'ר ווטרס, לטובת ריאיון ל"הארץ", וסגר מעגל עם גדעון לוי הצעיר. "זה היה נס. גם עצם הריאיון, וגם העובדה שהוא אירח אותי בביתו ושרקמנו קשר חברי המתוחזק עד היום. ניסיתי להסביר לו עד כמה זה היה מרגש בשבילי, אבל לא נראה לי שהוא באמת הבין".
גדעון לוי בתיכון (צילום באדיבות המצולם)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שלום, אתה חסר: האם העצרת לזכר רבין רלוונטית גם כיום?
המסרים מבולבלים, המארגנים התפצלו לשתי קבוצות, וכולם מקווים שרק לא יירד גשם כדי שאנשים יגיעו לכיכר. 20 שנה אחרי הרצח: מה הרלוונטיות של עצרת הזיכרון ליצחק רבין?
הנאום של ביל קלינטון יחד עם מזג האוויר שצפוי להשתפר, אולי יגרמו ללא מעט אנשים לצאת מהבית במוצאי שבת הקרובים, להגיע לעצרת הזיכרון ליצחק רבין ולמלא שוב את הכיכר בתל אביב. הסכם שלום, שתי מדינות לשני עמים ודרכו המדינית של רבין – הם כנראה לא טריגר מושך מספיק.
דרך ארוכה עברו עצרות רבין ב־20 השנה האחרונות, ומספר המשתתפים בהן עלה ובעיקר ירד על פי אירועים אקטואלים ובהתאם למזג האוויר באותו היום. בשנים האחרונות נשמעה לא מעט השאלה אם העצרות בכיכר רבין הן הדרך הטובה ביותר להנציח את זכרו. לעתים היה נדמה כי זו השנה האחרונה שבה תתקיים העצרת במודל המוכר, והשינויים הרבים לאורך השנים בזהות הגופים המארגנים את העצרות מבטאים מחלוקת בנוגע לאופי הפומבי הראוי לציין בו את רצח רבין.
במשך עשר שנים, מיום השנה החמישי עד יום השנה ה־15 (2000־2010), אורגנה העצרת על ידי העמותה להקמת מרכז יצחק רבין, אך בשנת 2011 החליטה העמותה לא לקיים את העצרת ובעקבות כך קמה עמותת ה־4 בנובמבר שהפיקה אותה. "אני חושבת שהפורמט של העצרת מיצה את עצמו", אמרה בזמנו דליה רבין ל"הארץ", "אפשר לדעתי לעשות עצרת פעם בחמש שנים ולא כל שנה".
של מי העצרת הזאת בכלל?
אל הוואקום הזה נכנסה קואליציית "זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה" בהובלת תנועות הנוער, והיא ארגנה את העצרת בשנתיים שלאחר מכן (2012־2013) וכך גם בשנה שעברה, כשבוע לאחר עצרת פוליטית שארגנה תנועת ישראל יוזמת עם עמותת ה־4 בנובמבר.
לאורך השנים ספגו מארגני העצרות ביקורת מהצד הימני של המפה הפוליטית. יש שטענו כי אופיין ה"שמאלני" מונע מקהלים שחולקים על דרכו המדינית של רבין להגיע לאירועים – ובכך נפגע זיכרון הרצח בקרב הציבור הרחב. משום כך, בין היתר, החליטה קואליציית זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה לעצב את העצרת כאירוע של כל חלקי החברה הישראלית. כך, הם קיוו, יצליחו לחזק מוטיבים כגון התנגדות לגזענות, לאלימות ולהסתה ולמשוך קהל רחב.
אותה קואליציה הצליחה לכנס ארגונים ותנועות רבות מכל הקשת הפוליטית, בהם גם בני עקיבא, כדי לחתום על קול קורא משותף לציון 20 שנה לרצח רבין ובו התחייבות לקבלת הדמוקרטיה הישראלית בכל תנאי ומצב. "אנו נזכור את ההסתה הנוראה שהייתה, אנחנו נגנה ונוקיע ברבים וללא מורא כל גילוי של הסתה וגזענות המנוגדים תכלית הניגוד לרוח ולמהות של אורח החיים האנושי, היהודי והדמוקרטי", נכתב במסמך זה.
"המטרה שלנו היא למנוע את הרצח הפוליטי הבא, ולא על ידי תפיסת המפגע הבא אלא על ידי שינוי האווירה הציבורית שמאפשרת את ההסתה", אומר דובר תנועת הנוער העובד והלומד ברק סלע. "לשם כך צריך לרתום את כל חלקי החברה הישראלית, ובשנים האחרונות יש ציבורים חדשים שמגיעים בהמוניהם לעצרת שלנו שלפני כן כף רגלם לא דרכה בכיכר. אם בעבר היינו רואים מעט חובשי כיפות בקהל, עכשיו מגיעים אלפי חניכי תנועת בני עקיבא ודתיים רבים נוספים שחשים בנוח באירוע".
גרפיטי בפלורנטין המתאר את רגע הרצח. צילום: בן קלמר
להחזיר את השלום, לפחות את המילה
חמי סל הפיק את כל עצרות הזיכרון, מלבד אלו שהתקיימו על ידי קואליציית זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה. במלאות 20 שנה לרצח מובן שהיה מעוניין לראות עצרת שונה מזו שתתקיים בשבת הקרובה. "לצד אירועי יום האבל הממלכתי בתאריך העברי, צריכה להיות עצרת שתכיל את זיכרון הרצח ותציג באופן ברור את המחלוקת הפוליטית שבגינה נרצח רבין״, הוא אומר.
"כשמתמקדים בכך שנרצח ראש ממשלה בישראל אבל פחות בנסיבות הרצח ובמשנתו המדינית – מקהים את המסרים של עצרת השלום המקורית של 1995 שעליהם הקפדנו לשמור".
ההיסטוריון החברתי פרופ׳ דני גוטוויין מאוניברסיטת חיפה סבור שהאופי שלובשת עצרת רבין בשנים האחרונות מבטא את אפסותו והיעלמותו של השמאל הישראלי. במסגרת ניתוח מעמיק על התפרקות השמאל מנכסיו האידיאולוגיים, אומר גוטוויין: "הקונצנזוס סביב טראומת הרצח כבר נפרם במשך הרבה מאוד שנים, אבל המגמה שבה הימין מסיר מעצמו את האחריות רק מתרחבת. כדי שהיום הזה יהיה משמעותי הוא צריך להיות יום של ציבור פוליטי מסוים, אבל השמאל לא רוצה להתייצב מאחורי הדרך הזו. השמאל אמנם בעד דמוקרטיה כערך, אבל הפוליטיקה שהוא מייצר לא מקדמת סולידריות חברתית, לא מתחברת למעמדות הנמוכים ולא מציבה חזון אלטרנטיבי למשטר ההפרטה הניאו ליברלי שמערער בסופו של דבר את יסודות הדמוקרטיה״.
ביקורת מסוג אחר משמיע העיתונאי גדעון לוי, שכבר לפני עשר שנים, במלאות עשור לרצח, כתב טור ב״הארץ״ תחת הכותרת "להפסיק את פסטיבל רבין". "אין זה מקרה שישראל אוהבת כל כך להנציח את זכרו של רבין. רבין החי גילם בעבורה את מיטב מאווייה הכמוסים. הוא היה האיש שהוכיח שאפשר לאכול את העוגה ולהותירה שלמה. לוחם ועושה שלום, מורה לשבור לפלסטינים את העצמות ויושב איתם לשולחן המשא ומתן, בונה התנחלויות ומוקיע בלשון בוטה את המתנחלים, חותם על הסכם עם אש"ף ולא מפנה ולו בית אחד בהתנחלות", כתב אז. "העצרות הללו תמיד היו חלולות", הוא מוסיף היום, "והורכבו מאנשים חלולים כמו אביב גפן ששר ויאיר לפיד שהנחה, שהתרפקו על רבין כאיש השלום בלי שכלל הסכים לשלם את מחירו".
דווקא לעצרת הקרובה במוצאי שבת צופה חמי סל הצלחה רבה מבחינת מספר המשתתפים שיגיעו לכיכר רבין. "הנאום של ביל קלינטון בטוח ייצור המון עניין, המיואשים ירצו לבוא כדי לא להיות לבד ומזג האוויר הולך להשתפר ולא צפוי גשם", הוא מעריך. "יש לעצרת הזאת את כל הסיבות להצליח, אבל היא לא תהיה שלמה אם למרגלות הבמה לא יופיעו אותן ארבע מילים מיתולוגיות מהעצרת ב־1995: 'כן לשלום, לא לאלימות'".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אהלן גדעון לוי. השבוע כתבת שבוז'י בתור ראש ממשלה זה תסריט גרוע יותר אפילו מביבי, ודברים דומים טענו גם נועם שיזף וחגי מטר מ"שיחה מקומית". הם קראו לשמאלנים לא להצביע למחנה הציוני. לא נסחפת קצת?
"ממש לא. בנושא הגורלי ביותר, שהוא הכיבוש, בוז'י בהחלט יהיה גרוע יותר מנתניהו. בנושאים אחרים אין לי ספק שהוא יהיה עדיף עליו באלפי מונים אבל בעניין הכיבוש, שהוא לדעתי הסוגיה הכי חשובה, בוז'י כראש ממשלה לא יעשה שום שינוי. הרי כבר ראינו מה היחס של מפלגתו למפעל ההתנחלויות במהלך השנים".
למה העובדה שמפלגת העבודה ייסדה את מפעל ההתנחלויות אמורה למנוע מבוז'י לפנות חלק מהן? הרי גם רבין בא מאותה מפלגה ועדיין ביצע חזרה בתשובה וחתם על אוסלו.
"רבין לא פינה אף התנחלות להזכירך. היחיד שפינה התנחלויות הוא אריק שרון".
אם אוסלו היה ממשיך ורבין לא היה נרצח אז בשלב מסוים היו מפונות התנחלויות.
"אני חושב שאוסלו היה מלכודת ושישראל לא התכוונה בשום שלב לסגת מהשטחים ולפנות התנחלויות. רבין הבין שצריך לעשות משהו, זה כן, שאי אפשר להמשיך להתעלם מהפלסטינים כפי שעשוי קודמיו, אבל הוא לא הגיע לשלב של הפסקת הכיבוש ופינוי התנחלויות. אפילו הקפאה בבנייה הוא לא עשה. לגבי הרצוג, ברגע שהוא אמר שצריך חמש שנים למשא ומתן עם הפלסטינים היה ברור שהוא לא רציני. מי שאומר דבר כזה, ברור שבכוונתו למזמז את העסק. בשביל משא ומתן עם הפלסטינים צריך שלוש שעות, לא יותר. מה שדורש זמן זה היישום – פינוי עשרות אלפי מתנחלים וכו'. אם הוא אומר חמש שנים זה אומר שבכוונתו להרדים את העולם ולהצטלם עם אבו מאזן, לא יותר מזה".
טענת במאמר שעדיף שביבי ימשיך כראש ממשלה כי הסנקציות על ישראל עומדות להגיע ושהן הסיכוי היחיד לסיום הכיבוש. תן לי דוגמה לסנקציות שלדעתך יגרמו לביבי ובנט לשנות את המדיניות שלהם בצורה דרסטית.
"דרום אפריקה הוכנעה ברגע שהקהילה העסקית שם פנתה לנשיא ואמרה לו שהם לא יכולים יותר עם החרם העולמי, שהם קורסים, ואומרים שגם הסנקציות על הספורט עשו הרבה. אני משוכנע שהשינוי במצב לא יבוא מתוך ישראל כי לישראל פשוט נוח עם המצב הקיים. יש שני סוגים של לחץ עולמי – כזה שכולל את ארצות הברית וכזה שלא. שיהיה לך ברור שברגע שנשיא ארצות הברית יחליט שהכיבוש יסתיים – הוא יסתיים. מאחר שאני לא מניח שארצות הברית תצטרף לסנקציות אני בונה רק על סנקציות עסקיות ואחרות של העולם שאינו אמריקה".
לסיום, משהו אוף טופיק: השבוע מתחילה עונת הסלבס של מאסטר שף ואני חייב להודות שציפיתי לראות אותך שם, מאחר שהפכת לחיית ריאליטי.
"אתה תראה אותי בדבר הרבה יותר משפיל – 'הקודחים' זה נקרא, תוכנית מופרכת לגמרי".
מקבץ חפרנים שנשלחים לקדוח לפרלמנטים של זקנים ברחבי הארץ?
"לא, זה ריאליטי שבו אנחנו מחפשים נפט בישראל. זה צולם ביוני האחרון, האמת היא שהיה כיף. הצטלמתי לזה עם חנוך דאום, נירו לוי, טום קשתי ואורן זריף".
גול סטאר פוגש את מחוברים.
"ממש כך".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
לוגו עיתון "הארץ"
גדעון לוי (צילום: דין אהרוני רולנד)!["לטוב ולרע, כאן למעשה הכל התחיל". גדעון לוי (צילום: דין אהרוני רולנד)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2017/08/sizes/289A7418_photography-by-Din-Aharoni-Rolland_P_wo_500_367.jpg ""לטוב ולרע, כאן למעשה הכל התחיל". גדעון לוי (צילום: דין אהרוני רולנד)")
עצרת השמאל בכיכר רבין. צילום: Getty Images
גדעון לוי