• Facebook
• Twitter
• Email

התרבות בתל אביב לא מתה. מדי יום נפרסם כאן בשעות הבוקר את לו"ז אירועי התרבות המומלצים שבכל זאת מתרחשים תחת משבר הקורונה, כדי לתת רוח גבית ליוצרים וליוצרות שהם הלב הפועם של העיר הזאת.את כל אירועי "העיר לא מפסיקה", עונת התרבות של עיריית תל אביב-יפו, תוכלו למצוא כאן.

16:00קולנוע: פסטיבל ת"א הבינלאומי לסרטי ילדים

פסטיבל סרטי הילדים של סינמטק תל אביב מתקיים גם השנה בפעם ה-16. הפסטיבל, שבשל המצב עובר לאונליין, מתקיים השנה בסימן "סרטים בעקבות ספרים" ויכלול 6 בכורות של סרטים שונים מהעולם, וכן סדנאות ומפגשים מקוונים. כיצד עושים את המעבר מאמנות הסיפורת לאמנות הקולנוע ואילו שינויים מעבר כזה דורש? בסדנאות יחשפו הסודות מאחורי סופרים כגון ד"ר סוס ולואיס קרול. 89 ש"ח למחזיקי דיגיתל לכל סרטי הפסטיבל.לפרטים נוספים

16:30מופע ילדים: החנוכתרון מגיע לדרום העיר

החל מהיום ולמשך השבוע יעברו ברחובות דרום העיר 3 מרכבות אור ומוזיקה ועליהן שחקנים ולוליינים שיחגגו את חג האורות כמו שצריך. היום למשל תוכלו לפגוש אותם באזור נווה שאנן, ברחובות: צ'לנוב, לוינסקי, מדרחוב נווה שאנן והסביבה. בהמשך השבוע החבורה העליזה תגיע לקריית שלום, נווה עופר, פלורנטין ושכונת שפירא. בחינם כמובן,לפרטים נוספים.

18:00הרצאה: חוגגים חנוכה בחלל

אמנם לא ברור מתי יצא לנו להגיע לחלל או אפילו לבהוטן בזמן הקרוב, אבל מתנדבי עמותת Spacell יערכו החל מהיום סדרת הרצאות ופעילויות בזום על מה שנמצא שם. הפעם נתמקד בירח בעקבות ספרה של שלומית כהן אסיף "כרטיס לירח". את ההרצאה תעביר בטי ליטמן מהעמותה. בחינם,לפרטים נוספים.

20:30הרצאה: אורי משגב על ג'ון לנון

40 שנה להירצחו של ג'ון לנון בפתח ביתו בניו יורק, נצא למסע ביחד עם העיתונאי אורי משגב לאורך תחנות חייו של המוזיקאי פורץ הדרך. החל משדרות התות בליברפול, דרך רישיקש ועד לאותו ערב נורא בניו יורק. נתעמק ביצירה שלו והכי חשוב – נקשיב לה. שוב. כי לעולם לא נמאס. בחינם,לפרטים נוספים.

23:30מוזיקה: פסטיבל הפסנתר אונליין

פסטיבל הפסנתר השנתי עובר למתכונת מקוונת בשל מגבלות הקורונה, ונערך בשיתוף תאגיד השידור "כאן". כל ההופעות יצולמו במוזיאון תל אביב וישודרו בערוץ 11. הערב יהיה זה תורו של שמעון בוסקילה במופע אתני-אקוסטי. בהמשך השבוע תוכלו ליהנות מעברי לידר, רונה קינן, אסף אמדורסקי ושלום חנוך. בחינם, בטלוויזיה.לפרטים נוספים.

• ❤ תרבות
• מה עושים היום
• מה עושים בתל אביב
• סינמטק תל אביב
• חנוכה
• הישרדות: קורונה
• פסטיבל הפסנתר
• ג'ון לנון

• Facebook
• Twitter
• Email

רוקנ'רול הוא היום מוזיאון די מוכר ומשעמם. המיתולוגיות של העשורים האחרונים נדחסו לחללי תצוגה מצומצמים, והמוצגים עומדים קפואים מאחורי זגוגיות. בחדר מימין אפשר לראות סינגר־סונגרייטרים נוגים ומשמאל נמצאת מחלקת ארקייד פייר וגרורותיה. במעלה המדרגות עומדת תצוגה מתחלפת של להקות פולק רוק ולאורך המסדרונות מפוזרים מיצגי פסיכדליה, את רובם כבר ראינו ורק מדי פעם צבע חדש תופס את העין. המבקרים מעדיפים להגיע למוזיאונים החדשניים והמתחדשים של המוזיקה האלקטרונית או השחורה, ובצדק. כדי למצוא משהו חדש באמת ברוקנ'רול, משהו מעניין ומפתיע, צריך לכתת רגליים ולמצוא גלריות מחתרתיות. גם מה שמכונה "אינדי" כבר מזמן צפוי ועייף, כמעט כמו הדימוי המוזיאלי הזה.

במציאות הזו האלבום החדש של The Claypool Lennon Delirium הוא כמו דימוי מרענן וצבעוני בעולם של דמיון אפרפר. כי להקות שעושות דברים מקוריים יש – מעטות, אמנם, אבל יש – אבל להקות שמבלגנות לגמרי את התערוכות הקבועות במוזיאון הרוקנ'רול, זה כבר דבר נדיר באמת.

עוד כתבות מעניינות:
היום שבו סולאנג' כמעט דרסה אותי למוות והזניקה לי את הקריירה
כך הפך הג'אז למוזיקה שכולם אוהבים לשנוא
מביקיני קיל ועד איימי פולר: האם ריוט גרררל עושה קאמבק?

תארו לכם שהזמן והמרחב התקלקלו, שהציר המוזיקלי של העשורים האחרונים סטה, התפצל, והגיע ל־2019 מדרכים אחרות לגמרי. הפסיכדליה הפוסט־ביטלסית בואך הרוק המתקדם של שנות ה־70 לא התנגשה חזיתית בקיר הפאנק, אלא יצאה דרך חור תולעת בקליפורניה של תחילת שנות ה־90 לתוך חדר חזרות מלא אנרגיה של אחד הז'אנרים הכי מושמצים בהיסטוריה – Fאנק מטאל. דמיינו שהשילוב בין הביטלס לFאנק מטאל לא חייב להסתכם בשיממון של התקופה הסחית של רד הוט צ'ילי פפרס (ימחה זכר עמלק). דמיינו שג'ון לנון ופרנק זאפה הקימו להקה, או בעצם ששון אונו לנון, הבן של (יוקו יותר מג'ון, האמת), הקים להקה עם לס קלייפול – אגדת בס, מנהיג פריימוס, מלחין סאות'פארק, מפיק ומוזיקאי שהוא ז'אנר בפני עצמו.

"South Of Reality" שיצא בסוף פברואר הוא האלבום השני של הצמד המפתיע הזה – האחד צאצא מובהק של הפופ הפסיכדלי מהאסכולה של אביו, השני מחלוצי השילוב בין סלאפ בס לרוק גיטרות כבד ומהסמנים הקיצוניים של הסצנה האלטרנטיבית של שנות התשעים בקליפורניה. מה שמחבר בין לנון לקלייפול הוא המשיכה שלהם למוזר. לנון הוא חובב חלל (חיצוני ופנימי) ידוע וקלייפול, ובכן, היה לו הרכב שנקרא בריגדת צפרדעים ושמו של אחד האלבומים המוכרים של פרימוס הוא "מפליגים בים הגבינה". יחד הם עושים "פירוטכניקה מנטלית", כפי שהגדיר את זה קלייפול, וכשהם על הבמה הם נראים כמו שרידים של קרקס אמריקאי מהמאה ה־19 על פטריות. מוזיקלית הם מצליחים לסנתז את הסגנונות השונים שלהם לכדי פרויקט שנשמע לכיד למדי, וחדש לגמרי, שאף השתפר והתרחב באלבום החדש.

מה נמצא מדרום למציאות? ילד רוסי שנטען שהגיע ממאדים, המשבר הסביבתי, חרקים ויצורים קטנים ("אני אוהב מקקים", אמר לאחרונה לנון לבילבורד), ביקורת חברתית, ליקוי חמה ואחד ג'ק פרסונס, חלוץ מדע הטילים האמריקאי ביום וחבר במסדר של המכשף הגדול אליסטר קראולי בלילה – שלם שגדול מסך שני החלקים, בדומה לקלייפול ולנון עצמם. השיר שמספר את הסיפור הלא ייאמן של פרסונס, "Blood And Rockets: Movement I, Saga Of Jack Parsons – Movement II, Too The Moon", הוא – כפי שהשם מרמז – מיני סאגה מוזיקלית שעוקבת אחר חייו האיזוטריים, בהתאם לסנטימנט שהופך רווח יותר ויותר בעולם. העיסוק באוקולט, בכישוף, במיסתרי הקיום משיק היום לתרבות הפופ, והשיר הביטלזי הזה הוא מייצג מוצלח של הדבר הזה. עם זאת, הביטלזיות הזו היא גם הדבר הכי צפוי באלבום. דווקא השירים האחרים, שבהם הנטייה המלודית של לנון והחריגות של קלייפול מותכות יחד, מעניינים יותר, עם כל הפוטנציאל הקליט של הסינגל הזה (והוא בהחלט קליט). האדג' שקלייפול מוסיף למלודיות של לנון, למשל בשיר "Boriska", מציל את לנון מהאסתטיקה הפסיכדלית הברורה מאליה שהוא מתמחה בה. זה עובד גם הפוך – לנון מציל את קלייפול מתהומות האידיוסינקרטיות שבהן הוא מבלה חלק ניכר מהקריירה הארוכה שלו.

זה לא אלבום מושלם, רחוק מכך, והטקסטים לא תמיד מצליחים לפגוע במטרה שאליה הם מכוונים של נונסנס־ביזאר־הומור־מחאה. לעתים הם ישירים מדי ("She's easily charmed by fools / She likes to swipe right for pretty boys on Tinder"), לפעמים הם נשמעים כמו דודים מנותקים ("Gone are the days When you didn't need WiFi to help you find someone to kiss"), ולפעמים ההומור שלהם (הם באמת משעשעים למדי כשהם מתראיינים) לא עובר כמו שצריך בתוך הפרויקט הפומפוזי לפרקים הזה. עם זאת, רוב הזמן המוזר גובר על החורק, והאלטרנטיבה שהם מציעים, של ערבוב מודעות פוליטית עם האזורים המוזרים יותר של הקיום – ערבוב שבא לידי ביטוי גם במוזיקה וגם במילים – מתגלה כדבר שאנחנו זקוקים לו מאוד בימים אלה. אפשר רק לקוות שהחלק שלהם במוזיאון יילך ויתרחב.

• מוזיקה
• ג'ון לנון
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

נהניתי כל כךמתוכנית הגוספל של שבוע שעברומבחירות השירים שלכם, שהחלטתי לשדר עוד אחת, והפעם עם כמות רוק קלאסי שלא תבייש תיכוניסט בקיבוץ.

האזינו לתוכנית:

אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

[tmwdfpad]

Dennis Wilson – "River Song"

השיר הפותח את אלבום הסולו של הביץ' בוי היחיד שאשכרה ידע לגלוש. חבל שהוציא רק אלבום אחד, את "Pacific Ocean Blue" המצוין ב־1977. רוק־חוף־מערבי פוגש את זעקת הגולש העירוני לקצת רוחניות – ואם לשפוט על פי שירים (או על פי ההינדים) אין דבר רוחני יותר מנהר.

Billy Joel – "The River of Dreams"

וכאילו כדי לבסס את הטענה על רוחניות הנהר, בא בילי ג'ואל, כפרה עליו, לעזרת חבר עם הלהיט הענק שלו שזכה בגראמי לשיר השנה של 1993.

"God knows I've never been a spiritual man"

Eurythmics – "There Must Be An Angel" (Playing With My Heart)

אחד השירים שהצליחו לרומם את רוחי ולמלא את ליבי שמחה עוד לפני שמלא לי עשור. מהלהיטים הכי גדולים של היוריתמיקס, שנגעו בגוספל בעוד כמה וכמה שירים שלהם באייטיז ובהם "Sisters Are Doin It For Themselves" שבו התארחה ארית'ה פרנקלין.

The Polyphonic Spree – "Lithium"

השיר הגדול הזה של נירוונה מהאלבום "Nevermind" ממש לא תוכנן להיות שיר גוספל. מה לעשות שחבורה של היפים לובשי שמלות התלבשו עליו 16 שנה אחרי שיצא, והפכו אותו לשיר מקהלה? לשמוח, זה מה. איזה קאבר אדיר.

Pink Floyd – "Not Now John"

ועכשיו לכעוס. השיר היחיד באלבום "The Final Cut" מ־1983 ששר דיוויד גילמור (עם מקהלת גוספל, כמובן). האלבום לא מוערך מספיק לטעמי, בטח לא בקרב היפסטרים שאוהבים לזהות את עצמם אך ורק עם הפסיכדליה של ימיה המוקדמים של פינק פלויד. תאצ'ריזם־רוק במיטבו, ולמעשה ביקורת על הפוליטיקה הגלובאלית של התקופה.

David Bowie – "Young Americans"

השיר שהחל את האובססיה של בואי לסול שחור אחרי שהרג את זיגי ואת הגלאם ופצח ב"פלסטיק סול" (כפי שנהג בואי בציניות לכנות הסגנון החדש). שיר כיפי לאללה, ועם זאת לא פחות פוליטי מזה של פינק פלויד שמעליו כאן. ומה לזה ולגוספל? שמעו בעצמכם, לא אחר מאשר לות'ר וונדרוס הצעיר אחראי כאן לקולות הרקע יחד עם זמרים נוספים.

Lou Reed – "Satellite Of Love"

טוב נו, גם פה לא מדובר לגמרי במקהלה אלא יותר בקולות רקע שמזכירים מקהלת גוספל. אבל בין זמרי הרקע האלה נמצא דייויד בואי, שגם הפיק את האלבום "Transformer" ממנו לקוח השיר – ולקראת סופו הוא נעשה מקהלתי ממש. חוץ מזה, שיר יפהפה שלא הרבה יודעים שנכתב במקור עבור האלבום "Loaded" של הוולווט אנדרגראונד, אך יצא רק בימי המירוץ לחלל – כשלו ריד היה צריך את ההשמעות ברדיו.

The Fairfield Four With Elvis Costello – "That Day Is Done"

אחרי כמה שירים עם "כאילו" מקהלות גוספל, הנה שיר עם אחת ממקהלות הגוספל האסליות הוותיקות בארצות הברית. הפיירפילד פור זוכת הפרסים היא להקה שפועלת מאז 1921 (!) ובשיר הזה, שנכתב יחד עם פול מקרטני (ואמור היה לצאת באלבום "Let It Be" של הביטלס) הם מארחים את אלביס קוסטלו שגם הוא חתום על כתיבת השיר היפהפה.

Electrelane -"The Valleys"

כל כך הרבה רוק קלאסי לא היה באור בזויות מעולם, אז לשם האיזון הקדוש, הנה להקת אינדי בריטית עם יציאת גוספל מפתיעה מתוך האלבום הנהדר שלה "The Power Out" מ־2004 ובו היא מארחת את להקת השיקאגו-א-קאפלה.

George Harrison – "My Sweet Lord"

כפי שאפשר לשמוע אותי מציין לפני תחילת השיר בתוכנית, אגיד זאת גם כאן: אי אפשר לעשות תוכנית גוספל ברוק בלי "My Sweet Lord" של החיפוש(ית) הרוחני של ג'ורג' הריסון.

John Lennon – "Give Peace A Chance"

גם חבורה של היפים מטונפים, פציפיסטים שוחרי שאכטות יכולים להיות אחלה להקת גוספל.

Blur – "Tender"

מעבר לכך שהשיר מתבקש בקונטקסט של התוכנית, הידעתם שהשיר המפורסם של בלר, יחד עם מקהלת הלונדון קומיוניטי גוספל, הוא רפרנס לספר "Tender Is The Night" של פ. סקוט פיצ'ג'רלד? וואלה, גם אני לא.

Jimmy Cliff – "Many Rivers to Cross"

בשביל צמד תוכניות רוק ופופ עם מקהלות גוספל, אפשר לומר שאלה היו התוכניות הכי אשכנזיות שרק אפשר, עם כמעט רק מוזיקה של לבנים. ויתרתי על סול והיפ הופ שבהם הגוספל הוא בן בית, אך לא הצלחתי לוותר על ההמלצה הזאת שלכם לבלדה המושלמת של זמר הרגאיי ג'ימי קליף – מתוך פסקול הסרט "The Harder They Come".

התוכנית:אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

• גוספל
• דניס ווילסון
• פינק פלויד
• ג'ון לנון
• ג'ימי קליף
• רדיו הקצה
• לו ריד
• מוזיקה
• בלר
• אורי זר אביב
• הרדיו הבינתחומי
• אור בזוויות
• פודקאסט
• אור בזויות
• תרבות