מכל היצירות שניסו לשקף ולהגזים את הטירוף, ההקצנה והדביליות המוחלטת של עידן טראמפ השני, אף אחד לא קלע כמו "הבנים" של אמזון פריים. היא בכלל לא היתה אמורה להיות כזו, אלא סאטירה על תרבות גיבורי העל שהתפוצצה על אמריקה בעשור הקודם – אבל המציאות המוקצנת דחקה אותה לעבר סאטירה חברתית-פוליטית שגם אם מדי פעם היתה גסה מדי (תרתי משמע), בכל זאת היתה היחידה שהצליחה לקלוע בול. ובזמן שאנחנו ממתינים בקוצר רוח לעונה החמישית והאחרונה, יש נשנוש להרגיע את הבטן – והוא בכלל לא נשנוש קטן.
>>רדפורד הגדול: נער הזהב של הוליווד הצליח להציב לה אלטרנטיבה

אנחנו לא מתים, כעיקרון, על ספין-אוף. נקודת המוצא היא שסדרות כאלה הם פשוט ניסיון לסחוט עוד קצת כסף מגל הצלחה, אבל מפעם לפעם יש סדרות ספין-אוף ששוות את הזמן שלכם, ולפעמים אפילו מתקרבות לרמת המקור. "דור ה-V" היא מקרה שכזה, והעונה הראשונה שלה הכירה לנו דמויות שהתאהבנו בהן (איזה מתוקה ואומללה אמה), עולם חדש (אוניברסיטת גודולקין) ושפע של כוחות על מפתיעים, ובראשם של מארי, השולטת בדם. ועד סוף העונה, מבלי לספיילר, כבר ידענו שבאמת הכל יכול לקרות בה.

היופי הוא שסדרת הספין-אוף הזו והמתרחש בה זלג גם לסדרת האם, כך שאם אתם רוצים לדעת מה קורה בעולם שנשלט על ידי ווט – ואתם רוצים – "דור ה-V" לגמרי מספקת את הסחורה, ותלמד אתכם שיש מאבק רציני מאוד שמתרקם בין הסופס לבין בני האדם הפשוטים, וחברינו השורדים בגודולקין נמצאים ממש במרכזו. הטריילר כבר לימד אותנו שנראה אורחים מסדרת האם (היי סטארלייט), אבל כמו שלמדנו בעונה הקודמת – לעולם אי אפשר לדעת למה לצפות ממנה, ואנחנו לגמרי מצפים.
"דור ה-V", עונה 2. 3 פרקים ראשונים עכשיו באמזון פריים, פרק חדש מדי יום ד'

• המסך
• הבנים
• גיבורי על
• אמזון פריים

השבוע"ת'נדרבולטס" נחת בדיסני+ – סרט שאסף את קבוצת האנטי-גיבורים הגדולה בתולדות ה-MCU. מבחינה מסוימת, הסרט סימן את הקאמבק של מארוול, שעוד מנסה להתאושש משלב 5 המקולל, אך הוא גם שם את הפוקוס על דמות האנטי-גיבור, אותן דמויות שמובילות את העלילה ומעוררות הזדהות, אך לאו דווקא ניחנות בכל התכונות שמאפיינת את הגיבור הקלאסי – אומץ, טוב לב או כריזמה לפעמים. אז אספנו לכם את כל האנטי-גיבורים שמתחבאים בספרייה של דיסני+.
>>נעקצנו: בסרטו הטוב ביותר של ווס אנדרסון מזה עשור הכל מתחבר

החייזר // סרטי הנוסע השמיני // 1979-הווה

תכף כולכם תגידו לי שריפלי הגיבורה, ואכן באולפנים רצו שכך נחשוב, בעיקר כי ריפלי היא אנושית. אבל הזנומורף הוא הפרוטגוניסט האמיתי של הפרנצ'ייז הזה. ממבט ראשון באמת לא ניתן כמעט להזדהות עם היצור הרצחני הזה, אבל אם מנסים להבין רגע למה הוא רוצח את כולם מגלים שיש לו גם רצון כדמות – לשרוד ולהתרבות. וזה, לעניות דעתי, רצון מעולה לגיבור ומשהו שיכול להניע אותו קדימה. חוץ מזה הזנומורף מופיע בכל הסרטים. אתם יודעים מי לא מופיעה בכל הסרטים? נכון מאד, ריפלי. עכשיו בואו ננסה לדמיין סרט של הנוסע השמיני ללא הנוסע השמיני. במקום סרט על חייזר שמנסה לרצוח את כל הנוסעים בספינה ולהתרבות דרכם, אנחנו מקבלים סרט על קבוצת אסטרונאוטים שחוזרים בבטחה לכדור הארץ. וזה, כבר "אפולו 13". פחות מעניין, לא?

ג'ק ספארו // סדרת "שודדי הקריביים" // 2003-2017

הקפטן שגדלנו עליו, ג'ק ספארו, לא היה אמור בכלל להוביל את העלילה. בסרט הראשון הגיבור היה ויל טרנר, שיוצא לחפש אחר אהובתו באמצעות ג'ק ספארו – אך הוא נדחק הצידה בשל הנוכחות של ג'וני דפ בתפקיד. פיראט פורע חוק, אינטרסנט מוחלט, מגלומן ושתיין עוד יותר גדול, ועדיין – אנחנו אוהבים אותו ואנחנו בצד שלו.

מ.ו.ד.ו.ק // "מ.ו.ד.ו.ק" // 2021

שנתיים לפני ההופעה המזוויעה של דמותו ב"אנטמן והצרעה: קוואנטומניה", הוא כיכב לרגע בסדרת אנימציה קצרה בת עונה אחת, והציג אנטי-גיבור בגישה קצת שונה: הוא הפרוטגוניסט, עדיין נבל מרושע, אבל עם רצון נורא אנושי לשמור על משפחתו. הוא כמובן ממשיך לפשל, אבל זה כי הוא לא באמת יודע איך להיות גיבור. הכי אנטי.

היט-מאנקי // "היט-מאנקי" // 2021-2024

אחת ההצלחות המוזרות של מארוול, בסיפור על קוף שמחובר לנשמה של מתנקש שמת לצידו, ומנסה לנקום את רצח העם שביצעו בשבט הקופים אליו הוא משתייך. יותר אנטי-גיבור מזה ונשתגע. בהדרכת רוח הרפאים (בדיבוב של ג'ייסון סודייקיס), הקוף יוצא למסע נקמה רצחני ואלים. בגדול, היט-מאנקי הוא הפאנישר של הקופים. רק מגניב יותר, כי הוא קוף.

ג'ק סקלינגטון // "הסיוט שלפני חג המולד"// 1993

אם אתאר לכם את האופי של ג'ק סקלינגטון, הוא כנראה יישמע לכם כמו גיבור קלאסי: כריזמטי, יצירתי, רומנטיקן חסר תקנה. אבל יש לו גם חסרונות, כמו אגוצנטריות שנובעת מריקנות אישית, והפערים שבין העולם שבו הוא חי (ליל כל הקדושים), לבין החג שעליו הוא רוצה להשתלט (חג המולד). כשהוא חוטף את סנטה קלאוס הוא עושה את זה ממטרה טובה. הוא אמנם הרבה יותר חביב מדמויות אחרות ברשימה, אבל זה גם חלק מהקסם שלו.

רובין הוד // "רובין הוד" // 1973

אי אפשר לעשות רשימה כזאת מבלי ללכת אל האנטי-גיבור האייקוני רובין הוד – הפרוטגוניסט שגונב מעשירים ונותן לעניים. הסרט עצמו לא הצליח ביקורתית כשיצא, אבל אצל לא מעט מעריצי דיסני הסרט הוא נחקק בחיבה רבה. אצל כל השאר הוא כנראה כבר נשכח, אבל זה מסוג הסרטים שדיסני כבר לא עושה – סיפורי אגדות קלאסיים, עם טוויסט אנטי-גיבור.

מגנטו // "אקס מן: ההתחלה" // 2011

יש לאקס מן בסיס מעריצים די חזק שכנראה זועם שאני לא מדבר על הדמות שלו ב"אקס מן 97'", אבל אני רוצה להתמקד רגע במגנטו הצעיר, שמגולם בידי מייקל פסבנדר. בסרט הזה מגנטו הוא הפרוטגוניסט, שכן הוא זה שעובר את התהליך המשמעותי ביותר. נכון, רוב הסרט מצולם מנקודת מבטו של פרופסור X ותלמידיו, אבל עם מי הסרט נפתח? נכון מאד, מגנטו. בנוסף לזה אנחנו רואים איך המטרה שלו – להציל את המוטנטים, שהיא באמת מטרה נעלה, שאמנם הופכת אותו לנבל שאנחנו מכירים ואוהבים, אבל גם לסוג של גיבור לא צפוי. הוא מאד רציונלי, אפשר להזדהות איתו, ועדיין – הדרכים בהן הוא בוחר להגשים את מטרתו הן אכזריות וחסרות מעצורים. גיבור פגום.

דארת' ויידר // "מלחמת הכוכבים" // 1978-הווה

דארת' ויידר נחשב לאחד הנבלים האייקונים ביותר בעיקר בשל שיוכו לצד האפל בחייו המאוחרים, שהופיעו בסרטים הראשונים (כן, הטיימליין מורכב שלא לצורך). למרות זאת הוא ניצב כפרוטגוניסט בטרילוגיית הפריקוולים, שמציגה לנו את כל חייו מילדות ועד שהוא פונה אל הצד האפל. הטרילוגייה הזאת אמנם זכתה לביקורת פושרות למדי ביחס לטרילוגיה המקורית, אך אין ספק שכאשר אנקין נכנע לצד האפל, זה נעשה אחרי מהלך שנבנה לאורך שלושה סרטים. הפחד לאבד את פדמה, האכזבה ממסדר הג'דיי ושטיפת המוח של פלפטין מצדיקות אותו לחלוטין, והוא מחליט להצטרף לצד האפל באמונה שזה הדבר הנכון עבורו. הוא לא רק אנטי-גיבור – הוא אנטי-גיבור טרגי שגורם לכם לרצות להצטרף אל הצד האפל.

סקאר // "מלך האריות" // 1994

אני לא הראשון ובטח לא האחרון שקרא לחשוף את האמת על "מלך האריות": סקאר הוא לא הנבל שאתם רוצים שהוא יהיה. למעשה, הרעמה השחורה של סקאר מרמזת על מעמדו האמיתי – האח הבכור, ויורש העצר האמיתי, שנדחק הצידה מסיבות פוליטיות ששמו את מופסה בשלטון. דיסני כמובן ניסו לטייח את האמת באמצעות הסרט "מופאסה", שם נטען שסקאר הוא הצעיר, אבל אף אחד לא סופר את הלייב אקשן. במקור האמיתי, סקאר רצה שוויון לכל החיות, ובמיוחד לדחויים האמיתיים – הצבועים שנדחקו הצידה כל כך עד שהם צריכים לחיות בתוך גולגולת של פיל, בעוד האריות חיים בריזורט עם נוף לסוואנה וארבעה כיווני אוויר. כשהגיע לעמדת הכוח הוא הסתנוור, אבל זאת הטרגדיה של סקאר. כמו כן, סימבה מעולם לא עשה שום דבר על מנת להוכיח לצופים שהוא ראוי למלוכה. הוא סתם ישב במשך שנים עם החברים הסטלנים שלו, נדלק מלאכול חרקים כל היום וסיפר בדיחות פלוצים. מה הוא עשה שמגיע לו להיות מלך? התאהב בבחורה הנכונה? סקאר אשכרה פעל כדי להגיע למעמד הזה, ומלכים מוחלפים גם בהתנקשות. זה גלגל החיים האמיתי!

דדפול (2013-הווה)

ריאן ריינולדס עיבד את דדפול כמעט באופן מושלם, ולמרות שויתרו על שילוש האישיות שיש לדדפול, הוא עדיין אחד האנטי-גיבור הכי יוצא דופן ברשימה. סיפור המקור שלו כואב ומצער, העור שלו הושחת לחלוטין בשל הסופר-סרטן שיש לו בגוף, והוא ממש ממש רוצה להיות הגיבור – למרות שהוא לא מסוגל להיות כזה, כי הכל נגמר בדם, אלימות קיצונית וקוקאין. טוב, הפעם אין קוקאין כי דיסני, אבל ריאן ריינולדס עשה כל מה שהוא יכול לעשות בשביל להזכיר לנו שדדפול חובב קוק. תכלס, ריאן ריינולדס הוא הנבל האמיתי.

• המסך
• גיבורי על
• דיסני+

העונה הראשונה של "פיסמייקר", בכיכובו של היוצר ג'יימס גאן, הייתה אירוע לא פחות מפתיע מהעיבוד המחודש ל"יחידת המתאבדים" של שנת 2021. היא נבנתה כחלק מהיקום הקולנועי שייסד זאק סניידר, כולל סצנת סיום עם הופעות אורח של גיבורי "ליגת הצדק". גאן לא ידע עדיין שהוא עומד לקבל את תפקיד הבוס הגדול ולעשות ריבוט שלם ליקום הקולנועי של DC. כשהכריזו על העונה השנייה של "פיסמייקר", השאלה גדולה הייתה איך הסיום הזה ישתלב עם היקום הקולנועי החדש. והתשובה היא גזלייטינג. או לפחות יקומים מקבילים.

העונה השנייה נפתחת היכן שעצרה הקודמת. בערך. למעשה היא נפתחת עם ריקאפ של אירועי העונה הראשונה, אלא שמדובר באירועים קצת שונים ממה שראינו. ההבדל המרכזי הוא שאדביו מבקשת מאמא אמנדה וולר לערב את "כנופיית הצדק", שכיכבה ממש עכשיו ב"סופרמן" החדש, והם אכן מגיעים במקום גיבורי "ליגת הצדק". נרמז שמדובר ביקום מקביל, אבל בשלב הזה אין לנו שום ידיעה שזה אכן כך, ולרגע זה מרגיש כאילו ג'יימס גאן עושה לנו גזלייטינג ומשכנע אותנו שלא ראינו את מה שראינו. אולי זה באמת מה שהוא עושה השביל הכיף.

>> טלוויזיה נאמבר וואן: 20 הסדרות הכי טובות שצריך לראות עכשיו
>> לא עצמנו עין: 23 הסרטים הכי טובים שמתרחשים אל תוך הלילה

כך או כך, בעקבות התקרית עם הפרפרים, פיסמייקר רוצה עכשיו שיקחו אותו ברצינות ומנסה להצטרף ל"כנופיית הצדק". במקביל הוא מנסה לנהל שיחת יחסינו לאן עם אקהרט, אך גם בזה הוא נכשל, וברגע השפל הגדול ביותר שלו (אורגיה המונית בבית אביו הנאצי שכבר לא איתנו) הוא מוצא דלת ליקום מקביל בו אביו ואחיו עדיין בחיים.ההחלטה של גאן לשנות את הסיום שהוא נתקע איתו בעונה הראשונה לא יכולה שלא להרגיש מאולצת – אבל הוא עשה מה שהוא יכול. המצב של DC היה כל כך מסובך שלא הייתה דרך יותר טובה לצאת מהברוך הזה, ולמרות שברגעים הראשונים זה מרגיש כמו סיטקום שהחליפו בו שחקן של דמות מרכזית וכולם עושים את עצמם שלא קרה כלום, ברגע שהפינה הזאת נסגרת הסדרה מאיצה והולכת לכיוון חדש לגמרי.

זאת עונה שבה ג'יימס גאן מקיים את הבטחתו שלא כל הפרויקטים של DC יהיו בדירוג גילאים לכל המשפחה. על המסך יש לא מעט עירום ודם, הרבה יותר מאשר בעונה הקודמת, ואם חשבתם שגאן ימשיך את מה שעשה במארוול – טעות בידכם. הוא בכלל שואב השראה מ"דה בויז", סדרת הדגל של אמזון פריים שהתפרסמה בזכות האלימות הבוטה והסצנות המזוויעות שלה.

נחמד לראות את גאן לוקח השראה מהילדים הרעים של שכונת גיבורי העל, אבל זה מתגמל במיוחד כשהוא לוקח את הרעיון קדימה, ואיך ההשראה הופכת למשהו אחר לגמרי. בניגוד ל"דה בויז", גאן לא מנסה לזעזע או לעורר שיח ביקורתי, אלא לספר על אנטי-גיבור שרק רוצה שיקחו אותו ברצינות ויש לו מלא מכשולים בדרך. בתור התחלה, הוא לא יודע איך להיות גיבור, ומבחינתו כל מי שמת כתוצאה ממעשיו נחשב לקורבן השלום. מכשול נוסף ומרכזי הוא העבר הבעייתי שלו. ומה יקרה כששני המכשולים יתנגשו?

זה רק הפרק הראשון, אז עוד קשה לדעת איך העונה תמשיך, אבל עושה רושם שג'יימס גאן בונה את העונה בכוונה להעמיק את הדמות של פיסמייקר ואת המורכבות שלו. ג'ון סינה הוא עדיין ליהוק מושלם לתפקיד וכך גם כל חברי הקאסט שחזרו לצד חברים חדשים כמו מיקי רורק (ששיחק בעבר אצל גאן ב"יחידת המתאבדים" וחוזר בתפקיד חדש), ופתיחת העונה מעולה,עם לא מעט אקשן ותחושה הרבה יותר חזקה של "עוד" בסיום.

ההישג האמיתי כאן יהיה אם "פיסמייקר" תיקח את עצמה קצת (אבל ממש קצת) יותר ברצינות ואם צוות התסריטאים, שהוכיח את כשרונו בעבר, יצליח לבנות את הסיפור נכון ולהפוך את פיסמייקר לדמות אנושית ורגישה יותר. ציר העלילה המרכזי, שבו ריק פלאג האב מחליט לנקום בפיסמייקר שרצח את בנו, הלוא הוא ריק פלאג ג'וניור, מבטיח מאוד. נראה שזה הכיוון.
נ.ב: הריקוד בשיר הפתיחה של העונה הזאת טוב יותר, השיר עצמו הרבה פחות מבדר. טעון שיפור בעונה הבאה.
>> "פיסמייקר", עונה 2, שמונה פרקים (פרק בשבוע, מדי יום שישי בלילה), עכשיו ב-HBOmax

• ביקורת טלוויזיה
• גיבורי על
• HBO
• DC
• סדרות מומלצות
• הלנה
• ספסלים

ג'יימס גאן קיבל הצעה לכתוב ולביים סרט סופרמן כבר ב-2018. אבל הוא לא רצה להתעסק עם הגביע הקדוש של יקום גיבורי-העל, והעדיף ליצור את "יחידת המתאבדים" (זה הפרוע והנהדר מ-2021) שאפשר לו הרבה יותר חופש. ב-2022 גאן מונה לתפקיד מנכ"ל שותף של אולפני DC וזה העניק לו את הכוח לאתחל את המותג כראות עיניו, פחות או יותר. "סופרמן" שלו מתובל בהומור המטורלל שאהבנו ב"שומרי הגלקסיה", אך עדיין שומר על כבוד לגיבור הישועי שמאמין בכל ליבו בפוטנציאל החיובי של המין האנושי ובשליחותו לפעול למען אמת, צדק ומה שנקרא הדרך האמריקאית.

>>

העובדה שהרעיון הושחת על ידי הנשיא הנוכחי מיוצגת בכך שברגע דרמטי בסרט ילדים מניפים את דגל סופרמן, במקום את דגל הפסים והכוכבים. הסרט, שנפרש על פני שעתיים מבדרות, מתפוצץ מדמויות ועלילות משנה. גם אם לא כולן מפותחות באופן מלא – וחלקן הורמו מסרטים אחרים, כמו ההודעה ההולוגרפית החלקית מ"מלחמת הכוכבים" – התסריט זרוע ברעיונות שמניבים דיווידנדים.

אחרי שזאק סניידר הפך את סופרמן לאיש פח בסרטו "איש הפלדה" מ-2013, ולקח את DC לכיוון מלא רצינות עצמית, בומבסטי וחלול, גאן משנה כיוון, וצבעוניות, ומוזיקליות. הוא אינו מספק לנו סיפור מקור (שמסוכם בכותרות מקדימות) אלא קופץ היישר לאמצע: קלארק קנט ולויס ליין יוצאים כבר שלושה חודשים, והיא כבר יודעת שהוא סופרמן שמעניק לעצמו ראיונות (על הצד, אנחנו מקבלים הסבר מוצלח למשקפיים שמסווים את זהותו הפלאית). כעיתונאית רצינית לויס מאתגרת את קלארק ומטילה ספק בשיטת הפעולה שלו. כך היא מחדדת את העובדה שסופרמן הוא גיבור קצת נאיבי מימי השפל הכלכלי, שהוצנח למאה ה-21.

מתברר שלפני תחילת הסרט מדינת בוראביה, שהיא בת ברית של ארה"ב, פלשה למדינה השכנה ג'ארהנפור, וסופרמן עף לשם לעצור את המלחמה – כדי שאנשים לא ימותו. זה טיעון פשוט שהוא חוזר עליו כמה פעמים כתשובה לכל שאלה מורכבת. סיבוכים פוליטיים הם לא העניין שלו – הוא מציל אנשים. וגם סנאים. אבל זה בכל זאת יותר מסובך, ולראשונה הוא נתקל ביריב חזק ומתוחכם ממנו. הגיבור הכל יכול מוצג כפגיע בהחלט כבר מדקות הפתיחה של הסרט, וזה תורם למתח ולדרמה הרגשית. הפעם באמת דאגתי לשלומו של האיש שיכול להרים בידיו גורדי שחקים.

נבל-העל הנדמה לרובוט שמצליח להביס את סופרמן, הוא שליחו של איש המזימות לקס לות'ור, שככל שהעלילה מתקדמת הוא נעשה דומה יותר ויותר לאילון מאסק ומעורבותו בפוליטיקה האמריקאית. הרמיזות הפוליטיות הן לא רק בסרט. גאן עצמו תיאר את גיבורו כ"מהגר" בראיון שעורר זעם בקרב מעריצי טראמפ. לות'ור שב ומדגיש את היותו של סופרמן חייזר (באנגלית זו אותה מלה -alien). סופרמן עצמו מתבלבל בשלב מסוים בקשר לזהותו וייעודו בשל גילוי מפתיע, אך האנושיות והבחירה החופשית מנצחות. והמסר הזה תמיד עובד, גם בימים של טירוף פוליטי עולמי.

כאמור, התסריט מלא דמויות ופיתולים עלילתיים. אל סופרמן מצטרפים כמה גיבורי-על שמתגדרים כ"כנופיית הצדק". ברוח הזמן, הם ממומנים על ידי תאגיד. נציגים נוספים של העידן התרבותי הנוכחי הם חוות בוטים המופעלת על ידי קופים, וצילומי סלפי. המיומנות של גאן כתסריטאי ניכרת באופן שבו כל רעיון שנזרק על המסך בשלב כזה או אחר מסונף לעלילה ולדרמה, וכך מה שנדמה כבדיחה צדדית יכול להפוך בהמשך למהותי לעלילה.

אחת ההצלחות הגדולות של הסרט היא הליהוק של כל השחקנים. דיוויד קורנסווט נראה כמו קופי של הנרי קאוויל, אך הוא ממלא את התפקיד בחן ובטוב לב משל עצמו. רייצ'ל ברוסנהאן מ"גברת מייזל המופלאה" היא לויס חדה ופעלתנית, ובזמן המסך המצומצם יחסית שלה יש לה השפעה מהותית על מהלך העניינים – העיתונות החוקרת מקבלת כאן תפקיד של ממש. וכשכל אחד מהם מצהיר בתורו על אהבתו, אנחנו מאמינים לזה, כי הכימיה ביניהם תוססת.

ניקולס הולט, שבכלל רצה לגלם את סופרמן, מוסיף עוד דמות מוצלחת לרפרטואר הנבלים ההולך וגדל שלו בתפקיד לות'ור בעל הקרחת המבהיקה. בתפקידי המשנה נייתן פיליון מצחיק כגרין לנטרן, ואדי קת'גי מצוין כמיסטר טריפיק. נבלי המשנה קצת פחות מעניינים – למרות תגלית בעלת פוטנציאל דרמטי. יש לציין גם את קריפטו – כלב אנרגטי וחמודי שגונב את ההצגה למרות היותו יצור דיגיטלי. אז זה אולי לא המפץ הגדול שקיווינו לו. אבל זה סרט סופרמן הכי מהנה מאז שני הראשונים של כריסטופר ריב, שגם הם, כזכור, היו מנוקדים בהומור קולע.

4 כוכבים
Superman בימוי: ג'יימס גאן. עם דיוויד קורנסווט, רייצ'ל ברוסנהאן, ניקולס הולט. ארה"ב 2025, 129 דק'

• ביקורת סרטים
• סופרמן
• DC
• ג'יימס גאן
• גיבורי על
• שוברי קופות
• סרטים מומלצים

סצנת הפתיחה של הסרט ה-36 ביקום הקולנועי של מארוול היא דו משמעית, ורומזת לטון של "ת'אנדרבולטס" – אולי האקזיסטנציאליסטי שבסרטי מארוול. ילנה בלובה (פלורנס פיו), אלמנה שחורה לשעבר ועכשיו סוכנת סי.איי.איי, נשלחת לבצע עוד משימת חיסול והשמדת ראיות במתקן סודי כלשהו. היא משועממת מהרוטינה ומתארת בווייס אובר בדיוק מה עומד לקרות רגע לפני שזה קורה. התיאור מתייחס לתחושת הניכור וחוסר התוחלת של הגיבורה, אך גם לכך שהצופים כבר ראו הכל, ובסרט ה-36 קשה לחדש. כלומר, זאת אמירה פנים קולנועית, מסוג הבדיחות שמעטרות את סרטי "דדפול", אך כאן היא פחות מבודחת ויותר קיומית.

>> הארץ הזאת: העונה הכי קשה של "ארץ נהדרת" נגמרה בבכי
>> הסדרה הכי טובה ב"מלחמת הכוכבים" היא הסוף של "מלחמת הכוכבים"

"ת'אנדרבולטס", המסיים את שלב חמש ביקום הקולנועי ומכין אותנו לשלב שש – שייפתח עם עוד ניסיון להתניע מחדש את "ארבעת המופלאים" – הוא אחד הטובים והמגובשים בסאגה מאז ש"הנוקמים" פרשו לגמלאות. אחת הסיבות לכך היא שהריקנות הרגשית של רבים מהסרטים שקדמו לו מטופלת כנושא מרכזי ברובד הדרמטי. סיבה נוספת – אף לא אחד מהדמויות/השחקנים הוא כוכב זוהר ביקום המארוולי/הוליווד, ולכן הציפיות מהם אינן מרקיעות שחקים. הרעיון של חבורת אנטי-גיבורים שנדרשים לפעול יחד בניגוד לנטייתם הטבעית כדי לשרוד כבר נוסה לא פעם, אך הפעם הדמויות מפותחות מהרגיל, הדיאלוגים יותר מפונקציונאליים, והשחקנים המצוינים מנצלים היטב את ההזדמנות שניתנה להם.

ולנטינה אלגרה דה פונטיין, שאיכשהו הפכה לראש הסי.איי.איי ב"הפנתר השחור: וואקנדה לנצח", היא הנבל המרכזי של הסרט, וג'וליה לואי דרייפוס נועצת את שיניה המחודדות בתפקיד בהנאה מרובה. בשל מזימתה הסודית להפוך אנשים רגילים לגיבורי-על באמצעות מיני ניסויים אסורים, סנטור (וונדל פירס מ"הסמויה") פועל להביא להדחתה. במטרה להעלים כל זכר לפעילותה המפוקפקת, אלגרה שולחת כמה סוכנים למתקן הסודי האחרון שנותר.

כך ילנה, ג'ון ווקר (שמגיע לכאן מהסדרה "הפלקון וחייל החורף"), אנטוניה דרייקוב (מ"האלמנה השחורה") ואווה סטאר (מ"אנטמן והצרעה") פוגשים זה את זה, ואת בוב – בחור מוזר שאין לו מושג איך הגיע לשם. בהמשך מצטרפים גם אלכסיי "השומר האדום" שוסטקוב (דיוויד הארבור) ובאקי (סבסטיאן סטאן), שפושט את חליפת הסנטור ושב לפעילות שטח, וכך מתעצבת חבורה חדשה של אנשים פרובלמטיים.

כאמור, התבנית משומשת, אך ההומור שנובע מההתנגשויות ביניהם מרגיש טבעי ולא לוחץ, והדיאלוגים על שטויות (סטייל "רויאל עם גבינה" של טרנטינו) אינם לעוסים. יש די הרבה מקום לדיאלוגים כאלה, כי יחסית אין כאן המון אקשן. סצנת האקשן הטובה ביותר, במובן זה שהיא אשכרה מותחת, מתרחשת באיטיות – ואין הכוונה לסלואו מושן המאוס. בכלל, רוב האקשן הוא צמוד קרקע כי הגיבורים אינם ניחנים ביכולת תעופה, והם גם לא יורים ברקים מהידיים. בעצם, פרט לאווה, שמסוגלת לעבור דרך קירות, שאר גיבורי-העל שבסרט הם בעיקר חזקים מהרגיל ועדיין פגיעים. וכשהם פוגשים אויב אפל שנדמה בלתי מנוצח, נושא הפגיעות זז ללב הדרמה.

בוב, התעלומה שבלב הסרט, מגולם נהדר על ידי לואיס פולמן (בנו של ביל), ומעורר סימפטיה לדמותו בטרם נחשפות צפונותיה. ילנה, שסוחבת מיני רגשות אשמה, פורשת עליו את חסותה, והחיבור בין השניים מייצר גרעין דרמטי אפקטיבי למדי. אף שמדובר בסרט חבורה, "ת'אנדרבולטס" ללא ספק מובל על ידי ילנה, שנראתה לראשונה ב"האלמנה השחורה" המאכזב כאחותה של נטשה רומנוף וסומנה בסופו כגיבורה עתידית. כך, באופן לא רשמי ובלי הצהרות פמיניסטיות מודגשות, "ת'אנדרבולטס" מצטרף למאגר העדיין מצומצם של סרטי גיבורי-על המובלים על ידי נשים. פלורנס פיו מצוינת בתפקיד הסוכנת שנמאס לה מהקיבעון הריקני של חייה, והיא באמת מנסה לתקן אותם.
גם וויאט ראסל מוצלח כווקר, שלרגע קט היה קפטן אמריקה (בסדרה), אך לא התעלה לתפקיד. ראסל הוא בנם של גולדי הון וקורט ראסל, שכזכור גילם את אביו של פיטר קוויל ב"שומרי הגלקסיה 2". האם זה הופך את ווקר לאחיו של פיטר?

סצנת השיא היא מטאפורית בעיקרה – מין שילוב של סארטר ו"הקול בראש", מתובל באקשן. זה הופך אותה ליותר מעניינת מאשר מלהיבה, אבל היא עובדת מבחינה דרמטית, וזה מה שחשוב. על הבימוי חתום ג'ייק שרייר, שבין סרטו הראשון והמקסים "רובוט ופרנק" (2012) והסרט הנוכחי, ביים וידאו קליפים ופרקים בסדרות טלוויזיה, וסרט נעורים חלשלוש בשם "ערים של נייר". הפעם הוא עובד עם תסריט מוצלח יחסית, ומוצא את האיזון הנכון בין כובד ראש לקלילות, שעל רובה אחראים הארבור מהצד הנחמד, ודרייפוס מהצד המסוכן.
ולשאלת הבונוס – כדאי להישאר עד סוף הכותרות, כי הסצנה שמחכה לכם שם היא כמעט סרט קצר בפני עצמה.

3.5 כוכבים
Thunderbolts* בימוי: ג'ייק שרייר. עם פלורנס פיו, ג'וליה לואי דרייפוס, לואיס פולמן, וויאט ראסל. ארה"ב 2025, 126 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• קולנוע
• מארוול
• גיבורי על