באפריל 2013 יצא ספרו הראשון של רוברט גלבריית', "קריאת הקוקייה", ומכר בערך 1,500 עותקים בחודשיים הראשונים ליציאתו. ואז תחקיר של הסאנדיי טיימז שינה את הכל, ברגע שחשף כי רוברט גלבריית' הוא שם העת של הסופרת האנגלית הכי מצליחה בעידן המודרני (וגם טרנספובית בלתי נסבלת, אבל זה לפעם אחרת) – ג'יי קיי רולינג. נו, אתם יודעים, ההיא שיצרה את הילד-קוסם ההוא. כמו שאתם יכולים לנחש, זה הפך את הספר ההוא לרב מכר מצליח, ובהתאמה גם את הבלש שלו, קורמורן סטרייק.

>>ההצגה הכי טובה בעיר: ברוכה הבאה פרנויה, איפה היית עד עכשיו?

מאז כתבה רולינג – סליחה, גלבריית' – עוד 5 רומנים הממשיכים את סיפורו של סטרייק, בלש מחוספס אך מקסים עם סיפור חיים מורכב שכולל כמות מוגזמת של חצאי אחים (מאביו, הרוקסטאר הבוגדני), אובדן חצי רגל באפגניסטן והפיכתו לבלש פרטי. בהתאם, אי שם ב-2017 החליטו ב-BBC שיש מספיק חומרים כדי להשיק סדרת בלש המבוססת על רומני קורמורן סטרייק, ועיבדו את 3 הרומנים הראשונים ל-7 פרקים. באנגליה מתייחסים אליהם כ-3 עונות נפרדות, אבל לעולם הם יצאו בתור העונה הראשונה של "סטרייק" (או באנגליה ואמריקה: "C.B Strike")

לכן, העיבוד לספר השישי בסדרה ("לב שחור כמו דיו") מגיע לישראל בתור העונה הרביעית של "סטרייק", אך עבור צופי הסדרה מדובר בהמשך ישיר לאירועי סוף העונה הקודמת – המתח הרומנטי בין הבלש לרובין, העוזרת ההרבה יותר מדי מוכשרת שלו, עדיין מוביל את הסדרה, ותעלומה חדשה שעוסקת ביוצרת אנימה מצליחה מיוטיוב שנרצחת סוחפת את הצמד לסחרור שמאיים על חייהם, כי זו בכל זאת סדרה בלשית וכתבה אותה ג'יי קיי רולינג. ואם פספסתם את הסדרה החמודה והסוחפת הזו עד כה, אתם לא היחידים – רק עכשיו האמריקאים מגלים אותה, עם העונה הזו, שהופקה על ידי ה-BBC יחד עם HBO. וכן, יחד עם הפרק הראשון לעונה החדשה, יש בשירותי ה-VOD את העונות הקודמות להשלים.
"סטרייק", עונה 4, פרק חדש מדי יום ו', yes VOD,יHOT VOD וסלקום TV

• המסך
• בלש
• ג'יי קיי רולינג
• HBO

כל אחד, במיוחד אם הוא נולד בעשור מסוים (ככה בערך בין 1985 ל-1995) מתישהו בחייו קיווה לקבל מכתב מהוגוורטס שמבשר לו על קבלתו לבית הספר לקוסמים. אם אתם לא חשבתם על זה אז או שאתם משקרים לעצמכם, או שלא הייתה לכם ילדות, או שאתם זומרים מרגיזים שמעלים סרטוני שטנה ל"הארי פוטר" בטיקטוק. בכל מקרה, סטודיו המשחקים Avalanche הגיע כדי לספק לכם את החוויה הזאת עם המשחק Hogwarts: Legacy, משחק תפקידים שבו אתם נכנסים לנעליו של קוסם/ת צעיר/ה (אתם בונים את הדמות פחות או יותר כאוות נפשכם, ואפילו בוחרים לעצמכם את הבית אליו תשתייכו) לשנה החמישית בהוגוורטס. מדובר במשחק יוצא דופן שכבר עכשיו גורף שבחים מרוב המבקרים (לפחות בערימות המילים שלא מוקדשות לדיון :ג'יי קיי רולינג בעד ונגד"). אבל איזה רגעים מפורסמים מסדרת הספרים (והסרטים) אתם באמת יכולים לשחזר במשחק ואיזה לא?

אי אפשר:

4. לשחק שח קוסמים

אתם ודאי זוכרים את הגרסה של "הארי פוטר" לשח קוסמים: חיילים שחורים ולבנים נלחמים פיזית אחד בשני על הלוח, כאשר כל שחקן אומר את המשבצת אליה הוא רוצה לזוז והחייל זז אליה. חלק גדול מהמעריצים התאכזב שלא יתאפשר לו לשחק בשח קוסמים מאחר וזה מיני-משחק די מתבקש להעשיר איתו את העולם של הוגווארטס (למה לשחק פוקר ב-Red Dead Redemption כן ושח קוסמים לא?). אז נכון שלא חסרים מיני-משחקים ברחבי הוגוורטס, אבל זה חסר במיוחד (וקווידיץ'. אבל גם לזה נגיע).

3. אין דמויות מהארי פוטר

המשחק הוא למעשה פריקוול, שמתרחש בהוגוורטס של המאה ה-19. אנחנו צפויים לקבל אמנם המון דמויות מפורסמות מעולם הקוסמים שרק אוזכרו בסדרת הספרים או בסרטים, אבל אף דמות מוכרת לא תופיע בהוגוורטס, בעיקר כי רובן עוד לא נולדו – אפילו דמבלדור, אחד האנשים הכי מבוגרים בספרים ובסרטים, הוא רק בן 9 בתקופה בה מתרחש המשחק. למרות זאת, אנחנו כן נזכה לראות קצת פרצופים מוכרים כמו הרוחות שרודפות את בית הספר: ניק כמעט בלי ראש, הברון המדמם, האישה באפור ואפילו פיבס, רוח שהופיעה בספרים אך לא בסרטים והיא רוח שחובבת מעשי קונדס. אז אולי לא נקבל את הפרצופים המוכרים שרצינו במסדרונות, אבל נוכל להתנחם בזרועותיו של ניק כמעט בלי ראש.

2. להסתובב בהוגוורטס עם חברים

אחת השאלות שעלו לקראת שחרור המשחק היא "האם יהיה למשחק מצב אונליין?" התשובה המצערת היא לא, למרות שלמען האמת, אם אי פעם היה משחק אחד שדרש את האפשרות לשתף אותו עם חברים בצורה כלשהי זה לגמרי המשחק שמבוסס על הרפתקאות אחת החבורות הכי אהובות שאפשר לדמיין. במשחק עצמו יצטרפו אליכם חברים וירטואלים לאורך הדרך, אך הם לגמרי נשלטים על ידי המחשב, וכך לא תוכלו לקרוא לחברים שלכם להירגע בחדר הנחיצות או להשתתף במשחק קווידיץ' ידידותי. אה, רגע…

1. בכלל אי אפשר לשחק קווידיץ'

למרות שבשנת 2003 כבר יצא משחק (די נשכח) שנקרא Quidditch: World Cup, כשהכריזו על המשחק Hogwarts: Legacy, כולם רצו לדעת רק דבר אחד: האם יהיה אפשר לתפוס את הסניץ'? התשובה הפשוטה היא "לא". התשובה הקצת יותר מסובכת: קווידיץ' קיים כבר בעולם המשחק, אבל מה לעשות שלהוגוורטס בדיוק יש מנהל חדש והוא פיניאס ניגליוס בלאק, סבא רבא רבא (או משהו כזה) של סיריוס בלאק – שידוע בתור המנהל הכי לא סימפטי שהיה להוגוורטס אי פעם. בעקבות פציעת קווידיץ', בלאק מחליט לאסור לשחק את המשחק כליל בשטח בית ספר. אז אולי אתם לא יכולים לשחק קווידיץ', אבל היי, לפחות אתם יכולים לשנוא את בלאק בדיוק כמו שאר התלמידים.

כן אפשר:

4. לבחור את הבית

אז מה אתם? הפלפאף? רייבנקלו? הולכים על הבנאליה של גריפינדור וסלית'רין? אל תדאגו, לא התדרדרנו למחוזות של שאלוני אישיות בבאזפיד – השאלה הזו אשכרה רלוונטית כאן. אםבמשחקי "הארי פוטר" הקודמים שיחקנו את הארי פוטר ואת חבריו, מה שלא מאפשר יותר מדי חופש בחירה בכל הנוגע לבית, הפעם הבחירה היא סוף סוף בידיים שלכם.

3. ניתן להשתמש בקללות שאין עליהן מחילה

ביקום של "הארי פוטר" שרביט הוא גם כלי נשק וכמו עם כל כלי נשק, גם כאן יש גרסאות של נשק לא קונבנציואליים – "הקללות שאין עליהן מחילה": אימפריוס, קרושיאטוס ואבדה קדברה. בשלושת הקללות האלה ניתן להשתמש במשחק –אולי לא תוכלו להיות קוסמים מרושעים באמת כפי שתמיד חלמתם, אבל זה קרוב מספיק.

2. סיבוב שופינג בהוגסמיד

אם אתם צריכים לחדש את המלאי או לקנות ציוד חדש, תמיד תוכלו לבקר בהוגסמיד, רחוב סודי ביקום של "הארי פוטר" שמלא בחנויות לקוסמים. למרות הדיסקרטיות שלו, הוגסמיד הוא אחד היעדים הפופולריים ביקום הזה, ולפי כל הדיווחים – זאת חוויה להסתובב שם. תוכלו לבקר בחנות הספרים והמגילות, להשלים משימות צדדיות, לבקר במסבאת הוגסהד ולשתות בירת חמאה, ואם אין לכם כוח להכין שיקויים אתם יכולים לקנות כמה בחנות השיקויים של פארי פיפן ואפילו לבקר בחנות השרביטים המפורסמת – אוליבנדר. בקיצור, סיבוב השופינג שתמיד רציתם.

1. לימודים לפני הכל

הוגוורטס הוא קודם כל בית ספר ומפתחי המשחק לא מתעלמים מהפרט הזה. במהלך המשחק תוכלו לבחור לאיזה שיעורים ללכת ואיזה יכולות לפתח. בין השיעורים שנמצאים במשחק נמצאים:

הגנה מפני כוחות האופל –פרופסור דינה הקאט תלמד את אחד מהשיעורים האייקונים ביותר בהוגוורטס. במהלך השיעור תלמדו איך להתגונן מפני הכוחות האפלים של עולם הקוסמים וכמו כן להטיל את הקללות שאין עליהן מחילה.
שיעור קסמים:אברהם רונן (כן, כן, זה השם, וכן, זה שם של מישהו שהיה המפקד של אבא שלכם בצבא) ילמד אתכם קסמים שיעזרו לכם לחקור את העולם המדהים שיוצרי המשחק בנו.
שיקויים:עוד שיעור איקוני מהספרים והסרטים. פרופסור אאסופ שארפ ילמד אתכם להכין מגוון רחב של שיקויים שיעזרו לכם במהלך הקרבות כמו שיקויי בריאות וסטמינה.
הרבולוגיה:אמנם לא תקבלו פליק מהערבה המצליפה (כי היא עדיין לא קיימת בתקופה הזאת), אבל לפחות תוכלו לחמוק מצמחים מסוכנים שמחכים לטרף.
שיעור תעופה:זה לא באמת עולם הקוסמות בלי תעופה על מטאטא. בשביל זה יצרו את צ'יו קוגאווה, המורה לשיעורי תעופה שתלמד אתכם לעוף ושם אפילו תקבלו את המטאטא שלכם.

• גיימינג
• הארי פוטר
• ג'יי קיי רולינג

• Facebook
• Twitter
• Email

"הארי פוטר" היא סדרת ספרים על עלייה ונפילה של כוחות פאשיסטיים. הסיפור הוא אולי על ילדים קוסמים שלומדים בפנימייה שבה הציורים מדברים והמורה יכולה להפוך לחתול, אבל מספר לספר מתבהר הנושא האמיתי. וולדמורט הוא לא סתם מכשף רשע, הוא דיקטטור שרוצה להשמיד אוכלוסיות שלמות בגלל הרקע והמוצא שלהן. הנאמנים לו, שמכונים "אוכלי מוות", הם אנשים רגילים למדי שחברו אליו מתוך אמונה בעליונותם של קוסמים "טהורי דם" לעומת אנשים חסרי קסם או קוסמים שנולדו למשפחות חסרות קסם (להם הודבק הכינוי הגזעני "בוצדמים"). הקוסמים־נאצים הם לא הסכנה היחידה. יש גם את מי שמעדיפים להעלים עין כדי לשמור על הג'וב שלהם או להמשיך לקבל תרומות מאוכל מוות עשיר.

רובד פאשיסטי נוסף בסדרה לא מתבטא בשנאה של קבוצות מסוימות אלא ברצון שלהן לשמור על הכוח והשליטה בעזרת תקשורת מגויסת, סנקציות על מערכת החינוך, הגבלה של התארגנויות ואפילו אלימות ממשית. הכל שם. אבל גם בספרים המאוחרים והאפלים מאוד, זאת נשארת בסופו של דבר סדרה אופטימית שמאמינה במרי אזרחי ובסולידריות בין שכבות מוחלשות וחזקות. בכל זאת, היא מיועדת קודם כל לילדים ונוער.

עוד כתבות מעניינות:
מה 20 שנה של הארי פוטר עשו לתרבות הישראלית?
הלך ליקומו: כל הופעות האורח של סטן לי בסרטי מארוול
כישוף נעים: 5 סרטים על מכשפות שחייבים לראות

עכשיו מגיע לבתי הקולנוע "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד", הסרט החדש במה שמכונה היום "העולם הקסום של ג'יי.קיי רולינג". זה קורה 17 שנה בדיוק אחרי צאת הסרט הראשון של "הארי פוטר", 17 שנים שבהן האפקטים החדשניים של אז התיישנו להחריד והתמונה הפוליטית העולמית השתנתה. כשרולינג כתבה אז על וולדמורט ואנשיו היא הראתה איך ההיסטוריה חוזרת על עצמה. עכשיו היא כותבת על הדבר האמיתי – גרינדלוולד, ההיטלר של הקוסמים, ובזמנה הפנוי היא רבה עם טראמפ בטוויטר.

מצנזרים את האהבה של דמבלדור

וולדמורט הוא מפלצת מהסוג שמתאים לפנטזיות לילדים – הרצון שלו להפוך לבן אלמוות בכל מחיר הפך אותו ליצור מפלצתי עם לוק נחשי ובלי אף. גלרט גרינדלוולד הוא לא כזה. הוא מתואר ככריזמטי, רהוט ויפה תואר, אדם שמכר את האידיאולוגיה הכמו נאצית שלו בטענה כי הוא פועל "למען לטובת הכלל". אפילו הייתה לו מקבילה לצלב הקרס, סמל עתיק משלו שהוצא מהקשר כדי לסמל אידיאולוגיה גזענית. אם השיווק של "חיות הפלא" הראשון התבסס על הצגה של יצורים קסומים חדשים ועל חשיפה ראשונה של קהילת הקוסמים האמריקאית, השני כבר ממוקד לגמרי בסיפור על גרינדלוולד, שנאמר עליו מעט בספרים ואפילו פחות בסרטים הקודמים.

כמו "הארי פוטר", מהר מאוד התברר שזאת לא באמת סדרה על קוסם חביב שאוהב חיות מעניינות. הפן הפוליטי הולך וצובר יותר ויותר מקום בסדרה החדשה, וכיוון שהסדרה לא מיועדת ספציפית לילדים, היא יכולה ללכת לכיוונים אפלים הרבה יותר מהר. רק אחרי שני סרטי ילדים די סטנדרטיים מישהו בהפקה של "הארי פוטר" חשב שצריך להכביד קצת ונתן לבמאי אלפונסו קוארון לביים את "האסיר מאזקבאן", שהפך את הסדרה למפחידה ואפלה יותר. המהפך לא הושלם – בעוד הספרים בסדרה הצליחו לאזן את האימה והפוליטיקה עם סיפור ההתבגרות הכיפי של הארי וחבריו, הסרטים הקלילו את הסדרה סרט אחר סרט, עד שהגיעו לסרט השביעי שהעלילה הקיצונית שלו לא הותירה להם ברירה. קחו לדוגמה את הספר החמישי בסדרה, שהוא בוגר, מדכא ומורכב בהרבה מקודמיו והוא גם הארוך ביותר בסדרה (877 עמודים בגרסה העברית), אך הפך לאחד הסרטים הכי קצרים בסדרה, עם טון ונימה קלים מהמקור.

אך "חיות הפלא" איננו עיבוד אלא סדרה שנכתבה מראש כסרטים, וג'יי.קיי רולינג היא התסריטאית היחידה בה נכון להיום. לרולינג הבריטית יש הרבה מה לומר על מה שקורה באמריקה, מקום ההתרחשות של הסדרה החדשה. רולינג הצהירה שעלייה של מנהיגים פופוליסטיים עוררה בה השראה לכתיבת הסרט, וגם אם לא נקבה בשמו של טראמפ, הדברים שצייצה בעקבות ניצחונו בבחירות מבהירים למי התכוונה: "אנו עומדים יחד. מגינים על המוחלשים. מתעמתים עם הגזענים. לא מאפשרים לדברי שנאה להפוך לנורמליים". זה לא בא לידי ביטוי רק בנוכחותו של גרינדלוולד: "חיות הפלא" הוא הסרט הראשון בסדרת הארי פוטר שהציג דמות חיובית ומרכזית של מוגל (לא קוסם) וזוג מעורב של מוגל וקוסמת, והראשון שהציג דמויות יהודיות במובהק.

"פשעיו של גרינדלוולד" עצבן לא מעט מעריצים עוד לפני שהופץ בגלל שני פרטים מבאסים במיוחד. הראשון הוא העובדה שרולינג ובמאי הסרט תומכים בג'וני דפ, שמגלם את גרינדלוולד, ומגבים אותו למרות הטענות של אשתו לשעבר אמבר הרד על אלימות שהפגין כלפיה. השני הוא ההכרזה כי הסרט לא יעסוק במיניות של דמבלדור, מהדמויות האהובות והחשובות בסדרה. ב־2007 חשפה רולינג כי הקשר בין גרינדלוולד ודמבלדור בצעירותם היה יותר מחברות עמוקה – דמבלדור היה מאוהב בו עד מעל הראש – אבל הדבר לא נאמר מפורשות בספרים ונראה כי גם בגרסה הקולנועית הוא יישאר מרומז לכל היותר.

← "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" עולה בחמישי (15.11) בבתי הקולנוע

• תרבות
• ג'יי קיי רולינג
• הארי פוטר
• סרטים
• המסך

• Facebook
• Twitter
• Email

פי. די. ג'יימס, ענקית ספרי הבילוש הבריטית שהלכה לעולמה לפני כחודש בגיל 94 , העדיפה שלא ידעו – אז, בבריטניה של שנות ה־ 60 המוקדמות – שאישה כתבה את הרומנים, ולכן לא חתמה בשמה המלא, פיליס דורותי. סטיבן קינג, שהתפרסם בז'אנר "נחות" אחר – אימה – העדיף לפרסם ארבעה ספרי מתח אלימים, חלקם דיסטופיים, תחת השם ריצ'רד בכמן, כי רצה לבדוק אם יוכל להצליח גם בלי המותג "סטיבן קינג". גור וידאל, מהגיי אייקונים הגדולים של הספרות האמריקאית העכשווית, כתב שלושה ספרי מתח סליזיים ועסיסיים כאדגר בוקס. מלבד שלוש הדוגמאות המוכרות האלו, מאות סופרים כתבו ספרי בלשות ומתח תחת שמות בדויים. לג'יימס, לקינג ולווידאל היה מה להסתיר. וידאל, למשל, החל לפרסם כאדגר בוקס לאחר שרומן שפרסם בשמו האמיתי,“העיר ועמוד התווך", שבו תיאר בכנות וברצינות רומן בין שני גברים – ב־ 1948 , לא פחות – הכניס אותו היישר לרשימה השחורה של עולם הספרות האמריקאי.

סופרים אחרים חששו, בעיקר בתחילת המאה ה־20, אז הפך הרומן הבלשי נפוץ, ששמם ייוחס לסיפורים על רוצחים, על פושעים ועל בלשים שהתקיימו גם הם, בדרכם, בשולי החברה (שם העט היה פחות נפוץ אצל סופרים שתיארו בלשים מהוגנים ואלגנטיים כגון המפקח מגרה של ז'ורז' סימנון). לאחרים, בעיקר בעשורים האחרונים, הייתה זו פשוט מסורת הז'אנר, תעלומה אחרונה להשאיר לקורא: מי כתב את הספר? שמות העט טרם חלפו לגמרי מעולם ספרי המתח והבילוש, גם לא היום, כאשר אבות הז'אנר – ארתור קונאן דויל, ריימונד צ'אנדלר, אגתה כריסטי או ג'ון לה קארה – איש איש ובלשיו, מרגליו ורוצחיו – כבר מזמן נחשבים לקלאסיקונים רציניים.

בעידן שמאופיין יותר מכל על ידי ערבוב ז'אנרים גבוהים ונמוכים, אינטרקציה עם הרומן הבלשי, כפי שעשו זאת מייקל שייבון ב"איגוד השוטרים היידים" וג'ונתן לת'ם ב"ברוקלין היתומה", למשל, כבר איננה מקור לבושה אלא אות לגאווה וסימן לתחכום ספרותי. לעומתם, ג'יי.קיי רולינג, שפרסמה לפני שנתיים את רומן המתח “קריאת הקוקייה" תחת השם רוברט גלבריית, ממשיכה לתחזק בשעשוע רב, יותר משנה לאחר שנחשפה, את גלבריית כפרסונה עם ביבליוגרפיה משל עצמו.

• ספרי בלשים
• סטיבן קינג
• ג'יי קיי רולינג
• ספרים
• תרבות