Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
לפעמים צפייה בווידיאו ארט במוזיאונים ובגלריות היא מעונבת מדי, ולמי יש כוח למעונבבחום של יולי־אוגוסט? אירוע TLV VideoLuck ייתן לכם הזדמנות להקרנה בקז'ואל פלוסארוחה צמחוניתמשותפת. הקונספט של אירועי SlideLuck (סליידלאק), שהתחילו בניו יורק ב־2003, הוא טוויסט על ארוחות ה־Potluck האמריקאיות המסורתיות – כל משתתף מביא מנת אוכל שהכין, והאורחים נפגשים לארוחת ערב משותפת ואחריה צופים יחד במצגת של עבודות אמנות. החל מ־2007 אירועי סליידלאק מתקיימים בערים רבות בעולם, וזה יהיה אירוע סליידלאק החמישי שיתקיים בישראל – הפעם באברהם הוסטל בר.
לראשונה בעולם הוא יתמקד דווקא בווידיאו ארט. את האירוע הקרוב אוצרות מרינה פוזנר ומירב פרי דבש, בעלות הליין Artline ASH. "אנחנו עושות אירועים שמשלבים אמנות וחוויית בילוי", אומרת פוזנר. "בלי כללי התנהגות מוזיאליים. בחרנו עבודות שמשלבות הומור, סרקזם ופוליטיקה מתוך מטרה לדבר על דברים בוערים ונוכחים בצורה קלילה שאפשר לעכל". כאמור הערב יחולק לשני חלקים, ארוחת ערב משותפת של האורחים והאמנים באווירה קלילה ונינוחה, ואחריה הקרנות וידיאו ארט. בין בין האמנים שיציגו: שחר מרקוס, מאשה יוזפפולסקי וגילי אבישר. על המוזיקה Gummy DOV.
"מלך הפלאפל". עבודת וידאו של שחר מרכוס
SlideLuck V TLV, אברהם הוסטל בר, לבונטין 21 תל אביב, שלישי (16.8) 19:30, 30 ש"ח למי שמביא מנה צמחונית או 60 ש"ח למי שבא ללא אוכל
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פירות ים ב-21 שקלים ועוד מחדשות האוכל החשובות של השבוע
שצ'ופק חוגגים עם מבצעים שווים על דגה ושתייה, מסעדות פתוחות יעיפו לכם את הראש והחך, ועוד הרצאות, תפריטים חדשים ומאפייה חדשה במרכז העיר. קחו מפית, יהיה פה ריר
המונח FOMO – החשש האובססיבי להחמיץ חוויות, אירועים והזדמנויות (Fear of Missing Out), שבא לידי ביטוי בהצצה תכופה בפייסבוק ובאינסטגרם ללא מנוח – הפך לאחרונה למילת באזז שמסבירה את המרשמים של כולנו לציפרלקס. אך את אירוע מסעדות פתוחות, שחוזר לתל אביב זו השנה הרביעית, אתם באמת לא רוצים לפספס.
הפרויקט חושף את אחורי הקלעים של עולם המסעדנות הישראלי ומקיים מפגשים בלתי אמצעיים עם שפים ואנשי אוכל. יותר מ־70 מסעדות ו־100 פעילויות ייקחו את המשתתפים למסע קולינרי מרתק. במקביל למפגשים עם השפים במסעדות יערך השנה אירוע חדשנות שבו סטארטאפיסטים, יזמים ודוברים יציגו בפני קהל את הפיתוחים החדשים והיצירתיים ביותר בתחום הקולינריה.
אקלרים של פושון (צילום: בועז לביא)
נוסף על כך יתקיימו ברחבי העיר 12 מפגשי Food Talks שבהם תוכלו לתפוס, למשל, פאנל עם הנשים של עולם הקולינריה המקומית (רותי ברודו, זוהר שמואלי, שיר הלפרן ועוד), מפגש על יצירה באוכל בהנחיית הצלם דן לב, מפגש שבו תספר אפרת ליכטנשטט ("אז מה את עושה כל היום?") איך הופכים בלוג מצליח לעסק ושיחה עם נוף עתאמנה על מתכונים נכחדים במטבח הערבי ועל דו קיום במטבח.
עוד באירועים המסקרנים של הפרויקט: הצצה ראשונה למעבדת הקינוחים של רשת פושון; השף חיים כהן יארח מפגש בנושא נוסטלגיה שבו ידבר על החיבור בין המאכלים האהובים שזכר מהבית לבין הטרנדים העכשוויים בבישול; והשף רן שמואלי ממסעדת קלארו ינחה סדנה על סודות האירוח ועל האתגרים בבישול לאירוע רב משתתפים. נשמע מעניין? רק דמיינו מה ילך בטאיזו, הרברט סמואל, אריא, קפה איטליה ומסעדות נוספות שפותחות את דלתותיהן לערב אחד אינטימי. FOMO, כבר אמרנו?
מסעדות פתוחות, 3.12־9.12, 50־300 ש"ח לכרטיס בהתאם לפעילות.
בדרך לסורא מארה עוצרים בחניון. בדרך כלל לא מתעכבים בו יותר מדי ומדלגים בזריזות אל המעלית בדרך לארוחה במסעדה – בכל זאת קצת ספוקי כאן – אבל בתקופה הקרובה תוצג תערוכת אמנות בחניון.נושא התערוכה הוא "הקומה העשירית" וישתתפו בו האמנים גילי אבישר, יוחאי מטוס, צחי ברוזה,wonky, אבי מוסל, ניר אדוני, שירלי שור, אורי דירקטור ויואב כהן.התערוכה תיפתח ב־17.2 ותתקיים מדי ערב מ־20:30 (נעילה ב־ 30.3). הפרויקט הוא של היינקן ושל Ash Artline , והשאיפה היא להגיע לקהלים של בליינים, גרגרנים ופרפרי לילה שלא מספיקים לראות יצירות אמנות במוזיאונים ובגלריות בשעות היום.
Sura Mare, סעדיה גאון 24 (הכניסה מהחניון ברח' צקלג 21)
כל יום 20:30־1:00
זה לא שוקולד. עבודת אור של ניר אדוני
יאללה חגיגה
יום הולדת למסעדת הדגים שצ'ופק
שצ'ופק, הדגייה הקלאסית הוותיקה, חוגגת 21 שנים. אתם – שאוהבים לפתוח ארוחה במבחר ססגוני של סלטים על השולחן בדרך אל הדגים מהגריל – מוזמנים לחגוג את מסיבת יום ההולדת. אתם לא צריכים להביא מתנות, אבל רבאק – 21 שנים למסעדה בתל אביב הן בהחלט רקורד ראוי לציון.
עד סוף פברואר יוגשו בשצ'ופק מבחר מנות ויינות ב־21 ש"ח האחד. תוכלו להזמין במחיר זה מבחר של מנות ראשונות כגון קלמרי סגול על הפלנצ'ה, קלמרי מטוגן, שרימפס מטוגן, מרק דגים, יינות בכוס ובהם גמלא שרדונה וגולן מרלו וקינוחים מז'אנר הבוואריה הנוסטלגית, עוגת גבינה אפויה וסורבה לימון ומנגו–כל זה נוסף על התפריט הקבוע. צ'ייסרים ב־10 ש"ח יזכירו שהגענו לכאן בשביל לחגוג.
טוק־האוס, מועדון הרצאות חדש בנמל תל אביב, רוצה שתקומו מהכיסא ותבואו לשמוע הרצאות במגוון נושאים וללא פיקסלים מסביב. בשבוע הבא תחל עיתונאית האוכל רונית ורד ("הארץ") בסדרה של ארבע הרצאות בשם טעמקומי, שבה תסביר כיצד הפך המטבח הישראלי לאחד המדוברים בעולם. המפגשים יערכו בימי שישי בצהריים ויעסקו בנושאים שונים:
חומוס בטחינה – מתי ואיפה הומצא החומוס ומדוע הפך לסמל הסכסוך היהודי־ערבי? (19.2); תאנים ושאר ירקות – על העבר, ההווה והעתיד של הפרי החושני ושל פירות וירקות מקומיים אחרים (4.3); חיטה ולחם – מגרעיני חיטה קדומים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות במצדה ובשבטה עד לסיפורן של עשר מאפיות מקומיות (18.3); תעלומת המטבח הישראלי – מה זה בעצם מטבח ישראלי, והאם במדינה צעירה ונטולת מסורת קולינרית מובהקת אפשר להצביע על מאכלים ישראליים? (1.4).
65 ש"ח להרצאה בודדת, 225 ש"ח לכל הסדרה.
טעמקומי – סדרת הרצאות של רונית ורד, טוק־האוס, נמל תל אביב ביתן
הקואופרטיב הטבעוני בר קיימא החליט לחדש את תפריט הערב על בסיס משנתו של ד"ר אורי מאיר־צ'יזיק, יועץ תזונתי העוסק גם בחקר ההיסטוריה של התזונה ודוגל באוכל בריא, פשוט וטבעי. תפריט הבריאות מורכב כולו מדגנים מלאים, לחם מחמצת וירקות. במנות תמצאו קציצות עדשים מונבטות עם פירה וציר ירקות מצומצם (54 ש"ח), פסטה כוסמין עם פטריות, עגבניות שרי, שום, צ'ילי ותרד (48 ש"ח), סלט פריקי עם גמבות צבעוניות, חמוציות, בצל ירוק, כוסברה וקשיו (39 ש"ח), חומוס מעדשים מונבטות עם סלסה עגבניות חריפה, טחינה ולאפה (35 ש"ח), עוגת קרם קשיו ותותים (26 ש"ח), טראפלס תמרים (18 ש"ח לשלוש יח') וטארט טאטן עם גלידה טבעונית (29 ש"ח).
החנויות הצפופות בפינת אלנבי וגרוזנברג הפכו במסכת שיפוצים אימתנית לחלל ענקי ובהיר המשובץ באריחי חרסינה צחורים ובוהקים. בירכתיים המאפייה זכתה לחלונות גדולים אל הרחוב הצדדי, ואפשר לעקוב בעדם אחרי הבצק התופח ואחרי עבודת האופים. זוהי המאפייה, פרויקט חדש של כמה נחתומים, חלקם מבקשים לשמור על אנונימיות. המפורסם בצוות הוא הקונדיטור יואב שושנה, המוכר מ"הצילו אני לא יודע לבשל", בוגר מצטיין של בית הספר לבישול פרנדי, פריז, שעבד כעשור בחו"ל.
המאפייה תציעה אפייה ארטיזנלית בגרסה כשרה למהדרין תוך התייחסות גם לכוכבים עממיים יותר בעולם הבצקים המקומי. במקום יימכרו לחמי מחמצת משיפון, כוסמין, דגנים וכו' (15־22 ש"ח לכיכר), חלות בשישי (10 ש"ח), עוגות שמרים, כולל קראנץ' שוקולד ורוגלעך (19.90 ש"ח לק"ג), ואפילו בורקס (19.90 ש"ח לק"ג בורקס תפוחי אדמה, שאר הבורקסים ב־34.90 ש"ח לק"ג). תנורי האבן שבמקום יפיקו פוקאצ'ות ופיצות, ושושנה ירעיף על הוויטרינה אקלרים, מקרונים, סופלה, פונדנט ועוד עוגות רושם קוקטיות של צרפתים. כמו כן אפשר יהיה להזמין עוגות קרם ועוגות יום הולדת באופן מיוחד. עוברי אורח באלנבי יוכלו לרכוש פה מאפים לדרך או לבית, וגם להתיישב לקפה ומאפה אל השולחנות שהוצבו לאורך המדרכה (7 ש"ח לקפה ומאפה לקחת).
מי שכל הסחרור הפחמימתי הזה, המגובה במדפי עוגיות וכריכים טריים המותקנים במקום, מוגזם מדי עבורו, יוכל ליהנות מסלטים מירקות טריים הנחתכים במקום. אלנבי מקבל נשיקה צרפתית־איטלקית בתמחור ידידותי לכל סוגי האנשים שמחליפים אוטובוסים או חולפים בו.
המאפייה, אלנבי 88
ראשון־חמישי 6:00־22:00 שישי 6:00־שעה לפני כניסת השבת
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אוסף יגאל אהובי לאמנות והגלריה האוניברסיטאית לאמנות מציגים את "אנשים", תערוכה מקיפה הכוללת ציורים, פסלים, מיצבים ועבודות וידיאו של אמנים ישראלים ובינלאומיים, אשר עוסקים בנושא הדיוקן האנושי.
התערוכה כוללת עבודות של ריצ'רד אבדון, גילי אבישר, פרנק אורבך, דיאן ארבוס, דרור דאום, מרלן דומא, ניר הוד, אן קולייר, מרטין קיפנברגר, ויליאם קנטרידג', צ'אק קלוז, ניאו ראוך, תומס רוף, יגאל תומרקין ועוד.
ארבעה מיצגים אשר טרם הוצגו בארץ ייכללו בתערוכה: "100 שנים" של הנס-פיטר פלדמן; "פנים בהמון" של אלכס פרגר ו"מבחני בד" של אנדי וורהול (באדיבות מוזיאון אנדי וורהול, פיטסבורג). האמנית הישראלית נעם ונקרט תציג פרויקט אשר במסגרתו תצייר בזמן אמת דיוקנאות של מבקרים בתערוכה.
לצד התערוכה יתקיימו בגלריה דיונים אקדמיים, הרצאות ושיחי גלריה עם אמנים, אוצרים וחוקרים, בנוגע לסוגיות העולות מנושאי התערוכה.
כמו כן, יתקיימו סיורים מודרכים בתערוכה –
'מבטים'– מה מהותו של הפורטרט? של מי המבט הניבט מהפורטרט? ועל מי הוא מסתכל? הסיור יעסוק באחד המאפיינים המהותיים של הפורטרט: המבט. המקום בפורטרט בו אנחנו כצופים והאמן מתקשרים.
'הדיוקן והמדיום'– הסיור יתמקד ביצירותיהם של אנדי וורהול, ריצ'רד אבדון, הנס פיטר-פלדמן וצ'אק קלוז, אשר יוצרים במגוון רחב של מדיומים דיוקנאות של אנשים שונים- בין אם אנונימיים, מכרים או מפורסמים. במהלך הסיור נבחן כיצד הבחירה להשתמש במדיומים כמו ציור, צילום, וידאו או אריגה משפיעה על אופני הבניית וייצוג דיוקנאות אלו ומאירה "פנים חדשים" שלהם.
תאריכי הסיורים:
29.01.2016 יום שישי בשעה 11:00 – 'הדיוקן והמדיום' עם איריס גלעד
04.02.2016 יום חמישי בשעה 18:00 – 'הדיוקן והמדיום' עם איריס גלעד (הסיור באנגלית)
05.02.2016 יום שישי בשעה 11:00 – 'הדיוקן והמדיום' עם איריס גלעד
19.02.2016 יום שישי בשעה 11:00 – 'מבטים' עם טל ז'בוטינסקי
2016 03.03 יום חמישי בשעה 18:00 – 'מבטים' עם טל ז'בוטינסקי (הסיור באנגלית)
04.03.2016 יום שישי בשעה 11:00 – 'הדיוקן והמדיום' עם איריס גלעד
18.03.2016 יום שישי בשעה 11:00 – 'מבטים' עם טל ז'בוטינסקי
01.04.2016 יום שישי בשעה 11:00 – 'הדיוקן והמדיום' עם איריס גלעד
אלכס פרגר, פנים בהמון, סטיל מתוך ווידיאו בשלושה ערוצים, משך 11.52 דקות. צילום באדיבות האמנית וגלריה
אנשים. הגלריה לאמנות ע"ש גניה שרייבר-עבודות מאוסף יגאל אהובי לאמנות
חיים לבנון 54, תל אביב
27.12.2015 – 01.04.2016
שעות פתיחה: ראשון – רביעי: 11:00 – 19:00, חמישי: 11:00 – 21:00, שישי: 10:00 – 14:00
התערוכה והאירועים הנלווים לה פתוחים לקהל הרחב ואינם כרוכים בתשלום.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אירוע המכירה שמציע יצירות של אמנים מוכרים ב-1,500 שקלים
אירוע מכירה שיתקיים ב"מקום לאמנות" שבקריית המלאכה יצייד אתכם ביצירות של אמנים כמו ציבי גבע, דגנית ברסט, Know Hope ואמנים נוספים במחיר אחיד של 1,500 שקלים - תרומה לספריית גן לוינסקי
המנטליות התל אביבית בה ניחנו מובילה לעובדות הקיומיות הבאות: אנחנו אוהבים מאד לתרום למען מטרות נעלות, וגם תמיד שמחים לקדם אמנות ישראלית. לא שהדברים הללו עומדים בסתירה, אבלתערוכת מכירה שתתקיים בסוף השבוע הקרוב(שישי-שבת, 18-19.12), תסייע לסמן "וי" על שתי הפעולות במקביל. בתערוכה, שתעלה למשך יומיים ב"מקום לאמנות" שבקריית המלאכה, יוצגו כ-300 יצירות של אמנים מוכרים לצד שמות עולים בתחום, במחיר אחיד ואטרקטיבי במיוחד של 1,500 שקלים בלבד. בין האמנים המציגים ניתן למצוא שמות בולטים בזירת האמנות המקומית, דוגמת דגנית ברסט, ציבי גבע, לארי אברמסון, Know Hope ועוד – כאשר הרווחים יועברו לתחזוק הפעילות השוטפת של ספריית גן לוינסקי.
ספריית גן לוינסקינוסדה בשנת 2009 בנוה שאנן, ומאז היא משמשת כמרכז חינוכי ותרבותי בשכונה, ושואפת לייצר תנאים טובים יותר עבור מגוון תושביה, ובפרט אלה הנאבקים לקבלת מעמד פליטות, אשר לפי שעה אינם זכאים לקבלה של מגוון שירותים שהמדינה מספקת לתושבים בעלי מעמד מוסדר.
תערוכת מכירה למען ספריית גן לוינסקי "מקום לאמנות", שביל המרץ 6, תל אביב שישי-שבת, 18-19.12, בין השעות 11:00-18:00
ריקוד המכונה: האמן גילי אבישר חולם להיות מייקל ג'קסון
גילי אבישר לא היה מסוגל ליצור ולו פיסת לבוש פונקציונלית אחת, אז הוא נטש את עיצוב האופנה לטובת האמנות והפך את הבדים לעבודות מופרעות. לרגל תערוכת היחיד שלו הוא מספר על הרצון להיבלע בבטן של לווייתן ועל האובססיה למייקל ג'קסון
בשנת הבר מצווה שלו הגיע גילי אבישר לעצמאות ותפר לעצמו תחפושת של פרדי קרוגר. באותה שנה הוא גם התכבד ושלח למגזין "ווג" מכתב שכלל רישומי אופנה פרי עטו. "כתבתי להם שאני רוצה להיות מעצב אופנה ואם הם יכולים רגע להסתכל. מובן שכל הרישומים היו חתומים, כדי שלא יגנבו לי את הדגמים". "ווג" לא השליכו את מכתבו של הילד החיפאי לסל האשפה של ההיסטוריה, אלא שלחו לו תשובה מנומסת שאבישר (35) עדיין שומר. "הם כתבו שאני צריך ללכת ללמוד באוניברסיטה".
ב"ווג" חשבו בוודאי על שנקר, אבל לא חזו את המהפך שעבר אבישר במגמת עיצוב אופנה בתיכון ויצ"ו חיפה. "עוד בפרויקטים הכי פשוטים יצאו לי דברים לא לבישים. די מהר הבנתי שאני לא רוצה להיות מעצב אופנה. פרויקט הגמר שלי היה חליפה של ילד נאצי עם מחוך ובּוּש. הכל היה סקסיסטי, שוביניסטי, צבאי". אבל הבדים ומכונת התפירה הפכו לאבן ולמִפְסֶלֶת שלו, והוא עובד איתם באינטנסיביות ובאינסטינקטיביות: "אני עושה הרבה דברים תוך גלגול העיניים למעלה, סטייט אוף מיינד מסוים. אני לא אוהב להפסיק באמצע, מעדיף לשמוע את הרעידה של המכונה. רק כשאני קולט שהמחט כמעט נכנסת לי לאצבע אני עוצר".
גילי אבישר בתערוכה (צילום: יולי גורודינסקי)
תערוכת היחיד שלו, "לוויתן", המוצגת בימים אלו בקומה השנייה של מוזיאון נחום גוטמן, כוללת שלל פסלי טקסטיל, עבודות התפורות מפיסות ומפתותי בדים, וגם פאייטים, חלקי דלתות וקרעי כיסאות היוצרים דגלי ענק, לטאה, דג והכלאה בין עפרה חזה למאוורר. חלל הגלריה נראה כמו חלום של מונדריאן על המאהל בארלוזורוב שבו חיות דראג קווינס מזוקנות על אסיד.
שלוש עבודות המפתח בתערוכה הן דווקא עבודות וידיאו שבהן עושה אבישר מעשים ביצירי הבד שלו. באחת מהן נראה האמן מכורבל כעובּר, עוטה על עצמו שכבות על גבי שכבות של תלבושות כובלות, נטולות פתחים לעין ולפה ועושה תנועת פרכוס ביולוגי משונה. באחרת הוא מוצג בדמותה של דיאנה רוס, שר על פלייבק בעודו עטוף בצפרדע מנומרת ועוטה כפפות בעלות ציפורנים ארוכות. ברגעים אחרים דיאנה מענטזת בשמלת פאייטים לצלילי להיטים של כוכבות הפופ המזרח תיכוני אסאלה נסרי וננסי עג'רם. העבודה "גרין סקרין" מקבצת ומחיה רבים מהאובייקטים המוצגים בתערוכה, לצד קנקל ממולא נוזל ורוד ובהשתתפות חתול.
"העבודה הזו היא העוגן שלי בתערוכה מבחינת השימוש באובייקטים ומה הם יכולים לעשות, מעצם זה שהם לא עושים שום דבר. אני לא רוצה סיפור, אני לא רוצה נרטיב, אני לא רוצה לתת לצופה משהו שהוא יכול להיכנס ישר לתוכו, ואני גם לא רוצה לתת לעצמי את הדבר הזה".
מה המשמעות של ה"טופ שוט", הצילום מלמעלה שאתה משתמש בו?
"זה קצת כמו אינקובטור. אני נכנס לחלל ויש עין שהיא מצלמה, עין שצופה, יש לה תפקיד על. מגיל צעיר אני מרגיש שיש עין שצופה בי ואני מקיים איתה תקשורת, כמו חבר שהולך איתי".
כלומר, הרגשת חלוקה פנימית של צופה וחווה?
"כן, זה מלווה באימה. מי צופה בי? אל תסתכלו עליי! משהו אמורפי שמצד אחד אתה מחפש אותו ורוצה תקשורת איתו, ומצד שני אתה דורש שלא יסתכל עליך. עוד לפני שהייתה לי תקשורת נוחה עם בני אדם הייתה לי תקשורת נוחה עם מצלמה. מגיל צעיר צילמתי את עצמי. עשיתי לעצמי מסיבה וצילמתי את עצמי מדמם ועטוף בגרביונים".
התחפשותי והישרדותי. גילי אבישר (צילום: יולי גורודינסקי)
בוא נדבר על הרגע שבו הגלאם והפופ והכיף שבעבודות הופך לעודפות חונקת.
"הקושי לנשום אחרי התלבושת השמינית שעטיתי עזר לי להיכנס למעין קתרזיס. התהליך הוא גם התחפשותי וגם אקזיסטנציאליסטי, הישרדותי".
זה מדבר על חוויה של גוף או על חוויה ספיריטואלית? אולי זה משל לאמנות, או לחיים – שמוגדרים תמיד על ידי הקושי שלהם?
"על הכל. על הצורך להיחנק, הצורך לחוש קושי. אם תנסה לחשוב על האופן שבו אתה הולך, מיד תיפול. ואני כן רוצה לחשוב איך אני אלך. אני רוצה ליפול. אני רוצה ליצור לעצמי את הקושי".
אמנם פרשת מעיצוב האופנה וחבל, כי הדבר הזה – מה זה בכלל תלוי על הקיר, ז'קט? – נראה מהמם והייתי שמחה ללבוש אותו; אבל בעבודות הווידיאו אתה כן לובש או חובש או עוטה את העבודות שלך.
"התחפשות מאז ומתמיד עניינה אותי: איזו דמות אני יכול להיות, איזה אמן אני יכול להיות, מי אני. אנשים רוצים שתגיד להם מי אתה כל הזמן. באיזה צד אתה, במי אתה בוחר, מה אתה עושה, אם אתה צמחוני או טבעוני. אם תגיד שאתה צמחוני ואחר כך תאכל בשר – אז אתה תהיה כבר משהו אחר".
איך נולד האלטר אגו שלך כדיאנה רוס?
"לפני שנתיים הייתי בסיטה, קריית האמנים בפריז, במשך חודש, ולא היה לי מה לעשות. חשבתי שאני יכול ליצור שם רק וידיאו, הרי אין מצב שאני ארשום או אפסל בפריז, כבר עשו שם הכל. אז החלטתי ליצור סדרה של עבודות וידיאו שבהן אני לבוש כדיאנה רוס. במהלך כל השבוע הייתי מחופש לדיאנה כשברקע השיר'Endless Love' התנגן בלופ, שמעתי אותו מאות פעמים. כל השבוע הייתי רק בסטודיו, בישלתי והתקלחתי שם. העבודות תיעדו את דיאנה רוס בתוך הפעולות המינימליות האלה בסטודיו, 'Endless Lope'".
אבל למה דווקא רוס?
"כשעבדתי עכשיו על התערוכה, האוצרת מוניקה לביא עלתה פתאום על הקשר: מייקל ג'קסון תמיד רצה להיראות כמו דיאנה רוס ועשה ניתוחים כדי להידמות לה וראה בה מעין אימא מאמצת. ואני ומייקל הרי חברים. כלומר, היינו חברים. כבר בגיל 13 היה קליק. כתבתי לו מכתבים שאני רוצה לבוא לנוורלנד".
כתב מגילות. גילי אבישר (צילום: יולי גורודינסקי)
גם הוא ענה לך, כמו "ווג"?
"לא שלחתי את המכתבים בכלל, הם היו בעברית. מגילות כתבתי לו. אחרי שמוניקה עשתה את הקישור הזה הבנתי שתמיד רציתי להידמות למייקל, ובעבודה הזאת ניסיתי להידמות למי שמייקל רצה להידמות לה. הפכתי לאימא המאמצת שלו, ובעצם לאימא המאמצת של עצמי".
יש בעבודות שלך הרבה מוטיבים שבטיים, כמו טוטמים ומסכות סמי אפריקאיות, שבלי להגעיל אפשר לומר שהם אופנתיים. אנחנו יותר ויותר תופסים את עצמנו כחברה פרימיטיבית?
"אנחנו כנראה חברה סופּר פרימיטיבית. זה תרבותי, מה שמנסים ליצור פה כל הזמן: 'תוריד ת'שערות, אל תוריד ת'שערות; תגלח, תצבע את השיער, תעשה בוטוקס'. חוסר הנוחות בתוך העור שלי הוא תמידי".
התביעה לשינוי תמידי היא משהו חיצוני־תרבותי ששייך לתקופתנו, או שזה נובע מהנפש שלך ובתקופות אחרות היה נקבר עמוק בפנים ובעזרת השם הופך לפסיכוזה?
"ברור שהתרבות הקפיטליסטית מכתיבה את זה שאתה חייב לעבור שינוי בחיים שלך כדי להגיע לאנשהו. אני מנסה לעבור את השינויים האלה בתוך עצמי".
גילי אבישר (צילום: יולי גורודינסקי)
דווקא אובייקט העל שעל שמו קרויה התערוכה, הלווייתן, נעדר ממנה. "דמיינתי משהו עצום שמכסה את החלל, שכל העבודות נמצאות בתוכו, במעי של לווייתן. אובייקט העל ירד אבל השם נשאר כסוג של עוגן".
בטן של לוויתן היא מקום מוגן מסערות או מקום שחייבים לצאת ממנו?
"אני אשמח לשהות בבטנו של לוויתן. לא בדיוק לשהות, אלא שייקח אותי כבר, שאכנס לבטן שלו והוא ישחה לאיזה מקום נידח. זה מה שרציתי שיקרה עם העבודות, שיהיה רחם שייקח הכל. הכל כל הזמן ארעי פה. כל המקום, כל המדינה, כל הסטודיו – אני כל הזמן על כרעי תרנגולת של הישרדות. לפני כל תערוכה אני בלחץ איום, חושש שהסטודיו יישרף…"
שנחום גוטמן ימות…
"שכל מה שרע יקרה. אז אני מגבה הכל, ואז מגבה את הגיבוי, ואז חרד לגיבוי של הגיבוי".
לוויתן, מוזיאון נחום גוטמן, עד ספטמבר
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
!["מלך הפלאפל". עבודת וידאו של שחר מרכוס](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2016/08/sizes/Shahar-Marcus_-king-of-falafel_-slideluck-V-TLV-2_p_wo_500_375.jpg ""מלך הפלאפל". עבודת וידאו של שחר מרכוס")
