Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

גיק

כתבות
אירועים
עסקאות
צילום: רוני בר

מסע בין ארקיידים: החלום הגיקי מתגשם ביפן. כך זה נראה

מסע בין ארקיידים: החלום הגיקי מתגשם ביפן. כך זה נראה

לנזול בין עולמות צבעוניים, לקרוע את טוקיו בקארטינג בתחפושת סופר מריו או להיכנס לחיקוי אמיתי מדי של סלאמס. יצאנו למסע שנראה כמו סרט אייטיז עתידני. לידיעת הטסים ליפן

צילום: רוני בר
צילום: רוני בר
11 באוקטובר 2018

לפי הסיפורים, יפן היא החלום של כל גיק: מדינה שבה האנימה והמנגה הן חלק מהתרבות בדיוק כמו סמוראים וגיישות, שמשחקי מחשב מככבים בשלטי החוצות שלה ושלכל חברה, עיר או אפילו שמורת טבע יש קמע מצויר וחמוד (שכמובן מככב בחנויות המזכרות). אבל האמת היא שכשמגיעים ליפן, מגלים שהיא יותר קרובה לחלום של גיק מהניינטיז, או יותר נכון למציאות אלטרנטיבית בסגנון "בחזרה לעתיד 2" שבה העולם נראה כמו סרט אייטיז/ניינטיז על העתיד. הערים היפניות מפוצצות בקניונים, חנויות ומרכזים מסחריים כאילו אין אמזון בעולם, יש בהן חנויות עצומות של טאוור רקורדס כאילו אין ספוטיפיי ונטפליקס, ויש מכונות שאתה מזמין מהן ראמן כאילו זה משהו שבאמת צריך.

אחרי שמתרגלים למציאות האלטרנטיבית הזאת מגלים למה גיקים אוהבים את יפן כל כך. בעוד ברוב העולם גיקיות היא עניין לילדים (או במקרה של ארצות הברית למבוגרים אינפנטיליים), הגיקיות מלווה את היפנים לאורך כל חייהם. אנשים מבוגרים ואפילו קשישים קוראים קומיקס ברכבת, משחקים בארקייד או מחזיקים בובות של דמויות אהובות. כדי לספק גם את הקהל הזה, המוצרים הגיקיים היפניים אינם ילדותיים. לפעמים אפילו להפך. זה הופך את המסע בעקבות הגיקיות היפנית למסע של אפשרויות בלתי מוגבלות.

משחקיות בגודל של קניון (צילום: רוני בר)
משחקיות בגודל של קניון (צילום: רוני בר)

עוד כתבות מעניינות:
הסדרה היפנית הכי מוזרה (ונהדרת) בנטפליקס
באיחור אופנתי, ילדי ישראל גילו את הקומיקס
הכירו את השכונה הכי מגניבה בטוקיו

איך להפוך לטינאייג'רית יפנית

אף שבתחום קונסולות המשחק יפן (עדיין) לא הפסידה לקוריאה וסוני ונינטנדו ממשיכות להוביל את התעשייה, הערים הגדולות ביפן מפוצצות במשחקיות (ניינטיז או לא ניינטיז?). אבל תשכחו מאוסף המכונות הדביקות שאתם זוכרים מקניונים ובתי קולנוע, המשחקיות ביפן הן מבנים בני חמש או שש קומות שאפשר להעביר בהן שעות עוד לפני שמתחילים לשחק. הקומות מסודרות לפי נושאים כמו משחקי מוזיקה שבהן צעירות נותנות בראש בגיטאר הירו, קומות של משחקי מכות חדשים וישנים (ניסינו להתחרות באנשים. זה נגמר בטבח שטרנטינו יכול לעשות לו הומאז') ואפילו קומות של משחקי הימורים שמאכלסים אנשים אומללים שיושבים עם סיגריה ודרינק ומנסים להבין איפה הם לקחו את הפנייה הלא נכונה בחיים.

בכלל, בניגוד לדימוי של משחקיות בארץ, שמיועדות כביכול לאנשים נטולי חיי חברה, במשחקיות היפניות יש קומות ומכונות שמיועדות להוציא אתכם מהאינסטגרם (אבל רק לטובת צילום שאחר כך תוכלו להעלות). המכונות האלה הן בעצם סטודיו לצילום שמלמד כל מה שצריך בשביל להפוך לטינאייג'רית יפנית. אפשר לבחור בין מסלול יחיד, זוגי או קבוצתי, ואז מקבלים הוראות איך לעמוד ומה לעזאזל לעשות עם הידיים. בשלב הבא המכונה תפטשפ את התמונות שלכם בצורה אוטומטית כדי להפוך אתכם לקוואי. התוצאות, אגב, מפתיעות לטובה ומוכיחות שבכל אחד מתחבאת ילדה יפנית בת 14, פשוט צריך לדעת איך להוציא אותה.

צילום: רוני בר
צילום: רוני בר

המשחקיות הללו כוללות גם, כמובן, קומות שלמות שמוקדשות למכונות שבהן אפשר לזכות בבובות ענק או בפרסים אחרים, בדיוק כמו בקניונים הישראליים רק עם סיכוי אמיתי לזכות. ואם אתם מגיעים לאוסקה, אל תפספסו את Silver Ball Planet, משחקייה קטנה יחסית שמוקדשת אך ורק למכונות פינבול ישנות וחדשות, בכמעט כל נושא שאפשר להעלות על הדעת.

לזרוק שריון של צב על המתחרים

הרבה מהמשחקיות בערי יפן כוללות מכונות מציאות מדומה, אבל בשביל ליהנות מהחוויה כמו שצריך עדיף ללכת לארקיידס שמתמחים בנושא. גם אם יש לכם ערכת VR בבית, המשחקיות האלה לא דומות לשום דבר שאתם מכירים והן מצוידות באביזרים וחיישנים שיכניסו אתכם לסיטואציה באופן טוטאלי. אפשר לשחק בחדר בריחה או להטיס מטוס ובחלק מהמתחמים יש גם זירות למשחקים מרובי משתתפים עם טורנירים ואירועים. אל תנסו להתחרות בהם. זה לא ייגמר טוב.

משחקיות ה־VR מציעות תשובה מושלמת לתלונה "אתה צריך להפסיק לשחק ולצאת יותר", שמטיילים חובבי גיימינג ביפן עלולים להיתקל בה לא פעם. אם מישהו אומר לכם דבר כזה, תציעו לו להתנסות במכונות שמדמות קיר טיפוס, הליכה על קורה בין שני גורדי שחקים, ראפטינג קבוצתי ואפילו סימולטור דיג. כל דבר שיעסיק אותו לכמה דקות וייתן לכם לשחק באמת.

צילום: רוני בר
צילום: רוני בר

כי המשחקים האמיתיים הם הריל דיל. VR ZONE בשינג'וקו שבטוקיו, למשל, מציע משחקים חדשים וגם קלאסיקות כמו Mario Kart. המשחק מתנהל ברביעייה והוא אותו מירוץ קלאסי שאתם מכירים, רק שהפעם אתם בתוכו. העולם והמסלול יפהפיים, הסנכרון בין התנועות למה שקורה בתוך הקסדה מעורר התפעלות, אבל מה שמנצח הכל זאת האפשרות לקטוף שריון של צב ולזרוק אותו על מתחרה כדי לעצור אותו. וזה לא עוצר שם. במשחק שמבוסס על סדרת מנגה נלחמנו בשד כדי להציל את העולם ובגרסת VR של המשחק הקלאסי גלגה, שבה קיבלנו ליד רובה כבד, נשלחנו להילחם בנחיל חייזרים. השינוי בזווית המשחק דרש התאמה והכריח אותנו לזוז במהירות שלא ידענו שקיימת. כמו הסרט "פיקסלים" רק מצחיק.

סינקדוכה הונג קונג

המשחקייה האחרונה שאליה הלכנו לא נמצאת בטוקיו אלא בעיר קווסאקי, אבל לגמרי שווה את חצי שעת הנסיעה ברכבת. Anata No Warehouse ("המחסן שלך") הוקמה ב־2009, ושלוש הקומות הראשונות שלה, כמו גם הצורה החיצונית שלה, בנויות כמו Kowloon Walled City, הסלאמס המפלצתיים בהונג קונג שפורקו בשנות ה־90 ושליפנים יש איתם קטע. מבחוץ הבניין נראה כמו מבנה ברזל חלוד ונטוש, אבל כשמתקרבים אל דלת הברזל בכניסה היא נפתחת בלחישת אוויר ומכניסה אתכם אל מה שנראה כמו רחוב הונג קונגי מוזנח כולל גרפיטי, פוסטרים מתקלפים על הקירות ואפילו דוכן לממכר עוף בגריל. את המקום הקים מעצב תפאורות ששחזר בצורה כל כך מדויקת את הסלאמס עד שאפשר לגמרי לשכוח שכל מה שנמצא מסביב, כולל האבק וכתמי השמן, לא אמיתי. מה שכן אמיתי הן מכונות המשחק שמוצבות להן בנונשלנט בין הבניינים. מבחינת היצע המשחקים יש כאן כמעט את כל מה שתוכלו למצוא במשחקיות הרגילות, אבל עדיין שווה להגיע ולו בשביל ההזדמנות לשחק באחת האווירות הביזאריות שאפשר להעלות על הדעת.

צילום: רוני בר
צילום: רוני בר

גן עדן לאינסטגרם

שכונת אודיבה בטוקיו היא אי מלאכותי שהוקם מערמות פסולת, ואולי רק הולם שיש בו בעיקר חניונים וקניונים שביניהם גשרי זכוכית מקורים שמקנים לכל המקום הרגשה של חוות נמלים; בעיקר, אבל לא רק. בשכונה גם מוצגת אחת התערוכות הקבועות הפופולריות ביותר בטוקיו. התיאור היבש של "Borderless" הוא תערוכה של מיצגי וידיאו אינטראקטיביים שמזמינה אתכם לחקור ולגלות, אבל בפועל מדובר במקום שיוציא לכם את תמונות האינסטגרם המטורפות ביותר שראיתם. עם קומפלקס של 10,000 מטר רבוע, 520 מחשבים ו־470 מקרנים, התערוכה מורכבת מחללים וחדרים חשוכים שבהם מוקרנים קטעי וידיאו על הרצפה, התקרה, על מראות ועל קירות, מה שיוצר חוויה פסיכדלית עותקת נשימה. לכל חדר יש נושא והעבודות ארוכות מספיק כדי שגם אם תבלו בכל חדר דקות ארוכות הן לא יחזרו על עצמן. גם הזוגות היפנים שמסתובבים בתערוכה הופכים במידה מסוימת למוצגים שמצטלמים 50 פעם ליד כל עבודה (היה חשוך, הם לא שמו לב שהסתכלנו). מבחינה אמנותית לא ברור אם יש כאן ערך אמיתי. בשלב כלשהו מבינים שההתלהבות היא מאנימציה של פרחים על רקע מוזיקת מעליות יפנית, אבל הקנאה של אנשים מהתמונות שצילמנו שם היא ערך אמנותי שאסור לזלזל בו.

אור צהוב פירושו "מהר מהר מהר"

כמובן טוקיו היא לא רק ארקיידים ועולמות של גיקים. אפשר גם לצאת לאור השמש ולהסתובב באתרי התיירות וברחובות העיר. אבל אפשר להרוויח פעמיים ולעשות גם את זה בצורה גיקית. Mari Car, אחת החברות שמציעות סיורים בעיר, מציעה סיור במכונית קארטינג בזמן שאתם לבושים בתחפושות של דמויות מצוירות. זו לא החוויה הבטוחה ביותר שיש (אין קסדה ובתדריך לפני הנסיעה מצוין שאור צהוב פירושו "מהר מהר מהר"), אבל אין ספק שמדובר באחת הדרכים המגניבות ביותר לראות את העיר, בייחוד בלילה. האורות, התנועה והמקומיים שמנופפים לכם מכל צומת (גיקים, כאמור) אולי לא ילמדו אתכם על ההיסטוריה של טוקיו, אבל לפחות תוכלו להגיד "עשיתי סיור קארטינג בטוקיו לבוש כמו מריו" בפעם הבאה שלא יהיה לכם משהו מעניין להגיד. אם זה לא מספיק יש גם סיבוך משפטי. לאחרונה החברה הפסידה במשפט לנינטנדו שתבעה אותה על שימוש לא חוקי בדמויות שלה. נראה שכרגע החברה עובדת כרגיל, אז אם יוצא לכם להגיע לטוקיו דעו שאתם יכולים במחי התנעת סוויץ' להרגיז מאוד את אחת החברות הגדולות ביפן. גם זה משהו.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

לנזול בין עולמות צבעוניים, לקרוע את טוקיו בקארטינג בתחפושת סופר מריו או להיכנס לחיקוי אמיתי מדי של סלאמס. יצאנו למסע שנראה...

מאתעידו רוזנטל17 באוקטובר 2019
"המפץ הגדול"

גיק זה שיק

גיק זה שיק

הגיק החדש מאיים להשתלט על העולם

"המפץ הגדול"
"המפץ הגדול"

אם לפני 20 שנים היינו אומרים לכם שסדרה על אבירים ודרקונים תהיה מגה פופולרית יום אחד – סביר להניח שהייתם צוחקים עלינו ואומרים לנו לחזור לשחק D&D עם החברים הדמיוניים שלנו במרתף. נכון לכתיבת שורות אלה, תוכנית הטלוויזיה "משחקי הכס" שברה את כל השיאים האפשריים, כולל שיאי ההורדות הפיראטיות, וכמעט שלא תמצאו אדם שלא מכיר את שמה של קאליסי, אם הדרקונים, מלכת האנדלים וראשוני האדם, מנתצת השלשלאות ו… הבנתם את הקטע. בעשור האחרון סרטי הקומיקס משתלטים על הוליווד, הסרט "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" שיצא ב-2015 שבר 40 (!) שיאים בהכנסות בארצות הברית ותעשיית משחקי הוידאו הפכה לתעשיית ענק, לא פחות. כל אלו הם חלק מתהליך של כניסתה של תרבות שוליים – תרבות הגיק – אל תוך המיינסטרים. הכוונה היא לתרבות של מדע בדיוני ופנטזיה, קומיקס וגיבורי על, וגם גיימינג. קבוצות של מעריצים שצורכים את התוכן וגם יוצרים אותו, בדיוק כמו צופי משחקי הכס.

משחקי הכס (צילום באדיבות HOT)
משחקי הכס (צילום באדיבות HOT)

כסף כסף כסף

איך תרבות שוליים גיקית נכנסת אל לב המיינסטרים? התשובות, כמובן, לא מפתיעות – זהירות, ספויילר. הסיבה הראשונה היא הברורה ביותר – כסף. בעבר סרטי מד"ב ופנטזיה היו נחשבים לסרטי הז'אנר הירוד ביותר בקולנוע וזלזלו בהם בהתאם (ראו ערך סרטי אד ווד, באטמן 1966). המפנה החל בתחילת שנות ה-70 לאחר צאת הסרט "2001 אודיסאה בחלל", של הקולנוען הגאון סטנלי קובריק. אודיסאה בחלל היה אחד מסרטי המד"ב ההוליוודיים האיכותיים הראשונים, הגדיר למעשה מחדש את הז'אנר, ובעקבותיו בהוליווד התחילו להתייחס ברצינות לפוטנציאל הקולנועי הגלום במד"ב. כמובן שגם ז'אנר גיבורי העל הושפע מהשינוי, והסרט "באטמן", של טים ברטון משנות ה-80, הוא אחד מהנגזרות שלו. הסרט הציג דמויות מורכבות ותסריט מתוחכם, ולוהקו אליו שחקני קולנוע טובים ומוערכים כמו ג'ק ניקולסון ומייקל קיטון, ולא שחקנים עלומי שם. בנוסף לכך, בתחילת שנות ה-2000 החלו להופיע עוד סרטי גיבורי על, כמו "אקס-מן" ו"ספיידרמן", שהצליחו יפה בקופות. הולדת האינטרנט הביאה לעלייתו של שיח דיגיטלי – לא רק על הסרטים האלו, אלא על כל הז'אנר בכלל. כשהתפתחו הרשתות החברתיות, התאגידים ידעו לשים עין על טרנדים, וזיהו פוטנציאל בתרבות הגיק.

ליגת הצדק
ליגת הצדק

עמודי הפייסבוק והטוויטר והאתרים הרשמיים משתמשים באותו שיח, כך שהמשתתפים בו עושים למעשה קידום לסרטים האלה. ומכיוון שסרטי גיבורי על, מדע בדיוני ופנטזיה שברו קופות מאז שנות ה-80, אולפני הענק בהוליווד החלו להגביר את קצב הייצור של הסרטים האלה, כך שאם פעם יצא סרט גיבורי על פעם בשנה או בכמה שנים, היום, כמעט כל חודש (!) יוצא סרט גיקי אחר, שגם מצליח לשבור קופות. כשכמות גדולה כל כך של אנשים צורכים תוכן מסויים, החברות הגדולות מתחילות להבין שלהיות גיק (או, לפחות, לייצר תכנים גיקיים) – זה משתלם. בתאגיד הענק "דיסני", לדוגמה, הבינו את זה בזמן – ב-2009 הם רכשו בסכום עתק את חטיבת הבידור של מארוול, אשר אחראית לרבים מסרטי גיבורי העל אותם אנו רואים על המסך הגדול. ב-2012 הם רכשו את "לוקאספילם", חברת ההפקה שאחראית לסרטי "מלחמת הכוכבים" ו"אינדיאנה ג'ונס". בעולם משחקי וידאו – תעשיית הגיימינג גלגלה בשנת 2016 כ-91 מיליארד דולר. אין ספק, כסף מסובב את העולם כמו דרקון על גג פח לוהט.

טכנולוגיה טכנולוגיה טכנולוגיה

כבודו של הכסף במקומו, אך ההתפוצצות של תרבות הגיק לא הייתה מתרחשת לולא הסיבה השנייה – התפתחות הטכנולוגיה. אם בעבר יכולנו לצלול לתוך ספרים שמתארים מילולית עולם פנטזיה שלם, היום זה קורה ממש מול עינינו. הפנטזיות הריאליות שהסרטים והסדרות מסוגלים ליצור בזכות אנימציה ממוחשבת, עולות על כל דימיון!

מחשב1_P

בימינו, טכנולוגיה – מגרש המשחקים של הגיק – היא שם המשחק. אנחנו מתארים לעצמנו שיש לכם סמארטפון שנקנה בשנתיים האחרונות, או שאתם מחכים בקוצר רוח לאייפון או לגלקסי החדשים. אנחנו גם מתארים לעצמנו שבמכשיר הסלולרי של חלקכם מותקנים משחקים כמו "קנדי קראש" או "קלאש רויאל", או משחקים אחרים. כמו כן, סביר להניח שאם נתלווה אליכם לנסיעה באוטובוס ונפזול לתוך המסך שלכם, נראה את אחד המשחקים האלה בפעולה. ברכותינו! אם אתם מתאימים לתיאור – אתם גיימרים. המשחקים האלה, ועצם היותכם גיימרים, גם אם לא שמתם לב, הם חלק משינוי שעובר העולם. תאגידי הגיימינג שמו עין על פלטפורמת הסמארטפונים – מכשיר שכל אוכלוסיית העולם משתמשת בו. המשחקים בסמארטפונים נשלטים באמצעות מחוות מגע ולא רק בצרופי כפתורים, וכך הממשק מנגיש את עצמו כמעט לכולם. המשחק "אנגרי בירדס" הוכיח זאת כשהיה סנסציה ביציאתו, דבר שהוביל ליצירת משחקים דומים, ולאט לאט ז'אנר משחקי הקז'ואל כבש את הסמארטפונים ואת האצבעות. אז בפעם הבאה שיבקשו מכם לדמיין גיימר, תזכרו שהוא לא חייב לשבת במרתף חשוך – יש מצב שבדיוק כמוכם, הוא משחק בסמארטפון בדרך לשיעור.

עוד פן מעניין של התפתחות הטכנולוגיה, הוא שהיא גרמה לכך שהיחסים הבינאישיים השתנו – כי הרשת היא כלי מאוד המוני, אבל בו-זמנית גם מאוד אישי. כותבי בלוגים, לצורך העניין, משתפים את כל העולם בסיפורים שלהם – אבל הם לא פוגשים את אותו העולם פנים מול פנים. כל אחד יכול לכתוב בבלוג, להעלות סרטון ליוטיוב, או לצייץ בטוויטר על דברים שמעניינים אותו, על משחק שהוא שיחק או על סרט שהוא ראה. אותם פוסטים מגיעים לכל מיני אנשים שונים בעולם, שכנראה הם בעלי תחומי עניין משותפים, ונוצר ביניהם שיח שמצד אחד הוא המוני – אך מצד שני מתנהל באופן אישי מול מחשב. השיח הגדול והמגוון באינטרנט, יוצא החוצה ומקבל תוקף כאשר קהילות שלמות מתכנסות על מנת לחגוג את הגיקיות שלהן. כן, כנסי גיקים כמו אייקון בארץ או קומיקון בחו"ל אמנם היו קיימים עוד לפני שהרשת התפתחה, אך הקהילה האינטרנטית תרמה להם רבות.

הרשת-החברתית_P

יתכן וחלקכם יגיד עכשיו "היי, זה לא נכון, אנחנו סתם צופים בסדרת פנטזיה/משחקים בנייד/אוהבים את קפטן אמריקה, זה לא הופך אותנו לחלק מקהילה!". אז תנו לנו לספר לכם על משהו שנקרא בקרב הגיקים פאנדום. הפאנדום, בדומה לקהילת אוהדי הפועל, מורכב מאוהדים של סרט מסוים, סדרה, משחק וכן הלאה. כוחו של הפאנדום טמון בעיקר בהשתתפות המעריצים בו. הם אמנם צורכים את התוכן, אבל הם גם יוצרים אותו. החל מסרטונים ברשת או באתרים באינטרנט ועד לספרות חובבים (פאן פיק) שניתן למצוא בפורומים שונים. אחד הפאנדומים המפורסמים יותר הוא פאנדום משחקי הכס, וסביר להניח שאתם חברים בו מבלי לשים לב בכלל. התיאוריות שאתם כותבים ברשתות החברתיות, סרטוני הפרשנות שאתם צופים ביוטיוב, וכניסה לאתרי מעריצים הופכים אתכם לחלק מאותה הקהילה וגם ליוצרי התכנים בה. או במילים אחרות, חלק מתרבות הגיק.

אז לאן אנחנו הולכים מכאן? האם גיק זה המגניב החדש? כי בסופו של דבר, כולנו מכירים אותם. אם זה החבר ההוא שמתלהב מכל הסרטים של מארוול, או הבחורה ההיא שתמיד בעד ערב על הפלייסטיישן, או החבר'ה האלה שמתלהבים מקומיקס חדש שיצא. וגם ההוא שרואה משחקי הכס. וההיא שאוהבת את איירון-מן. אנחנו ביניכם, ואנחנו בדרך להשתלט על העולם. Brace yourselves – החורף מגיע.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הגיק החדש מאיים להשתלט על העולם

מאתנעמה שטייןומיכאל פלוטנו9 בנובמבר 2017
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!