• Facebook
• Twitter
• Email

בפרק השני בעונה הראשונה של "בנות" ג'סה מחליטה לעבור הפלה. היחס להפלה שלה ענייני ותומך, ושושנה אומרת לה שהיא "לא יכולה להיות יותר גאה בה על ההחלטה הזו". האנה מגינה על ההחלטה בעצמה, כשהיא אומרת לאדם: "מה היא (ג'סה) תעשה? תיקח את התינוק שלה איתה לעבודת הבייביסיטר שלה?". בסופו של דבר, שלוש החברות הטובות מחכות לג'סה במרפאה, אבל היא בכלל מגלה (במהלך ניסיון לסטוץ עם גבר זר) שהיא קיבלה מחזור.

הפרק הזה שודר ב־2012 ומבקרי הטלוויזיה היללו את הפתיחות יוצאת הדופן ביחס להפלות ואת השימוש המפורש במילה "Abortion", שכל כך חסר בטלוויזיה האמריקאית. אבל אי אפשר להתחמק מהעובדה הפשוטה שבפרק הזה אף אחת לא עוברת הפלה.

זה לקח שלוש שנים, אבל באמצע העונה הרביעית של "בנות" מתרחשת הפלה. היא לא מתרחשת על המסך, לא מדברים עליה לפני כן, אבל לפחות היא מתבצעת. מימי רוז הווארד, שמופיעה בעונה הרביעית כבת זוג של אדם, מסבירה לו בפשטות שהיא לא יכולה לצאת איתו לריצה כי היא עברה הפלה. העובדה שהדמות שלה כל כך נונשלנטית לגבי ההפלה ולא מתייעצת עם בן הזוג שלה לגבי ההליך קיבלה אז פרשנות ליברלית ופמיניסטית. אדם ומימי רוז הרי יוצאים רק כמה שבועות, אין סיבה של ממש שהם ירצו לגדל ילד ביחד בשלב הזה ביחסים שלהם, אז למה שאשה עצמאית ומצליחה לא תחליט בעצמה בלי להתחשב בדעתו של החבר שלה?

אם זה היה כל כך פשוט, זה היה מעורר הערכה. אבל האמת היא שמימי רוז היא דמות שנואה למדי בהיסטוריה של דמויות המשנה של "בנות", ולעצמאות שלה יש גם פן אגואיסטי חסר חן שתסריטאי הסדרה דאגו שהיא תיענש עליו, והאופן שבו היא מתייחסת להפלה שלה הוא חלק מהאיפיון הזה.

שנתיים אחרי הפרק ההוא, מי זוכר את מימי רוז? כשנושא ההפלות חזר לסדרה בעונה האחרונה, שהסתיימה אתמול (ב'), ההתחמקות מביצוע הפלה כבר היתה יצירתית מאוד. כשהאנה מגלה שהיא בהריון ממדריך גלישה חמוד, קצת טיפש ולא בעניין של מחויבות, הרופא (שאיתו היא ניהלה רומן קצרצר בפרק שעומד בפני עצמו בעונה הקודמת) מניח שהיא לא בעניין של ילד ושהיא תרצה לבצע הפלה. אבל אף גבר לא יגיד להאנה מה לעשות והיא נעלבת מההנחה האוטומטית שלו. היא בוחרת להישאר בהריון ולהביא את הילד לעולם כאם חד־הורית. יש במהלך הזה כל כך הרבה הפוך על הפוך, שגם המבקרים הליברליים ביותר העריכו את ההחלטה הלא אופיינית לה ואת העובדה שבחרה בפתרון הלא צפוי.

לא כל כך פרוגרסיבית

ובכל זאת, האם קו העלילה הזה באמת לא צפוי? בהקשר של סדרות אמריקאיות, הוא כל כך צפוי ומאכזב, במיוחד במקרה של לינה דנהאם בעידן טראמפ. בחייה האישיים, דנהאם היא פעילה למען זכותן של נשים לבחור, למען בריאותן של נשים וקולן במרחב הציבורי. היא היתה פעילה מאוד בקמפיין הריצה לנשיאות של הילרי קלינטון ומודעת לעובדה שהפלות הופכות לפחות זמינות לנשים אמריקאיות (ונשים בכל העולם) תחת שלטון טראמפ. דנהאם היא באמת קול של דור (כלשהו). סדרת הטלוויזיה שיצרה היתה מהפכנית ביחסה לגוף האשה במובן האסתטי ויש בה ייצוגים כנים ואמיתיים של מילניאלז מבולבלים – גם אם ממעמד מסוים. אבל ההתעקשות שלה לא לתת לדמות של האנה לעבור הפלה מסמנת שהיא לא פרוגרסיבית כפי שהיא תופסת את עצמה.

נכון, זכותה של אשה לבחור לא תקף רק להחלטה להפיל. זכותה של אשה לבחור גם ללדת בסיטואציה שבה הסביבה הקרובה שלה מייעצת לה לעשות הפלה. זכותה של האנה הורבאת' לבחור להיות אמא חד־הורית, גם כשקריירת הכתיבה שלה מתחילה לתפוס תאוצה. אבל מבחינה תסריטאית, איזה אומץ יש בהחלטה להתחמק בפעם המיליון מלאפשר לדמות את החופש לעבור הפלה ולהמשיך בחייה?

באחד הפרקים בעונה האחרונה האנה מסבירה שהיא יכולה להיות אמא מגניבה כמו דמות טלוויזיונית אהובה אחרת – לורליי גילמור מ"בנות גילמור", וקו העלילה שדנהאם בחרה לה בעונה הזו אכן מבטיח שזה בדיוק מה שהיא תהיה. דמות שמבחינה פוליטית היא שמאלנית וליברלית, אבל הבחירות שלה מעידות על שמרנות בלתי מתפשרת.

ככה, בדיוק כמו לורליי גילמור, גם האנה הורבאת', אשה לבנה ופריבילגית, אולי תהיה אם חד־הורית, אבל חייה לא יהיו דומים בשום צורה לחייהן של מאות אלפי אמהות חד־הוריות – שפחות החליטו בעצמן "להתבגר", כמו בסדרה שבאה לקצה – אלא יותר הפוליטיקה האמריקאית החליטה עבורן.

• המסך
• בנות
• גירלז
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

העונה האחרונה של ״בנות״ היתה בעיקר העונה האחרונה של ״בנות״. היא תפקדה כמעין ספירה לאחור עד סיומה, כשהיוצרות והצופים מתחזקים מעין צ׳ק-ליסט של אירועים וסגירות מעגל שצריך להספיק לפני שנפרדים. גם ״אמריקן ביץ׳״, הפרק השלישי בעונה שהפך לאחד המדוברים בתולדותיה והיה מנותק סיפורית מהמהלך העלילתי של העונה כולה, היה חלק בלתי נפרד ממסע הפרידה של ״גירלז״ וסימן וי על הפלת הפצצה הפמיניסטית הכבדה ביותר בתולדות הסדרה. אבל רוב העונה הותירה אותנו להתמודד בעיקר עם פרידות, והשאלה שריחפה מעל כולה היתה ״איך לעזאזל הן יסיימו את זה?״.

אי אפשר לסיים סדרה נכון. תמיד יהיה מי שיכעס, מי שתתאכזב, ואלו שלא יהיו מרוצים. התגובות הרובות לסיום של ״סיינפלד״ כל כך עצבנו את לארי דיוויד, שהוא הבטיח שבסדרה הבאה שלו לא יטרח אפילו לנסות לקשור שום קצוות. לינה דנהאם, לעומתו, מתקשרת עם הצופים שלה באופן קבוע במדיה החברתית, ומבקשת להתמודד וללמוד מכל ביקורת. ההריון של האנה אכזב כל כך הרבה צופים וצופות שקיוו שהיא לא תיפול קורבן לקדחת הפריון וש״בנות״ לא תלך בדרך בה צעדו כל כך הרבה סדרות – זו של חתונה בסוף העונה וילד בסוף העונה הבאה. במהלך העונה הזו הם הבינו שלפחות אכזבה אחת נכונה להם.

פרק הסיום נפתח במארני והאנה ישנות באותה המיטה, בדיוק כמו שישנו ביחד בפרק הראשון בסדרה. האנה, עוד בהריון, מופתעת לגלות את מארני במיטתה אשר בביתה החדש הרחק מהעיר, אך עד מהרה מתברר שמארני התגנבה לשם על מנת לעזור לה לגדל את תינוקה שעוד לא נולד, ועל הדרך להוכיח לה מי החברה הכי טובה ובכל העיר ובכל אפסטייט ניו יורק. וכמה שזה נשמע כמו הרעיון הכי גרוע של אחת ה״בנות״, והיו להן רעיונות גרועים, ככה גם ברור שהן הולכות לבצע אותו. ואכן, חמישה חודשים אחר כך, בלי סצינת ירידת מים או צרחות בחדר הלידה, להאנה יש תינוק.

היא קראה לו גרובר, אולי על שם הנשיא האמריקני גרובר קליבלנד, אולי על שם כרובי מ״רחוב סומסום״, וכנראה כי האבא, זה שבילתה איתו כמה ימים ולא רוצה קשר איתה ועם התינוק, אהב את השם. זו לא הפעם הראשונה ש״בנות״ מטילה ספק בכישורי ההורות של דמויותיה באמצעות מתן שם מטופש או מוגזם לתינוק, ע״ע האנה-ג׳סה בלובל פואם שלזינגר-סאקלר, המכונה ״סמפל״, והנה מתגשמות לנגד עינינו, ולנגד עיניה של מארני, כל נבואות הזעם שהבטיחו כי האנה הולכת להיות אמא גרועה. אבל האנה היא לא אמא גרועה, היא פשוט האנה, רק שעכשיו היא אמא.

הספין-אוף שלא יהיה

אחרי שבפרקים הקודמים הספיקה דנהאם והיוצרת שלצדה, ג׳ני קונר, להיפרד מכל שאר הדמויות, מלבד מארני ואמה של האנה, לורין, התייחסו קונר ודנהאם אל פרק הסיום כאל אפילוג. ״הספין-אוף שלא יהיה״, כינתה אותו קונר בראיון ל״הוליווד ריפורטר״. וככזה, הוא עושה עבודה נפלאה בתור הרהור על הסדרה כולה ועל האנה כדמות המובילה אותה.

״את יודעת מי עוד במצוקה נפשית?״, שואלת לורין את האנה, במהלך וויכוח שעימת את האנה עם המציאות החדשה של חייה, ״פאקינג כולם״. קשה להאנה. היא לא מצליחה להניק, היא לא נקשרת לתינוק שלה ומרגישה שהוא שונא אותה. ״בנות״ לא שופטת אותה על זה, אך היא גם לא עושה רומנטיזציה לקושי או מסמנת את ההתגברות עליו כאיזה טקס מעבר מילדות לבגרות. האנה מתמודדת עם הקושי הזה כמו שהתמודדה עם כל שאר הקשיים שנקרו עד עכשיו בדרכה, ואמא שלה שם כדי להראות לה שזה לא הולך לעבוד אף פעם. היא תקועה עם זה, וגם אם יתקשרו אליה בעוד שלושים שנה עם בעיה, היא תעלה על מטוס בחמש לפנות בוקר בשביל הילד שלה.

אבל לורין לא רק מעמתת את האנה עם המציאות של עצמה, היא גם מטיחה בפניה את הביקורות שעלו כלפי הסדרה. ״מפונקות״, ״מרוכזות בעצמן״, ״מעצבנות״. אלו חצים שהופנו כלפי ״בנות״ במשך ששת עונותיה. אומר בזהירות שהסדרה הצליחה להרגיז רבים כל כך בגלל שהפינוק המעצבן הזה לחץ על נקודות רגישות, קרובות מדי הביתה. האנה, מארני, ג׳סה ושושנה הן לא הדמויות היחידות בטלוויזיה שמרוכזות בעצמן. למעשה, תראו לי דמות אחת שלא. הן פשוט לא מנסות להסתיר את זה, לא מתנצלות על זה.

האנה לא יכולה להשיל מעליה את מה שהגדיר אותה עד עכשיו רק כי הפכה לאם. הלידה והאמהות לא משנות אותה כבמטה קסמים, אלא מאלצות אותה לערוך את ההתאמות הנדרשות. כי אין לה ברירה: יש אדם אחר שתלוי בה במאה אחוז, אדם שהיא בחרה להביא לעולם. היא לא תשתנה כי היא הבינה פתאום שהיא מרוכזת בעצמה, אלא כי אין לה ברירה. והיא לא תתנצל על האופן בו היא בוחרת להיות אמא, גם אם היא תצטרך עזרה בדרך. השימוש באמהות הוא אולי הדרך הכי ברורה להראות לנו את זה, אבל לא מתבגרים כשרוצים. מתבגרים כשחייבים. ועכשיו האנה חייבת, ומארני חייבת, וגם אנחנו.

• המסך
• בנות
• גירלז
• תרבות