"בנות": העונה האחרונה נעה בין מה שטוב בסדרה למה שבלתי נסבל בה

אם תוכלו לקחת את הטוב עם גרגיר של מלח, זה שמבטיח שלא תנסו להפוך את לינה דנהאם לקולו של הדור - בהחלט תוכלו לצלוח גם את עונת סיום הסדרה הזו

מתוך בנות, עונת הסיום.
מתוך בנות, עונת הסיום.
13 בפברואר 2017

העונה השישית והאחרונה של "בנות" נפתחת במסך מחשב, כמובן. בתחילת דרכה, האנה הורבאת' רצתה להיות קולו של דור, או קול כלשהו של דור, ועכשיו היא עושה זאת. על מסך המחשב, במה שיתברר לנו אחר כך כטור הראשון שלה ב"ניו יורק טיימס". האנה, כמו כל כותב שנכח אי פעם בסדנת כתיבה, כותבת על מה שהיא מכירה: על עצמה. היא כותבת על הרומן שניהלו מאחורי גבה אדם, האקס שלה, וג'סה, חברה שלה, אבל באופן שבו ברור מעבר לכל ספק שזה דבר שקרה לה. לא סתם בעולמה, או בסביבה שבה היא מתגוררת. לה.

כולנו מכירים איזו האנה, אולי אנחנו בעצמו קצת האנה. משהו ב"בנות" מצליח לתת את התחושה שזה מה שאנחנו – הילדים העקומים־מוכשרים־חכמים־חסרי־ביטחון־מפוצצים־בביטחון – זה מה שאנחנו פאקינג עושים עכשיו, הופכים את העולם למראה עצומה וריקה שמחזירה לנו רק את ההשתקפות של עצמנו. יש בזה משהו מכמיר לב מאוד, ולא פחות מזה, יש בזה משהו דוחה ומקומם. היינו אמורים להתרגל לזה עד עכשיו בחמש העונות הראשונות, אבל קשה להתרגל. וזה רק הולך ומחריף.

העונה השישית והאחרונה של "בנות" אמורה אולי איכשהו לקשור את גוף היצירה של לינה דנהאם באיזה סרט שמודפסת עליו התזה שלה, שמסדרת את היחסיות בין האופן היפה והמבריק והרגיש שבו היא מסוגלת לחשוב כיוצרת ובין האופן המעצבן והאגוצנטרי והאטום שבו היא מוציאה אותו לפועל. אבל ככל הנראה עכשיו בברוקלין סרטים יצאו מהאופנה, ואנחנו מקבלים את העונה החדשה והאחרונה עם כמה פרקים ראשונים שמגזגזים בין כל מה שטוב ב"בנות" וכל מה שבלתי נסבל בה. אם תוכלו לקחת את הטוב עם גרגיר של מלח, זה שמבטיח שלא תנסו להפוך את דנהאם לגיבורה או לקולו של הדור, אולי רק לקול מסוים של דור מאוד מסוים – בהחלט תוכלו לצלוח גם את עונת סיום הסדרה הזו.

על מה זה? בנות רק רוצות לכייף. ולהתייסר. ולדבר על עצמן.
לצפות? כן, בהנחה שההגדרה למעלה לא עלתה לכם על העצבים.

"בנות", ימי שני ב-22:00 ו-5:00 ב-HOT HBO וב-HOT VOD