>> הדס גלזר (כדאי שתעקבו) היא אוצרת ויועצת אמנות, והאוצרת הקבועה של גלריית ליטבק קונטמפוררי. חיה בתל אביב מאז 2015, בין ריצה בפארק או בים לקפה של בוקר, היא הופכת רעיונות לתערוכות, מפתחת ויוזמת תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד ומובילה אמנים לפריצות דרך במסלול שלהם. בימים אלו היא מציגה את התערוכות של ירין דידי ושל לילית שמבון באוצרותה בליטבק קונטמפוררי;שיח גלריה עם האמנים יתקיים בשבת, 13.12 בשעה 12:00.

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> פסגת תהילה ברחוב קטנטן ומסעדה שהיא בית // העיר של איתי לב

1. פארק החורשות

פארק החורשות, המקום המושלם לריצות, להיטען באנרגיות של טבע. לפיסת היער החשובה הזו נוספו לאחרונה שני מוסדות משמחים: המצפור, בית הקפה הראשון בקריית שלום, ובית הבאר, מרכז לטבע עם גינה קהילתית וסדנאות לשימור מזון ולרוקחות ביתית.

2. וואט סאנג // סלאס

אני משוגעת על דגים נאים וקשה לי לבחור רק מקום אחד. וואט סאנג היא יפנית שמרגישה כמעט כמו בטוקיו, עם עיצוב מדויק, פריטים המסודרים בקפידה על המדפים, וצוות שמבין חומר גלם ונותן שואו. שם אכלתי את הרול הטוב ביותר שטעמתי בארץ. סלאס, ששמה ביוונית נאמר לי שמרמז להבזק אור, מציעה מטבח שמחבר בין יפן לפרו, גן עדן לחובבי דגים. השף אור גינסבברג מארח אירועים קולינריים מסקרנים, כולל פילוט טונה, חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה.
הרכבת 12 תל אביב // תנחום 6 תל אביב (יפו)

3. קפה יאיא

כריך האבוקדו המושלם בעיר, בדוק. חייבים קצת מזל כדי להספיק לפני שנגמר.
לוינסקי 42 תל אביב (שוק לוינסקי)

4. ליטבק קונטמפוררי

ליטבק קונטמפוררי בקריית המלאכה היא בית מקצועי שלי כבר כארבע שנים. זו גלריה שבה אני זוכה לעבוד עם אמנים מעולים, לארח שיחי גלריה, ולהיות בדיאלוג מתמשך עם אמנים, אוצרים ועם הקהל שמגיע. במהלך התקופה אצרתי תערוכות מרתקות ומגוונות, מאמנות רחוב ועד תערוכות של אמנים בינלאומיים כמו צ'יהולי ודניאל אנקווה. אני אוהבת את האלסטיות של החלל, ואת היכולת שלו להשתנות מתערוכה לתערוכה, להתכוונן לחומר, לאמן ולקהל בכל פעם מחדש.
המפעל 3 תל אביב (קריית המלאכה)

5. מוז"א והבוסתן

מוזיאון שאהבתי מילדות, עם התחושה הקסומה של גילוי אוצרות חבויים. בשנים האחרונות הוא עבר עדכון משמעותי: תערוכות מתחלפות חכמות, אירועים מושקעים, והבוסתן היפהפה שמזמין להאריך את השהות, לשוטט בין עצים ותבלינים, ואז להיכנס שוב אל האמנות וההיסטוריה. זה מקום שבו יש שורשיות ישראלית יחד עם מבט עכשווי ופורץ דרך.
חיים לבנון 2 תל אביב (רמת אביב)

מקום לא אהוב בעיר:

כמובן שהתחנה המרכזית החדשה,פיל לבן ומפגע סביבתי וחברתי שמשפיע לרעה על כל השכונות הסמוכות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
את רוב הימים אני מבלה בין מוזיאונים וגלריות, וכשאני רוצה לנקות את הראש אני בוחרת במחול. המופעHOMEשל יניב הופמן בסוזן דלל מחזיק קלילות ועומק, עם פסקול מרים ומדויק ביותר. המופע מעורר שאלות על שייכות, מהאינדיבידואל דרך הזוג ועד הקבוצה, והרקדנים נעים בין סנכרון לדיסהרמוניה, כמו בית שבוחן את היציבות של עצמו. חוויה נוגעת ורלוונטית במיוחד לרגע הנוכחי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"ארץ אם"של רות פתיר במוזיאון תל אביב. עבודה המורכבת ממקבץ סרטי וידאו ארט המשולבים בסביבות שונות, והמבקרים עוברים בה מחדר לחדר: מן המטבח הביתי, אל חדר המתנה לרופא, דרך חדר הארכיון. בסרטים פתיר נוגעת בתהליכים נשיים ואימהיים ובחוויות שממקמות את הגוף והנפש, מצד אחד מול הקדמה והרפואה, ומצד אחר מול ההיסטוריה והארכאולוגיה, עם הרבה רגש אך בלי לוותר על מחשבה וביקורת חדה. היא מתעלה מן הסיפור האישי אל חוויה נשית קולקטיבית ורחבה, שרלוונטית במיוחד לנשים בישראל.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת נט״ל, שמסייעת בדרכים שונות לנפגעי טראומה לאומית. לצערנו יש רבים כאלה, ובמידה מסוימת כולנו מושפעים, וההיקף של הדבר רק גדל וגדל. נט״ל מעניקה מענה טיפולי וקהילתי, פרטני וקבוצתי, ומחזקת קהילות ואנשי מקצוע סביבם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מרימה לצוות המעולה של תא תרבות קריית המלאכה, שמצליחים לסדר את הפאזל האמנותי של האזור, ליזום ולהרחיב עשייה, לתת במה, ולמשוך קהלים חדשים אל הקריה. בזכותם מתקיימים סיורים לתלמידים בכל הגילים, שמגיעים אל הגלריות והסטודיואים. בהתחשב בכך שקריית המלאכה אינה מוזיאון או מוסד סטרילי ומסודר, זה דבר מופלא: חינוך דור צעיר לצרוך ולחוות תרבות חיה כחלק מן המרקם העירוני.

מה יהיה?
כאופטימית בהגדרה, אני מאמינה שיהיה טוב ויודעת שיהיו גם זמנים שלא. בזמן שלא, נמשיך לפעול כדי שיהיה טוב. טוב שכבר אפשר להודות על החטופים שחזרו, ועל האפשרות לשיקום ולהחלמה. הטראומות נשארות איתנו, ולמעשה כבר שנים הן חלק מן הדנ"א הישראלי, ועלינו ללמוד לחיות, לנשום, לאהוב ולגדל ילדים לצדן. בשנתיים האחרונות ראיתי את האמנות נהיית, לצד לפיד הביקורת שהיא נושאת, גם חומלת יותר, מציעה מקום של מזור וריפוי. נדמה לי שכולנו מחפשים בתוכנו את המקום הזה, כדי שהטוב יתרחב.

• העיר שלי
• גלריות
• גלריה ליטבק
• פארק החורשות
• שוק לוינסקי
• מוזיאון ארץ ישראל
• אור גינסברג

• Facebook
• Twitter
• Email

גלריה מיקה

חשבון האינסטגרם של הצלמת האוסטרלית שרה בהבה מציג סדרת תמונות בלתי-מהוגנות בעליל בשם "סקס וטייק-אאוט". סביר להניח שהתמונות יגרמו לכם לרצות ללכת הביתה, להתפשט לגמרי ולהזמין טייק-אווי מושחת. בתערוכה אפשר להתפעל מהקומפוזיציה בסגנון האמנות הביתית של שנות ה- 70, או פשוט ליהנות ממיצוב המוצרים המוצלח. מה שבטוח, בסוף יהיה לכם חשק לנקניקייה וצ'יפס.

גלריה רוזנפלד

סדרת ציורים חדשה של זויה צ'רקסקי, מתארת זיכרונות מילדותה בברית המועצות הגוססת של שנות התשעים, רגע לפני נפילתה. הציורים מתמקדים בחיי היום-יום ובפרטים הזכורים לדור שלם שגדל בברית המועצות באותה תקופה.

גלריה ליטבק

הפרויקט "גבולות בטוחים" הוא שיתוף פעולה בין האמן אלעד קופלר לגלעד כהנא, סולן להקת ג'ירפות ויוצר רב-תחומי. בפרויקט, המורכב מקולאז'ים, נעשה שימוש בדגמי מפות ובאמצעים קרטוגרפיים, המנתקים את המוכר מן הקונטקסט ומעמידים אותו למבחן מחודש.

גלריה המשולש

יציג פרויקט במסגרתו במסגרתו יוצאו לרכישה עבודות אמנות שהן תוצאה של "דייטים אמנותיים" עם 5 אמניות נבחרות ומובילות של "המשולש". היצירה שלהן מורכבת בחלקה העיקרי מתגובה לאנשים סביבם, לחפצים שלהם ולסיפורים שלהם. את הדייט תוכלו לרכוש במחיר התחלתי של 1,000 ש"ח.

גלריה גורדון

גלריה גורדון, המציינת 50 שנה להיווסדה, מציגה תערוכה קבוצתית מאוסף הגלריה, של אמנים אשר עבדו עם הגלריה לאורך השנים. במהלך שנת 2016 תפתח הגלריה חלל חדש בדרום תל אביב.

• מיוחדים
• גלריה ליטבק
• גלריה גורדון
• גלריה רוזנפלד
• גלריה המשולש
• צבע טרי

• Facebook
• Twitter
• Email

גלריות גורדון וגורדון 2

שרון פוליאקין, "פינוי", אוק' 14'

פוליאקין היא ילידת 1964, חיה ועובדת בתל אביב. זכתה בפרס רפפורט לציירת ישראלית בכירה לשנת 2010. על "פינוי" מספרת פוליאקין: "העבודות נעשו כולן בקיץ האחרון, שבו התערבבו בחיי ובתודעתי דיווחי המלחמה ותצלומי ההרס והסבל שגרמה, עם פירוק ואריזת הסטודיו שלי לצורך מעבר. ויזואלית נחו זה לצד זה אתרי בנייה, תצלומי הריסות בתים וערמות החומרים המיועדים לפינוי בסטודיו שלי. וכך קרה שנושאים שעסקתי בהם בעבר בעבודתי בהשראת עבודות של אמנים שאני שבה וחוזרת אל יצירתם – כמו גויה, ג'ריקו ובייקון – קיבלו תוקף מחודש.

אמיר שפט

שפט הוא יליד 1978, בוגר בצלאל, חי ועובד בקיבוץ גבעת חיים איחוד. הוא עוסק בעבודתו במתח בין ציור פיגורטיבי למופשט ומשלב בדיוק רב את שני הסגנונות הסותרים לכאורה באותו ציור. כחלק מתהליך העבודה לקראת תערוכת היחיד הראשונה שלו במסגרת הגלריה, יציג שפט את טרילוגיית ציורי "השקיעה" וכן עבודות גדולות מסדרות "האופוזיציה" ו"החיים". הציורים משקפים אהבה גדולה לציור, אהבה מלאה ספקות.

גלריה עינגע

שי אזולאי

אזולאי, צייר בוגר בצלאל, הציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב. עבודותיו נכללות באוספים של מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב ובאוספי האמנות הגדולים בארץ. בצבע טרי יציג אזולאי עשרה ציורים חדשים של דמויות צבעוניות והומוריסטיות, על פורמט צר וארוך הנשען על הקיר. זהו למעשה שלב נוסף בעיסוק של אזולאי, שסגנונו מאופיין בהומור ססגוני ומעט קומיקסי, בפורמטים מוארכים יותר מגובה אדם.

ואלרי בולוטין, "Show Room"

בולוטין, צלם בוגר בצלאל, הציג תערוכת יחיד ראשונה בגלריה בספטמבר 2013, ועבודותיו נכללות באוספי אמנות רבים בישראל.

20 מעבודותיו שמוצגות ביריד מתמקדות בבחינת הארכיטקטורה של העיר כפי שהיא משתקפת משתי זוויות – זו של בעלי הכוח והשליטה (בנייני משרדים מונומנטליים בתל אביב, אולמי תצוגה של מכוניות), וזו של האדם הקטן קשה היום (פועלים, ומי שפועל בשירותם של הארגונים הגדולים). תצלומיו של בולוטין נקיים ומדויקים, נזיריים, רובם בשחור־לבן.

גלריה רוטשילד

צוקי גרביאן, "Cock of the rock"

אחרי שבילה שעות רבות בהתבוננות בדיוקנאות מן המאות 16־19, המוצגים באגף המאסטרים במוזיאון, יצר גרביאן סדרת עבודות בניסיון לערער על ודאויות ציוריות, ובתוך כך על מוסד הפטרונות: צבעי השמן היוקרתיים מתלכלכים בגזירי עיתון שאסף גרביאן מהרחוב או מהזבל, והפטרון הנערץ "יורד מנכסיו": רגלי תרנגול מוטמעות בגופו של המלך פרדיננד השביעי, ראשה של הציפור הפרואנית שהפרויקט נושא את שמה מחליפה את פניה חרושי הקמטים ומדושני העונג של מריה דה מדיצ'י. אך בציורים מתקיימת גם דיאלקטיקה, שכן דימויים אלה שוכנים כעת על במה קטנה בתוך מסגרת לבנה מהוקצעת שזרה לטקסטורה הנעה ולגודש הצבעוני שלהם, וכך הם הופכים למוצרים בורגניים, מוכנים למכירה.

גלריה רוזנפלד

מריק לכנר

לכנר, הוא יליד 1967, הציג תערוכות יחיד רבות בארץ ובעולם, גם במוזיאון תל אביב לאמנות. סגנון הציור של לכנר ייחודי ואקספרסיבי, ומושתת על מסורות ארוכות שנים. בצבע טרי הוא יציג עבודות חדשות שנוצרו במיוחד ליריד: ציורי שמן ניאו אקספרסיוניסטיים גדושים וחומריים לצד גּוֹבְּלֶנים מרגשים. עבודותיו החדשות משלבות אלמנטים פיגורטיביים לצד היבטים מופשטים יותר של ציור, מתוך גישה ניאו רומנטית המפלרטטת עם הנשגב ופורטת על הנימים הרגשיים והפתטיים של האמנות.

נטע גל עצמון ורויטל אלקלעי

שתי תערוכות יחיד באוצרותן של נטע גל עצמון ורויטל אלקלעי, המציגות זו הפעם השלישית פרויקט משותף בצבע טרי, יוצגו במסגרת הפרויקטים המיוחדים ביריד.

מיכל חלבין

בתערוכה של מיכל חלבין תוצג עבודת וידיאו חדשה – מדיום שבו החלה ליצור לאחרונה – בצד צילומי סטילס מתקופות שונות בעבודתה. העבודות רוויות באיכויות מיתולוגיות ובתחושת מסתורין חזקה. בצילומים מתערבבים הרגיל עם המוזר, המוכר עם הזר, היומיומי עם הנשגב, הדמיון עם המציאות – ויוצרים נרטיב רב משמעי. ניגודים קיצוניים ותחושת דיסוננס חזקה צפים ועולים מכל אחד מהם ומרכיבים מארג פנטסטי.

יוני גולד

בתערוכה של יוני גולד יוצג מקבץ ציורים חדשים, בגדלים שונים סביב כמה תמות. ציוריו מתקיימים בתווך בין הפיגורטיבי למופשט. גולד משלב בין מודעותו לשיח האמנותי העכשווי לבין התעניינותו בהיסטוריה של הציור המקומי. כך מתמזגות בציוריו מגמות ותיקות שאפיינו את הציור הישראלי בעבר עם מגמות ציור אוניברסליות בנות זמננו.

[tmwdfpad]

גלריה ליטבק

דניאל אנקווה

דניאל אנקווה הוא צייר ישראלי שמתגורר משנת 2002 בברצלונה. אנקווה זכור לרבים בישראל בזכות ציורי הנוף שלו, אך היום הוא מצייר בעיקר דיוקנאות של בני משפחתו וטבע דומם. גוף העבודות החדש יוצג לראשונה בצבע טרי מטעם גלריה ליטבק. במקביל לתערוכה בצבע טרי תיפתח לקהל תערוכה משלימה של אנקווה בחלל התצוגה החדש של הגלריה בקריית המלאכה.

• מיוחדים
• תערוכות יחיד
• גלריה ליטבק
• דניאל אנקווה
• יוני גולד
• גלריה עינגע
• צבע טרי