זה קרה ב-12 באפריל 2018. האורות במסעדה של אורנה אגמון ואלה שיין כבו בפעם האחרונה אחרי כמעט 26 שנה, ומוסד תל אביבי אייקוני נמחק מהמפה. זה לא סיפור נדיר. הרבה מקומות מיתולוגיים בעיר נסגרו כך לפתע, שוברים קצת את ליבם של הלקוחות הקבועים, ותל אביב ממשיכה הלאה. זה הדיל. אבל הסיפור של "אורנה ואלה" היה אחר: הקפה הנון-שלנטי שהפך לביסטרו מוערך והגדיר את עידן שינקין בשנות ה-90' היה הרבה יותר מסכום חלקיו, והסתלקותו הותירה חור קטן בלב של העיר שלא התמלא מעולם. זה היה רק עניין של זמן עד שתומר הימן יעשה מזה סרט.

>> ואת אמא שלך גם: איך עושים סרט על פרויד בלי לאבד את החלום?
>> מהומה בחוץ: 10 תחנות מוזיקליות בחייו הפרועים של סליי סטון

"אורנה ואלה", סרטו החדש של הימן, הוקרן בבכורה בפסטיבל דוקאביב האחרון ויוצא כעת להקרנות סולדאאוט ברחבי הארץ (מומלץ להזמין כרטיסים מראש). את הטריילר שלו, באדיבות HOT8 (שם ישודר בחודשים הקרובים), Create Production House, קולנוע לב, סרטי האחים הימן וישראל אביטבול,אנחנו מביאים כאן בהקרנת בכורה:

הסרט, על פי מי שבכר צפו בו במהלך הפסטיבל, מבוסס על תיעוד מופלא של תומר הימן מהימים האחרונים לפועלן של "אורנה ואלה", רגע לפני סגירתו. הימן, שעבד ב"אורנה ואלה" בתחילת דרכו של המוסד (וגם אחיו, המפיק ויוצר הדוקו ברק הימן), קלט בזמן אמת את גודל המאורע והתייצב לצלם את הדינמיקה האינטנסיבית שליוותה את השבוע האחרון שלהן, את הפרידה מקהל הלקוחות, המתכונים והעובדים, ואת השיחות האינטימיות והחד-פעמיות שנוצרו בסיטואציה.

סרטו של הימן חושף גם את מערכת היחסים המורכבת בין שתי הנשים במנעד רגשות עזים של אהבה, תלות רגשית, רצונות אחרים ופחדים. הסרט מעז לשאול שאלות על מימוש עצמי, מחיר החופש וגעגוע לתקופה שלא תחזור, והגעגוע הזה קיים כנראה בקרבם של כל מי שחיו בסביבה בזמנים היפים ההם, הרבה יותר מלכל לביבת בטטה.

"זה סרט על חברות ופרידה ואיך סוגרים מפעל חיים של 26 שנה ונשארות חברות", אמר הימן ל"טיים אאוט". "האם זה אפשרי? לעשות סרט אישי אינטימי על גיבורות כל כך חזקות כמו אורנה אגמון ואלה שיין, הידועות כאורנה ואלה, ולשמור על האמון והחברות בתוך התהליך המסובך של יצירת הסרט – זה היה אתגר. המפגש עם הקהל בבתי הקולנוע מביא איתו גל עצום של אהבה והערכה בתוך התקופה המאוד קשה הזו, ואנחנו אומרים תודה על זה".

עם ההכרזה על סגירת המקום ב-2018,פנינו כאן ב"טיים אאוט" אל עובדי המקום לדורותיהםכדי שיספדו לו. אחד מהם היה תומר הימן עצמו, אז כבר יוצר דוקו מוביל ונערץ, שסיפר ש"פעם חיפפתי בלתת שירות ללקוח קבוע שהיה מגיע בכל בוקר כדי לשתות אספרסו עם מאפה על הבר. מלצרים הרי נוטים לתעדף את הלקוחות שבאים לאכול ולכן ישאירו טיפ גבוה יותר. אלה שמה לב למה שקרה ומיד שטפה אותי על כך שיש לתת את הלב לכל הלקוחות, הבוחרים לשבת אצלנו מכל המקומות האחרים בשינקין. את הגישה המסורה הזו לקחתי איתי הלאה גם לעשיית סרטים". שמנו לב.

• המסך
• תומר הימן
• אורנה ואלה
• דוקומנטרי
• דוקאביב

פסטיבל דוקאביב ה-27 לקולנוע דוקומנטרי בתל אביב הגיע אמש אל רגע השיא שלו, עם חלוקת הפרסים לסרטים הזוכים במסלולים התחרותיים, כשאת הפרס הגדול ע"ש דב יודקובסקי לסרט הישראלי הטוב ביותר זכה סרטו של עומר שמיר "Know Hope", המתעד את פועלו וסיפור חייו של האמן אדם יקותיאלי, המוכר יותר בארץ ובעולם בשם Know Hope. הערב (21:00) יוקרן הסרט הזוכה בהקרנה מיוחדת ופתוחה לציבור תחת כיפת השמיים בקולנוע הפסגה הנהדר ביפו.

>> אדם יקותיאלי עבר אבולוציה וכבר לא מפחד להיחשף // ראיון (2019)

"Know Hope", בהפקתם של שלומי אלקבץ, גלית כחלון וליבי לנקינסקי, יזכה גם במענק שיווק לאוסקר האמריקאי ויהיה זכאי להגיש מועמדות אוטומטית לאוסקר. הסרט עוסק בדמותו המסקרנת של יקותיאלי – מהאמנים הישראלים המצליחים בעולם שבקעו מסצנת אמנות הרחוב, שהיה במשך שנים אנונימי וזכה לכינוי המחמיא "בנקסי הישראלי" – ובהתמודדותו עם דלקת מפרקים אוטואימונית שאילצה אותו לחשוב מחדש על יצירות האמנות שלו לאור מוגבלותו הפיזית החדשה, כשהדרמה האנושית-אישית מחוללת אמנות ופעולה פוליטית.

בין הזוכים הנוספים אמש בלט סרטה החושפני והעדין של אלה ארמוני "ספק ילדה ספק אישה" על חייה ויחסיה עם אמה, הזמרת דפנה ארמוני, שהעניק לה את פרס הבימוי ע"ש יוסי קאופמן ואת פרס העריכה לנואית גבע. בפרס חבר השופטים זכה "שוטינג", סרטה של נטעלי בראון, טרילוגיה של סיפורים תיעודיים על האופן שבו המלחמות והמצב הביטחוני השחיתו גם את העשייה הקולנועית והטלוויזיונית בישראל, כשאחד הסרטים עוסק ישירות בפרשה שבה צוות הפקה ישראלי של סדרת הדוקו-ריאליטי "מחוז ירושלים" השתיל רובה M-16 בביתו של תושב מזרח-ירושלים כדי לייצר דרמה והוביל למעצר שווא, התנצלות של המשטרה ומחיקת הסדרה מארכיוני כאן 11, פעם כשעוד התביישו כאן בדברים כאלה.

באופן מעט מפתיע, "שוטינג" הוא אחד הסרטים הבודדים מבין הזוכים שעוסק ישירות במצב המלחמה בו נמצאת ישראל בשנתיים האחרונות ובכיבוש שהוביל אליו, עניין חריג ביחס לפסטיבל דוקאביב שמקפיד בדרך כלל להיות עם אצבע על הדופק הפוליטי. בין הזוכים הנוספים אפשר למצוא את "מפרץ השמש" של עידו וייסמן שזכה בפרס סרט הביכורים ועוסק באנשים שחיים בשולי השוליים של אילת, את "עיר המתים" שעוסק בחפירתן של מערות קבורה חדשות בהר המנוחות בירושלים והביא לעודד אשכנזי את פרס הצילום, ו"הסתגלות לאפלה" שעוסק בד"ר אדווין קצן-אלנבוגן, היהודי היחיד בהיסטוריה שהורשע בפשעי מלחמה נאציים.

אם רשימת הזוכים הישראלית נראית כאילו מלחמת שבעה באוקטובר התרחשה רק בדימיון שלנו, לפחות המסלול הבינלאומי הביא את "לאחוז בליאת", סרטו של הבמאי האמריקאי ברנדון קריימר על שורדת השבי ליאת אצילי ומשפחתה, שזכה לציון מיוחד לשבח. בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר זכה הסרט "2000 מטר עד אנדריבקה", סרטו של מסטיסלב צ'רנוב (זוכה האוסקר ב-2023 על "20 ימים במריופול"), פרס המעניק גם לו זכות אוטומטית להגיש מועמדות לאוסקר. הסרט מוגדר כ"מסמך קולנועי מופתי ועוכר שלווה", בו מתעד צ'רנוב מקרוב פלוגה אוקראינית במשימתה לשחרר כפר שנמצא בנקודה אסטרטגית מידי צבא הכיבוש הרוסי. הנה, יש כיבוש.

• המסך
• דוקאביב
• תיעודי
• דוקומנטרי
• know hope

>> מיכל ויץ היא יוצרת, במאית ומפיקת קולנוע תיעודי, ובשנה האחרונה גם המנהלת האמנותית החדשה של פסטיבל דוקאביב, שמהדורתו ה-27 תצא לדרך בשבוע הבא (חמישי, 22.5) עם עשרה ימים של חגיגה דוקומנטרית במהלכה יוקרנו מאות סרטי דוקו מופלאים מהארץ והעולם ואף יוכתר הסרט שיזכה לייצג אותנו בקרב על מועמדות לאוסקר.כל הפרטים כאן (כרטיסיה כבר בטח קניתם, כן?)

>> תעודת הצטיינות: 7 סרטים שאסור להחמיץ בדוקאביב 2025
>> קסם הדוקו: 6 אירועים שלא כדאי להחמיץ בדוקאביב 2025

1. הנילוס

כמה ניסים קרו במקום הזה. הנפש שלי עם הנילוס מהערב הראשון של הפתיחה שלו, מקום שהוא לב אחד ענק.
אלנבי 33

2. אולפני אדיט

כל יוצר קולנוע מכיר את היכל חדרי העריכה המפואר הזה. שם נרקמים חלומות והופכים לסרטים מעולים. זהו מוסד תל אביבי אהוב עלי במיוחד ותמיד כיף להיות שם ולחוש את העשייה.
ברזילי 1

3. גן השלום

ברחוב הושע, ממש ליד חוף המציצים, שוכן לו גן הילדים הפלאי הזה שייסדה הגננת פילו לפני עשרות שנים. זכיתי להכיר את המקום בזכות הילדים שלי שמתחנכים שם, ומצאתי את עצמי נפעמת מהשותפות הקהילתית, העשייה הפדגוגית, ומילדים וילדות שמלמדים אותנו, המבוגרים, כמה כולנו שווים ומסוגלים.
הושע 11

ארץ הפלאות. גן השלום (צילום: אוסף פרטי)

4. ליגורי

הסנדוויצ'ים והקפה הכי טעימים בעיר. מה אדם צריך יותר מזה?
דיזנגוף 201

5. גן העצמאות

כעוף החול חוזר אלינו גן העצמאות, בגרסתו המשופרת והכיפית ממש, במיוחד בסוף היום, במיוחד כשהשמש שוקעת.

מקום לא אהוב בעיר:

אזור המוסכים בשדרות יהודית והסביבה. לא משהו אישי נגד מוסך כזה או אחר אבל כל ביקור במוסך הוא חוויה מקטינה שמחרבת לך את היום, אין מה לומר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה של רות פתיר במוזיאון תל אביבלגמרי פתחה לי את הלב והרטיטה אותו. יצירה מלאת כנות, כאב ויופי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט הדוקומנטריזוכה האוסקר "אין ארץ אחרת". אחרי שצפיתי בסרט לא היה לי אוויר במשך כמה ימים, אבל אז המחנק התחלף בתקווה. יש כל כך הרבה אנשים טובים משני צידי הסכסוך הזה, עם רצון לחיות בחופש ובכבוד. לאנשים האלו יהיה את הכוח לשנות את המציאות בסופו של דבר וללמד את העולם חמלה מהי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ברור שלמשפחות החטופים דבר ראשון, במקביל הייתי תומכת ומתנדבת באגודה לזכויות האזרח. זכויות אזרח הופכות להיות מצרך נדיר פה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בועז טרגרמן, מבעלי הבאצ'ו והמרסנד, עליהם השלום, שהיו לי כמו בית ואני בתקווה וציפייה למרסנד החדש שבוזי יפתח (שמעת בוזי?)

מה יהיה?
יהיה טוב, רק אם ניאבק על זה.

• העיר שלי
• דוקומנטרי
• דוקאביב
• גן העצמאות
• הנילוס
• ליגורי
• רות פתיר
• אין ארץ אחרת

עורכי הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע דוקומנטרי בתל-אביב (31-22.5,פרטים וכרטיסים כאן) נענו השנה בלא מעט סירובים מטעם יוצרים שאליהם פנו, אך למרות זאת הצליחו להרכיב תכנית סרטים עשירה ומעניינת. לצד שלל בכורות ישראליות יוקרנו בדוקאביב סרטים שזכו בפרסים בפסטיבלים זרים (בהם "אחר הצהריים של התבודדות" של אלברט סרה – סרט על מטדור צעיר שהפסקתי לצפות בו ברגע שנראה הכידון הראשון שנתקע בגופו של שור). כמו תמיד יש דיוקנאות של אמנים בתחומים שונים (ג'ון ויוקו, טום בראון, ארט ספיגלמן ועוד), סרטים על מאבקים פוליטיים עדכניים ברחבי העולם, סרטי טבע וגם מסות פיוטיות. מתוך המבחר הגדול בחרתי להמליץ על שבעה סרטים שאהבתי.

>> זה רק סרט על גבר בודד שמתיידד עם כלב. והוא שובה את הלב
>> פנטזיה וקריסה מוסרית: המיתולוגיה הקולנועית של המלחמה

לאחוז בליאת

סרט הפתיחה של דוקאביב זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין האחרון. הוא עוקב מקרוב אחר מאבקם של בני משפחתה של ליאת אצילי – שנחטפה עם בעלה מקיבוץ ניר עוז ב-7.10 – להשיג את שחרורה. האב יהודה, אחותה טל ובנה הצעיר נטע יוצאים למסע גיוס לבבות בארה"ב בעוד האם נשארת בארץ. סרטו של ברנדון קריימר מיועד בעיקר לעיניים זרות, כי כאן בארץ אנחנו צופים בסיפורים כאלה מדי יום, אבל הוא מעורר עניין בשל הפוקוס על המתחים בקרב בני המשפחה על אופן ניהול המאבק. יהודה אינו מזדהה עם מסר הנקמה של הארגון היהודי שמארח אותו, בעוד בתו מבקשת שלא יתעקש להשמיע את דעותיו היוניות ביחס לפלסטינים. כך הסרט מנסה, ודי מצליח, לשלב דרמה משפחתית מרגשת עם מבט מפוקח על הסכסוך הישראלי פלסטיני.

פרנסואה טריפו: תסריט חיי

בחודשים האחרונים של חייו הקצרים מדי, פרנסואה טריפו החל לכתוב אוטוביוגרפיה יחד עם חבר קרוב. הוא לא זכה להשלים אותה בטרם מת בגיל 52 מגידול במוח. סרטו היפה של אורח הפסטיבל דיוויד טבול נשען על הדפים שנכתבו, על מכתבים שנשלחו, על ראיונות מצולמים עם הקולנוען הצרפתי האהוב ועל סרטיו כדי לגולל את סיפור חייו. לואי גארל, איזבל הופר ופסקל גרגורי מקריאים את הטקסטים האינטימיים, שבהם נחשפים יחסיו הקשים עם הוריו, יחסו לגילוי המאוחר של היותו בן לאב יהודי, וכמובן אהבתו הגדולה לקולנוע ולאנשים שעושים אותו. תמיד ידענו שסרטי אנטואן דואנל הם סמי-אוטוביוגרפיים, אבל "תסריט חיי" מגלה לנו שכאלה הם גם כל סרטיו האחרים. כך, למשל, כשנישואיו התפרקו טריפו החל להבין את בגידותיה של אמו (שנפגעה מהאופן שבו הוצגה ב"400 המלקות"), ויצר את "ז'יל וג'ים" גם עבורה. יש לציין שהסרט אינו מיועד למתחילים. הוא מניח היכרות מוקדמת עם סרטיו של טריפו, ומעשיר את הבנתם.

פסטורליה אמריקאית

הקהילה בעיירה אליזבתטאון שבפנסילבניה תמיד היתה רפובליקאית ברובה, אבל לאחרונה החלה להשתרש בה לאומנות נוצרית, מתודלקת בחרדה מהרעיון שיש בעולם יותר משני מגדרים. המתחים האידיאולוגיים בין דמוקרטים ורפובליקנים מתונים, לבין אלה שמניפים את דגל הפונדמנטליזם, מבעבעים במהלך הקמפיין לבחירת חמישה חברים חדשים במועצת בית הספר המקומי. הנבחרים יהיו אלה שיחליטו אם לנעול ספרים "מסוכנים" מאחורי סורג ובריח או להתירם לקריאה. הדוקומנטריסטית הצרפתייה אוברי אדלר עוקבת אחר המועמדים, ומבקרת במפגשים אידיאולוגיים משני הצדדים, הכל בגישה של זבוב על הקיר שזיכתה אותה בפרס הבימוי בפסטיבל IDFA. בהדרגה מתעצבת תמונה מפחידה של ריאקציה קיצונית ההולכת ומתפשטת בארה"ב בימים שלפני עלייתו השנייה של טראמפ.

ג'ניס איאן: שוברת שתיקה

בשנות השבעים לחייה, המוזיקאית משתפת פעולה עם הדוקומנטריסטית ורדה בר-קאר, ומספרת בכנות כובשת את סיפור חייה (כולל נישואים לגבר אלים) והקריירה המדהימה שלה ועל מקורות ההשראה לשיריה הגדולים. ב-1965, כשהיתה בת 16, היא כתבה והקליטה את "Society's Child" בקולה של נערה לבנה שאמה ומוריה אוסרים עליה לראות את החבר השחור שלה. השיר הפחיד את כל חברות התקליטים שסירבו להוציאו, עד שלאונרד ברנשטיין פרס עליה את חסותו. השיר הזניק את הנערה היהודייה מניו ג'רזי למעמד של כוכבת, והפך אותה לבת בית בסצנת הפולק של שנות השישים, אבל ביל קוסבי כמעט הרס לה את הקריירה כשהפיץ את חשדו שהיא לסבית. אחרי רומן נעורים עם עלם שהפך לחבר לחיים, ג'ניס התאהבה באישה וכתבה את המנון פרחי הקיר "At Seventeen", אך חלפו שנים רבות בטרם הזדהתה כקווירית. ג'ואן באאז, לילי טומלין, ארלו גתרי וג'ין סמארט הם בין המרואיינים שמדברים באהבה על כשרונה ועל תרומתה לתרבות באופן כללי ולחייהם באופן אישי. גם אם לא גדלתם על "ג'סי", זה סרט שובה לב.

מי מפחד מנייתן לואו?

ג'ו פיסקטלה יצר סרט מרתק ומתסכל על הצעירים שהובילו את המאבק לדמוקרטיה בהונג קונג, שזכה לכינוי "מחאת המטריות" על שם המטריות שהגנו על המפגינים מהגז המדמיע. ב-2014 הסטודנט נייתן לואו חבר לכמה תיכוניסטים ואלה הוציאו לרחובות מיליון אנשים. עם כישלון המחאה מנהיגיה החליפו כיוון, וניסו לשנות את המערכת מבפנים. לואו, היחידי בקבוצה שהיה בוגר מספיק, נבחר למועצה המחוקקת. אבל המערכת שוב מצאה דרך לדכא את הדמוקרטים הצעירים. הסרט מתמקד בלואו משום שהוא היחידי שהצליח לחמוק לחו"ל ונמנע ממאסר. זאת דרמה פוליטית מסעירה, שהדיה נשמעים היטב במקומותינו. "מחאת המטריות" מוזכרת בסרט נוסף שמוקרן בפסטיבל – "האופרה הראשונה של איי וייוויי" מתעד באופן קורקטי את עבודתו של האמן והאקטיביסט הסיני על "טורנדוט" של פוצ'יני בבית האופרה של רומא. המטריות שמפארות את ההפקה, כך מסביר איי וייוויי הן מחווה לאותן הפגנות בהונג קונג שדוכאו באלימות על ידי המשטרה.

הטלוויזיה השוודית מציגה: ישראל-פלסטין, 1989-1958

זה לא בדיוק סרט, אלא מקבץ עשיר ומרתק של כתבות על ישראל והפלסטינים ששודרו בתחנת השידור הציבורית השוודית SVT בין 1958 ל-1989. המנדט של כתבי התחנה היה להציג את האירועים באופן אובייקטיבי עד כמה שאפשר, אך עם חלוף השנים אפשר להבחין בשינוי שחל בנקודת מבטם (האצ"ל מוגדר כארגון טרור בעוד פלסטינים שמבצעים פיגועים מכונים לוחמי גרילה). כתבות מוקדמות מציגות את "הנס של ישראל", ומראיינות נשים שוודיות שעלו ארצה, אך יש גם קטע מטוק שואו עם שגריר שוודיה בישראל המתרה שיש לפתור את בעיית הפליטים שנוצרה ב-1948. בהמשך יש יותר ויותר כתבות על פערים חברתיים בישראל, ועל מלחמות ופיגועים בארץ ובעולם, ושיחות עם מנהיגים ואזרחים משני הצדדים. אלה חומרים ארכיוניים נפלאים, ערוכים לרצף שמאייר תמונה מורכבת יותר מכפי שהיה אפשר להעלות על הדעת. המקבץ נפרש על פני 208 דק', אבל לא צריך לחשוש מהאורך. מקסימום יוצאים באמצע.

מר אף אחד נגד פוטין

כשפוטין החליט לתקוף את אוקראינה, בתי הספר ברחבי רוסיה קיבלו תכנית לימודים חדשה שנועדה להציף את הילדים במסרים פטריוטיים ולהפוך אותם לאוהדים נלהבים של המלחמה. פאשה טלנקין, מורה בעיירה תעשייתית מזוהמת בהרי אורל, ואחראי הווידאו של בית הספר, סירב להשתתף באינדוקטרינציה והתפטר. אבל אז הוא הבין שיש בידיו מכשיר להיאבק בשיטה, חזר לבית הספר ובמשך שנתיים תיעד במצלמתו הלא נסתרת את הטקסים ואת השיעורים המכינים את התלמידים לקראת גיוס למלחמה. אחת הדמויות שלכד במצלמתו הוא מורה פוטיניסט, שמאמין בהתלהבות במטרות המלחמה וזוכה לחיבוקים מהמערכת. את המון שעות הצילום טלנקין לקח איתו כשחמק לקופנהגן, שם יצר את הסרט יחד עם הדוקומנטריסט המנוסה דיוויד בורנשטיין. התוצאה היא דוקו-אקטיביזם קצבי, המשלב הומור אירוני עם צער על תלמידים לשעבר שהפכו לקורבנות.

• קולנוע
• דוקאביב
• דוקומנטרי
• סינמטק תל אביב

פסטיבל דוקאביב הפך ברבות השנים לאירוע הקולנועי החשוב של השנה בתל אביב, והנה הוא חוזר אלינו בפעם ה-27 גדול ועוצמתי מתמיד. הפסטיבל יתקיים השנה בין התאריכים 31-22 במאי ויציג בכורות עולמיות, מפגשי יוצרים מהארץ ומחו"ל ואירועי תעשייה ברחבי העיר, כשהמוקד כרגיל בסינמטק תל אביב ופרט אליו יתקיימו אירועים והקרנות גם במוזיאון תל אביב, סוזן דלל, קפה מגדלור בנמל תל אביב, עזריאלי שרונה ועוד. מכירת הכרטיסים נפתחת הבוקר והם בדרך כלל אוזלים במהירות, אז אולי במקום להמשיך לקרואכדאי פשוט שתקליקו כאן.

>> הקושי הוא זמני: 23 תערוכות שיקלו על הקיום שלכם בסופ"ש
>> הכי גבוה שרק אפשר: 12 האמנים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל

פסטיבל דוקאביב יציג גם השנה מאות סרטים תיעודיים בתוכנית המהדהדת את הרגעים הדרמטיים והטעונים ביותר של ההיסטוריה העולמית העכשווית. במסגרת הפסטיבל תיערך גם תוכנית חדשה, "עולם במאבק", שהסרטים שיוקרנו בה משקפים יחד תמונת מציאות רחבה, מפוכחת אך גם מלאת תקווה, דרך עיניהם של יוצרים ויוצרות במאבקים מול מנגנוני הכוח על החירות והזכות לעצב עתיד אחר. פרט אליה יכלול הפסטיבל גם את התחרות הבינלאומית המסורתית, וכמובן שגם התחרות בין סרטי הדוקו הישראלים שיתמודדו על הזכות לייצג את ישראל באוסקר.

לצד סרטים מרתקים אלו, יוצגו סרטים רבים מישראל ומרחבי העולם המעניקים גם מעט בריחה מהמציאות, צלילה אל העבר, מסע אל הטבע, סרטי מוזיקה שמקפיצים את הנשמה, סרטי תרבות ואמנות, סרטים קצרים ועוד. את רשימת ההמלצות שלנו לדוקאביב נפרסם במהלך השבוע הבא, אבל חלק מהכיף בשנים הקודמות חיכה לנו דווקא באירועים המיוחדים שמחוץ למסגרת הפסטיבל המרכזית, אז נתמקד רגע בהם:

ראשון 25.5 // דוקאביב X סוזן דלל // הקרנה תחת כיפת השמיים

ברחבה היפהפיה של מרכז סוזן דלל יוקרן הסרט התיעודי עוצר הנשימה "מחול ארבע העונות" (צרפת / בלגיה / גרמניה, 2025), שבמרכזו עבודה משותפת של שמונה רקדנים שישה כוריאוגרפים (ביניהם אור שרייבר הישראלי) לצלילי הרימייק של מקס ריכרטר ליצירה הקלאסית של ויוואלדי ביצירה אנרגטית ומפעימה של מוזיקה, טבע וסערת רגשות.
יחיאלי 5

שלישי 27.5 // דוקאביב X סינמה מגדלור // הקרנה תחת כיפת השמיים

באחד הלוקיישנים היפים והמרגשים בעיר, בתחילתה של טיילת רידינג מתחת לגדם המגדלור הישן שהפך לבית קפה נהדר, יוקרן הסרט התיעודי המקסיקני "פלמינגו", סרט טבע מרהיב העוקב אחר חייהם של ציפורי הענק הכתומות-ורודות, ובעיקר בתיעוד של היווצרותו של דור חדש בלהקת פלמינגו קאריבי בבית הקינון שלהם שבחצי האי יוקטן, הממחיש בסיוע קריינות פילוסופית ורבת הומור עד כמה החיים שבריריים ובני חלוף, וגם כמה נחישות ועיקשות צריך כדי לשמר אותם.
זאבי 1

שבת 31.5 // להציל את חיות הבית // טרום בכורה // סינמטק 3

הקרנת טרום בכורה חגיגיתלשני פרקים מהעונה החדשה של הסדרה התיעודית הנהדרת של כאן חינוכית. לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם צוות הווטרינרים מבית החולים והבעלים של חיות הבית המשתתפות בפרקים, וגם חיות הבית עצמן יגיעו לליטוף (עדין) ויחלקו תמונות וחתימות.

ראשון 25.5 / שלישי 27.5 // דוקאביבXעזריאלי שרונה // כיתות אמן

צמד הקרנות מיוחדות שילוו בכיתות אמן מרתקות ינחתו בעזריאלי שרונה, הראשון שביניהם עם צלמת הרחוב הנפלאה אלכס פרפורי סביב הסרט "אני מרטין פאר", על הצלם האיקוני שהציב מראה לתרבות הצריכה והעניק השראה לדור שלם של צלמים (כולל לה עצמה); והשנייה סביב הסרט "הצרה עם מר דודל", כשאמן הדודל הישראלי BINSKY יבצע ציור קיר לייב לעיניי הצופים.

שבת 31.5 // דוקאביב X מוזיאון תל אביב

מרתון קסום של מיטב הסרטים הדוקומנטריים העוסקים באמנות, עיצוב ותרבות מתוך תוכנית הפסטיבל לאורך יום שלם, בחלקם תיערך לפני ההקרנה הרצאה קצרה מאת אוצרי המוזיאון. לא יודעים מה אתכם אבל אנחנו הולכים להתנחל שם כל היום. וזה הליינאפ:
10:00 | ארט ספיגלמן: אסון הוא המוזה שלי
13:00 | Know Hope
15:15 | קישקה: מספר את עצמי
17:30 | השלל – הקדמה מאת ד"ר שיר כוכבי, המחלקה לאמנות יהודית, בר אילן, אגף החינוך לאמנות, מוזיאון תל אביב לאמנות.
20:15 | סליפר – הקאראווג'ו האבוד – הקדמה מאת גלית לנדאו אפשטיין, אוצרת לפרויקטים מיוחדים, מוזיאון תל אביב לאמנות.

ראשון 25.5 //DOC LAB TLV// סינמטק 5

לפריקים אמיתיים של קולנוע דוקומנטרי ישראלי: מעבדת הראף-קאט של דוקאביב והקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה בתמיכת מפעל הפיס מציעה ייעוץ מקצועי וחניכה עם מנטורים בכירים בינלאומיים לפרויקטים דוקומנטריים שנמצאים בעריכה בשלב ראף-קאט. בתום המעבדה יוענק לפרויקט שייבחר על ידי צוות המנטורים פרס כספי בסך 5,000 ש"ח באדיבות קבוצת ברוש נדל"ן. הקהל מוזמן ליומה הראשון של המעבדה – פרזנטציות ודיון בפרויקטים הנבחרים.

• ❤ תרבות
• המסך
• דוקאביב
• קולנוע
• דוקומנטרי
• תיעודי