ניר דרזנר הוא מפיק ודיג'יי (Kore Dada) והאיש מאחוריYA!productions, שאחראים על אירוע הדאנסהול/אפרו/היפ הופ "Full House" שיתקיים בבארבי הלילה (21.11), עם אמנים כמו בזי בי, חני מסלה, וייב איש, אופק אדנק, יא-נה, דוד לב ארי ועוד. קריר בחוץ, אבל מבטיחים שיהיה חם לאללה בפנים.פרטים וכרטיסים כאן

>>מסעדה שהיא חגיגה לכל החושים וכל הג'אז הזה. העיר של קומרדין
>>תל אביב של מעלה ומועדון מהטובים בעולם. העיר של מרסלו פישמן

1. פארק חוות שלם ופארק דרום

לאחרונה גיליתי את שתי הפנינות האלה, שנמצאות בחלק הדרום-מזרחי של העיר, ובעצם מציעות מפלט ירוק ומרחבים עצומים של טבע, בעלי חיים, אגמים ופינות שקטות בתוך העיר. מקום מושלם כדי לפתוח לונג ביום יפה ולהרים איזה פיקניק מושקע, ישיבה עם חברים או טיול מושלם עם הכלב, הוא יעריך את זה מאוד.בפארק חוות שלם גם קיים פוד טראק עם קפה ואוכל טעים שמשדרג את הפיקניק. ואם אתם ממש ספונטנים, יש שמועות על סשן סאונדסיסטם חינמי ממש שם בשבת הקרובה. קריצה קריצה.

2. התדר

לא נשאר הרבה לומר על המקום הזה, שבאמת כנגד כל הסיכויים מצליח כל פעם מחדש להמציא את עצמו, לתת במה לאמנים הכי גדולים וגם למתחילים מכל קשתות התרבות בארץ ומחוץ לארץ – וכל זה בחינם, תמיד! מי שלא מתעסק בתחום לא מבין כמה זה לא ברור מאליו. חשוב גם לציין שמאז ומתמיד הם נתנו במה מכובדת לסצינת הרגאיי והדאנסהול, והאירועים שהרמנו בשיתוף פעולה תמיד תמיד היסטרים וקיצוניים. גיב טאנקס וביג אפ!
דרך יפו 9

3. פלאפל 4 טעמים אבן גבירול

יש פלאפל, ויש פלאפל גורמה. נכון שזו רשת, נכון שזה במרכז תל אביב, אבל אצל מקס באבן גבירול תמיד טעים, וזה מזכיר לי את הטעם של הסניף המקורי, בתחנה המרכזית פ"ת. ממליץ לקחת את כל הטעמים חוץ מהרגיל, מלא טחינה, עמבה, חריף וסלט ירוק. הפיתה המושלמת. וכמובן, מיץ שקדים.
אבן גבירול 93

4. המנזר

עוד מלפני שהיה לי 18 הבנתי שזה הבר האהוב עליי בעולם כולו. תמיד פתוח, תמיד יש שם אנשים מעניינים (ככל שיותר מאוחר יותר טוב), מותר לעשן בכל מקום, יש אווירה של שכונה כאילו אתה יושב בבית של חבר. לרוב יש מוזיקה טובה (תלוי מי בבר), מבחר עצום של משקאות, אוכל טוב ולא צפוי בעליל. המקום קיים מעל ל-30 שנה, וזה די מטורף ביחס לזמן פעילות של עסק מהתחום הזה בעיר.
גדרה 28

5. קובה התרנגול ושכונת התקווה

לאחרונה עברתי לגור באיזור יד אליהו, ואחד היתרונות המשמעותיים (מעבר לסקייטפארק גלית) זו הקולינריה העשירה של שכונת התקווה. השיפודיות המצויינות, השוק התוסס, ובאמת שיש יותר מידי מקומות בשביל להתחיל למנות את כולם. אני חייב להרים ל-"קובה התרנגול", שגם לשבת בו וגם לקחת ממנו תמיד כיף. אווירה משפחתית של צחוקים, סתלבט רציני וקובה עירקית אמיתית שפשוט עושה טוב על הלב. הקובה סלק והקובה הצהובה (חמו) טופ נאץ'!
אצ"ל 64

מקום לא אהוב

רחוב דיזינגוף:אנילא חושב שיש ריכוז יותר סאחי ומשעמם במדינת ישראל כמו באיזור הברים על דיזינגוף. אם בא לכם לשמוע שיחות חולין על נושאים כמו קולדפליי, הייטק והאח הגדול, לשתות בירה ב-42 שקל ולסיים את הערב בגולדה, זה בשבילכם.בכל מקרה, חוץ מאיזה מסאז' תאילנדי טוב שיש באיזור, אני לא מצליח לחשוב על שום דבר מעניין שיש לעשות שם.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בתחילת הלחימה, חבר טוב שמשרת ביחידת החילוץ של צה"ל (היי רוזנר) שאל אם יש מצב לארגן להם הופעה לאיזה ערב רענון שהם עשו – בתוך כמה דקות כולם התנדבו, כשהגיע המועד – היאנג יזראלייטס הכינו מופע קאברים, חברים הקפיצו מערכת סאונד מפנקת והיה ערב מרגש מאוד, לראות חיילים שלפני שנייה התעסקו בלחלץ גופות והשם יודע מה ראו שם, רוקדים ביחד עם חיוך על הפנים למקצבי רגאיי עם מסרים של אחדות ואהבה. באמת גורם לך להודות על הזכות.
חייב לתת כבוד לכל האומנים הבאמת צדיקים שהתנדבו בשאר מסגרות המופעים גם למפונים וגם לחיילים <3 אוהב אותכם לעד

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
תמיד שקשה אני פונה למוזיקה, אז האמת שהכנתי פלייליסט של שירים מחזקים, אבל אם אני חייב לבחור אחדזה "מתי כספי – אם נרקוד". השיר השתחרר בזמן הקורונה, גם אז וגם היום השיר פשוט ממלא אותך במין חיוביות אינסופית. כספי הגאון הצליח לעשות חיבור של מקצב ים תיכוני, מלודיה עממית מזרח אירופאית, קולות ליווי ושירה באווירה אפריקאית ומילים שפשוט מפרקות את הלב ומרכיבות מחדש. ביג צ'ון !

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש הרבה, כל מי שמתעסק בהסברה, כל מי שעוזר למפונים וחיילים.ובלי קשר למצב –קול.אקטיביתעושות עבודת קודש ואני חייל שלהן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זיגי – מעבר לזה שהוא אח יקר ושותף שלי בכמה פרוייקטים. זה בנאדם עם לב זהב, מקצוען אמיתי, דוחף את הסצינה המחתרתית בעיר והרים פרוייקט מרגש שנקרא"נצח", שבו הוא וחברים מנציחים עבודות של אחים וחברים שלהם שנפלו במסיבות טבע ב-7.10.

מה יהיה?
זה תלוי בנו, הדמיון יוצר את המציאות ואם נדמיין ביחד עתיד טוב יותר, יהיה הרבה יותר קל להשיג אותו.

• העיר שלי
• דאנסהול
• המנזר
• תדר
• מוזיקה
• דיג'יים

• Facebook
• Twitter
• Email

להיות זה שסוגר עבודות לדי.ג'ייז לא נשמע כמו התפקיד הכי מרגש בתעשיית הלילה. אם נדמיין איזו פירמידה, הרי שבראשה עומדים הדי.ג'ייז והמפיקים עצמם, מתחתיהם בעלי המועדונים והלייבלים ואחרי כל אלה מתחיל מצעד ארוך של אנשי הלוגיסטיקה השונים שגורמים למסיבות לתקתק. איפשהו בצד, כמעט מרחפים באוויר במסתוריות, נמצאים אנשי הבוקינג. הם אמנם נמצאים במגע ישיר עם כולם, מקשרים בין האמנים לבין המועדונים, אבל הם לא תמיד זוכים לחזות בפרי עבודתם. אלא אם הם אורזים מזוודות ויוצאים לטור, שזה בדיוק מה שהחליטו לעשות ג'יימס בלונד (שם במה שמצלצל כל כך יפה שלא נחטט לו בתעודת הזהות) ואלי אידלמן, צמד ישראלים לשעבר שמתפעלים מברלין את סוכנות הבוקינג Sweat Lodge. ועם שמות כמו מאנו לה טאף ובייקאל בארסנל שלהם, יש על מה להזיע. את הטור Sweat Lodge X הם יתחילו מחר (שישי) בבוטלג, שם ינהלו את העניינים אד דבנפורט ואוליבר דויטשמן, אליהם יצטרפו גם בלונד ואידלמן עצמם.

אתם גם מתקלטים נוסף לעבודה שלכם בסוכנות?

בלונד: "אלי תמיד היה ותמיד יהיה די.ג'יי. אני לעומת זאת אף פעם לא באמת רציתי להיות די.ג'יי, אפילו שאני עושה את זה בשמחה".

אידלמן: "אני מתקלט כבר 25 שנה ומת על זה, אבל הפוקוס שלי הוא לגמרי בסוכנות, באמנים. למזלי, יש לי הרבה חברים בתחום שעדיין מזמינים אותי לתקלט באירועים שלהם מדי פעם".

איך ההרגשה לצאת לטור עם השם סווט לודג' בפרונט?

בלונד: "היה לנו חשוב לתת לאמנים בסוכנות ביטחון שאנחנו מנסים לקדם אותם ולא את עצמנו. עשינו את זה לאורך שנים, וכשהזמנו אותם לשואוקייס של סווט לודג' כולם שמחו להצטרף".

למה החלטתם לפתוח דווקא סוכנות בוקינג? אני מודה שזה נשמע קצת פחות כיף מניהול לייבל, נניח.

בלונד: "בשנים הראשונות התנסינו בדברים נוספים. אלי הפעיל לייבל לתקופה, עבדנו מול תחנת רדיו בברלין ויש לייבל דיגיטלי נוסף שאנחנו עובדים איתו לפעמים".

אידלמן: "יצרנו גם מגזין בשם 'סלים מגזין', שחולק פה בברלין. הוא קידם אותנו ופתח דלתות לאמנים אחרים. כשהתחלנו לעבוד השתמשנו בכל הכלים שהיו ברשותנו. לאחרונה הגענו למקום שבו האמנים שלנו מאוד מצליחים, ככה שהצלחנו להתפקס רק על הבוקינג. חוץ מזה, לרוב האמנים שלנו יש לייבלים משלהם או קשרים עם חברות תקליטים טובות, כך שהצורך לא עולה".

אתם חורגים לפעמים מהקווים של הבוקינג בעבודה שלכם מול האמנים?

בלונד: "כן, מההתחלה השאיפה שלנו הייתה לגלות כישרונות בחיתולים ולפתח אותם, כמו שעשינו עם אוליבר דויטשמן. הנחנו – וצדקנו – שמי שיתחיל איתנו, ימשיך איתנו גם כשהוא יצליח ויצבור פרסום".

הרבה מהקידום נעשה היום ברשת, על ידי האמנים עצמם. זה שינה את אופי העבודה שלכם?

בלונד: "בוקרים רבים בעולם מתחילים את העבודה בבדיקת כמות הלייקים של האמן בפייסבוק. חבל, יש אמנים מדהימים שלא מקבלים את תשומת הלב הזאת, או עדיין לא קיבלו אותה, לעומת אמנים שחצי מהלייקים שלהם מגיעים מפקיסטן (לייקים קנויים מחשבונות מזויפים – ע"ק)".

אידלמן: "תמיד צריך ליצור הייפ וחשוב להשתמש בתקשורת, לא משנה עד כמה הדי.ג'יי או המפיק מוכשר. יש אנשים שהרבה יותר טובים בלחשוף ובלתקשר את עצמם וזה עובד לטובתם, לאו דווקא בצדק. יש אגדות שהוציאו המון מוזיקה, יצרו דברים מדהימים ועשו היסטוריה, אבל מעט נשכחו בגלל חוסר האקטיביות שלהם במדיה החברתית. אנשים עוברים הלאה לשמות שכן יודעים איך לצוץ בפיד באופן קבוע. הלוואי שכולם היו שופטים אמנים רק לפי איכות המוזיקה, אבל זה לא עובד ככה".

[tmwdfpad]

כל הסיפור הזהלא קצת מקשה לשמור על דברים באנדרגראונד? יש תחושה שדבר כבר לא יכול להיות סודי.

בלונד: "הרשתות החברתיות עדיין עצמאיות ועדיפות על התקשורת הממוסדת. זה דווקא כלי מדהים לאנדרגראונד".

אידלמן: "קח את מאנו לה טף, שעבר מהר מאוד מ־3,000 לייקים בפייסבוק ל־90,000. זה לא היה רק בזכות התמונות המדהימות שהוא משתף. הוא גם יודע מתי להגיד לא. זה חלק מהאמנות, מתי לא להשתמש במדיה חברתית, מתי לשתוק".

מה אתם מחפשים בחברים חדשים לסוכנות? יש סאונד שמאפיין אתכם?

אידלמן: "יותר חשוב לנו שתהיה לאמן הנכונות לעבוד קשה מאשר שהוא יוציא טרק אחד שכולם מדברים עליו. האמנים בסוכנות מגיעים מעולמות שונים ומנגנים ויוצרים ז'אנרים שונים, אבל לכולם יש חיבור או כבוד ליצירה אחד של השני".

בלונד: "יש אמנים שאולי היינו עושים מהם כסף, אבל לא התאימו לווייב שלנו, אז אמרנו להם לא. כשמישהו חדש רוצה לעבוד איתנו, אנחנו בוחנים איך הוא ישתלב ברוסטר שלנו. חשוב לנו להסתדר עם האמנים אישית, לוודא שהם לא ממהרים להיות כוכבים. רוב האמנים שמצליחים היום הם בני 30 פלוס, אם לא יותר. זה הכל בזכות הדרך הארוכה שהם עברו".

סווט לודג' שואוקייס, בוטלג, שישי 23:30, 40־80 ש"ח

• Sweat Lodge
• האוס
• מועדונים
• דיג'יים
• דיג'ייז
• בוקינג
• טכנו
• ברלין
• חיי לילה
• תרבות