הישראלים מאחורי סוכנות הדי.ג'יי בוקינג הלוהטת מברלין

להיות זה שסוגר עבודות לדי.ג'ייז לא נשמע כמו התפקיד הכי מרגש בתעשיית הלילה. אם נדמיין איזו פירמידה, הרי שבראשה עומדים הדי.ג'ייז והמפיקים עצמם, מתחתיהם בעלי המועדונים והלייבלים ואחרי כל אלה מתחיל מצעד ארוך של אנשי הלוגיסטיקה השונים שגורמים למסיבות לתקתק. איפשהו בצד, כמעט מרחפים באוויר במסתוריות, נמצאים אנשי הבוקינג. הם אמנם נמצאים במגע ישיר עם כולם, מקשרים בין האמנים לבין המועדונים, אבל הם לא תמיד זוכים לחזות בפרי עבודתם. אלא אם הם אורזים מזוודות ויוצאים לטור, שזה בדיוק מה שהחליטו לעשות ג'יימס בלונד (שם במה שמצלצל כל כך יפה שלא נחטט לו בתעודת הזהות) ואלי אידלמן, צמד ישראלים לשעבר שמתפעלים מברלין את סוכנות הבוקינג Sweat Lodge. ועם שמות כמו מאנו לה טאף ובייקאל בארסנל שלהם, יש על מה להזיע. את הטור Sweat Lodge X הם יתחילו מחר (שישי) בבוטלג, שם ינהלו את העניינים אד דבנפורט ואוליבר דויטשמן, אליהם יצטרפו גם בלונד ואידלמן עצמם.

אתם גם מתקלטים נוסף לעבודה שלכם בסוכנות?

בלונד: "אלי תמיד היה ותמיד יהיה די.ג'יי. אני לעומת זאת אף פעם לא באמת רציתי להיות די.ג'יי, אפילו שאני עושה את זה בשמחה".

אידלמן: "אני מתקלט כבר 25 שנה ומת על זה, אבל הפוקוס שלי הוא לגמרי בסוכנות, באמנים. למזלי, יש לי הרבה חברים בתחום שעדיין מזמינים אותי לתקלט באירועים שלהם מדי פעם".

איך ההרגשה לצאת לטור עם השם סווט לודג' בפרונט?

בלונד: "היה לנו חשוב לתת לאמנים בסוכנות ביטחון שאנחנו מנסים לקדם אותם ולא את עצמנו. עשינו את זה לאורך שנים, וכשהזמנו אותם לשואוקייס של סווט לודג' כולם שמחו להצטרף".

למה החלטתם לפתוח דווקא סוכנות בוקינג? אני מודה שזה נשמע קצת פחות כיף מניהול לייבל, נניח.

בלונד: "בשנים הראשונות התנסינו בדברים נוספים. אלי הפעיל לייבל לתקופה, עבדנו מול תחנת רדיו בברלין ויש לייבל דיגיטלי נוסף שאנחנו עובדים איתו לפעמים".

אידלמן: "יצרנו גם מגזין בשם 'סלים מגזין', שחולק פה בברלין. הוא קידם אותנו ופתח דלתות לאמנים אחרים. כשהתחלנו לעבוד השתמשנו בכל הכלים שהיו ברשותנו. לאחרונה הגענו למקום שבו האמנים שלנו מאוד מצליחים, ככה שהצלחנו להתפקס רק על הבוקינג. חוץ מזה, לרוב האמנים שלנו יש לייבלים משלהם או קשרים עם חברות תקליטים טובות, כך שהצורך לא עולה".

אתם חורגים לפעמים מהקווים של הבוקינג בעבודה שלכם מול האמנים?

בלונד: "כן, מההתחלה השאיפה שלנו הייתה לגלות כישרונות בחיתולים ולפתח אותם, כמו שעשינו עם אוליבר דויטשמן. הנחנו – וצדקנו – שמי שיתחיל איתנו, ימשיך איתנו גם כשהוא יצליח ויצבור פרסום".

הרבה מהקידום נעשה היום ברשת, על ידי האמנים עצמם. זה שינה את אופי העבודה שלכם?

בלונד: "בוקרים רבים בעולם מתחילים את העבודה בבדיקת כמות הלייקים של האמן בפייסבוק. חבל, יש אמנים מדהימים שלא מקבלים את תשומת הלב הזאת, או עדיין לא קיבלו אותה, לעומת אמנים שחצי מהלייקים שלהם מגיעים מפקיסטן (לייקים קנויים מחשבונות מזויפים – ע"ק)".

אידלמן: "תמיד צריך ליצור הייפ וחשוב להשתמש בתקשורת, לא משנה עד כמה הדי.ג'יי או המפיק מוכשר. יש אנשים שהרבה יותר טובים בלחשוף ובלתקשר את עצמם וזה עובד לטובתם, לאו דווקא בצדק. יש אגדות שהוציאו המון מוזיקה, יצרו דברים מדהימים ועשו היסטוריה, אבל מעט נשכחו בגלל חוסר האקטיביות שלהם במדיה החברתית. אנשים עוברים הלאה לשמות שכן יודעים איך לצוץ בפיד באופן קבוע. הלוואי שכולם היו שופטים אמנים רק לפי איכות המוזיקה, אבל זה לא עובד ככה".

[tmwdfpad]

כל הסיפור הזה לא קצת מקשה לשמור על דברים באנדרגראונד? יש תחושה שדבר כבר לא יכול להיות סודי.

בלונד: "הרשתות החברתיות עדיין עצמאיות ועדיפות על התקשורת הממוסדת. זה דווקא כלי מדהים לאנדרגראונד".

אידלמן: "קח את מאנו לה טף, שעבר מהר מאוד מ־3,000 לייקים בפייסבוק ל־90,000. זה לא היה רק בזכות התמונות המדהימות שהוא משתף. הוא גם יודע מתי להגיד לא. זה חלק מהאמנות, מתי לא להשתמש במדיה חברתית, מתי לשתוק".

מה אתם מחפשים בחברים חדשים לסוכנות? יש סאונד שמאפיין אתכם?

אידלמן: "יותר חשוב לנו שתהיה לאמן הנכונות לעבוד קשה מאשר שהוא יוציא טרק אחד שכולם מדברים עליו. האמנים בסוכנות מגיעים מעולמות שונים ומנגנים ויוצרים ז'אנרים שונים, אבל לכולם יש חיבור או כבוד ליצירה אחד של השני".

בלונד: "יש אמנים שאולי היינו עושים מהם כסף, אבל לא התאימו לווייב שלנו, אז אמרנו להם לא. כשמישהו חדש רוצה לעבוד איתנו, אנחנו בוחנים איך הוא ישתלב ברוסטר שלנו. חשוב לנו להסתדר עם האמנים אישית, לוודא שהם לא ממהרים להיות כוכבים. רוב האמנים שמצליחים היום הם בני 30 פלוס, אם לא יותר. זה הכל בזכות הדרך הארוכה שהם עברו".

סווט לודג' שואוקייס, בוטלג, שישי 23:30, 40־80 ש"ח