>> אלבומו הקודם של שי בן צור, "JUNUN" הוקלט במבצר ג'ודפור ברג'אסטן שיתוף פעולה עם ג׳וני גרינווד (רדיוהד) ונייג׳ל גודריץ (מפיקם של רדיוהד, יו 2, פול מקרטני ועוד) – הוקלט וזכה לתהודה רבה בעולם (אלבום השנה של הסנדי טיימס – מוזיקת עולם). תהליך ההקלטות תועד לסרט על ידי הבמאי ההוליוודי פול תומאס אנדרסון. אלבומו החדש, "Halel", הוא מסע אודיו ויזואלי שהוקלט וצולם בכנסיית אוגוסטה ויקטוריה בירושלים. ביצועיו הפיוטיים והמדידטיביים של הפרויקט הוקלטו וצולמו לייב לכדי סרט אמנותי שביים בן קירשנבאום.מחר יתקיים מופע ההשקה שלו במועדון האזור (כרטיסים כאן)ולא היינו מפספסים את זה אם היינו אתם.

דלהי, מעבר להיותה אחד משערי הכניסה להודו, היא עיר מרתקת שתופסת מקום יקר בליבי. דלהי, העיר בה חייתי שנים משמעותיות, העיר בה נולדה בתי, דלהי בה הקלטתי חלק גדול מהאלבום "שושן" והעיר שבה כבחור צעיר חיפשתי סימני דרך במסע של חיי. שמח לשתף כאן מספר מקומות אשר עבורי הינם תחנות קסם. מקומות אלו, אני מקווה, עשויים לעורר השראה, לעניין או להנעים לרגע את זמנו של עובר האורח שמוצא את עצמו באחת הערים ההומות בעולם.

1. קבר ניזמודין עוליה

מוזיקת קאוולי בקברו של הצדיק הסופי האזראת ניזמודין עוליה. הודו, אשר בה דתות ומסורות רבות, הגיעה אל תור הזהב שלה בתקופת השלטון המוגולי המוסלמי. עוד לפני המוגולים פרחה בהודו תרבותם של המיסטיקנים הסופים. האזראת ניזמודין, שעל שמו נקראת השכונה ניזמודין, היה לאחד מראשי מסדר הצ'ישטהי במאה ה-13. בכל ערב בשעת השקיעה, ברחבת קברו של הצדיק, מוזיקאי קאוולי מנגנים ושרים שירת התמסרות האופיינית לפולחן בתרבות הסופית של דרום מזרח אסיה. באותה רחבה קבור צדיק נוסף, האזראת אמיר חוסראו, שהיה תלמידו האהוב של האזראת ניזמודין. חוסראו, אחד מגדולי המשוררים של הודו הינו גם מעמודי התווך של מוסיקת הקאוולי. את המקום פוקדים עולי רגל רבים לאורך השנה. כמבקר תמיד ניתן למצוא פינה לשבת בה, להתבונן, להרהר, להיטען במוזיקה ובחסד הגדול שהמקום הזה משרה.

2. מסעדת כארים

בשכונת ניזמודין: אחרי שיוצאים מביקור בקברי הצדיקים הסופיים, אפשר "לנחות אל הגוף" ולהתענג על מאכלים מן המטבח המוגולי של מסעדת כארים. כארים איננה רק מסעדה אלא מוסד של ממש. המסעדה המקורית (שעדיין פועלת) הוקמה ב-1913 ליד הג'עמה מסג'יד. את המסעדה פתח ח'אג'י כארימודין שהיה נצר לטבחים בחצר השליטים המוגולים. כעבור שנים המשפחה פתחה את הסניף בשכונת ניזמודין ולאחר מכן עוד סניפים נוספים. מי שמעוניין להתנסות בטעימה מפלא קולינרי עממי ואותנטי, יהנה מאוד. המקום נדיב בעיקר לאוכלי בשר אך לא רק. מנות מומלצות: ביראיאני, קורמה, טיקה רול, שירמאל ועוד.

3. האוז חאס וילג'

בלב אתר היסטורי מהמאה ה-13 שהוקם על ידי שושלת סולטן דלהי אללאאודין חילג'י, שוכנת שכונה שבה העתיק פוגש את החדש. שילוב מסעיר של המסורתי והבוהמייני. בין בוטיקים של בגדי מעצבים מקומיים, פועלות מסעדות וברים שהופכות את האוז חאס ויליג' לשכונה תוססת. בניסיון תיאור לאנשים שלא מכירים את המקום קשה להימנע מהרצון להמחיש את האווירה באזכור של נווה צדק. יחד עם זאת אין באמת הצדקה להשוואה. כאשר אני נמצא בדלהי ורוצה לפגוש חברים, זו אחת השכונות שוקקות החיים לצאת אליהן בערב.

4. Bahrisons Booksellers

חנות ספרים ‏בח'אן מרקט. לפני העידן הדיגיטלי, כאשר להשיג ספר טוב היה משימה, החנות הזאת הנה הייתה עבורי תחנה קבועה. ח'אן מרקט לכשעצמו הוא מקום נהדר להסתובב בו. בדלהי של היום' המלאה בקניונים ומרכזי קניות נוצצים' עדhין נעים להגיע לשוק הקטן הזה שבדרום העיר. בין בתי קפה, מסעדות וחנויות לכלי בית, ישנה חנות הספרים הזאת אשר עדיין שייכת לזמן אחר. מלבד קלאסיקות שאזלו מהמדפים ברשתות ניתן לגלות ספרים של מו"לים מקומיים, שעשויים לפתוח צוהר לעולם התרבותי העשיר של הודו. ‏Bahrisons Booksellers היא עבורי מכרה אוצרות מפתיע בו ניתן למצוא ספרים על מוסיקה הודית קלאסית, אמנות, היסטוריה, ספרות מקומית, דת ופילוסופיה.

5. THIRD WAVE COFFEE

אני זוכר את מהפכת בתי הקפה שהגיע לדלהי בתחילת שנות האלפיים: הודו, אשר בחלקה הדרומי גדלים זנים משובחים של פולי קפה, מושתתת בעיקר על תרבות של שתיית צ'אי. איפשהו בעשור הראשון של שנות האלפיים התחילו לצוץ בתי קפה של הרשתות BARISTA ו-Café Coffee Day הדומות בחזון שלהם ל-Starbucks. מי שאוהב קפה ופחות מתחבר לאספרסו השרוף של הרשתות הללו, יכול כעת ברוח התקופה להנות מקפה של בתי קלייה קטנים יותר שמציעים גם לייט ומדיום רוסט. THIRD WAVE COFFEE היא רשת קטנה, צנועה ונעימה יותר מהרשתות הגדולות, אשר מלבד הקפה טוב שהיא מגישה, אפשר להנות בה ממאפים מוצלחים ברגע של אתנחתא בעיר הגדולה.

• העיר שלי
• הודו
• דלהי
• ניו דלהי
• אוכל הודי

• Facebook
• Twitter
• Email

שעת ערב מאוחרת בפושקר, עיירה מדברית קדושה להינדואיזם שהפכה לאחת הקולוניות הישראליות המוכרות בהודו, וקבוצת ישראלים מבלה במסעדה היחידה שטרם סגרה את המטבח. אחת המנות המככבות בתפריט היא "טאלי סביח", כלומר, סביח מפורק בצלחת טאלי, ועם המרכיבים המולקולריים של הסביח נמנות כידוע גם פרוסות חציל מטוגנות. אבל אחד מהיושבים חפץ רק בפרוסות חציל מטוגנות, ללא המרכיבים האחרים.

המלצר לא נענה לבקשתו. הסועד הישראלי, מופתע ללא ספק, עומד על המקח בכל הכלים העומדים לרשותו, עד שהוא נאלץ לשלוף את הנשק האולטימטיבי: "סאב קוץ' מילגה". מדובר בססמה שמשמעותה בהינדי היא "הכל אפשרי", ותחת מכבשי אקזוטיזציה בלתי נלאים, שהפכו אותה לקלישאה ישראלית עוד בראשית שנות ה־90, התרוקנה מכל משמעות ממשית. המלצר מזהה את המניפולציה על נקלה, מקשיח את עמדתו, משיב "סומטיימז נו מילגה" וסוגר את המטבח.

החוצפה, חיננית לעתים, מבטאת מתח אמיתי באופן שבו תרמילאים תופסים את הודו. סאב קוץ' מילגה איננה ססמה בלתי נכונה בעליל אלמלא מכירים בהיקשים הלוגיים הכרוכים בה. הודו היא מקום שבו, במידה מסוימת, דברים רבים אפשריים, אך בטח לא בזכות המיסטיקה הקיימת בכל – אלא בזכות שער החליפין הידידותי. נסיבות היסטוריות מצערות, עבור ההודים כמובן, הביאו לכך שבשביל התרמילאים המערביים תת היבשת משמשת מפלט מן החוב הבלתי נגמר לעבודה, לכסף או להורים. וכשאפשר לעשות כמעט הכל בזול, מן ההכרח שהצדקות מיסטיות יגויסו כדי לטעון משמעות במציאות שמוטב שלא להשים אליה את הלב.

ההשלכות המיסטיות אינן פסולות, ויש לא מעט עסקנים הודים המתפרנסים מהן, אלא כאשר הן מסמאות את ההכרה של התרמילאים בעושרם היחסי ומסכלים את התועלת שלהם עצמם. תרמילאים רבים, לא ישראלים בהכרח, נוחתים בשדה התעופה ברוח מדון ומאבק. במקום ליהנות מן האפשרות הנדירה והחד פעמית להותיר את הכסף בצד, הם נכנסים למצב תמידי של כוננות. בחודשים הלא מעטים שביליתי בהודו במצטבר חזיתי בכל התוצאות האפשריות של המאבק הזה: בכי, התמוטטויות עצבים, אלימות, וגם תרועות ניצחון הנגועות באותה גאוותנות מיותרת. כל המקרים היו נחסכים בוויתור מקסימלי שווה ערך ל־20 שקלים.

הוותרנות, הרכנת הראש, היא אם כך הטיפ המנחה למבלים בהודו. כדי ליהנות בתת היבשת יש ליפול בשבי, ולאו דווקא בשבי הקסם ההודי, אם כי מדובר בתנאי הכרחי גם לנפילה הזאת. ליפול בשבי כדימוי לפסיביות מוחלטת, הנמנעת מן המלחמה ומן ההתנגדות לה. ליפול בשבי ולהרשות לאוטובוסים לטלטל אתכם בנסיעות המעבר ולרוכלים להאביס אתכם בסחורות תמוהות, לרמות אתכם, לצחוק עליכם, ואתם כבובת סמרטוטים תפיקו עונג צרוף מן הרפיון המוחלט של השרירים, מן הנפילה בשבי כשלעצמה, המנוגדת לכל מה שקורה במירוץ העכברים התל אביבי, שבו תמיד נדרשת מידה מסוימת של שליטה. תנו למדינה הענקית לעשות בכם כל שתרצה, בגבולות ההיגיון הבריא.

הוויתור הראשון והחשוב ביותר שיש לעשות כרוך באותן דמויות מוקצות ומשוקצות המכונות "הישראלים". אין כל טעם בתכנון טיול מתוך מאמץ מיוזע להימנע ממפגש עם תרמילאים ישראלים, כמו גם בתכנון טיול המיושר בכוונה למפגשים תכופים עם ישראלים. אפשר לעלות על "שביל החומוס" ולסטות ממנו כשרוצים, ולשוב אליו, וחוזר חלילה. אם יש דין שיש לחרוץ בהכללה לגבי עם מסוים, הרי שמדובר רק במקומיים. הודו שורצת תרמילאים המבלים בה חודשים ומצהירים שאינם מחבבים את ההודים. זו עמדה מטופשת ובלתי נסלחת. קלאב מד יש ביוון, ואין צורך להרחיק ליבשת אחרת לצורך חוויה דומה.

על מנת לבקר בהודו יש צורך בוויזה. לשהיה שאורכה עד 60 יום ניתן להוציא ויזה אלקטרונית בהליך פשוט באתר הייעודי של ממשלת הודו (indianvisaonline.gov.in) בעלות 300 ש"ח. על הוויזה להיות מאושרת לפחות ארבעה ימים לפני ההגעה להודו, ועל הדרכון שלכם להיות בתוקף למשך חצי שנה לפחות. לשהייה שאורכה עד שנה עליכם להגיש בקשה דרך אחת מהנציגויות המתקשרות עם השגרירות ההודית בישראל (ש.מ אשרות). עלות הנפקת הוויזה לשנה היא 475 ש"ח, ושלא כמו הוויזה לעד 60 יום, המונה יתחיל לדפוק ברגע שבו הויזה תיכנס לתוקף ולא מרגע שבו נחתתם במדינה בפועל.
* מומלץ מאוד, לשהייה בכל אורך, להתחסן בהתאם להמלצות במרפאות המטיילים.

נחיתה רכה: המושבה הטיבטית בדלהי

עם הנחיתה, בדרך כלל בשדה התעופה בדלהי, תבקשו לעצמכם מקום מהוגן לבלות בו את הלילה הראשון, במיוחד אם זו הפעם הראשונה שלכם בהודו. מרבית התרמילאים בתקציב מוגבל משתכנים בפהרגאנג' מיין בזאר, שוק הכרמל כפול שמונה במידת הרעש, הלכלוך והצפיפות, אם כי המושבה הטיבטית היא יעד זול באותה המידה ונקי הרבה יותר. ‪Wongdhen House‬ הוא גסטהאוס לא יקר יחסית לדלהי (כלומר, לא יותר מ־1,000 רופי, 50 ש"ח ללילה), שלא יבהיל אתכם יתר על המידה.
היכן שלא תבחרו לבלות את הלילה הראשון, חשוב מכל שתקחו את המונית משדה התעופה מהביתן של המוניות המורשות בתשלום מראש. לנהגים האחרים יש מיני עוקצים המחזיקים מעמד כבר עשרות שנים, והעוקץ המועדף הוא, כמובן, להגיד לכם ש"המיין בזאר סגור" ולגייס לטובת העוקץ שוטר במדים (העמלה תגיע מהמלון שבו ישכנו אתכם אחרי שתוותרו על היעד המקורי). אך המיין בזאר לא יכול להיות "סגור", כמו ששכונת פלורנטין בתל אביב איננה "נסגרת" סתם כך, גם אם יש חגים לאומיים אחדים שבהם הכניסה אליה אינה מומלצת לאיש.
Outer Ring Rd, New Aruna Colony, Majnu Ka Tilla, Timarpur, Delhi

לקוראים ולכותבים: ג'יבהי

בחודשי הקיץ, העונה המומלצת לטיול בצפון הודו, תרמילאים רבים צובאים על עמקי פרוואטי, צ'אמבה וקינור שבמדינת הימאצ'ל פארדש. היעדים הצפופים ביותר הם המשולש מנאלי, דרמסלה וכפרי פרווטי, בהם קאסול, הידוע לשמצה בשל הפיכתו לקולוניית סמים ומסיבות ישראלית. עם זאת, לא קשה לסטות מן השביל המקובל אך במעט כדי להגיע למקום מספיק שקט ויפה, שאינו אזוטרי לחלוטין ושניתן לפגוש בו תיירים אחרים. כזה הוא הכפר ג'יבהי, השוכן למרגלות הנוף של עמק קינור, ומכיל כמה בתי אירוח בטווח מחירים של בין 400 ל־1,000 רופי (אפשר גם להתארח אצל משפחה, ואף מומלץ). מגיעים אליו משימלה או מנאלי דרך העיירה אאוט, במסע שאורך כשש שעות. מי שהמרחק היחסי מציוויליזציה אינו מעורר בו חרדה יוכל לבלות בו ימים ושבועות בקריאה וכתיבה, ולטייל במפלים וביער הסובב אותו.

גואה לא מתה: חוף פאטנם

אל תקשיבו למי שטוענים בכל תוקף שגואה איבדה את הקסם. אנשים טענו את זה בשנות ה־60, ה־70, ה־80, ה־90 וגם היום. אבל הקסם קיים. גואה היא איבר מאיבריה של הודו, אבל ההיסטוריה הפורטוגלית, התשתיות המתקדמות, החופש והמגוון הדתי, השוויון המגדרי היחסי ומזג האוויר הבלתי ייאמן הופכים אותה לשייכת־לא־שייכת בבלגן האטומי של מדינת האם. כל זה אכן הציף אותה ביותר מדי תיירים, אבל יש עדיין פינות קסומות שבהן תוכלו להבין על מה כל הדיבור. פאטנם הוא פינה כזו.
הרחק מהחופים הצפוניים וההמוניים של ארמבול ואנג'ונה, פאטנם הוא כפר קטן עם רצועת חוף שקטה, בלי הרבה מסעדות ועם רחוב אחד קטן של חנויות. במחיר שווה לכל נפש תוכלו לשכור בקתה על החוף וליהנות מהכלום. הליכה של רבע שעה צפונה לפלולים ואתם יכולים לשכור קטנוע ולנסוע לאורך רצועת החוף של מחוז קנאקונה והלאה, לגלות חופים ששם התואר "בתולי" אכן מתאר אותם, או לחלופין לאחת משמורות הטבע באזור שהן ספארי־ג'ונגל לכל דבר. טיפ: לארוחת בוקר לכו לצ'אי שופ של האחים חובבי הכדורגל (בכלל, כדורגל הוא הספורט של גואה, לא קריקט) ובקשו באג'י וסאמוסה תוצרת בית.

ונציה ההודית: אודייפור

מדינת רג'סטאן היא אחת המדינות המיוחדות ביותר בהודו. האקלים המדברי ומוקדי הקדושה הפזורים בה משווים לה אווירה מסתורית וקסומה שתוכל לכלכל מלודרמה אוריינטליסטית מושלמת. ובתחומה יש עיר קסומה בפני עצמה, הנחצית בנהר שהדביק לה את הכינוי "ונציה ההודית". הרחובות תלולים וצרים כמו באיטליה, אך האווירה והאוכל הודיים למהדרין. המסעדות שעל גדות הנהר הן מהטובות ביותר בהודו (נסו את Millets of Mewar), ובמטרה לצנן את ההליכות המאומצות בעליות החדות מומלץ ליהנות גם מהמיצים של פאפא. למתפנקים באמת מומלץ לפקוד בכרטיס חד פעמי (כ־300 רופי) את אחת הבריכות של בתי המלון היוקרתיים.
Papa Juices, Chandpole Rd, Udaipur, Rajasthan, India
Chandpole, Hanuman Ghat, Udaipur, Rajasthan, India

סיטקום דל בניצבים: האי ניל

האי ניל הוא חלק מאיי אנדמן שבין הודו לתאילנד (בשליטה הודית), אם כי מהפחות מתוירים בהם. אחרי המונסונים ולפני שיא עונת התיירים (כלומר באזור ספטמבר ואוקטובר) הוא פוער חלון הזדמנויות נדיר שבו תוכלו להיות, במשך שבועות, כמעט התיירים היחידים בו מן המערב. האי מתנהל כסיטקום דל בניצבים, משהו כמו סטארז הולו של "בנות גילמור", כך שהכרטיסן של האוטובוס, שמהר מאוד יהפוך לידיד, ינחה גם את תחרות הכישרונות בכיכר המרכזית, וכל אחד בשכונה יידע על הימצאותכם באי ולפעמים גם על מעשיכם בתחומיו (קצת מלחיץ, אבל חינני). מבחינה הלינה, בתקציב תרמילאים (יש גם בתי מלון), אין מקום שמשתווה ל־Sunrise Resort של נילקמאל, יליד האי שייקח אתכם לדוג ולשנרקל, וישמש גם כחבר עצל אך נאמן. מונה, המופקדת על המטבח, מכינה הכל באותו הרגע, ומומלץ לבקש ממנה קפה קר עם חלב קוקוס (האגוז יאותר וייפתח רק בשעה שתבקשו) או דגים במסאלה לארוחת ערב.
Sunrise Beach Resort, Sitapur, Neil Island, Andaman Islands, India

• טיולים
• החופשה הבאה שלכם
• הודו
• דלהי
• חו"ל

• Facebook
• Twitter
• Email

קצת כמו בפרק ההוא של "הסמויה", המשטרה הגרמנית הכריזה ביום שלישי האחרון (31.3) מלחמה על הסחר במריחואנה בגורליצר פארק (ה"אמסטרדם" הברלינאי) שעד כה התנהל באופן חופשי למדי. בתגובה לכך, מקומיים מחו אמש (1.4) כנגד המדיניות כאשר ארגנו מעגלי עישון בפארק, וטענו בין היתר כי מאחורי הצעדים החדשים עומדים מניעים הקשורים במדיניות הגירה (שהרי רוב הסוחרים בפרק הינם מהגרים).

אם מחאות עם אפיל היפי הן לא הקטע שלכם, ואתם בעד להרים את הראש (ולהוריד, במקרה הצורך) ולחפש כיוונים אחרים, קבלו כמה טיפים מאיתנו לקראת החופשה הבאה (על אחריותכם, כן?):

לונדון

לכו בעקבות הריח באתרים מרכזיים כמו קמדן טאון, קינגס קרוס וסוהו, או בקשו מהרוכלים בשווקים שבאזורים הללו שיכוונו אתכם לעבר מי שמוכר. היזהרו משיכורים ומנרקומנים שיזמינו אתכם לקנות מהם וויד רק כדי שיוכלו לגנוב לכם את הארנק. את החומר האיכותי ביותר ברחוב תמצאו במערב, באזור דרך אוקסברידג' ואוניברסיטת ברונל.

קופנהגן

התארגנות בקופנהגן יכולה להיחשב כאטרקציה תיירותית בפני עצמה. לכו לכריסטיאניה, אזור ששימש בעבר כבסיס צבאי והחל משנות ה־70 הפך לביתה של קהילה היפית גדולה. במשך שנים התעלמו הרשויות הדניות מהסחר החופשי בסמים שמתקיים שם, אך לאחרונה הן דואגות לפקח על האזור – אז לא להיסחף עם הרוח החופשית.

ליסבון

במקומות מתוירים כגון כיכר מארטים מוניז, רחוב רואה אוגוסטה ואזור ארמון אבנידה מסתובבים הרבה סוחרים, ורובם מתחזים למוכרי משקפיים. כל מה שצריך הוא לגלות עניין, והם יחשפו בפניכם את חלקו הפנימי של המעיל שלהם, שם תגלו שלל הפתעות.

ניו יורק

בניו יורק (כמו בפריז, אגב) קשה מאוד להתארגן בהיעדר איש קשר מקומי (אך ברגע שיקשרו אתכם עם דילר, תיהנו ממבחר ומאיכות מעולה). תוכלו לצאת לניסיונות נואשים בחלק הצפוני של היוניון סקוור, באזור גשר וושינגטון וסביב הוושינגטון סקוור פארק (בפארק עצמו יש פיקוח משטרתי חמור, אבל הסוחרים יוכלו להראות לכם את הדרך משם). לעולם אל תנסו לקנות לאחר רדת החשכה – זה עלול להיגמר בשוד, לכל הפחות.

דלהי

גל אנטישמיות? יש מקומות שבהם לישראלים יש זכויות יתר. כל שצריך לעשות כדי להתארגן בדלהי הוא להיות בעל חזות ישראלית (ההודים יריחו אותה גם מבעד לשיער בלונדיני ועיניים כחולות) וללכת לאורך המיין בזאר. הסוחרים יפנו אליכם בעברית ("סטלה, אחלה סטלה"), ויציעו חשיש בינוני. על סמים אחרים לא מומלץ להתארגן דרך הודים. מה עושים? בכל מקום שאליו תגיעו תוכלו לזהות בקלות את חבורת הסטלנים הכבדה ביותר (הווליום של הטראנסים יסגיר אותם). אחד מהם מממן את הטיול שלו באמצעות מכירה של טיפות אסיד לכל דורש.

• ליסבון
• דלהי
• להתארגן בעולם
• סמים
• מריחואנה
• תל אביב
• קופנהגן
• עירוני
• לונדון
• ניו יורק