ריאן ג'ונסון אוהב להתלבש על תבניות ז'אנריות מוכרות ולראות מה הוא יכול לעשות איתן. עד כה כל סרט שלו ("בריק", "לופר") השתעשע עם ז'אנר שונה. אבל לפני שלוש שנים סרטו"רצח כתוב היטב" – תעלומת רצח נוסח אגתה כריסטי– זכה להצלחה מפתיעה, והוא החליט שבא לו לעשות עוד שניים כאלה. אז אחרי שגילה מי רצח את הסופר בסרט שהפך לראשון בסדרה, הבלש המהולל בנואה בלאנק (דניאל קרייג) ממשיך לפתרון תעלומה חדשה, שהיא לא פחות עוקצנית, מתעתעת ומבדרת מזו שקדמה לה.

"רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית" מיועד להגיע לנטפליקס בדיוק חודש אחרי השקתו בבתי הקולנוע, ויש לציין שחברת הסטרימינג שמה חתיכת בוכטה על רכישת הזכויות לסרט הזה ולבא אחריו. אז אפשר לחכות, אבל יותר כיף על מסך גדול, עם קהל טוב שנהנה לצחוק ביחד. כי לא פחות משזה מותחן "מי-עשה-את-זה?" זה סרט מצחיק מאוד, ואפשר לשוב ולצפות בו בהנאה גם אחרי שכבר יודעים את צפונותיו.

נקודת המוצא, כאמור, מוכרת, וזה חלק מהעניין. קבוצת אנשים מתכנסת באתר מבודד שם מתבצע רצח, והבלש מחזיק אותם במקום עד שיגלה מי מהם הרוצח. הפעם מדובר בחברים של מיליארדר ההייטק מיילס ברון (אדוארד נורטון), שמוזמנים לאי היווני שלו לשחק משחק שבו יתבקשו לגלות "מי רצח את המארח" (שלגמרי מתכוון להישאר בחיים). גם בלאנק מגיע לאי, אף שברון לא זוכר ששלח לו הזמנה. בניגוד לצפוי, כלומר כצפוי בהחלט, מישהו באמת נרצח על האי, והשעשוע הופך למציאות. פלשבקים מתוזמנים היטב מוסיפים רבדים ליחסים בין האורחים הקרואים והלא קרואים, וג'ונסון משחק במיומנות עם הציפיות של הצופים – גם המיומנים שבהם – ומפתיע אותנו יותר מפעם אחת.

כמו בסרט הקודם, במרכז העלילה יש איש עשיר מאוד שכל שאר הנוכחים תלויים בו לפרנסתם, אבל הבדלים מהותיים באפיון הדמויות ועולמן מונעים תחושה של דז'ה וו. הפתיחה מציגה בפנינו את הגיבורים באמצעות חמש תיבות עץ מיסתוריות שמגיעות לידיהם, והם מתקשרים זה אל זה כדי לפענח יחדיו איך לפתוח אותן. במבט ראשון נראה שאלה אנשים שונים מאוד זה מזה, ולא ברור איך הפכו לחברים. אבל המשותף להם הוא שכולם מתעשרי המאה ה-21, ואם קניה ווסט ודונאלד טראמפ מתכנים חברים, אז למה לא הם?

מדובר במדען שעובד על פיתוח מקור אנרגיה חלופי (לזלי אודום ג'וניור מ"לילה אחד במיאמי"), מושלת מדינה המתמודדת בבחירות לסנאט (קתרין האן), יוטיובר פעיל למען זכויות הגבר (דייב בטיסטה מ"שומרי הגלקסיה"), יזמית הייטק שנזרקה מהחברה שהקימה (ג'אנל מונה), ומשפיענית בתחום האופנה עם נטייה לפלוט שטויות שמסבכות אותה (קייט הדסון). המילארדר שהזמין אותם מושקע בקידום אותו מקור אנרגיה חדש ולא יציב, שאותו הוא מתעקש להשיק בטרם עת. נשמע דומה למישהו בעולם שלנו שרכש לאחרונה רשת חברתית גדולה? נורטון אפילו דומה לו.

טירתו של ברון – איש מלא בעצמו ובאוויר חם – נבנתה בדמותו. זאת חגיגה עיצובית המשלבת פאר מנקר עיניים עם אבסורד אלגנטי (לא תאמינו איזה ציור הוא תלה בסלון). יש כאן אופציה למועמדות לאוסקר למעצב ריק היינריקס, שכבר זכה פעם על "סליפי הולו". נראה שהאתר הכניס את השחקנים לאווירה הנכונה, וכולם נהנים לנעוץ שיניים בתפקידים העסיסיים שנכתבו להם. מצחיקים במיוחד הדסון ובטיסטה בתפקידי הפחות אינטליגנטים שבחבורה. יש גם מקבץ של הופעות אורח קצרצרות ומבדרות מאוד של סטארים גדולים (בתחומים שונים), חלקם בתפקידי עצמם. שניים מהם כבר אינם בין החיים והסרט מוקדש להם.

כלהטוטן של מילים, ג'ונסון נהנה לשחק עם רבדים של שפה, ושותל בה רמזים, דימויים ועקיצות. דווקא העילגות של חלק מהדמויות מניבה פיתולי מחשבה שנונים (הבדיחה על סדנאות יזע קולעת במיוחד). אפילו הקורונה, ששינתה סדרי עולם בין הסרט הקודם לנוכחי, משולבת באופן מחוכם. שמו המקורי של הסרט, "בצל זכוכית", הוא כשם שירם של הביטלס מהאלבום הלבן. השיר משולב בכותרות הסיום ומשמש דימוי לתעלומה במרכז הסרט, שמאה ארבעים הדקות שלו חולפות ביעף.

4 כוכבים. Glass Onion: A Knives Out Mystery בימוי: ריאן ג'ונסון. עם דניאל קרייג, אדוארד נורטון, קייט הדסון, לזלי אודום ג'וניור, דייב בטיסטה, ג'אנל מונה. ארה"ב 2022, 139 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• דניאל קרייג
• קולנוע
• ריאן ג'ונסון
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 923 // המשלוחים הכי טובים

• Facebook
• Twitter
• Email

פעמיים אספרסו כפול עם דבש, ביצה עלומה על טוסט ועוד אספרסו כפול לקינוח. או לסיכום: קפאין, קפאין ועוד מלא קפאין, עם קצת דבש וביצים כדי לרכך את המכה. ככה ג'יימס בונד – סליחה, דניאל קרייג – מתחיל את היום. קרייג אכן צריך את כל הקפאין הזה על הבוקר. את הריאיון ערכנו ביולי, ארבעה ימים בלבד אחרי שהשחקן הבריטי בן ה־47 חתם שמונה חודשי צילום רצופים ל"ספקטר" – הסרט החדש בסדרת ג'יימס בונד. האיש מותש. זהו סרטו הרביעי של קרייג בתפקיד בונד, וזו הפעם השנייה שמביים אותו הבמאי סם מנדז ("אמריקן ביוטי"). סרטם הקודם יחד, "סקייפול", היה הצלחה מסחררת והכניס לא פחות ממיליארד דולר ברחבי העולם. אבל בלי לחץ. אפשר בבקשה עוד אספרסו כפול?

קרייג עייף אך דרוך. הוא מגיע לסטודיו שבו הוא מצטלם ל־Time Out בג'ינס, טי שירט, ז'קט עור וכובע בייסבול של היאנקיז. זרועותיו השריריות מעידות על אימוני הכושר האינטנסיביים שמתלווים לתפקיד 007. במהלך השיחה הוא צוחק:

"האם אני מתפשט בסרט? כן. ביליתי בחדר הכושר במשך חצי שנה, ברור שאני מתפשט!". הוא מותש, אבל גם בהיי עקב שנתיים של עבודה אינטנסיבית. הוא עבד על עלילת הסרט צמוד למנדז, לתסריטאים ולמפיקי הסרט. אחר כך התחילו הצילומים, שבהם דילג בין אולפני פיינווד ליד לונדון לבין מקסיקו סיטי, מרוקו, האלפים האוסטריים ורומא. הוא חושב – חושב – ש"ספקטר" יהיה סרט בונד טוב, מסוגנן וקלאסי, וקרייג הוא לא שחקן שמחרטט. הוא בוטה, הוא מהורהר, הוא נזהר מאוד לא להיות נחמד, אבל די ברור שהוא גם חושש מהרגע שבו ייצא הסרט לעולם. בשלב כלשהו בשיחה הוא מפסיק לדבר, ומבט של אימה חולף בעיניו הכחולות והנוקבות. "אלוהים, היבריס זה דבר מזעזע בעסק הזה", הוא אומר ומרסן במודע את ההתלהבות שלו. "אני פשוט מתפלל שהסרט יהיה מצוין".

תיארת את "סקייפול" כ"בונד בריבוע". איך היית מתאר את הסרט החדש הזה של בונד? אותה עוצמה בסיפור אחר?

"בדיוק, זה מושלם! התשובה המורכבת, בלי שאצטרך לחשוב על איזו אמירה מתוחכמת, היא ש'סקייפול' הצליח מאוד, שבר כל מיני שיאים והיה הצלחה גדולה, אז היינו חייבים לעשות עוד אחד – ולכולנו, כולל הבמאי סם מנדז, זה היה מפחיד מאוד. ברגע שהתחלנו הבנו שאנחנו לא יכולים לחשוב על 'סקייפול', אלא על הסרט הבא. אז אם 'סקייפול' היה בונד בריבוע, בסרט הזה יש עוד יותר מהכל. הרגשנו שזה מה שנכון לעשות. החזרנו את הדמויות של מאניפני ו־Q, ועכשיו רייף פיינס מגלם את M. אמרנו: קדימה, נכניס את כולם לסיפור. הדברים התחילו להיבנות משם. כולם מדברים איתי כל הזמן על הגדג'טים ושואלים איפה הגדג'טים. לפני כן לא הרגשנו שזה מתאים. לא שבסרט הזה השקענו המון בגדג'טים, אבל הכנסנו המון דברים. אז כן, זה יותר עוצמתי!".

תכננת לגלם את תפקיד בונד בפעם הרביעית? עברו עשר שנים מאז שהתחלת.

"בחוזה שלי התחייבתי לעוד סרט אחד, כך שידענו את זה מראש, אבל באולפנים רצו לעשות את זה כמה שיותר מהר. למעשה התקיימה שיחה שבה אמרו לי: 'בואו נצלם שני סרטים ברצף', ואני אמרתי: 'השתגעתם לגמרי!', בצורה הכי נחמדה שאפשר, כמובן. אלה סרטים גדולים מדי".

אתה יכול לדמיין את עצמך בסרט בונד נוסף?

"עכשיו? הייתי מעדיף לשבור את הכוס הזאת ולחתוך לעצמי את הוורידים. לא, לא כרגע. בכלל לא. זה בסדר, הספיק לי. סיימנו. כל מה שאני רוצה לעשות זה להמשיך הלאה".

לעזוב את בונד לתמיד?

"לא חשבתי על זה. לפחות למשך שנה או שנתיים אני לא רוצה לחשוב על זה. אני לא יודע מה הצעד הבא. אין לי מושג. אני לא מנסה להיות מסתורי. מי לעזאזל יודע? כרגע סיימנו את הסרט הזה. אני לא מדבר עם אף אחד על שום דבר. אם אעשה עוד סרט בונד, זה יהיה רק בשביל הכסף. כל רעיון שאי פעם היה לי לסרט בונד, הכנסתי לסרט הזה. הכל נכנס. בנק הבונד שלי התרוקן. אתה שואל מה הייתי עושה בסרט בונד נוסף? אין לי מושג. לצאת לחלל? בואו נעשה את זה! אה, כבר עשו את זה. בואו נעשה את זה שוב!".

היה יותר הומור ב"סקייפול" מאשר ב"קזינו רויאל" או ב"קוונטום של נחמה". האם זה ימשיך ב"ספקטר"?

"זה היה מודע, אשקר אם אגיד שלא. יש להומור מקום, בייחוד שמי שעומד בראש הסרט הוא סם מנדז. סם הוא כמו משטרת האמת, וגם אני כזה. אנחנו שואלים ללא הרף 'האם זה אמיתי?' ואז ההומור יכול להיכנס. אבל זו לא כתיבה בשביל צחוקים, אלה לא הסרטים שאני רוצה לעשות. יש כמה בדיחות ממש טובות, אבל יש מעטות כאלה בסרט. יש תסריטאים כאלה, אבל הם נדירים. תראה את סת' רוגן והאנשים שעושים סרטים כאלה, הרבה מזה אלתור. הם אנשים מצחיקים, ואני לא רגיל לעשות דברים כאלה, אבל יש לנו אנשים כמו בן ווישו ורורי קיניר שקל להם יותר עם הומור. אבל כן, התשובה הקצרה היא שניסינו להכניס יותר הומור לסרט הזה".

האם היית מעורב בכך שסם מנדז נבחר לביים שוב?

"כן, התחננתי בפניו. התחננתי. הציעו לו המון כסף, כמובן, אבל גם התחננתי בפניו. הם רצו לעשות את הסרט מהר מאוד בהתחלה, והוא אמר שהוא לא יכול, פשוט לא היה לו זמן. הוא עבד על שלוש הפקות תיאטרון במקביל: 'צ'ארלי בממלכת השוקולד' וגרסאות חדשות ל'קברט' ו'המלך ליר'. איך הוא פאקינג עושה את זה – אין לי מושג. הם אמרו לו שחייבים להתחיל לקדם את התסריט, והוא אמר שהוא פשוט לא יכול".

היית מאוכזב כשהסתמן שהוא לא יוכל לביים?

"הייתי הרוס. הרגשתי שסוף סוף הגענו למשהו, הוא ואני. 'סקייפול' היה מתוח מאוד, הוא יספר לך על כך בשמחה. היו לנו הרבה עימותים ושיחות סוערות, אבל צלחנו את זה. עברנו את החששות שלו – זה היה סרט בונד הראשון שלו. הוא הגיע עם צוות שאני מכיר כבר כמה שנים, כולנו חברים, והוא לא הבין את הדינמיקה ואני חששתי כי ביקשתי ממנו לביים את הסרט ורציתי שהוא ירגיש בנוח, אבל רציתי גם לדרבן אותו. ואנחנו לא זרים, אנחנו מכירים זה את זה, אז אנחנו מרשים לעצמנו לצעוק. בסרט החדש היחסים בינינו הפכו לחברות אמיתית. הרגשתי ממנו תמיכה אדירה, בדרך אחרת. הוא שמר עליי ואני בהחלט שמרתי עליו".

התפקיד של ג'יימס בונד קשור מאוד למראה – הבגדים, ההליכה, הכושר. לא נמאס לך לפעמים מכל זה?

"זה בעיקר מעצבן. המשחק הטוב ביותר קורה כשאתה לא מוטרד ממה שקורה – ובונד הוא בדיוק ההפך, הוא הכי מוקפד. זה מאבק. אני יודע שהדרך שבה בונד לובש חליפה ונכנס לחדר היא חשובה, אבל כשחקן אני לא רוצה לחשוב איך אני נראה, אז אני צריך לעבוד בין שני הקצוות האלה, וזה מצליח בצורה בונדית שכזאת: בונד נראה טוב כי הוא לא שם זין על שזה שאתה חושב שהוא נראה טוב".

הדימוי המפורסם ביותר שלך כבונד הוא מהקטע שבו אתה לבוש בבגד ים כחול ויוצא מהמים ב"קזינו רויאל". איך אתה מרגיש כשאתה מביט בתמונה הזאת היום, אחרי עשר שנים?

"ובכן, אני לא מביט בה היום ולכן לא בוכה בכי תמרורים וחושב כמה שהייתי יפה. אבל אם מדברים על הסצנה, מעניין לציין שבסרט הזה הייתי ער למה שנחוץ כדי להיות בונד, אבל בכל זאת הרגשתי שזה מנוגד לכל מה שאני מאמין בו. אני הרי לא מאוד קוּל, אני לא האדם הכי קול עלי אדמות. הלוואי שהייתי, אבל אני לא, ואני אפילו לא טורח לזייף. אבל כשאתה מגלם את ג'יימס בונד אתה חייב להיות קול, ומה זה אומר לעזאזל? אפשר לכתוב על זה דוקטורט. הסצנה הספציפית הזאת היא פשוט טעות שהתגלגלה. עשיתי כאילו אני שוחה במים הרדודים ואז פשוט נעמדתי ויצאתי מהמים. העמדתי פנים שאני קול מכדי לשחות, חשבתי שזה נראה טיפשי ופשוט קמתי והלכתי משם – וזו הסצנה".

אתה חושב לפעמים איך לעזאזל קרה שאתה מגלם את ג'יימס בונד?

"אני יודע, זה באמת מגוחך. כשפנו אליי בפעם הראשונה חשבתי שזו טעות. אני לא יודע, זה עדיין נראה לי מטורף".

לבונד יש יחסים מיוחדים עם נשים. אתה חושב שהגישה שלו דינוזאורית?

"זה קו דק. אני חושב שזה בסדר בשבילו – הוא לא מיזוגן, זו מילה חזקה מדי – לחשוב שנשים הן קצת מסובכות, משהו כזה. זה משהו בדמות. אם אתה מתחיל לשפוט אותו רק על סמך זה, אתה אבוד. זה גם קשור מאוד לליהוק. הפכנו את דמויות הנשים בסרט לחזקות ומעניינות ככל האפשר, אחרת אני לא הייתי מוכן להשתתף בזה. העולם הישן, מבחינתי, כבר לא קיים. בונד עדיין רוצה ומוכן לזיין כל דבר שיש לו דופק, אבל בסרטים החדשים אנחנו מדברים גם על הדרך שבה הנשים משנות אותו. זה עבורי החלק המעניין".

אכפת לך מי יגלם את בונד אחריך?

"לא מזיז לי, שיהיה לו בהצלחה! הדבר היחיד שחשוב לי הוא לדעת שהשארנו את הסדרה במקום טוב, ושהבאים אחרינו ירימו אותה וישפרו אותה. ישפרו אותה, זה הכל".

אז לא תפקח על הדמות בסרטים הבאים?

"אלוהים, לא. כמה פאקינג פתטי זה יהיה? 'תראו, זה קרייג, הוא שוב הגיע לאתר הצילומים'. לא!".

אם יציעו את תפקיד בונד לשחקן כלשהו והוא יבוא אליך ויבקש עצות, מה תגיד לו?

"הייתי אומר שני דברים. קודם כל, זו ההחלטה שלך, אל תקשיב לאף אחד. בעצם, תקשיב לכולם, אבל אתה צריך לקבל את ההחלטה בסופו של דבר. אתה בונה את התפקיד. ואל תהיה מחורבן. אתה צריך להתעלות על עצמך. כבר לא עושים סרטים כאלה. זה באמת נדיר. אז אל תהיה חרא".

וכשהוא יתקשר לומר שהוא קיבל את התפקיד, מה תגיד?

"אל תהיה מחורבן. לך על זה, תחגוג על זה, או קלישאה כלשהי מהסוג הזה. ופשוט תוודא שאתה מעולה. אתה צריך לדחוף את עצמך הכי רחוק שאתה יכול. זה שווה את זה, זה ג'יימס בונד".

• סקייפול
• קוואנטום של נחמה
• קזינו רויאל
• ספקטר
• דניאל קרייג
• ג'יימס בונד
• רוג'ר מור
• סרטים
• תרבות