>> אלכס סספר הוא אמן דפוס שהגיע לתל אביב מברזיל, מוזיקאי ומנהל סטודיו ההדפס בת"א תרבות המחוגה. בימים אלה הוא משחרר את "EARFLOSS: The Brazilian issue", פנזין המסקר 100 אלבומי ויניל וקסטות שיצאו בתקופת הדיקטטורה הצבאית ברזיל בשנות השמונים והתשעיo. ההשקה, שתיערך ב-13.6 בת"א תרבות המחוגה, כוללת הרצאה זוגית לצד אלכסנדרה ברגונטי – מוזיקאית ומפיקה שפעלה בסצנת המוזיקה של ברזיל באותה תקופה.כדאי לכם לעקוב.

>> חורשה ללא שם וגינה מפעימה שסגורה לציבור // העיר של ניקו טין
>> המפלט המושלם והמקום הכי ורסטילי בעיר // העיר של דורי בן אלון

1. טראש אדיקשן

חנות איקונית, מוכרת בעיקר חולצות עם הדפס רשת ידני ופרינטים בלעדיים בסגנון DIY אמיתי, לצד מגוון רחב של ספרים, פנזינים, תקליטים וקסטות של אמנים עצמאיים מקומיים. זאת נקודת מפגש הכרחית למי שרוצה להיחשף לאירועי אנדרגראונד של אמנות ומוזיקה בעיר. המקום הזה מחבר בין לייבלים, אמנים ופרויקטים – אם זה דרך ריליסים בשיתופי פעולה או פשוט האנגים עם די.ג׳ייז.
אלנבי 46

2. ענן

לדעתי, הבר-חלל-עם-חנות-תקליטים הכי טוב בעיר כרגע. במהלך היום זה בית קפה מעולה עם תערוכות של אמנים מקומיים, ובלילה הוא מארח די.ג׳ייז מצוינים עם סגנונות מגוונים ושירות מדהים. מבחר התקליטים תמיד בטופ ואצור בקפידה, וכולל הרבה ריליסים עכשוויים של ז׳אנרים שלא בהכרח מגיעים למיינסטרים.
רענן 36

3. ת"א תרבות המחוגה

חלל תרבות בפלורנטין שכולם צריכים לבקר בו. יש בו תחנת רדיו אונליין, סטודיו הדפס, סדנאות, חנות להוצאות עצמאיות וארכיון פנזינים. עומר שיזף, המוח שמאחורי המקום, הוביל יוזמה התנדבותית נהדרת שהתחילה רק יומיים לאחר שבעה באוקטובר, הגיעה לאלפים, והייתה מעוררת השראה.
המחוגה 13

4. ספריית המוזיקה של פליציה בלומנטל

ספריית מוזיקה שחיברה – ועדיין מחברת – בין מוזיקאים ואמנים רבים בעיר. אחרי שעברתי לכאן ביקרתי שם הרבה ואני מזמין את כולם לבקר במקום, שגם עבר שיפוץ לאחרונה – והפך לשימושי עוד יותר. החלל מציע מופעים ומבחר מצוין של תקליטים, ספרים, והוצאות שקשורות למזיקה – עכשווית, או בהרבה סגנונות אחרים. רק הבניין לבדו שווה את הביקור.
פליציה בית לאמנות הצליל, ביאליק 26

5. חוד המחט

מקום שקיבל אותי בחום כשרק הגעתי לתל אביב. במהלך היום הם מגישים סנדוויצ'ים מעולים וקפה. בלילה הוא הופך לבר עם סטים של די.ג׳ייז שמנגנים טווח רחב של סגנונות, מרגאיי ועד מוזיקה לטינית וג׳אז. בימי שני ושלישי יש פיצה מצוינת. המקום מתפקד גם כחנות תקליטים עם מגוון יפה של ג'אז ומוזיקה ברזילאית.
דיזנגוף 225

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

כרוכב אופניים – וכמישהו שמאמין שאופניים הם חלק הכרחי בהתניידות אורבנית – הייתי משקיע יותר תשומת לב בנתיבי האופניים בעיר. מוודא שהם מתוחזקים היטב ומסודרים טוב יותר, במובן של איך הם משתלבים עם מדרכות והולכי רגל, והאופן שבו הם חולקים את המרחב עם תחבורה חשמלית. וגם: באזורים שעוברים שיפוץ, צריך להיות יותר שילוט ואמצעי זהירות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בהתחשב בכל הקשיים בשנתיים האחרונות, פסטיבל הפנזינים, ״The FUN FUN Festival״, שארגנו יוסי וג׳קי והתארח ביונג יידיש (חלל נהדר ומסקרן), באמת שימח אותי. ההפקה, הכבוד, המפגש בין האנשים, התוכן שהוא הציג – לצד מופעי המוזיקה והשירה – באמת חיממו לי את הלב.

פאן פאן פסטיבל, ציור קיר של דנה דקטור בתמח"ת, קומה 5 (צילום: פייסבוק/THEFUNFUNFEST)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט על אדם יקותיאלי, know hope, של עומר שמיר. אדם הוא אחד האמנים הישראלים הראשונים שפגשתי עוד ב-2008. אני מעריך אותו באופן עמוק כבן-אדם, כאמן וכאקטיביסט. לראות את הסרט, ולהבין דרכו את גוף העבודות שלו מהשנים האחרונות, היה מעורר השראה וגרם לי לחשוב הרבה על איך להמשיך להיאחז בתקווה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ללא ספק, הקולקטיב תרבות של סולידריות– על כל המעורבות החברתית שלהם, במיוחד בתרומות מזון למי שצריך אותן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יניב שרון מטראש אדיקשן. הוא היה האדם הראשון שפגשתי כשהגעתי לתל אביב ביוני 2020. תמיד מראה אהבה ומודעות, תמיד עוזר לחבר בין כולם מסביבו באופן הכי חיובי, ותמיד עם תשוקה אמיתית לעיר הזאת. ברגע הזה שאנחנו חיים בו עכשיו, הוא האחד שאני רוצה להציג לעולם – ה"אח" שלי שהחיים נתנו לי בישראל.

מה יהיה?
עדיין יש לי אמונה, ועמוק בפנים אני יודע שיש תקווה לימים טובים יותר. זה תלוי בנו.

• העיר שלי
• ת"א תרבות המחוגה
• דפוס
• טראש אדיקשן
• ענן בר
• חוד המחט
• מרכז פליציה בלומנטל
• שבילי אופניים

• Facebook
• Twitter
• Email

פתאום קם אדם בבוקר ומחליט לפתוח בית דפוס. בעידן שבו מספידים את הפרינט לטובת מרדף אינסופי אחרי הסטארט־אפ הבא שיביא את האקזיט, יש שיאמרו שלפתוח בית עסק כזה הוא לא פחות מאשר התאבדות. אולי זו בדיוק הסיבה שאוריאל הר טוב (38) וערן נוה (35) החליטו להוציא את היוזמה הזאת לפועל. לצד ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות והנהירה אחרי הכסף הגדול, בשנים האחרונות אנחנו עדים גם לחזרה לצורות ייצור מסורתיות "של פעם". עולם האמנות העכשווית הוא דוגמה מובהקת לסכיזופרניה הטכנולוגית הזאת – הוא נע כל הזמן בין אימוץ טכנולוגיות מתקדמות להישענות על טכניקות מסורתיות ועמלניות.

הוצאת הספרים ובית הדפוס "דפוס גולם" – שמתמחה בהוצאת ספרי אמן – הושקה רשמית בשבוע שעבר עם הספר "אדם וחוה / חיות בלילה" של הצייר והרשם יואב אפרתי. הספר נוצר בטכניקת חיתוכי לינוליאום, ואפרתי עבד עליו במשך כחצי שנה בליווי צמוד של הר טוב ונוה. בית הדפוס של השניים ממוקם בין מוסכי האופנועים של רחוב שוקן, בבניין תעשייתי שכיום מאכלס בעיקר סטודיואים של אמנים. הר טוב ונוה, שניהם בוגרי בצלאל, הכירו במתחם האמנים הזה ונסחפו אחר עולמות הפרינט וספרי האמן. בסטודיו הקטן שלהם עומדות שתי מכונות דפוס בֶּלֶט שרכשו מיד שנייה, שכן כיום כמעט לא משתמשים במכונות אלה. קיים בלבול רב בנוגע להגדרה של ספר אמן, אולי משום שהתחום עוד לא מפותח דיו בארץ. נוה והר טוב מדגישים שמדובר בז'אנר בפני עצמו – תהליך אמנותי שבסופו נוצרת עבודת אמנות לכל דבר. בניגוד לקטלוגים של אמנים, שכוללים קובץ רפרודוקציות של עבודות ומלל אוצרותי, ספרי אמן הם יצירה בפני עצמה שנמכרת במספר עותקים מוגבל. בארץ היו בעבר כמה הוצאות ספרים שהתמחו בספרי אמן, אבל לרוב היו אלה ספרים שכללו איורים לספרי שירה. נוה והר טוב מתרחקים מסוג זה של ספרים ומעמידים במרכז העשייה שלהם את הדימוי ולא את המילה.

מה משך אתכם לתחום הדפוס בעידן שבו אוהבים להכריז על מות הפרינט?

הר טוב: "שילוב של דברים – גם הרצון לפתוח מפעל שמייצר משהו וגם העניין שלי בתחומי אמנות והדפס. רוב הוצאות הספרים היום בכלל לא מחזיקות בבית דפוס, וכל תהליך ההדפסה הוא חיצוני. אצלנו הבסיס הוא הייצור. אני אוהב את תהליך הייצור".

מה מיוחד כל כך בספרי אמן?

נוה: "ספרי אמן היו מדיום חשוב מאוד במאה ה־20. אמן היה מוזמן לסדנה ליצור ספר בטכניקות מסורתיות כמו ליטוגרפיה, רשת או תחריט. הספר היה יוצא לאור במספר עותקים קטן יחסית וכולל מקבץ דימויים. יש משמעות לאוסף הדימויים שכרוך בספר – האמן למעשה יוצק אותה לתוך הספר".

הר טוב: "בספרי אמן יש מוטיב של זמן – אלמנט שלא קיים בציור ובהדפס. רצף הדימויים בתוך ספרי האמן הופך אותו להיות מדיום אח לקולנוע".

יכול להיות שכל הקסם של ספרי האמן טמון בכך שעוד כמה שנים הם יהיו פריטים לאספנים ויהיה קשה להשיג אותם?

הר טוב: "מה שחשוב לי הוא לא הנדירות של הספר, אלא להוציא אותו בתור יצירת אמנות".

נוה: "אני דווקא אוהב את הצמצום, את העובדה שהספר מודפס ב־400 עותקים ולכל עותק יש ערך מסוים".

קטלוגים של תערוכות מלווים בדרך כלל בטקסט של אוצר או חוקר שמפרש ומסביר את העבודות. כאן האלמנט הזה לא קיים. לעבודות בספר אין פרשנות.

הר טוב: "כי זו תהיה התערבות בעבודה, כמו להכניס טקסט לתוך הציור. הספר הוא יצירה שלמה, אובייקט של אמן".

נוה: "אין ז'אנר באמנות – אם זה מוזיקה, תיאטרון או קולנוע – שמציג מישהו שמדובב לך את היצירה אחרי שראית או שמעת אותה. האמנות לא חייבת כלום לאף אחד. טווח הפרשנות מול הצופה הוא אינסופי, וזה הקסם של האמנות. אני מסכים שסף הגירוי הוויזואלי והרגשי אל מול יצירת אמנות ירד, קשה להפעיל את הצופה מול יצירת האמנות".

בשנים האחרונות יצאו לא מעט ספרי אמן. בכלל, בזמן האחרון יש תחושה של חזרה למלאכות ידניות ולטכניקות אמנותיות מסורתיות.

נוה: "זה מדיום שהזניחו אותו בארץ. מחוץ לישראל המדיום הזה תמיד היה קיים, אבל אמן לא פונה למדיום מסוים כי הוא מצליח או כי הוא אופנתי, אלא כי הוא מעניין אותו".

הר טוב: "בכל בתי הספר הגדולים לאמנות בעולם יש קורסים של הדפס וספרי אמן, אף פעם לא עזבו את זה, אך בבצלאל קורסים כאלו לפעמים נדחקו. קצת מצחיק לדבר על זה במונחים של 'חזרה', כי אנחנו מדברים על היסטוריה נורא קצרה – הדפוס קיים מאות שנים, העולם הדיגיטלי הופיע לפני שנייה. אנחנו לא נמצאים בכלל בפרספקטיבה שבה אנחנו יכולים לדבר על זה".

אז בעצם אתם מבססים פה תחום שלאף אחד אין בו ממש ניסיון, גם לא לכם.

נוה: "חוסר ניסיון הוא גם יתרון מסוים, גם בגישה וגם מבחינה טכנית, כי הוא מאפשר לך לחשוב על פתרונות חדשים ולהמציא פתרונות לא קונבנציונליים לייצור ספרים. המצב הזה מרתק כי אתה נמצא בחוסר ודאות, אתה מייצר תהליך עבודה חדש שצריך להתמודד איתו".

הר טוב: "יכול להיות שיש קושי מסוים. מצד אחד זה מעניין לייצר את הדבר הראשוני הזה, אבל מצד שני לוקח זמן עד שמפתחים מיומנות ושפה. לפעמים תחילת העבודה עם אמן היא ארוכה כי הוא צריך לעשות טסטים, אבל בסופו של דבר זה תלוי באמן. יש אנשים שיתחילו לעבוד ואז נורא מהר ירגישו נוח בתוך זה ויראו את זה בתוצאות".

נוה: "הבוסריות והראשוניות הן בלתי נמנעות, כי אנחנו הוצאה חדשה ואין לנו ניסיון. מבחינתי זו פריבילגיה לעשות טעויות וללמוד תוך כדי החיפוש והגישוש. יש לזה ערך. זה לא מפחיד אותי, להפך, זה המקום שאני הכי נהנה בו".

• ערן נוה
• יואב אפרתי
• אדם וחוה
• ספרי אמן
• דפוס גולם
• בית דפוס
• דפוס
• פרינט
• אמנות
• ספרים
• תרבות