"תמיד נמשכתי לתחום המסעדנות והבילוי. שובצתי כ'שותף שקט' ועם השנים התברר ששקט אינו תכונה בולטת אצלי", מגלה עו"ד שי כהן, שותף ומייסד בפירמת אוסישקין-כהן, מתמחה בייצוג משרדי אדריכלים וגם שותף במפגש רמב"ם וב-suf, המקום החדש של אנשי הבסטה והתדר, שעומד להיפתח בקרוב בסמטת הר סיני. "זהו מקום בילוי שנבנה ברוח של 'מקום שנרצה לשבת בו בעצמנו' ואני מקווה שהוא יביא שמחה לעיר"

>>

1. בריכת גורדון

צריך לפעמים לבד. בריכה עירונית מושלמת, במיוחד בחורף כשהיא קפואה והיא רק שלי. מלתחות שוקקות חיים וויכוח, קהל תל אביבי מגוון וחברותי, אובססיה, פנסיה ודימנסיה, ואז לחזור הביתה אחרי השחייה. ממלא אותי לעבור בגינת העצמאות – גן הפסלים, נוף לים ואוויר. חופשי ולגמרי לבד.
אליעזר פרי 14 תל אביב

2. הבסטה ונחלת בנימין

הכי טוב שיש. זה לא רק אוכל ולא רק שתייה, וזה הרבה מעבר, וברור שלא כולם מסכימים ולא כולם אוהבים וזה חלק ממה שמדהים. הבסטה היא שלם שעולה על כלל חלקיו. אומרים "זר לא יבין" – דווקא במקרה הזה הזרים (תיירים) מבינים טוב מאוד. זה בנחלה, שהיא מקום בולט בתרבות הבילוי האישית שלי לאורך השנים, עוד מימי הלוגוס ובר הבלקוני בשנות ה-90', דרך המנזר (הגברת הזקנה) לאורך כל השנים, ובעשור האחרון עם החברים השותפים ברמב"ם ועד למקומות עכשוויים כמו הוורמוטריה והמוריס. בשבילי הנחלה, גם שהיא תיירותית ולפעמים נוראית עם שוק שלישי/שישי שלה, תמיד חיה ומחדשת. אם יש סוהו בתל אביב, הוא כנראה שם.
השומר 4 תל אביב (שוק הכרמל)

3. עזרא גבאי (החנות של מאיר)

חנות קטניות, פיצוחים ושימורים שהיא מעבר למרכולת שמוצעת בה, דור חדש של קמעונאות שמספק מצרך נוסף שהוא יחסי קונה-מוכר. חילופי דורות בשכונת לוינסקי, הילדים צצים ומחדשים, כמו גם ב"לופו דגים" ובשלל חנויות התבלינים בשוק וכמו פעם – "בן אדם רוצה לקנות דג מלוח הולך למעדניה". חבל שאין שם מסלול טעימות.
נחלת בנימין 101 תל אביב (שוק לוינסקי)

4. 206

לא במרכז העיר אבל, בזכות החומוס, בזכות העובדה שאני יכול ללכת לאכול שם עם אבא שלי (יש חנייה, מזמינים קבב מקבלים קבב), וגם בגלל מכבי.
משה סנה 54 תל אביב

טוני בוצ'רי

בן אדם צריך אטליז, באטליז יש קצב, קצב חייב סבלנות, אחלה טוני.
ירמיהו 52 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

קניון TLV. לא אוהב קניונים, מקווה שמרקם הצרכנות בעיר יישאר כמו שהוא ולא יעבור קניוניזציה, מבנה ענק שכולו מאכלס אירוע חד גוני של קניות ומותגים. לא תיאטרון, לא קולנוע, לא גלריה, לא מבין מי חשב שזה רעיון טוב. אפילו לא הקצו איזור לחברות צעירות או לעסקים קטנים. אותי זה מ ד כ א.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
חוזרים ללוגוס, חורף 25, מועדון הגריי. ערב נוסטלגי לזכרו של רונן הבעלים. יואב קוטנר הנחה ערב מרגש שליווה אותי ימים רבים, קהל של פעם, המון של פרצופים מוכרים, ממש כאילו חזרנו לרגע לשנות התשעים. אהוד בנאי מרים לזקני בלוז ראש פינה, ערן צור מנגן עם הבן, כנסיית השכל, נקמת הטרקטור וטיפקס, והכי ריגש אותי שבערב הזה הבנתי שהילדה שעמדה אז על הבמה עם גיטרה חשמלית וריתקה אותי זו רונה קינן.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"ארבעה מחזות" מאת מולייר בתרגום אלי ביז'אווי. לא מזמן קיבלתי מאלי את הספר, ובאקט של חברות התיישבתי לקרוא. פעמיים צחקתי בקול רם. זה אחלה, שבתוך הסחלה, האלימות והאתגרים היום יומיים שמדינתנו האהובה מספקת, יש עדיין אנשים שיוזמים יצירה ותרבות, ובמקרה הזה הנגשת תרבות, ללא מניע כלכלי. כן ירבו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליץ על התנדבות דרך"דרור מטעים חינוכיים"(תנועת דרור ישראל – התנדבות קבוצתית בגליל ובעיקר בקיבוץ רביד הנפלא,. חברי הקיבוץ המדהימים, הנגשת עולם החקלאות לבני נוער, חיבור לאדמה, ציונות, חברות ושיתופיות – אלה ערכים שכל אחד מאיתנו רוצה שהילדים שלו יקבלו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רוצה ומרגיש מחויבות להרים למשפחות השכולות.השבוע ראיתי בפייסבוק שלחבר ילדות שלי, ששכל בן במלחמה האחרונה, יש יום הולדת. מה לכתוב לו? "מזל טוב"? יש דבר כזה "מזל טוב" בתוך אירוע נוראי כזה? חייבים לזכור ולכבד, לא צריך לחכות ליום הזיכרון. השבת החטופים רק מבליטה את האובדן של אלו שאליהם לא יחזרו. המשפחות ששילמו את המחיר המטורף והבלתי ניתן להבנה מחייבות אותנו לשיח מתון לצד שוויון בנטל.

מה יהיה?
מקווה שטוב. לפעול שיהיה פחות אלים, שהפוליטיקה על כל רמותיה תתנקה והלוואי שהשחיתות תמוגר. זה מתחיל בבסיס, כמו בגן הילדים – בבקשה, תודה, סליחה. לשפר את השיח, לצמצם מחלוקות. אמא שלי ז"ל נולדה בטריפולי לוב וגדלה במעברה, המשפחה של אבא שלי עלתה מהונגריה-רומניה, ניצולי רדיפה ושואה, מקימי הארץ. לא שמעתי מהם בכי והתקרבנות, רק שמחת חיים ואהבת המדינה, זו הדרך. להיות עם חופשי בארצנו. זה מה שאני מבקש.

• העיר שלי
• מפגש רמב"ם
• סוף Suf
• בריכת גורדון
• הבסטה
• עזרא גבאי
• נחלת בנימין
• מסעדת 206
• קצביות

אסף גרושקובסקי, או בכינוי החיבה שלו "אסף פסטה" (תעקבו) אינו מסתפק באטריות. כטבח עם אובססיה לאסתטיקה, חולשה לארץ המגף ודמיון של אמן משוגע הוא משיק בימים אלה את "קאסה די קנולי" – פופ‑אפ קינוחים איטלקי בפלורנטין. בחלל עם אורות ניאון ורצפה צבעונית הוא מגיש מתוקים על סטרואידים, למשל טירמיסו בסיר בשני גדלים, קנולי פריך בשלושה מילויים סקסיים, סורבה לימון בתוך לימון ופאן ג'לאטו, כלומר בריוש חם ואוורירי ממולא בגלידה בטעם עוגת גבינה ופירורים.

מכיוון שבאיטליה אי אפשר בלי קפה, ובחום ובלחות של תל אביב קשה להתעורר בלי אמריקנו קר, לצד הקינוחים מוגשים משקאות קפה ואפילו גרסת פרפוצ'ינו עם אמריקנו טירמיסו – אספרסו קר, זביונה מוקצף מעל וביסקוטי נמס בפנים. הפופ אפ יפעל עד פרוץ החגים (רביעיית פלורנטין, רביעי-שישי), ובמעט הזמן הפנוי שנותר לו גרושקובסקי מספר לנו על המקומות שהוא אוהב בתל אביב.

1. בית בר

דרך השף ינון דביר הגעתי לטיול אוכל ויין בגיאורגיה, שם הכרתי אתנטלי שפריר, הבעלים של עסיס,חברה העוסקת בייבוא יין טבעי, אליו נחשפתי לראשונה – יין במינימום התערבות. לעסיס יש סטודיו אינטימי בו הם מגישים מבחר יינות טבעיים פעם בשבוע, בכל יום רביעי, יחד עם אוכל פשוט וטעים של יצרנים מקומיים. האווירה נעימה מאוד, האוכל טעים, וכמובן גם היין.
וולפסון 9 תל אביב (פלורנטין)

2. אייל בפסאג'

מתחת לסטודיו שלי, בו אני מעביר סדנאות, ארוחות וכדומה, יש פסאג' מגניב ממש. בכללי, לאט לאט אני מרגיש שהאזור הזה בתנועה ומתפתח. בפסאג' יש מסעדה שפתוחה לרוב רק בשעות הצהריים, וקוראים לה אייל בפסאג' – אוכל ביתי, מזין וטעים ממש, ובמחיר שפוי לשם שינוי. באמצע יום עבודה עמוס, אין כמו אוכל מנחם של בית ואייל מספק את הסחורה לי ולבטן שלי. יש שם קוסקוס, מפרום, קציצות, שניצל ועוד. המנה הקבועה שלי היא עוף ותפוחי אדמה (בנאלי) ואגב, הוא אפילו מייצר שם בירות.
בית עובד 9 / יצחק שדה 34 תל אביב

3. דוד פרחים

דוד פרחים זה כמו בועות סבון, תמיד מעלה חיוך כלשהו. אני קונה כל שבוע פרחים הביתה ולסטודיו. בין הימים רביעי עד שישי, צמוד לקפה ברזילי, כבר שנים רבות יש לדוד עגלת פרחים. הוא מוכר פרחים במחיר סיטונאי ואתה יכול להרכיב לעצמך את הזר בבית. וואלה, אני כל פעם מופתע מחדש כמה זה נייס ומהמחיר. התשלום רק במזומן.
ברזילי 1 תל אביב (שכונת גן החשמל)

4. פארק קרית ספר

גרתי ליד גבעות הכורכר בנס ציונה ומאז שעברתי לעיר הדבר שאני הכי מתגעגע אליו זה הטבע. בארבע שנים האחרונות אני קורא לגינת קרית ספר המשרד שלי (כי אין לי אחד באמת), ואם יתקשר אליי חבר ואני אגיד שאני במשרד – הוא יבין מיד היכן אני נמצא. יש שם בריכה אקולוגית, משהו שם בטמפרטורה שפוי איכשהו גם כשחם, ובכללי טבע אורבני בתוך העיר עוזר לי לעשות עצירה לרגע.
וילסון 14 תל אביב (שכונת קריית ספר)

5. הבסטה

יש מקומות בעיר שאין בהם כמעט נפילה וזה אחד מהם, אז נראה לי שאין מה להוסיף.
השומר 4 תל אביב (שוק הכרמל)

>> קפה שהוא בית ובר שישאר גם אם ת"א תתפוצץ // העיר של דוד הירשפלד
>> תבשילים על פתיליות וקפה שמרגיש כמו שכונה // העיר של ניצן כהן

תופעה לא אהובה בעיר:

אני מחכה בקוצר רוח שהשיפוצים בעיר יסתיימו. אני מבין שזו השקעה לטווח ארוך אבל זה קשה ממש. יש שבילי אופניים רעועים שמפחיד לנסוע בהם ומלא אזורים חסומים, וזה גורם לנהגים לצפור ולפקקים בכל העיר. ליד הסטודיו שלי עושים הרבה עבודות ואני מקווה מאוד שכל כאב הראש הזה ישתלם.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה"גיבורות" של יערה קידר– תערוכה מעוררת מחשבה על איך עיצוב תלבושות הוא חלק מזהות ויוצר נרטיבים. מלבד האוצרות היוצאת דופן, יש שם פינה של של גוטקס, ועיצוב תלבושות מרהיב ששולח אותי הביתה עם חשיבה מחודשת על אמנות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"שיחות שלום" של אביתר בנאי מאוד השפיע עליי בזמן של השבעה באוקטובר. היומן שלי היה מלא בעבודה ופתחתי עוד חלק חדש בסטודיו והכל התבטל, אז הייתי שם את האלבום באזניות והולך לטייל בעיר שעות בלי מטרה. עבורי בכל אלבום של אביתר יש משהו שמספר סיפור.

⁠לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל מה שקשור לחיילים במילואים. אני משום מה שוחררתי ממילואים מזמן, ואני לא רוצה לתאר מה החברה האלו עוברים. נראה לי שבזמן הזה בכל מה שאפשר לעשות כדי להתגייס ולעזור למילואימניקים מבורך. אני בעולמי מנסה לעשות מה שאפשר כמובן.

⁠מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האחים אסף ויותם דוקטור ממסעדת "האחים". אוכל הוא לא רק מה שקיבלת בצלחת – הוא מרקם אנושי, רשת שתומכת אחד בשני. בכל פעם שקורה משהו חברתי, האחים הם הראשונים לפרסם ולהגיב בפעילות שעוזרת, תומכת ומפרגנת לחברה עצמה.

⁠מה יהיה?
אולי אני אופטימיסט מטבעי אבל אני מאמין שיהיה טוב, נקודה. ההיסטוריה הוכיחה שדברים זזים, מים הופכים לגז, וענן חוזר להיות מים. אני רוצה להאמין שאנחנו בתקופה קשה שתוביל לטוב.

• העיר שלי
• קנולי
• הבסטה
• קריית ספר
• פרחים
• מסעדות בתל אביב
• יין

>> אביתר ברעם הוא איש יין טוטאלי, והוא מנהל כיום את תחום היין במלון דה ג'ורג' שהחליף לאחרונה בעלים אך נותר נהדר. הוא היה גם ממקימי בר היין המעולה בוסר, ובנוסף הואמוציא טיולי יין לרחבי העולם דרך Vinspirationומייעץ למסעדות וברי יין. בקיצור,אם אתם אוהבים יין – חובת מעקב(אבל אם אתם מסתבכים עם אישומי סטוקינג והטרדה זאת בעיה שלכם). "כיוון שכל המקומות שבחרתי מוכרים לעייפה עד בנאליות – ואין צורך לספר עליהם כי כולם מכירים אותם, אכתוב על כל אחד מהם מה המשמעות שלו בשבילי", הוא מבהיר.

1. בר 51 // בוב (ואל תכריחו אותי לבחור ביניהם)

הבית הראשון שלי בעיר. עברתי לתל אביב מירושלים כדי לפתוח את בר 51 בתור המנהל והסומלייה, והוא היה דריסת הרגל שלי בעיר והצלחה ענקית ומרגשת. לשמחתי הרבה הרגע עברתי לגור ממש קרוב אליו, ועכשיו אני שורץ שם וב"בוב" – בר היין החדש של הקבוצה, מקום נעים ושפוי, שילוב נדיר מאוד בעיר הזאת. את בוב מוביל חבר קרוב וסומליה פנטסטי, מור בן שמעון, שזכיתי להיות המעסיק הראשון שלו בעיר ולקחת אותו ופשוט לתת לו לעשות מה שהוא יודע. ביום שהכרנו אמרתי לו שהוא יחליף אותי כשאעזוב, וכך היה.
הירקון 59 תל אביב // טרומפלדור 17 תל אביב

2. הבסטה

אין מה לעשות. הבית. המסעדה האהובה עלי כשאני צריך מסעדה, הבר האהוב עלי כשאני צריך בר, הקהילה שלי והאנשים שאני הכי אוהב. איך העזתי לכתוב "קהילה" על מסעדה? כי כשארגנתי מכירה של הספר של אבא שלי ז"ל כדי לגייס כסף לטיפול הרפואי שלו, בסטה קנו 16 עותקים כדי לחלק לקבועים שלהם, ואפילו לא סיפרו לי שהם עשו את זה.
השומר 4 תל אביב

3. ג'יאקונדה

ה-מקום שלימד אותי יין עוד לפני שעברתי לפה בכלל. חלוצות, אמיצות, קשוחות, זועמות ונפלאות. הכרנו כשהן התארחו במונא לספיישל איטליה של שי דגן ואני הייתי מלצר נלהב מאוד. לאחר מכן הן הזמינו אותי לטעימה המקצועית הראשונה שהייתי בה בחיי ונסעתי מירושלים לכיכר מסריק לטעום 28 יינות (עדיין יש לי את רשמי הטעימה איפשהו – לשבת אצל (ועם) ענת ורפאלה זה שילוב של תרפיה, אקדמיה והדוניזם.
פרישמן 73 תל אביב

4. פרא

עוד חבורה של אנשים שאני מעריץ. אני משתדל לבוא להפריע להם לעבוד לפחות פעם בשבוע, והאוכל (הפנטסטי) זה אפילו לא האישו מבחינתי. אין אווירה יותר כיפית בעיר מלשבת על הבר של פרא, וזה הדייט הקבוע של קורל, בת הזוג שלי, מהרגע שהתחלנו לצאת. שווה לציין שתפריט היין נפלא ומתומחר נמוך מאוד ביחס לעיר.
נחלת בנימין 27 תל אביב

5. אברי

מעבר לזה שזה נאו-ביסטרו פריזאי באותה המידה שהוא תל אביב, שהאוכל של אדר לוטן פנומנלי ואינטליגנטי. אני מת על מקומות בילוי דינמיים – ואברי עושה את זה נהדר. זו מסעדה לכל דבר שיכולה להיות קז'ואלית ויכולה להיות פיין דיינינג בהתאם למצב הרוח, זה בר יין, וזה גם מקום המפלט שלי לשבת עם אדר, מיכאל וגנאדי אחרי משמרת ולהוריד את הסרוויס יחד.
אחוזת בית 5 תל אביב

>> הבניין הכי מכוער בעיר ומקום לערוך בו משתה // העיר של ניר קליינר
>> היסודות הסמויים של העיר וחוף פראי ומשוחרר // העיר של ישי בן משה

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

חשוב:
כל מקום בו יש דרי רחוב שלא מקבלים אף מענה, לא מהמדינה, לא מהעירייה ולא מהסביבה.

לא חשוב:
המזרקה בביאליק מכוערת ולא מתאימה לשאר הכיכר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שלומי שבן חוגג 20 שנה ל"עיר" (למרות שהאלבום יצא ב-2007) באופרה תל אביב.כי אני אוהב אותו מאוד כיוצר וכחבר (גילוי נאות: כל המדור הזה גילוי נאות).כי "עיר" היה האלבום ששמעתי כל יום בכיתה י"ב, כי שלומי הרים מופע שאפתני, מרשים, מרגש, יפהפה וקורע מצחוק – וכי זו הפעם הראשונה שקורל ואני הלכנו להופעה יחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"במחילה מכבודה של אשת המערות"של אופיר טושה גפלה. כי הוא הסופר הישראלי שאני הכי אוהב מגיל 14, כי זה ספר על אבא שנפטר שיצא בדיוק כשאבא שלי נפטר, וכי הכתיבה של גפלה כל כך מרגשת ומנתקת אותך מהעולם שאתה נמצא בו – שזו המחמאה האולטימטיבית שאפשר לתת לספר.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד, כי אני מהדור בו "שלום" ו"שותפות ערבית-יהודית" לא היו גסות, כי זה היה מאבק חייו של אבא שלי ואני חייב לו את זה וכי אין שום ברירה אחרת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אסף ויותם דוקטור, שהעשייה החברתית שלהם אפילו יותר מרשימה מהעשייה הקולינרית המאוד מאוד מרשימה שלהם. עקרונית, הייתי מצביע למפלגה שלהם בלי לחשוב פעמיים.

מה יהיה?
הרבה יותר חשוך, אפילו מהמצב המזעזע הנוכחי, לעוד כמה שנים עד שישתנה. לאחר מכן דור של תקווה ושל שינוי ושל מקום הרבה יותר טוב, ואז גם ככה ההתחממות הגלובלית תגמור עלינו. סליחה, אני דאונר.

• העיר שלי
• יין
• דה ג'ורג'
• אברי
• פרא
• ג'יאקונדה
• הבסטה
• בר 51
• כיכר ביאליק
• שלומי שבן

לפני כשבוע המלצנו באתר זה על מספר מנות מיתולוגיות שהגדירו את התל אביב, אבל קוראים חדי עין הפנו את תשומת ליבנו לעובדה הכואבת שאחת המנות – בורקס הסרטנים של הבסטה – לא מוגשת בתקופה האחרונה. זה גרם לנו לחשוב על כך שישנן כל כך הרבה השלכות למלחמה ולגורמים סביבתיים נוספים, שבטח לא שמתם לב (וגם אנחנו) למספר מנות יוצאות דופן שנעלמו מהצלחת בדרך. לפניכם 8 מנות כאלו, שאפשר רק לקוות שימצאו דרך לשוב אלינו.
>>אל תסעו רחוק מכאן: 12 עגלות הקפה הכי טובות וקרובות לתל אביב
>>אוכלים סרטים: 31 מקומות טובים שצריך לאכול בהם בירושלים

1. בורקס סרטנים של הבסטה

האייקון בן 17 השנים הוא חלק מהמיתוס שאופף את הבסטה – מסעדת כאילו-שוק, שביקום אחר הייתה נושאת כוכב מישלן – אבל המנה המיתולוגית לא קיימת כרגע בתפריט: מאפה בצק עלים במילוי בשר סרטנים כחולים טריים ותפוחי אדמה עם קרם פרש, תבלינים וציר סרטנים, שבעבר אמר לנו עליו הבעלים אבירם כץ ש"בסנוביות שלנו, אנחנו לפעמים מסתלבטים על המנה. אבל זו מנת חובה. גם אם ננסה להיפטר ממנה לא נצליח". ובכן, עכשיו כשאין כיוון לסרטנים – כמו תמיד בקיץ, הבורקס ירד מהתפריט ולצערנו הצליחו. לנו רק נותר להחזיק אצבעות שבחורף הוא ישוב, כי על מיתוסים אסור לוותר כל כך מהר.
תחליף מתבקש:בורקס אנשובי בעמיתה – בצק עלים מפואר במילוי גבינת שמנת, בצל, זרעי כמון ואנשובי קצוץ, עם עלה מרווה מעל. סקנד בסט על כל המשתמע מכך.

2. שניצל לבן של ויקינג

עוד מנה שבחסות המלחמה נעלמה מהנוף, לאחר שמסעדת ויקינג ספגה פגיעה חמורה בעקבות נפילת טיל איראני. למי שלא התנסה, נזכיר שמדובר בשניצל חזיר דק, פריך וזהוב שמוגש עם חרדל מתוצרת בית ותוספת אורז, תפוח אדמה אפוי או פירה עם חמאה – פשטות מנצחת בת יותר מעשור. בחלוף כחודש מאז האירוע, ויקי בעלת המקום מתכננת לפתוח שוב את המסעדה, אך מתקשה להתמודד מול הרשויות: "מחכים להצעת חוק, נמצאים בדיונים מול הרשויות ומול מס רכוש – זו באמת מסכת בירוקרטיה איומה. בינתיים לא מציעים לא פיצויים ולא עזרה, ואני גם כל כך לא רגילה לבקש עזרה. הלקוחות הקבועים דואגים ושואלים כולם במה יכולים לעזור, אבל אני לא יכולה פשוט לבקש מאנשים מיליון דולר. אז אני בדיונים עם מי שאפשר, מנסה לבדוק את הזכויות שלנו, ומוצאת את עצמי יותר קבלנית מבשלנית".
תחליף מתבקש:שניצל עגל עם פירה וסלט קולסלאו בקפה נואר, גם הוא מרשימתהמנות המיתולוגיות בעיר. פיצוי יותר מאשר נאות, ואוכל מנחם במלוא מובן המילה. אבל אנחנו מחכים לויקי.

3. סיר פירות ים של מאנטה ריי

25 שנים מאז שהפתיע לראשונה בפסטיבל פירות ים הראשון, סיר הברזל השחור נשלח לאפסון במעמקי המטבח של מאנטה ריי. הסיבה: שיפוץ נרחב של תשתיות, סביבה וחיזוקי המבנה ביחד עם חברת אתרים ועיריית ת״א. המסעדה צפויה לשוב אי שם בסתיו, ואפשר להמר די בביטחון שמיקס פירות הים בסיר הכבד ישוב איתה, כי לעפרה גנור הבעלים משנה לא רק מה אוכלים, אלא גם איך: "בשם המנה ברור שמדובר במיקס פירות ים, אבל הסיר השחור מברזל בו היא שוכנת הוא אחד ממבשרי הפואטיקה בתיאור מנות והדגשת החוויה הכוללת במסעדה (מבקשים סליחה מאייל שני, היינו שם מעט קודם). לא רק מה אוכלים, אלא איך אוכלים. היו ויכוחים ודיונים מה משנה אם המנה בסיר ברזל שחור ויצוק או בצלחת. הציבור שאל, חלקו מחה, והתשובה: לנו זה חשוב!".
תחליף מתבקש:עלמה MIX – קלמרי, דג ושרימפס מטוגנים עם צ'ילי ואיולי בצד בעלמה ביץ', בר החוף שצמוד למאנטה ריי. כשהים אותו ים והמרגריטה קפואה ובועטת, אפשר להסתדר עם שינויים קטנים וכלי חד"פ.

4. ההמבורגר של NG

כשפגש אותו בזמן אמת, מבקר אוכל הרחוב שלנו התפייט על ההמבורגר של NG, שהיתה מהקציצות הסקסיות שנראו בעיר: "הבורגר הגיע בזריזות, מסודר במגש הקרטון הסטנדרטי, ונראה פשוט יפהפה. הלחמנייה הרכה נצצה לאור הערב, והבשר העסיסי תסס מתחתיה. מבלי כמעט להביט על שאר המגש, שכלל צ'יפס ורטבים, נגסתי בבורגר וראיתי את NG כמו שקיוויתי כבר שלוש שנים לראות – כמקום שמכין את ההמבורגר הכי מדויק שניתן. הבשר נחתך בגסות ונעשה לשלמות (מידת מידיום חלומית), התיבול העדין השאיר את מרכז הבמה עבור הבשר הנהדר, והתערובת בשר הסתחררה בתוך הפה שלי כמו מערבולת טעם". הקורונה לא הטיבה עם NG, שעברה מנווה צדק לצומת הפיל – עד שהמלחמה חיסלה אותה כליל.
תחליף מתבקש:ההמבורגר של מיט בר, שמתרחק מטרללת הטופינגז ומשאיר את הבמה לבשר.

5. הפיצה של סנטה קתרינה

שפע הפיצריות המצוינות בעיר אינו משכיח את זיכרון הפיצה בסנטה קתרינה – בצק מעולה עם תיבול מדויק של כל הרכיבים, גבינה טובה ואפייה מושלמת. ההתלבטות האם כדאי בכלל להזמין פיצה במסעדת שף מתייתרת לנוכח הביס, ונותרה רק השאלה אם ללכת על קלאסיקות (רוקה, סלמי) או על הספיישלים המשוגעים ששף תומר אגאי היה הוגה. בחלוף הקורונה סנטה הצליחה להתרומם ולשוב לעצמה, אך בחודש ספטמבר האחרון היא נסגרה במפתיע, בשקט וללא הצהרה לתקשורת. מאז אגאי תפס כיוון יווני, הספיק להקים את הסופלקיה של גרקו ופתח בנחלת בנימין את מאזה, חמארה מודרנית מקומית מבית הספיקאיזי. אנחנו מאחלים לו ולעצמנו עוד סיבוב של מסעדת שף, עם או בלי פיצה (רצוי עם).
תחליף מתבקש:לה טיגרה, כי אם כבר פיצה נפוליטנית – אז עד הסוף.

6. סום טאם פון לה מאי של קונתאי

בקושי שבעה חודשים החזיקה השותפות בין שף תומס זוהר והמנטור יוסי שטרית, עדלקריסה צורמת במיוחד. במהלך משך חייה הקצרים הצליחה קונתאי להיחרת בזיכרון בזכות חריפות לא מתנצלת ותפריט סום טאם ובו לא פחות מחמש וריאציות למנה המסורתית, בחריפות לא מרחמת. גרסת הפירות הצליחה להפתיע גם בוגרי תאילנד מנוסים בשילוב מתוק-חריף של אננס, תפוח, קיווי ותותים – מנה שהצליחה להשאיר חותם ולהביא זווית מקורית-אותנטית.
תחליף מתבקש:הסום טאם הבועט של בית תאילנדי, האב המייסד של הז'אנר.

7. טאטן שורש סלרי של אדמתי

מצחיק לדבר על מסעדה ששרדה ארבעה חודשים במונחי הותרת חותם, אבל בשרוול של אדמתי היה לפחות אס אחד מנצח – טארט חמאתי על בסיס בצק עלים משובץ דפי שורש סלרי דקיקים, צ'יפס שורש סלרי לקראנץ' וגלידת שמנת-שורש סלרי טעימה להפליא. בעולם שנע על סקאלת שוקולד-וניל-פירות, שף אביב אטינגר השכיל ליצור מהשורש הצנוע קינוח מפתיע, עם מתיקות מאופקת ופיניש מלוח-עדין במינון מדויק.
תחליף מתבקש:כל טארט שתמצאו בקייקרי של מורן גיל. מנעד הטעמים שונה לגמרי, אבל למה להיות קטנוניים.

8. החומוס של משאוושה

משנת 2002 ובמשך 20 שנה פעלה החומוסייה האהובה ברחוב פינסקר, ממש על פינת בוגרשוב. היא הספיקה לקבל ביקורת מפרגנת מדודו גבע עצמו ושרדה אינתיפאדה, קורונה ושינויים שהובילו אותה, תוך כדי מלחמה, לעבור לרחוב הרכבת. חשבנו שבכך הסאגה באה אל סופה, אך בחודש ספטמבר האחרון משאוושה נסגר סופית. "קיוויתי שהמקום יתרומם. היו רגעים שהיה נדמה שכן, אבל לצערי בסופו של דבר זה לא קרה כמו שצריך, אז הבנתי שהגיע הזמן להיפרד", אמר לנו אז הבעלים עמוס בר. בתל אביב רבתי יש די והותר חומוסיות, אבל אף אחת לא מגישה חומוס קטיפתי מתקתק, לא חמוץ, לא כמוני ולא שומי, במרקם קליל ונהדר כמו שהיה במשאוושה.
תחליף מתבקש:בחומוס כמו בחומוס, יש הרבה תחליפים אבל אף אחד לא נטעם בדיוק כמוהו.

• אוכלים שותים
• המנות האיקוניות
• מלחמה
• משאוושה
• הבסטה
• NG
• סנטה קתרינה
• מאנטה ריי
• ויקינג

>> נועה עילם שדה, נשואה לאופיר ואמא לזוהר ושירה, מטפלת בתרפיה טרנספרסונלית וסופרת, ממקימות בית הספר האנתרופוסופי של ת״א-יפו ורשת הגנים – בית חינוך אביב (היום: בי"ס רעות). בשבוע הספר היא הייתה אמורה לעמוד בגו זקוף מאחורי דוכןולחתום לראשונה על ספרה "תגידי", שראה אור לפני כחצי שנה. "מאז ילדותי, כשהייתי משוטטת בין הדוכנים בכיכר מלכי ישראל, חלמתי שיום אחד אעמוד מהצד השני. השנה זה כמעט קרה. הספר יצא לאור. הדוכן של 'כנרת זמורה' כבר המתין. אבל אז – מציאות בלתי נתפסת גנזה הכול. החלום שלי הוא רק קצה קצהו של כאב לאומי עמוק. חרדה. אובדן. חטופים שלא שבים (ועוד ישובו!). עם שלם שמחפש אוויר".

>> מסעדות נוסטלגיות של פעם ואגרוף של טעמים // העיר של דותן גרינברג
>> תן חוטף כריך וקיפוד רוצה לרקוד // העיר של "אגדה חיה בעיר"

1. כיכר ביאליק

כיכר ביאליק היא לב העיר שלי, הלב של הלב. גרנו המון שנים ממש ליד. בבוקר הייתי יוצאת לשם עם הקפה הראשון מהבית לשמש הרכה ולנשום את האסתטיקה של בנייני הבאוהאוס הכי יפים בעיר, בזמן שהילדות התרוצצו במעגלים סביב הפסיפס של גוטמן ומאוחר יותר סביב בריכת הדגים (ופעם אפילו נפלו לתוכה…). יחד עם השכנים שי אביבי ומיכל ליבדינסקי ועלמה כהן-ורדי, לימים עורכת הספר שלי, ניהלנו מאבק שהצליח למניעת הקמת חניון בן שבע קומות מתחת לכיכר. הסלוגן שהמצאנו היה: "כן לציפור – לא לחניון". היום נוספו גם בתי הקפה הקטנים והמתוקים עמיתה ואלג'יר – בכלל פינוק מושלם. זאת כיכר שיש בה הכל – אסתטיקה, היסטוריה לאומית והיסטוריה מאוד אישית.

2. גאגא בסוזן דלאל ושייק יוגי בנרולי

התאהבתי לפני למעלה מ-20 שנה בגאגא, שפת המחול של אוהד נהרין, פילוסוף של גוף ותנועה. נהנית לצאת זקופה ולהעמיד פני רקדנית מן המניין, ביטוי אמנותי ותרפויטי עבורי. ואחרי הגאגא ישר לנרולי, חנות הטבע המתוקה של תמר ויאן. כל פעם אני ממש מתכוונת לגוון ולטעום משהו חדש מבר המיצים והסופר-פוד המושלם ותמיד בסוף בוחרת שוב בשייק יוגי – השייק הירוק המושלם.
יחיאלי 5 תל אביב // לילינבלום 3 תל אביב

3. בננה ביץ'

זה ה-חוף שלי. כבר המון המון שנים. כשהילדות היו קטנות הייתי לפחות פעם בשבוע "תופרת" להן מקלחות עם שקיעה על החוף, ארוחת ערב של שניצלונים וצ'יפס חיוכים ובדרך הביתה, על האופניים, הן היו כבר מנקרות בכיסאות הקטנים. הגינה הציבורית הכי שווה לגדל בה ילדות.

4. הבסטה

תמיד מבטיחה ומקיימת. שיק של שוק וקלאס של פריז. כשבא לי ללכת על בטוח. מוסד קולינרי יציב שאני אוהבת לבלות בו בזוג, עם חברות ועם אורחים מחו"ל. תמיד נעים וטעים לי בבסטה.
השומר 4

5. סאקה בה

האיזאקיה היפנית החדשה בשוק לוינסקי מבית מנטנטן. השף מאוסקה, העיצוב יפני והווייב פלורנטיני, נקי ואיזי. ביסים טעימים, שעובדים ממש טוב עם סאקה או בירה אסהי.
זבולון 8

מקום לא אהוב בעיר:

כיכר אתרים. איזה עוול נעשה לשדרת בן גוריון היפהפיה, שבמקום להישפך לים מקבלת בסופה את פח האשפה הזה. אנרגטית אני ממש מרגישה שיש למקום הזה קארמה רעה – מקום של פשעים, סוטים, פגיעות מיניות, עוולות כלכליות, מוסריות ואדריכליות. מסריח ולא רק משתן. מקום שאין בו ברכה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "אורנה ואלה" של תומר היימן, צפיתי בו בדוק-אביב והוא מציג עכשיו גם בקולנוע לב. הקהל מגיע להתרפק בנוסטלגיה על מפעל חייהן של שתי הנשים הללו, שהפכו למוסד, ובמקום זאת קיבלנו מסמך נוגע ללב על חברות, על צמיחה ועל פרידה. סרט מלא אהבה, כבוד, כנות וחמלה. קצת רציתי קיטש בטעם לביבות בטטה וטארט שוקולד, להיזכר במי שהייתי פעם. הבנתי משהו לגבי הגעגועים לתל-אביב שהייתה ואיננה עוד – לאורנה ואלה, לקפה ביאליק של מירב, לטאקאמרו של אלי, לביסטרון של יהלומה, לסביח של אפי, לבלוק שהיה בית. האנשים הם שעושים כל מקום. וזה בסדר לשחרר באהבה, כשזה הדבר הנכון. געגוע יכול להיות גם מתוק, כמו טארט טאטן.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"הכבש השישה עשר" – היה שווה לארוב לכרטיסים עם היד בהיכון על המקלדת. אירוע ישראלי חוצה דורות, מגזרים, מחנות. הלב נשם לרווחה ונגענו כולנו בתקווה, נזכרנו ביופי ובתמימות, נזכרנו שיש ישראל. יש אותנו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית– עושים ועושות עבודת קודש – בהתמדה, יום אחרי יום, מול אחת מהמציאויות הקשות בישראל: נשים, גברים, ילדים וילדות שנפגעו וצריכים אוזן קשבת, תמיכה, ליווי ומענה מקצועי וחומל. בספר שלי "תגידי" אני מספרת גם על תפקידו של המרכז לסיוע בתהליך הריפוי שלי. עבודת קודש כבר אמרתי?

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
היחידים שאני רוצה לחבק ולחזק הם אלו שהפכו תל-אביביים בעל כורחם – יושבי כיכר החטופים, כל מי שיקיריהם עדיין בשבי בעזה.

מה יהיה?
הספר שלי "תגידי" מתחיל מתוך טראומה – ומתעקש לדבר תקווה. הוא מזכיר לנו שמותר לבקש טוב, שמותר להאמין – שיום אחד יהיה פה שקט. ושאפשר להירפא. על כריכתו בחרתי לשים עבודת קינצוגי – אמנות יפנית שבה מחברים חרס שבור בזהב, מתוך ההבנה שהשבר הוא חלק מהיופי. זאת האמונה שאני בוחרת להחזיק בה, ברגעים שבהם אני מצליחה להסדיר נשימה: גם אנחנו נקום. נאחה את השברים. ונהיה שלמים – ואולי אפילו שלמים יותר.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• כיכר ביאליק
• הבסטה
• סוזן דלאל
• סאקה בה
• בננה ביץ'
• כיכר אתרים
• אורנה ואלה