טבע דומם הוא אחד הז'אנרים העתיקים בתולדות האמנות, והשחקנים הראשיים שמככבים בו הם לרוב פרחים, צמחים ועצים. התערוכה "Planet" שנפתחה השבוע בגלריה האוניברסיטאית בתל אביב מבקשת להפוך את הקערה על פיה, ולהציג את עולם הצומח בתור עולם חי, נושם, בועט ומתקשר. הכי רחוק מטבע דומם שיש.

בין היתר אפשר למצוא בתערוכה צמחים רובוטיים שמגיבים לאור, שחזור הגן המלכותי של הורדוס בקיסריה מלפני אלפיים שנים על ידי מאובנים מיקרוסקופיים, מפות אוצר של עצי פרי ברחבי תל אביב, וצמחייה עשויה חומרים ממוחזרים.

"הפרויקט נולד מהשאלה איך ערים יכולות להשתמש במרחב הציבורי. התחלנו למפות עצים ברחבי העיר. המטרה הייתה ליצור שיתוף של המשאב הלא מנוצל הזה"

"התערוכה מבקשת להתבונן אחרת על הצמחייה ועל הסביבה הצמחית של העיר", אומרים אוצרי התערוכה ד"ר תמר מאיר וד"ר ספי הנדלר. לשם כך שידכו השניים בין אמנים לחוקרים ומדענים מאוניברסיטת תל אביב. "יש לנו כאן משאב מחקרי אדיר. המוחות הטובים ביותר נמצאים כאן. שיתופי הפעולה האלו זה משהו ייחודי לגלריה האוניברסיטאית, שמוזיאון או גלריה מסחרית לא יכולים לעשות", הם מציינים.

בכניסה לגלריה מוצגת "הארץ המובטחת" של צמד האמנים האמריקאי Fallen Fruit (דיוויד ברנס ואוסטין יאנג), קולאז' ענק שעוטף את הקירות מהרצפה ועד התקרה בצילומים של עולם החי והצומח הישראלי, סוג של פרשנות עכשווית לציורי הפרסקו העתיקים.

השניים מספרים כי הגיעו לישראל מספר פעמים לחקור את החי והצומח של תל אביב ועבדו בצמוד לחוקרי האוניברסיטה ולמוזיאון הטבע הסמוך, שם צילמו את כל אוסף הפריטים שלו. יאנג וברנס בחרו להתמקד בעבודתם בפוחלצי ציפורי הטרף. "הציפורים נודדות מעל ארצות ויבשות אלפי שנים. אבל בשנים האחרונות רוב הציפורים בסכנת הכחדה או שהן כבר מתחילות להיכחד".

"הפרי הוא אסתטי, טעים, צבעוני והדבר היחיד בעולם שמספק מתנה בלי לבקש תמורה"

ברנס ויאנג, שחיים ועובדים בלוס אנג'לס, החלו ליצור בשנת 2004 גוף עבודות שמתקיים על קו התפר בין אמנות, אורבניזם וקהילתיות. "העבודה שלנו עוסקת במרחב הציבורי וההיסטורי של העיר. הפרויקט נולד מהשאלה איך ערים יכולות להשתמש במרחב הציבורי. התחלנו למפות עצים ברחבי העיר. המטרה הייתה ליצור שיתוף של המשאב הלא מנוצל הזה. בעשור האחרון עברנו בין חמישים מדינות בכל העולם ויצרנו בכל מדינה עבודת סייט ספסיפיק בצורת טפט, שהיא מבחינתנו פורטרט של העיר", הם אומרים.

למה בחרתם להתמקד דווקא בעצי פרי?
ברנס: "לפירות יש תפקיד ייחודי על כדור הארץ. הפרי הוא אסתטי, טעים, צבעוני והדבר היחיד בעולם שמספק מתנה בלי לבקש תמורה. בכל תרבות בעולם הפרי הוא סמל לעושר, בלי קשר לאמונות, לאידיאולוגיה, למוצא או לשפה. אנחנו צריכים לחשוב על עצי הפרי כעל משאב לעושר ולטוב".

המחקר ארוך הטווח של הצמד בשנה האחרונה בעקבות עצי הפרי בתל אביב הוליד שמונה מפות "אוצר" של עצי פרי, שהמבקרים מוזמנים ללכת בעקבותיהם ברחבי העיר. "נדהמנו לגלות בתל אביב מספר עצום של עצי פרי. יש עכשיו פריחת מנדרינות נהדרת, למשל. יצרנו שמונה מפות – באף עיר בעולם לא הגענו למספר כזה".

> למפות עצי הפרי לחצו:יפו,הצפון הישן,נווה שרת,רמת אביב,אוניברסיטת תל אביב,מרכז העיר.

בקומה השנייה של הגלריה יצר האמן הצרפתי סטפן טיידה את המיצב הסוריאליסטי "האבנים הבוכות" – ארבעה גושי אבן ענקיים שמשתלשלים מהתקרה ומטפטפים דמעות על אדמת חול שאותה הביא מהרי ירושלים. האוצרים מציינים כי השפה האמנותית הפואטית של טיידה חורגת משאר העבודות בתערוכה. "רציתי לעבוד עם חומר לא מעובד", מספר טיידה על המיצב שיצר במיוחד לתערוכה. "לא רציתי ליצור עבודה גמורה, אלא פסל בתהליך שיגדל לכל אורך התערוכה. אני מתחיל את התהליך והפסל ממשיך לעבוד על עצמו. אני אוהב את הרעיון שאני לא שולט לגמרי בתוצאה הסופית".

ליאת סגל וד"ר יסמין מרוז יצרו יחד את "טרופיזם", מיצב שעשוי גבעולים רובוטיים ענקיים שמגיבים בתנועות מחול עדינות לאור מלאכותי. "העבודה עוסקת במוגבלות האנושית", אומרת סגל. "אנחנו לא תופסים את התנועה של הצמחים, אבל זה לא אומר שהם לא זזים ולא מתקשרים".

סגל, שמגיעה בעצמה מעולם הטכנולוגיה והמדע, מעידה כי בניגוד לתפיסה הרווחת שהמדע והאמנות הם שני תחומים מנוגדים, יש ביניהם דווקא הרבה דמיון. "אנרגיה של יצירה לא קשורה לתחום ספציפי. גם מדענים הם אנשים סקרנים". ד"ר מרוז, מהחוג למדעי הצמח שחוקרת במעבדתה תהליכים התנהגותיים של צמחים, מוסיפה: "המטרה של המדע הבסיסי שבו אני עוסקת היא לא למצוא פתרונות או להציל את העולם. אני חוקרת רק כי זה מעניין אותי, מדע לשם מדע. מעבר לזה, גם במדע יש אסתטיקה – יש משוואות יפות עם פתרונות אלגנטיים. מבחינתי אמנות לא שונה ממדע, רק המדיום הוא אחר".

אמנות עם אחריות אקולוגית

האקולוגיה הפכה בשנים האחרונות לאחד הנושאים הלוהטים בעולם האמנות. רבות מהתערוכות הבינלאומיות שהתקיימו בשנה האחרונה – בין היתר הביאנלה בוונציה והביאנלה לאמנות באיסטנבול – העמידו את משבר האקלים במרכזן.

אחת הביקורות שנשמעות לאחרונה כנגד הז'אנר היא כי הוא מייצר עוד אובייקטים וחפצים לעולם – לא בדיוק המעשה האקולוגי ביותר לעשות. "התערוכה הזו נוצרה מתוך מחשבה מדוקדקת על השאלות האלו", משיבה האוצרת ד"ר מאיר על הביקורת. "לא בנינו קירות חדשים שיהיה אחר כך צריך להרוס. הטפט של Fallen Fruit הוא מחומר שאינו מתכלה, ואפשר לגלגל אותו ולהשתמש בו שוב. וקולקטיב אונייה השתמש בחומרים מהתערוכה הקודמת שהוצגה בגלריה. טביעת הרגל הפחמנית של התערוכה היא בהחלט משהו שחשבנו עליו".

יאנג, מהצמד Fallen Fruit, מוסיף: "לדעתי אמנות היא אחד הדברים החשובים שקיימים היום בעולם. לאמנות יש את היכולת לשנות תפיסה, לשנות דעה, ולהביא יופי לעולם. כל העבודות בתערוכה, כולל שלנו, הן בעלות אחריות אקולוגית. בעיניי, האמנות האקולוגית היא חשובה ורבת עוצמה, כי יש לה את היכולת לייצר מודעות".

"Planet – צמחים חושבים, חושבים צמחים", הגלריה האוניברסיאית ע"ש גניה שרייבר ויד קיקואין, אוניברסיטת תל אביב, אוצרים: ד"ר תמר מאיר וד"ר ספי הנדלר. עד 30 ביוני

• אמנות
• תרבות
• הגלריה האוניברסיטאית
• איכות הסביבה
• בוטניקה
• אקולוגיה

• Facebook
• Twitter
• Email

באירוע חגיגי שכלל נאומים, מיצגים, ולא מעט אוכל, נפתחה אתמול (חמישי) התערוכה "נימוסי שולחן" בגלריה האוניברסיטאית לאמנות הממוקמת בכניסה לאוניברסיטת תל אביב.

כיאה לאירוע הפותח של תערוכה העוסקת באוכל, הערב כלל גם אירועים פחות שגרתיים, כמו מלצרים שחילקו שקיות מלאות אוויר המריח כמו מנות בארוחת גורמה, שולחן ענק מלא שוקולדים לאכילה שהתרוקן תוך חצי שעה מרגע הפתיחה ואפילו פסל מגולף בגבינת פרמז'ן שניתן לגרד ממנו פיסה ולנשנש בעת הצפייה בתערוכה.

כפי שניתן להבין, "נימוסי שולחן" אינה עוד תערוכה רגילה, אלא פרוייקט ייחודי המשלב אמנות חזותית, תיאטרון וקולינריה. הפרוייקט נוצר מתוך שיתוף פעולה בין ראש החוג לתולדות האמנות, ד"ר ספי הנדלר, וראשת החוג לאמנות התיאטרון, ד"ר שרון אהרונסון להבי. במרכז התערוכה עומד העיסוק באוכל ומקומו בתרבות, כשהיצירות השונות משקפות התנהגות אנושית חברתית דרך אחת הפעולות הבסיסיות ביותר שלנו- אכילה.

"אוכל הוא לכאורה פעולה מאוד בסיסית, כמו לשתות או לנשום- כל יצור צריך מזון" מסביר הנדלר "אבל השאלה היא איך מזון גורם לנו להתנהג- זו השאלה שאנחנו מנסים לתקוף מכל מיני זוויות."

התערוכה השאפתנית מציגה אמנים ישראליים ובינלאומיים עכשוויים באוצרותה של נירית נלסון, כשחלק מהעבודות נוצרו במיוחד לאירוע וחלקן אף אכילות (!). לפי נלסון "נוצרו לתערוכה שלושה חללים ובכל חלל התייחסות אחרת לאוכל. חלל אחד מוקדש לעודפות, אחר לביקורת חברתית-פוליטית, ואחד לתחושה הגופנית דרך אוכל- אוכל כחלק מאיתנו באופן פיזי ורוחני".

בנוסף לכך, מועלים בתערוכה שני מחזאות קולינריים של המחזאית הצרפתייה ז'אנין וורמס, כשמהם למעשה צמחה התערוכה כולה. "התערוכה התחילה בשיח בין שרון לביני" מספר הנדלר, "כשדברנו על דרכים בהם לדעתי, כמנהל הגלריה, הגלריה צריכה לפעול. שרון, אם ובלי קשר, נתנה לי לקרוא מחזות של מחזאית צרפתייה בשם ז'אנין וורמס, שכתבה מחזות קולינריים, כלומר שעוסקים באוכל ובאופן שבו אוכלים. קראתי את המחזות והם אדירים בעיני, ולכן שאלתי את שרון- למה שלא נעלה את המחזות בגלריה? משם יצא השיח על אוכל".

העמדת התערוכה בגלריה האוניברסיטאית השפיעה על אופייה ועל התכנים המועברים בה. "בגלריה אוניברסיטאית אפשר להגיע לחיבורים לתולדות האמנות, כמו שיש בהרבה מהעבודות המוצגות" מציינת נלסון "ואפשר להכניס את הדברים לקונטקסט, כמו חיבור בין האמנות החזותית ותיאטרון".

בנוסף, התערוכה כולה נוצרה בעזרת סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב. המחזות מועלים על ידי תלמידי החוג לאמנות לתיאטרון ותלמידי תכנית המצטיינים בעיצוב במה, קולנוע וטלוויזיה של הפקולטה לאמנויות, ותלמידי החוג לתולדות האמנות יערכו סיורים מודרכים בתערוכה במהלך החודשים הקרובים.

החיבור בין החוגים והפקולטות השונות באוניברסיטה מהווה חלק משמעותי ב"נימוסי שולחן". לפי הנדלר "השיח על אוכל היום תופס מקום מאוד מרכזי בחברה בכלל, בחברה המערבית בפרט, ובחברה הישראלית בפרט בפרט. אנחנו, כגלריה אוניברסיטאית, יכולים להעשיר את השיח הזה. הבנו שהגלריה יכולה להפוך לחלל ורסטילי ואינטרדיסציפלינרי, אנחנו היחידים שיש להם את האפשרות להביא כ"כ הרבה תחומי ידע לתערוכה אחת, כגלריה אוניברסיטאית".

לאורך חמשת החודשים הקרובים יתקיימו אירועים קולינריים באוצרות רונית ורד, וכן הרצאות ומפגשים עם חוקרים ומומחים מתחומים שונים שיעסקו כולם בנושא האוכל – נושא שמעניין את כולנו, ולא רק את חובבי האמנות שבינינו…

"נימוסי שולחן"

אמנות, תיאטרון וקולינריה בגלריה האוניברסיטאית

9.3.18 – 31.7.18

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• תערוכה
• הגלריה האוניברסיטאית
• נימוסי שולחן
• אוכל
• אמנות

• Facebook
• Twitter
• Email

לחצו להגדלה (איור: אורן פישר)

[tmwdfpad]

הגלריה של עודד שתיל

בגלריה של האספן והגלריסט עודד שתיל תרגישו באמת כמו בבית, כי הגלריה שלו היא הבית הפרטי שלו. תוכלו לעבור בין החדרים (לא כולם. בכל זאת – קצת פרטיות) וליהנות מתערוכות מעולות. אם תהיו נחמדים אולי אפילו תזכו להציץ לאוסף האמנות והספרים הנדיר שלו.

ליברמן 8 תל אביב,חמישי 16:00־19:00, שישי ושבת 11:00־14:00,054־2815050

גלריה גבירול

אמנם מועדון "התחת" נסגר לפני כמה חודשים, אבל גלריה גבירול הסמוכה לו עדיין מציגה תערוכות מתחלפות באווירה מחתרתית משהו. שווה לקפוץ לביקור בתערוכות לפני שהמתחם הופך להיות מפלצת נדל"ן שתשווק לעשירי העיר.

אבן גבירול 106־108 תל אביב, מידע על תערוכות ושעות פתיחה בעמוד הפייסבוק "גבירול"

הגלריה האוניברסיטאית

אין ספק שמדובר באחד מחללי התצוגה השווים בעיר, עם מראה המקדש היווני שלו. חבל שהוא קצת מתפספס במסלול הגלריות הרגיל בגלל המרחק ממרכז העיר.

כיכר אנטין, אוניברסיטת תל אביב,ראשון־רביעי 11:00־19:00, חמישי 11:00־21:00, שישי 10:00־14:00, 03-6408860

גלריה החנות

בשנים האחרונות גלריות מגיעות בכל מיני צבעים ובצורות שונות ומשונות. גלריה החנות היא מזן הגלריות שלא ממש צריך לבקר בהן, מספיק רק להציץ – הגלריה היא בעצם ויטרינה גדולה שפונה לרחוב העלייה, כך שאתם יכולים לצרוך אמנות על הדרך 24/7.

העלייה 31 תל אביב, התערוכות מוצגות בוויטרינה בכל שעות היממה

גלריה מנשר

הגלריה הלימודית שממוקמת בקומת הכניסה של בית הספר מנשר מציגה תערוכות מתחלפות לאמנים מוכרים פחות ואמנים מוכרים יותר ולא מפחדת להתעסק עם תכנים שנויים במחלוקת (למשל תערוכות לקולקטיב הצלמים אקטיבסטילס ותערוכת ההון־שלטון המיתולוגית "דורון").

דוד חכמי 18 תל אביב, ראשון־חמישי 11:00־19:00. 03־6887090

הבית האדום

על ראש גבעה בשכונת שפירא עומד הבית האדום ההיסטורי, שעד שיהפוך גם הוא לבניין מגורים מפונפן משמש כמרכז תרבותי עם שפע של פעילויות ותערוכות. אם חפצה נפשכם בחלל עבודה משותף – גם את זה יספק לכם הבית האדום.

ישראל מסלנט 35 תל אביב, ראשון 10:00־14:00, שני־שישי 10:00־17:00,the.red.red.house@gmail.com

ארטפורט

מתחם ארטפורט מספק כבר שש שנים חממה מטפחת לאמני העיר שרוצים ליצור בשקט ובשלווה עם תוכנית הרזידנסי היוקרתית שלהם. במקום מתקיימות גם הרצאות, הקרנות, מסיבות, סדנאות, ואה כן, גם תערוכות.

דרך בן צבי 55 תל אביב, 03-5182599

גלריה 4

הגלריה הקטנה נפתחה מתחת לרדאר לפני שמונה חודשים ונראה שהיא מתחילה לצבור תאוצה. לא תמיד יקבל את פניכם מישהו בכניסה לגלריה, אבל תוכלו לבקש מפתחות מהבניין השכן ולראות אמנות בשקט שלכם.

פלורנטין 4 תל אביב, ראשון־שבת 12:00־15:00, מידע נוסף בעמוד הפייסבוקgalleryfourflorentine

סדנאות האמנים

בסדנאות האמנים, שעברו לפני חמש שנים מרחוב אליפלט לאזור שוק הכרמל, ממש ליד המרכז לאמנות עכשווית, תוכלו ליהנות מתערוכות מתחלפות של אמנים בשלבים שונים בקריירה שלהם.

קלישר 5 תל אביב, שלישי־חמישי 15:00־19:00, שישי־שבת 11:00־14:00(בזמן הצגת תערוכה במקום), 03-6830505

• גבירול
• מנשר
• הגלריה האוניברסיטאית
• הבית האדום
• אמנות
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

אם יש ז'אנר אחד שקיבע את האמנות בתור מדיום אליטיסטי ולא מובן זה הז'אנר המופשט – על הצורות, הקווים והשרבוטים השונים והמשונים שלו. הז'אנר עומד עכשיו במרכזן של שתי תערוכות שמחזירות לקדמת הבמה את שפת האמנות המודרנית מבית מדרשו של קלמנט גרינברג, מבקר האמנות שזנח את הדיבור על ההקשרים ההיסטוריים והתרבותיים של האמנות והאדיר את ערכיה הצורניים ויצר שפה שמתענגת על מונחים כמו "משטחי צבע", "הנחת מכחול", "זיקוק והפשטה" ו"שכבות צבע".

שתי התערוכות עומדות בצלו של אחד הטקסטים המכוננים שנכתבו בשנים האחרונות בנושא המופשט. בשלהי 2014 טבע האמן ומבקר האמנות וולטר רובינזון את המונח "פורמליזם זומבי" ופרץ סכר של ביקורות ודיונים על מעמדה של האמנות המופשטת. רובינזון תקף את אמני המופשט, שהפכו בן לילה ליקירי הגלריות, בתי המכירות והאספנים, וטען שהעבודות שלהם נשענות על הבנה שטחית ורדודה של הז'אנר ומבוססות בעיקר על הרצון להתמקם היטב בשוק האמנות ההולך ומתעצם. מדובר בעבודות אסתטיות להחריד שנראות נהדר כקישוט דקורטיבי לסלון והן יותר עיצוב פנים מאשר אמנות.

שוק האמנות הבינלאומי הרותח הספיק מאז 2014 להצטנן ולזנוח את הז'אנר לטובת הטרנד הבא, מה שאפשר לאמנות המופשטת להוריד את הרגל מהגז ולהתבונן בעצמה מבלי להתנצל או ליפול לקלישאת הפורמליזם הזומבי.

"אנקת המופשט" המוצגת בגלריה האוניברסיטאית מתמקדת בעיקר במופשט גיאומטרי, תת ז'אנר פופולרי מאוד בשנים האחרונות במוזיאונים ובגלריות. אירית טל, אוצרת התערוכה, בוחרת לעסוק במופשט במובן הכי מודרניסטי שיש – שפת הנשגב. האדריכלות הכמעט כנסייתית של הגלריה על העמודים הכמו קלאסיים שלה והקירות הגבוהים והמעוגלים משרתים את הכוונות האלו. בכניסה לגלריה מוצג "רקע דתי", ציור קיר עמלני בגוונים פסטליים של רוני קרני בגובה שמונה מטרים. לצדה ציורים גדושים בחומר של שגיא אזולאי, שמככב גם בתערוכה במוזיאון פתח תקווה, ועבודות מצוינות של נעמה רוט שמשתמשת באלמנטים האדריכליים של הגלריה כדי ליצור חוויה מרהיבה של אור ומרחב. בקומה השנייה מוצגים בין השאר עבודות של אורן הופמן שנעות בין פיסול, צילום וציור, יצירות איקוניות של יעקב אגם שמעטים מעזים להציג בתערוכות בארץ, ופסלי הרדי מייד המשרדיים המצוינים של הילה טוני נבוק. כל אלו מתחברים לתערוכה אסתטית להפליא שלא ממש מצליחה להציע גישות חדשות ל"מופרכותו של המדיום", לדברי האוצרת.

"ציור, למשל" באוצרותו של לארי אברמסון, שגם מציג בה, היא סוג של אנטיתזה לתערוכה בגלריה האוניברסיטאית. התערוכה אמנם נוקטת גישה מתנצלת ודידקטית, אבל מעלה שאלות יותר מעניינות ופחות מודרניסטיות כמו מה הקשר בין המופשט לפוליטי, למה אמנים פונים בכלל לתחום הזה ומה מייחד את האמנות המופשטת משאר הז'אנרים האמנותיים. אברמסון בוחר להעמיד במרכז התערוכה את האמנים עצמם ולא את התיאוריה של הציור. לצד העבודות של האמנים מוצגים טקסטים קצרים שכתבו ובחלל המדיה והקולנוע מוקרנות בלופ שיחות עם כל אחד מהם. רוב האמנים מתקשים לדבר על הציור ונופלים לא פעם למחוזות ההתנצלות, ובכל זאת, מהשיחות ומהטקסטים עולה סיבה מעניינת לגבי החזרה למופשט. רוב האמנים מתייחסים לפנייה למופשט כאל פעולה שמתנגדת לגודש הדימויים שאנשים נחשפים אליהם מדי יום, שטף צרכני של דימויים שהעין רגילה לפענח בשניות. דווקא המופשט האילם, הלא מובן והאניגמטי, יכול להציע התבוננות אחרת על המציאות.

"אנקת המופשט", הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב, חיים לבנון פינת איינשטיין תל אביב, עד 30.11

"ציור, למשל", מוזיאון פתח תקווה, ארלוזורוב 30 פתח תקווה, עד 15.12

• מוזיאון פתח תקווה
• אנקת המופשט
• הגלריה האוניברסיטאית
• ציור למשל
• אמנות
• תרבות