הימין החדש: המקבילה השמרנית של רסלינג רוצה לשנות את השיח
בין הספרות העיונית השמאלנית לספרות העיונית הדתית יש בישראל וואקום. רותם סלע זיהה את זה ופתח הוצאה שהיא חלופת רסלינג לקהל ימני. האם המהפכה השמרנית של העיתונאי לשעבר אפשרית, או שזה בכלל אוקסימורון?
לפני חמש שנים, במהלך עבודתו כעיתונאי במעריב, נחשף רותם סלע לכלכלן דיוויד פ' גולדמן, מחבר הספר "ציביליזציות גוועות" שעוסק בדעיכתו הדמוגרפית של האסלאם. סלע ניגש להוצאות הספרים הגדולות ועניין אותם בספר. בזו אחר זו ההוצאות סירבו, וסלע החליט להוציא אותו בעצמו. זה היה רגע הולדתה של הוצאת סלע מאיר, הוצאת ספרי עיון שמרנית לאומית שמתחרה בשחקנים כגון רסלינג, בבל ושאר ההוצאות שמתמחות בספרי עיון וקורצות לרוב לקהל שמאלני, אך משחקת במגרש רעיוני כמעט ריק בישראל.
מהרגע שבו הוציא סלע את ספרו של גולדמן, הוא מספר, הפניות זרמו. אחד הספרים שמצאו מקום בסלע מאיר היה "תפוס ת'יהודי" של טוביה טננבום, שעשה לא מעט רעש עם צאתו בישראל ב־2014. "טננבאום כותב בגרמנית וכשהוא רצה לצאת לאור בעברית עם הספר הקודם שלו, 'אני ישן בחדרו של היטלר', שהיה 17 שבועות ברשימת רבי המכר של דר שפיגל, אף הוצאה לא רצתה להוציא אותו בישראל", אומר סלע, "וזה לגיטימי, לא כל מו"ל צריך להוציא כל דבר. קראתי את הספר תוך שלושה ימים ואמרתי לו שאני אוציא את הספר הזה וגם את הספר הבא שלו. הבנתי שהנישה הזאת שנקראת ספרות מרכז וימינה זו נישה ענקית שלא מנוצלת בכלל. זה לא חשוב רק מסחרית כיאין ספרים בעברית, הרבה מאוד מהשיח שנקרא ימני שמרני לאומי מתקיים רק מול הרעיונות הפרוגרסיביים של הצד השני".
בחמש השנים האחרונות הוציאה סלע מאיר כ־20 ספרים. מלבד "ציביליזציות גוועות" של גולדמן וספריו של טננבום הוציא סלע לאור את "תחשוב כמו מנצח" של דונלד טראמפ, "סיפוח עכשיו" של קרוליין גליק ואת "קץ הנורמליות" של משה פייגלין. אבל כל זה לא עשה לסלע רבע מיחסי הציבור שעשה לו ליאור שליין, שבמונולוג שנשא לאחרונה בתוכנית "גב האומה" לעג לסדרה החדשה של סלע מאיר – שיבולת – ולסרטון הקידום שלה בכיכובם של אושיות ימין כמו אראל סג"ל, אבישי עברי, יותם זמרי ונוספים. ההוצאה הבוטיקית שיבולת, שכעת היא שם מעט יותר מוכר גם בקרב קהל ליברלי יותר, הוקמה בנובמבר האחרון עם קרן תקווה, ארגון פילנתרופי יהודי אמריקאי בעל אוריינטציה שמרנית לאומית, תוך כוונה להוציא בכל שנה תריסר ספרי הגות שירחיבו את היריעה השמרנית, לקהל שהתבקש לרכוש מינוי שכולל חמישה ספרי עיון ומנוי לכתב העת "השילוח". הכותר המרכזי והמדובר ביותר בסדרה עד כה הוא "12 חוקים לחיים" שלג'ורדן פיטרסון.
הקמפיין שלכם עורר הדים בעיקרבצד השמאלי של המפה, מפוסטים בפייסבוק ועד המונולוג של שליין.הביקורת חיזקה את המכירות?
"לא. את רוב המנויים השגנו לפני שליין. מה שקרה, בעיקר במקרה של שליין, זה שהוא הוכיח היפותזה שלא אמרנו אותה אבל הייתה שם כל הזמן – הצד השני לא רואה בנו בני שיח, הוא רואה בנו ציבור שלא נמצא באיזשהו שיח רעיוני, שלא מציע אלטרנטיבה. הדבר הזה לא נכון, גם אם לא היו שיבולת או סלע מאיר. הביקורת של שליין נעשתה באופן כל כך מגוחך וגרוטסקי, היא פשוט האירה תשומת לב גם לבעיה וגם לקיום של הספרייה כי בסופו של דבר רוב האנשים לא מודעים להוצאת הספרים".
אז היחס המזלזל של השמאל תרם.
"לא יודע אם זה השמאל, זה שליין, ולדעתי זה לא זלזול, זה פחד. אני יכול להבין למה אנשים בשמאל עשויים להרגיש שהם אוונגרד, שהם מעטים מול רבים, שהם נמצאים בקו הגנה ושבאים ולוקחים להם גם את האוונגרד האינטלקטואלי, את האדג' הזה, אז הם מתגוננים".
עד כה, אומר סלע, נרשמו לשיבולת 2,500 מנויים, ופלח האוכלוסייה שנרשם הפתיע גם אותו. "הופתעתי מהכמות הגדולה של התל אביבים, של אזור המרכז. חשבתי שזו תהיה הוצאה של אזור ההר. אבל מתברר שיש פה באזור המרכז הרבה קוראים ומעוניינים, הם פשוט מאוד ישנוניים".
בתור מו"ל עצמאי אתה חלק מהתרבות האלטרנטיבית שרובה שמאלנית. אף שכרגע זה ירד מהפרק, איך אתה רואה חוקים כמו חוק הנאמנות שמגביל את השיח ואפשרות של מסרים?
"חוק הנאמנות הוא חוק רע, המציאות שהוא בא לתקן יותר רעה. מדינה לא צריכה להיות חלק מתרבות ולממן תרבות, כי כשהיא מממנת תרבות יש שתי אופציות – או שפקיד יקבע מה תהיה התרבות, או שפוליטיקאי, כמו שבאה מירי רגב ונתנה אופציה אחרת, שהיא גם כן רעה אבל פחות. אני אומר לא זה ולא זה – תנו לציבור להחליט. אני לא מקבל מימון מהמדינה, אני צריך לשאול את עצמי אם הספר רלוונטי לעוד אנשים. יש ספרים שאני מוציא וחושב שהם מספיק חשובים אבל אולי לא יהיה להם מספיק קהל, ויש גופים גדולים וקרנות שבאות ויכולות לעזור במקרים כאלה".
ובכל זאת, הייתי רוצה לראות את הוצאת שיבולת ואת השיח שאתה מייצג מתנגד גם הוא לחוק הנאמנות.הפלורליזם לא יכול לעבוד רקלצד אחד.
"במדינת ישראל כל אחד יכול להוציא ספר, סרט, הצגה. ביום שהמדינה תגיד 'אנחנו אוסרים על אמנות כי היא לא כפופה לחוק שמאפשר להביע דעות מסוימות', אני גם אעמוד על הבריקדות. היא מדברת על משהו אחר. החוק אומר לדעתי שאין זכות למימון".
אתה קורא למה שאתה עושה בשיבולת"מהפכה שמרנית".זה לא אוקסימורון?
"רכבנו על זה, רצינו שאנשים יצביעו על זה כי זה כמובן מצחיק. מעבר לזה, אני מאמין שהשיח מתחיל מספרים ומטפטף למטה, לכותבי טורים ומשם לשיחות מסדרון ומשם להצעות חוק ולפוליטיקאים. אחת הבעיות של הרוב השמרני היא שחסרות לו המון חתיכות בפאזל של תפיסות העולם, יש המון דברים שהוא לא בירר דווקא כי הסוגיה של הסכסוך הפלסטיני הייתה היחידה על סדר היום הרבה זמן, וגם כי ירשנו משלטון מפא"י מסורת סוציאליסטית, אז הבירור הוא חשוב בשביל שהרעיונות יטפטפו".
יש ספרים שלא היית מוציא?
"אני מוציא ספרים שמעניינים אותי, שאני חושב שיש להם תרומה לשיח. הם לא חייבים להיות משויכים לימין או שמאל. אנחנו הולכים להוציא עכשיו עוד ספר, לא יודע אם אפשר לקרוא לו שמאל, של טרוור נואה, מנחה הדיילי שואו. הוא כתב ספר על הילדות שלו בדרום אפריקה. אימא שלו שחורה ואבא שלו לבן והוא היה ילד לא חוקי, והוא מתאר את הילדות שלו, איך אימא שלו, אדם עם כוחות נפשיים אדירים, המשיכה לחיות איתו בדרום אפריקה למרות האפרטהייד".
למה בחרת להוציא אותו אצלך?
"כי הוא ספר אדיר, מצחיק ומעניין. כשסיימתי אותו הבנתי מה היה האפטרהייד בדרום אפריקה והבנתי שאין אפטרהייד בישראל. זה משהו אחר לגמרי. והספר הזה הוא יצירה של אדם שמתויג כאיש שמאל".
אתה מרגיש שהוצאת שיבולת היא חלק ממשהו גדול יותר שקורה?שהרעיונות השמרנים לאומיים מקבליםבמות בדמות "ישראל היום", "מקור ראשון", ערוץ 20?
"אני חושב שזה מתחיל לקרות וזה מאוד בהתחלה. אנחנו רואים מעט מאוד אנשים כמו שירן השכל, אמיר אוחנה או איילת שקד, נבחרי ציבור שמייצגים את סט הרעיונות החדשים האלה – לא רק להיות בעד יהודה ושומרון אלא להיות בעד כלכלה חופשית והשתחררות מהמסורת המפא"יניקית".
רוב הספרים בסלע מאיר ובשיבולת מתורגמים. האם אין מספיק כותבים ימניים ישראלים ראויים?
"בשנתיים האחרונות הוצאנו את 'מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל?' של ארז תדמור ואת 'זכרונות אבו יוסוף' של יעקב סבג, ובחודשים הקרובים אנו צפויים להוציא את '7 פסקי דין שערורייתיים של בג"ץ'. בשיבולת צפויים להתפרסם גם ספרי מקור. הפיתוח שלהם אמנם לוקח זמן רב יותר ודורש עבודה רבה יותר, אבל החשיבות של פיתוח והבאה של קולות מקוריים בעברית שסוקרים ומנתחים את המציאות הישראלית הוא אדיר".
סלע סומך על הרגלי הקריאה של הציבור הימני השמרני בישראל שיגדיל את היקף המכירות שלו. "יש לציבור הזה יתרון גדול מאוד – אין לו פלאפונים בשבת. ברגע שאין לך פלאפון בשבת אתה קורא יותר. זה ציבור קורא". בכל הנוגע לשאלה מה אותו ציבור קורא, סלע מזהה את הוואקום שאליו הוא נכנס. "בישראל יש שני סוגים של ספרות, בהכללה גסה – או ספרות עיונית מהשמאל או ספרות דתית מימין, שאפילו קשה לי לקרוא לה ספרות מימין, זו פשוט ספרות שלכודה בתוך שיח מסוים. ברגע שיש ספרים שמציגים תפיסות עולם יש לך על מה לדבר, אתה מייצר עוד שיח שעומד מול שיח, ומה שאני מקווה שיקרה כתוצאה מזה זה שהווליום המתלהם יירד וייווצר יותר שיח".
!["מיין קמפף", עטיפת הספר](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/04/Mein-Kampf-h-500x281.jpg ""מיין קמפף", עטיפת הספר")