Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

הוצאת רסלינג

כתבות
אירועים
עסקאות
רותם סלע (צילום: איליה מלניקוב)

הימין החדש: המקבילה השמרנית של רסלינג רוצה לשנות את השיח

הימין החדש: המקבילה השמרנית של רסלינג רוצה לשנות את השיח

בין הספרות העיונית השמאלנית לספרות העיונית הדתית יש בישראל וואקום. רותם סלע זיהה את זה ופתח הוצאה שהיא חלופת רסלינג לקהל ימני. האם המהפכה השמרנית של העיתונאי לשעבר אפשרית, או שזה בכלל אוקסימורון?

רותם סלע (צילום: איליה מלניקוב)
רותם סלע (צילום: איליה מלניקוב)

לפני חמש שנים, במהלך עבודתו כעיתונאי במעריב, נחשף רותם סלע לכלכלן דיוויד פ' גולדמן, מחבר הספר "ציביליזציות גוועות" שעוסק בדעיכתו הדמוגרפית של האסלאם. סלע ניגש להוצאות הספרים הגדולות ועניין אותם בספר. בזו אחר זו ההוצאות סירבו, וסלע החליט להוציא אותו בעצמו. זה היה רגע הולדתה של הוצאת סלע מאיר, הוצאת ספרי עיון שמרנית לאומית שמתחרה בשחקנים כגון רסלינג, בבל ושאר ההוצאות שמתמחות בספרי עיון וקורצות לרוב לקהל שמאלני, אך משחקת במגרש רעיוני כמעט ריק בישראל.

מהרגע שבו הוציא סלע את ספרו של גולדמן, הוא מספר, הפניות זרמו. אחד הספרים שמצאו מקום בסלע מאיר היה "תפוס ת'יהודי" של טוביה טננבום, שעשה לא מעט רעש עם צאתו בישראל ב־2014. "טננבאום כותב בגרמנית וכשהוא רצה לצאת לאור בעברית עם הספר הקודם שלו, 'אני ישן בחדרו של היטלר', שהיה 17 שבועות ברשימת רבי המכר של דר שפיגל, אף הוצאה לא רצתה להוציא אותו בישראל", אומר סלע, "וזה לגיטימי, לא כל מו"ל צריך להוציא כל דבר. קראתי את הספר תוך שלושה ימים ואמרתי לו שאני אוציא את הספר הזה וגם את הספר הבא שלו. הבנתי שהנישה הזאת שנקראת ספרות מרכז וימינה זו נישה ענקית שלא מנוצלת בכלל. זה לא חשוב רק מסחרית כיאין ספרים בעברית, הרבה מאוד מהשיח שנקרא ימני שמרני לאומי מתקיים רק מול הרעיונות הפרוגרסיביים של הצד השני".

בחמש השנים האחרונות הוציאה סלע מאיר כ־20 ספרים. מלבד "ציביליזציות גוועות" של גולדמן וספריו של טננבום הוציא סלע לאור את "תחשוב כמו מנצח" של דונלד טראמפ, "סיפוח עכשיו" של קרוליין גליק ואת "קץ הנורמליות" של משה פייגלין. אבל כל זה לא עשה לסלע רבע מיחסי הציבור שעשה לו ליאור שליין, שבמונולוג שנשא לאחרונה בתוכנית "גב האומה" לעג לסדרה החדשה של סלע מאיר – שיבולת – ולסרטון הקידום שלה בכיכובם של אושיות ימין כמו אראל סג"ל, אבישי עברי, יותם זמרי ונוספים. ההוצאה הבוטיקית שיבולת, שכעת היא שם מעט יותר מוכר גם בקרב קהל ליברלי יותר, הוקמה בנובמבר האחרון עם קרן תקווה, ארגון פילנתרופי יהודי אמריקאי בעל אוריינטציה שמרנית לאומית, תוך כוונה להוציא בכל שנה תריסר ספרי הגות שירחיבו את היריעה השמרנית, לקהל שהתבקש לרכוש מינוי שכולל חמישה ספרי עיון ומנוי לכתב העת "השילוח". הכותר המרכזי והמדובר ביותר בסדרה עד כה הוא "12 חוקים לחיים" שלג'ורדן פיטרסון.

הקמפיין שלכם עורר הדים בעיקרבצד השמאלי של המפה, מפוסטים בפייסבוק ועד המונולוג של שליין.הביקורת חיזקה את המכירות?

"לא. את רוב המנויים השגנו לפני שליין. מה שקרה, בעיקר במקרה של שליין, זה שהוא הוכיח היפותזה שלא אמרנו אותה אבל הייתה שם כל הזמן – הצד השני לא רואה בנו בני שיח, הוא רואה בנו ציבור שלא נמצא באיזשהו שיח רעיוני, שלא מציע אלטרנטיבה. הדבר הזה לא נכון, גם אם לא היו שיבולת או סלע מאיר. הביקורת של שליין נעשתה באופן כל כך מגוחך וגרוטסקי, היא פשוט האירה תשומת לב גם לבעיה וגם לקיום של הספרייה כי בסופו של דבר רוב האנשים לא מודעים להוצאת הספרים".

אז היחס המזלזל של השמאל תרם.

"לא יודע אם זה השמאל, זה שליין, ולדעתי זה לא זלזול, זה פחד. אני יכול להבין למה אנשים בשמאל עשויים להרגיש שהם אוונגרד, שהם מעטים מול רבים, שהם נמצאים בקו הגנה ושבאים ולוקחים להם גם את האוונגרד האינטלקטואלי, את האדג' הזה, אז הם מתגוננים".

עד כה, אומר סלע, נרשמו לשיבולת 2,500 מנויים, ופלח האוכלוסייה שנרשם הפתיע גם אותו. "הופתעתי מהכמות הגדולה של התל אביבים, של אזור המרכז. חשבתי שזו תהיה הוצאה של אזור ההר. אבל מתברר שיש פה באזור המרכז הרבה קוראים ומעוניינים, הם פשוט מאוד ישנוניים".

בתור מו"ל עצמאי אתה חלק מהתרבות האלטרנטיבית שרובה שמאלנית. אף שכרגע זה ירד מהפרק, איך אתה רואה חוקים כמו חוק הנאמנות שמגביל את השיח ואפשרות של מסרים?

"חוק הנאמנות הוא חוק רע, המציאות שהוא בא לתקן יותר רעה. מדינה לא צריכה להיות חלק מתרבות ולממן תרבות, כי כשהיא מממנת תרבות יש שתי אופציות – או שפקיד יקבע מה תהיה התרבות, או שפוליטיקאי, כמו שבאה מירי רגב ונתנה אופציה אחרת, שהיא גם כן רעה אבל פחות. אני אומר לא זה ולא זה – תנו לציבור להחליט. אני לא מקבל מימון מהמדינה, אני צריך לשאול את עצמי אם הספר רלוונטי לעוד אנשים. יש ספרים שאני מוציא וחושב שהם מספיק חשובים אבל אולי לא יהיה להם מספיק קהל, ויש גופים גדולים וקרנות שבאות ויכולות לעזור במקרים כאלה".

ובכל זאת, הייתי רוצה לראות את הוצאת שיבולת ואת השיח שאתה מייצג מתנגד גם הוא לחוק הנאמנות.הפלורליזם לא יכול לעבוד רקלצד אחד.

"במדינת ישראל כל אחד יכול להוציא ספר, סרט, הצגה. ביום שהמדינה תגיד 'אנחנו אוסרים על אמנות כי היא לא כפופה לחוק שמאפשר להביע דעות מסוימות', אני גם אעמוד על הבריקדות. היא מדברת על משהו אחר. החוק אומר לדעתי שאין זכות למימון".

אתה קורא למה שאתה עושה בשיבולת"מהפכה שמרנית".זה לא אוקסימורון?

"רכבנו על זה, רצינו שאנשים יצביעו על זה כי זה כמובן מצחיק. מעבר לזה, אני מאמין שהשיח מתחיל מספרים ומטפטף למטה, לכותבי טורים ומשם לשיחות מסדרון ומשם להצעות חוק ולפוליטיקאים. אחת הבעיות של הרוב השמרני היא שחסרות לו המון חתיכות בפאזל של תפיסות העולם, יש המון דברים שהוא לא בירר דווקא כי הסוגיה של הסכסוך הפלסטיני הייתה היחידה על סדר היום הרבה זמן, וגם כי ירשנו משלטון מפא"י מסורת סוציאליסטית, אז הבירור הוא חשוב בשביל שהרעיונות יטפטפו".

יש ספרים שלא היית מוציא?

"אני מוציא ספרים שמעניינים אותי, שאני חושב שיש להם תרומה לשיח. הם לא חייבים להיות משויכים לימין או שמאל. אנחנו הולכים להוציא עכשיו עוד ספר, לא יודע אם אפשר לקרוא לו שמאל, של טרוור נואה, מנחה הדיילי שואו. הוא כתב ספר על הילדות שלו בדרום אפריקה. אימא שלו שחורה ואבא שלו לבן והוא היה ילד לא חוקי, והוא מתאר את הילדות שלו, איך אימא שלו, אדם עם כוחות נפשיים אדירים, המשיכה לחיות איתו בדרום אפריקה למרות האפרטהייד".

למה בחרת להוציא אותו אצלך?

"כי הוא ספר אדיר, מצחיק ומעניין. כשסיימתי אותו הבנתי מה היה האפטרהייד בדרום אפריקה והבנתי שאין אפטרהייד בישראל. זה משהו אחר לגמרי. והספר הזה הוא יצירה של אדם שמתויג כאיש שמאל".

אתה מרגיש שהוצאת שיבולת היא חלק ממשהו גדול יותר שקורה?שהרעיונות השמרנים לאומיים מקבליםבמות בדמות "ישראל היום", "מקור ראשון", ערוץ 20?

"אני חושב שזה מתחיל לקרות וזה מאוד בהתחלה. אנחנו רואים מעט מאוד אנשים כמו שירן השכל, אמיר אוחנה או איילת שקד, נבחרי ציבור שמייצגים את סט הרעיונות החדשים האלה – לא רק להיות בעד יהודה ושומרון אלא להיות בעד כלכלה חופשית והשתחררות מהמסורת המפא"יניקית".

רוב הספרים בסלע מאיר ובשיבולת מתורגמים. האם אין מספיק כותבים ימניים ישראלים ראויים?

"בשנתיים האחרונות הוצאנו את 'מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל?' של ארז תדמור ואת 'זכרונות אבו יוסוף' של יעקב סבג, ובחודשים הקרובים אנו צפויים להוציא את '7 פסקי דין שערורייתיים של בג"ץ'. בשיבולת צפויים להתפרסם גם ספרי מקור. הפיתוח שלהם אמנם לוקח זמן רב יותר ודורש עבודה רבה יותר, אבל החשיבות של פיתוח והבאה של קולות מקוריים בעברית שסוקרים ומנתחים את המציאות הישראלית הוא אדיר".

סלע סומך על הרגלי הקריאה של הציבור הימני השמרני בישראל שיגדיל את היקף המכירות שלו. "יש לציבור הזה יתרון גדול מאוד – אין לו פלאפונים בשבת. ברגע שאין לך פלאפון בשבת אתה קורא יותר. זה ציבור קורא". בכל הנוגע לשאלה מה אותו ציבור קורא, סלע מזהה את הוואקום שאליו הוא נכנס. "בישראל יש שני סוגים של ספרות, בהכללה גסה – או ספרות עיונית מהשמאל או ספרות דתית מימין, שאפילו קשה לי לקרוא לה ספרות מימין, זו פשוט ספרות שלכודה בתוך שיח מסוים. ברגע שיש ספרים שמציגים תפיסות עולם יש לך על מה לדבר, אתה מייצר עוד שיח שעומד מול שיח, ומה שאני מקווה שיקרה כתוצאה מזה זה שהווליום המתלהם יירד וייווצר יותר שיח".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בין הספרות העיונית השמאלנית לספרות העיונית הדתית יש בישראל וואקום. רותם סלע זיהה את זה ופתח הוצאה שהיא חלופת רסלינג לקהל...

מאתירמי שיק בלום3 בינואר 2019
"מייף קמפף". צילום: Getty Images

דע את האויב: האם יש מקום להפיץ את "מיין קמפף" בעברית?

דע את האויב: האם יש מקום להפיץ את "מיין קמפף" בעברית?

בסוף השנה ייצא לאור מחדש בגרמניה הספר "מיין קמפף" מאת אדולף היטלר. כיצד טקסט כה משמעותי היסטורית לא נגיש בעברית לקורא הישראלי?

"מייף קמפף". צילום: Getty Images
"מייף קמפף". צילום: Getty Images
15 באפריל 2015

יש מקומות שבהם שורפים ספרים, ויש מקומות שבהם מקפיאים אותם. "מיין קמפף" – מהטקסטים החשובים ביותר בהיסטוריה של השואה – אסור לפרסום כיום בישראל ובמדינות רבות בעולם, בהוראתה של ממשלת בוואריה המחזיקה בזכויות היוצרים שלו מזה כ־70 שנה. ב־31 בדצמבר 2015 יפוגו זכויות היוצרים הללו ועתידה לצאת לאור מהדורה מוערת של הספר בגרמנית. במכון להיסטוריה בת זמננו במינכן, שם עבדו על המהדורה, מאמינים שבמקום לצנזר טקסטים בעלי חשיבות היסטורית יש להציגם לבחינה מחדש מפרספקטיבה ביקורתית. בישראל לא חסרים אנשים שמסכימים עמם, אבל אף אחד לא רוצה להיות הראשון לשלוח את היד לפריזר.

קטעים מ"מיין קמפף" תורגמו לעברית בפעם האחרונה בשנת 1994, ביוזמת פרופ' משה צימרמן והוצאת אקדמון, לצורכי מחקר והוראה. הפצת המהדורה השנייה של התרגום בוטלה בעקבות מחאה ציבורית שהוביל חבר הכנסת לשעבר יגאל ביבי מהמפד"ל ("אני רוצה לבקש מכבוד שר הבריאות, למען הבריאות הרוחנית של העם, לאסור זאת", אמר ביבי במליאה בפברואר 1995), אך את המהדורה המקורית ניתן עדיין למצוא בספריות ברחבי הארץ. "כשמסרתי את הספר לתרגום הייתי מודע לזה שממשלת בוואריה תוכל להגיע אליי, אך ידעתי גם שהיא לא תעשה שום דבר בעניין", אומר צימרמן. "אין שום היגיון ברדיפה של מישהו שמפרסם את הספר בשפה העברית. ההנחה היא שפרסום ספר כזה בישראל לא יוכל להוות הסתה לנציונל־סוציאליזם".

משה צוקרמן, פרופסור במכון כהן (המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות), סבור שפרסום מהדורה מלאה של הספר בעברית צריך להיתפס כברור מאליו. "ממה בדיוק מפחדים, שנהפוך לנאצים?", הוא רוטן. "אני מאמין שצריך לפרסם את הספר משום שזה מסמך היסטורי; וכהיסטוריון, איש הגות ובן לניצולי שואה אני רוצה להתמודד עם כל מסמך שכזה".

ברור כי הרתיעה מ"מיין קמפף" בישראל קשורה בעיקר במטען המיתי שלו, שהרי מדובר באחד הספרים המתישים שנכתבו בשפה הגרמנית. "הספר כתוב בשפה גרועה, הוא משעמם וחוזר על עצמו", אומר צוקרמן. "מבין כל החרבון הגדול שהיטלר מעלה שם, הדבר היחיד ששווה לקרוא בעיניים אובייקטיביות זה את מה שהוא יודע להגיד על תעמולה. מנגנון התעמולה הנאצי היה מהאפקטיביים שידענו, יותר מהסובייטי ויותר מהציוני, ובספר יש תובנות מעניינות על פסיכולוגיית המונים".

"מיין קמפף", עטיפת הספר
"מיין קמפף", עטיפת הספר

"צריך לזכור שזה לא ספר קשה להשגה", מסביר פרופ' דן מכמן, יו"ר הוועדה המדעית של יד ושם. "בתקופת הרייך השלישי פורסמו מיליוני עותקים ורבים מהם מסתובבים בעולם. היום, באמצעים דיגיטליים, ביוזמת מכחישי שואה, קל מאוד להשיג אותו (חיפוש פשוט בגוגל והמהדורה האנגלית אצלכם במחשב – ג"פ). השאלה אם אתה מעמיד מול זה גרסה מעמיקה שתאפשר לאנשים בעלי כוונות טובות להתמודד עם טענות נגדיות. לפני 20 שנה נכחתי בכנס בארצות הברית שבו תחת חוקי ההגנה על חופש הביטוי דיבר מכחיש שואה והעלה דברים מ'מיין קמפף'. הקהל הגיב בכעס, אבל אף אחד לא יכול היה לספק תשובה עניינית".

על רקע הדברים הללו פנינו לחמש הוצאות ספרים מרכזיות כדי לברר אם הן היו מוכנות לפרסם מהדורה מוערת וביקורתית של הספר בעברית. דנה אלעזר לוי, עורכת ספרי העיון בהוצאת כתר, השיבה: "להוצאה מסחרית בארץ אין שום סיבה להוציא לאור את 'מיין קמפף' בעברית. יש כאן, כידוע, רגישות מיוחדת לכל מה שקשור בגרמניה הנאצית, ואולי כדאי שקודם נוכיח שאנחנו בשלים לשמוע את וגנר באולמות הקונצרטים, אבל כעורכת זו בעיניי הבעיה המשנית. הבעיה העיקרית היא שהספר משעמם וגרוע".

שרי גוטמן, העורכת הראשית של הוצאת אחוזת בית, מסרה: "'מיין קמפף' הוא מסמך שצריך לצאת לאור בעברית, מסיבות עקרוניות וגם בגלל סיבות מעשיות – חסימה צנזוריאלית בפני קוראי העברית היא גישה פרובינציאלית שלא עומדת במבחן המציאות, היום אי אפשר לחסום שום אינפורמציה. לכן דווקא הוצאה לאור מסודרת עם תרגום משובח ועם הערות והארות, ביאורים וסימוני ההקשר היא הדבר הנכון לעשות. מי שצריך להוציא לאור מסמך כזה היא הוצאה אקדמית, משום שזה בדיוק מסוג המשימות שהוצאה אקדמית אמורה להתמודד איתן".

[interaction id="552e54fe7fdf079b4e3ace52"]

התשובה הנחרצת ביותר התקבלה מרסלינג, הוצאה בעלת אופי אקדמי: "עקרונית אנו תומכים בהוצאת מהדורה כזו באופן מוחלט", אומר העורך הראשי עידן צבעוני. "אנחנו רוצים להבין את היטלר כסימפטום, והטקסט הזה חשוב כסימפטום בתרבות. יש לתרגם אותו דווקא בשביל להבין את הפוטנציאל ההרסני שגלום בו. משום מה זה נתפס בישראל כטאבו, כאשר מצד שני שולחים תלמידי תיכון לאירופה לראות את המשרפות ולחוות את פורנו השואה. אני הייתי שמח אם הם היו נבחנים במקום זה על 'מיין קמפף'".

אם זו העמדה שלכם, מדוע אתם לא מרימים את הכפפה?

"זה עמד על הפרק בעבר. מכיוון שהנושא רגיש בישראל, היינו שמחים להרים פרויקט כזה בשיתוף עם מוסד אקדמי. אנחנו לא רוצים להוציא מסמך הזוי, אלא להרים מהלך שיהיו לו אפקט אמיתי".

מההוצאות כנרת־זמורה ביתן ועם עובד לא נמסרה תגובה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בסוף השנה ייצא לאור מחדש בגרמניה הספר "מיין קמפף" מאת אדולף היטלר. כיצד טקסט כה משמעותי היסטורית לא נגיש בעברית לקורא...

מאתגיא פרחי15 באפריל 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!