Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

הסנדק

כתבות
אירועים
עסקאות
היתה רלוונטית כבר ב-1979. "אפוקליפסה עכשיו" (צילום: יחסי ציבור)

הסנדק של הקולנוע: דירגנו את 10 הסרטים הכי גדולים של קופולה

הסנדק של הקולנוע: דירגנו את 10 הסרטים הכי גדולים של קופולה

היתה רלוונטית כבר ב-1979. "אפוקליפסה עכשיו" (צילום: יחסי ציבור)
היתה רלוונטית כבר ב-1979. "אפוקליפסה עכשיו" (צילום: יחסי ציבור)

בשבוע הבא ייצא לאקרנים "מגלופוליס", הפרויקט השאפתני שעליו עובד קופולה לא פחות מ-40 שנה (!). כן כן, עוד מלפני שנולדתם. לרגל האיוונט והציפיה ביקשנו ממבקרת הקולנוע שלנו יעל שוב לדרג את עשרת הסרטים הכי טובים שלו בכל הזמנים. אז איזה סנדק הגיע יותר גבוה?

21 בספטמבר 2024

"אי אפשר לעשות אמנות ללא סיכון. זה כמו להגיד 'בלי סקס' ולצפות שייוולדו ילדים" – כך אמר פרנסיס פורד קופולה, מהענקים הגדולים של הקולנוע, שאף פעם לא הפסיק להסתכן. הוא עצמו תיאר את מהלך היצירה שלו כמי שזורק משהו מעבר לצוק, ואז קופץ לתהום בניסיון לתפוס אותו. בשנות ה-70 של המאה שעברה קופולה יצר רצף לא ייאמן של יצירות מופת כבירות, שגם זכו להצלחה קופתית גדולה. בשנים הבאות הוא המשיך להתנסות, אבל בהצלחה פחותה, וחלק מהפרויקטים שלהם הקדיש שנים רבות קרסו בדרך למסך. שלושת הסרטים דלי התקציב שיצר במאה הנוכחית כמעט ולא זכו להפצה. במקביל הוא הפיק סרטים של אחרים, בהם כמה מסרטיה של בתו סופיה קופולה.

>>

ב-27.9 ייצא למסכים בעולם סרטו החדש "מגלופוליס" – פרויקט חלומות שאפתני, שקופולה, כבר בן 85, עבד עליו כ-40 שנה. זה סרט מד"ב עתיר תקציב עם אדם דרייבר בתפקיד ארכיטקט שיכול לשלוט בזמן. הביקורות המקדימות מפסטיבל קאן מעורבות, ועדיין קשה שלא להתרגש לקראתו. לרגל האירוע, דירגנו את עשרת הסרטים הטובים ביותר של הקולנוען הדגול.

10. אתה כבר ילד גדול (1966)

סרט הגמר של קופולה במסגרת לימודי הקולנוע באוניברסיטת UCLA התקבל לפסטיבל קאן וזיכה את ג'רלדין פייג' במועמדות לאוסקר. הוא סימן את תחילתו של הגל החדש בקולנוע ההוליוודי, כשחבורה של יוצרים צעירים בוגרי בתי ספר לקולנוע פלשו לתעשייה ושינו את פניה (לזמן קצר מדי). זוהי קומדיית התבגרות חיננית ורעננה על חנון בתול בן 19, שעובר להתגורר במנהטן כדי להתחיל לחיות את החיים הרחק מהוריו המגוננים. הוא מתאהב בשחקנית נרקיסיסטית שמשחקת עם רגשותיו (אליזבת הרטמן), וניצל מהתרסקות על ידי בת השכן הנאמנה (קרן בלאק). הסיום שמרני, אבל חלקו הראשון של הסרט מלא רעיונות שובי לב של סטודנט מוכשר ונלהב, שמתנסה להנאתו בשפת הקולנוע. היום הסרט נחווה גם כקפסולת זמן, המתעדת את ניו יורק שאיננה עוד.

9. אחד מהלב (1981)

אחרי ההצלחה הגדולה של "אפוקליפסה עכשיו", קופולה פנה לכיוון חדש: מה שיצא לדרך כקומדיה רומנטית צנועה, התפתח להפקה שאפתנית ומסורבלת לא פחות מהצילומים בג'ונגל, וקופלה שם עליה את כל יהבו וממונו. זה סיפור על בני זוג בעלי טמפרמנטים שונים – פרדריק פורסט וטרי גאר – שנפרדים בערב יום העצמאות בלאס וגאס, ויוצאים לבלות כל אחד לחוד – היא עם ראול ג'וליה והוא עם נסטסיה קינסקי. הסיפור הקטן הזה מקבל טיפול של מיוזיקל הוליוודי ללא שירים. הסרט הפוסטמודרני צולם כולו בתוך תפאורות מורכבות שנבנו באולפן זואטרופ, שקופולה רכש בכספו שלו. הצילום של ויטוריו סטורארו הגדול (שצילם גם את "אפוקליפסה עכשיו"), משחקי התאורה, הצבעים, התפאורה – הכל יפה להפליא. אבל הסרט מפוספס מבחינה רגשית, והחזון הייחודי של קופולה הוגשם רק חלקית.

8. גן השיש (1987)

שמונה שנים אחרי "אפוקליפסה עכשיו" חזר קופולה למלחמת וייטנאם, הפעם באמצעות דרמה שאינה יוצאת לחזית, אלא נשארת בבית הקברות הצבאי, לשם מגיעות גוויות החיילים שנהרגו מעבר לאוקיאנוס. ג'יימס קאן, בהופעתו השלישית בסרט של קופולה (אחרי "אנשי הגשם" ו"הסנדק"), מגלם את סמל האזארד, לוחם וותיק שממונה לפקד על הגדוד שעורך את טקסי הקבורה בארלינגטון. האזארד שונא את התפקיד, ולוקח על עצמו לחנוך חייל נלהב (די.בי. סוויני) המשתוקק לצאת לחזית, בתקווה להציל את חייו. האזארד מתחיל לצאת עם עיתונאית שמתגוררת בבניין שלו (אנג'ליקה יוסטון), ולמרות דעותיהם השונות על המלחמה מתפתח ביניהם רומן בוגר ויפה. זה סרט שקט, עצוב ומרגש לעומק, שלא זכה להערכה שהוא ראוי לה. קאן נפלא במיוחד, ולג'יימס ארל ג'ונס המנוח יש תפקיד נחמד כחברו.

7. ראסטי ג'יימס (1983)

מעל לכל סרטי הנעורים הפופולאריים של שנות ה-80 ("מועדון ארוחת הבוקר" וכו') צף ועולה הסרט הזה בשחור-לבן אקספרסיוניסטי, עריכה קליפית ופסקול אלקטרוני מכשף (של סטיוארט קופלנד, המתופף של להקת "פוליס"). הקהל והמבקרים באמריקה לא כל כך ידעו איך לאכול את הסרט, שהפך ללהיט מפתיע דווקא בישראל. קופולה עצמו הגדיר את הטקסט המסוגנן והכמעט מופשט הזה כ"אלבר קאמי לנוער". העיבוד לספרה של סוזן הינטון מציג את הנוער האמריקאי של שנות ה-80 כדור אבוד, שעולם הערכים שלו קרס וגיבוריו נותרים בחלל ריק של סמלי מצ'ואיזם נבובים. הם עסוקים בקרבות רחוב כמו בסרטים של פעם (דניס הופר בתפקיד האב הוא הקשר הישיר של הסרט ל"מרד הנעורים") ומחמיצים את הסיכוי לזכות באהבה. מיקי רורק בתפקיד חייו כאופנוען, המייצג בשביל אחיו הצעיר והמעריץ ראסטי (מאט דילון צח הפנים) דור קודם של אאוטסיידרים אקזיסטנציאליסטיים. אבל הוא כבר אכול מבפנים, זקן בן 21, כבד שמיעה ועיוור צבעים. כמוהו, הסרט רואה בצבע רק את דגי הקרב שנלחמים בעצמם באקווריום.

6. דרקולה (1992)

שמו של הסרט באנגלית הוא "Bram Stoker's Dracula", כדי שיהיה ברור שמדובר בעיבוד ישיר לספר המקורי על הערפד מטרנסילבניה, ולא אחת מאינספור הנגזרות שלו. זה סרט אימה חושני, וגם סיפור אהבה טראגי, שכל כולו קולנוע מכשף. גרי אולדמן אדיר בתפקיד הרוזן עם הניבים שמגיע ללונדון הוויקטוריאנית בראשית ימי הקולנוע, ומתאהב במינה (וינונה ריידר) ארוסתו של הגבר שאותו כלא בטירתו (קיאנו ריבס – עקב האכילס של הסרט). המפגש בין דרקולה ומינה ברחובות לונדון הוא מהסצנות היפות ברפרטואר של קופולה. הפסקול המהמם של ווצך קילאר זוחל מתחת לדימויים המשכרים (הצל של דרקולה מתפקד כדמות בפני עצמו) ושיר הנושא של אנני לנוקס הוא מהיפים ביותר שנכתבו אי פעם לקולנוע. קופולה עשה עוד סרטים אחרי זה, אבל זה האחרון שהצליח מבחינה אמנותית וקופתית.

5. טאקר: האיש והחלום (1988)

סיפורו האמיתי של פרסטון טאקר, שבשנות ה-40 של המאה שעברה עיצב והרכיב מכונית חדשנית, שימש את קופולה לניסוח התקפה מרה על השיטה הקפיטליסטית האמריקאית, שלא באמת מאפשרת לבעלי חזון עצמאיים (כמותו) לפרוח. זה אחד מסרטיו הטובים ביותר של המאסטר, אבל הוא כשל בקופות ואינו מוכר בחוגים רחבים, כנראה משום שהוא מציג גרסה לא מעודדת של החלום האמריקאי, ללא ההדר האפי של סרטי "הסנדק". ג'ף ברידג'ס נפלא בתפקיד היזם הכריזמטי, אבל היה זה מרטין לנדאו שזכה במועמדות לאוסקר על תפקידו כאיל ההון שמממן אותו. לקראת תום העשור הפחות פופולארי שלו, קופולה מספר את הסיפור מתוך הזדהות מלאה, בסגנון קלאסי ואלגנטי.

4. השיחה (1974)

בין "הסנדק" ל"הסנדק 2" כתב וביים קופולה את המותחן האפל הזה, שהושפע מהקולנוע האירופאי האינטלקטואלי של אותן שנים, ובאופן ספציפי מ"בלו אפ" של אנטוניוני. ג'ין הקמן מגלם מתקין האזנות סתר שנשכר על ידי לקוח מסתורי לעקוב אחרי גבר ואישה, ומוצא עצמו מסובך בקנוניה שבה לא ברור מי הזומם ומי הקורבן. הסרט המתעתע צולל בהדרגה לתוך נפשו של הגיבור הפרנואיד, ומותיר את הצופים המומים. "השיחה" זכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן, וקופולה עצמו ציין אותו כדוגמה לסוג הסרטים שהיה מעדיף לעשות – הפקות צנועות מבחינה תקציבית שהיו מאפשרות לו חופש יצירתי. במבט היסטורי "השיחה" הוא הטוב שבגל הסרטים הפרנואידיים שנוצרו באמריקה בראשית שנות השבעים, בהשפעת התדרדרות האמון בממשל ובממסד הקפיטליסטי.

3. אפוקליפסה עכשיו (1979)

האפוס הסוריאליסטי על רקע מלחמת וייטנאם סיבך את קופולה בהפקה מהגהינום, שהביאה את השחקנים אל הקצה. הסרט הוקרן לא גמור בפסטיבל קאן, ולמרות זאת זכה שם בדקל הזהב. עלילת ספרו של ג'וזף קונראד "לב המאפליה" הועברה מנהר קונגו שבאפריקה לווייטנאם ב-1969, שם קפטן ווילארד (מרטין שין, שהחליף את הארווי קייטל אחרי כמה ימי צילום) נשלח להתנקש בחייו של קולונל קורץ (מרלון ברנדו), גיבור מלחמה שאיבד את שפיותו והקים בקמבודיה צבא של בני שבטים ילידים. ווילארד מצטרף לצוות של סירת משמר המפליגה במעלה הנהר נאנג, ובדרך עד לחזיונות שונים של המלחמה המתמשכת, בהם מפגש עם קולונל קילגור המורעל (רוברט דובאל בהופעה מוחצת) שאוהב את ריח הנפאלם על הבוקר ולא רוצה שהמלחמה תיגמר. הטירוף הכללי הולך ומתעצם ככל שהוא מתקדם אל מטרתו. מתקפת המסוקים על כפר וייטנאמי לצלילי דהרת הוולקירות של ואגנר היתה לאחת הסצנות המפורסמות והמשפיעות בקולנוע.

2. הסנדק (1972)

האפוס התקופתי שהחיה את ז'אנר סרטי הגנגסטרים, והפך לאחת היצירות המשפיעות בתולדות הקולנוע. מסיקוונס החתונה בפתיחה ועד סצנת ההכתרה בסיום, זה סרט מושלם. הסיפור של משפחת הפשע קורלאונה בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה, שנגזר מרב המכר של מריו פוזו, הפך בידיו של קופולה לאלגוריה אפלה על הקפיטליזם האמריקאי. הקשת הדרמטית של הבן הצעיר מייקל (אל פאצ'ינו), שמתחיל כגיבור מלחמה בשולי התמונה המשפחתית, ומסיים כיורשו של אביו, ניחנה בהדים של טרגדיה שייקספירית, שתמשיך גם בסרטים הבאים. ההופעה זוכת האוסקר של מרלון ברנדו, הפסקול הבלתי נשכח של נינו רוטה, הצילום המופתי של גורדון וויליס – הכל התגבש לסרט זוכה אוסקר, שגם היה למכניס ביותר של כל הזמנים, עד ש"מלתעות" הוריד אותו מראש הטבלה. סיקוונס ההטבלה, שבמהלכו מייקל מחסל את ראשי משפחות הפשע המתחרות, הוא משיאי הקולנוע העולמי.

1. הסנדק 2 (1974)

אחת השאלות הגדולות בקולנוע היא איזה סרט יותר אדיר, "הסנדק" או "הסנדק 2". זוכה האוסקר לסרט הטוב ביותר של 1974 ממשיך לגולל את סיפורה של משפחת קורלאונה תחת הנהגתו של הבן הצעיר מייקל (אל פאצ'ינו בהופעה כבירה), ועוטף את אירועי הסרט הראשון משני צדדיו, בספרו גם צעדיו הראשונים של האב ויטו (רוברט דה נירו) בעולם הפשע בניו יורק של שנות ה-20. התבנית העלילתית הייחודית השפיעה רבות על הקונספט של סרטי המשך מאז ועד היום. לסרט לוקח קצת זמן להתארגן על עצמו, אבל מהסיקוונס בקובה שבו מייקל מגלה את בגידתו של אחיו פרדו (ג'ון קאזאלה), ועד הסיום, מדובר ברצף של סצנות עוצרות נשימה, שמפרקות בהדרגה את כל מה שהסרט הראשון בנה, ומותירות אותנו מעוכים רגשית.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בשבוע הבא ייצא לאקרנים "מגלופוליס", הפרויקט השאפתני שעליו עובד קופולה לא פחות מ-40 שנה (!). כן כן, עוד מלפני שנולדתם. לרגל...

מאתיעל שוב21 בספטמבר 2024
"ההצעה"

זה לא הסיפור האולטימטיבי ממאחורי הקלעים של "הסנדק". אבל זה כיף

זה לא הסיפור האולטימטיבי ממאחורי הקלעים של "הסנדק". אבל זה כיף

"ההצעה"
"ההצעה"

"ההצעה" היא מיני-סדרה קלילה על הפקת אחד מסרטי הקולנוע הגדולים בכל הזמנים - שילוב קצת מוזר שגרם למבקרת הקולנוע שלנו לפספס אותה בזמן אמת. אבל גם אם מדובר בסך הכל בפנטזיה הוליוודית על נושא מאפיונרי, היא עדיין מאוד מהנה לצפייה

6 בנובמבר 2022

את ההיסטוריה של הקולנוע אפשר לנתח כמאבק נצחי בין המפיקים לבמאים. אם תשאלו כל חובב קולנוע מי עשה את "הסנדק" הוא מיד יענה: פרנסיס פורד קופולה. אבל כש"הסנדק" זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר, הפסלון הוענק למפיק אלברט ס. ראדי, כי הוליווד הוקמה ותמיד נשלטה על ידי המפיקים. לרגל חמישים שנה לאחד הסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע, אולפני פרמונט החליטו להפיק סדרה עלילתית על הפקתו שתתמקד במפיק ותתבסס על זיכרונותיו. אולי זו הסיבה לכך שעם עלות הסדרה למסכים באפריל השנה היא התקבלה בביקורות מעורבות, חלקן קטלניות ממש, ולכן גם לא מיהרתי לצפות בה. אבל כשסוף סוף פיניתי לה זמן גיליתי סדרה מהנה מאוד. אמנם לצלול לתוך תודעתו של יוצר גאון כמו קופולה היה יכול להיות מעניין יותר (וברוחו של קופולה עצמו שתמיד העדיף אתגרים), אבל המכשולים הפיזיים שעמדו בדרכו של המפיק הם בסיס לסיפור טלוויזיוני סוחף ובעל ערך בידורי מיידי. קולנוע, בסופו של דבר, הוא האומנות של הפקת אומנות, וגם זה סיפור שראוי לספר. אז אפשר לטעון של"הסנדק" הגיעה יצירה טלוויזיונית מופתית בסדר גודל של "הסופרנוס", בעוד הגנגסטרים של "ההצעה" נראים כמו קריקטורות – אבל זה חלק מהכיף, גם אם הוא שטחי. חדי עין גם יבחינו פה ושם במחוות ויזואליות לסרט, כמו, למשל, לשוט הסיום המפורסם שלו.

מיילס טלר הוא אחלה גבר בתפקיד המפיק המתחיל ראדי, שעושה כל שביכולתו למען הסרט שהולך ומתגלה כחתיכת אתגר הפקתי. באחלה גבר אני מתכוונת גם ליחסו למזכירה המוכשרת והמגניבה שלו בטי, בגילומה של ג'ונו טמפל. ראדי מאוד מעריך אותה ואת יכולותיה (היא מצילה אותו יותר מפעם אחת), והיחסים בין השניים חבריים ותומכים. על פי הסדרה, זה גם היחס שקיבלה מכל שאר הגברים אדירי הכוח שחגו סביבה. צ'רלס בלודהורן (ברן גורמן המצוין), המנכ"ל של תאגיד גאלף אנד ווסטרן שהחזיק בבעלותו את אולפני פרמונט, יוצא לשתות עם בטי בכל הזדמנות שהוא מגיע להוליווד או היא מגיעה לניו יורק, וזה נשאר ברובד הסחבקי. בשום שלב, אפילו לא פעם אחת, לכל אורך עשרת פרקי הסדרה, אין שום רמז להטרדה מינית מכל סוג שהוא, לא של בטי, ולא של אף אישה אחרת. יתרה מכך, בסצנה שבה צוות ההפקה מגיע לצלם בסיציליה, בטי היא הנהגת שמאחורי ההגה בוואן מלא גברים. כדברי שר ב"קלולס": As if! אם חיפשתם רמז לדרגת הדיוק ההיסטורי של הסדרה, הרי שיחסם של הגברים אל בטי (בראשית שנות השבעים, כן?) מחדד שמדובר בסוג של פנטזיה מרוממת לב.

תחושת הפנטזיה החביבה עולה גם מהדימוי הסימפטי לא רק של ראדי, אלא גם של כל הבוסים שמעליו, באולפן ובתאגיד. הסדרה מאוד מחמיאה למפיקים ולדרג הניהולי. האיש היחידי שמייצג את השיקולים הקרים והמעצבנים של המערכת הפיננסית ותוקע מקלות בגלגלים הוא דמות מומצאת. בארי לפידוס הבדיוני, בגילומו של קולין הנקס, מוצג כמי שמנסה לקצץ בהוצאות ולהעיף את ראש האולפן רוברט אוונס (מתיו גוד), שמעניק תמיכה מלאה לראדי ולקופולה (שגם אותו ואת פאצ'ינו ניסו לפטר). אבל אפילו הדמות החמוצה הזאת מודה בסופו של דבר בטעותה, וזוכה לגאולה באמצעות התגייסות מלאה למען הסרט. כאמור, זאת פנטזיה הוליוודית שבה האולפן מעלה על נס את עצמו. יש לציין שבשיחה מצולמת על סרטיו האיקוניים שנערכה השנה, קופולה ציין את תרומתם של כמה מהאנשים המוכשרים שעבד איתם, ולא כלל ביניהם אף אחד מהמפיקים (מנגד, בנאום האוסקר שלו ראדי הודה לארבעה מהבוסים שלו באולפן, ולא הזכיר את קופולה וגם לא את המזכירה שלו בטי).

אבל, כאמור, זאת פנטזיה מהנה שלתוכה נרקמו המוני פרטים עסיסיים, שרובם הגדול נכונים. יוצר הסדרה, מייקל טולקין, הוא האיש שכתב את "השחקן" (1992), שקרקס את המפיקים של הוליווד. הפעם הוא בעד המפיקים, אבל לא חסרות עקיצות על הוליווד, על פוליטיקאים, ועל גנגסטרים. המעורבות של האחרונים בהפקה ידועה מימים ימימה, ועדיין מדובר בסיפור מרתק. ג'יובאני ריביזי מגלם את המאפיונר ג'וזף קולומבו שהקים את "הליגה האיטלקית-אמריקאית לזכויות האזרח" במטרה להכחיש את עצם קיומה של המאפיה, ולכן ניסה לעצור את הפקת הסרט, עד שראדי הצליח לשכנע אותו שדווקא כדאי לו לתמוך בו. זאת הופעה קריקטורית לחלוטין, שהופכת את קולומבו וחבר מרעיו הרצחניים לדמויות יותר מגוחכות מאשר מאיימות (כאמור, זה לא "הסופרנוס").

שאר הדמויות מגולמות היטב. אפילו גוד, שחקן בינוני בדרך כלל, כל כך נהנה לגלם את דמותו האקסטרוברטית של אוונס – שהיה בעצמו שחקן בינוני לפני שהפך למפיק – שהופעתו מבדרת בהחלט. מבין שחקני "הסנדק" רק שניים – אלה שקופולה היה צריך להילחם באולפן כדי להשיגם – הפכו לדמויות בסדרה (השאר הם לא יותר מסטטיסטים). אנתוני איפוליטו דומה מאוד לאל פאצ'ינו הצעיר (אם כי לא בטוח שהוא ניחן בכישרון שלו) וג'סטין צ'יימברס מ"האנטומיה של גריי" מפתיע בתפקיד מרלון ברנדו. קופולה עצמו מגולם על ידי דן פוגלר כבחור חביב שלא באמת צריך להילחם את המלחמות שלו בעצמו, כי בשביל זה יש לו את ראדי. עם זאת, הסצנות שבהן הוא כותב את התסריט עם מריו פוזו (פטריק גאלו) מנקדות את הסדרה בהסברים מאירי עיניים לגבי כמה מהמהלכים הדרמתיים והסמליים של הסרט.

אלה הסצנות שבהן הסדרה מודה בכך שהאמן האמיתי שמאחורי "הסנדק" הוא בכל זאת קופולה, שאמר בסרט התיעודי "עשור תחת השפעה" (על השנים שבהן הוליווד פתחה שעריה ליוצרים צעירים ונועזים כמותו) ש"לא יכולה להיות אומנות בלי לקחת סיכונים – זה כמו למנוע סקס ולצפות שיהיו ילדים". יש לציין שאחרי "הסנדק" קופולה המשיך להסתכן ויצר עוד כמה וכמה יצירות מופת, בעוד הקריירה של ראדי כמפיק הרבה פחות איכותית. שלא כמו הסרט, הסדרה לא לוקחת סיכונים, וזה מתבטא, באופן אירוני, גם בפוסטר שלה, שהוא דומה דווקא לאחד הפוסטרים שהוצעו ל"הסנדק" וקופולה דחה בשאט נפש. בסופו של דבר התלונה העיקרית שלי לסדרה היא התעלמותה הטוטאלית מנינו רוטה ומהפסקול המופלא שהלחין לסרט (מה גם שההסבר מדועהפסקול נפסל מלהתמודד על האוסקראחרי שכבר זכה במועמדות הוא מהאבסורדים הגדולים של תולדות הפרס).

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"ההצעה" היא מיני-סדרה קלילה על הפקת אחד מסרטי הקולנוע הגדולים בכל הזמנים - שילוב קצת מוזר שגרם למבקרת הקולנוע שלנו לפספס...

מאתיעל שוב6 בנובמבר 2022
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!