>> ג'וש שגיא (למה שלא תעקבו) הוא אומן אידאולוגי, במאי, שחקן ומורה למשחק בבית הספר למשחק אימפרו. הוא גם פרפורמר, והווקאליסט של להקת הפאנק המחורעת והמחאתית במיוחד, רפסטר בלאסטר אקספיריינס. בימים אלה הוא מככב בשלוש הצגות פרינג' מרתקות: "חפץ לב" בתיאטרון הסימטה, "הפוריטנים" בתיאטרון הבועה, ו"רק בשמחות", קומדיית פרינג' קורעת שתעלה בפסטיבל האביבשל תיאטרון הסימטה (11.9), וכן, פסטיבל האביב נערך השנה בסתיו. ככה זה עכשיו.

1. פארק החורשות

פארק החורשות הוא פנינה של שקט,טבע ורוגע בדרום העיר. המקום מסמל לתושבי האזור שלווה והנאה גדולה. מבחינתי האישית, הפארק משמש כלוקשיין של סדרת הרשת הכי טובה בארץ לדעתי, "נערי פארק החורשות". יש לה מעריצים רבים. היא לגמרי הפוכה מהשקט של הפארק ויש בה טרלול חיובי.

2. סינמטק תל אביב

לא בשל ההיסטוריה של הקולנוע, לא בשל סרטי האיכות, ולא בשל הפסטיבלים הנהדרים, אלא בעיקר בגלל ההזדמנות שהמקום הזה נותן לקולנוע ישראלי עצמאי. כשחקן ששיחק בתפקיד ראשי ב-12 סרטים ישראלים עצמאיים, רק שם יכולתי להזמין צופים לצפות בסרטים בצורה ראויה.
הארבעה 5 תל אביב

3. קפה תמר ז"ל

המקום הזה שימש עבורי במשך שנים כבית שני. טוסט גבינה, לחמניות יבשות, ערק על קרח על הבוקר וקפה הפוך. האיכות של המזון הייתה זניחה לעומת התחושה המדהימה שם, עם האינטלקטואליות האומנותית שאפפה את המקום ונתנה תחושה של כסית כשהיה בשיאו, טרם בגרותנו.

4. מועדוני המוזיקה הקטנים של תל אביב

הלדין (אוגנדה),הבאנהוף, המונה, הצימר, החדר הקטן בתדר, הכולי עלמא וכמובן לבונטין 7, מקומות שנותנים ביטוי ללהקה שאני חבר בה – רפסטר בלאסטר אקספיריינס – שהיא גם רועשת במיוחד וגם חתרנית ומחאתית. עד שנקבל במות גדולות, אלה המקומות לשמוע בהם מוזיקה ישראלית חדשה.

5. תיאטרוני הפרינג' בתל אביב

תמונע, צוותא 2, רדוד ועוד – ומעל לכולם, תיאטרון הסמטה שהוא הבית שלי בתיאטרון מעל 30 שנה. המקומות שבהם אפשר להגיד הכל על הבמה. בלי פחד ובלי מורא.

>> אנשים עם נשמה של מושב ובראנץ' סודי מחוץ לזמן // העיר של דנה ספיר
>> קבב בטעם ממסטל ושדרה שכמעט לא נגעו בה // העיר של רם אוריון

מקום לא אהוב בעיר:

כל הבניינים הגבוהים שנבנים במרכז העיר ומחרבים את האופי של העיר. חייבים להפסיק לבנות לגובה במרכז העיר בדרום העיר ובצפון הישן .

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שתי תערוכות נהדרות: האחת של חנה אשורי, בשם "היכל המוגלה" בגלריה ק׳ ,אומנות אמיצה שהופכת את המוגלות של החיים לזוהרות. השניה היא "בת אלף" של ורד נימרוד, אומנית ומשוררת אדירה, תערוכה שהתקיימה ב"התיבה" ביפו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ספרו של רפי פרח, "דפוק וזרוק במנאלי ורישיקש", ספר שקראתי בנשימה אחת. מרתק, מצחיק ומהפנט.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מחאת הנשים. המחאה להחזרת אחינו החטופים ואחותנו ענבר הימן. הן ההמצאה הכי אפקטיבית, הכי אמיצה, הכי מתמידה והכי יומיומית. נשים אלה הן עמוד האש לפני המחנה ואני מעריץ אותן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רפי פרח, במאי קולנוע עצמאי– "היו זמנים בתל אביב" (סרט פולחן תל אביבי מעולה) ובמאי סדרת הקאלט "נערי פארק החורשות". הוא גם מוזיקאי וגיטריסט אדיר בלהקות רבות, ביניהן רפסטר בלאסטר אקספיריינס, סופר נפלא ועוד ועוד. תפקידו כאומן הוא לערער לכם את התודעה, והוא עושה את זה מעולה.

מה יהיה?
יהיה רע מאוד. אנחנו בדרך להיות מדינת הלכה, לאחריה תהיה מלחמת נצח, ואז סוף דרכה של מדינת ישראל כפי שהיכרנו אותה. בסופו של יום, לאחר הקזת דם מתמשכת, תהיה פה מדינת כל אזרחיה.

• העיר שלי
• תיאטרון פרינג'
• פארק החורשות
• קפה תמר
• לבונטין 7
• הצימר
• אוגנדה
• צוותא
• תיאטרון הסימטה

1. טראש אדיקשן

אחד המקומות האהובים עלי. חנות קטנטנה ברחוב אלנבי, טראש אדיקשן של יניב, אקא די.ג'יי דטרויט. חולצות, סיכות, גרביים, כוסות, פאצ'ים, פנזינים, כובעים, תקליטים, קסטות ואוספים מדהימים שיניב מכין על גבי דיסקים. מקום מפגש של חברים מכל הסצנות, סקייטרים, פאנקיסטיות, קלאברים, אמנים, מוזיקאיות, גולשות ועורכי דין, כולם כולם עולים לרגל של טראש אדיקשן.אלנבי 46

2. הצימר

הצימר, בביתו הרביעי, ממוקם איפשהו בין הסינמטק לצומת מעריב ומנוהל על ידי ה"נכדים" של רון קציר וגיא דוביוס (האבות המייסדים). זה מקום שמעודד יצירה ניסיונית על כל סוגיה, מוזיקה וסאונד, וידאו ,שירה ופרפורמנס. המקום בו חוויתי והאזנתי לראשונה למופע נויז, מוזיקאים שיוצרים עם טייפים, מופעי דראג, הופעתי עשרות אם לא מאות פעמים, נרדמתי, קמתי, צחקתי ובכיתי. מקום שתמיד ארגיש בו בן בית. כי אני zimmer boy.פרנצויז 4

3. מגרש כדורגל

מיקום סודי באחת מקצוות העיר. כשהייתי ילד שיחקתי כדורגל עד איזה גיל 17, ארבעה אימונים בשבוע, משחק בשבת בבוקר, כל החבילה. קנטונה, דניס ברגקאמפ וולדרמה היו האלילים שלי. בשנים האחרונות חזרתי לשחק עם חברים ובשנה האחרונה רפי בלבירסקי ואני פתחנו את החוג "כדורגל קל", בו אנחנו מאמנים קבוצה של א\נשים שפשוט אוהבים ואוהבות כדורגל. אנחנו נפגשים בימי שישי בשעה 16 במגרש שמוקף בתרנגולים ועובדים על טכניקה ויסודות ומקנחים במשחק.מיקום סודי אומרים לכם

4. שוקן 6

ממוקם מעל 'יודלביץ' השחזות סכינים' נמצא הסטודיו השבור שלי. לא מטופל אקוסטית, רועש, מלוכלך, עמוס בציוד שלא עובד, כלי נגינה לא מתפקדים, בציורים לא גמורים על הקירות, במאבק מתמיד עם היונים. המקום האהוב עלי בו אני נפגש עם חברות וחברים כדי ליצור ולנגן.שוקן 6

5. הפיר בעג'מי

בין חוף העלייה ביפו לחוף של בת ים נמצא הפלא האקוסטי הזה – הפיר. צינור בטון המגיח מבטן אדמת הרכס שעליו נמצא בית קברות המוסלמי ומגיע ישר אל החוף.
קוטרו בערך 3 מטר ואורכו יותר מ-100 מטר, אבל מה שבאמת מדהים בו הוא האופן שהוא מהדהד. נגיד אני בפיר עכשיו, ואני צועק "סטויצ'קוב", אז הפיר יענה לי 'סטויצ'קוב', 'סטויצ'קוב', 'סטויצ'קוב', 'סטויצ'קוב', 'סטויצ'קוב', 'סטויצ'קוב', 'סטויצ'קוב'.

>> אור רימר יופיע עם ההרכב Stra במסגרת פסטיבל מוסררה מיקס 2023: "עולם קטן", פסטיבל שכולו אמנות ומוזיקה מהעארץ ומהעולם בתוככי חללי בית הספר מוסררה בירושלים. 1.6-30.5, 23:00-19:00,עוד פרטים כאן. בשבת הקרובה יופיע רימר עם ההרכב אד טרנר במופע השקה בלבונטין 7.אתן כבר יודעות מה לעשות

• העיר שלי
• סקייטרים
• הצימר
• כדורגל
• עג'מי

נשארו איתי שני מקומות שכבר לא קיימים בתל אביב, מקומות שהותירו את חותמם התרבותי והרגשי.

בעת שהייתי בלונדון בשנת 2000, רגלי צרבו מרוב שיטוטים בעיר האינסופית בחיפוש אחר השראה בתערוכות אמנות, חללי תצוגה וחללי חנויות. כשירד הערב הייתי מגיעה למועדונים קטנים כגון Barfly בקמדן, בדיוק בשעה הנקובה ברשימת הליינאפ, כדי להיות שם עם קהל פרוע של צעירים וצעירות (לפעמים צעיר מדי) הפוקד את המקום כדי לצפות בהופעות של להקות פאנק לא ידועות, וסוגים שונים של הופעות רוק אלטרנטיבי.

היות ולא התלהבתי מעולם מה"רוק הישראלי" של שנות ה-90 ומועדון 'רוקסן' הידוע נחווה לי כמקום אגרסיבי ומאיים, חשבתי לתומי שאין כאלה מקומות בתל אביב היוצרים את הווייב הייחודי הזה שנוצר במועדונים הלונדוניים: אפלוליות ממסטלת בריח של גריז שחור של פסי רכבת, מהול באלכוהול.

בשנת 2001 הגעתי בדרך מקרית למקום דחוס שהיה לפניכן בית מלאכה ברחוב אלוף שדה פינת המסגר. כשעולים אליו בגרם מדרגות צר שמחוץ למבנה, נתקלים בקהל של בחורים קוליים הבאים למקום ונדחסים אל החלל הקטן דרך דלת צרה רגילה. מעט מאוד בחורות הגיעו להופעות האלה בתל אביב באותם הימים כשהן לרוב בנות לוויה לחבר שלהן, ואני הייתי האחת והיחידה שהגיעה לבדה.

זה היה מועדון 'הפטיפון', והופיעו באותו הלילה להקת הסרף-קור 'אסטרוגליידס' לבושים בחולצות סרף צבעוניות והבסיסטית שחורת השיער לבשה חצאית סקוטית מבד קילט-משובץ. אחריהם עלו חברי להקת 'פאנקייק'. כשסיימו, אנחנו התקדמנו למקום צר מאוד ברחבת הכניסה – מטר מרובע של בטון מגודר במעקה ברזל חלוד מעשה מסגריית 'האחים פינטו' (שם פיקטיבי מומצא) – כדי לצ׳וטט עם חברי להקת פאנקייק (שהיו אז בני 19-20!). התרגשתי ושמחתי מאוד לחוות את האווירה שנוצרה שם שהייתה דומה לזו שבלונדון, רק שאת הגריז-פסי-רכבת החליף ריח עשן סיגריות-מגולגלות-לבנות.

בשנת 2016 הקראתי לראשונה מול קהל את השירים שלי בליווי אפקט של סאונד והקרנת ציורים במקום שנקרא 'הצימר' שהיה ממוקם ברחוב הגדוד העברי. בין לבין אירועי הופעות פאנק ופסטיבלים של מופעי סאונד ווידיאו ניסיוניים וייחודיים, היו גם אירועים ספרותיים אלטרנטיביים יוצאי דופן שהפיקה ואצרה המשוררת אלה נובק. מאז עבר הצימר סוג של מוות ותחייה מחדש במקום חדש.
הכותבת היא אמנית ומשוררת, מחברת הספר החדש"עיר לילה" בהוצאת עיתון 77

״קוֹלוֹת‭ ‬שֶׁל‭ ‬בַּלְיָנִים‭ ‬נִשְׁמָעִים‭ ‬בְּרַחֲבֵי‭ ‬עִיר‭ ‬לַיְלָה‭.‬
בִּיטִים‭ ‬תּוֹקְפָנִיִּים‭ ‬שְׁתוּיִים‭,‬ מְנִיעִים‭ ‬מֵי‭ ‬גְּשָׁמִים‭ ‬שְׁחֹרִים‭,‬

מִזֶּה‭ ‬שִׁשָּׁה‭ ‬לֵילוֹת–שִׁשִּׁי‭ ‬זוֹרְמִים‭ ‬מֵרְחוֹב‭ ‬אַרְלוֹזוֹרוֹב‭ ‬אֶל‭ ‬בְּלוֹךְ

וְיוֹרְדִים‭ ‬אֶל‭ ‬פִּתְחֵי–בִּיּוּב‭ ‬מְסֹרָגִים

בְּצִדֵּי‭ ‬הַכְּבִישִׁים‭.‬״ (מתוך ׳עיר לילה׳)

• טור אישי
• חיי לילה
• לונדון
• מועדונים בתל אביב
• פאנק
• הצימר