פרדי מרקורי, ריי צ'ארלס, ג'וני קאש… ווירד אל ינקוביק. מה משותף לכולם? כולם מוזיקאים פורצי דרך בתחומם, ועכשיו כולם סוף סוף זכו לביוגרפיות קולנועיות על החיים שלהם. כן, השבוע יצא לאוויר העולם הסרט "Weird: The Al Yankovic Story", סרטו של אריק אפל, שבכלל מבוסס על טריילר פיקטיבי שיצר עבור האתר Funny or Die לפני יותר מעשור. אבל האם בדיחה שעבדה בתור טריילר מזוייף של שלוש דקות תעבוד כסרט של כמעט שעתיים? ויותר חשוב: האם הסרט ירצה מעריץ "ווירד אל" אובססיבי כמוני? התשובה לשתי השאלות הן: כן, בערך.

>>לאיש הכי מצחיק בפופ יש מסר בשבילכם: תהיו יותר מטופשים

כמו בכל ביוגרפיה קולנועית, ליהוק התפקיד הראשי הוא חשוב מאוד. כאן השחקן שנבחר למלא את המשקפיים והשפם של ינקוביק, הוא דניאל רדקליף, שחקן מוכשר שמאז תפקידו האייקוני בתור הארי פוטר, החליט להתרחק מהמיינסטרים ובוחר תפקידים ניסיוניים, מוזרים ודי מגניבים (כמו "Swiss Army Man", הסרט הקודם של הדניאלס, יוצרי "הכל בכל מקום בבת אחת", שם גילם גופה מפליצה. כן, באמת. וזה תפקיד ראשי), והפעם לקח כנראה את התפקיד היחיד בקולנוע השנה שדרש ממנו ללמוד לנגן על אקורדיון. רדקליף הוא לא הבחירה הברורה לתפקיד: הוא לא נראה במיוחד כמו ינקוביק, אבל מצד שני, הוא גם לא עד כדי כך לא דומה לו שזהיהיה מצחיק. למרות זאת, רדקליף עושה את עבודתו נאמנה, ומביא כמות נכבדת ונחוצה של רצינות לסרט המגוחך הזה. מצטרפים אליו לקאסט ריין ווילסון ("המשרד") בתור ד"ר דמנטו, מנחה תכנית רדיו קומית והמנטור של ינקוביק, אוון רייצ'ל ווד ("ווסטוורלד") בהופעה מעולה כגרסה מרושעת של מדונה, ויותר הופעות אורח של דמויות קאלט המגלמות דמויות קאלט אחרות משאני יכול למנות פה. (קונאן אובריאן בתור אנדי וורהול. זה כל מה שאני אגיד).

הרבה מההומור בסרט מגיע מהעובדה שלעומת מוזיקאים כמו פרדי מרקורי או ג'וני קאש, ווירד אל ינקוביק הוא איש נקי מסקנדלים. במציאות הוא תמיד חי אורח חיים נקי, נחשב לאדם נחמד מאוד, הוא אפילו צמחוני והשערורייה הגדולה בחייו היא כנראה הקשר שלו למייקל ג'קסון (ווירד אל זכה לחלק ניכר מההצלחה המוקדמת שלו בזכות פרודיות על ג'קסון, השניים נפגשו וג'קסון אהב את הפרודיות מאוד. אחרי ש"Finding Neverland" יצא, זמן רב לאחר מותו של ג'קסון, ווירד אל הודיע שהוא יפסיק לבצע את השירים שלו. זה בגדול הקשר). אז "ווירד" כמובן ממציא בשבילו מספר סקנדלים פיקטיביים לחלוטין הכוללים שימוש מוגזם באלכוהול, התפרעות על הבמה וברון סמים דרום-אמריקאי.

לעומת ווירד אל ינקוביק האמן האמיתי, שעומד איתן כסאטיריקן המוזיקלי הגדול של דורו, ל"ווירד: סיפורו של אל ינקוביק" יש צל גדול שמוטל עליו: "הולך חזק: סיפורו של דיואי קוקס", פרודיית הביוגרפיות המוזיקליות האולטימטיביות מבית ג'אד אפאטו (כמפיק) מ-2007. למרות כישלון חרוץ בקופות, הסרט נחשב היום ליצירת מופת קומית ואכן מדובר בהגחכה מושלמת של ז'אנר הביוגרפיות המוזיקליות המנופחות מחשיבות עצמית, אפילו של סרטים שהגיעו הרבה יותר מאוחר, כמו "אלביס" ו"רפסודייה בוהמית". אז כשאפל וינקוביק (שהיה, כמובן, שותף מלא לכתיבת התסריט ולהפקת הסרט) ניגשו ליצור את הסרט הזה, הם ידעו שהם יתמודדו עם ההשוואה הזו. לכן "ווירד" הולך לכיוונים קצת שונים: הוא נע בין פרודיה על קלישאות ביוגרפיות לסרט אקשן מטורף לסיפור על רומן שיצא משליטה (בין ינקוביק למדונה, כמובן).

"ווירד" הוא לא סרט מצחיק ברמה של "הולך חזק", הוא לא יפיל אתכם לרצפה וכנראה שלא תצטטו אותו למוות בעוד עשור. אבל כמחווה קומית מלאת קריצות ומחוות לגאון קומי-מוזיקלי אהוב, שמצליחה לספר את סיפור חייו באופן לא מדויק בעליל, ובכל זאת להגיד משהו אמיתי על האיש והאומנות שלו (באמת!) זה סרט מוצלח. אם לא תצפו לקומדיה עם תדירות בדיחות מטורפת, אלא יותר לסרט מוזר ומשעשע, אני בטוח שתהנו מאוד מ"ווירד". ואם אתם מעריצים אובססיבים של ינקוביק… ואז כנראה שכבר ראיתם אותו בכל מקרה, אז מה יש לכם לקרוא את זה בכלל?

• ביקורת סרטים
• ווירד אל
• קולנוע
• המסך

זה לא סוד שאנחנו מתרגשים לקראת הסרט הזה.ווירד אל ינקוביק, האיש הכי מצחיק בפופ, הוא תופעת תרבות חד פעמית: עד היום לא ברור לנו איך תמהוני מתולתל עם שפם ומשקפיים, שכלי הנגינה המועדף עליו הוא האקורדיון ומה שהוא יודע לעשות זה לכתוב שירי פרודיה על שירי פופ אבל להחליף את כל המילים (וכך שרצוי שהן יהיו על אוכל), או לעשות מחרוזות פולקה של שירי פופ מוכרים (או גם לכתוב שירים קומיים מקוריים נהדרים משל עצמו, אבל בואו נודה בזה: לא בזכותם הוא מוכר לציבור הרחב) פרץ ללב של MTV באייטיז ובניינטיז. למרבה המזל, כעת יש סרט ביוגרפי על חייו, בו מגלם אותו דניאל רדקליף (מה? איזה הארי? מי זה הארי?), ואם רק תצפו בו אנחנו מבטיחים לכם שאתם לא תדעו שום דבר מועיל או שימושי על חייו של ווירד אל.

בגלל שאין סיכוי שמישהו כמו ווירד אל ישחרר סרט ביוגרפי שאשכרה יעביר מידע על חייו (גם החיים שלו הם כנראה מאוד שלווים ולא מעניינים). מה שיש לנו במקום ב-"Weird" זו פרודיה על ביוגרפיות מוזיקליות נפוחות שמשעוות לאוסקר, עם כל הסקס, הסמים, הרוקנ'רול, ומערכת היחסים הסוערת עם מדונה שווירד אל לא ניהל מעולם. בקיצור, זה הרבה יותר קרוב למסורת של "Walk Hard" (קומדיית הקאנטרי עם ג'ון סי. ריילי) או "פופסטאר" של חבורת לונלי איילנד מלפני כמה שנים מאשר ל"רפסודיה בוהמית", אבל כל היופי הוא הרצינות התהומית בה רדקליף ניגש למשימה. וכן, הוא למד לנגן על אקורדיון באמת בשביל הסרט. וכן, זה באמת ריין ווילסון (דוויט מ"המשרד") בתפקיד שדר הרדיו האמריקאי ד"ר דמנטו – שאגב, ווירד אל היה באמת בן טיפוחיו המוזיקלי. החלק הזה אמיתי.

ואיפה רואים את "Weird"? אפילו ווירד אל מסר את דעתו בנושא:

• מה רואים הלילה
• ווירד אל
• דניאל רדקליף

שבוע ווירד אל ינקוביק שמח לכם, קוראים יקרים. לא רק שהשבוע הסאטיריקן המוזיקלי מס' 1 (טוב, צריך לומר שאין המון תחרות בנישה הזאת) חוגג 63 (והשיער שלו עדיין מדהים כתמיד), גם הסרט המוקו-ביוגרפי על האיש ופועלו "Weird: The Al Yankovic Story", בכיכובו של לא אחר מאשר דניאל רדקליף עתיד לצאת סוף סוף (בשירות הסטרימינג האמריקאי Roku, אבל אם אתם מאוד נחושים לראות את הסרט, אנחנו בטוחים שתמצאו דרך) ולספר את סיפור חייו בדרך הכי מטומטמת ומסולפת שאפשר (צפויה כאן יותר פרודיה על ז'אנר הביוגרפיות המוזיקליות הנפוחות מחשיבות, סטייל Walk Hard: The Dewey Cox Story ופחות סיפור ביוגרפי אמין על האיש והאקורדיון). מה שאומר שמי שבאמת רוצה להכיר את הביוגרפיה של ווירד אל, יצטרך מקור אחר – למשל, הכתבה הזאת – אזכמאמר הפרודיה שלו על שירו של רובין ת'יק,"Blurred Lines", אני אנסה לחנך אתכם.

אלפרד מת'יו ינקוביק נולד ב-1959 בפרבר בקליפורניה, בן יחיד לזוג הורים ממוצא יוגוסלבי-איטלקי (למרות כל הראיות הנסיבתיות, כאן אני צריך לספר לכם שינקוביק אינו יהודי, אפילו קצת. אבל בהחלט אפשר לספור אותו כיהודי של כבוד). למרות שהחל ללמוד לנגן באקורדיון בגיל צעיר, ינקוביק בכלל תכנן להיות אדריכל. למזלנו, הוא החליט לשלוח כמה שירים קומיים שהקליט בחובבנות לתכנית הרדיו ד"ר דמנטו, דמות קאלט ברדיו האמריקאי, שמשדר פרודיות, שירים קומיים ועוד מוזרויות בתוכנית הרדיו שלו מאז 1970 ועד היום. עבור ד"ר דמנטו (בסרט, אגב, מגלם אותו ריין וילסון – דווייט מ"המשרד"), ינקוביק היה מתנה משמיים. השיר הראשון אותו הוא שחררבאופן מקצועי ורשמי היה "My Bologna", פארודיה מוזיקלית על הלהיט הדביק "My Sharona" של The Knack, עם מילים חדשות על אהבתו של הדובר לנקניק מסוג בולוניה. אוקי, לא בדיוק בדיחה גאונית, אבל כולם צריכים להתחיל איפשהו. זה לא שפרודיית ה"מיי קורונה" שלכם מ-2020 הייתה יותר טובה.

בדומה לאמנים כמו מדונה או בילי איידול, הקריירה של ינקוביק הוקפצה מאוד בזכות העובדה שהוא התחיל את הדרך שלו סמוך לעלייתו של ערוץ MTV. עבור MTV, כמו עבור ד"ר דמנטו, ווירד אל היה חיבור מושלם – אם יש בסביבה מוזיקאי-קומיקאי, ברור שהחיבור שלו למדיום ויזואלי יהיה חזק יותר, וינקוביק במקביליכל ללעוג (טוב, הוא לא בדיוק לועג. הוא עוקץ בחיבה) גם למוזיקה של האמן וגם לאסתטיקה שלו באותו זמן, עם קליפים מושקעים שהיו סוג של גרסה מוזיקלית לסרטי האחים צוקר. עם להיטים כמו "Eat It"' ו-"Fat" על פי שיריו של מייקל ג'קסון, ו"Like a Surgeon" ו-"I Like Rocky Road" על פי השירים של מדונה וג'ואן ג'ט, ינקוביק – לא בדיוק דמות מיינסטרימית מבעו – הפך לפרצוף מוכר בערוץ החדש ואף שיתם איתם פעולה בסדרת ספיישלים בשם Al-TV, בהם השתלט על השידורים והציג את הקליפים שלו, מערכונים וראיונות קורעים מצחוק עם סלבס, המורכבים מראיונות אמיתיים שינקוביק עיוות וערך בשביל אפקט קומי (כן, בדיוק איך ש"ערוץ הכיבוד" התחילו).

בשלב הזה יש משהו שאני חייב להבהיר לגבי "ווירד אל". למרות שהתהילה שלו הגיעה בזכות פרודיות מוזיקליות שמחליפות את המילים של שירים קיימים במילים מצחיקות, ולמרות שהוא מזוהה קודם כל עם פרודיות ישירות, במשך כל הקריירה שלו ינקוביק הקליט גם שירים קומיים עם לחנים מקוריים. למעשה, מעריצי ווירד אל אליטיסטים – כן, גם אני – יאמרו שהשירים הללו הם-הם היצירות הגדולות ביותר שלו: משיר האהבה הסטוקרי "Melanie" דרך שיר ההלל לחנויות חומרי בנייה "Hardware Store" וסיפורו הטראגי של סטודנט למשחק שחלם על תהילה והפך למפעיל בפארק שעשועים "Skipper Dan". חלק גדול מהשירים המקוריים האלה הן מחוות מוזיקליות לגוף יצירה שלם של אמן, בהם ינקוביק בעצם יוצר שיר חדש של להקה כמו שהוא עשה עםREM,אלביס קוסטלואו DEVO. למעשה סולן DEVO (בעצם להקת פאנק סאטירית), מארק מאת'רסבאו אמר על שירו של ינקוביק "Dare To Be Stupid", שמחקה את הסגנון הקופצני-נוירוטי של הלהקה, "הייתי בהלם. זה היה הדבר הכי יפה ששמעתי. הוא סוג של פיסל את השירים שלנו ועשה משהו שונה לחלוטין.ואני שונא אותו על זה". כשווירד אל שמע את זה, הוא בכה מהתרגשות.

לאחר הצלחה אדירה בשנות השמונים וכמה הופעות אורח קטנות בסרטים, ינקוביק קיבל את ההזדמנות לככב בסרט משלו, שאותו גם יכתוב. התוצאה הייתה "תחנת שידור לקריינים מתחילים" ("UHF"), קומדיית אייטיז על לוזר חולמני שמקבל הזדמנות לנהל תחנת טלוויזיה משלו. הסרט נתן במה להומור הנונסנס של ווירד אל, עם פרודיות על "קונאן הברברי" ו"רמבו", והכיל הופעות מוקדמות של כוכבים עתידיים כמו פראן דרשר ומייקל ריצ'רדס (קרמר!). אולפני אוריון היו כל כך מרוצים מהקרנות המבחן של הסרט שהם החליטו להוציא אותו למסכים באותו קיץ של סרטים כמו "באטמן" ו"מכסחי השדים 2", מה שכנראה חרץ את גורלו המר. "UHF" אמנם קיבל ביקורות שליליות ונכשל בקופות, אבל עם השנים הפך לסרט קאלט ועדיין מדובר בפיסת נונסנס מתוקה ונוסטלגית שכולל הרבה גאגים מטורפים ופודלים שנזרקים מהחלון.

שנות השמונים המאוחרות היו תקופה לא טובה במיוחד בשביל ינקוביק. חוץ מהכישלון של הסרט, היה לו גם שני אלבומים לא מוצלחים במיוחד, וסיבוב הופעות שבוטל. אבל בשנות התשעים הוא חזר ובגדול עם השיר שהעז ללעוג ללהקה הכי חמה של הרגע: נירוונה. כל מעריץ "ווירד אל" יודע את הדברים הבאים על "Smells Like Nirvana": כאשר ינקוביק פנה לקורט קוביין לבקש רשות לעשות את השיר (ינקוביק תמיד מבקש רשות, מה שהביא לסירובים מאמנים חסרי חוש הומור עצמי כמו פרינס) קוביין שאל אותו: "זה לא הולך להיות על אוכל, נכון?", ושקוביין לאחר מכן אמר שזה היה הרגע שהוא ידע שנירוונה הצליחו. ינקוביק גם היה אחד מהאמנים הראשונים מחוץ לראפ לאמץ את הז'אנר ואפילו להיות די טוב בו, עם פרודיות זכורות עלפאף דאדי,קוליו ז"לוהראפר הנשכח קמיליונר (שימו לב להופעת האורח בקליפ של קיגן מייקל קי וזוכה האוסקר העתידי ג'ורדן פיל).

בשנות האלפיים ווירד אל ינקוביק כבר הפך לאוצר לאומי באמריקה. מוזיקאים אחרים המשלבים קומדיה בעבודתם, החל מלין-מנואל מירנדה ("המילטון") ועד אנדי סמברג ("לונלי איילנד"), מהללים אותו ורואים בו השפעה. כולם רוצים לעבוד איתו, ונראה שהוא רוצה לעבוד עם כולם: מיוצרים עצמאיים ביוטיוב, עד מוזיקאים מוערכים, לרוב עם טאץ' גיקי מסוים,כמו בן פולדס ו-Weezer – מה שהוביל ליצירת הטריילר הפארודי המקורי לסרט ביוגרפי על ווירד אל באתר "פאני אור דיי" ב-2010. ארון פול מ"שובר שורות" גילם את ינקוביק בסרטון המקורי, ועכשיו, יותר מעשור לאחר מכן, הבדיחה הזאת הולכת להימתח לסרט באורך מלא בכיכובו של הארי פוטר בעצמו. האם זה יעבוד? ובכן, זה לפחות לא יכשל כמו "תחנת שידור לקריינים מתחילים". ומה שבטוח זה שאותו מסר שלו שכל כך הלהיב את להקת DEVO – "תעזו להיות מטופשים" – הוא בדיוק מה שכולנו צריכים, כרגע ותמיד.

• מוזיקה
• ❤ תרבות
• קולנוע
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 919 // בחירות 2022
• ווירד אל