אם לא ראיתם עד היום את מופע הוידויים האינטסיבי של ג'ייסון דנינו הולט, "לא מכניסה את זה הביתה", ממש חבל לנו בשבילכם. אבל הנה הזדמנות מופלאה: בשבוע הבא (חמישי, 16.1) תארח להקת בת שבע את הפרויקט במשכנה בסוזן דלל לסשן וידויים חושפני שיימשך 24 שעות ברציפות עד ליום שישי בערב, בהשתתפות עשרות שחקנים ויוצרים מתחומי המחול, התיאטרון והפרינג'.

>> היופי בעיניי המתבוננת: 23 תערוכות חדשות לשדרוג הסופ"ש
>> קסם שחור: הפסטיבל היחיד בארץ לקולנוע אפריקאי חוזר לסינמטק

אירועי "בת שבע מארחת" הם פלטפורמה בניהולה האמנותי של ליאור אביצור, במסגרתם מגייסת להקת בת שבע את הפופולריות שלה בציבור הרחב כדי לתת במה להצגת יצירות עצמאיות בתחום אמנויות הבמה בכלל, ובאמנות המחול בפרט. בעשור האחרון התארחו ב"בת שבע מארחת" טובי היוצרים במחול ובפרינג', אבל פרויקט כזה עוד לא ראו באולמות של סוזן דלל.

"לא מכניסה את זה הביתה" הוא מופע שמתחיל בשאלה "וידוי: מהו הדבר שאני מפחד שיחשבו עלי אם אומר אותו בקול רם, כאן ועכשיו?", ומתפתח ממנה למופע פרפורמטיבי ייחודי שבו מותר לדבר אך ורק בוידויים: ללא תגובות, ללא שאלות, ללא שיחות או שיפוט. רצף מאולתר של טקסטים אוטוביוגרפיים הנובע ממעמקי הבושה, הפחד והאשמה. במרכז האירוע פרפורמרים לבושים חגיגית, יושבים סביב שולחן ומתוודים. הקהל מוזמן להיכנס, לצאת ולחזור לפי רצונו, ואף להתוודות בעצמו אם ירצה (והוא כמעט תמיד רוצה).

מאז היווצרותו לפני קצת יותר מעשור, הוצג המופע מאות פעמים בארץ ובעולם – בגלריות, מוזיאונים, פסטיבלים, מועדוני לילה, ספריות עירוניות, בתי כנסת ואפילו במקומות בלתי צפויים כמו עיריות ובתים פרטיים, ובערים כמו פריז, ברלין, מינכן, ניו יורק, וושינגטון ועוד. אורכו של המופע משתנה בהתאם להקשר ולמקום: החל מגרסאות קצרות של שעתיים, דרך מופעים בני חמש או שבע שעות, ועד לגרסה המיוחדת והחגיגית ביותר, מרתון של 24 שעות רצופות, שזה בדיוק מה שתקבלו בשבוע הבא.

סביב השולחן יופיעו בין היתר חנה וזאנה, קורין קיציס, עדן אוליאל, אורית ממרוד, נועם אימבר, נועה קדר, שלו גלבר, יובל גטרויר, אליעזר שדיאל, שחר נץ, מיכל שר, עדי ניצן, מעין אבן, איריס לנה, יוסי ירום, דני נוימן, נעה לוי, אחינעם גלבפיש, אמיר אליאסף, ג'ייסון דנינו הולט ועוד יוצרות.ים מתחום המחול ששמם טרם פורסם, ואולי גם אתם. הקהל יוכל לבחור בין כרטיס ל-24 שעות שמאפשר כניסה ויציאה לאורך כל המופע, ובין כרטיס לשעתיים בכולל אפשרות להישאר באולם על בסיס מקום פנוי. התחזית שלנו: לא יהיה מקום פנוי.
>> בת שבע מארחת: "לא מכניסה את זה הביתה", חמישי 16.1 19:00 עד שישי 17.1 19:00, מרכז סוזן דלל (אולם ורדה).כרטיסים יש עדיין כאן

• ❤ תרבות
• בת שבע
• ג'ייסון דנינו הולט
• פרינג'
• וידויים

• Facebook
• Twitter
• Email

רק שבוע מאז שנפתחה, וקבוצת "כל התשובות נכונות" מתפשטת בפייסבוק כמו אש בשדה קוצים. הרעיון שעומד מאחוריה פשוט: המשתתפים שואלים שאלות מעניינות ומקבלים תשובות מעניינות. זו לא קבוצה להרחבת הידע וגם לא קבוצה להתייעצויות. מה זה בדיוק?

דור צח, 30, עורך מדור ההייטק של "גלובס" ואושיית רשת מתל אביב, הקים את הקבוצה ביום שבת שעבר: "קיבלתי את ההשראה מ-AskReddit, שזו קבוצה בתוך Reddit, מערכת פורמים כלל עולמית מאוד מצליחה. זה מקום שבו מישהו שואל שאלה פתוחה ומקבלים הרבה מאוד תשובות משאר הגולשים. מקבלים נקודות מבט מפתיעות ותשובות מעניינות. יש שם הרבה מאוד חמימות, אין כמעט התנצחויות או תחזוק פרסונה כמו שיש במקומות כמו אינסטגרם".

"עשיתי כמה ניסיונות בפייסבוק הפרטי שלי ואז אמרתי: אוקיי, אולי אפתח משהו קטן כזה, בטח יבואו כמה חברים, זה יהיה מצומצם וכיף ויחזיק שבוע. פתחתי את זה במוצ"ש שעבר, הזמנתי כמה מאות אנשים וזו הייתה הצלחה כמעט מיידית. בתוך כמה שעות הקבוצה הוצפה בשאלות ואצל כל מי שהצטרף אליה, היא השתלטה לו על הפיד כמו וירוס. היינו 600 חברים בסוף השבוע שעבר ועכשיו אנחנו 2,100. זו הצפת תוכן שלא ראיתי כמוה המון זמן. אני מסתכל על זה מהצד ואומר: "אוקיי, כנראה שנגעתי פה במשהו שהיה חסר לא רק לי".

"כשהצטרפתי לקבוצה לא היו בה יותר מ-150 אנשים", מספר נוי סער, 27, "אני חושב שהיא צמחה בקצב מהיר כל כך כי היא מעניינת. השאלות של אנשים מעניינות, לחשוב על השאלות האלה בנוגע לעצמי זה מעניין, ומעניין לראות את השוני ביני לבין אחרים דרכה. הייתי מתאר את הקבוצה כקבוצת תמיכה ממש פתוחה, כנה וגדולה".

על אף שלא מדובר בפלטפורמה אנונימית, עושה רושם שחברי הקבוצה מוכנים לחשוף מחשבות וחוויות אישיות. ביקי פלומה סטולרו, 28, נזכרת בחוויה מרגשת שעברה בעקבות שאלה שעלתה בקבוצה: "היה שרשור שבו נשאל 'מה הדבר הכי חמוד שאדם אחר עשה בשבילך?'. אני זוכרת את עצמי יושבת ובוכה מול התשובות, ואת התובנה העצובה שאף בן זוג לא עשה עבורי דברים נחמדים כאלו".

האם לא מדובר בעוד קבוצת וידויים, רק בלי האנונימיות?

נוי:"אני חושב שזו גרסה עדיפה בהרבה עלקבוצות קונפשנס. אלה היו עמודים שאחרי זמן קצר מאוד הפכו לפלטפורמה די בריונית, עם המון טרולים, שדווקא הדברים החשובים בהן נעלמו מהר מאוד. זה משהו יותר פתוח ויותר חם מקבוצות קונפשנס".

ביקי:"אולי, אבל זה מרגיש פחות אלים ודרמטי ויותר חברי ומצחיק".

דור:"קבוצות קונפשנס התרבו בצורה מטורפת בשנה האחרונה ואני חושב שהן מנסות לענות על אותו צורך. המגבלה בהן היא שאתה לא יודע מי כותב ואתה לא יודע אם זה אמיתי או לא. המגבלה הנוספת היא, שאין באמת דיאלוג, זה כמו לוחות המודעות של פעם: 'היי ראיתי אותך ברכבת עם שיער חום וגיטרה, היית מאוד חתיך, תתקשר אליי'.
מה שנחמד בקבוצה הזו היא שזה לא חייב להיות וידויים. זה לא חייב להיות משהו שהסתרת ועכשיו אתה חושף אותו לאוויר העולם. העברתי פעם לילה מאוד מצחיק בחיי כשאנשים שאלו: 'מה סרטון היוטיוב המצחיק ביותר שראיתם?' והתחילו להתכתב על זה. מישהי עכשיו פתחה שירשור שבו שאלה: 'מה השירים שאתם שומעים עכשיו בספוטיפיי' ויצירה פלייליסט פתוח של ספוטיפיי, שכל אחד בקבוצה יכול להוסיף לו משהו. זה יכול ללכת לכיוונים הרבה יותר רחבים מהקונפשנס, ולכן בעיניי יש יותר אפשרויות.

כשפתחתי את הקבוצה אמרו לי: 'מה, אתה תעשה את זה בלי אנונימיות?', אמרתי: 'תראו אותי'. האם כיום הטוקבקים בפייסבוק יפים ומנומסים רק כי אנשים כותבים בשם שלהם? לא. אני חושב שהגורם של האנונימיות הוא פחות דרמטי ממה שנהוג לחשוב עליו. כשנותנים לאנשים את הפורמט לעשות דברים מסוימים, אז הם מתאימים את עצמם לפורמט".

ובכל זאת, הקבוצה סגורה

דור:"אנשים כן מעדיפים להרגיש שהם בקהילה סגורה, שדברים ממנה לא יוצאים החוצה, גם אם הקהילה הזו מאוד רחבה. מי שמצטרף לקבוצה מראש מקבל את הכללים העקרוניים והלא-בהכרח כתובים שלה. כמובן שיש מקרים שחורגים מזה, אבל זה הרבה יותר מצומצם ממה שציפיתי וממה שאני מכיר בשאר האינטרנט. הרמה שבה אני צריך להתערב בקבוצה היא מינימלית.
אני מקבל תגובות פסיכיות. יומיים אחרי שפתחתי את הקבוצה, הגיעו אליי אחת לשעה אנשים מהמשרד לידי ואמרו לי: 'תקשיב, הרסת לי את החיים'. אני מקבל תגובות על כמה שזה היה חסר וכמה אנשים נהנים להיות שם ונהנים להשתתף בדיונים ומופתעים מרמות העומק שמגיעים אליהן. זו חגיגה נורא גדולה שלא ציפיתי להיות חלק ממנה, בטח שלא לארח אותה".

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• דור צח
• וידויים
• שאלות
• קבוצה
• פייסבוק

• Facebook
• Twitter
• Email

האמת, זה התחיל כבר להיות די מביך. ישבנו במעגל וקראנו בקול רם וידויים של אנשים אחרים. עשרות וידויים הודפסו על גיליונות לבנים ואנחנו, שחקנים לרגע וזרים זה לזה, היינו צריכים לקרוא. עדיף ברגש, כמובן. הווידויים התפרשו על טווח רחב של נושאים: גבר נשוי לאישה גילה שהוא נמשך לגברים, חרדי שגולש באתרים לא חסידיים, פלסטיני תושב ירושלים שמתוודה שהוא חי בפועל בשטח C וחרד מהאפשרות שתישלל ממנו הזכות ללכת לעיר העתיקה לראות את כיפת הזהב מדי יום.

היו וידויים קטנים יותר, על דברים שקורים בתוך המשפחה – אישה שאוהבת עוד גברים בצד בעלה, אח שמכה את אחותו הקטנה וגם סודות בענייני אוכל, דימוי גוף והפרעות אכילה וכמובן איך הוא/ היא אוהבים את הסקס שלהם. וכך, וידוי אחרי וידוי ואף אחד לא יודע מה הטקסט שיפול לידיו. אחד נע בחוסר שקט, אחרת מבקשת שידלגו עליה בהקראה, ויש גם מי שמתלונן על כך שהוא מקבל תמיד וידויים נורא קצרים. אז מה יש בווידויים של אנשים אחרים שכל כך נוגע בנו? את השאלה הזאת ועוד כמה ביקשו לבדוק דפנה קרון, מיכל ואעקנין ועופר עין גל שהגו את טקס הפרפורמנס (קצת מורכב לקרוא לזה מופע) "התוודות והיטהרות בכרטיס אחד", שיועלה במסגרת פסטיבל מקודשת שייפתח בראשית החודש הבא.

אף אחד מהם לא ממש יודע איך יתגלגל האירוע/ טקס הזה – הוא הרי תלוי במי ישתתף בו ואת
זה אי אפשר יהיה לדעת עד רגע הכינוס. מה שאפשר לתכנן זה את המהלך: 80 אנשים ישובים סביב עשרה שולחנות שעוצבו במיוחד לאירוע, שיורכב מארבע מערכות שבמהלכן הם יקראו עוד ועוד מהחומר הווידויי הזה, שמוטמע כל כך טוב בפרקטיקה דתית, בפרקטיקה של הפסיכולוגיה וסתם בפרקטיקה של החיים. בין לבין תיערך הפסקת אוכל סמלית שתתווסף ליין, שיזרום פנימה (וכולם הרי יודעים מה קורה כשנכנס יין) בלי הפסקה.

בפעם הראשונה תחולק חתיכת לחם (חלק מחלה ענקית שלכבודה נוצרה תבנית אפייה מיוחדת), בהמשך יוגש "משהו צונן", כהגדרת קרון, ובסוף יקבלו המשתתפים ממתק, "כדי לגמור את זה במשהו מתוק בפה". "התוודות והיטהרות בכרטיס אחד" יהיה אירוע חושני מאוד, שיציע למשתתפים לבדוק משהו אינטימי על עצמם מתוך ריחוק מובנה – גם מכותב הווידוי וגם משאר המשתתפים. אפשר לתאר אותו כמין פגישה לא מתוכננת ובלתי צפויה שיש בה הרבה אקראיות וחוסר ודאות, תגובות מפתיעות והתערבויות של משתתפים שיכולות להטות דברים או לחדד אותם (וכאמור, גם הרבה יין). אחרי כל אלו, ממש בסוף הלילה, כולם יוזמנו לטבול יחדיו בבריכה של ימק"א. כמה ירושלמי. בכלל, כל הפסטיבל הזה הוא ירושלמי ושואב מתושביה ומציע מטבע הדברים, מורכבות וריבוי קולות.

בצד הבחירה במופעים ואירועים מעניינים במיוחד בולטת בפסטיבל הזה הבחירה המצוינת באתרים שבהם הם מתחוללים. מבנים מקומיים בארכיטקטורה נהדרת גדושת היסטוריה לא יהודית בהכרח, ולצדם כאלה שסמויים מן העין התיירותית ומאפשרים לבאים לקחת נשימה של ארומה אחרת. וכן, בספטמבר בהרי ירושלים ממש קר.

"אולי לקראת סוף המפגש אנשים יוכלו גם להתוודות על דברים שלהם", משערת קרון, "אבל זאת לא המטרה העיקרית. מה שהכי חשוב הוא המפגש שמתקיים בין האנשים שלא מכירים. במהלך הערב אני מניחה שיקרו דברים, שתיווצר הזדמנות לראות את היושב לצדך באופן קצת אחר. ייתכן גם שמשתתף או משתתפת יזדהו עם וידוי מסוים וזה יציף חוויה. רצינו לבדוק אם חוויה כזאת מייצרת אינטימיות, אם ייווצרו קשרים חדשים בין אנשים. כולנו הרי רוצים תקשורת".

וירושלים היא מקור מצוין לווידויים מגוונים.

"כך בעצם התחיל הכל. הפסטיבל הזה הרי שואב מירושלים, שחוץ משאר העניינים בחדשות, יש בה קודם כל קהילות של אנשים ששונים זה מזה כמעט בכל דבר ועניין. המשותף להם היא העיר הזאת, שהיא לפעמים קשה אבל היא כן כר מצוין לעשייה אמנותית. החומרים המקומיים שלה כל כך חזקים ומלאי סמליות, כך שאפשר
להיכנס פנימה ולמצוא כל פעם עוד ועוד קולות".

מה היית רוצה שיקרה בערב כזה?

"המון דברים אפשריים במהלך של אדם שנכנס באופן אקראי לנעליו של אדם זר. הוא יכול להפוך מעד לשותף, להזדהות עם משהו מהדברים. זה גם יכול להצחיק, להפתיע ו/או להטריד. כל תגובה כזאת אפשרית ורצויה. אפשר שמישהו יחוש הקלה על כך שהווידוי שהוא קורא הוא על מישהו אחר וגם אפשר שיהיה כאב על עניין שהושתק. מקווה שתיווצר קרבה, ואפילו לרגע. ונבקש גם מאנשים לכתוב וידויים שאותם לא יקרא אף אחד"

"וידויים: התוודות והיטהרות בכרטיס אחד" (במסגרת פסטיבל מקודשת), ימק"א, המלך דוד 26 ירושלים, 11.9־18.9 20:00 (פרט ל־ 17.9 , 21:00)

לאתר של פסטיבל מקודשת

• הצגה
• מופע
• וידויים
• במה
• ירושלים
• תרבות
• עונת התרבות בירושלים