מחזמר ההיפ הופ הבלשי שהפך לקאלט עם יותר מ-600 הצגות בעשור האחרון עומד להפוך לסרט. חברי "העיר הזאת" רוצים להזמין אתכם להשתתף בהפקתו, ולכן היו מוכנים לשבת לריאיון (אחד מול השני) ולענות על כל השאלות הקשות (ששאלו בעצמם)
מה הדבר שהכי מסקרן אותך במעבר של העיר הזאת מהצגה לסרט?
עמית:"האתגר הגדול הוא לעצב את העיר. זה בעצם הדבר העיקרי שהמדיום הקולנעי מציע שאין כבר בהצגה. אני יכול להראות את העיר עצמה. על זה אני עובד בימים האלה. יש לי משהו די ברור בדמיון אבל ברור לי שהרעיונות צריכים לפגוש את המציאות. המפגש הזה יכול להיות מתסכל אבל גם להוליד רעיונות שבכלל לא חשבתי עליהם. שם קורית היצירה".
ג'ימבו:"אני מאוד סקרן לשמוע את הפסקול. בהצגה ניגנו על הבמה בתופים מאולתרים, ביטבוקס, גיטרה וקלידים, ועם ארבעת הכלים האלה יצרנו את כל המוזיקה. עכשיו כשאיציק פצצתי (המפיק המוזיקלי של ההצגה והסרט העיר הזאת) עובר לאולפן, זה פותח אינספור אפשרויות ויהיה מאוד מעניין לשמוע את השירים בגרסה מופקת יותר. חוץ מזה בהצגה היינו קאסט של חמישה שחקנים, והתרגלתי לזה ששחקן אחד משחק כמה דמויות. אחד מהקסמים הגדולים בסרט הוא שכל דמות קיבלה פרצוף מדויק עם קול וגיל משלה, והעיר תתמלא במגוון של אנשים שמורכבים מראפרים וראפריות, ושחקנים ושחקניות שאני מאוד אוהב ומעריך".
זיכרון מההופעות עם ההצגה העיר הזאת בחו"ל?
עמית:"אני זוכר בעיקר שניים מסיבובי ההופעות שלנו בחו"ל. הראשון זה הסיבוב בצ'כיה שהיה גם הפעם הראשונה שנסענו לחול עם ההצגה והופענו איתה באנגלית. נראה לי שכולנו זוכרים את זה כשבוע מאוד כיפי בחיינו, מי שהזמינה אותנו להופיע ממש פינקה אותנו והרגשנו כמו כוכבים. השני זה פסטיבל אדינבורו שהיה בדיוק הפוך בהרגשה. חיכו לנו שם הפגנות אנטי ישראליות של בי.די.אס. בהתחלה חשבנו שזה יעבור ושזה לא ישנה, אחרי כמה ימים הבנו שהמפגינים לא יתנו לנו להופיע והם אשכרה הצליחו. הנהלת הפסטיבל נכנעה למפגינים וביטלו לנו את כל 30 ההצגות שהיו אמורות להיות לנו. זו היתה פעם ראשונה בהיסטוריה של הפסטיבל שהחרימו הצגה. זה היה שבר מאוד גדול וכמעט לא הופענו בחול מאז".
ג'ימבו:"אלה שתי ההופעות שגם אני תכננתי להתייחס אליהן, אז כנראה שהן שוות התייחסות בהרחבה. מנקודת המבט שלי הסיבוב בצ'כיה היה הכנה גרועה מאוד למה זה טור בחו"ל. טור בחו"ל עלול להיות במקרים רבים דבר מאוד מעייף כי אתה נמרח בין שדות תעופה, מגיע עייף להופעה ומוטס חזרה הביתה באותו לילה לפני שהספקת לראות את המקום שאליו הגעת. בצ'כיה היה לנו המון זמן חופשי, והצמידו לנו ואן עם מארחים שהראו לנו מקומות שלעולם לא היינו מגיעים אליהם כתיירים כי זה פשוט חורים קסומים שעל פניו אין שום סיבה להגיע אליהם. כל זה היה מלווה בהופעות מלאות, אוכל ושתיה כיד המלך, מסיבות ואקלים אירופאי מזמין. מהצד השני, הביטול שלנו בעקבות חרם של הבי.די.אס באדינבורו היה באמת טראומה גדולה, אחת מתחושות חוסר האונים הגדולות שהרגשתי בחיי. אני מאמין בלב שלם שכשהסרט יצא התרגום שלו לאנגלית יקבל הזדמנות שניה להגיע לקהל מעבר לים".
מה הדמות שהכי נהנית לשחק על במה?
עמית:"תחרות קשה אבל נראה לי שאני הכי אוהב את 'אפי' מתיכון מגשימים. הצלע השנייה בצמד מיקרו ואפי, שני תלמידים שנואשים לאבד את הבתולים עד סוף השנה".
ג'ימבו:"אני בלי ספק הכי נהנתי לשחק את ברנבי, מי שנקרא בפי הקהל 'העוזר של מנשה', דמות מהעיר הזאת עם גינונים עדינים של רוצח קר דם ועברית גבוהה להחריד".
![ג'ימבו בתפקיד ברנבי. מתוך "העיר הזאת". צילום: יח"צ](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2014/08/jimbo-H.jpg "ג'ימבו בתפקיד ברנבי. מתוך "העיר הזאת". צילום: יח"צ")
איזו שורה שלך אתה הכי נהנה לשחק או לשיר?
עמית:"'זה מסביר כמה דברים' שג'ו אומר לשרה בנט בסוף העיר הזאת".
ג'ימבו:"נכון להבוקר את 'יצאתי לצוד את הנאצים', הפזמון של השיר 'מאמי אני על זה'".
מילה או ביטוי באנגלית שעדיין אין לו חלופה בעברית והיית רוצה שתהיה?
עמית:"אין לי מילה ספציפית אבל אני אוהב שבאנגלית אפשר להפוך כל שם לפועל.
נגיד – Don’t Michael jackson me, או I'm gonna Zuckerberg this shit. החלופות שיש לזה בעברית יותר מסורבלות".
ג'ימבו:"המילה Priceless מיתרגמת 'לא יסולא בפז'. מדובר בביזבוז זמן יקר, להשתמש בשלוש מילים בשביל להגיד פרייסלס. אם למישהו יש חלופה עברית חדשה לזה, עבורי היא לא תסולא בפז".
שורת ראפ ישראלי אהובה?
עמית:"נפתחו לי בעבר תיקים
ולא חדש לי אזיקים
וזה שווה בשביל לראות אותם
רוקדים"
נימי
ג'ימבו:"סובבוני בשקלים
הלעיטוני בכזבים
ואני כשה תמים
עודני מאמין"
הדג נחש
מה הדבר הכי גדול שלקחת מהלימודים שלך?
עמית:"למדתי משחק בסטודיו ניסן נתיב בירושלים. קיבלתי המון כלים בלימודים שלי, היה לי מורים מעולים, אני יכול לדבר על זה שעות. אם להתמקד בדבר אחד אז נראה לי שהדבר הכי גדול שלקחתי זו רוח העשייה. כלומר למדתי שאני יכול לעשות בעצמי ולא חייב לחכות לאיזה במאי או מפיק ש"יקח" אותי. בסטודיו הפקתי כמה וכמה ערבי תלמידים, בהם גם השתתפתי, ביימתי קטעים ואפילו עיצבתי תאורה. אלו היו הצעדים הראשונים שלי בלייצר מסגרת עבור האמנות שאני רוצה להציג".
ג'ימבו:"אני למדתי תקשורת במכללת ספיר. כתבתי כמה וכמה שירים בהשראת דברים שלמדתי, ובעיקר נהייתי מאוד חשדן לגבי כל מה שמשודר בחדשות, שפעם גמעתי כמידע מהימן".
רגע קסום שהיה לך על במה?
עמית:"כשהייתי בשנה ב' בניסן נתיב, היה ערב של במה פתוחה שתלמידים מארגנים, שם ביצעתי לראשונה שיר ספוקן וורד. זה היה השיר שלי "ירושלים" שלימים גם קיבל עיבוד מוזיקלי ונכנס לאלבום חצי סוגריים. אף אחד בקהל לא הכיר ספוקן וורד, זה היה שונה מאוד משאר הקטעים בערב ובכל זאת זה עבד מאוד. זה היה רגע קדוש בשבילי. גם ההשראה שזה נתן לי וגם התגובות שקיבלתי הבהירו לי שאני רוצה להמשיך לעסוק בזה".
ג'ימבו:"בהצגה האחרונה של העיר הזאת כשג'ו (אתה) מוריד לג'ק (אני) סטירה, היה לנו רגע יפה של הבנה שזו הפעם האחרונה שזה קורה על הבמה אחרי מאות הצגות לאורך כמעט עשור. תמיד היה שם רגע יפה ואינטימי כשחטפתי את הסטירה הזו, אבל בפעם האחרונה ממש הזלתי דמעה וכל הברדק שכרוך בלהתרגש".
אם היית חייב לוותר על דבר אחד: עולם בלי אינטרנט או עולם בלי דת?
עמית:"אינטרנט. לא תזיק לי גמילה מאינטרנט בלי קשר".
ג'ימבו:"אני גם אשמח להיגמל מאינטרנט, רק בעולם בלי דת".
מוזיקה או ספורט?
עמית:"מוזיקה תוך כדי ספורט".
ג'ימבו:"ברמת היצירה ליצור מוזיקה מרגש אותי בהרבה מלעשות ספורט. אבל בדיון הרחב על מוזיקה וספורט כבידור, אני חושב שאין דבר יותר גדול מספורט. עבורי כקהל מעט מאוד שירים, אם בכלל, יכולים לייצר את האקסטזה שמייצר גול ניצחון בגמר בדקה 90, למשל. לזכות המוזיקה אפשר לומר שכשהיא מכה בך חזק אתה לא מרגיש שום כאב, אבל כשמנפצים לך בקבוק על הראש מחוץ לדרבי בבלומפילד כי לבשת צהוב או אדום זה מטופש מאוד ואתה מובהל למיון על שטויות".
השתתפת בשעשועון טריוויה. איך הרגשת בדיעבד? ממליץ?
עמית:"שנינו היינו באחד נגד מאה פעם, כל הקאסט של העיר הזאת, וזה היה די כיף, צחוקים. היינו חלק מהמאה אז זה די רוגיע. הייתי גם במרדף ומה שאני בעיקר זוכר מזה זה כמה זה מלחיץ. בדיעבד התבאסתי על דברים שאני יודע ולא עניתי עליהם. בסך הכל זו חויה מגניבה".
ג'ימבו:"דבר בשם עצמך לגבי הכיף שעשינו באחד נגד מאה. כשהיינו שם המתמודד האחד פנה אלי בתור גלגל הצלה, הוא רצה לשמוע איזו תשובה בחרתי ולמה. אני לא זוכר אפילו מה הייתה השאלה, אני כן זוכר שאמרתי לו שעניתי א' אבל שנדמה לי בעצם שהתשובה היא ב'. אחרי כל ההתייעצות הזאת אברי גלעד ממש המליץ לו לבחור בעוד גלגל הצלה כי התשובה הייתה ג' ויצאתי ממש טיפש. מצד שני מעולם אף אחד לא דיבר איתי על זה, כלומר לא ממש ראו את זה, כלומר אני ממש שורף את עצמי סתם בראיון הזה ויוצא אהבל לחינם".
מה אתה חושב על העיר רחובות?
עמית:"שמע, אחלה עיר, מדי פעם אני מופתע מחדש מהקשר והשייכות שאני מרגיש אליה. אפילו שבכלל גרתי בעקרון, ברחובות היו רב חוויות הנעורים. גרתי כבר בכמה ערים מאז וגם אליהן אני מרגיש חיבור, אבל יש יותר הרגשה של בית ברחובות, בעיקר בגלל האנשים. לפני כמה שנים הלכתי עם פצצתי לתיכון שבו למדנו שנינו, לדבר עם התלמידים. הופתעתי מכמה אני מרגיש קרוב אליהם, בערכים, בצורת מחשבה. אפילו שעברו שנים, היה בזה משהו מאוד מוכר. זה קטע".
ג'ימבו:"מסכים מאוד. אני כותב הרבה במוזיקה שלי על מקומות שגרתי בהם בשנים האחרונות, עוטף עזה ותל אביב, אבל המון פעמים בכלל יוצא לי להציג את עצמי כרחובותי. זה משונה כי אני לא גר שם הרבה מאוד שנים, וקשה לי גם להצביע על מה מייחד את הזהות הרחובותית, אבל מסתמן שיש כזאת".
לתמיכה בהדסטארט להפיכת "העיר הזאת" לסרט קולנוע
