ג'ימבו ג'יי עושה מוזיקה של חבר'ה גם כשהוא לבד. ריאיון

ג'ימבו ג'יי (עומר הברון), אחד מהאחראים ללהיט הבלתי סביר שהוא מחזמר הראפ הבלשי "העיר הזאת", עובד על אלבום חדש, עם ראפ בעברית הכי תקנית שתשמעו בז'אנר, אבל גם עם אנרגיות של סלנג חידתי, מהסוג שרק חברים טובים יודעים לייצר. ריאיון

הצבי ישראל. ג'ימבו ג'יי. צילום: אביתר רוזנברג
הצבי ישראל. ג'ימבו ג'יי. צילום: אביתר רוזנברג
10 באוגוסט 2016

לג'ימבו ג'יי (עומר הברון) יש בלינג. אני יודע, ראפר עם בלינג זה לא חדשות מרעישות, אבל בקצה שרשרת ארוכה מעט שג'ימבו החל ללבוש לאחרונה בהופעות תלוי לוגו גדול בצבע זהב – לא של ג'ימבו עצמו ולא של להקת האם שלו ויקטור ג'קסון (שאחראית גם על מופע הראפ־מחזמר־נואר "העיר הזאת", שרץ מאז 2012 והיה סולד אאוט רוב הזמן הזה), אלא של להקה אחרת, ותיקה בהרבה: אתניקס.

"הם סמל למשהו שהיה עדכני בזמן אמת. אני בתור ילד פשוט נדהמתי מהשירים המופלאים האלה. הם אנשים עם רקורד עצום של הצלחה והם עדיין צנועים. זה מייצג אצלי משהו שהוא הרבה עבודה קשה והתמדה. גם כשאתה נעלם אתה ממשיך לעבוד. זה קיים בכל סגנון מוזיקלי, גם בהיפ הופ. שמעתי מלא אלבומי ראפ שאף אחד לא יודע עליהם, ועוד מעט יהיו שוב מלא אלבומי ראפ שלא ידברו עליהם".

יש עליך עוד השפעות מאותו דור של מוזיקאים?
"יש הרבה השפעות מגוונות, דברים שגדלתי עליהם – טיפקס, פנטרה, מטאליקה והיפ הופ ישראלי. גם היום אני שומע דברים מגוונים – את בוא לבר ואת שני השירים של האחים צברי. נראה לי שיש קו מנחה בכל הדברים שאני עושה: אני נורא אוהב דברים של חבר'ה. האהבה שלי לשב"ק ס' היא גם למוזיקה, אבל היא גם לרעיון הזה של שבעה ילדים מתיכון ביבנה שעשו מה שבא להם וזה הצליח ואתה מרגיש את הכיף. אני עד היום לא יודע מה אומר חצי מהסלנג שלהם, אבל הם צועקים את זה ואני צועק את זה איתם. זה קורה גם עם בוא לבר. זה סלנג של חבר'ה. אותו הדבר עם בעצם קורה עם ויקטור ג'קסון – זה שלושה חבר'ה".

ההרכב ויקטור ג'קסון, הכולל את חברי הילדות ג'ימבו, פדרו גראס ואיציק פצצתי, כבר נחשב לקאלט של ממש. עוד בימים שבהם הופיעו בשם N.O.D וצברו לאט לאט את הקהל ועד הרגע שאליו הגיעו היום – להיט ההיפ־אופרה הבלשית "העיר הזאת", הופעות סולו מפוצצות ומקום של כבוד בקאדר ההיפ הופ הישראלי. לפני כשנה החל ג'ימבו לשחרר חומרי סולו, והם מתגבשים בימים אלו לאלבום בכורה שמומן בהאדסטארט וייצא בקרוב.

איך הופכים פרויקט סולו למוזיקת חבר'ה?
"בגלל זה הבאתי את להקת ספא (להקת הליווי של ג'ימבו – מ"ש). הם מרכיב חשוב. הבאתי שלושה אנשים שמנגנים ביחד מגיל 15, אז יש להם את הדאחקות שלהם ואני רק הייתי צריך להיכנס פנימה. לא היה צריך לבנות עולם חדש. העולם שלהם מאוד מורגש במוזיקה. לא כל כך חיפשתי אותם בגלל איך שהם מנגנים, אפילו שיצא שהם מנגנים טוב, פשוט ראיתי בסיסט שמנגן טוב ואמרתי לו 'תביא חברים'. הרבה פעמים חשוב לי יותר ביצירה זה אחורי הקלעים שלה. לדעת שזה נעשה בכיף".

היה לכם אתגר לא קטן. רוב השירים באלבום החלו כקטעי ספוקן וורד. איך הופכים את זה לשמיע?
"אני מנסה תמיד ליצור שירים שהייתי רוצה לשמוע, ואני חייב דברים קצרים. אני ילד פלאפון, בקטע עצוב. קצת נגמרה לי הסבלנות עם השנים ונורא בא לי שדברים יעניינו אותי מהר. אז כן בא לי שקודם כל בן אדם ייתפס ויעניין אותו מה הולך לקרות, ואחר כך הוא ירוויח את הערך המוסף של השיר. אני לא מקשיב לספוקן וורד כל כך, אני מקשיב לזה בקטע של השראה, בקטע מלומד, בקטע שבא לי להתעמק במשהו עכשיו. אבל אני נוסע בערך שעה ו־20 דקות כל יום לעבודה ואני לא ממש בן אדם שאוהב בפלייליסט שלו דברים סופר כבדים, מחוכמים, אוונגרדיים או תובעניים. אני מאז ומתמיד אוהב פופ. מצד שני אני נורא אוהב לגלות שהפופ שלי חכם בסוף".

ומה הקטע שלך עם השפה העברית? אתה אולי הראפר הכי דקדקן בעברית שאני מכיר.
"זה התחיל מהבית של אימא שהייתה מתקנת אותי בעברית, המשיך להתבגרות ומרד נעורים בשקל של לדבר לא נכון ולהתפכחות. שפה זה הון תרבותי. יש אנשים שיש להם אותו כפי שהאקדמיה לימדה, יש אנשים שיש להם ההון של הרחוב – כל השפות האלה נכונות. בשיר אחד יכול להיות שפה עאלק תקנית ובשיר אחר לא. אני בוחר את המילים על פי מה שמרגיש לי נכון. יש קטעים שדורשים את הפאתוס הזה. נגיד הקטע שעשיתי באלבום של נצ'י נצ'. הוא קטע מלא בפאתוס. אני אומר 'אל העיר שהֶעתיד'. מי אומר בחיים 'אל העיר שהֶעתיד'? אז כן, אני פדנטי על השפה כי זה מוציא את זה ספציפי".

עם כל הפוקוס בהכנות לאלבום החדש וההופעות הקרובות, דבר נוסף מעסיק את ג'ימבו. בימים אלה ממש עולה למספר מצומצם של הופעות הרצה ההצגה החדשה שלו ושל חבריו בוויקטור ג'קסון – "תיכון מגשימים". "זו הפקה אחרת לחלוטין מ'העיר הזאת'. יש פה עשרה שחקנים ולהקה חשמלית. גם ההשפעה אחרת. שם שאבנו מהעולם הבלשי האפל, ופה ההשפעה היא סרטי נעורים שכולנו זוכרים מהניינטיז וסרטי מכות סטייל 'קראטה קיד'".

עושים פעלולים על הבמה?
"פעלולי ראפ".

אחרי שיצרתם מחזה ראפ בז'אנר הנואר ועכשיו בז'אנר קומדיות הנעורים, מה הז'אנר הבא?
"גם פדרו וגם אני נורא אוהבים קומיקסים וגיבורי פעולה. קצת כמו נימי ומירו שמצאו את עמק השווה בעזרת קומיקס. יכול להיות שזה ייקח לנו עוד כמה שנים, כי יש לנו הרבה תוכניות, אבל זה לגמרי יכול להיות הדבר הבא. זה גם די מתבקש, גיבורי היפ הופ".

ג'ימבו ג'יי ולהקת ספח (הרכב אלטרנטיבי ללהקת ספא) יופיעו בלבונטין 7 תל אביב, חמישי (11.8) 20:00, 35־45 ש"ח