דנה טוכנר היא מנכ"ל רשת ההמבורגרים ברגר קינג, מתגוררת בתל אביב ומרגישה שהיא חלק בלתי נפרד מהעיר. "אני אוהבת את האנרגיה של העיר – את המפגש בין ים לעסקים, בין יצירתיות לפרקטיות, בין הישן לחדש. תל אביב יודעת להיות אינטנסיבית ותובענית, אבל גם חמה, יוזמת ומלאת הזדמנויות", היא אומרת. העבודה שלה מחברת אותה לאנשים, לעסקים ולרחובות עצמם במפגשים עם יזמים, בעלי מסעדות, מנהלים ועובדים, שדרכם היא רואה מקרוב איך העיר פועמת. "החיבור הזה לשטח, לאנשים ולדינמיקה העירונית הוא מה שנותן לי דרייב אמיתי להמשיך ליצור, לפתח ולהיות חלק מהעשייה כאן". תזכרו את זהבפעם הבאה שאתם מזמינים וופר.

>> מסעדה שהיא הצגה וספורט לפי רמת חמידות // העיר של תמר עמית יוסף
>> מדרגות מהפנטות וברים לבלות בהם כל החיים // העיר של עידו פטרושקה

1. סרף פארק (SRF Park TLV)

הבריחה המושלמת שלי מהיומיום למקום קסום מלא באנשים כישרוניים שגורמים לגלישה להיראות כמו אמנות של ממש. בימי שישי, כשמתאפשר, אני מגיעה לשם; בזמן שבעלי גולש, אני יושבת בבית הקפה, צופה מהצד ופשוט מתנתקת לרגע מקצב העיר המהיר. זה רגע של שקט הכרחי בתוך הלו"ז הצפוף.
לבני איתן 30 תל אביב

2. מרכז הספורט אס"א תל אביב

מרכז הספורט באוניברסיטת תל אביב מזמן רגעים שקרובים לליבי במיוחד. בתי אסתר בת ה-13 משחקת שם בליגת כדורמים וחברה באגודה כבר 7 שנים. האגודה מרכזת כ-400 שחקנים ושחקניות צעירים, ואני נהנית מאוד להגיע ולצפות במשחקים. רוח המשחק והאנרגיה בבריכה הם משהו שאי אפשר להסביר. ההתנתקות ממסכים וקניונים והחינוך למשמעת, ערכים, אחדות ושאיפה להצלחות – כל כך חשובה לדור הצעיר וזה פשוט אי של שפיות ספורטיבית.
חיים לבנון 64 תל אביב

3. זאפה מידטאון

אני מאוד אוהבת מוזיקה, ולצפות בהופעות חיות זה משהו שתמיד מרגש אותי. בזאפה אני במיוחד אוהבת את האינטימיות שהחלל מאפשר; הקרבה לאמן יוצרת חיבור שאינו קיים במקומות גדולים. ערב עם חברים, אוכל ושתייה הוא ערב שלם של הנאה ובילוי מושלם מבחינתי.
דרך מנחם בגין 144 תל אביב

4. הטיילת

המסורת המשפחתית שלנו. אנחנו יוצאים לטיול אופניים מהבית לאורך כל הטיילת – מתל ברוך ועד לנמל וחזרה. השילוב של הים, השקיעות, הרוח והזמן המשותף עם המשפחה הוא הדרך הכי טובה שלי לנקות את הראש בסופי שבוע.

5. שוק לוינסקי

המקום שבו אפשר למצוא את כל החנויות של פעם – חנויות הפיצוחים, הדגים המעושנים, חנויות הסידקית והמאפיות הקטנות. זה אזור שמזכיר לי ילדות ותמימות, ומאפשר לי רגע של התנתקות מהקדמה המהירה והטכנולוגיה שרצה "מהר מהר". יש שם קצב אחר, שבו הזמן כאילו עומד מלכת בין הריחות והטעמים.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אתרי הבנייה והחפירות הבלתי נגמרים של הרכבת הקלה. עם כל ההבנה שזה למען פיתוח חשוב לעיר בעתיד, אי אפשר להתעלם מהנזק המיידי בהווה. מעבר לרעש ולאבק, יש פגיעה כלכלית אנושה בעסקים. כשהגישה נחסמת והמרחב הציבורי הופך לאתר בנייה, זה מקשה מאוד על הלקוחות להגיע לעסקים באזורים אלו. הייתי רוצה לראות ניהול הדוק בהרבה של לוחות הזמנים, פיצוי והקלות לעסקים שנפגעים, ויותר התחשבות במי שמחזיקים את הכלכלה העירונית בזמן שהכל מסביב חפור.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעת סטנדאפ של שחר חסון. בתקופה כזו, היכולת שלו להפוך את הלחץ הישראלי לצחוק משחרר היא גאונות. האלתורים שלו עם הקהל מזכירים שגם כששום דבר לא הולך לפי התוכנית, תמיד אפשר למצוא בזה רגע של חסד מצחיק. זה ה"ריסטארט" המושלם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר “יש בי אהבה” נותן לי כוח במיוחד בתקופה הזו. יש בו משהו חשוף, כן ומחזק שמזכיר לי למה אנחנו כאן ומה באמת חשוב. לצד זה, פלייליסט של מוזיקה ישראלית ישנה וטובה מלווה אותי כמעט בכל ערב – זה השקט שלי אחרי יום עמוס במשרד ובסניפים. וברכה מרגשת שבני איתמר כתב לי ליום ההולדת מיד אחרי פרוץ המלחמה תלויה אצלי במשרד. היא מזכירה לי בכל יום שיש על מה לשמוח ושיש סיבות לאופטימיות – המשפחה שלי היא הכוח האמיתי שלי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לאגודת הספורט אס"א תל אביב, שמעניקה משמעות, עוגן ומשמעת לילדים שלנו כבר שנים, וגם לכל יוזמה שתומכת בעסקים קטנים מהצפון והדרום. החוסן הכלכלי שלהם הוא החוסן של כולנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מנהל פיתוח הרשת שלנו, עומר קרני, שסיים לאחרונה תקופת מילואים ארוכה ולכל הגברים והנשים שכמותו. אלה אנשים שממשיכים להוביל ולעבוד גם בתקופה של חוסר ודאות, בין לבין מילואים ועומס מתמשך, ולא מוותרים על האחריות שלהם. ולצידם, בני ובנות הזוג שמחזיקים את הבית ואת העורף, לפעמים במחיר אישי שלא תמיד רואים. אלה בעיניי הפנים היפות של תל אביב: מחויבות, אחריות וחוסן שקט גם בימים המורכבים ביותר.

מה יהיה?
יהיה מאתגר, אבל אנחנו ננצח את זה. כמי שמנהלת מערכת גדולה, אני יודעת שמשברים הם גם הזדמנות לדיוק ולצמיחה. אנחנו הישראלים יודעים להסתגל לכל מצב ולמצוא את האור גם בתוך החושך. אני בוחרת להאמין בעשייה שלנו וביכולת שלנו להשקיע בדור העתיד.

• העיר שלי
• ברגר קינג
• סרף פארק
• שוק לוינסקי
• טיילת תל אביב
• זאפה

הרבה דברים גדולים וטובים עשתה עיריית תל אביב-יפו בתחום התרבות בשנים האחרונות, מהקמת תאי התרבות לאמנים ברחבי העיר והקמת בתי התרבות של כיכר ביאליק, דרך ייזום והפקה של פסטיבלים גדולים ועד להלאמת תיאטרון הבימה, ויש עוד, אבל לפעמים צריך לעשות גם דברים קטנים וטובים. ואפשר להתחיל בזה כבר מחר. אז כמובן שיתחילו בזה כבר מחר.

>> קחו ביס גדול: 16 תערוכות חדשות שלא ישאירו אתכם רעבים בסופ"ש
>> אינטלקטקפה: תענוג לעשות עסקים עם תרבות בתל אביב. ולהפך

ובכן, החל ממחר (שבת 7.2) מזמינה העירייה את הציבור ליהנות מבילוי חורפי נעים, נגיש וחינמי על קו החוף, עם השקת סדרת אירועי התרבות החדשה "מעברחוב – מופעי רחוב בטיילת". הסדרה, ביוזמת המחלקה למופעים של העירייה, תצא לדרך ותתקיים בכל מוצאי שבת במהלך חודש פברואר (7.2, 14.2, 21.2, 28.2), בשעות 16:00–20:00, לאורך טיילת להט במספר מוקדים שונים.

במסגרת האירועים יופיעו אמני ואמניות רחוב תל אביביים, מוזיקאים צעירים בהרכבים אינטימיים המופעים יכללו מוזיקה מקורית לצד קאברים מוכרים, במטרה להנעים את ההליכה בטיילת בשעות השקיעה, להנגיש תרבות במרחב הציבורי ולתת במה ליוצרים בתחילת דרכם.

בשבת הקרובה, החל מ-16:00 כאמור, יופיעו בטיילת המוזיקאיםעידו שקד, זמר-יוצר, גיטריסט ומפיק מוזיקלי עם חומר מקורי בעברית ובאנגלית לצד קאברים מוכרים;רומן בלוב, בליווי להקה חדשה שהוקמה על ידי מוזיקאים עולים חדשים שנמלטו מהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה ובחרו לפתוח פרק חדש בישראל דרך המוזיקה; ואור שאול– The Boy and The Looper, מוזיקאי רחוב עם מופע לייב ייחודי המבוסס על שכבות סאונד, אפקטים וגרסאות מקוריות לשירים אהובים.

בעירייה מציינים כי הבילוי בטיילת משתלב עם מערך התחבורה המטרופוליני "נעים בסופ״ש", הפועל בהובלת עיריית תל אביב-יפו וכולל 17 קווים, כ־760 תחנות ו־13 רשויות, ומאפשר הגעה נוחה בין הערים ולמרכזי הבילוי בשעות ובימים שבהם התחבורה הציבורית הסדירה אינה פעילה. בין היתר מאפשר "נעים בסופ״ש“ הגעה חינמית לכל חופי תל אביב-יפו, לתושבי העיר ולתושבי הרשויות השותפות, באמצעות קווים העוברים לאורך הטיילת ולרצועת החוף המרכזית והצפונית. בחופי הרחצה תוכלו למצוא מחירונים מפוקחים במזנונים הכוללים מוצרים בסיסיים (קפה, ארטיק, פיתה עם חומוס ועוד) במחיר נמוך במיוחד. בילוי יותר זול ונעים מזה תמצאו רק במיטה שלכם.

• ❤ תרבות
• הבועה
• טיילת תל אביב
• עיריית תל אביב
• הופעות

>> מעין אור (אתם צריכים לעקוב) היא שחקנית, מאלתרת, מחזאית, תסריטאית ומשוררת, לא בהכרח לפי הסדר הזה, והחל ממוצ"ש שעבר היא גם אלופת הפואטרי סלאם של ישראל, אחרי שזכתה בסלאם הגדול מבית תיאטרון האינקובטור, והיא תייצג אותנו באליפות העולם שתתקיים השנה בפאריז. בקצה השני של המדור תמצאו את אחד משני השירים שהביאו לה את הגביע, לפני זה תוכלו לראות אותה בהצגה "פריקואל וסיקואל יורשים כת", שכבר דיברנו עליה איתכם השבוע, תתרכזו.

>> חוף מתל אביב של פעם וקפה מעולה על ספסל // העיר של יוסי ירום
>> קבב של נהגת משאית וחנות שהיא נכס תרבות // העיר של קורין אברהם
>> קפה חתרני רדיקלי וגינה קהילתית קסומה // העיר של ענת סרגוסטי

1. פהקפה

קראו לי קלישאה תל אביבית של לפטופיסטית שיושבת על אמריקנו אחד 4 שעות (אם יש לכם זמן להגיד את כל המשפט), אבל אני חייבת המולה פומבית כדי לכתוב, ולרוב יש לי משהו לכתוב. הפהקפה הוא הקפה השכונתי האהוב שלי, הוא מספק מקומות ישיבה סביב בר (לא מתאים לכולם), מה שמאפשר לי לראות אנשים באים והולכים ועדיין לשמור על מידה של ריחוק מההמון. חוץ מזה, ואולי הכי חשוב, כל העובדים שם נחמדים והקפה והמאפים טעימים.
כפר גלעדי 48 תל אביב

2. שוק בצלאל

השוק הכי טוב בעיניי. אפשר למצוא שם את הדברים הכי איזוטריים וחסרי הקשר, החל משמלת נשף מקטיפה ועד לטי שירט גדולה לרקוד איתה. הכי אני אוהבת לסייר בו לקראת פורים, לבחור בגד שלא הייתי לובשת בחיים (יש שם יציאות של נצנצים ומחשופים שלא דמיינתם בחיים שלכן), ולבנות סביבו תחפושת. האהובה עליי מהשנים האחרונות הייתה חולצה צהובה מלייקרה עם שרוולים מתרחבים, שהפכה לתחפושת של כרמן מירנדה לעניים.

3. הטיילת

וספציפית שביל האופניים מצ'רלס קלור ועד חוף הילטון. רצועה מופלאה לנשום בה אוויר ולראות אנשים רצים בביגוד מינימלי, עם החופש לעצור איפה שאת רוצה, לשים רגליים בחול, לשבת על סלעים בשקיעה או לראות אנשים משחקים כדורעף. למיטיבי ומיטיבות לכת: מתקני כושר לכל אורכה, שמושכים הרבה מאוד שרירים בשעות מסוימות. אפשר גם להשתמש בהם כדי לעשות ספורט.

4. פארק המסילה

היי, זאת שוב אני, הקלישאה התל אביבית! אין מה לומר, אני פשוט אוהבת את המקום הזה. נכון, יש שיגידו שזאת בושה לקרוא למסילת רכבת מחוקה עם קצת דשא בצדדים "פארק", אבל מדובר בציר שמחבר בין יפו ללב העיר בצורה אסתטית ומלאת אפשרויות. פשוט נפגשים באיזו נקודה שרוצים ואז מחליטים לאיזה מ-500 בתי הקפה או הברים ללכת, או יושבים על מעט הדשא שיש ומדמיינים שאנחנו לא צריכים יותר מזה בשביל פיקניק. מקום מושלם. ואולי אני פשוט אוהבת ללכת בקו ישר הרבה זמן.

5. צוותא

אי אפשר להיות שחקנית-שאינה-ברפרטוארי ולא לשים את צוותא בטופ 5. מדובר במקום אייקוני, היסטורי, נוסטלגי ובאופן אישי, כזה שמאפשר לי הכי הרבה יצירה. שם הבנתי שאני רוצה להיות שחקנית, שם נבחנתי לניסן נתיב, שם הועלה המחזה הראשון שכתבתי, ושם הופיע שלמה ארצי באיזשהו מופע אגדי שלא הייתי בו כי הוא קרה לפני שנולדתי אבל הבנתי שהיה וואו. מקום שמוכיח שפרינג' זה לא תמיד דבר רע. אם אתם חפצים בהמלצה ספציפית, חפשו "פורפליי" ברשתות – אנחנו מופיעים שם כל חודש.
אבן גבירול 30 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית.אוקיי, אני יודעת, ברור מאליו שכל האזור לא כל כך נעים וש"התחנה המרכזית" זה שם נרדף לזונות וסמים (למרות שיש רחובות אחרים ספציפיים יותר בתחום, ואני מדברת עליך, רחוב סלומון), אבל לא מזמן הייתי צריכה ממש להיכנס לתוך המתחם כדי לקחת אוטובוס לירושלים, ולא האמנתי שמדרגות נעות יכולות להפגין כל כך הרבה סטגנציה. נראה כאילו הן לא זזו עשורים, יש שם שכבות על שכבות של צואת יונים, יריקות של שיכורים ובוץ מסוליות של חיילים. לא יודעת, אם ויתרנו על המקום אולי כדאי להפסיק לקרוא לו "התחנה המרכזית".

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הקרנה של"הגלולה"בסינמטק. ווא ווא ווי ווה. ארכיון הסרטים הישראלי העביר את הסרט רסטורציה, חבר המליץ וממש במקרה עשיתי את הפעולה של אשכרה ללכת, ואיזה מזל. מצחיק, הזוי, יפהפה, נוסטלגי, חכם, וירטואוזי. הוואן ליינר שמכר לי את האירוע: "הפיצ'ר היחיד של דוד פרלוב פוגש את התסריט היחיד של ניסים אלוני". מומלץ לכל מי שאוהב קולנוע, מחזות של ניסים אלוני, או את תל אביב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ההצגה "פריקואל וסיקואל יורשים כת", שיש לי הזכות הגדולה להשתתף בה. מדובר במחזה חריף וקורע מצחוק שכתבו בן סגרסקי ויובל שטיינברג, שהשתתף בפסטיבל הקומדיה של האינקובטור ועכשיו רץ בתמונע, תחת "קבוצת עבודה" של יגאל זקס. הקאסט חלומי (מאשה שמוליאן, יוסי ירום ותמיר גינזבורג), ההומור מטומטם, והטיל מאיראן שנפל על חדר החזרות שלנו לא הצליח לפנצ'ר את מה שההצגה הזאת עושה לנשמה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
צער בעלי חיים. זאת פשוט הזדמנות להגיד ששלחתי בקשה להתנדב בסניף בהרצל כדי לשחק עם כלבים ואמרו לי שיחזרו אליי, אבל לא חזרו. צער בעלי חיים, דברו איתי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לרנקה – להקה תל אביבית חדשה שעושה פאנקי סינת' פופ. הם כולם בכלל עובדי הייטק לדעתי, אבל עושים מוזיקה מגניבה ונשמעים ממש טוב. יש להם כמה שירים בחוץ והאלבום, אני מקווה, בדרך.

5. מה יהיה?
טוב ורע וטוב ורע וטוב ורע וטוב ורע ואז נמות.

מעין עם י' אחת // מעין אור

"מעין עם י' אחת" אמא שלי קוראת לי, אתם יכולים לקרוא לי מעין. אבל לכתוב עם יוד אחת.
לא שזה כזה עניין, פשוט למה לא לבוא לקראת – הבן אדם – שאתם באים לקרוא לו
כלומר לכתוב
אבל הכל טוב
עוד אות, פחות אות
זאת רק אות
אותי זה לא אמור לשנות
וזה בסדר לטעות.
זה פשוט שיש טעויות שמצביעות על מהות, ויש אותיות שנוגעות בזהות, וזה לא שיש לי תלות באיות או בכמות, אבל בכנות – ככה לא נראית חברות.

סליחה
אני יודעת שזו טרחנות לשמה
כי שני השמות לא שונים בהיבט הלשוני
אבל מעין עם שני יודים היא פשוט לא אני
תראו, אני לא רוצה להיות היודנראט של היוד
אבל כששמי ניתן לי, הוא ניתן לי עם ייעוד
הוסללתי מלידה להיות ילדה שרודה במי שטועה בשמה
שלא יכולה לשחרר
מזה שהכתיב שלה חסר
היה יכול להיות לי שטיק אחר,
הייתי יכולה להיות איזו עלמה בעי"ן,
או מיה בלי אל"ף, ואז כולם היו קוראים לי מיה והיה משהו מהותי לשנות
אבל במקום, נתקעתי עם השם "מעין" שלאף אחד לא אכפת אם יש או אין בו עוד אות.

אגב, אתם יודעים מי עושה שמות בשמות, בצורה באמת אכזרית?
אקדמיה מסוימת ללשון עברית.
שלפני 9 שנים החליטה שכתיב חסר נועד רק לשמות מהתנ"ך, ושהשם שלי לא צריך את זה כל כך.
עם כל הכבוד לגברת אקדמיה, ש"רק ממליצה" איך כדאי לכתוב
כאילו היא לא יודעת שהיא המלכה שמכתיבה מה נחשב טוב
הגיע הזמן שמישהו יקרא לילד בשמו:
נכון שתפקידך הוא לקרוא לדברים בשמם (ואני לא זוכרת שהסכמתי לזה, אגב)
אבל את לא יכולה פשוט לקום בבוקר ולהחליט שצהריים כותבים עם ו"ו מעכשיו
ומה פתאום קופסא כבר לא נגמרת ב-אלף?
או תפישה כבר לא כותבים עם שין?
סליחה, לא שמתי לב, האם אנחנו בסין? כי את מדברת אליי סינית. עם כל המצחיקוליות שלך באינסטגרם את בטוחה שאת קומוניסטית עממית, אבל מאמי – את דיקטטורית.
הורדת מהשמיים חוקים כמו איזה רב,
מילים
ועכשיו כולנו צריכים להעמיד פנים שזה היה ככה כל השנים
ומעניין שדווקא את המילה "אקדמיה" החלטת שלא מעברתים. מוסד מושחת.
אגב, אתם יודעים איך מאייתים את המילה אקדמיה? נכון מאוד. עם יו"ד אחת.

אז אני פה כדי להזכיר שגם לאנשים כתובי חסר – יש זכויות.
אנחנו נפעל נגד האנטי שם-יות הזאת
אתם יודעים כמה עומד על קוצה של יוד?
היא הופכת כל דבר לחמוד, היא נותנת שייכות, היא מביאה עתיד
יוד הופכת זמן לזמין, חדר לחדיר, יחד ליחיד
בלעדיה, שירי מימון היא רק שיר ממון.
גלילים של נייר נעשים לגללים של ניר
שניה עם בייבי הופכת לשנה עם ביבי
"פריץ, איש עם רגישות לפיות" נהיה פתאום "פרץ אש עם רגשות לפות"
אתם מבינים איזו אות?
אז אני אגיד את זה שוב בתקווה שהפעם זה ינחת:
את השם שלי, מעין, כותבים עם יוד אחת.

• העיר שלי
• פואטרי סלאם
• POC קפה
• שוק בצלאל
• טיילת תל אביב
• פארק המסילה
• צוותא

>> לי מסיקה אוחנה היא שחקנית ומחזאית (כדאי שתעקבו), ובימים אלה היא מככבת על הבמות ב"דור הוואי", מופע שיצרה יחד עם השותף שלה גיל כהן לצד השחקנים עפר גרינברג, יעל פולמן ורעות אלוש בקפה תיאטרון הקאמרי וברחבי הארץ. בנוסף, ממש באותם ימים אלה, עולה המחזמר המבוסס על שיריו של עילי בוטנר, "ימים של קיץ"בתיאטרון סיקרא אשקלון, אותו כתבה יחד עם אור אילן כהן שגם משחקת בו לצידה. הספק נאה? היא רק התחילה.

>> פנינה קטנה בלוינסקי ואחלה בשר בשוק // העיר של מיכל אפשטיין חמו
>> תל אביב של פעם ותקווה להחלפת המשטר // העיר של יצחק בן-נר
>> היא בת 27 והיא זכתה באולימפיאדת הברמנים // העיר של קורי לויס

1. קפה גרונימן

בחורשת רידינג שבשכונה שלי, רמת אביב הירוקה. מקום עם אוירה מדהימה בכל שעות היום. אוכל הכי טעים. מקומות ישיבה בין העצים בתוך חורשה ירוקה. אין על זה.
רידינג 34 תל אביב (רמת אביב)

2. אולם קפה תיאטרון הקאמרי

אולם הבית של המופע שלי ״דור הוואי״ מזה 5 שנים. אולם ששמע הרבה צחוקים של הקהל שלנו והוגשמו בו הרבה חלומות.
שאול המלך 17 תל אביב (משכן אמנויות הבמה)

3. חוף תל ברוך צפון

כי תל אביב היא ים ואני של הים וזה החוף הכי טוב. במיוחד עם ילדים.

4. המספרה של אלירן הרוש והקליניקה של אפרת הרוש

אפרת היא דיאטנית שלימדה אותי מהו אורח חיים בריא ואלירן בעלה הוא הספר הכי טוב בארץ. כבר ממש נהינו משפחה וכולנו (המשפחה שלי) מסתפרים שם ומטופלים שם ואין כיף כמו לשתות שם קפה.
שלמה המלך 4 תל אביב

5. הטיילת

על הים בדיוק בחיבור בין תל אביב ליפו. יש שם איזה קסם שאי אפשר להסביר. זה תמיד יזכיר לי שכשרק עברנו לעיר נסענו שם בקורקינטים בלילות.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

בואו נדבר רגע על התנים שבאים מהירקון בלילה לשכונה שלנו ומוציאים את כל הזבל מהפחים ובבוקר אנחנו קמים למזבלה אחת גדולה. זהו סיימנו לדבר 🙂

השאלון:

איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "מיקי מציל" בתיאטרון הקאמרי. ההצגה הכי מבריקה שראיתי בזמן האחרון. יש בה את כל מה שתיאטרון צריך להכיל.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בימים אלו עולה בתיאטרון סיקרא אשקלון ההצגה "ימים של קיץ", הצגה מוזיקלית לנוער המושתתת על השירים הנפלאים של עילי בוטנר. המחזה מספר את סיפורם של בני נוער מהעיר, "חוצניקים", שמגיעים בחופשת הקיץ שלהם לשקם קיבוץ בדרום. הם נפגשים עם בני נוער מהקיבוץ וכל החבורה אמורה לצלוח את זה יחד, מה שבטח לא קורה בהתחלה. את המחזה כתבתי יחד עם אור אילן כהן ואנחנו גם משחקות בו. הכתיבה על הילדים שמתמודדים עם שאלת הזהות הישראלית בימים הקשים האלו וצולחים את כל האתגרים שאנחנו עוברים פה, נתנה לי כוח והרבה תקווה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כאשת מילואימניק גאה! (גולני- חטיבת כרמלי שליטה!!!) כל מה שאני יכולה להגיד מניסיוני האישי הוא שההתמודדות בבית, כל כך הרבה ימים לבד, היא לפעמים בלתי אפשרית. אז כל יד שאתם יכולים לתת לנשות המילואים זו ברכה שמחזקת לעוד סבב ועוד סבב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני הכי רוצה להרים להורים של גן מקהלה. שכל כך עוזרים לי כשבעלי יוצא למילואים. לפני שאני אפילו מספיקה לבקש. זה מחמם את הלב וזו קהילה אמיתית בעיניי.

מה יהיה?
טוב! אין ברירה אחרת! אסור לנו להפסיק להלחם על הטוב שיהיה בעתיד. אין ייאוש בעולם כלל.

• העיר שלי
• תיאטרון
• גרונימן
• טיילת תל אביב
• חוף תל ברוך
• תיאטרון הקאמרי
• מספרות
• תנים

>> דוד עדיקא (תעקבו) הוא צלם, יוצר, ראש המחלקה לצילום בבצלאל ומהאמנים הבולטים בתחום בישראל. במסגרת "נקודת עגינה", התערוכה המרכזית של "אוהבים אמנות. עושים אמנות" שתתקיים בחלקו הדרומי של נמל יפו כחלקממגה-אירוע האמנות השנתי של עיריית תל אביב-יפו(החל ממחר, 23.10 ולאורך הסופ"ש כולו), יציג עדיקא את עבודות החדשה, "יומן ריצה".

במשך כמעט עשור, יוצא בכל יום עדיקא לריצה מנמל יפו הסמוך לביתו, מאזור מעגן סירות הדייגים עד תל אביב. במהלך הריצה, שמשמשת כמרחב לעיבוד היומיום, הוא מביט במרחב הטיילת, בוחר רגעים ומתעד אותם במצלמת הטלפון. התיעוד היומיומי הצטבר לכדי יומן ריצה, שאותו ממשיך עדיקא לעדכן גם היום. עבור "אוהבים אמנות. עושים אמנות", נבחרו צילומים מתוך היומן והודפסו על גבי מגבות חוף שהוצבו על מתקני תלייה. רוצו.

1. הטיילת של תל אביב-יפו

רצועת החוף הזו שנמתחת מיפו בדרום ועד גבול הרצליה בצפון, היא המקום שבו העיר והים נושמים יחד. זהו קו מתמשך של אור, תנועה ורוח, מקום שעבורי, הצילום מתרחש בכל רגע ובכל מבט. אני נוהג לרוץ לאורך הטיילת בשעות היום, אבל בעיקר בסמוך לשקיעה. לאורך הריצה מתחלפים הנופים והפנים: דייגים, משפחות, הרצים והרצות, המתבוננים מול הים, המתאמנים ועוד טיפוסים רבים. כל מקטע מאופיין באנרגיה אחרת, באור אחר. הריצה בטיילת היא הדרך שלי להתאפס מול מחשבות שמתבהרות בזמן שקצב הרגליים מתחבר לנשימה. בין המים לכביש, בין הרוח לגוף אני מוצא כל פעם מחדש, סיבה לזוז, לראות ולהאמין.

2. קפה אדא חנינא

בגלל הקפה והמוזיקה והאנשים, הקרבה לשוק הפשפשים, לבית ולים. אני אוהב ללכת לשם לבד, לקבוע שם עם חברות וחברים, להיפגש עם קולגות לפגישות עבודה קלילות וגם סתם, בדרך לריצה – או מהריצה.
רבי חנינא 9 יפו

3. סטודיו ב' (Bet Ceramics)

הסטודיו לקרמיקה של בן שלום דוידי, קדר מחונן וצלם בחסד, הוא מקום מיוחד במינו וסטודיו שבו אפשר להתנסות בעבודה עם חימר, או ללמוד ברצינות ולהעמיק איך לעבוד על אובניים. מעבר ליופי של הכלים של בן ולאסתטיקה המובחנת שלהם, בן הצליח לבנות סביבו קהילה של אנשים טובים וחמודים שחולקים ערכים משותפים של כבוד, שוויון והדדיות.
בן עזאי 5 יפו

4. אתא

החנות של אתא ממוקמת באחת הפינות היפות בעיר, במפגש שבין רוטשילד וכיכר הבימה. החנות היא שילוב בין הבגדים היפים של אתא לבין החלל הנעים, עם חצר קטנה והרבה עציצים וצמחים שמקבלים את פני המבקרים כבר בכניסה. יש איכות בהרמוניה בין הבגדים, המיקום והעיצוב שהופך את המקום לייחודי. הוא משקף במידה רבה את התפיסה האסתטית וההוליסטית של יעל שנברגר, המעצבת של אתא ואת האהבה שלה לקרמיקה ישראלית, לאמנות מקומית, ולדברים יפים ולא מתאמצים.
כיכר הבימה 2 תל אביב (פינת רוטשילד)

5. לחם אביגיל

מאפיית בוטיק קטנה שכולה הלב והנשמה של אביגיל. הלחמים של אביגיל הם לחמים מבוססי מחמצת והם הכי טעימים בעולם, בימי שישי יש חלת בריוש וכדי לא לפספס אני שולח לאביגיל הודעת ווטסאפ בבוקר כדי להבטיח שתישאר לי אחת לשבת.
יהודה הימית 33 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

תחנת רכבת ההגנה / התחנה המרכזית. האזור כולו הוא ערבוב של רעש, כאוס, הזנחה וסירחון. אני נדהם כל פעם מחדש מהעובדה שלעיר יפה, חיה ועכשווית כמו תל-אביב יפו, יש תחנה מרכזית מוזנחת באופן לא סביר. האזור סביב תחנת ההגנה והתחנה המרכזית הוא אחד המקומות הבלתי נתפסים בעיר – סירחון, בלגן והזנחה מוחלטת של המרחב הציבורי, דווקא במקום שבו העיר מתחילה עבור אלפי אנשים בכל יום שמגיעים ברכבת או באוטובוסים. קשה להבין ולקבל איך זה המראה הראשון של תל אביב-יפו. אני מפנטז על היום שבו תחנת רכבת מרכזית בתל אביב-יפו תהיה כמו ביפן: נקייה, מדוייקת, יעילה ויפה, מקום שמזמין אותך להיכנס אל העיר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה"דמיון חומרי: עצב דלוק / אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון"נפתחה לפני מספר חודשים, והיא הפרק השלישי בתערוכת האוסף "דמיון חומרי" באוצרות דלית מתתיהו (אוצרי משנה: טל ברויטמן ועדי דהן). התערוכה עלתה לתצוגה בעיצומו של השבר העמוק ביותר שידעה החברה הישראלית. מלחמה, קיטוב חברתי ושסע עמוק. בתערוכה מוצגות עבודות שנוצרו כאן במשך יותר ממאה שנים, בינהן נוצרים הקשרים ומשמעויות חדשות וישנות (גילוי נאות: סדרת דיוקנאות של 4 מחברי הפנתרים השחורים שצילמתי מוצגת בתערוכה).

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בשנת 2023 לנה דל ריי הוציאה את השיר let the light in – ומאז, השיר הזה מתנגן אצלי בראש, באוטו, בבית, ובכל הזדמנות:
Ooh, let the light in
At your back door yelling ’cause I wanna come in
Ooh, turn your light on
Look at us, you and I, back at it again

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד!שהיא תנועה פוליטית יהודית-ערבית בישראל, סוציאליסטית, שדוגלת בשלום, שוויון, צדק חברתי ועצמאות לישראלים ופלסטינים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רעות ענברהיא פרשנית פוליטית עצמאית במיזם המחאה "יאללה תקווה", פעילה חברתית ואשת תקשורת, היא יפה וחכמה וחדה – והפעילות שלה ברשת חשובה וחיונית.

מה יהיה?
אני מקווה שבסוף יהיה טוב. אני מאמין שתקווה היא פעולה, לא רק wishfull thinking.

• העיר שלי
• צילום
• אוהבים אמנות עושים אמנות
• לחם אביגיל
• אדא חנינא
• טיילת תל אביב
• קרמיקה
• אתא
• מוזיאון תל אביב