>> איל חלפון הוא במאי ותסריטאי, חלק מדור הזהב של הקולנוע הישראלי בניינטיז ("קרקס פלשתינה"), ובימים אלה ממש עולה אל מסכי בתי הקולנוע סרטו החדש, "ברנינג מן", בכיכובו של שי אביבי, זוכה פרס הסרט הטוב ביותר ופרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל חיפה 2025.אתם רוצים לראות אותו.

>> לגור בגן עדן ולהתפלל תחת כיפת השמיים // העיר של ג'ודית מרגי
>> חומר קריאה למגירה וצמרמורת מדידג'רידו. העיר של רונן וודלינגר
>> אי ירוק בים האורבני והבר הטוב בתל אביב // העיר של דן יואל

1. חוד המחט

שלוחה היפסטרית/ ברלינאית/ פלורנטינית בצפון הישן. הקפה סביר, ויטרינת המאפים צנועה, אבל יש מבחר מלהיב של תקליטים ולעיתים גם ריח עשן מתקתק כמו בשנות השבעים. ובערב מכינים שם פיצות נפוליטניות משובחות בטוסטר אובן ביתי.
דיזנגוף 225 תל אביב

2. אצל אסנת

שריד מעידן הקרח, מהימים שבהם אכלו שניצל ופירה לארוחת צהריים, כשעוד לא היו "מסעדות שף", "תן ביס" ו"עסקיות משתלמות". ארבעה שולחנות מתקפלים, שלושה סירים עם תבשילים ביתיים, סלט ירקות, טחינה, כמה פרוסות לחם ותשלום רק במזומן.
אבן גבירול 160 תל אביב, בשעות הצהריים בלבד

3. ביסקלטה

חנות האופניים של שחר. מכונאי בחסד, אחד שלוקח כלי שנהג אוטובוס מעך במתכוון, ומחזיר אותו לשבילי העיר כמו חדש. מאז שעבודות הרכבת הקלה באבן גבירול הפכו את הגישה אליו לסבוכה ומעיקה, שחר מספק שירות תיקונים אל ומבית הלקוח. אוסף, מתקן, משפץ, מחזיר כעבור יום או יומיים.
אבן גבירול 173 תל אביב (טל' לבירורים: 0543104978).

4. אמורה מיו

יש כנראה איטלקיות טובות ממנה, בוודאי שיש מסעדות מתוחכמות ומעודכנות יותר, אבל אין מקום טעים ומלא שמחת חיים כמו זה של שלומי. בעל הבית, האיש שראוי לפרס יקיר העיר. אם לא למעלה מזה.
אבן גבירול 100 תל אביב

5. הטמבוריה של שייע

ברזים, ברגים, מברגים, נורות, דבק נגרים ודבק סנדלרים, מלכודת עכברים, תריס נגד מקקים ו/או נמלים, דיבלים, כפפות לטקס, ראש מתכוון למקלחת עם שלושה מצבים, דלי לספונג'ה, דבק חבלנים בשני גדלים, רתכת, כננת, וו גרירה ועוד. אינך יכול להיות אדם בוגר בלי קשר הדוק וישיר עם טמבוריה כלשהי. זו מגיעה עם בונוס של מנהל שנראה כדמות עצובה מסרטים ישנים וטובים של וודי אלן.
דיזנגוף 278 תל אביב

וגם: ג'ונו, בר יין

לא ממש ישבתי שם, אבל מאז שהילד שלי השתחרר משירות מילואים ארוך זה מרכז חייו. עובד שם, מבלה שם, מבין בסוגי יין וטעמי קפה וחס וחלילה שאבא או אימא שלו יכנסו לו לטריטוריה.
דה האס 1 תל אביב (כיכר מילאנו)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אוטותל ושות'. הייתי אמור להיות לקוח קלאסי של רכב שיתופי. בלי רכב פרטי, עם צורך מתמיד לנסוע לאן שהוא. אלא שהתעריף מוגזם, לא תמיד יש רכב פנוי ובפעם האחרונה שהזמנתי אחד הייתי תקוע בתוכו 50 דקות בגלל תקלה טכנית. יש בעיר תחבורה ציבורית טובה ויעילה. רכבים שיתופיים היו אמורים לתת לי פתרון לנסיעות לנתניה, גדרה וכפר סבא. הם לא, ואופציית קנית רכב פרטי שוב על הפרק.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
חמש אצבעות.מן הסתם יצא לכם לראות בחוף הים או בפארק חבורות נערים ונערות שרצים עם שקי חול על הגב, זוחלים על החול, מתאמנים בסחיבות פצוע. אני מריע להם, מוחא להם כף, מלא הערכה לנחישות לא רק לשרת בצבא אלא להיות שם הכי טובים. יש בעיר מסגרות שונות של כושר קרבי, זו של תנועת חמש אצבעות מעט שונה מאחרות: האימונים המפרכים אינם מטרה בפני עצמה, אלא כלי להעצמה אישית, פיתוח מנהיגות ובעיקר – אחראיות חברתית. עקרונות ייסוד בתנועה שבגבעת שמואל או כוכב יאיר כל ילד לוקח בה חלק,ואילו בתל אביב רק מעטים שמעו עליה. למשל, הבן שלי.

איזו יצירה נתנה לך לאחרונה כוח, תקווה או השראה?
הוסטל ז'בוטינסקי, סרט תיעודי. זה ממש מול הבניין שלנו, ההוסטל, וחוץ מזה שבשעות מסוימות של היום יש שם חניה לא ידעתי עליו דבר. אריק להב, חבר ועורך הסרט "ברניניג מן", שלח אלי קישור לגרסת עבודה של סרט תיעודי שביימהעדי יפה כהן. שעה של קסם אנושי, עמוס רגש ואהבת אדם. הגיבורים שמתויגים כ"בעלי תפקוד נמוך", מספקים לך, הצופה, כוח. טוענים את החיים במנות גדושות של אופטימיות. וגם יוצרת הסרט לא חסר לה, רגש וכשרון.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץלתרום או להתנדב בזמן הזה?
בעקרון, לכל מי שפונה אליך ומבקש עזרה. ואם מחפשים המלצות אז,המרחב של רון,שהוא מעין בית לווינשטיין לחיות שהוקם לזכרו של החייל רון שרמן שנחטף ונהרג ברצועת עזה. וגםמרכז אופיר למנהיגותשמוקם לזכרה של סמ"ר אופיר שושני שנרצחה בדירתה בכפר עזה. כנסו לרשת, חפשו את הקישור, פתחו ארנק, זה עושה טוב בלב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הרד בלוק של הפועל כדורסל. המהלך של ארגון האולטרס – נטישת הקבוצה בשם כל מיני טיעונים מתחסדים וטהרניים- היא מהמעשים הבזויים בספורט העירוני ובספורט בכלל. מי ששר בצהרים "אחריך בכול מקום" וכבר בערב מדיר רגליו ממשחק דרבי כי ההיכל/ בעל הבית/הדי.אן.איי/ אינם לטעמו, הוא מי שמשוכנע שחשיבותו גדולה מזו של הקבוצה. יותר מזה, הוא בטוח שהוא הקבוצה. שהמשחקים הם רק תפאורה, עילה להצגה שלו ושל חבריו. כשזה מגיע אחרי שנים של תבוסות, ניהול בעייתי, ומגרש צר מידות, הגישה הזו גרועה במיוחד. היא מתנשאת ואנטי דמוקרטית. הרד בלוק קוראים תיגר על המחרימים. הם אמנם מעטים מדי ולא מאורגנים דיים, אבל הם תקווה לעתיד טוב יותר. וממש לא אכפת לי מי תומך בהם, גם אם זה עופר ינאי.

מה יהיה?
אותו דבר, פחות או יותר: נתבאס בבחירות (כי מסתבר שלא כולם חושבים בדיוק כמונו); נתלבט אם לנסוע ליוון או ליפן או גם וגם; נחכה חצי שעה עד שיתפנה שולחן בקפה אוריג'ם או כל בית קפה אחר בעיר; נגיד שנורא יקר פה ונזמין עוד נשלם כמעט 40 שקלים על קפה ופרוסת עוגה; הילדים (חלקם לפחות) יעשו המון ימי מילואים; נחפש (ולא נמצא) משהו טוב לראות בנטפליקס; נשחה בים בחורף; ננצח עוד דרבי; נפסיד עוד אליפות; נברר אופציה לנדל"ן מניב במדינה או עיר שעד אתמול לא שמענו עליה; נתעצבן, נגיד שהגיע לנו עד כאן, ניקח משהו כדי להירגע. אולי גם כדי להירדם. ונתפלל שנהיה בריאים.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• חוד המחט
• אבן גבירול
• אמורה מיו
• אופניים
• טמבורייה
• ג'ונו
• אוטותל

>> שחר מולכו היא אוצרת האמנות העכשווית במוזיאון תל אביב. היא התמחתה במוזיאונים המובילים בעולם, עבדה כאוצרת משנה בתערוכות המדוברות של לואיז בורז'ואה, יאיוי קוסאמה וג׳ף קונס, ולאחרונה אצרה את תערוכתם של איליה ואמיליה קבקוב. בשנה החולפת אצרה את מולכו את המיצב המהפנט "אשד" שיצר אמן התאורה מוחמד (מוחי) אבו־סאלמה. בימים אלו נפתחה לקהל בביתן איל עופר (בחינם! ועד 23:00 בלילה באמצע השבוע) התערוכה שאצרה,"ועדיין – מבט על אמנות עכשווית 1985-2025", המתמקדת באיכות האנושית, על פגיעותה ועמידותה, ומשקפת חיפוש אחר שיווי משקל בתקופה של טלטלה ועמידה על הקצה. בואו לנשום.

>> תרבות עברית בסטייל ומסעדה עם קארמה // העיר של תמר מרקוביץ'
>> געגועים לארבע פינות רחוב וחומוס אבוד אחד // העיר של אמיר צורף

1. שה שנטל

את שנטל אני מכירה מגיל 3, כאמא של אחד מחבריי הטובים ביותר ולכן באופן טבעי בקפה שלה אני מרגישה הכי בבית. המקום הקטן והמתוק הזה במקווה ישראל הוא התגלמות כל מה שטוב ומנחם – מקום משפחתי וחם (בו עובדים גם כל בני המשפחה) שמחזיק בסטנדרט פריזאי עם קפה מושלם ומאפים חלומיים. קפה + חיבוק + עצה, זה התמהיל.
מקווה ישראל 3

2. האחים קוואז בע"מ

טמבוריה שהיא עולם ומלואו בדרך בגין. מקום שתמיד אפשר למצוא בו פתרונות, החל מדברים פשוטים הביתה ועד לרעיונות מופרכים. אני מוצאת את עצמי מגיעה לחנות של שאול בתור ילדה במגמת אמנות ועד היום כאוצרת במוזיאון, ומוצאת תשובה פרקטית לכל עניין. בעידן שהצ'אט הוא הסמכות, מנחמים אותי מקומות כאלה שנסמכים על ניסיון.
דרך בגין 27

3. כיכר רבין

אני לא יכולה לחשוב על העיר שלי בלי כיכר רבין וכל מה שהיא מייצגת עבורי בתור תל אביבית שגדלה בעיר, דרך הפגנות שלום עכשיו, רצח רבין ונוער הנרות שהיו חלק מהתבגרותי ועד לימי עצמאות ועצרות זיכרון למיניהן. היעדרותה של הכיכר מהמרחב הציבורי בשנתיים האחרונות, שהיו מלוות בהתעוררות פוליטית אזרחית רחבה, הפכה מוקדים אחרים כמו קפלן, רחבת הבימה ורחבת המוזיאון (כיכר החטופים והנעדרים) לתחליפים. קשה לי לנתק את היעדרות הכיכר הטעונה הזו ואת שינוי פני העיר, מהעת הנוכחית והפוליטיקה האיומה המקיפה אותנו.

4. שאפה

המקום האולטימטיבי לכל עת, קפה, דרינק, דייט, בראנץ' משפחתי או אירוע. שירי ושירה, הנשים המיוחדות שמניעות את האווירה ואת האופי המיוחד של המקום, הן דוגמה עבורי לאנושיות, אקטיביזם, סולידריות וכמובן – טעם משובח. הכרתי אותן עוד מימי המספרה הקטנה בה היו מגישות תה וחלבה, ולאורך השנים ההתרחבות שלהן לכל המדרחוב והפיכת השאפה למושג מבוקש. הימים הסוערים והטעונים שעוברים על יפו בשנים האחרונות, ובעיקר מתחילת המלחמה, הביאו אותן לקשיים רציניים. ההומניות המדבקת של שירי ושירה ושל כל צוות השאפה היא דבר שאסור שייעלם מהנוף.
נחמן 2

5. ביתן איל עופר

הביתן הוא פנינה בלב העיר, אחד הבניינים היפים ביותר הממוקם בצומת מרכזית של רחובות דיזנגוף, תרס"ט ושדרות ח"ן. הביתן מביט לגן יעקב היפהפה ומהווה מקום מפלט של שקט ויופי כמעט אירופאי בתוך שאון העיר. לביתן היסטוריה ארוכה של תערוכות אמנות בלתי נשכחות, בכל זאת הוא נפתח כבר בשנת 1959, ובין התערוכות הראשונות שהוצגו בו הייתה תערוכת ואן גוך, שוותיקי העיר זוכרים כילדים. החידוש של הביתן בשנים האחרונות, בתרומת קרן משפחת איל ומרילין עופר, החזירה את עטרת המבנה ליושנה, ומי שביקר בשתי התערוכות האחרונות שהוצגו בו יכול היה להתרשם מהקסם של כניסת האור הטבעי והשימוש היפה באדריכלות המוצלחת.

אמנות ותרבות הן חלק בלתי נפרד מחיי העיר ומה שהופכים אותה לקסם שהיא. ביתן יפהפה לאמנות עכשווית, פתוח לכל בחינם עד שעות הלילה המאוחרות במיקום כל כך מרכזי, הוא בעיני תחנת חובה שכולם מוכרחים להכיר. השכנים שלנו, בר ההלנה, אחד המקומות המדוברים בעיר, מייצרים הזדמנות מעולה לשילוב המושלם של דרינק וביקור בתערוכה. התערוכה החדשה שאני אוצרת בביתן"ועדיין: מבט על אמנות עכשווית 1985-2025"מציעה מסע בחושך ובאור דרך מבחר יצירות עכשוויות בצילום, ציור, פיסול, וידיאו ומיצב. אמנים בינלאומיים מובילים לצד כישרונות צעירים מציגים רגעי שיא ושפל אנושיים ודימויי זמן בוהקים.
שדרות תרס"ט 6

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

המדרכות של מרכז העיר – כולנו מכירים את הסיפור של פירות הפיקוסים המטנפים את המדרכות שלנו שהופכות מדי קיץ לעיסה דביקה ומסריחה. ריבוי פרויקטי הבינוי ברחובות הקטנים של שכונת לב העיר, עם הפיגומים, עמודי התמרורים ועמודי החשמל מדי כמה מטרים, הופכים את ההליכה על המדרכה לבלתי אפשרית. נוסיף על זה את טקס הוצאת הפחים לרחוב מדי בוקר ואת אלו (מי אתם?!) שלא מקפידים לאסוף אחרי הכלבים שלהם – היציאה לרחוב כל בוקר מציידת אותי במידה נכבדת של טינה וזעם. בסך הכל אחת הערים היקרות בעולם, מדרכה נקייה ופנויה היא תנאי בסיסי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני כמה חודשים צפיתי בהצגה ריצ'רד השלישי בתיאטרון גשר בבימויו של איתי טיראן. באתי טיפה מסויגת, כי בכל זאת, שייקספיר במשך שלוש שעות, אבל הביצוע היה מופתי, עיצוב הבמה והתלבושות, בחירת השירים ובעיקר הרלוונטיות של הסיפור הייתה כמו אגרוף לבטן. דמותו של ריצ'רד שהיה מוכן להקריב את הכל, ללא מוסר ומצפון, רק לטובת כוח ושררה קרובה מדי למציאות שלנו כדי לפעול כמטאפורה. יבגניה דודינה ולא פחות ממנה, דורון תבורי, במשחק מהפנט שלוקח זמן לעכל.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
קיבלתי מתנה מקולגה ספר קטן ונוגע ללב בשם "מערבה" של הסופר הפקיסטני מוחסין חאמיד. לא שיערתי עד כמה הספר הזה ישפיע עלי בתקופת המלחמה וייצר עבורי פריזמה להסתכלות על המציאות הכאוטית סביב. הספר נוגע בסיפור אהבתם של זוג בעיר כלשהי, כאשר מלחמה סוגרת עליהם והם נאלצים להיסחף לחוויית פליטות סוריאליסטית. דווקא מתוך הטלטלה והסכנה, בעדינות ורגישות רבה הספר נוגע בעמידות האנושית לצד השבריריות, והיכולת שלנו להסתגל למציאות חדשה. באופן מסוים הספר הזה הוביל אותי למחשבה על התערוכה החדשה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מימי אוקטובר 2023 אני רשומה בארגון מתנדבי לב תל אביב לב אחד (בשיתוף חברת Monday). תחילה היה מדובר על הכנה ושינוע של אוכל למפונים, פינוי דירות וכו' ממש באופן שבועי. לאורך הזמן הביקוש ירד אבל עדיין ישנם צרכים שעולים בכל עת לטובת חיילים, משפחות שנקלעו למצוקה בעקבות המלחמה וכן הלאה. כמובן, אנחנו תורמים באופן קבוע למטה משפחות החטופים ולמאבק שלהם שאין צודק ואנושי ממנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האחים דוקטור, יותם ואסף. היכולת שלהם לנקוט עמדה ברורה לטובת ערכים של סולידריות, ליברליות ועשייה היא לא פחות ממדהימה בעיני. אנחנו חיים בתקופה כל כך חשוכה מבחינה ערכית ומבחינת חופש ביטוי, תוך מציאות כלכלית קשוחה מאוד, כך שהעשייה שלהם, לאורך תקופת המחאה וכמובן לאורך המלחמה, היא מאד לא מובנת מאליה. וחוץ מזה, הכי טעים אצלם.

מה יהיה?
שאלה מטרגרת, אין ספק. אני מוכרחה להאמין שיהיה טוב יותר, כי אחרת אין תוחלת. העשייה שלי במוזיאון מצילה אותי בשנתיים האחרונות ואני ממשיכה להאמין באמנות ובתרבות כחבל הצלה לנפש. אני גם מאמינה שלוותר זו פריווילגיה ואין ברירה אלא להילחם על המקום הזה, שהוא הרבה יותר ממרחב פיזי, אלא מקום מורכב ומכיל ומלא סתירות וניגודים, ומכוער עד כדי כאב אבל אי אפשר שלא לאהוב אותו. והעיר הזו היא הלב.

• העיר שלי
• מוזיאון תל אביב
• שה שנטל
• טמבורייה
• כיכר רבין
• שאפה בר
• ביתן הלנה רובינשטיין

מדי יום אנחנו מארחים במדור הפופולרי "העיר שלי" את מיטב בנותיה ובניה של תל אביב-יפו, אמנים ומוזיקאיות, שפים ומסעדניות, סופרות וקולנוענים, אקטיביסטיות ומעצבים, וסוחטים מהם המלצות על מקומות אהובים שמיוחדים להם או סתם מקומות מעולים. מדי שבוע נקבץ כאן את ההמלצות המעניינות והמוצלחות ביותר שהצטברו באותו שבוע. והפעם: מסעדה שתמיד נגמרת בהנגאובר, פסל שיגרום לכם לחשוב, הופעה שתנער אתכם, מאפים יפנים שיצחיקו אתכם ולא פחות משש טמבוריות מומלצות – ללא ספק המידע השימושי ביותר בתולדות המדור. איזו עיר זאת יה אללה.

>> מי צריך מישלן? 23 מסעדות השף הטובות ביותר בתל אביב
>> כל שכונה קפה: 27 בתי הקפה השכונתיים הכי טובים בתל אביב

מסעדה // ג'וז ולוז

מורן קליגר כיכבה השבוע ביריד ספרי האמן של ארטפורט ושלחה אותנו לשתות ולנשנש:
אין תל אביבי שלא מכיר או ביקר בג'וז ולוז באחד מגלגוליה השונים. המקום החל את דרכו לפני בערך כעשר שנים בדירת מגורים עורפית ברחוב יהודה הלוי, מאז עבר לאזור פלורנטין ולפני מספר שנים עבר ללוקיישן הנוכחי – אולם אירועים בוכרי לשעבר באזור קריית המלאכה, ממש מתחת לסטודיו שלי שנמצא באותו הרחוב. מאז הפך המקום ליעד קבוע לשתות בו כוס יין בערב אחרי יום עבודה מתיש בסטודיו או סתם להיפגש עם חברים לדרינק ונשנושים. תמיד נעים וטעים וכולם מכירים את כולם, ואיכשהו באיזשהו אופן זה תמיד נגמר בהאנגאובר בבוקר שלמחרת.התנופה 7// העיר של מורן קליגר

חנות // 6 טמבוריות מומלצות

רן ברודר, מנכ"ל בירד ישראל, מספק את ההמלצה השימושית ביותר בתולדות המדור:
אני פריק של להכין ולתקן דברים בעצמי. לא משנה כמה אהיה עסוק, אני לא מצליח להחליף את הרכישה של המוצר התורן בטמבוריה עם איזה משפט מפתח של המוכר. קרובים ללב הםמושון(פרישמן 42),כלי וחומר(פרישמן 45),גרינבוים צבעים(קינג ג׳ורג׳ 86),דקל נוי(קינג ג׳ורג׳ 47),הבית שלי(ארלוזרוב 76) ובא לבית(דיזנגוף 234).// העיר של רן ברודר

בית קפה // קפה דאמה

עומר פעמוני אשל מקבוצת בוקה מבין דבר או שניים בבתי קפה. אז כשהוא ממליץ על בית קפה אנחנו מקשיבים:
קפה דאמה הוא מקום נעים ואסתטי וטעים, ואת הירידה לפרטים וההקפדה אני מעריך במיוחד. את שירה ושירי אני מכיר מכל כך הרבה מעגלים – ניו יורק, אוויה, תל אביב, חוקוק. הרומן שלי איתן התחיל במספרה. הגעתי להסתפר רק כי הרגשתי שם את האהבה שלהן, את הפשטות שלהן. עכשיו שירה ואנחנו שכנים בתל אביב ושירי ואנחנו שכנים מחוץ ורחוק מאוד מתל אביב. לאמריקנו בדאמה אין תחליף, גם בזכות הכוסות – פרטים והקפדה, כבר אמרתי?רבי נחמן 1// העיר של עומר פעמוני אשל

הופעה // קלאסה // ציפור'לה

אחרי ההמלצה על טמבוריות, רן ברודר מספק לנו גם קצת תרבות לנשמה:
"האנסמבל מוכשר וזה ידוע, אבל להגיע למוזיאון תל אביב דרך כיכר החטופים, למופע אינטילגנטי ומלא ביקורת, זו חוויה ייחודית לתקופתנו. הלוואי שנוכל לצחוק ולהציג דברים פשוטים יותר בעתיד"// העיר של רן ברודר

https://www.youtube.com/watch?v=uSNXUPD7tAI

פסל // פסל מנדטורי מס' 1

האמנית יעל סלומה עם מיצג וידאו חדש ומרהיב במוזיאון יפו. ותראו איזו המלצה יפה:
אני אוהבת כשאמנות יכולה לדבר בכל מיני גבהים לכל מיני אנשים בכל מיני תקופות בחיים. בסיבובים בעיר הגדולה בילדותי, אחד האתרים האהובים עלי היה פסל מנדטורי מספר 1 של הפסל גבי קלזמר. כילדה, מצאתי את ההתגלמות של אלומת האור של הפנס דווקא כקונוס פלדה כבד ואטום בלתי צפויה ומשעשעת. בכל פעם מחדש הייתי מופתעת מהניגוד בינו לבין כל הפנסים האחרים: בין האור לחושך, בין השקיפות של חלקיקי האוויר לאטימות של הברזל, בין הקלילות של גל אור לכובד של הייצוג שלו בפסל הזה.
שדרות בן גוריון 86// העיר של יעל סלומה

אור בחושך. פסל מנדטורי מס' 1, גבי קלזמר (צילום באדיבות עיריית ת"א-יפו)

פטיסרי // The Sando Box

המאיירת והקומיקסאית דנה ברלב חובקת ספר חדש, אז סחטנו ממנה המלצה רותחת על סנדוויצ'ים שנראים כמו קומיקס:
בתור יפנופילית שמחתי מאוד על פתיחת המקום של השפית קונדיטורית נירית צ'יטיאט, שנולדה וגדלה ביפן. בכל פעם שאני נכנסת לסנדו בוקס נמרח לי חיוך דבילי על הפרצוף למראה פחזניית חזיר או לחמניית דובי והכל כל כך יפה ומפתה, מה שמקשה עלי מאוד להחליט במה לבחור. תמצאו פה כריכי סנדו יפנים, מאפים מיוחדים, קאקיגורי, קינוחים ועוד. גם העיצוב מושקע ויפני באופיו – כולל אסלה יפנית! למי שמגיע/ה בפעם הראשונה – המלון פאן חובה!רחוב יצחק שדה 6// העיר של דנה ברלב

ספרים // ספריית הקומיקס בבית אריאלה

קומיקסאים אוהבים קומיקס? אוהבים. עוד המלצה של דנה ברלב:
אני אוהבת מאוד לבקר בספריית בית אריאלה. ובמיוחד בספריית הקומיקס שנמצאת בקומה 1-, מאחר ורוב מה שמעניין אותי בחיים האלה הוא לקרוא וליצור קומיקס. בספרייה אפשר למצוא מגוון רחב של קומיקסים, מאנימה ועד רומנים גרפיים וכל מיני פנזינים נדירים וגם את גבי טרטקובסקי מנהל הספרייה שהוא אחד האנשים הנחמדים שפגשתי.שדרות שאול המלך 27 // א'-ה' 18:45-12:00// העיר של דנה ברלב

ספריית הקומיקס בבית אריאלה (צילום באדיבות בית אריאלה/עיריית ת"א-יפו)

בר יין // קוט

מתן סלע, הבעלים של גלידריה אוטלו, יודע איפה לשלוח אותנו לבלות:
אני אוהב מאוד יין ומבחינתי יש במקום הזה פיצוח של חוויית בילוי בבר יין. מעבר לתפריט היין הנהדר שיש שם והאוכל שבא בול ליד, האווירה חשמלית ויון מארח על.
אחד העם 33// העיר של מתן סלע

• ❤ תל אביב
• העיר שלי
• ג'וז ולוז
• בית אריאלה
• ציפורלה
• טמבורייה

רן ברודר, נשוי+2, בן 35, שימש כמנכל פיוצ'ר מוביליטי שקידמה תחבורה חכמה בישראל והיום מנכ"ל בירד ישראל, חברת הקורקינטים השיתופיים, ורוכב לכל הפגישות שלו בעיר על קורקינט. הוא גם "רגיל שאנשים מסתובבים בפלורנטין ואומרים לי שהם ראו אותי למרות שזה לא אני"

>> כיכר גאונית ולחמניה בצורת דובי // העיר של דנה ברלב
>> גן קסום נסתר וחנות לאבד בה זמן // העיר של מורן קליגר

1. הקורקינטים

לא מקום, אבל בכל מקום. תל אביב היא העיר הראשונה שבה פעלו קורקינטים שיתופיים מחוץ לארה"ב, החל מהשקת בירד בעיר בקיץ 2018, ואפשר להגיד בבירור שהקורקינטים השיתופיים אוהבים את תל אביב והעיר מחזירה להם אהבה. אני ער לביקורת החשובה וגאה להתמודד איתה, כי אני יודע שבכל יום אנחנו ממשיכים לעשות היסטוריה בתחום התחבורה. הקורקינטים בטוחים מאי פעם, מסודרים מאי פעם, ובעיריה ובחברות הקורקינט עושים הכל, אבל הכל, כדי לדאוג לכולם – לרוכבים, להולכי הרגל, לנהגים, לבעלי העסקים ולכל תושב שמעוניין או לא מעוניין בשירות.

2. יד אליהו/בלומפילד

אני פוקד את היציעים של מכבי וחבר בארגוני האוהדים כמעט 20 שנים. מבחינתי האיצטדיון הוא בית, אני מכיר כל פינה בו וכל רחוב סמוך. גדלתי בו, התעצבתי, הכרתי, צמחתי, ואני היום מי שאני הרבה בזכות החברים ליציע והקבוצה. אין מרגש יותר מאיצטדיון מלא ואין יותר כיף מניצחון. בעיני הרגעים בהם עשרות אלפי אנשים מכוונים את תשומת הלב שלם והרצונות לדבר אחד פשוט ויחיד – כדור בסל או כדור ברשת, הם על סף חוויה רוחנית. כתל אביבי ואורבניסט חובב, העובדה שהאיצטדיונים נמצאים בתוך העיר כחלק מהשכונה מרגשת אותי. זו עוצמה של עיר ושל התושבים בה.

3. טמבוריות

פריק של להכין ולתקן דברים בעצמי. לא משנה כמה אהיה עסוק, אני לא מצליח להחליף את הרכישה של המוצר התורן בטמבוריה עם איזה משפט מפתח של המוכר. קרובים ללב הםמושון(פרישמן 42),כלי וחומר(פרישמן 45),גרינבוים צבעים(קינג ג׳ורג׳ 86),דקל נוי(קינג ג׳ורג׳ 47),הבית שלי(ארלוזרוב 76) ובא לבית(דיזנגוף 234).

4. דרך התחפושות

כל פורים מביא התרגשות חדשה – ואחרי חודשים של רקיחת רעיון מתחיל שלב הביצוע. תחנה ראשונה תמיד תהיה שוק בצלאל, להכין את התשתית של הבגדים. מיד אחרי השוק, עצירה בדוכן הראשון בשוק הכרמל לטייץ התורן, ואז צלילה לחנויות הבדים והכפתורים בנחלת בנימין. חזרה דרך שוק הכרמל לאקססוריז מתאימים או פיתה להשתקת הרעב. אם התחפושת עדין לא שלמה, מקנח בדרך חזור בחנויות הפופ-אפ של קינג ג'ורג' או ברוריה בסנטר. יומיים של גזירה, תפירה והדבקה יחד עם אשתי היקרה ליאת, ואנחנו על הגל.

5. חוף הים. פרישמן אם צריך לבחור

בכל פעם שאני נכנס למים, מסתובב וממסתכל על קו החוף, מיפו עד הרצליה, אני מודה על הזכות לגור בעיר הכי טובה בעולם. אני ישר מדמיין את השכבות שמתקפלות מהים – החול, הטיילת, שביל האופניים, המסעדות, הברים, המועדונים, התרבות, אזורי העסקים והשכונות. אין עוד עיר כזאת בעולם.

6. הבתים הישנים

אני יודע, זה לכאורה הסיוט של כולנו. הזרם הבעייתי, החשמל בשכבות על גבי שכבות, הביוב, החוטים, הקירות המתפוררים. כשמסתכלים בין הבניינים או בחצר האחורית, קשה לחשוב איך אפשר לקרוא לה העיר הטובה בעולם. אבל כל בית בא עם סיפור, ומספיק ללכת ברחוב דב הוז ולקרוא בית אחר בית את השמות שגרו בבניינים כדי להבין שאנחנו חלק מהיסטוריה שהתחילה הרבה לפנינו. והיי, יש גם בונוס – התקרות גבוהות, החדרים עצומים, ודלתות ההזזה מגניבות.

מקום לא אהוב בעיר

צומת השלום. שירתתי ועבדתי סביב צומת השלום עשור שלם – בקריה, בעזריאלי, בנח מוזס, בתוצרת הארץ. אני תמיד נחרד מהמחשבה לחצות את הצומת, לא משנה באיזו צורה. ברכב פקוק, באוטובוס לא זזים (חל שיפור עם הנת"צים לאחרונה), כהולך רגל אין צל ובקורקינט השביל נגמר באמצע הדרך. כולי תקווה שבסוף התוכנית, עם נת"צים טובים, שבילים ואפילו הצללה, הצומת המרכזית של המדינה תראה אחרת. מגיע לנו יותר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"קלאסה" של ציפורלה. האנסמבל מוכשר וזה ידוע, אבל להגיע למוזיאון תל אביב דרך כיכר החטופים, למופע אינטילגנטי ומלא ביקורת, זו חוויה ייחודית לתקופתנו. הלוואי שנוכל לצחוק ולהציג דברים פשוטים יותר בעתיד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ב-10 באוקטובר התחלתי לקרוא את״מדינת ישראל תעשה הכל״של רונן ברגמן שמגולל את סיפורם של החטופים והנעדרים מאז הקמת המדינה. הסיפורים תמיד מורכבים וקשים, עם המון זויות בטחוניות ופוליטיות. כולי תקווה שבכל הערפל עדין ישנם אנשים אמיתיים, ערכיים וחכמים שידעו לפעול בכיוונים הנכונים עבור אלה שנפגעו כל כך קשה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון, כל מטרה. אין מטרה פחות חשובה כרגע, בתקופה ביטחונית וכלכלית קשה כולם נפגעים, גם אלה שהיו צריכים סיוע לפניה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מי שנלחמים בכל החזיתות – בעלי העסקים שגם משרתים פעילים וצריכים להחזיק משפחה לצד השירות המשמעותי. אפשר למצוא אותם דרך"מחבקים מילואימניקים"של חנוך דאום.

מה יהיה?
תקופה לא פשוטה. אני מקווה שהתקופה תגרום לאנשים להתקרב לעצמם ולפשטות שבחיים, ולהתרחק מהאגו שמנהל אותנו וגורם לכל כך הרבה סבל בעולם. אני יודע שזה לא נראה הכיוון בשלב זה, אבל שינויים יכולים להיות מפתיעים.

• העיר שלי
• קורקינטים
• חוף פרישמן
• טמבורייה
• מכבי תל אביב
• בלומפילד
• יד אליהו

• Facebook
• Twitter
• Email

שם:מירי ביטון

גיל:46

עיסוק:בעלת טמבורייה בבן יהודה

סטטוס:נשואה + 3

איך הגעת לעיסוק שלך?
"לפני 35 שנה אבא שלי נכנס כשותף בעסק מנעולים גדול. הייתי מגיעה בחופשים איתו, לשכפל מפתחות ולהכיר את העסק, הכל כילדה. בתחילת שנות ה־20 שלי עבדתי כמנהלת חשבונות וכשהפכתי לאימא בגיל 26 והתקשיתי למצוא עבודה שתתאים למחויבויות בבית אבא שלי 'פיתה' אותי לבוא לעבוד איתו. הוא האמין בי כי תמיד הייתי טכנית וידעתי לעבוד עם הידיים. מאז אני פה, עושה הכל".

תחום השיפוצים משויך בדרך כלל לגברים. איך אנשים מגיבים לנוכחות הנשית שלך בחנות?
"זה ממש קטע, אנשים מתלהבים בכל פעם מחדש ואומרים שלא ציפו לראות אישה. השבוע נכנסו לחנות שני בחורים צעירים שאמרו לי בסוף הקנייה: 'וואו, את לא רק בלונדינית'. היו מקרים שלא לקחו אותי ברצינות וחיפשו את הגבר בחלל החנות, זה האינסטינקט. רואים אותי ושואלים 'מי יכול לעזור?' וכשאני עונה 'אני', הם מתבלבלים. העובדה שאני אישה מעניקה לחנות ולחוויית הקנייה ערך מוסף. לפעמים אני מרגישה יותר פסיכולוגית מאשת מכירות; יש לי המון סבלנות. רואים בי גם את האישה וגם את ה'אחלה גבר'".

אנשים עדיין מבצעים עבודות אינסטלציה ושיפוצים בעצמם?
"מגיעים אליי אנשי מקצוע ובתי עסק ולצד זה אנשים פרטיים שרוצים לחסוך בעלויות או סתם נהנים מהתעסקות כזו. זה ממש בגדר תחביב לגיטימי. אנשים מסתובבים בחנות ואומרים: 'אני רוצה לגור פה'. ברור שעם השנים יש יותר תלות במקצוענים כי זה מאוד זמין. מגיעים אליי גם אנשים שרוצים המלצות על אנשי מקצוע אמינים. זה אך טבעי".

מה התל אביבים אוהבים לקנות אצלך?
"מה שמאפיין את תל אביב זה בעיקר הדירות השכורות, שמכפילות את כמות השיפוצים. יש מאות אנשי מקצוע על רדיוסים מאוד מצומצמים. אנשים גם מאוד מפחדים מגניבות ופריצות לדירות. זה נכון גם לגבי אופניים, אנשים מוכנים להשקיע הרבה כסף כדי לנעול כמו שצריך את כלי הרכיבה שלהם. זה תמיד היה, אבל צמח בעשור האחרון".

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"שכל אחד הוא סיפור בפני עצמו".

• אנשים
• מגדר
• טמבורייה
• האנשים שעושים את תל אביב