עד שיצא עשן: אסף פולונסקי ותומר קאפון בריאיון על שכול וסטלנים
"שבוע ויום", הסרט החדש והמדובר של אסף פולונסקי בכיכובו של תומר קאפון הוא קומדיית סטלנים על שכול ואובדן. בדרך לשם קאפון היה צריך להפוך לאלוף אייר גיטאר ופולונסקי היה צריך לשלוף מהבוידעם הספד אמיתי שאביו כתב. ריאיון
ביום השביעי, אחרי שהאורחים האחרונים עוזבים, ויקי ספיבק (יבגניה דודינה) עולה לקבר בעוד בעלה אייל (שי אביבי) מחליט שיותר דחוף לו לחזור להוספיס לחפש את שמיכת הפיקה הצבעונית שהשאיר בחדר בנם רוני. במקום שמיכה אייל מוצא את חבילת הגראס הרפואי של רוני ומחליט לדפוק את הראש, אבל הוא לא יודע איך לגלגל ולכן הוא מזעיק את זולר, הבן המחופף של השכנים (תומר קאפון), שהיה פעם חבר של רוני. זולר בן ה־29 עדיין גר אצל ההורים ועובד כשליח סושי, והשניים מעבירים יום וקצת בפנאן. "שבוע ויום", סרטו הארוך הראשון של אסף פולונסקי, הוא מעין קומדיית סטונרים על אבל מוכחש – על אימא שמתעקשת לחזור לשגרה מיד בתום השבעה ועל אבא שמנתב את רגשותיו לדברים אחרים – לשמיכה, לגורי חתולים בחצר ובעיקר לבן של השכנים.
אחרי שגילם את הפנטזיה הציונית/רומנטית של נטלי פורטמן ב"סיפור על אהבה וחושך" והופיע בסדרות "בני ערובה" ו"פאודה", זולר הוא התפקיד הראשי הראשון של קאפון (31), בעוד שב־yes כבר משודר הטריילר לסדרה החדשה שלו, "תאג"ד". בעוד שבועיים נדע אם קאפון, פולונסקי והסרט יזכו בשלל פרסי האופיר שהם מועמדים להם ("שבוע ויום" כבר קטף את פרס הסרט הטוב בפסטיבל ירושלים) ובינתיים ישבתי לשוחח איתם לרגל יציאתו למסכים של הסרט המבדר ובסופו של דבר מאוד מרגש הזה.
![מתוך "שבוע ויום"](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2016/09/sizes/112572016_publicity05.full__wo_500_321.jpg "מתוך "שבוע ויום"")
איך נפגשתם?
פולונסקי: "לעומת התפקידים של שי וז'ניה, שראינו בשבילם חמישה־שישה שחקנים, לתפקיד זולר ראינו כ־60 שחקנים, מוזיקאים וסטנדאפיסטים. לא הכרתי את תומר. כשהוא הגיע לאודישן, פתחתי את הדלת לקבל את הבא בתור וראיתי מישהו שאני לא מזהה לבוש כמו זולר. הוא לא הציג את עצמו, פשוט נכנס והתחלנו באודישן ורק באמצע נזכרתי שזה תומר שראיתי בתמונות. מהשחקנים שהזמנו לאודישן חוזר ביקשנו להכין סצנה של אייר גיטאר (פנטומימה של נגינה בגיטרה). תומר הכין מיקסטייפ של שלושה קטעים ולקח את זה עד הסוף. בדרך כלל יש פחד מלעשות כזה דבר באודישן מול שני אנשים – אני והמלהקת. זה נתן לי הרגשה טובה שהוא חסר פחד. דרך אגב, אלוף העולם באייר גיטאר ראה את 'שבוע ויום' וכתב למפיץ האוסטרלי שהוא מת עליו. אחרי זה בדקנו את ההתאמה עם שי".
קאפון: "באתי עם תוכנית לגרום לשי להרגיש שאני זולר ולא אחר. שוחחנו על זה שבארץ אוהבים להשאיר שחקנים באזור הבטוח שלהם, ושאחרי 'פאודה' הגיע הזמן שאני אעשה טרנספורמציה".
פולונסקי: "אתה ביקשת ממני להפסיק לראות את 'פאודה' אחרי שני פרקים".
קאפון: "פחדתי שהוא יתקבע על זה. לאודישן באתי לא מקולח והדבקתי חתיכת בריסטול בין השיניים שיהיה לי רווח בין השיניים. בפגישה הראשונה עם שי וז'ניה נורא התרגשתי. לא ידעתי אם הם מכירים אותי. אז לפני שניגשתי אליה בכוונה מעדתי ונתתי לה חיבוק מוזר כדי לגרום לה מהתחלה להרגיש מי זה. פחדתי שאם נעשה חזרות הם יעלו עליי שאני לא הדבר הזה".
מאיפה בכלל בא הסיפור המאוד לא טיפוסי הזה?
פולונסקי: "זה הגיע משני מקומות. בת זוגו של חבר טוב שלי נפטרה מסרטן. הלכנו כמה חברים אליו הביתה ולא ידענו מה לומר עד שמישהו שאל 'נשאר לך קצת מהגראס הרפואי שלה?'. זה היה רגע כל כך מוזר וכואב. נשאר משהו שהיה אמור להקל על בן אדם אחד ועכשיו מקל על אדם אחר. ובהמשך, ההספד שנושא אורי גבריאל זה הספד שאבא שלי כתב על אחותו. תמיד עניין אותי הרגע שאחרי השבעה. זאת מסורת חיובית – תקופה שהחיים בפאוזה. ואז אתה נאלץ להתניע מחדש, והשאלה היא איך אתה מתניע".
קאפון: "אחרי שקיבלתי את תפקיד זולר נעתי בין אקסטזה מוחלטת לחרדות תהומיות. במקביל קיבלתי את תפקיד יואב בן צרויה בפיילוט של ABC לאופרת סבון תנ"כית בשם 'מלכים ונביאים' שצולמה בקייפטאון. נורא התלהבתי, אבל אז קראתי את התסריט הגרוע וזה ביאס לי את התחת. היה לי ברור שהפיילוט לא יתקבל. חשבתי 'נעשה כסף' אבל הראש שלי היה 'זולר זולר זולר'. שיתפתי את אסף בזה שסבתא שלי הייתה חולה בסרטן ואלה היו ימיה האחרונים. זה היה מאוד קשה כי הייתי נורא קשור לסבא וסבתא שלי שגידלו אותי. יש משהו בזולר, שכמה שהוא סטלן מוזנח, הוא מתמודד עם השכול ברגישות ילדותית כזאת והוא אופטימי ופוזיטיבי. עם כל המטען הזה טסתי לקייפטאון, יומיים אחרי שקיבלתי את תפקיד זולר".
פולונסקי: "ביקשנו ממך לעלות במשקל ואמרת לי שאי אפשר".
קאפון: "בקייפטאון אחד המפיקים העיר לי שהשמנתי. הייתי שם חודש וזאת בירה קולינרית. יום אחרי שחזרתי סבתא שלי נפטרה. דוד שלי הזמין לשבעה סושי. צילמתי, שלחתי לאסף את התמונה, ואמרתי 'מתחילים'".
איך התחברת לבן ה־16 שבתוכך?
קאפון: "אמרתי לאסף שאני רוצה פאה, רווח בין השיניים. אסף כל הזמן אמר 'אני איתך' והרגשתי שבעצם הוא אומר 'תשכח מזה'. הייתי בא עם הצעות מוזרות, והוא היה הולך הצדה, חושב וחוזר עם תשובה, לא משאיר אף אחד בחוץ. לאט לאט תוך כדי עבודה התחלנו להקטין את זולר, בלי תוספות חיצוניות. רק הקול שלו מבוסס על חבר שלי – משהו ציפציפי כזה, טיפה ילדותי – והליכה כזאת שכאילו לא רוצה להיות בולט. גם כשעמדתי ליד שי או ז'ניה שמרתי על ברכיים מכופפות".
זולר נופל הרבה.
פולונסקי: "דווקא הנפילה הכי טובה לא בסרט, לפעמים אתה צריך לחתוך. מישהו אמר פעם שאתה לא מסיים לערוך עד שאתה חותך את הרגע שאתה הכי אוהב".
סצנת ההספד שנושא אורי גבריאל לקראת הסוף מאוד מהותית לטון של הסרט.
פולונסקי: "ההספד תמיד היה שם. השתתפתי בחממת התסריטים של סם שפיגל ונפגשתי עם רנן שור אחרי שהסתיימה. הוא הנחית את התסריט מולי על השולחן ועבר לעמודי ההספד. העביר חמישה עמודים ואמר 'קראתי את ההספד בפעם הראשונה ומאז כל פעם שאני קורא אני מדלג. אתה צריך לדאוג שבזמן ההספד הקהל לא יחשוב על הכביסה ועל הקניות שצריך לעשות'. אז הוספתי שם סיפור. כשהגשתי את התסריט לקרנות, לחלק מהלקטורים היה קשה עם זה – איך זה שאתה עובר 70 עמודים ופתאום יש דמות חדשה. אבל זה הלב של הסרט. עכשיו רוב האנשים אומרים שזה הרגע האהוב עליהם".
"שבוע ויום", מחמישי בקולנוע
