כמה זמן את גרה בעיר?

"נולדתי כאן, אז אפשר להגיד שכמעט 32".

למה לגדל ילד בתל אביב?

"כל המשפחה שלי כאן, זה מה שאני מכירה ואהבתי לגדול כאן. אהבתי שהחברים קרובים, בית הספר, המכולת והגינה מתחת לבית. וכמובן, יש ים. ילדות כאן מרגישה כאילו כלום לא יחסר לך אף פעם. גם בן הזוג שלי הולנדי ולמישהו שמגיע מאירופה זה המקום האידיאלי בשבילו. הכי מגניב, הכי מושך ותמיד יש מה לעשות. אבל הכי חשוב, יש כאן משהו מקבל וידידותי. הילדים נחשפים למגוון ופלורילזם, לשקט ולאקשן בו זמנית. גם ברמה החינוכית. אני אוהבת לעשות וויקנד בקיבוץ או מושב, אבל החיים קורים כאן".

מה מאפיין אימהות תל אביביות?

"האפשרות לשבת בכיכר הבימה ולהרים בה מפגש צהריים לכל האימהות. מדובר במקום שאין בו שום אטרקציה לילדים מלבד חול ופרחים צבעוניים. אבל נוצר בו מפגש טבעי יפה".

טיפ זהב לחופשת לידה בתל אביב?

"המון בתי קפה ובמקרה שלי גם המון ים כי יולי נולד בקיץ ומגיל קטן זה הבילוי המשותף שלנו. למרות חוסר השינה יש לא מעט אופוריה ואדרנלין שהחופשה בעיר מספקת כי במקביל לעבודה הקשה עם תינוק קטן בבית, את מספיקה לבלות עם חברות, ללכת איתו לחוף, לבקר במוזיאון, לישון איתו צהריים ולטרוף את כל מה שהעיר מציעה ובדרך כלל מתפספס בגלל עבודה או עיסוקים. במובן הזה, להיות אמא עירונית זה יתרון".

מה היתרונות בלהיות אמא בעיר?

"הזמינות של הכל שהופכת את החיים להרבה יותר קלים. ברמת הנוחות, העבודה קרובה, גינת המשחקים צמודה לסופר שפתוח גם בשבת. בסיבוב אחד תופרים הכל. או שלוקחים אותם לים. בקיצור, מאוד קשה להשתעמם כאן."

יש מקומות סודיים שרק אימהות מכירות?

"יש בכל מקום ספוטים עם מלא עגלות אז יש נוכחות בכל מקום ובעיקר בשעות מסוימות. יש חלקים ביום שמי שיסתובב ברחוב יוכל לראות בעיקר עגלות ונשים בחופשת לידה. בבתי הקפה, בפארקים או בכל פינה עם דשא. אנחנו כמובן נעלמות מהרחובות כשמגיע הזמן להשכיב אותם לישון, או שפשוט נעשה חם מדי".

מה את עוד עושה כשאת לא אמא?

"אני אדריכלית, מתכונאית, בשלנית ועובדת על בלוג אוכלים בימים אלו. אבל חשוב להגיד, אני לא גיבורה גדולה ויש לי המון עזרה מהמשפחה".

האוכל והאימהות מושפעים אחד מהשני?

"הבישול שלי תמיד היה ביתי וחמים גם קודם, אבל מאז שיולי נולד אני פתאום שמה לב למינון החריפות באוכל. זה ניואנס קטן אבל הוא פתאום נלקח בחשבון. חשוב לי להתגאות ולהבהיר שהוא מורגל לאוכל פיקנטי וסופר ליברלי. אין מצב שהוא יתפשר על פסטה חיוורת בלי רוטב. כן, כנראה שזה עניין של גנים".

לתשומת לבכן: חלב אם הוא המזון הטוב ביותר לתינוק

• הורות
• עירוני
• משפחה
• ילדות בתל אביב
• אמהות אורבניות
• האימהות של תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

1.הולך בשתיים בלילה, ברגל, לא ממש מצפה לראות שום דבר ברחוב יצחק שדה בשעה כזו, בהנחה שהמוסכים סגורים עכשיו ואף אחד לא עושה שלייף־סופפ באמצע הלילה – רואים שאין לי רשיון נהיגה, אה? רואים שהידע שלי במוסכים נעצר במערכון של הגשש מלפני שלושים שנה, אה? –
אבל הנה פתאום אורות מהבהבים,
ועוד אחד ועוד אחד,

לעזאזל, מה קורה בלילות ברחוב שבו גדלתי, שבו כל חורף ואדי מוסררה היה מציף את הכביש, וכדי לחצות אותו היית צריך לתת שתי לירות לזקן שהיה מעביר אותך על תלת אופן, מה האורות הכחולים הללו – חנויות לחלפי רכב שפתוחות 24 שעות ביממה? סניפים של המוסד לביטוח לאומי ששורפים את הלילה בעבודה למען הציבור? לא, אלה מועדוני חשפנות,

וגברים רטובים עומדים בצד, בגשם, מתלבטים ומהססים, עטופים בדובונים (המעיל, לא החיה, אם כי זה היה יכול להיות מעניין), ואני רואה את השומר הגברתן בכניסה דופק להם מבט של "אני יודע שבסוף תיכנסו, לאיפה יש לכם כבר ללכת בשתיים בלילה ברחוב יצחק שדה? בהנחה שאתם לא פה כדי לקנות שלייף סופפ לחנוכה" – בסדר! אני יודע שזה לא משהו שקונים!

2.ולרגע אני חושב למה לא, למה לא, למה למה
למה לא,
אולי גם אני אכנס ואבהה ואזיל ריר על חשפנית פעורת ירכיים, הרי זה ממש כמו באמריקה ואני הרי אוהב שירה אמריקאית אז מה כבר ההבדל, אבל אני לא נכנס, כי בשביל שיעמוד לך בשתיים בלילה ביצחק שדה, אתה חייב לכבות את הדבר הזה במוח שאוהב אנשים, והייתי מכבה אבל אני מרגיש את הילד שהייתי, הילד שברח מהבית בדיוק בלילה רטוב וקר שכזה, והלך כל הדרך לצפון תל אביב, אל האורות ובתי הקולנוע והנשים היפות בבתי הקפה, מבטיח לעצמו עתיד מלא באורות וקולנוע ואהבה, אני מרגיש את הילד הזה עומד ומביט בי,
אז אני צוחק וכועס ובועט בשלולית וחושב להמשיך
אבל אז –

3.אני קולט שהאקשן האמיתי הוא בכלל לא היכן שהאור הכחול מהבהב, אלא לידו, בכניסה החשוכה לבית השכן, משם עולים ובאים קולות זימה קלושים, ושם קורים דברים שעולים יותר משתי לירות אבל שווים יותר מזקן שמרכיב אותך על תלת אופן,
והשומר גדל הגוף מסתכל עלי ואומר, במבטא רוסי: "יענו, מה?"

ומיד נשלפת לי תשובה, ציטוט שנעקר מתהומות הזיכרון של הילד שהקריאו לו את האודיסאה לפני השינה, והיא: "יען אין לב הפיאקים לקשת ורומח – רק תורן",
אבל זה לא משהו שאומרים בקול רם לשומרים של בתי זונות, בטח לא אני, הפיאק האחרון, אחד שאין לו לב לסקס וכסף, רק להפליג מפה למקומות רחוקים, היכן שעדיין יש אורות וקולנוע ואהבה, אז אני לוקח את רגלי ומסתלק משם, ובמרחק חמש דקות הליכה אני מוצא –

4.מקום נקי, מואר היטב, שבו יושבים אנשים נורמטיבים ומעלה, שמחר בבוקר לא ממש יקומו לעבודה אבל ישלחו את הטקסט שלהם למערכת או יעדכנו סטטוס או ייפגשו לקפה של בוקר בשתיים
בצהריים,
אנשים שכל חיי הייתי בקרבם ונשמתי את תקוותיהם וחלק מהן הפחתי במו ידי, אנשים שקוראים ספרים ומורידים טורנטים ומפתחים אפליקציות בשנתם, ואחד מהם – עם טאבלט – מראה לחברו קליפ של "המרוץ למיליון",
והשני – עם טלפון – מראה להם סטטוס שכתב על ביבי
והם צוחקים,
ומאחוריו שני כתבי תרבות של אתר מרובה־הקלקות מדברים על הבעל של נינט,
ואני חושב
אלוהים
אתם כולכם רוצים סקס
אז למה לא תעשו את זה ותעזבו את ביבי בשקט, למה אתם צריכים לדעת מי ישחק בעונה הבאה של "בלש אמיתי" כדי להשיג זיון, ולרגע נקרע ליבי לרסיסים והרסיסים נמשכים אל השומר הרוסי הענק במועדון החשפנות, אל שלושת האנשים בדובונים (המעיל, לצערי, עדיין לא החיה) הבודדים והחרמנים, לרגע נמשך ליבי אל הדבר האמיתי והעירום וחסר הבושה, הנה זה, בבקשה, זה מה שאנחנו רוצים, לראות שדיים ולשכוח מהכל, אבל אז מישהו מאחורי צוחק ואומר, "מה שאני הכי אוהב בתל אביב זה האנרגיה."

יען כי,
אין לב הפיאקים לקשת ורומח.
רק תורן. רק למתוח מפרש, ולהפליג.

• אנשים
• טורים אישיים ובלוגים
• תל אביב
• מועדון חשפנות
• ילדות בתל אביב