הייתי תמיד מסתובבת עם אותה חבורה – חברים מרמת גן/קריית אונו/חולון/ראשלצ והמרכז וכאלה – והינו עושים ״מגביות״ (שזה לאסוף שקלים מאנשים זרים חחחח), בעיקר בשביל המבורגר וצ'יפס במקדונדל'ס (קומה 3 לנצח!). זה היה טקס לגיטימי לגמרי, והרבה פעמים אפילו היינו אוכלים שאריות צ׳יפס של אנשים אחרים. זה מעניין, כי הרבה מאיתנו באו מבתים שלא חסר בהם דבר, אבל למרוד היה הקטע – ולהיות מסריח, עוד יותר. לפעמים אפילו היינו גונבים אוכל מהסופר, או ממש אוכלים אותו תוך כדי שאנחנו שם. ברוב המקרים פשוט היינו יושבים בסנטר עד שירד החושך, שותים וודקה באותה הקומה, ומשחקים קלפים. אחר כך מתקדמים לגן מאיר, ומעשנים נובלס.

אני זוכרת שהיו מסיבות כאלה של פריקים, וזוכרת שהייתי חלק מהצוות ה"יחצנים" שלהם. המארגנים היו בני 20, שאז חשבתי שזה ממש גדול, כי רובנו היינו בני 14-16. לפעמים הפגישות היו באלנבי, לפעמים בגן מאיר, ולפעמים בסנטר בחוץ, בכניסה ליד טשרניחובסקי, איפה שהפיצה ב-10 שקל. עד היום אני עוברת בפינה הזאת ונזכרת בזה, ועברו כבר 17 שנה. היו פגישות כאלה של הצוות שהייתי חלק מהן, והרגשתי נורא חשובה – בעיקר הרגשתי חלק ממשהו.

אני זוכרת גם התאהבויות ומפגשי ישראבלוג בגג של עזריאלי. איך היינו עושים את ההליכה מעזריאלי לסנטר, הולכים כולנו בשחור ועם ניטים. תמיד היינו מצטלמים ועושים רעש, וזה היה לפני הסמארטפונים. הייתי מפחדים לעבור בכיכר דיזינגוף הישנה והטובה כי פחדנו מהפאנקיסטים. היה אחד, מקס, שנראה כמו בובת ברבי, שהיה ההפך הגמור מברבי. בחור יפהפה שהיה שיכור ומסטול רוב הזמן. פחדנו ממנו כולם, כי אנחנו אימואים כאלה. נמושות.

אני זוכרת את הפעם הראשונה ששתיתי בירה, בכיכר שם. הייתי בת 14. אני זוכרת הטעם המר של הקצף כמו שאני זוכרת שהמפגשים עם החברים תמיד היה בחגים והחופשים, ותמיד כללו התמזמזויות עם חברים וחברות שלי. אני זוכרת שהרגשתי שיכורה אחרי בירה אחת, והלכתי בגן מאיר עם חברות, והעמדתי פנים שאני יותר שיכורה ממה שאני כדי לנשק איזה חבר שכולן היו דלוקות עליו, שהיה הפאק בוי של החבורה. ובכלל, הייתי אול אובר. היה איזה שיא שהתנשקתי עם 3 סקייטרים בסקייט פארק בגלית באיזה יום הולדת או משהו, והיה כל כך מצחיק. חבר ניסה ללמד אותי לנסוע על סקייט, ונפלתי (בדיוק כמו בקליפ).

מדהים שלא הייתי שותה או אפילו מעשנת, וכל מה שרציתי זה להכיר בנים במסיבות של פריקים. זוכרת את עצמי נדלקת כל פעם על חבר אחר שלי, מחפשת תשומת לב ואז מתבאסת שהוא לא מתייחס. אפילו זוכרת את הנשיקה הראשונה, בתחנת אוטובוס עם בחור בשם עמית אחרי מסיבה במועדון (שאז נקרא האזימוט, והיום רק אלוהים יודע מה יש שם). בגיל 14, ב-6 בבוקר. אחרי חודש נפרדנו ????. בכלל, היתה לי נטייה להתאהב מהר, ולשכוח מהר.

זוכרת את האירועים של מוטורולה מיוזיק, ואיך חיכיתי כל שנה לאביב ולחודש מאי. היו הופעות פאנק וכאלה, הסתובבנו על הכביש עם בירות ורקדנו. רחוב דיזינגוף היה סגור, וכל החברים היו מגיעים, או מופיעים. זוכרת הופעות של Useless ID גם בבארבי, כמה הייתי נהנית להשתחרר. בכלל, הופעות פאנק בלבונטין, בפטיפון, לפעמים באיזה גראז׳ של איזה בניין. היה בזה שילוב של חופש, תרבות שוליים מרגשת ותחושת שייכות. אני עדיין ילדה של סנטר.

• ❤ תרבות
• דיזנגוף סנטר
• ילדי סנטר
• ❤ תל אביב

ב-1 בנובמבר טוויטר געש סביב ציוצי בחירות ממוחזרים, ודווקא בגלל כל ההמולה הזאת שהציפה אותנו בלט אחד הציוצים היחידים שהעז להתעסק בנושא שאינו קשור לבחירות, אך הוא חשוב לא פחות. קובי אוז, סולן טיפקס (כ-13.8 אלף עוקבים) כתב כך: "ציוץ זועם: פעם שניה שאני ואשתי נתקלים בבני נוער קצרי שיער, ממותגים, חלקם עם כיפות, שעולים במיוחד למקום המפגש של ילדי הסנטר ומקיפים אותם כדי ללעוג, לצלם ולהתנהג בבריונות אליהם במקום היחיד הבטוח שלהם. כשמזמינים אבטחה הם הולכים ומיד במעלית באים תוקפים אחרים". הציוץ של אוז היה מעט תמוה בעיניי. "ילדי הסנטר" לדורותיהם – אלו שפעם היו קוראים פריקים, לעיתים רחוקות בלאקרים, מדי פעם פאנקיסטים, אחר כך ילדי אימו, אבל תמיד "ילדי הסנטר" – הם נוכחות ותיקה, מוכרת ואפילו אהובה בדיזנגוף סנטר. אז מה קרה להם?

כתבתי "ילדי סנטר" בגוגל כדי לראות מה השתנה. כתבה של כאן 11 בשם "ילדי הסנטר – הדור הבא" (מספטמבר 2021) עולה מיד בחיפוש, ובה רואים שבני הנוער שפוקדים היום את הסנטר הם אחרים לגמרי מהמטאליסטים המגודלים שהלחיצו אותי כשהייתי בגיל הרלוונטי. המקום נשאר מקדש לתרבות אלטרנטיבית, רק שאת המטאל החליפה אנימה יפנית ואת הסכינים שהיה אפשר למצוא בקרבם לעיתים בדורות הקודמים החליפו תהיות מורכבות על מגדר. דבר נוסף שניכר מהכתבה – הם חבר'ה לא אלימים, אפשר לומר אפילו פגיעים, וביניהם נערות טרנסיות, נערים א-בינאריים, חובבי קוספליי, או סתם ילדים שלא מוצאים שייכות בקהילה המקומית שלהם וצריכים מקום מפגש עם חבר'ה אחרים שמרגישים שונים מהמיינסטרים (החלק הזה לא השתנה).

בסרטון ניתן לראות קבוצה גדולה מאוד של נערים מתפרעים, הופכים ספסלים וצועקים "מוות לסנטר! מוות לסנטר!"

הלכתי לדבר עם "ילדי הסנטר – הדור הבא" במקום המפגש הקבוע שלהם. חלקם היו נראים כמו שהכתבה תיארה אך חלקם גם היו נראים יותר כמו שזכרתי את ילדי הסנטר של פעם. הצגתי להם את הציוץ של קובי אוז ושאלתי אם היו שם ביום הבחירות כשהתרחשה האלימות המתוארת. כולם כולל כולם הנהנו, הם הרי בסנטר כמעט כל יום.

אחד מהם, נער בן 18 עם שיער שחור ארוך וחיוך רחב בשם סהר (השמות המלאים שמורים במערכת – רר"ר) התקרב אליי וסיפר לי מה התרחש: קבוצת נערים הגיעו בשלוש בצהריים לגג של הסנטר, שם התקבצו חלק מ"ילדי הסנטר" המדוברים, והחלו להפריע ולהציק ליושבים במקום. "הייתה אנדרלמוסיה מוחלטת. לקחו ספסלים והעיפו אותם, לקחו מקלות במבוק מהאדניות והתחילו להיטפל איתם לילדים כמו עם חרבות".

סהר הראה לי סרטון בו ניתן לראות בשעות אותו ערב קבוצה גדולה מאוד של נערים מתפרעים, הופכים ספסלים וצועקים "מוות לסנטר!" שוב ושוב. בגלל שבסרטון מוצגים קטינים (משני הצדדים של התקיפה), אין לנו את האפשרות לפרסם אותו כאן, אבל כן נוכל לציין שבאמצע הסרטון נראה מאבטח מבוגר נכנס לזירה בשאננות, מסתכל לצדדים ולא עושה דבר. "ואז קרתה תקרית גז הפלפל", מוסיף סער.

תקרית גז הפלפל?!
"כן. הם נשארו עד שבע וחצי, אחרי זה הם חזרו לכיוון הרכבת. זה קרה שם". ליה, נערה טרנסג'נדרית בת 19 מתערבת בעדינות בשיחה כדי להסביר את האירוע. לפי ליה, היא תיארה איך היא וחבריה הלכו לתומם חזרה לתחנת הרכבת בזמן שלטענתה, רוססה בגז מדמיע על ידי אחת מחבורות הבריונים שבאו להתנכל להם בסנטר. ליה וחבריה רצו והתפזרו לכל עבר, ולדבריה חלקם ברחו בטעות לכיוון הכביש וכמעט נדרסו.

מישהי נוספת מצטרפת אלינו לשיחה. אני טועה ושואל "איך קוראים לך?" והם מעירים לי בנימוס להשתמש בלשון פניה "אתם" ועונים שקוראים להם "יאני, או נאנו". יאני/נאנו דווקא מנסים למצוא נקודת אור קטנה בפרשה. "דיברתי איתם ולחלק קטן מהם דווקא הצלחתי לגרום להבין שצריך לשאול לשון פניה".

והאחרים?
"חלק בעטו בי והלכו, חלק נשארו וניסו להבין מה יש לי בין הרגליים".

מדובר, אם כך, לא באירוע בודד אלא בחלק מתופעה ממושכת של קבוצות נערים המגיעות במיוחד לסנטר כדי להתנכל לילדי הסנטר. אלו אמנם תמיד סבלו מהצקות פה ושם, אבל המצב הנוכחי והבלתי נסבל, בו הם נתונים להיטפלויות תדירות התחיל לפני שנה – לדברי בני הנוער במקום, לאחר שידור כתבת "ילדי הסנטר – הדור הבא" (355 אלף צפיות ביוטיוב בלבד). ברור שזו לא הייתה המטרה של הכתבה, אלא למעשה ההיפך המוחלט ממנה, אבל לפי מושאי הכתבה וחבריהם, ספציפית בעקבותיה החל גל של אלימות שהגיע לבערה הגדולה ביותר, במקרה או שלא במקרה, בערב יום הבחירות.

"השעות הכי גרועות הן שעות הערב של סוף חופשים. זו כבר שגרה", אומר סהר, "אנחנו יודעים כבר לעבור למקום משני שפחות מדברים עליו, ולכן זה מקום בטוח עבורנו". צורות ההתנכלות אגב, שונות ומשונות: לא רק מכות או קללות אלא גם דברים "יצירתיים" יותר כמו השלכת דגים על הנערים, זריקת שאריות אוכל ושתיה ממקדונלדס. יש אפילו ביריון אחד שמגיע קבוע ונובח כמו כלב.

את המקום הראשון בקטגוריה המפוקפקת של "החוויה המסוכנת ביותר" אפשר לתת בקלות לאיתמר, נער החובש כובע טמבל ועונד שרשר כסף. "מישהו הוציא עליי סכין בלי שום סיבה. אמרתי להם, שמעו, זה לא הקטע שלי, אם אתם רוצים אז אנחנו נלך מפה, אנחנו לא בקטע של אלימות. הם הוציאו סכין עוד פעם, ורק אז הגיעה האבטחה".

מה באמת מצב האבטחה פה?
"לא הייתה פה אבטחה ולא היה פה אף אחד. המאבטחים נשארים פה רק כדי לומר לנו לשמור על השקט גם כשאין צורך".

איך זה יכול להיות? בסוף הסרטון מיום הבחירות נראה מאבטח.
"הם באים לעיתים ממש רחוקות".

המצב, כאמור, התדרדר עד כדי כך שרבים מילדי הסנטר נוטשים את המקום, שנתן מפלט לילדים מתת-תרבויות אלטרנטיביות מאז שנות ה-90. "בקבוצות וואטסאפ של 'ילדי הסנטר' רוצים לנטוש את המקום הזה וללכת למקומות אחרים", אומר סהר, "כי בסופו של דבר מה שהופך את המקום הזה זה לא המיקום אלא האנשים".

מהנהלת דיזנגוף סנטר נמסר:"אנו מגנים בתוקף כל סוג של אלימות. מזה שנים שאנו מטפחים קהילות של צעירים ומציעים לבני הנוער בית בטוח, בין אם מדובר ביוזמות פרטיות שוטפות שלנו או בפעילות משותפת עם עמותת על"ם בשטחנו. בכל מקרה בו נדרשת התערבות, אנו מטפלים מיידית, בשיתוף פעולה עם גורמים בטחוניים פנימיים וחיצוניים. הביטחון האישי של מבקרינו הוא ערך עליון וילדי הסנטר אינם חריגים גם בתחום זה, לכן הסנטר מחזיק שומר ייחודי לאזור פעילותם במהלך כל השנה. מקרה ההצקה שאירע ביום הבחירות טופל מיידית לאחר התערבות מאבטחי הסנטר, שהרחיקו את המטרידים מהשטח. כל הסנטר מרושת במצלמות ביטחון, ואנו מנהלים מערך אבטחה גלוי וסמוי לשמירת רווחת העובדים והמבקרים".

דוברות המשטרה סירבה להגיב מכיוון שלא הצלחנו לספק לה תאריכים ושעות מדויקות בו הוזמנה המשטרה למקום, אותן ניסינו לברר מול המרואיינים, אך ללא הצלחה.

• הבועה
• דיזנגוף סנטר
• ילדי סנטר
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 921 // משבר גיל ה-40 שלי
• משטרת ישראל
• אלימות