Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
גיבור הפרק השני של ״מגש הכסף״, ירון זליכה, שהיה החשב הכללי במשרד האוצר ושילם מחיר אישי על מלחמתו בשחיתות, מתקשה להעריך אם תפרוץ בקרוב מחאה חברתית חדשה על רקע הסדרה. ״אני מבין קצת בכלכלה אבל לא ממש מבין בדברים שמעבר״, הוא אומר בהומור. ״המטרה של דורון צברי ואמיר בן דוד היא להניע מחאה חברתית, ואני בהחלט תומך במטרה הזו אבל לא עוסק בכך״.
בפרק השני של ״מגש הכסף״ עוסק זליכה בעיקר בחולשת הרגולציה, בוויתור על אוצרות הטבע לבעלי ההון ובריכוזיות שוק המזון שמובילה לכך שמוצרי המזון בישראל יקרים ב־20־25 אחוזים לעומת אירופה".
מה רצית להשיג באמצעות השתתפותך בסדרה והצבעה על חוליי המשק הישראלי?
"את המטרה שלי השגתי בכך שאם תפרוץ מחאה חברתית, הפעם תהיה לראשיה תוכנית כלכלית מסודרת שתכלול את כל מה שצריך לשנות, והממשלה לא תוכל לעבוד עליהם כל כך בקלות. ראשי מחאת 2011 לא השכילו להצטייד בידע כלכלי מסודר, ולכן מהרגע שהממשלה ביקשה לנהל איתם משא ומתן היה ברור שהמחאה עומדת להפסיד. ראשי המחאה היו צריכים להגיע בזמנו עם רשימת דרישות מסודרת ולקיים את המשא ומתן על בסיסן ולא על בסיס ועדת טרכנטברג, אבל את זה הם לא יכלו לעשות כי לא היה בידיהם ידע רלוונטי כדי להניח תשתית כלכלית חליפית".
נשמע שאתה אופטימי לגבי הסיכוי שמשהו מהותי ישתנה כאן לחיוב.
אני אופטימי משני טעמים. האחד הוא שמתחיל להיחשף הבלוף שבו הממשלה משתמשת באיומים ביטחוניים כדי לנהל מדיניות כלכלית מופקרת. 90 אחוז מהפערים שלנו מול חברינו במערב נעוצים במדיניות ניאו ליברלית חזירית, וזה בידינו להחליפה ללא קשר לפלסטינים או לאירן. הסיבה השנייה לאופטימיות היא שהציבור כבר הראה שהוא יודע לצאת לרחובות, אבל היה חסר לו ידע שעכשיו אנחנו מספקים לו. אני מאמין ביכולת של הציבור להתנער מהכבלים המחשבתיים שהשיתו עליו הפוליטיקאים ומועדון ההון־שלטון שלנו, ואילולא הייתי מאמין בכך לא הייתי נלחם במערכה הזו".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מחאה על מגש של כסף: אנשי מאבקים ותיקים מציעים דרכי פעולה
הם גרמו לנו להניע את הראש בחוסר הסכמה, לצקצק בעצבים כבר שבוע ולהגיד "לאן הלכה המדינה?" תחת כל ברזייה. אבל האם שלושת הפרקים של "מגש הכסף" יצליחו גם להוציא אותנו לרחובות? אנשי מאבקים ותיקים מסבירים מה צריך לקרות עכשיו. מחאה דור 2015, הצעת הגשה
עוד בטרם עליית סדרתם המדוברת ״מגש הכסף״, הציבו הבמאי דורון צברי ושותפו אמיר בן דוד רף גבוה למידת הצלחתה: האם היא תגרום להמונים לצאת שוב לרחובות ולדרוש שינוי?
שלושת פרקי הסדרה – שבהם מככבים העיתונאי גיא רולניק, החשב הכללי לשעבר ירון זליכה ופרופ׳ דני גוטוויין – מעוררים אמוציות רבות מאז שידורם ומהדהדים את קריאתם לפעולה נגד העוולות הכלכליות. הם קוראים למחאה חברתית חדשה מודל 2015, שאין לאיש מושג אם אכן תתממש וכיצד תיראה. האם מחאה חדשה צריכה להיות דומה באופייה למחאת 2011 רק ממוקדת ונחושה יותר, או שמא היא צריכה לוותר מראש על הרצון לשחזר את מפגני הענק ברחובות ולהתמקד בשינויי עומק של יצירת אלטרנטיבות? ואולי יש דרכים אחרות שעדיין נסתרות מן העין? תלוי כמובן את מי שואלים.
דפני ליף, יוזמת מחאת האוהלים
תוכנית מפורטת לחמש שנים
את יוזמת מחאת 2011, דפני ליף, תפס ״מגש הכסף״ בתזמון לא הכי נוח מבחינתה ועדיין אין לה תשובות ברורות כיצד צריך להיראות הסיבוב הבא. היא בדיוק חזרה עמוסת חוויות ורשמים ממסע בן 45 ימים בכל הארץ בשם ״הדרך הביתה״, שאותו היא מגדירה כסיכום של ארבע שנות למידה מאומצות. במהלך המסע ביקשה ליף, עם שותפתה המוזיקאית יעל דקלבאום, לאסוף תובנות לשאלה מה צריך לקרות בישראל כדי שתהפוך למקום בו כולנו רוצים לחיות, ואז הגיע ״מגש הכסף״.
״מאז שידור הסדרה אני מקבלת אינספור פניות מאנשים ששואלים מה עושים עכשיו ורוצים לקחת חלק במחאה חדשה״, היא אומרת. ״החלטתי לקחת את השבועיים הקרובים כדי לבנות תוכנית פעולה מפורטת לחמש השנים הקרובות של חיי שיוקדשו גם הן לעשייה חברתית ולקידום שינוי. כל מה שאני יכולה להגיד הוא, שבניגוד למחאת 2011 – הפעם ייבנה מנגנון משמעותי ומאורגן והפרטים יתגלו בהמשך״.
דפני ליף. צילום: איליה מלניקוב
שיר נוסצקי, הקונגרס החברתי
נושאים ספציפיים, לא רק ארבע מלים
חברתה של דפני ליף לארגון האירועים הבולטים של מחאת 2011, שיר נוסצקי, סבורה שדרישתה הכללית של המחאה לצדק חברתי הייתה אפקטיבית בכך שיצרה מטרייה למאבקים שבאו אחריה. עם זאת היא מאמינה שהשלב הבא מצריך שינוי עומק והצבת אלטרנטיבות מפורטות שכוללות התארגנויות ציבוריות סביב נושאים ספציפים. ברוח זו יתקיים ביום ראשון הקרוב הקונגרס החברתי שנוסצקי נמנית עם יוזמיו, בהשתתפות כ־30 ארגונים חברתיים וגורמים נוספים במטרה למצוא פתרון למשבר הדיור.
״כשיוצאים מיליון איש לרחובות אפשר להעביר מסר אחדעם מקסימום ארבע מילים״, היא אומרת. ״בשלב הבא והעמוק יותר נצטרך לעבוד כקרן לייזר מונחית מטרה ולא כפצצת נפלם״.
רני בלייר, במאי וממקימי ארץ חדשה
לא לשלם מסים, לא ללכת לצבא
גישה רדיקלית יותר מציע הבמאי רני בלייר, שהתמודד לכנסת במסגרת ארץ חדשה בראשות חברו אלדד יניב. ״המחאה צריכה לשנות צורה. במקום לנסות ולהוציא את ההמונים לרחובות יש להניע אותם בכיוון ההפוך ולשכנעם להחרים מוצרים של החברות הריכוזיות, לסרב לשלם מסים ואף לסרב להתגייס לצבא עד שתקציבו יהיה שקוף״, מסמן בלייר את הכיוון שאליו לדעתו צריכה המחאה הבאה לפנות. ״תנועת החרם על ישראל אמנם שנויה במחלוקת אבל אף אחד לא יכול לומר שהיא לא מצליחה לטלטל את מנהיגי המדינה, כך שאולי יש מה ללמוד מהם ולבנות שיטת מחאה שאט אט תמוטט את השיטה ותגרום לשלטון הפשע המאורגן להבין שגם לנו האזרחים יש קווים אדומים״.
צ'רלי ביטון, הפנתרים השחורים
קודם כל מאבק מזרחי
ומה בנוגע לשיתוף פעולה חוצה מחנות בין אשכנזים למזרחים ובין יהודים לערבים? גם כאן הדעות חלוקות. ״אני חושב שמחאת 2011 נחלה את כישלונה ברגע שהציבור זיהה את ניסיון הנהגת המחאה לכונן מאבק יהודי־ערבי מאוחד שנוטה לכיוון השמאל״, אומר צ׳רלי ביטון, ממייסדי הפנתרים השחורים וח״כ לשעבר מטעם חד״שׁ – שהשתתף במחאה החברתית ובבחירות האחרונות הביע את תמיכתו בש״ס. ״הלקח המרכזי שלי הוא שכדי שהמחאה הבאה תהיה אפקטיבית, היא לא יכולה להיות משותפת ליהודים וערבים מכיוון ששני העמים לא מוכנים לחיות אחד עם השני וצריך להפסיק עם הניסיונות המלאכותיים האלה. אני מאמין אך ורק במאבק עדתי של המזרחים שנדפקים הכי חזק על ידי השיטה, והגיע הזמן שנתחיל להילחם קודם כל בשבילנו ולהשיג הישגים עבורנו״.
מי בא לפעולה? דורון צברי ואמיר בן דוד. צילום: אלדד רפאלי
אבישי עברי, מייסד אתר לאטמה
מפלגה חדשה של ימנים־שמאלנים־דתיים־חילוניים
גישה הפוכה לחלוטין מציע עיתונאי ״מקור ראשון״ ו־nrg אבישי עברי, שנמנה גם עם מייסדי אתר לאטמה שנמצא בצד הימני של המפה הפוליטית. ״הפרס הגדול ביותר שמעניקה ׳מגש הכסף׳ הוא ההבנה כי חולאיו של המשק הישראלי משותפים לכולנו – ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים, מזרחים ומערביים״, כתב עברי באחד מטוריו והוסיף בשיחה עם Time Out כי צריכה לקום מפלגה חדשה שתורכב מכל המגזרים הללו שיחרטו על דגלם שקיפות, הגינות וחתירה לביטול התקציבים הייחודיים לטובת הטוב הכללי.
״מפלגה כזו לא קמה עדיין, כי בישראל אתה תמיד צריך להיות שייך לשבט מסוים שמגדיר אותך, ובמובן הזה אנחנו לא ממש שונים מהבדואים, רק שיש לנו היי־טק יותר מפותח״, הוא אומר. ״אבל יש לנו דמוקרטיה פרלמנטרית מצוינת ורק צריך להשתמש בה נכון, כלומר להצביע למי שמייצג את האינטרס הציבורי ולא למפלגות מגזריות שלא מתפקדות״.
רינו צרור, עיתונאי
להיכנס למכבש הפוליטי
עמדה דומה הנוגעת לחשיבות שבפניית המחאה לתוך הפוליטיקה משמיע גם העיתונאי רינו צרור. ״כשאתה מסתכל על מה שקורה עכשיו ועל מה שקרה במחאת 2011, אתה מבין שבכלל לא רלוונטי אם הבאת מיליון איש לרחובות או אם קמה ועדה כלכלית של יותר מ־100 מומחים שאימצו חלק מהמלצותיה. בפוזיציה הקיימת היכולת של השלטון לדרוס כל דרישה, גם אם הצביעו עליה ותקצבו אותה, היא אבסולוטית״, הוא אומר. ״את מחאת 2011 השלטון גנב מהאזרחים, ואחד הלקחים הוא שכדי לסגור דיל למען כל החברה לא מספיק לפעול מבחוץ אלא צריך להיכנס עמוק לתוך המכבש הפוליטי ולפעול מבפנים״.
סתיו שפיר, חברת כנסת
להתפקד למפלגות ולהשפיע מבפנים
ח״כ סתיו שפיר מהמחנה הציוני סבורה שהדרך למחאה אפקטיבית שתחליף לבסוף את השלטון מתחילה בהתפקדות למפלגות שמקיימות פריימריז לבחירת רשימתן. ״המחאה ברחוב חשובה מאוד, ואנחנו חייבים להתארגן בצורה חכמה ולעולם לא לזנוח את הכלי הציבורי הבסיסי הזה״, היא אומרת. ״אבל כמה מאלה שיצאו להפגין, מאלה שהולכים להצביע בבחירות בציפייה לשינוי – דואגים להשפיע על דרכן של המפלגות ושל נבחרי הציבור מבפנים? כאישה צעירה, בלי כוח פוליטי ומשאבים כספיים, הצלחתי להיכנס היישר מהמחאה לתוך ועדת הכספים של הכנסת בזכות אלפי חברים אידיאולוגיים במפלגת העבודה. מי שמעוניין בחברי כנסת שמשרתים את הציבור ולא קומץ בעלי הון ומגזרים אינטרסנטים חייב להתפקד. המדינה שלנו זקוקה להצלה ולאף אחד מאיתנו, אלה שעדיין יש להם תקווה, אין פריבילגיה לעמוד מן הצד ולא להשפיע על מוקדי קבלת ההחלטות״.
סתיו שפיר. צילום: איליה מלינקוב. איפור ושיער: Eve Luzi
אלדד יניב, התמודד לכנסת מטעם מפלגת העבודה
להפיץ את הסדרה לכל עבר
אלדד יניב, שעמד בראש ארץ חדשה, מציע לראות את שלושת רבעי הכוס המלאה, כפי שהוא מכנה זאת, וסבור שתודעת הציבור התפתחה משמעותית מאז 2011. ״מי מאיתנו או מהורינו ניהל מאבק כששדדו את ים המלח, שזה לא פחות משוד הגז, ואת מי זה עניין?״, הוא שואל. ״עכשיו כש׳מגש הכסף׳ עובר ממייל למייל, מי צריך בכלל שישדרו את הסדרה בפריים טיים של ערוץ 2 כאשר בעוד כמה חודשים היא תהיה הנצפית ביותר אי פעם״.
אז מה עושים מכאן? לדעת יניב חשוב עדיין להמשיך ולייצר תודעה אלטרנטיבית כדי להכין את הקרקע לשינוי. ״צריך להמשיך ולהפיץ את ׳מגש הכסף׳ ובעוד שנה, כשרוב המדינה יצפה בסדרה, יהיה מהפך״, הוא קובע. ״אולי במקום ביבי יעלה מישהו כמו לפיד או כחלון ואולי נתבאס שוב ששום דבר טוב לא ממש קרה, אבל הניצחון שייך למתמידים העקשנים, ואם נמשיך בסוף ננצח. הסוף הזה קרוב יותר ממה שאנחנו מדמיינים״.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פרטים רבים דחוסים לשלושת הפרקים בני השעה של "מגש הכסף" (ערוץ 8) – הסדרה התיעודית של דורון צברי ואמיר בן־דוד (גילוי נאות: בן־דוד כיהן בעבר כעורך של Time Out). כותרת המשנה של הסדרה היא "מורה נבוכים למציאות הישראלית" ומטרתה היא לפזר את ערפל המלחמה השורה על פני הכלכלה הישראלית. הנחת היסוד היא: כשהעם יידע, העם ידרוש את המגיע לו. זהו דוקו־אקטיביזם מובהק, והעריכה הצולבת התדירה עם קטעי ארכיון מהפגנות המחאה החברתית מבהירה את הנקודה הזאת.
כל פרק נצמד לגיבור אחר: סגן מו"ל "הארץ" ומייסד "The Marker" גיא רולניק, החשב הכללי באוצר לשעבר ירון זליכה וההיסטוריון פרופ' דני גוטוויין, וכל הפרקים מפורמטים כהרצאות (מלוות באנימציה מצוינת ושנונה) שהשלושה מעבירים בפני קהל מגוון (דרך חכמה ועדינה לייצג את העם על המסך). אכן, יש לנו הרבה מה ללמוד. הבעיה היא שהטון של "מגש הכסף" כל הזמן אומר לצופים: עכשיו אתם אמורים להידהם מהמידע שנציג בפניכם, והתדהמה לא תמיד מגיעה. הרי אנחנו כבר יודעים שדופקים אותו. לתת לדופק שם, פרצוף ונפח זה פרויקט עיתונאי חשוב, אבל לא לגמרי מספק. האם באמת מה שחסר להיווצרותה של תודעה חברתית־כלכלית בקרב ההמון הוא לדעת איך קוראים למפקח על הבנקים שעבר אחר כך לכהן כסמנכ"ל של בנק כזה או אחר? זהו מידע מעניין מאוד, אבל הוא לא הדבר ששולח את היד אל הקלשון והלפיד.
מבין שלושת גיבורי הסדרה, זליכה הוא הדמות המעניינת ביותר והפרק בכיכובו הוא ללא ספק המוצלח והקולח שבהם. שני הפרקים האחרים הם בעיקר אינפורמטיביים באופיים (אף כי רולניק, שהופך בפרק מהר מאוד ממרואיין למראיין, מעניק כמה רגעים טלוויזיוניים מעולים, בעיקר בעימות הכמעט קומי שלו עם רוני דניאל). דווקא לפיכך הפרק עם זליכה – שמחציתו מוקדשת לסיפור האישי שלו – טוב כל כך: הוא מתאר את חציית הקווים של זליכה, את סירובו להתיישר לפי הנורמות המקובלות בחלונות הגבוהים, ואת האופן המצמרר שבו הגיבה המערכת כאשר קלטה באיחור שלשורותיה הסתנן בטעות איש ישר – מעין גרסה מקומית ל"מיכאל קולהאס", רק עם סוף טוב.
בעוכריה של "מגש הכסף" עומדת נקודת עיוורון אחת, עצובה ומייאשת: הנחת היסוד העומדת במרכז הסדרה, היא מודרניסטית במהותה: נילחם בבורות וכך יבין העם מי הרעים וייצא לרחובות. אבל זה לא נכון וזו אינה העת שאנו חיים בה. מי שרוצה להיחשף למידע הזה כבר מוצף בו. בישראל של 2015 חיים כמה מאות, אולי כמה אלפים, של אנשים שנותרו במעין זמן סטטי של סתיו 2011, עדיין מנסים לקבץ המון זועם להפגנה הבאה. הם – החל מעיתונאים כמו שאול אמסטרדמסקי, דרך קבוצות כמו "באים לבנקאים" וכלה בעמודי פייסבוק כמו "צדק חברתי – חדר המצב" – מציפים את המידע הזה על בסיס שבועי, אם לא יומי. המידע כבר נוכח: בעיקר בפייסבוק, לפעמים גם בתקשורת. צברי ובן־דוד עושים עבודה מצוינת באריזתו, תמצותו והנגשתו, אבל לעתים קרובות מדי "מגש הכסף" מתנהגת כאילו היא זו שתוציא את המיליון הבא לרחובות. לעם לא חסר מידע, חסרה לו אנרגיה.
השורה התחתונה:דוקו־אקטיביזם למכורים לאסקפיזם
שלושת הפרקים של "מגש הכסף" יהיו זמינים לצפייה ב־HOT VOD וכן לצפייה חופשית ברשת
לצפייה בפרקים:
פרק 1: השליחות של גיא רולניק
פרק 2: ירון זליכה שומר הקופה
https://www.youtube.com/watch?v=E6HqZgWPTT0
פרק 3: דני גוטוויין ושודדי מדינת הרווחה
https://www.youtube.com/watch?v=WdkLJrz4jJY
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
